מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
קמז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנין
למתנת שכיב מרע שהיא מן התורה כו'. לאו מן התורה
דומה. כלומר כמדומה הייתי שיש לי בן. עכשיו שנודע לי שאין לי בן:
סט א מיי' פ"ח מהלכות
א) לעיל קט:, ב) יומא כא,
ג) [לעיל כה: מנחות פו:],
זכייה ומתנה הלכה ז
אין מתנתו מתנה. דאילו היה יודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת
דוקא קאמר דהא רב נחמן גופיה אית ליה לקמן דאינה
ד) [ברכות ה: וש"נ], ה) [נ"א
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
❖
לא היה נותן: דלמא צעריה קמדכר. ולא תלה טעם מתנתו
כשל תורה ועשאוה כשל תורה אלא אסמכתא בעלמא הוא דקאמר
כירושת], ו) [צ"ל להכי הוא
סי' רנג סעיף ה:
דאתי], ז) [ועי' תוס' סוטה
והא דקאמר מאי טעמא לא
אמר מוהעברתם הכי פי' מאי טעמא
במיתת בנו אלא כמתאונן על בנו שמת ולפי שבן ראוי לירש נכסי
❖
לב: סד"ה ורבי],
לא מפיק אסמכתא דידיה מן
אביו וזה אין לו בן לירש ומתוך כך
רבינו גרשום (המשך)
והעברתם וכי האי גוונא איכא בפרק
נזכר צער מיתת בנו בשעת חילוק
דומה שיש לי בן עכשיו שאין לי בן נכסי
שאילו היה יודע שהיה לו
תורה אור השלם
נכסיו וליכא אומדן דעתיה כל כך
קמא דמועד קטן (דף ה.) גבי ציון
לפלוני היה חולה ומוטל במטה ואמרו לו
בן לא היה נותן ור' שמעון
דאיכא למימר רבי שמעון בן מנסיא
שהוא מדרבנן ופריך התם והא
1 וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר
היא ולא רבנן כדאמרי'
נכסיו למי אמר להן דומה שאשתי מעוברת
מעיקרא ולהכי קארי לה.
לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין
היא ולא רבנן דליכא הכא אומדן
ו) (מהכא נפקא) והא מיבעי ליה
עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני
ולא היא לא אמרינן צעריה
לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ
דמוכח כל כך קמ"ל דדוקא קאמר
לכדתניא כו' ועל כרחך ציון מדרבנן
מדכר אלא שאני היכא
במדבר כז ח
לְבִתּוֹ:
ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת
2 וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם
דקאמר דומה ואפי' רבנן
וכדמפרש ותולה מתנתו במיתת בנו
היא כדאמר בפ' דם הנדה (נדה נז.) ז)
היא: מנין למתנת שכיב
אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו:
הכל
א אין מתנתו מתנה לימא ר' שמעון בן מנסיא
צופין לעשן המערכה כו'.
דמי ודברי הכל היא: מנין למתנת
מרע שהיא מן התורה.
במדבר כז ט
היא ולא רבנן אפי' תימא רבנן דומה שאני
3 בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ
דבלא קנין וכתיבה ומשיכה
שכיב מרע. שקונה בדבור בלא קנין
בפרק קמא דיומא (דף כא:)
קנה בדבור בעלמא: שנאמר
לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ
ודקארי לה מאי קארי לה מהו דתימא
פריך לה מדתנן לא נצחה הרוח עשן
סודר כגון מצוה מחמת מיתה דפסקינן
והעברתם את נחלתו לבתו.
בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר
לקמן (דף קנא:) דלא בעי קנין אפילו
המערכה ומשני לה שפיר :
דאיבעי ליה למימר ונתתם
א
צעריה הוא דקא מדכר קא משמע לן א"ר
אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ צַו לְבֵיתֶךָ
לא קשיא הא לן והא להו. פי' רבינו
את נחלתו כדכתב באידך
כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה:
במקצת והוא דמית אי נמי שכיב מרע
זירא אמר רב מנין למתנת שכיב מרע שהיא
אלא מאי קמ"ל הא קמ"ל
מלכים ב כ א
שחלק כל נכסיו בלא שיור ומית:
שמואל דרוח מזרחית מונעת את
4 וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא
דיש לך העברה אחרת
מן התורה שנאמר והעברתם את נחלתו
1
לאינש דעלמא שהיא כזו
נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת
שנאמר והעברתם את נחלתו. דהוה
המטר וקשה דאמר לעיל בפרק לא
כלומר והעברתם יורשת
לבתו יש לך העברה אחרת שהיא כזו ואי זו
הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ
מצי למכתב איש כי ימות ובן אין לו
יחפור (דף כה:) ורחב מים במוצק זו
באמירה בעלמא ומעברת
אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ
זו מתנת שכיב מרע רב נחמן אמר רבה
לנחלה משאר קרובים בלא
וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר
נחלתו לבתו וכו' והעברתם יתירא
רוח מזרחית משמע שמביאה מים על
❖
קנין וכתיבה ולא משיכה
שמואל ב יז כג
אָבִיו:
בר אבוה מהכא ונתתם את נחלתו לאחיו
הוא. ורבינו חננאל פי' מדכתיב את
כן נראה לפרש דמביאה מים אלא
2
ה"נ מתנת שכיב מרע
דאפי' במקום בת ובן רשאי
יש לך נתינה אחרת שהיא כזו ואי זו זו מתנת
נחלתו את רבויא הוא ולא נהירא
שבא"י יפה ובבבל קשה שהארץ
ליתן מתנה לאחר באמירה
הגהות הב"ח
דהא אמרינן לקמן ההיא מיבעי ליה
מלוחלחת מליאה מים ומה שפי' כלפי
שכיב מרע ורב נחמן מאי טעמא לא אמר
בעלמא: ונתתם את נחלתו
(א) רשב"ם ד"ה שנאמר
לכדתניא ר' אומר כו' והעברתם
מערב הכל עצבין לפי שמזרחית מונעת
לאחיו. דמצי למימר ותהיה
(א)
מוהעברתם ההוא מיבעי ליה לכדרבי
והעברתם וכו' ר' אומר כו'
נחלתו: שהיא כזאת. כי
❖
דריש ולא דריש את אלמא לעיל נמי
מטר לא היה לו לפרש כן אלא
והתם והעברתם דריש:
דתניא א) רבי אומר בכולן נאמרה בהן נתינה
היכי דהא סגי באמירה
דריש אידך מלשון העברה. ואית
לפי שמביא מים יותר מדאי:
לזה כך ולזה כך ה"נ
וכאן נאמרה העברה אין לך שמעביר נחלה
שכיב מרע באמירה סגיא
דמפרשי מדשני קרא בדבוריה דמצי
לתפלתו
אפי' במקום אחים: אורחיה
מוסף רש"י
משבט לשבט אלא בת הואיל ובנה ובעלה
למכתב ונתתם כדכתיב באינך ולא
דקרא הוא. דקאמר ונתתם
יורשין אותה ור' זירא מאי טעמא לא אמר מונתתם אורחיה דקרא הוא רב
הואיל ובנה ובעלה
דבלאו הכי אי אפשר ולא
נהירא נמי האי לישנא דהא ונתתם נמי
יורשין אותה. כגון סרח
אתי לדרשא: צו לביתך.
מנשיא בר ירמיה אמר מהכא בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו
חשבינן מיותר באותה סוגיא דהכי
3
בת אשר שנשואה לחנוך בן
בצואה בדבור בעלמא:
ראובן ומת אשר בלא בנים
אל תמרדו במלכות בית
ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא
הוה ליה למכתב איש כי ימות ובן
זכרים וירשתו סרח בתו ומתה
דוד. שלא אירע לו יפה:
אין לו נחלתו לבתו ואם אין לו בת
תחיה בצואה בעלמא רמי בר יחזקאל אמר מהכא ואחיתופל ראה כי
סרח וירשה בנה או בעלה
של עצרת. של שבועות:
4
שהם משבט ראובן, נמצא
ברור. שאינו יום מעונן:
נחלתו לאחיו וכן כולם הלכך כל
לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל
שהוסבה נחלת שבט אשר
זרעו חטין. אותה שנה
והעברתם ונתתם מיותרים הם. כן
לשבט ראובן ואשמעינן קרא
שמצליחין: בלול אתמר.
ביתו ויחנק בצואה בעלמא ת"ר שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו
נראה בעיני: שהיא כזו. ברשות
שהבעל או הבן יורש את
כלומר יום מעונן: ורוח
ה)
אל תהיו במחלוקת ואל תמרדו במלכות בית דוד ויום טוב של
אשתו ואת אמו, ואיכא דדריש
צפונית מנשבת בו. שמפזרת
קנין: ונתתם את
הבת שהיא בלא
ירושת הבן את אמו מקרא
את העבים ושותה המטר
עצרת ברור זרעו חטים מר זוטרא אמר בלול איתמר אמרי נהרדעי
נחלתו כו'. קרא יתירא הוא דמצי
אחרינא ורבי דריש לה מהכא
הרי זה ברור ואותה שנה
❖
(לעיל קט:).
משמיה דר' יעקב לא ברור ברור ממש ולא בלול בלול ממש אלא
מצליחין החטין: אמר ליה
למכתב ואם אין לו בת (ונתתם)
ר' אבא לרב אשי. אותו
אפילו בלול ורוח צפונית מנשבתו זה הוא ברור אמר ליה רבי אבא לרב
כולן: הואיל ובנה
נחלתו לאחיו וכן
סימן של שנה שאתם שונין
בעצרת של שבועות אינו
מוסף תוספות
או בעלה. שהן משבט אחר יורשין
אשי אנן אדרב יצחק בר אבדימי מתנינן לה ב) דאמר רב יצחק בר
סימן. ב) של גשמי שנה
אותה והכי אתא קרא לאשמועינן
אבדימי מוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נטה
א. דמ"מ מטה היה אותו
בדר' יצחק מתנינן לה דאמר
❖
כמקל. ריטב"א.
מוצאי יו"ט האחרון צופין
והעברתם את נחלתו משבטו על ידי
כלפי צפון עניים שמחים ובעלי בתים עצבין מפני שגשמי שנה מרובין
לעשן המערכה. נטה תמרתו
בתו שתירשנו ושמא תינשא אחרי כן
כלפי צפון דרוח דרומית
ופירות מרקיבין נטה כלפי דרום עניים עצבים ובעלי בתים שמחין מפני
לאיש משבט אחר ותמות ויירשנה: צו
מדחה אותו כלפי צפון קשה
רבינו גרשום
שגשמי שנה מועטין ופירות משתמרין נטה כלפי מזרח הכל שמחין כלפי
לחטים: עניים שמחים.
לביתך. אלמא צואת שכיב מרע
בתר אומדנא והאי דקאמר
כלומר משום שלא יכולין
מערב הכל עצבין ורמינהי מזרחית לעולם יפה מערבית לעולם קשה
בעלמא קונה: שלשה דברים צוה
כתבו דלכתבו ויתנו לה
העשירים לאצר פירותיהן
ולאו משום מוכחא מלתא
מפני שמרקיבין ונותנין
רוח צפונית יפה לחטים בשעה שהביאו
שליש וקשה לזיתים בשעה
אחיתופל. הכי הוה קים להו: ואל
כי התם: אמר להם דומה
אותו בזול לעניים: נטה
תמרדו במלכות בית דוד.
שיניצו ורוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש ויפה לזיתים
שלא אירע
שיש לי בן. במדינת הים
כלפי דרום. שרוח צפונית
שיירשני ועכשיו שאין לי
שכנגדו מדחה אותו שהוא
לו יפה: ויום טוב של עצרת. דהיינו
בשעה שיניצו ואמר רב יוסף ואיתימא מר זוטרא ואיתימא רב נחמן בר
שמת נכסי לפלוני: לימא
יפה לחטים כדאמר באידך
שבועות אם תראהו ברור צח ולא
ר' שמעון בן מנסיא היא.
ברייתא דלקמן: פירותיהן
יצחק ג) וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום האי מרבי דידיה והאי מרבי
דאזיל בתר אומדנא משום
משתמרין. שלא ירקבו:
יום המעונן זרעו חטים שמצליחין
דידיה לא קשיא הא לן והא להו תניא אבא שאול אומר יום טוב של עצרת
ד)
הכי אין מתנתו מתנה
נטה למזרח. שרוח מערבית
באותה שנה. כעצם השמים לטוהר
הכי נמי אומדן דעתו הוא
יפה לחטין מדחה אותו
ברור סימן יפה לכל השנה כולה אמר רב זביד האי יומא קמא דריש שתא אי
(שמות כד) מתרגמי' לברירו: בלול.
(שאילו היה יודע) שאילו
כולם שמחין. מפני שגשמי
חמים כולה שתא חמימא אי קריר כולה שתא קרירא למאי נפקא מינה
היה לו בן לא היה נותנו
שנה מרובין ויהיה שובע
מעורב. יום המעונן: ורוח צפונית
לו ולהכי אין מתנתו מתנה:
גדול ופירותיהן משתמרין
לתפלתו
מנשבת בו. שמפזרת את העבים
שלא ירקבו: למערב כולן
ולא רבנן. דפליגי עליה
דר' שמעון בן מנסיא: אפי'
עצבין. מפני שרוח מזרחית
כדכתיב (איוב לז) מצפון זהב יאתה רוח צפונית מאיר את היום כזהב: אנן אדרב יצחק בר אבדימי מתנינן לה. סימני תבואות אם יצליחו
תימא רבנן. אע"ג דאמרו
שקשה לחטים מנשבת
אם לאו אדרב יצחק סמכינן ולא אסימני עצרת בשביל שבחג נידונין על המים: כלפי צפון.
רוח דרומית מנשבת בו ומטהו כלפי צפון:
לעיל מתנתו מתנה הכא
בו יהי' גשמי שנה
ג) מועטים ופירותיהן
מודו דאין מתנתו מתנה
ופירותיהן מרקיבין. ומתוך שאינן יכולין להשמר נמכרין בזול: כלפי דרום. רוח צפון מנשבת בו: מפני שגשמי שנה מועטין. ובאותם
מרקיבים: מדקתני למזרח
דשאני התם דקאמר דומה.
הגשמים מתברכין הפירות הנזרעין ושבאוצרות משתמרין ונמכרין ביוקר הרי ריוח לעשירים ועצב לעניים: למזרח כולן שמחים.
שמערבית
כולן שמחים אלמא דרוח
כלומר דומה לי עד עכשיו
מערבית מנשבת בו ויפה
שיש לי בן ועכשיו שאתם
ממטרת במדה ופירות אינן ביוקר: כולן עצבין. שמזרחית מונעת מטר ומביאה בצורת ויוקר גדול ופירות קרקע אינן צומחים. אלמא
להן ומדקתני נמי למערב
שואלין נכסי למי לדבריכם
מזרחית קשה ומערבית יפה: ורמינהי. מהך ברייתא דקתני איפכא: בשעה שהביאו שליש. דאין צריכין למטר: שולחן בצפון. כדכתיב
כולן עצבי' אלמא דרוח
כמדומה שאין בן ועכשיו
מזרחית מנשבת בו דקשה
אם כן הוא נכסי לפלוני.
(שמות כו) והשלחן תתן על צלע צפון. והמנורה בדרום כדכתיב (שם) ואת המנורה נכח השלחן: האי מרבי דידיה כו'. כל אחד מגדל את שלו
היא. ורמינהי רוח מזרחית
והואיל דלא שמע בפירוש
לחם חטין על השלחן בצפון וצפונית יפה לחטים שמן זית מדליקין במנורה שבדרום ודרומית יפה לזיתים: הא לן. לבני בבל השוכנים במצולה
לעולם יפה מערבית לעולם
שמת [אלא] לפי דבריהן
וארצנו מלוחלחת ואינה צריכה למטר כל כך לדידן מיתנייא ברייתא בתרייתא שמערבית קשה לפי שממטרת יותר מדאי לבני בבל ומזרחית
קשה. אלמא דאיפכא
אמר נכסי לפלוני. לא עקר
מסתברא וקשיין אהדדי:
נכסיו מבנו דלא הקנה
יפה. וברייתא קמייתא דמתניא איפכא להו לבני א"י שארצם גבוהה וצריכין למטר הרבה: כולה שתא חמימא. כלומר רוב השנה:
רוח צפונית יפה לחטין.
לפלוני אלא לפי דבריהם
לתפלתו
וקשיא לעיל דאמר נוטה
להכי אין מתנתו מתנה. אבל
כלפי דרום עניים עצבין
הכא דשמע בפירוש שמת
דהתבואה מועטת ומשתמרת: רוח דרומית קשה לחטים. וקשיא לעיל דאמר נוטה כלפי צפון עניים שמחים דהתבואה מרובה
ומעצמו כתבן לו יש לומר ודאי מתנתו מתנה דיש לומר קודם לכן גמר בדעתו ליתנם לזה. אבל הכא דקאמר דומה לא
נראה שבדעתו היה ליתנם לו קודם לכן ולא מסיק א) ולא גמר: ודקארי לה. דקאמר ולא רבנן: מאי קארי לה. וכי לא
ומרקיבין: שולחן בצפון. דרוח צפונית יפה לחטין שעושין מהן לחם הפנים שמניחים על השולחן: ומנורה בדרום. דרוח דרומית יפה
היה יודע להיכא דקאמר דומה שאני דאפי' רבנן מודו דלא הויא מתנה. לעולם אימא לך כדמעיקרא דרבי שמעון ולא רבנן
לזיתים שמשמן זית עושים נרות: רוח צפון שהשולחן שם מרבה חטים. רוח דרומית שהמנורה שם מרבה זיתים: לא קשיא הא לן.
לבני בבל דיתבי במצולה דלא צריכי מים הוי כדקתני בברייתא שניה ורוח מזרחית שאינה (מנשבת) [מגשמת] כל כך יפה להם ורוח
דלא שאני הכא דקאמר דומה דהא דקאמר דומה לאו משום דלא מקני ליה דודאי היה יודע דלית ליה בן וגמר ומקני
ליה והאי דקאמר הכי דומה צעריה הוא דקא מדכר. כלומר כמדומה הייתי שכשאצא מן העולם שהייתי מניח בן שיירשני
מערבית שהגשמים מרובין קשה להן: והא להו. סימן דברייתא ראשונה יפה להן שא"י גבוהה מכל הארצות ויבישה היא להכי נוטה
ועכשיו שגרם עון שהוא יודע שאין לו בן נכסי לפלוני ולא לפי דבריהן קאמר ולהכי אין מתנתו מתנה דאזלינן בתר אומדנא
למזרח כולן שמחין שרוח מערבית שולטת שגשמין מרובין. נוטה למערב כולן עצבין לפי שרוח מזרחית שולטת שגשמים מועטין
א) נראה דצ"ל ולא מסיק אדעתיה ולא גמר בלבו להקנות.
ב) נראה דצ"ל אלא אנן סימן של גשמי שנה בדרב יצחק וכו'. ג) לשון זה צ"ע ואולי דצ"ל מפני שגשמי שנה מרובין יותר מדאי ופירותיה מרקיבים כצ"ל ועי' בתוס' ד"ה לא.