מי
שמת פרק
תשיעי בבא בתרא
קמט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שכיב
מרע שהודה מהו. פירש
יהנה. יראה: הא
דאיתנהו
בעינייהו.
חוזר דלהכי שבקינהו (א)
אם
רבינו
שמואל דמיבעיא ליה
פג
א) [ב"מ מו.], ב) [עי' יבמות
א מיי' פ"ט מהלכות
צח.], ג) [ברכות טז. ועוד
זכייה ומתנה הל' ד סמג
אעמוד מחליי אחזירם: דפרעינהו בחוביה.
אם אומר כן שלא להשביע את בניו או דלמא כיון דאודי
אם עמד אינו חוזר:
טובא], ד) [לעיל נא: חולין
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
איבעיא להו שכיב מרע שהודה. ואמר בחליו שדה ומעות הללו של
אודי והא דאמר בפרק זה בורר (סנהדרין דף כט:) דאדם עשוי שלא
צב.], ה) מהרש"א כתב דט"ס
רנג סעיף ב ולא קנה:
פד ב ג מיי' שם הלכה כא
הוא וצ"ל ר"י ר"ל ר"י בעל
פלוני הן ואע"פ שהיינו מוחזקים בנכסים הללו שאינן של אותו
להשביע את בניו התם מיירי שמחזיק עצמו עבד לוה לאיש מלוה עשוי
התוספות, ו) [צ"ל והלוה],
סמג עשין פב טוש"ע
פלוני שהיינו יודעין שהן של זה המודה
שלא להשביע את בניו אבל גבי פקדון
ז) [וע"ע תוס' קדושין יח.
חו"מ סי' רנ סעיף ג:
❖
פה ד מיי' פ"א שם הל' ו
בהם לאחרים מי אמרינן שהוא אומר
אינו עושה ודאי [שלא] להשביע את
ד"ה כאן],
יהנה בהן מהי דניהוי
כולהו מתנה קאמר
ופ"ט הל' ז ועי'
כן שלא להשביע את בניו או דלמא
בניו אלא מודה ואין נראה לומר
או דלמא ליתהני מינייהו מידי קאמר יראה
בהשגות ובמ"מ ופ"ו מהל'
כיון דאודי אודי: ת"ש כו'. ומסקנא
דאדרבה כ"ש הוא שיותר יש לנו
נחלות הלכה י סמג עשין פב
גליון הש"ס
בהן מהו יעמוד בהן מהו ישען בהן מהו תיקו
א
טוש"ע חו"מ סי' רנו סעיף
לומר שאומר אמת במלוה כיון
דהודאתו הודאה. ואע"ג דאמרינן
תוס' ד"ה רב מרי. מיהו מה
איבעיא להו מכר כל נכסיו מהו אמר רב
א וסי' ערה ס"א וסי' רפג
שמשעבד עצמו אבל גבי פקדון עושה
בסנהדרין בפרק דיני ממונות תניינא
ס"א:
שפי' ר"ש. וכ"כ רש"י ברכות
יהודה אמר רב אם עמד אינו חוזר וזימנין
פו ה מיי' פ"ט מהלכות
ב
דף טו ע"א ד"ה ברה דבת
שלא להשביע את בניו ועוד איזו ראיה
(דף כט:) ההוא דהוו קרי ליה עכברא
שמואל: בא"ד דהא אמרי'
זכייה ומתנה הלכה ז
אמר רב יהודה אמר רב אם עמד חוזר ולא
מביא מאיסור גיורא שהודאתו היתה
דשכיב אדינרי כי קשכיב אמר פלניא
בירושלמי וכו'. עי' שבת קנד
ועי' בהנ"ל סמג שם טור
❖
פליגי הא דאיתנהו לזוזי בעינייהו הא
תוד"ה ואמרי לה:
ש"ע חו"מ סי' רנו ס"א:
ודאי אמת כדי ליתן דלא שייך כאן
ופלניא מסקו בי זוזי אתו תבעינהו
ג
פז ו מיי' פ"ו מהלכות
דפרעינהו בחובו איבעיא להו שכיב מרע
מידי שלא להשביע את בניו ונראה
ליורשים כו' ומסקנא אדם עשוי שלא
א
מכירה הלכה א סמג שם
טוש"ע חו"מ סי' רג סעיף
להשביע את בניו ופטורין מלשלם
לר"י לפרש כן שכיב מרע שהודה
(ג)
הגהות הב"ח
שהודה מהו ת"ש דאיסור גיורא הוה ליה
א:
והכא אמרינן דאזלינן בתר הודאת
מהו מי שהודה שיש לפלוני מנה בידו
תריסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו
פח ז מיי' פ"ט מהלכות
(א) רשב"ם ד"ה הא וכו'
פיו נראה בעיני דהתם היינו טעמא
אע"פ שאנו מוחזקים בו שאין לו מי
שבקינהו אמר אם אעמוד
זכייה ומתנה הל' ט
שלא בקדושה ולידתו בקדושה הואי ובי רב
מחליי אחזור הס"ד:
סמג שם טוש"ע חו"מ סי'
כיון שעושה עצמו עבד לוה לאיש
אמרינן דקני במתנת שכיבמרע ב ואם
(ב) ד"ה אמאי וכו' לזכות
רנ סעיף ג וסי' רנה סעיף
הוה אמר רבא היכי ניקנינהו רב מרי להני זוזי
❖
מלוה ודאי להחזיק עצמו כעני היה
עמד חוזר או דלמא קני לגמרי ג ואם
בהו והלא: (ג) תוס' ד"ה
ב:
אי בירושה לאו בר ירושה הוא אי במתנה
שכיב מרע וכו' ונראה לר"י
ד
עושה אבל כיון שהממון בעין והוא
עמד אינו חוזר ופשיט מההוא מעשה
לפרש שכיב כצ"ל ותיבת כן
מתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן כל
מודה של פלוני הוא י"ל שהפקידו
דאיסור גיורא דקני לגמרי במתנת
ה
נמחק: (ד) ד"ה רב מרי וכו'
מוסף רש"י
אכשריה רבא לרב מרי:
היכא דאיתיה בירושה איתיה במתנה כל
אצלו מקודם לזה השכיב מרע או
בריא על ידי הודאתו דאי במתנת
(ה) ד"ה כל היכא דאיתיה
רב מרי בריה הורתו שלא
הקנה לו השכיב מרע ע"י אחר והרי
שכיב מרע היאך קנה והא אמרינן כל
היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנה אי
וכו' דמוקי רבי בשכיב מרע
בקדושה. בכמה מקומות
וכן מי שכתב כל נכסיו לעבדו
קרי ליה בר רחל, ובת שמואל
הוא חפץ שיבא לידו: דאיסור. הוא
מאן דאיתיה בירושה איתיה במתנת
במשיכה ליתנהו גביה אי בחליפין אין
א) ו
ועמד חוזר: (ו) ד"ה דקא
היתה ונשבית לבין העמים
איסור גיורא שבא על רחל בת מר
שכיב מרע כו' א"כ במתנת בריא
מטבע נקנה בחליפין אי אגב קרקע לית
מגמרי וכו' וכמסורין דמו
כדאמר בכתובות (כג.) ובא
שמואל קודם שנתגייר ונתעברה
היא ואם עמד אינו חוזר וכן משמע
ומאי ראיה היא דילמא:
עליה אחד ונתעברה הימנו
ליה ארעא אי במעמד שלשתן אי שלח לי
(ז) בא"ד כי הא דתניא
ואחר כך נתגייר ושמיה
הימנו בגיות את רב מרי בר רחל
מתוך פירוש ר"ח דפירש לודי איסור
האומר תנו שקל לבני כו'
איסור, לכך לא היה נקרא על
לא
אזילנא מתקיף לה רב איקא בריה
❖
❖
ובתוך כך נתגייר ואח"כ נולד רב מרי
דהנהו דמים דרב מרי בריה וקני
וכי ההיא:
שם אביו (ברכות טז.).
אמי אמאי ז ולודי איסור דהלין זוזי דרב
דרב
והוה ליה הורתו שלא בקדושה ולידתו
להו באודיתא דאבוה ועוד יש מפרשים
מרי
נינהו וליקנינהו באודיתא אדהכי
בקדושה והיא מבנות שמואל שנשבו
שכיב מרע שהודה מהו פי' שהודה
מוסף תוספות
רבינו גרשום
כדאיתא בכתובות (דף כג.): אמר רבא
נפק
אודיתא מבי איסור איקפד רבא אמר
שיש לו פקדון ביד אחרים והקנהו לזה
א. דהא לבנו עצמו
דיחסין וירש לשון ירושה
במאי קני להו כו'. והלכך אני זוכה
מי מהני להקנותו באמירה בעלמא או
קא
מגמרי טענתא
לאינשי ומפסדי לי:
הודה. ריטב"א. ב. [ד]כיון
הן. אם אמר שכיב
דהוא מצוה מחמת מיתה
מרע יהנה מהם. דמשמע
בהן דנכסי הגר דינן כהפקר והרי הן
לא ופשיט ליה מעובדא דאיסור דקני
שייר
אמרינן כמו שדרכו ליתן
דמתהנה בהן בכל ענין כמו
בידי והנני קודם וזוכה: גר לאו בר
באמירה בעלמא וה"ה נמי בבריא
מתנות מחמת מיתה כך
בנכסיו של עצמו. מי אמרי'
אורותי הוא. דרחמנא אפקריה לזרעיה דעובד כוכבים : דליתיה
הוה מצי למיבעי אלא אפילו בשכיב מרע דמקני באמירה בעלמא
דרכו שהוא מודה שחייב
דלשון מתנה הוא או לא
ב)
מנה לפי שחפץ ליתן לו
והכי נמי יראה דמשמע
בירושה. כגון רב מרי ליתיה נמי בדין מתנת שכיב מרע:
לא פשיטא ליה אי קני אי לא מיהו אי קני בשכיב מרע לא הוה שמעינן
מנה במתנה. רבינו יונה.
יראה כבנכסיו ממש וה"נ
ליתנהו גביה. אין המעות בביתו של איסור שיוכל ליתנם לו
דקני בבריא אבל אי לא הוה קני בשכ"מ כ"ש בבריא מ"ר וראשון עיקר:
ג. [ד]הודאתו הודאה
ישען כלומר יסמך בהן
רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה כו'. וביבמות פרק החולץ (דף
גמורה היא כהודאת בריא.
כנכסיו וה"נ יעמוד דמשמע
בידו: אין מטבע נקנה בחליפין. בבבא מציעא בהזהב (דף מו.):
רשב"א. ד. אע"פ שלא
יעמוד כבנכסיו: מכר כל
אי אגב קרקע.
כדאמרי' בפ"ק דקדושין (דף כו.) ונפקא לן
מה: ושם) אמרינן אכשריה (ד) לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי
היה לו מעולם. תוס' לעיל
נכסיו ולא שייר כלום
מד: ה. ולא עבד איסור
ועמד מהו. מי אמרי'
מקרא דלכסף ולזהב וגו' עם ערי מצורות אשר ביהודה: אם במעמד
דבבל ואע"ג דכתיב מקרב אחיך כו' כיון דאמו מישראל מקרב אחיך
איסורא וכו', כי תקנת
דמצי למיהדר בהו דלהכי
שלשתן. אני ואיסור ורב מרי ביחד נפקד ומפקיד ומקבל מתנה: לא
קרינן ביה וזה ודאי היה גר ויוכל להיות שהוא אותו שבכאן בנו של
חכמים היא שתועיל
זבנינהו מחמת מיתתו דאי
ההודאה כמו קנין סודר או
מיית ליה הוו מכורין
אזלינא. בתר איסור פן אפסיד: אמאי. לא תמצא ענין שיוכל
איסור מיהו בפרק מי שהחשיך (שבת דף קנד. ושם ד"ה ואמרי) רב מרי
משיכה. שיטמ"ק בשם תוס'
אבל השתא כשעמד אין
רב מרי לזכות (ב) והלא יודה איסור שהן של רב מרי ויזכה בהן:
בר רחל ישראל גמור היה דקאמר התם רבה אבוה דרב מרי בר
הרא"ש. ו. וכי לא היה
מכירתו מכירה. או דילמא
אדהכי והכי נפק
אודיתא. מתוך שנאמר בבית המדרש יצא הקול
רחל וצ"ל דתרי רב מרי בר רחל הוו $מיהו מה שפירש רבינו שמואל
רוצה שתהא רוח חכמים
מכירה שאני ממתנה ואינה
נוחה הימנו. תוס' קידושין
חוזרת: הא דאיתנהו זוזי
ולימדוהו לטעון כן. כל אלו הדברים שאמר רבא הלכות הן:
דרב מרי בר איסור גיורא שבא על בת שמואל קודם שנתגייר והורתו
יח. ז. [ש]רוח חכמים
בעינייהו. שלא הוציאן על
שלא בקדושה שנשבית כדאמרינן בכתובות (דף כג.) אין נ"ל $ דהא
כמה
נוחה הימנו שלא ישלם
דעת כן מכרן שאם יעמוד
רעה תחת טובה. שם.
יחזור בהן. אבל פרעינהו
אמרינן בירושלמי שאמרה אמת במה שאמרה נשביתי וטהורה אני וה"נ משמע בגמרא שלנו דאמר ליה ר' יוחנן לרב שמן בר אבא זיל
ח. דנהי דרוח חכמים
לזוזי בחובו על דעת כן
איטפל בקרובתך על כן נראה דהא דאמרינן בעלמא ג) רב מרי ברה דבת שמואל אחר הוה ושמא הוא שנזכר אביו בפרק מי שהחשיך
נוחה הימנו אם עושה
מכרן דגמר ומקני ליה
לפנים משורת הדין כיון
מיד ומכירתו מכירה ולא
(שבת דף קנד.) ומה שקורא אותו על שם אמו לפי שרוצה ליחסו אחר שמואל כדאשכחן ד) רבנא עוקבא ורבנא נחמיה בני ברתיה דרב וכן
דהורתו בקדושה אבל אם
יחזור: שכיב מרע שהודה.
כל
רבי שמעון בן פזי ואבא שאול בן אמא מרים (כתובות פז.): (ה) דאיתיה בירושה איתיה במתנת שכיב מרע. נראה לי דאם היו לגר בנים איתא
אינו עושה כן אינו עובר
שאמר כך וכך אני חייב
כלל על מדת הדין ויקוב
לפלוני ומת מהו. מי אמרי'
במתנת שכיב מרע אע"ג דהמקבל גר דליתיה בירושה דעל הנותן הוא דאיכא קפידא ולא על המקבל וראיה לדבר בפרק נושאין על
הדין את ההר. שיטמ"ק.
דודאי חייב להן וקנו בעלי
האנוסה (יבמות דף צט.) שיש בן מוכר את אביו דמוקי ה) [רבי יוחנן] בשכיב מרע וכן [משכיב מרע] שכתב כל נכסיו לעבדו חוזר
ויש מי שתירץ דרוח
חובין שהודה להם או
בנכסים ואינו חוזר בעבד ואם מת ולא חזר קנה העבד הכל כדאיתא בפ"ק דגיטין (דף ט.) ועבד ליתיה בירושה: ואי אגב קרקע לית
חכמים נוחה הימנו
דילמא להכי קאמר הכי
דקאמר לאו למימרא
שאם יעמוד מחליו שלא
ליה ארעא. וה"נ הוה יכול איסור להודות שיש לו קרקע ד כדפרישית לעיל בפרק חזקת הבתים (דף מד: ד"ה דלא) אלא שפיר
דיקפידו חכמים להחזירו
יחשבו בני אדם שהוא
קאמר לקמן דליקנינהו ניהליה באודיתא שהודה שהמעות עצמן של רב מרי : מגמרי טענתייהו לאינשי ומפסדי מנאי. ואם תאמר
לו אלא לומר שאע"פ
עשיר שמשל אחרים הוא
ה
שבלידתו שלא בקדושה
ולא קני: ת"ש דאיסור הוה
הא דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף יז: ושם) הלוה מעות מן העובד כוכבים שנתגיירו בניו לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים
הקפידו שלא להחזיר ואם
גר. ונכסי הגר כשמת ואין
נוחה הימנו והא תניא רוח חכמים נוחה הימנו ל"ק כאן שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה כאן שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו
החזיר אין רוחם נוחה
לו יורש כל המחזיק בהן
הימנו בלידתו בקדושה
זכה: והורתו שלא בקדושה.
בקדושה ואם כן היה לו לרבא להחזיר ו ותירץ ר"ת דהתם כיון שעשה לו העובד כוכבים חסד שהלוה לו יעשה עמו חסד ויתן לבניו ז
אם רצה להחזיר מחזיר
דאכתי לא הוה גר אביו:
אבל כאן שלא עשה עמו חסד כשהפקידם אצלו אין צריך להחזיר לבניו והר"ר יצחק ב"ר מאיר פי' דכיון דלא קתני בהדיא בברייתא
ואין חכמים מקפידין
ולידתו בקדושה. לאחר
בדבר. רשב"א קידושין יח.
שנתגייר וגזרינן לידתו
ואם לא החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו לא הוה חייש לה רבא ואין נראה כלל דהא מדקתני אם החזיר רוח חכמים נוחה
ח
ט. נ"א: ואיכא למידק
[בקדושה] אטו הורתו שלא
הימנו מכלל דאם לא החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו וקתני לה לכולהו בבי במסכת שביעית (פ"י משנה ט) המחזיר חוב בשביעית
אמאי לא מקנה מטעם
בקדושה ולא יורש הוא
מצוה לקיים דברי המת,
שלא היתה הורתו בקדושה:
רוח חכמים נוחה הימנו ו) והמלוה מעות מן הגר והחזיר לבניו רוח חכמים נוחה הימנו וקתני נמי התם כל המטלטלין נקנין במשיכה
דהא מכיון דאמר איסור
ליתנהו גבי איסור הני
ואם קיים דבריו שלא במשיכה רוח חכמים נוחה הימנו ואמר עלה בהזהב (ב"מ דף מח. ושם) דאם לא קיים דבריו אין רוח חכמים
דליתבינהו רבא לרב מרי
זוזי. דמצי לממשכינהו:
נוחה הימנו מכלל דבכולהו בבי שמעינן מכלל הן לאו : דקא מגמרי טענתא לאינשי כו'. יש תימה למה לא קיים רבא את
ליחייב רבא משום מצוה
לית ליה קרקע. לאיסור.
ז)
לקיים דברי המת. ריטב"א.
אי שלח לי לא אזלינא
דבריו והא קיימא לן מצוה לקיים דברי המת ט ועוד הא דקיימא לן לקמן (דף קנא:) ובכל דוכתי דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין
י. דחכמים פליגי אר"מ
ליה. כי היכי דליקני במעמד
דמו תיפוק ליה דמצוה לקיים דברי המת למאן דאית ליה דהיינו ר' מאיר ומתנת שכיב מרע נמי לא קניא אלא לאחר מיתה ותירץ
י
ולית להו מצוה לקיים
שלשתנו: אדהכי והכי נפק
דברי המת. תוס' לקמן.
אודיתא מבי איסור. שהודה
הר"ר יצחק ב"ר מאיר דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא היכא דאמר תנו מנה זה לפלוני יא אבל היכא דאמר מנה זה לפלוני ולא
יא. [ד]צריך שיאמר
שאותן זוזין דרב מרי הן.
אמר תנו כל כי האי גוונא לא הוה אמרי' מצוה לקיים דברי המת מיהו קשיא מדמייתו חכמים ראיה לר' אליעזר דדברי שכיב מרע נקנים
בלשון צואה. ריטב"א.
ותפשוט לך מהכא שכיב
יב. דלא אמרינן מצוה
מרע שהודה קני מדאתקיף
באמירה מההוא דאמן של בני רוכל שקיימו חכמים את דבריה (לקמן דף קנו:) אלמא דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו (ו) ואין
לקיים דברי המת אלא
רב איקא הכי: אמר גמרינהו
ראיה היא דלמא היינו טעמא דמצוה לקיים דברי המת ואין לחלק בין היכא דאמר תנתן כבינתי לבתי להיכא דאמר תנו ועוד קשיא
כשמוציא הדבר מרשותו
טענתא לאינשי ומפסדי
ומניחו ביד אחרים. חידושי
לי. דהשתא החזקתי בהן
מהא דאמר בגיטין בפ' התקבל (דף סה: ושם) גניבא יוצא בקולר הוה כי נפיק אמר הבו ארבע מאה זוזי לר' אבינא מחמרא דנהר
הר"ן גיטין יג.
ושלי
הוא אלמלא לא
פניא כו' ולא אמרינן התם מצוה לקיים דברי המת ואע"ג דאפי' באומר כשהיה בריא אמרי' ליה הכי כדמוכח בפרק קמא דגיטין
לימדו לעשות הודאה:
(דף טו.) ועוד קשה מהא דפרק השולח (שם דף מ.) גבי פלונית שפחתי עשתה לי קורת רוח תעשה לה קורת רוח כו' דאמרינן התם
מצוה לקיים דברי המת מיהו מזה אין קשיא כלל כמו שאפרש בסמוך ור"י תירץ דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא היכא שהוא ביד שליש יב כי
הא (ז) דתנן שקל
לבני כו'
וכי ההיא דמס' כתובות פרק מציאת
האשה
(דף סט: ושם) המשליש מעות לבתו יעשה שליש מה שהושלש בידו
ומוקי