קמז:
מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לתפלתו
של
כהן גדול. שיתפלל שאם חמה לא תהיה חמה
לתפלתו של כהן גדול. שהיה מתפלל ביום הכפורים
שתהיה
שנה
ע א מיי' פ"ו מהלכות
א) ב"ק פט. ב"מ כ. כתובות
מכירה הל' יב ועיין
פה: פו. קדושין מח.,
יותר מדאי ואם קרירא לא תהיה קרירא יותר מדאי:
זו גשומה ושחונה [יומא נג:] ועתה לפי הענין שיראה בראש השנה יתפלל
ב) [כתובות פו.], ג) [רש"ל
בהשגות ובמגיד משנה סמג
המוכר
שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול כו'. פי' רבינו
ביוה"כ: מתנת שכיב מרע. שקונה באמירה בעלמא אינה מן התורה
עשין פח טוש"ע חו"מ סי'
מחק וא"ת וגרס ומ"מ וכו'],
ד) [צ"ל והרשה], ה) ר"מ
סו סעיף כג:
שמואל דלמאן דדאין דינא דגרמי הוה מוחל צריך להחזיר
וקראי דלעיל עצה טובה קמ"ל שיצוה לביתו בשעת מיתתו מה שיש לו
❖
עא ב מיי' פ"י מהלכות
גורס אינו חל,
ללוקח מה שנתן לו ואור"י א"צ
לצוות הן על ידי קנין הן ע"י דבור
זכייה ומתנה הלכה ב
להחזיר אלא מעות שנתנו בו
כגון דברים שאין צריכין קנין שאדם
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
לתפלתו של כהן גדול
ורבא אמר רב נחמן
שם טוש"ע חו"מ שם סעי'
גליון הש"ס
הלקוחות ולא כל השטר וראיה לדבר
מודיע לבני ביתו מי חייב לו כלום
מתנת שכיב מרע מדרבנן בעלמא היא שמא
כז וסי' רנג סעיף כ [וברב
מדאמר בפרק החובל (ב"ק פט: ושם)
וממונו וחפציו ביד מי והיכן מונחין
רשב"ם ד"ה מודה שמואל
אלפס כתובות דף קט:]:
(ב)
תטרף דעתו עליו ומי אמר רב נחמן הכי
עב ג מיי' שם הלכה ב ועיין
כו' א"נ ע"י קנין כדין כל
אלא הא דתניא וכן היא שחבלה
אלא מדרבנן בעלמא קונה גזירה
והא (א) אמר רב נחמן אע"ג דאמר שמואל
בהנ"ל ופ"ח הלכה ב
מתנת שכ"מ במקצת. תמוה
בבעלה לא הפסידה כתובתה ואמאי
שמא עד שיבאו עדים לקנות תטרף
סמג שם [וברב אלפס שם]:
לי דא"כ הוי מתנת בריא
המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו
עג ד מיי' שם פ"י הל' טו
א) א
ויכול למחול [וכן הקשה
לא הפסידה תזבין לה לכתובתה
דעתו של חולה קודם שיבאו ולא יוכל
הגר"א בח"מ סי' רנג ס"ק
טוש"ע חו"מ סי' רנג
מחול ואפילו יורש מוחל ב מודה שמואל
❖
❖
לבעלה בטובת הנאה דהאי חבלה
להקנות ונמצאת צוואתו בטלה. וקשיא
מב]:
סעיף כא:
שאם נתנו במתנת שכיב מרע דאינו יכול
דאי מחלה לה (ז) גבי בעל ליכא
לי מה בכך אם תבטל מאחר שאינו
למוחלו אי אמרת בשלמא דאורייתא משום
קונה באמירה תבטל ותבטל. ולישנא
קפידא ומוקי לה כרבי מאיר ומשמע
רבינו גרשום
הגהות הב"ח
אחרינא מפרשינן ונראה
בעיני
דוקא גבי בעל יכולה למכור אבל
הכי אינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן
(א) גמרא אמר רב נחמן
הלכך לא קשיין אהדדי:
דלהכי תקון רבנן שיקנו
דבריו
לגבי אחריני לא תוכל למכור כי האי
היא אמאי אינו יכול למחול אינה של תורה
אע"ג. נ"ב גי' רשב"ם א"ר
לתפלתו של כהן גדול.
ג
באמירה שאם אין דבריו נקנין
גוונא פן תמחלנה לבעלה והיאך
נחמן אמר שמואל כו'
דאי חמים ההוא יומא
ועשאוה כשל תורה אמר רבא אמר רב
ומודה שמואל כו' אבל
בידוע שכל השנה מחוממת
חיישינן שמא תטרף דעתו
בחליו
תמחלנה לרבי מאיר דאית ליה בהגוזל
בתוס' בפרק הספינה גורסין
וצריך לבקש רחמים שתהא
נחמן ד שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית
מתוך צער שהוא יודע שלא
יקיימו
קמא (שם ק.) דינא דגרמי ע"כ נראה
אע"ג כו' ע"ש סוף דף
גשומה ואי קריר צריך
זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום
ע"ו: (ב) רשב"ם ד"ה מתנת
לבקש רחמים שאם גשומה
בניו צוואתו: מי אמר רב נחמן
אפי' למאן דאית ליה דינא דגרמי
וכו' ביד מי הן והיכן וכו'
תהא שחונה: אמר רבא
עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו
הכי. דמדרבנן היא ולא מדאורייתא:
היינו דוקא לענין שיש לה לשלם מה
ולישנא אחרינא מפרשין וכו'
אמר רב נחמן מתנת שכיב
שיקנו דבריו באמירה. נ"ב
מרע מדרבנן היא. דקניא
דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו למימרא
המוכר שטר חוב. שחייב לו לוה
שנתנו בה הלקוחות ולא כל דמי
וכך מפורש לקמן בדף קנ"ו
באמירה וכל מתנה דאשכחן
הכתובה שהפסידתם והא דאמר
למלוה ממון ומסר לו המלוה את
דסבר ר"נ מילתא דאיתא בבריא איתא
א
ע"ב דקאמר ולא לחוש לדברי
באוריית' בבריא מיירי. ומה
ר"א אלא שמא תטרוף דעתו
בהגוזל קמא (שם דף צח:) מאן דדאין
השטר ליד לוקח ומכרו לו וכתב לו
שיכול ליתן למי שאינו
בשכיב מרע דליתא בבריא ליתא בשכיב
עליו: (ג) ד"ה המוכר כו'
יורש באמירה רבנן תקינו
דינא דגרמי מגבי שטרא מעליא גבי
קני לך (ג) וכל שעבודיה אי נמי
קני לך איהו וכל: (ד) ד"ה
מרע והא אמר רבא אמר רב נחמן
להו למיעבד כל רעותיה
כדפסקינן התם הלכתא אותיות
שורף שטרותיו של חבירו וכן בפ' הכותב
ואפי' כו' הכתוב בו במקום:
דאי לא מצי למיעבד שמא
שכיב
(ה) ד"ה מודה שמואל וכו'
תטרוף דעתו עליו מחמת
(כתובות דף פו.) על הך מלתא דשמואל ב
נקנות במסירה בפרק המוכר את
אם מתנת שכיב מרע בכולה
צער. איכא דאמרי להכי
הספינה (לעיל עז.): וחזר. המוכר ומחל ללוה: מחול. דלא מכר לו
לאו דוקא נקט שטרא מעליא שהרי לא
תחזיר אלא מה שנתנו בה
הוא כדפסקינן: (ו) ד"ה א"ר
לא בעי לא קנין ולא
נחמן וכו' דאין קנין מועיל
כתיבה ולא משיכה אלא
הלוקחין אלא משום דנקט לעיל התם ניירא בעלמא קלאי מינך נקט
ראשון לשני אלא כל זכות שתבא לידו ולא עדיף האי לוקח ממלוה
בבריא אמירה בשכיב מרע
באמירה בעלמא דזימנין
בתר הכי שטרא מעליא ועוד ראיה מרב נחמן דאית ליה בהגוזל
דאתי מחמתיה דמלוה ומיהו מעותיו יחזיר לו מוכר ללוקח דהא
נמי לא מהניא: (ז) תוס'
דמתרמי דמית בשבת ולא
ד"ה המוכר וכו' דאי מחלה
מצי למיעבד קנין ולא
בתרא (ב"ק קטז:) דינא דגרמי גבי ההוא גברא דאחווי אכריא דחבריה
הלכתא היא דדיינינן דינא דגרמי וזה הפסיד מעותיו כשורף
לה לגבי בעל ליכא
פסידא
משיכה ולא כתיבה ותטרוף
אתא לקמיה דרב נחמן חייביה כו' ואילו בפרק הכותב (כתובות פה: ושם
שטרותיו של חבירו דקיימא לן ב) דחייב מההוא עובדא דכפייה
ומוקי לה כר"מ: (ח) בא"ד
דעתו עליו ושכיב ולא פקיד
ותימה למאן וכו' איך לא
רפרם לרב אשי ואגבי מיניה כי כשורא לצלמי: ואפילו יורש.
להכי תקינו דבאמירה סגי:
פו. ד"ה תיזיל) אמר קריבתיה דרב נחמן זבינתה לכתובתה בטובת
❖
יטרוף וכו' דמכל מקום:
ומי אמר רב נחמן הכי.
הנאה ואיגרשא ושכיבא אתו לקוחות וקתבעי לה לברתה כו' אמר
של מלוה מוחל וסברא הוא דלא אלים כח של לוקח במה שנמסר
דמדרבנן הויא מתנת שכיב
רב נחמן מאן לימא לה דתיזיל ולימחלה לכתובתה לגבי אבוה והדר
לו שטר המלוה אלא לזכות בחוב הכתוב (ד) במקום המלוה או
מרע: והאמר רב נחמן אע"ג
דאמר שמואל המוכר שטר
מוסף רש"י
תירתה מיניה ומה תרויח לרב נחמן והא איהו גופיה אית ליה בהגוזל
היורש אך לא נעקר שעבודו מן המלוה וקרינא ביה עבד לוה לאיש
חוב לחבירו וחזר לאחר
מלוה [משלי כב] ויכול למחול שעבודו: מודה שמואל שאם נתנו. המלוה לאיש
בתרא דינא דגרמי ואם כן צריכה להחזיר לו כל הדמים ומה תרויח
וחזר ומחלו. המוכר שהוא
מכיר' ומחלו. לבעל חובו
מלוה מחלו ללוה, מחול.
[מחול] דנייר בעלמא הוא
בזה אלא שמע מינה שתרויח בזה שלא היתה צריכה להחזיר להם
אחר במתנת שכיב מרע וכגון שחלק כל נכסיו $ אי נמי על ידי
דאמר ליה לוה ללוקח לאו בעל
דזבין ליה ומלוה ליתה
אלא מה שנתנו בה ג) ואם תאמר מכל מקום הפסידתם הרבה שהרי
קנין כדין כל מתנת שכיב מרע במקצת אי נמי בלא קנין דכיון
דברים דידי את (כתובות פה:).
בעינה דלהוצאה נתנה.
ואפילו יורש. של מלוה,
אבל זוזי דיהיב לוקח
גרושה היתה והיה להם ללקוחות אז לגבות כתובתה מן הגרושה
דמסרו לו בחייו אין לך קנין גדול מזה ומיהו אם עמד חוזר אם
מוחל. שהלוה לא נתחייב
בשביל שטר מהדר ליה
ואומר רבי דשמא קטנה היתה ולא היו יכולים אז לגבות ממנה כלום
מתנת שכיב מרע (ה) במקצת הוא כדפסקי' לקמן [קנא:] דאינו יכול
ללוקח כלום אלא מחמת
ללוקח: אפי' יורש של
המוכר, והרי מחלו אצלו
מוכר מצי מחיל החוב.
ומכל מקום מחילתה מחילה כיון שהגיעה לפעוטות כדאמר בהנזקין
למחול דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ואלימי ממתנת
❖
(קדושין מח.).
הואיל דיורש הוא: מודה
בריא ואין היורש יכול למחול: ומשני אינה של תורה. אלא מדרבנן
(גיטין דף נט.) דמתנתה מתנה עוד קשה לי רב נחמן איך השיאה עצה
שמואל שאם נתנו. לשטר
היא: ועשאוה כשל תורה. ומשום טירוף דעתו כדאמרן לעיל:
למחול כתובת אמן והא אמר בפרק לא יחפור (לעיל כב: ושם) דגרמא
חוב במתנת שכיב מרע
לשום אדם שאין יורש
מוסף תוספות
א"ר נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני
בנזקין אסור פי' אע"ג דפטור הוא איסורא מיהא איכא וכל שכן
יכול למחול דמתנה אלימא
פירות דקל זה לא אמר כלום. שהדירה אין בה ממש להקנותה
למאן דדאין דינא דגרמי כמו רב נחמן דאיכא איסור יותר כשמורה לה
א. ונמצא שמרווחת
ממכר: אי אמרת בשלמא
הרבה. תוס' כתובות פו.
[דאוריית'] משום הכי.
למחול דאפילו בגרמא בנזיקין שפטור לגמרי אסור וכ"ש דינא דגרמי
ופירות דקל נמי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכיון דמתנת
ב. דמשמע דחייב לשלם
אלימא מתנה ממכר: אלא
שיש מחייבין שאסור ואומר ר"י דכיון שהיה לה הפסד לדבר שרי
בריא אפי' בקנין סודר לא קני דמילי לא מיקנו אלא א"כ הקנה
כל הכתוב בשטר. שם.
אי אמרת מדרבנן. אמאי
ג. כי אינה רוצה להתקדש
אלימא מתנה ממכר. ש"מ
וגם שלא היו מפסידין כלל בדבר שמחזרת להם מה שנתנו בה ועוד
לו החפץ כגון דקל לפירותיו ובית לדור מתנת שכיב מרע נמי לא
לו ותהא צריכה לתובעו
מדאורייתא וקשיא דרב
ראיה מדאמר בפרק שני דקדושין (דף מז:) התקדשי לי בשטר חובי
קניא דמילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע שאין שכיב מרע
לדין אם ימחול. תוס' הרא"ש
נחמן אדרב נחמן. ומשני
ב"מ כ. ד. והשתא מהימנא
לעולם אימא לך מדרבנן
או שהיה לו מלוה ביד אחרים ד) (וקדשה) עלייהו רבי מאיר אומר
חמור מן הבריא אלא דאמירתו במקום קנין של בריא הוא והיכא
להחזיר השובר במגו דאי
ולא מדאורייתא ומשום
מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת ומסקנא דמילתא דפליגי
דאין קנין (ו) מועלת בבריא אמירה בשכיב מרע לא מהניא מידי
בעיא מחלה. שם. ה. דאם
הכי אינו יכול למחול
הלכך אין מועיל עד שיאמר תנו בית זה לפלוני כו': למימרא
היתה מוחלת היתה צריכה
בדשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול
דעשאוה רבנן ואלמוה
לשלם ללקוחות כל מה
רבנן (כתיבתי') [מתנתו]
דסבר רב נחמן כו'. לא אלים כח השכיב מרע יותר
מאן דאמר אינה מקודשת אית ליה דשמואל דלא סמכה דעתה כי
שהכתובה שוה עכשיו
כמדאורייתא משום גזירה
שמא ימחול ואם צריך להחזיר כל הדמים למה ימחול ושפיר סמכה
מן הבריא אלא שאמירתו קונה כקנין סודר דבריא:
שהיא גרושה ועומדת
שמא תטרוף דעתו עליו:
לגבות.שם. ו. [ד]כשיוציא
לא אמר כלום. דאין זה
דעתה ועוד דקאמר התם בתר הכי דסמכה דעתה דלא שביק נפשה
הלואתי הבעל שוברו שקדם, היא
זכיית מתנה כדאמר לקמן
ויהיב לאחריני הוה ליה למימר שיתחייב לשלם הכל אם ימחול ומיהו יש לדחות כי שמא היה לה בושת לבוא לב"ד ולתבוע מבעלה מה שמחלה
צריכה לשלם ולא תרויח
יטול ויזכה ויחזיק ויקנה
כלום בקנוניא. תוס' ב"מ כ.
כולן לשון מתנה הם. אבל
ולכך לא סמכה דעתה בכך יותר ג ועוד ראיה ממה דאמר בפרק קמא דבבא מציעא (דף יט: ושם) גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר
היכא דאמר ידור ויאכל
לבעל וליחוש שמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה אלא עד תשרי ואזלה וזבנתה לכתובתה בטובת הנאה מניסן עד תשרי ומפיק ליה לשובר
פירותיו לא עד שיאמר תנו
בית זה לפלוני וידור בו.
דכתיב בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ואמר רבא שמע מינה איתא לדשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו כו' פי' ואם
והאי דאמר ידור ויאכל
כן לא טריף שלא כדין שהרי יכולה היא למחול לבעלה ותימה למאן דדאין דינא דגרמי איך יטרוף שלא כדין והלא אם תמחול
(ח)
ד
לאו דוקא הוא דכיון
דאמר תנו לחוד קנה קאמר
לבעלה יחזרו עליה הלקוחות ויגבו ממנה הכל על כן נראה שאין צריכה להחזיר להם אלא מה שנתנו בה ומיהו קשה לי מ"מ יטרוף
אלא אגב דאמר ברישא
לקוחות שלא כדין שהרי יחזרו עליה ממה שנתנו בה לכל הפחות ואומר ר"י דבדבר מועט כזה אין לחוש דאין כאן טריפה שלא כדין ועוד
ידור ויאכל קתני סיפא
הוה קשיא לי דהא הוה מצי התם למיפרך מגרושה שכתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה וזבנא לכתובה דמניסן ועד תשרי
נמי ידור ויאכל: למימרא
דקסבר רב נחמן. דאמר
ומפיק ליה לשובר דכתיב בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין וכיון שהיא גרושה א"כ מוכרת כתובתה בדמים יקרים ואם כן הפסידה
ידור ויאכל אין לשון קנית
הרבה ללקוחות וטורף בעלה שלא כדין שהרי לא תוכל למחול מה שהפסידתם ואי הוה מוקי לה לההיא ברייתא כמאן דלא דאין דינא
ה
מתנה היא משום דמלתא
דלשון קניה הוא (דאיתא)
דגרמי הוה אתי שפיר אך לא היינו יכולים עוד להביא ממנה ראיה מיהו לפי מה שפי' ר"י בפ"ק דבבא מציעא דבגרושה ליכא למיחש
בבריא איתיה בשכיב מרע.
הכי הוה א"ש וכן הוא עיקר כמו שפי' שם דלא הוי מצי למיפרך מגרושה וא"ת מאי האי דקאמר בפ"ק דבבא מציעא (דף כ.) ש"מ
ו
דבריא אמר תנו היינו
לשון מתנה (היינו) ה"נ
איתא להא דשמואל דאמר המוכר שטר חוב כו' ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי והלכה והכניסתה לבעלה שאז
שכיב מרע אבל אמר
אלא
אינה כשל תורה כו'. מה שפירש
אינה יכולה למחול דידו כידה כדאמר בהכותב (כתובות פה:) וצ"ל דמיירי שיודעין שאין לה בעל:
בריא ידור לא הוי לשון
מתנה וליתיה נמי בשכיב
רבינו יעקב שאין להוכיח מכאן דמכר שטר חוב ה) חל מן התורה פירשנו לעיל בפרק המוכר את הספינה (דף עו: ד"ה קני):
שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום למימרא דסבר רב נחמן מילתא דליתא
מרע: והאמר רב נחמן
בבריא.
שאינו יכול להקנות
הדירה דדבר שאין בו ממש
הוא ופירות הדקל דאין
אדם מקנה דבר שלא
בא לעולם:
שכיב