מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
קמח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שכיב
הלואתי לפלוני. ממון שחייב לי פלוני במלוה על פה אני נותן לפלוני
מרע שאמר כו' הלואתו לפלוני אע"ג דליתא בבריא. בקנין (ה)
עד א מיי' פ"י מהלכות זכייה
א) לעיל קמד. [וש"נ], ב) לעיל
סג. סד., ג) [לעיל קמד.], ד) [עי'
ומתנה הלכה ב סמג עשין
שאין הלואה בעין ונהי דיכול להקנות אגב קרקע אי
ויפרעם לו הלוה במקומי נתקיימו הדברים ותהא הלואתו לפלוני. ואע"ג
מהר"ם גירסא אחרת ברשב"ם
פב טוש"ע ח"מ סי' רנג סעיף
דבבריא ליתיה דאינו יכול להקנות לחבירו מלוה על פה דלהוצאה ניתנה
גרסינן מסיק מדרב פפא (לעיל דף עז: ושם) מ"מ כיון דליתא בבריא
בזה], ה) [ליתא לפנינו אלא בתוס'
כ:
❖
עה ב מיי' פכ"ג מהל' מכירה
גיטין יג: ד"ה במעמד],
ואין קנין תופס אלא בדבר שהוא בעין אא"כ מלוה בשטר וכגון שמסר
בקנין דלא מצי להקנות [בלא] דבר אחר עם ההלואה לא חשיב
הלכה ד טוש"ע ח"מ סימן
לו השטר א"נ במעמד שלשתן כדאמר
איתא בבריא דהא דירת בית כמו כן
רט סעיף ז וסעיף ט:
עו ג מיי' שם טוש"ע שם
[בגיטין] (דף יג.): ומשני הואיל ויורש
יכול להקנות על ידי הבית ופירות
שכיב מרע שאמר תנו הלואתי לפלוני
גליון הש"ס
❖
א
סעיף י:
יורשה. לזו המלוה כאילו ברשותו
דקל ע"י הדקל שיקנה לו הבית לדור
הלואתו לפלוני ואף על גב דליתיה בבריא
תוס' ד"ה שכיב כו' כפי'
בו כך וכך שנים והדקל לאכול
היא ואמרינן לקמן (דף קמט.) מתנת
הר"ר חיים. ותמוה לי לפי'
רב פפא אמר הואיל ויורש יורשה רב
הר"ח אמאי פריך הש"ס מהך
מוסף תוספות
פירותיו כך וכך שנים אלא בעינן
שכיב מרע כירושה שויוה רבנן הלכך
אחא בריה דרב איקא אמר הלואה איתא
דר"נ דאמר הלואתי לפלוני
שיוכל להקנותו בענין זה ששכיב מרע
כיון דאיתיה בירושה איתיה במתנת
דלא נזכר במפורש דא"י למחול
א. [ד]אפי' בלשון ירושה
בבריא וכדרב הונא אמר רב דאמר רב
א)
אמאי לא פריך ביותר מהא
אי אפשר לו להוריש גוף
שכיב מרע: במעמד שלשתן קנה.
מקנהו בדבורו יוכל בריא להקנותו
דר"נ לעיל דאמר ומודה שמואל
ירושה לאחד ופירות בלא גוף
הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני
בקנין חליפין או במכירה והלואה
מתלת הלכתא בלא טעמא הוא ג) ולפי
דאם נתנו במתנת שכ"מ דא"י
לאחר. ריטב"א. ב. [ד]עשו
במעמד שלשתן קנה איבעיא להו דקל
למחול הא לענין זה ליתא בבריא
מתנת שכ"מ כירושה ואע"ג
אין יכול למכור כי אינה בעין ומשני
שהדבר נהוג הוא בין הסוחרים
למכור וליתן שלא יהא יכול
דליתא בבריא. ריטב"א.
❖
לאחד ופירותיו לאחר מהו מי שייר מקום
הואיל ויורש יורשה ומתנת שכיב
והחנונים תקנו את הדבר לקנות
למחול וצ"ע:
ג. אע"ג דאין יכול
מרע כירושה ואע"ג דיורש יורש נמי
באמירה במעמד שלשתן לפי שאין
להקנותה. תוס' לעיל עז:
פירי או לא שייר אם תמצי לומר לאחר
ד. דתקנת חכמים היא. שם.
דירת הבית [ופירות דקל] היינו לפי
קנין מועיל בדבר שאין בעין ומוקמינן
לא הוי שיור (א) לעצמו חוץ מפירותיו מהו
ה. דא"כ בחנם נקט הלואה
הגהות הב"ח
ב
שיורש גם הבית והדקל אי נמי
לה התם [גיטין יג:] בין במלוה בין בפקדון
דהול"ל מטבעותי לפלוני.
א
אמר רבא אמר רב נחמן אם תמצי
לומר
(א) גמ' אם תמצי לומר לאחר
שם. ו. אם הנפקד או הלוה
ואע"ג דאסיקנא דמילתא דליתא
במעמד שלשתן אבל מה שיוכל להקנות
לא הוי שיור שייר לעצמו מהו
עכו"ם וא"ל ישראל תנהו
דקל לאחד ופירותיו לאחר לא הוי
שיור
בבריא ליתא בשכיב מרע אפי' הכי
אגב קרקע לא חשיב איתיה בבריא
(חוץ מפירותיו מהו) תא"מ ונ"ב
לישראל אחר לא קנה כיון
מקום פירי דקל לאחד ושייר פירותיו
לפניו
גירסת הספרים את"ל לאחר לא
דאפי' אמר לו זכי לא קנה
מטבע דקי"ל בהזהב (ב"מ מו.) דאין
דהא דירת בית ופירות דקל יכול
הוי שיור שייר לעצמו מהו אמר
כיון דאין זכיה לעו"כ ה"ה
שייר מקום פירי מאי טעמא כל
לגבי
מטבע נקנה בחליפין אפ"ה אם נתנו
להקנות אגב הבית והדקל כדפרי'
ג
רבא כו' ורשב"ם גורס דקל
במעמד שלשתן לא קנה וכו',
לאחד ופירותיו לאחד מהו את"ל
ואם הנותן עכו"ם נראה דקנה
נפשיה בעין יפה משייר אמר ליה ר' אבא
במתנת שכיב מרע קנה מהאי טעמא
ותימה לי לימא איתא בבריא בהודאה
לאחר לא הוי שיור חוץ מפירותיו
דאם ממונו של ישראל
דהלואתי לפלוני: איבעיא להו דקל
כדמוכח לקמן (דף קמט.) דשכיב מרע
לרב אשי אנן אדרבי שמעון בן לקיש
מהו אמר רבא א"ר נחמן את"ל
הפקיעו ע"י מעמד ג' דהוי
דקל לאחד ופירותיו לאחר לא
לאחד כו'. אית דמוקמי לה בבריא
הלכתא בלא טעמא כ"ש
שהודה קנה בלא טעם דשכיב מרע
מתנינן לה דאמר רבי שמעון בן לקיש
ב)
שייר מקום פירי חוץ מפירותיו
ממון העכו"ם וכו'. תוס' גיטין
ובא להודיענו דיני מכירה מה שייר
מדקני בגר (ו) ונראה לי דהא לא
המוכר בית לחבירו
ואמר לו על מנת
שייר מקום פירי ואליבא דרב
יג: ז. [ד]כאן שנתן הדקל
לעצמו ולא נהירא לי דא"כ מה
חשיב איתא בבריא כיון דליתא כעין
זביד דאמר שאם רצה להוציא בה
לאחר דילמא מאי דאמר דקל
(ב)
שדיוטא העליונה שלי
דיוטא העליונה שלו
זיזין מוציא אלמא כיון דדיוטא
לזה ופירות לזה אותו לשון
ענין בעיא זו בזו השמועה ובזה הפרק
שהוא בשכיב מרע בלשון מתנה וקנין
שייר מקום זיזין נמי שייר הכי
נמשך גם לשני וכאילו אומר
איבעיא
בהמוכר את הספינה איבעי לן
והא דקאמר הואיל ויורש יורשה לא
נמי כיון דאמר חוץ מפירותיו
דקל לזה ודקל לפירותיו
מקום פירות שייר: (ב) רשב"ם
לשני. רשב"א. ח. ואע"ג דעל
למיבעיא בשמעתא דהקונה שני אילנות (לעיל דף פא.). ועל כרחין
בעי למימר מטעם דאיתא בבריא אלא כיון שיורש יורשה יש כח לשכיב
ד"ה איבעיא להו וכו' דא"כ
מנת כחוץ הוא בכל כיוצא
בשכיב מרע מוקמינן ליה ואמתניתין קאי דקתני בשכיב מרע שייר
מרע ליתן דברשותו הויין דמתנת שכיב מרע כיורש ותדע דעל טעם
ב
מפני מה קבעה לבעיא זו
בזה, מיהו על מנת שיור הגוף
בזו השמועה וכו' קמאי דהוה
משמע טפי. רמב"ן, ועיין
קרקע כל שהוא מתנתו מתנה ואיבעיא להו אם נתן דקל לאדם אחד
זה דהואיל ויורש לא נקט איתא בבריא הואיל ויורש יורשה ועל
❖
בהו שיור וכו' כשנתן הדקל
רשב"א.
מעמד שלשתן נקט איתא בבריא במעמד שלשתן כמו שכתוב בכל
ונמלך וחזר ונתן פירותיו לאחר ואמרינן לקמן [ע"ב] א"ר נחמן שכיב מרע
לראשון וכו' המחובר בקרקע
כקרקע דמי: (ג) ד"ה שייר
שכתב כל נכסיו אם בנמלך מת קנו כולן אם עמד אינו חוזר אלא
הספרים ובפירוש רבינו חננאל ואין נראה לחלק בין הודאת
לעצמו וכו' דלא מיתני עליה
שכיב
רבינו גרשום
מרע שאמר הלואתי לפלוני כו'
באחרון בלבד דלא הוה ביה שיור אבל קמאי דהוה בה שיור קנו
פקדון להודאת מלוה:
הך סוגיא דלקמן. נ"ב נראה
ואע"ג דליתא בבריא. ומה שרגילין לכתוב הרשאה גבי מלוה פי' לעיל
והכא מי אמרינן שייר מקום פירי כשנתנו הדקל לראשון בלא
דקשיא ליה דלפי גירסא זו גם
שכיב מרע שאמר תנו הלואתי
ג
בההוא סוגיא דלקמן גרסינן
לפלוני. כלומר חוב שחייב
פירות שייר לעצמו מקום הפירות ענפי האילן שבו גדילין הפירות
בפ' המוכר את ד הספינה (דף עז: סד"ה ר"פ) וגם שאין נראה פירוש רש"י
ואת"ל לאחר לא הוי שיור לעצמו
לי פלוני תהא של פלוני הרי
וכשנתן לשני את הפירות עדיין מקום הפירות שייר לעצמו ואילן
שפירש בכתובות (דף נה: ד"ה מתנת ושם) דטעם משום דאין מטבע
מהו מאי קא מיבעיא ליה הא
(ז)
הוא שלו וקנה לאלתר: אע"ג
ריש לקיש מיירי בלעצמו וכמו
דליתא בבריא. דבריא שאמר
המחובר כקרקע דמי וקורא אני עליו שייר קרקע כל שהוא
נקנה בחליפין ה וגם אין נראה עוד לפרש $ כפי' ה"ר חיים דליתא
שהקשו התוספות ומה שתירצו
כן לא קנה כו' אלא במעמד
והויא מתנתו מתנה בין באילן בין בפירות ואם עמד אינו חוזר
בבריא שיכול למחול שטר חוב אם מכרו משא"כ בשכיב
דקא מיבעיא ליה מה יאמר ר"ל
שלשתן: אמר רב פפא לעולם
בחוץ כו' לא נתיישב לרשב"ם
מילתא דליתא בבריא ליתא
והוא דאיכא קנין כדפסקינן לקמן (דף קנא:) במתנת שכיב מרע
מרע כדאמר לעיל (דף קמז:) כל זה פירשנו לעיל בפרק המוכר את
דא"כ אמילתא דר"ל ה"ל לקבוע
נמי בשכיב מרע. והכא כשאמר
תנהו
לפלוני במעמד שלשתן קנה. ומה שמפרש רבינו
במקצת: או לא הוי שיור. וכשנתן הדקל לראשון כולו נתן וליכא
הספינה:
בעיא זו דמה יאמר ר"ל בחוץ
הלואתי לפלוני טעמא מאי
בלאו בעיא [קמייתא] ולכך נ"ל
קנה הואיל ויורש שלו יורשה
שיור קרקע ואמרינן לקמן [קמט:]כמה כל שהוא רב יהודה אמר
תם שמועיל בעל כרחו של נפקד פי' לעיל בפ' המוכר את הספינה
עיקר דגרסי' חוץ מפירותיו מהו
לאלתר בלא אמירה אם לא
ממקרקעי כדי פרנסתו: שייר לעצמו. הפירות מהו מי שייר
(דף פה. ד"ה ה"ג) וגם מה שמפרש שמעמד שלשתן (ח) אין בעכו"ם
דהשתא גם הך בעיא איירי
נתנה לזה הואיל וכל כך היא
פירשנו בפרק שני דקדושין (דף מח.) : איבעיא להו דקל
בלאחריני אלא דקמייתא מיירי
מקום הפירות ולכשייבש האילן יקוץ ענפיו. כך כתוב בספרים
בחזקתו הלואתו שיורש שלו
ה) ו
בלאו לישנא יתירא ובתרייתא
יורשה אע"ג דהיא ברשות
לאחד ופירותיו לאחר מהו מי שייר מקום פירי כו'. פי' רבינו שמואל
אמר רבא א"ר נחמן אם תמצי לומר דקל לאחד ופירות לאחר
[בלישנא יתירא וכן לקמן] בכה"ג
לוה משום הכי יש לו כח
לא הוי שיור שייר פירותיו לפניו שייר מקום פירי מאי טעמא כל
דאשיור דשכיב מרע קאי דתנן במתניתין דאם שייר קרקע כל שהוא
דתרתי קא מיבעיא ליה בבית
לומר הלואתי לפלוני וקנה
לאחד ודיוטא לאחר חדא בלאו
אבל בבריא ליתא דאין ירושה
לגבי נפשיה כי משייר בעין יפה משייר ולא נהירא לי האי לישנא
מתנתו מתנה ואין נראה לר"י דהא לקמן על משנת שייר קרקע כל
לישנא יתירא ואחריני בלישנא
אלא לאחר מיתה: רב אחא
משום (ג) דלא מיתני עליה הך סוגיא דלקמן א"ל אנן אדריש לקיש
שהוא הוה ליה למיבעי הך בעיא ועוד דשיעורא דשיור הוי כדי פרנסתו
יתירא: (ד) בא"ד דומיא דרב
בריה דרב איקא אמר. הא
זביד ור"ל והכי פירוש לשון:
מילתא דשכיב מרע דאמר
מתנינן ליה. הלכך לישנא אחרינא הכתוב בספרים עיקר דגרסינן
כדאמר בסמוך ועוד מה יש לחוש בשיור קרקע הא אפילו (ט) מטלטלין
(ה) תוס' ד"ה שכיב מרע וכו'
הלואתי לפלוני איתא בבריא
בהו חוץ מפירותיו מהו דהוה דומיא דרב זביד וריש לקיש
לקמן אמרינן דהוו שיור על כן נראה לר"י דאלעיל קאי ידור פלוני
בבריא בקנין כיון שאין הלואה
ענין הלואה כרב הונא וכו'
וכו' בדרב פפא מ"מ כיון
קנה. אלמא דאיתא בבריא:
(ד) ד) והיינו פירוש לשון אחרון דקל לאחד ופירותיו לאחר מי הוי שיור
בבית זה לא אמר כלום משום דהוי דבר שלא בא לעולם וקא מיבעיא
דליתא בבריא בקנין גרידא דלא
איבעיא לן. הא מילתא פשיטא
מקום הפירות באילן וקנה ראשון דהא איכא שיור קרקע כל שהוא
ליה כי אמר דקל לאחד ופירותיו לאחר ושייר מקום צימוח הפירות מי
מצי להקנות אלא ע"י דבר
לן שכיב מרע שכתב כל נכסיו
אחר: (ו) בא"ד מדקני בגר ואין
או לא וכשנתן לו את הדקל הכל נתן גם מקום צימוח פירות את"ל
אמרינן לא הוי שיור לענין שיחשבו הפירות דבר שלא בא לעולם או
ושייר קרקע כל שהוא אף על
נראה לחלק בין הודאת
גב דעמד מתנתו מתנה דסמיך
לא הוי שיור חוץ מפירותיו מהו מי אמרינן כיון דמעיקרא הדקל
שמא נתן גם לבעל הפירות מקום צימוח הפירות ז וא"כ זכה במקום
פקדון להודאת מלוה ונראה
נפשיה על ההוא קרקע וגמר
לבדו בלא פירות נתן לו ולא הוזקק לומר בו לישנא יתירא חוץ
צימוח הפירות ולא הוו הפירות דבר שלא בא לעולם שהרי כבר זכה
לי דהא לא חשיב וכו' כיון דליתיה
ומקנה. אבל הא קמיבעיא
בענין שהוא בשכיב מרע וכו'
לן דקל נתן לאחד ופירותיו
מפירותיו אלא לשייר מקום לעצמו אמר ואיכא שיור קרקע כל שהוא
במקום הפירות שבא לעולם ואם תמצא לומר לאחר לא הוי שיור
דהואיל ויורש יורשה לא נקט
לאחר מי אמרינן להיכא דנתן
ומתנתו מתנה: א"ר נחמן אם תמצי לומר כו'. חוץ מפירותיו הוי
לעצמו מאי פי' ששייר לעצמו מי אמרינן שזה לא היה עושה שיקנה
וכו' ובפי' ר"ח הס"ד: (ז) ד"ה
דקל לזה ושייר הפירו' ואמר
שכיב מרע וכו' דהטעם משום
תנו לאידך הפירות מי אמרי'
שיור דכל לשון מיותר לשייר קצת מן המתנה לעצמו בא ואליבא דרב
למקבל מתנה גוף הדקל ולגבי דידיה הוו הפירות דבר שבא לעולם או
וכו' דליתא בבריא מפני שיכול:
הואיל שכשנתן הדקל שייר
זביד דתנן בהמוכר את הבית (לעיל דף סא.) לא מכר היציע ולא את
דלמא אפילו הכי הוו (י) דבר שלא בא לעולם שלא שייר מקום פירי
(ח) ד"ה תנהו וכו' שמעמד
הפירות וקנה ראשון דבההוא
שלשתן אינו בעכו"ם: (ט) ד"ה
שיור דשייר הפירות סמכה
הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים דהיינו נמי דיוטא העליונה
אפילו לעצמו וכן תניא לעיל בפרק המוכר את הבית (דף סג.) בן
איבעיא וכו' אפילו במטלטלין
דעתיה א) דאין חוזר ועמד
ואמרינן בגמרא (שם סג.) אמר ריש לקיש זאת אומרת המוכר בית לחבירו
לוי שאמר לישראל שדה זה אני מוכר על מנת שמעשר ראשון שלי
אמרינן לקמן דהוו שיור:
שיחזור על הפירות שנתן
(י) בא"ד אפילו הכי הוו
לאחרון דבההוא שעתא שנתן
ואמר לו על מנת שהדיוטא העליונה שלי הדיוטא העליונה שלו
מעשר ראשון שלו ופריך והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
הפירות דבר שלא וכו' אפי'
ב) הפירות לא שייר לו הפירות
ואמרינן למאי הלכתא אהני תנאי דע"מ לשייר לעצמו מקום בחצר
משמע דשייך אין אדם מקנה כו' אפי' לעצמו ואע"ג דאמר לעיל
לעצמו והכי משמע לעיל בפרק
ומש"ה מתנתו שנתן לראשון
המוכר את הבית דתניא בן לוי
שלפני הבית אם רצה להוציא זיזין מדיוטא עליונה שהיא שלו
דסתם מוכר או נותן אילן דמשייר קרקע הכא בשכיב מרע אין
מתנה מעליא היא. או דלמא
❖
וכו' שדה זו אני:
הואיל דלא שייר בגוף הדקל
בחצר הלוקח מוציא ולא יעכב בעל החצר על המוכר ואליבא
לו לומר דשייר קרקע ולא מקום פירי אלא פירות בלבד ועוד הרי
לא הוי שיור ואין מתנתו מתנה
דרב זביד כו' כלומר וכדפרשה רב זביד למילתיה דריש לקיש
נתן כל האילן ואיך יש לנו לומר ששייר מקום פירי ומסיק דלעצמו
ואם עמד חוזר בעל המתנה
אפי' בדקל שנתן לראשון: אם
מוסף רש"י
דאהני יתורא דע"מ להוציא זיזין לשיורי ליה מקום בחצר הכי נמי
הוי שיור דמאן דלנפשיה משייר בעין יפה משייר ויש ספרים דגרסי
תמצי לומר לא הוי שיור.
אהני יתור לשון דחוץ מפירותיו לשייר מקום באילן: אנן אדריש
חוץ מפירותיו מהו והיא היא היינו שנתן הדקל במתנת שכיב מרע
במעמד שלשתן. אמר לו
הואיל דלא שייר בגוף הדקל
ושייר פירותיו לעצמו: אנן אדרבי שמעון בן לקיש מתנינן לה כו'
כן (קדושין מח.) נפקד ומפקיד
ואפי' ראשון לא קנה. הא
לקיש מתנינן. להאי איבעיא להו ולהך מילתא דרב נחמן דאם
. קנה.
ומקבל מתנה (לעיל קמד.)
קא מיבעי לי אם אמר דקל
עד ואם תמצי לומר לאחר לא הוי שיור לעצמו מהו. ואע"ג דר"ל
תמצי לומר כדמפרש לקמן ואזיל ובמתנת בריא ומינה תפשוט
כך תקנו חכמים לפי שהדבר
לפלוני חוץ מפירותיו מהו.
תדיר הוא בין הבריות ולא
מי אמרינן אע"ג דאי אמר
לשכיב מרע ולאו גבי דקל איבעיא אלא לגבי דיוטא
איירי לעצמו מ"מ כיון דבחוץ מיירי הכא קמבעיא לו מה יאמר ריש
הזקיקו חכמים להקנות בקנין
בסתמא דקל זה לפלוני לא
כדמפרש ואזיל: דיוטא. היא עלייה העליונה שעל גג הבית:
לקיש בזה דבעל מנת פשיטא ליה ודאי דמשייר אבל בהא קא מיבעיא ליה :
ח
. שדיוטא
ובעדים (לעיל קמד.)
קא יהיב ליה פירי והשתא
העליונה שלי. הוא גג שיש
דקאמר חוץ מפירותיו לטפויי
איבעיא
חיישינן
לו מעקה גבוה י' דאמרינן
מלתא קא אתי ובדקל גופיה
במתניתין דאינו מוכר עם הבית, ותנאי זה אינו מועיל דבלאו הכי נמי הרי הוא של מוכר, כדקתני מתני' ולא את הגג כו', ולא היה צריך
קא משייר מקום הפירות ומתנה שנתן לראשון מתנה מעליא היא הואיל ששייר בגוף הדקל. או דלמא לא שנא דאין זה
להתנות, הלכך דיוטא העליונה שלו להוצאת זיזין כנגד רשותו של לוקח (לעיל סג.).
שיור ואין מתנתו מתנה: חוץ מפירותיו ודאי הוה שיורו שיור ומתנתו מתנה אליבא דרב זביד דאמר בפרק המוכר את
הבית אמר ריש לקיש זאת אומרת המוכר בית לחבירו על מנת שדיוטא העליונה שלו שייר לעצמו דיוטא העליונה. אמר
רב זביד למאי הלכתא דאע"ג דלא אמר הכי על מנת לא מכר את הדיוטא משום דלא שייכא כלל לבית ואמאי אמר חוץ לטפויי מלתא קאתי שאם רצה להוציא בה בחצר (זיזין) שמכר לו עם הבית זיזין וגזוזטרא לדיוטא שלו יוציא. הכי נמי
להיכא דקאמר דקל זה לפלוני ודאי לא קנה פירות דבסתמא לא קנה ולא נתנו לו אלא לקצוץ ממנו נופין יבשין וכיון דהוסיף ואמר חוץ מפירותיו ודאי לטפויי מלתא קאתי דבגוף דקל שיורי שייר ומתנתו מתנה. ל"א איבעיא להו דקל לאחד
ופירותיו לאחר מהו מי שייר לעצמו מקום פירי בגוף הדקל ומתנתו מתנה (שיור) או לא. אם תמצא לומר לא שייר ואין מתנתו מתנה הואיל דלא שייר בגוף הדקל משום דנותן בעין יפה נותן. הא קא מיבעי לי נתן דקל לאחד ושייר פירותיו
לעצמו מאי. מי אמרי' כל
לגבי נפשיה כי משייר לעצמו בעין יפה משייר הואיל
ושייר פירות שייר בדקל
מקום פירות ומתנתו מתנה או לא: אמר
רבא אם תמצי לומר כו': א"ל ר' אבא. הא מילתא דרב זביד דפשיטא לכו הא אנן בלשון
א) נראה דצ"ל דאי יחזור ויעמוד שיחזור וכו'. ב) צ"ל דבההיא שעתא שנתן הדקל הא שייר לו הפירות וכו'.