קמח:
מי שמת פרק
תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איבעיא להו בית לאחד. במתנת בריא ודיוטא לאחד (ה) הוי
מקום שיור מי איכא להאי בעל דיוטא שיור מקום
בחצר להוצאת זיזין
עז א מיי' פכ"ד מהל' מכירה
א) [לעיל סג: סד.], ב) רש"ל
מ"ז, ג) נדרים מג:, ד) [עי' תוס'
הל' טז ועי' במ"מ טוש"ע
או לא. אם תמצי לומר לא הוי שיור לאחריני אבל לעצמו הוי שיור כגון דאמר ליה בית אני מוכר לך חוץ מדיוטא העליונה או דלמא
ח"מ סי' ריב סעיף ג:
לקמן קעד: ד"ה שכיב],
ליכא שיור: ואליבא דרב זביד. דכי א"ל סתמא בית זה אני מוכר לך לא קנה דיוטא העליונה כדתנן בהמוכר את הבית (לעיל דף סא.)
עח ב מיי' פ"ח מהל' זכייה
ה) מאיבעיא להו עד תיקו אינו
ומתנה הל' כא סמג עשין
מגירסת הרשב"ם. רש"ל,
לא מכר את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים דהיינו דיוטא וכי א"ל חוץ לטפויי מילתא
קאתי ושייר לו מקום בחצר להוצאת
❖
ו) [לעיל קל.], ז) [לעיל קמו:],
פב טוש"ע ח"מ סי' רנ סעיף
זיזין מן הדיוטא לחצר של לוקח: אם
יא:
עט ג ד ה מיי' שם הל' כ
חיישינן שמא יש לו נכסים במקום איבעיא להו בית לאחד ודיוטא לאחד מהו
במחלק. שמשעה ראשונה שהתחיל
ועיין בהשגות ובמ"מ
הגהות הב"ח
לחלק היה בדעתו לחלק כל נכסיו
אחר. ואע"ג דאמרי'
מי הוי שיור או לא אם תמצא לומר בית
טוש"ע שם ס"י:
ולא לשייר כלום: אם מת קנו כולן.
פ ו ז ח מיי' שם פ"ט הל' יז
(א) גמרא אלא באחרון ניחוש
לעיל איפכא להקל וניחוש דלמא עיוני
לאחד ודיוטא לאחד לא הוי שיור חוץ
דלמא עיוני: (ב) שם באומר
סמג שם טוש"ע ח"מ שם
כדין כל מתנת שכ"מ שאין צריכה
עיין והדר יהיב היינו טעמא דמסתבר
כל נכסי. נ"ב ס"א באומר נכסי
מדיוטא מהו אמר רבא אמר רב נחמן אם
סעיף יב:
קנין אם מת: אם בנמלך. שלא היה
פא ט י כ מיי' שם הל' יט
אלו: (ג) שם במוחזק לן דלית
למימר עיוני עיין הואיל וכבר חלקם :
א
שכיב תמצא לומר בית לאחד ודיוטא לאחד לא
טוש"ע שם סעיף ג וחוזר
ליה. נ"ב גם מכאן ראיה למה
בדעתו לחלק כל נכסיו אלא אחר
בכולן:
שכתבו תוספות לעיל דף מד ע"ב
הוי שיור א חוץ מדיוטא הוי שיור ואליבא
שחילק שתק ולא רצה לחלק עוד חזר
פב ל מ מיי' שם הל' ג וסמג
דאפשר שיש אדם שאין לו קרקע
ע"ש: (ד) שם לא גמר ומקני
דרב זביד דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא אלמא כיון דשייר דיוטא
שם טוש"ע ח"מ סי' רנג
ונמלך בעצמו לחלק כל הנותר: אלא
א)
❖
תיקו איבעיא להו הקדיש כל
סעיף ב:
באחרון. בלבד דלא הוי בה שיור
מקום זיזין נמי שייר (הכא נמי כיון דאמר חוץ מפירותיו מקום פירי שייר) אמר
ב)
נכסיו כצ"ל ותיבת ל"א נמחק:
(ה) רשב"ם ד"ה איבעיא וכו'
אבל קמאי קנו כדקתני מתניתין שייר
ז)
רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים
לאחר הס"ד ואח"כ מ"ה מי
רבינו גרשום
קרקע כל שהוא מתנתו מתנה: ניחוש.
רואין אם במחלק מת קנו כולן עמד חוזר בכולן אם בנמלך מת קנו כולן
הוי שיור כצ"ל ותיבת מקום
ב
דלמא האי דשתיק וחישב בין מתנה
נמחק: (ו) ד"ה באומר וכו'
בעיא מתנינן לי' ואדריש לקיש
עמד אינו חוזר אלא באחרון (א) ודלמא עיוני קא מעיין והדר יהיב סתמיה
במתנת שכיב מרע ואין כאן:
דאמר ריש לקיש כו' משום
למתנה לא הוי כנמלך אלא עיוני
(ז) ד"ה ה"נ וכו' וחזר ונתן
דלטפויי מלתא קאתי: איבעיא
דשכיב מרע מידק דייק והדר יהיב אמר רב אחא בר מניומי אמר רב נחמן
מעיין מה יתן לכל אחד ומעיקרא
כולן לשני. נ"ב פי' וכולן מה
להו מכר בית לאחד ודיוטא
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ועמד אינו חוזר חיישינן שמא יש לו
ששייר ולא נתן לראשון נתן הכל
לאחר מהו. מי אמרינן דהוי
ג
היה בדעתו לחלק את הכל ויחזור בו
לשני וכן פירשו הרי"ף והרא"ש
שיור בחצר ומצי האי שני
נכסים במדינה אחרת ואלא מתני' דקתני לא שייר קרקע כל שהוא אין
כשיעמוד מחליו ואמאי קנו קמאי:
להדיא: (ח) ד"ה א"ל רב יימר
להוציא בה זיזין וגזוזטראות:
❖
וכו' חזרה בכולה היינו דשני:
אמר לראשון חוץ מדיוטא
מתנתו קיימת היכי משכחת לה אמר רב חמא באומר כל נכסי מר בר רב
סתמא דשכיב מרע. עיוני קמעיין
(ב) ד
אני מוכר לך. הוי שיור בגוף
בלבו מה יתן לכל אחד קודם שיבואו
אשי אמר במוחזק לן דלית ליה איבעיא להו חזרה במקצת הוי חזרה
(ג) ה
החצר דלטפויי קאתי: שכיב
לפניו ואין לו לשתוק בין זה לזה
מרע שכתב כל נכסיו לאחרים.
מוסף רש"י
בכולה או לא תא שמע כולן לראשון ומקצתן לשני שני קנה ראשון לא
ו
ולא שייר כלום: רואין אם
ומדשתק נמלך הוי: אמר רב נחמן
שאם רצה להוציא בה זיזין.
קנה מאי לאו בשמת לא בשעמד הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ג)מקצתן
כמחלק. שיהיה שדה זו לפלוני
שכיב מרע שכתב כל נכסיו. הידועין
שאם רצה מוכר להוציא זיזין
א) וכן מכל נכסיו ואם מת
לראשון וכולן לשני ראשון קנה שני לא קנה אי אמרת בשלמא בשעמד משום
מדיוטא עליונה כנגד חצר של
קנו כולן ואם עמד מחליו
ולא נמצא לו שיור ועמד אינו חוזר
לוקח שמכר לו זה הבית והחצר,
חוזר בכולן אפי' מראשון
הכי שני לא קנה אלא אי אמרת בשמת תרוייהו ליקנו א"ל רב יימר לרב
כו': באומר כל נכסיי. לא חילק
מוציא. דלהכי אהני תנאיה והכי
דלא אמרי' מה שנתן לאחרון
אשי ותהוי נמי בשעמד אי אמרת בשלמא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה
אמר ליה על מנת שתהא דיוטא
הוי שיור לקמאי משום דאמר
שדותיו וכרמיו לכל אחד בפני עצמו
העליונה שלי לגמרי לעשות בה
מעיקרא הוה סדור בלבו מה
היינו דשני מיהת קנה אלא אי אמרת חזרה במקצת לא הויא חזרה בכולה
אלא לשון זה כתב כל נכסיי אני נותן
חפצי אף להוציא ממנה זיזין
שיהא נותן לכל חד ואילו היה
כמתחילה קודם שמכרתי לך
יכול לומר לכולן בדבור אחד
ניהוי כמחלק ולחד מינייהו לא ליקנו והלכתא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה
לפלוני ופלוני דכל היכא דאיתנהו
ז
הבית והחצר, דשייר בתנאי מקום
היה עושה אלא שאי אפשר
נתונין הן (ו) במתנה ואין כאן שיור.
רישא משכחת לה בין שמת בין שעמד סיפא לא משכחת לה אלא כשעמד
בחצר (לעיל סג: עי"ש). מקצתן
לקרות שתי שמות כאחת
ח
לראשון וכולן לשני. שכיב
ולא הוי אחרון שיור יותר
ובפר"ח גרס כל נכסיי אלו הן ולא
איבעיא להו הקדיש כל נכסיו ועמד מהו מי אמרינן כל לגבי הקדש גמר
ט
ד)
מרע שכתב מקצת נכסיו לאחד
מראשון דלכולן רצה לומר
נהירא: במוחזק. שאנו מוחזקין בו
והשאר כולן כתב לשני, ראשון
בדבור אחד אלא שאי אפשר
ומקני או דלמא כל לגבי נפשיה לא גמר ומקני הפקיר כל נכסיו מהו מי
שאין לו עוד נכסים: איבעיא להו
קנה שני לא קנה. ואם עמד
הלכך אם עמד חוזר בכולן
אמרינן כיון דאף לעניים כעשירים גמר ומקני או דלמא כל לגבי נפשיה לא
חוזר בשני ואינו חוזר בראשון,
אפי' מראשון: אם בנמלך.
חזרה במקצת. שכיב מרע שכתב כל
לפי שכשכתב לראשון שייר לעצמו
שנתן שדה אחת לפלוני וקודם
גמר ומקני חילק כל נכסיו לעניים מאי מי אמרינן צדקה ודאי מגמר גמר
נכסיו לאחד וחזר בו במקצת ונתן
מה שנתן אחר כך לשני, ומן השני
שהיה נותן לאחד היה ממתין
חוזר דלא שייר כלום ומשום הכי
ומקני או דלמא כל לגבי נפשיה לא גמר ומקני יתיקו ה) (ד) (ל"א) הקדיש כל
ומימלך מעצמו ואחר כך
שוב לאחר שהרי יכול לעשות כן
❖
לא קנה (נדרים מג:)
.
נותן וכן בכולן. ודאי הוי
נכסיו מהו הפקיר כל נכסיו מהו
חילק כל נכסיו לעניים מהו תיקו
כדאמרינן דייתיקי מבטלת דייתיקי
כ
שיור ואם עמד אינו חוזר
אלא באחרון בלבד דלא שייר
בפירקין דלעיל (דף קלה:) מי הויא
אמר רב ששת יטול ויזכה ויחזיק ויקנה כולן לשון מתנה הן במתניתא
ל
מאחרון כלום. ומקשי' ואמאי
מוסף תוספות
חזרה בכל הנכסים שנתן לראשון דגלי
תנא אף יחסין וירת בראוי ליורשו
ור' יוחנן בן ברוקא היא איבעיא להו
קנו כולהו לבר מאחרון וניחוש
מ
ו)
א. [ו]הוכיח סופו על
דלמא האי דמימלך השתא
דעתיה שמתחרט בראשון ומה שנתן
יהנה
תחילתו וכו', ומה שהוא
עיוני מעיין ומחשב האיך סידר
לשני מתנה במקצת היא דאיכא שיור
מפסיק בין מתנה למתנה,
בלבו מעיקרא לכל אחד איזו
❖
והויא מתנה ואתו יורשין ומפקי מיד ראשון כל המותר או לא הויא חזרה אלא מה שנתן לשני קנה שני והנותר קנה ראשון ואם יעמוד מחליו
עיוני קא מעיין. רבינו יונה.
שדה לזה ואיזו לזה ולהכי
שתק עד דאידכר ולא משום
יחזור בשניהן שהרי לא שייר לעצמו כלום: ת"ש דתניא כולן לראשון. במתנת שכ"מ ומקצתו נתן לשני שחזר במקצת: שני קנה. מה שנתן לו
דמשייר הלכך ליהוי חוזר
ממה נפשך ל"ש מת ול"ש עמד דהא מתנת שכ"מ במקצת היא והויא מתנה שהרי שייר לעצמו מותר נכסים שנתן לראשון שהרי ראשון
בכולן. ומשני לעולם אינו
רבינו גרשום (המשך)
חוזר אלא באחרון בלבד וכל
לא קנה: מאי לאו כשמת. וקתני הראשון לא קנה אלמא חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו דאי לא הויא חזרה תרוייהו ליקנו בכל
אחרונה הוי שיור לראשונה
מקצתן לראשון וכולן הנכסים
הנכסים: ומשני לא.
לעולם לא הויא חזרה וברייתא כשעמד הלכך שני קנה דמתנה במקצת לא מצי הדר ביה כדקתני מתני' אבל
הואיל דנמלך. ודקא אמרת
שנשתיירו לשני ראשון קנה
ניחוש דלמא עיוני מעיין ודאי
משום דשייר. שני לא קנה דלא
בראשון שניתנו לו כל הנכסים בלא שיור אם עמד חוזר כדתנן במתני' ולקמן פרכינן אי כשעמד תרוייהו לא ליקנו ואפי' שני דכיון
לא מעיין השתא בשעת דבור
שייר לעצמו כלום: אלא אי
דחזרה במקצת לא הויא חזרה בכולהו גבי שני ליכא שיור דהא לא הדר ביה מראשון אלא במה שנתן לשני ובין שניהן נתן הכל ולא שייר
דסתמא שכיב מרע מידק דייק
אמרת בשמת תרוייהו ליקני.
ברישא מאי דבעי למיעבד
כדאמרינן לעיל אם כמחלק
לעצמו כלום ומהכא פשטינן במסקנא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה הלכך בין שמת בין שעמד שני קנה שהרי חזר בו מראשון לגמרי
והדר יהיב בשעה אחת לכל
מת קנו כולם והא מחלק הוא.
ושייר לעצמו שיור נכסיו שנתן לראשון וחזר בו מהן ומתנה במקצת שמה מתנה: ה"נ מסתברא. דבשעמד עסקינן דקתני מקצתן לראשון
מאן דבעי אלא האי כיון
אלא ש"מ בשעמד ואכתי לא
וחזר בו ונתן כולו לשני ראשון קנה שהיה בה שיור והויא מתנה כדקתני מתני' דמתנת שכ"מ במקצת מתנה גמורה היא שני לא קנה כלל
דמתמלך וממתין שעה בין
שמעת מינה דחזרה במקצת
(ז)
נתינה לנתינה ש"מ שיורי שייר
הויא חזרה בכולה: אמר ליה
דלא שייר לעצמו כלום והלכך אם עמד חוזר: אי אמרת בשלמא בשעמד היינו דשני מיהא לא קנה. כדתנן [לעיל קמו:] לא שייר קרקע כל שהוא אין
ואינו חוזר אלא באחרון בלבד
רב יימר לרב אשי ותיהוי
מתנתו מתנה: אלא אי אמרת בשמת תרוייהו נמי ליקנו. כדין מתנת שכ"מ שקונה אחר מיתה היכא דליכא שיור ואם עמד חוזר דאילו
דלא שייר לו כלום: שמא יש
נמי ברייתא זו בשעמד. ואפי'
לו נכסים במדינת הים. ושייר
הכי איכא למידק מינה דחזרה
מתנה במקצת בין מת בין עמד מתנה גמורה היא אלא לאו בשעמד ומדסיפא בשעמד רישא נמי בשעמד: א"ל רב יימר לרב אשי
לעצמו: היכי משכחת לה.
במקצת הויא חזרה בכולה: אי
ותהוי נמי.
רישא בשעמד אפ"ה תפשוט דחזרה במקצת הויא חזרה בכולה דאי אמרת בשלמא חזרה במקצת הויא חזרה (ח) היינו דשני
הא מצינן למימר שמא נכסים
אמרת בשלמא כו' היינו דשני
יש לו במדינת הים ושיירו
מיהת קונה. דהואיל דחזרה
קנה דאיכא שיור נכסים לשכ"מ שחוזר בו ממה שנתנו לראשון וראשון לא קנה אלא אי אמרת לא שמה חזרה אלא מה שלא נתן לשני
ואמאי אין מתנתו מתנה:
במקצת מראשון הוה כחזרה
נשאר ביד ראשון תרוייהו נמי לא ליקנו שהרי בין שניהם נתן כל הנכסים ולא שייר לעצמו קרקע כל שהוא: בין שמת בין שעמד.
שני קנה
באומר כל נכסי לו. דהשתא
בכולה וברשותיה דנותן קיימי
לא משייר ליה כלום בעולם.
והוא לא נתן לשני אלא מקצתן
דהא הדר ביה מראשון ואיכא שיור טובא ראשון לא קנה דהא הדר ביה ואפי' מת לא יקנה ראשון דהא קי"ל [לעיל קלה:] דייתיקי מבטלת
והא דאמר רב נחמן שכיב
הרי שייר מקצת שלא נתן
דייתיקי מה לי חוזר בו מראשון ונותן לשני מה לי חוזר בו ומעכב לעצמו וליורשיו: סיפא לא משכחת לה אלא בשעמד. הלכך ראשון קנה
מרע שכתב כל נכסיו עמד
לעצמו משום הכי קנה שני:
אינו חוזר משום דכל נכסין
אלא אי אמרת לא הויא חזרה
דמתנה מקצת הוא ואיכא שיור שני לא קנה דלא הוה במתנתו שיור דאי בשמת תרוייהו ליקנו: איבעיא להו. שכיב מרע שהקדיש
שבכאן משמע שכתב לו ולא
בכולה. תרוייהו לא ליקני
כל נכסיו בלא שיור ואח"כ עמד מחליו מי מצי הדר ביה מי חמיר ממתנת הדיוט דנימא דגמר והקדיש הכל בלב שלם בין יחיה
אותן שבמדינת הים: ומר בר
ראשון לא ליקני שכתב לו
בין ימות. ואת"ל דגבי הקדש הכל מוקדש ואפילו עמד: הפקיר כל נכסיו מהו. מי לימא כוונתו לשמים ואקני לגמרי לכל מי שיבוא
רב אשי (משמיה) אמר מתני'
כל נכסיו ולא שייר לעצמו
במוחזק. שמוחזק הוא שאין
כלום ושני לא ליקני הואיל
ויזכה או לא א"נ כיון דהפקיר ממונו הוציאו מדעתו לגמרי ואינו חפץ בחזרתו שאינו רוצה ליהנות עוד ממנו ואת"ל גבי הפקר
לו נכסים במדינת הים שלא
דחזרה במקצת לא הויא חזרה
דאינו חושש בזה הממון הואיל והפקירו ולא דקדק לחלקו לאוהביו: חילק נכסיו לעניים מהו. מי לימא יד עניים כיד הקדש ואם עמד
היה שם מעולם ומשום הכי
בכולה ולא נשתייר לעצמו
לא שייר ואין מתנתו מתנה.
כלום דאותו מקצת מראשון
אינו חוזר או לא תיקו: א"ר ששת. שכ"מ שאמר יזכה פלוני בנכסיי או יטול או יחזיק או יקנה כולן לשון מתנה וקנה דלשון מתנה בעינן
ולעולם כדקאמר רב נחמן:
נתן לשני והשאר היו ברשות
כדאמרינן לעיל (דף קמז:) ידור פלוני בבית זה לא אמר ולא כלום עד דאמר תנו או יטול ויקנה או יחסין וירת אם הוא ראוי ליורשו כגון
איבעיא להו. שכיב מרע שכתב
ראשון ולא ברשות נותן. אלא
כל נכסיו לאחד וחזר וכתב
לאו ש"מ דמשום הכי קתני
בן בין הבנים: ור' יוחנן בן ברוקה היא. דאמר בפירקין דלעיל
(דף קל.) דבריו קיימין וקי"ל כוותיה דפסקינן התם הלכה כמותו:
מאותן הנכסים עצמן מקצתן
רישא שני קנה דחזרה במקצת
יהנה הויא חזרה בכולה ונשתייר לו
לאחר שרשאי הוא לעשות כן
כדאמר דייתיקי מבטל דייתיקי: מאי. מי אמרינן כיון דחזר במקצת כמאן דחזר בכולהו דמי ואין לו לראשון כלום. או דלמא
מקצת. והכי הלכתא דחזרה במקצת הוי חזרה בכולה. ורישא דהך ברייתא מתוקמא שפיר בין בשמת בין בשעמד. דאם
במאי דחזר חזר במאי דלא חזר לא חזר וקני במאי דלא חזר: ת"ש כתב כולן נכסים לראשון ומקצתן של אותן נכסים כתב
מת הואיל שנתן כולן לראשון ומקצתן לשני שני ודאי קנה ראשון לא קנה. דכי היכי דחזר במקצת שנתן לשני חזר נמי
לשני. דחזר במקצת מראשון. שני קנה דלא חזר במתנתו: ראשון לא קנה. אפי' במאי שלא חזר: מאי לאו בשמת. אותו
בכל מה שנשתייר לו לראשון בין בשעמד ראשון לא קנה דהא כתב לו כל נכסיו בלא שיור ושני קנה שכשחזר במקצת
שכיב מרע עסקינן ושמעת מיניה דחזרה במקצת הויא חזרה בכולה: לא בשעמד. לעולם לא הויא חזרה בכולה והכא מאי
מראשון חזר בכולן וכשנתן מקצת לשני שייר לעצמו מקצת האחר: סיפא לא משכחת לה. דראשון קנה שני לא קנה: אלא
טעמא ראשון לא קנה הואיל שכתב לו כל נכסיו דלא שייר לעצמו כלום וכיון דעמד לא קנה ושני קנה משום דלא כתב לו
בשעמד. ולא משום טעמא דחזרה אלא משום דלראשון שייר ולשני לא שייר דאי בשמת תרוייהו ליקני: הקדיש כל נכסיו
אלא מקצת אבל אם מת לא הויא חזרה בכולה: הכי נמי מסתברא. דברייתא בשעמד הוא: מדקתני סיפא. דהך ברייתא כתב
מהו מי אמרינן. הואיל דלא שייר כלום חוזר בו כדין מתנת הדיוט. או דלמא אינו חוזר ולא דיינינן ליה כהדיוט וכך
מפרשי' הפקיר וחילק: אם תמצי לומר הפקיר לא ידע ממאן ליתבע. חילק מהו: כולן לשון מתנה הוא. וקנה. בראוי ליורשו
א) נראה דצ"ל אם כמחלק שיהיה שדה זו לפלוני ושדה זו לפלוני וכך מכל נכסיו וכו'.