מי
שמת פרק
תשיעי בבא בתרא
קנ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קרקע
כל שהוא חייבת בפאה כו'. לעיל בשלהי לא יחפור (דף
ואמר רב דימי אמר רבי אלעזר עשו כו'. אע"ג דקתני שייר
צא א מיי' פ"ז מהלכות
א) קדושין כו. לעיל כז. פאה
כז.) פירשתי לה: וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה
פ"ג מ"ו, ב) [עי' תוס' מנחות
עבדים הלכה א סמג
קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין הוא הדין אם שייר מטלטלין כל
לט. ד"ה שירי גרדומיו],
עשין פז טוש"ע יו"ד סי'
שיעורא והא תנן כו'. ואע"ג דקרקע כל שהוא חייב בפאה היינו רסז סעיף נז:
שהוא דעבדא נמי כמטלטלי דמי שהרי אינו מחובר לקרקע וקרו
ג) חולין קלה., ד) [חולין קלז:
צב ב מיי' פ"ו מהלכות
עירובין יד: וש"נ], ה) לעיל
ליה בני אדם מטלטלי. אלמא אע"ג
דקתני קרקע לאו דוקא אלא
$כל שהוא דוקא כדאמרינן
לעיל בפרק לא יחפור (דף כז. ושם: ד"ה
סח., ו) [לעיל קמט: וש"נ],
זכייה ומתנה הלכה י
הוא הדין למטלטלי ומתניתין נמי
בחטה) היינו משום דמסתבר טפי הכי
ז) [צ"ל כל נכסיו לעבדו],
סמג עשין פב טוש"ע אה"ע
ח) [ויקרא יט], ט) [דברים
מטלטלי כדי פרנסתו כמקרקעי כדי
ובקדושין פ"ק (דף כו.) הארכתי שם
סי' קו סעיף ב:
ואמר רב דימי בר
יוסף אמר ר' אלעזר
בדיני כל שהוא: וכמה כל שהוא
צג ג ד מיי' פ"י מהל'
כו], י) [גיטין לז.], כ) [שם],
❖
פרנסתו דמי: ולא עשו מטלטלי שיור
עשו מטלטלין שיור אצל עבד ולא עשו
ל) [שייך לע"ב],
בכורים הלכה יג סמג
א
ב
אמר רב מנה ופרס. ואם תאמר מאי
אצל כתובה. דתנן גבי דההיא במס'
עשין קמג טוש"ע יו"ד סי'
מטלטלין שיור אצל כתובה התם בדין הוא
שלג סעיף ט:
פאה [פ"ג מ"ו] ובפרקין דלעיל (קלב.)
מקשה ליה והלא ודאי הוא חולק על
צד ה ו ז ח מיי' פי"א
דלא ליתני קרקע ואיידי דתנא רישא רבי
גליון הש"ס
א)
מייתינן לה ופרשינן לה הכותב נכסיו
רב דלעיל וי"ל דהכי קאמר מי פליג
מהל' זכייה ומתנה
על רב בכל הני: מנה ופרס.
עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה
גמרא אלא מאי אית לך
הלכה יב יג יד סמג עשין פב
לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא
טוש"ע חו"מ סי' רמח סעיף
למימר כו'. ב"ק דף יב
ואיידי ❖
ובבכורים ולכתוב עליהם פרוזבול ולקנות
אבדה כתובתה ואית דמוקי לה התם
שיעור דרבנן ור' דוסא לא ידעינן
ע"ב: תוס' ד"ה וכל כו'
י:
עמהם נכסים שאין להם אחריות בכסף
כל שהוא דוקא. לא ידעתי
דקאמר תנא
בשותקת ופירש רב נחמן כיון שעשאה
מנא (ה) ליה:
מאי קושיא הא פשיטא דכמה
ובשטר ובחזקה משום הכי קתני קרקע
שותפת בין הבנים אבדה כתובתה
קמא שיעורא רבה אמרי אינהו שיעורא
פעמים כ"ש הוא דוקא וכי
רבינו גרשום (המשך)
זוטא. והא דתנן (כלים פ"ה מ"א)
שייך לומר דמוכרח לומר
דבההיא קרקע כל שהוא ששייר לה
ב) וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא
דלאו דוקא אלא דפרכינן
מטלטלין אבדה כתובתה
שלא נתן לבניו מחלה כתובתה ודוקא
תנור תחלתו ארבעה וסופו כל שהוא
והא תנן רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש
על ר"י דדייק מלשון כ"ש הא
דלא מצי למימר האי דשתקי
ג)
קרקע כל שהוא אבל שייר לה וכתב
ואמרינן (חולין דף קכד.) מאי כל
מצינו לפעמים דכ"ש לאו
דאהנהו מטלטלי סמכה
❖
רחלות גוזזות מנה (א) מנה ופרס חייבות
דוקא:
דעתאי דאין כתובה נגבית
לה מטלטלין כל שהוא לא אבדה
שהוא טפח איכא (ו) למימר דאיידי
אלא מן הקרקע והיינו
בראשית הגז וחכמים אומרים ג חמש רחלות
כתובתה דכתובה עיקרה גובה
דנקט שיעורא רבה נקיט נמי שיעורא
דקאמר ר' אלעזר לא עשו
גוזזות כל שהן ואמרינן וכמה כל שהן
עבדא
מטלטלי שיור אצל בניו כדי
ד)
הגהות הב"ח
כמקרקעי דמי או
ממקרקעי ולא ממטלטלי (ג) במסכת
זוטא:
שתהא גובה מהן: אמר ליה
אמר רב מנה ופרס ובלבד שיהו מחומשות
כמטלטלי דמי. לענין מילי דרבנן
כתובות הלכך אמקרקעי סמכה
ד
(א) גמרא גוזזות מנה
לעולם אימא לך כל היכא
ופרס מנה ופרס חייבות:
דתני קרקע הכי דוקא ולא
התם בדין הוא דלא ליתני כל שהוא ואיידי
דעתה ולכך לא עשו מטלטלין שיור
מיבעי ליה אבל במלתא דאורייתא
(ב) שם פשיטא אמר
מטלטלי נינהו. ודקשיא לך
לכתובתה דאם שייר לה הבעל
פשיטא דאיתקוש לקרקעות כדפי'
דקאמר תנא קמא שיעורא רבה אמר איהו
מטלטלאי לפלניא וכו'
ממשנה זו ומדרב דימי בר
כל מטלטלאי לפלניא וכו'
מטלטלין ונתן לה כשחילק נכסיו לבניו
לעיל בפרק המוכר את הבית (דף
יוסף הא לא קשיא דבדין
נמי שיעורא זוטרא קרי לה כל שהוא:
כל מטלטלאי דמטלטל
הוא דלא ליבעי ליה למיתני
וכתב לאשתו מטלטלין כל שהוא לא
סח.) על הך מילתא:
פשיטא אמר (ב) מטלטלי לפלניא ה כל מאני
אפי' ריחים התחתונה קני:
קרקע גבי עבד כלל אלא
(ג) רשב"ם ד"ה ולא עשו
אבדה כתובתה: אמר ליה רב יוסף
אמר
איידי דאיצטריך ליה למיתני
תשמישתיה קני לבר מחטי ושערי כל
ו
וכו' ולא ממטלטלי כדאמר
בסיפא קרקע דלא סגי בלאו
לאביי. לעולם אימא לך כל היכא דתני
במס' כתובות: (ד) ד"ה
הכי תנא ליה ברישא ולא
מטלטלי לפלניא אפי' חטי ושערי ואפילו ריחים העליונה קנה לבר
קרקע דוקא הוא והכא גבי עבד
איבעיא להו וכו' דלכל מילי
משום דוקא. דתנן ר' עקיבא
מריחים התחתונה כל דמטלטל אפי' ריחים התחתונה קני איבעיא
דאורייתא: (ה) תוס' ד"ה
אמר כו'. ולעולם מתני'
ז
היינו טעמא דלאו דוקא דבדין הוא
מנה וכו' מנא להו הס"ד:
דקתני קרקע הכי דוקא
להו עבדא כמקרקעא או כמטלטלא דמי אמר ליה רב אחא בריה דרב
דלא איבעי ליה למיתני מקרקעי אלא
ח
(ו) ד"ה ואיידי וכו' איכא נמי
ולא הוי מטלטלי שיורי.
❖
למימר דאיידי:
ומקשי' אליבא דרב יוסף
אויא לרב אשי תא שמע המוכר את העיר מכר בתים שיחין ומערות
מטלטלי הוה ליה למיתני בהדיא:
ה)
דמתקיף לעיל (מאי שונה)
ואיידי דקתני רישא. במסכת פאה
ומרחצאות ובית הבדין ובית השלחין אבל לא את המטלטלין ובזמן
למאן דתני כדי פרנסתו כל
שהוא לית ליה שיעורא
ר' עקיבא אומר קרקע כל שהוא
מוסף רש"י
שאמר היא וכל מה שבתוכה אפילו היו בה בהמה או עבדים הרי
רבה והתנן חמש רחלות
חייבת בפאה ובבכורים ולכתוב עליו
ולכתוב עליהם פרוזבול.
גוזזות מנה ופרס. כלומר
כולן מכורין אי אמרת בשלמא כמטלטלא דמי משום הכי לא מיזדבן
פרוזבול ולקנות עמהן נכסים שאין
דאמרינן במס' גיטין (לז.)
כל אחת גוזזת משקל מנה
ברישא אלא אי אמרת כמקרקעא דמי אמאי לא מיזדבן ואלא מאי
אין כותבין פרוסבול אלא
ופרס דהיינו משקל ליטרא
להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה
על הקרקע ואם יש קרקע
וחצי חייב בראשית הגז.
כמטלטלא דמי מאי אפי' $ [אלא] מאי אית לך למימר שאני מטלטלא
דהני כולהו דוקא מקרקעי ולא
כל שהוא ללוה כותבין עליו
וחכ"א חמש רחלות גזוזות
פרוסבול אף מחוב גדול
דנייד ממטלטלא דלא נייד אפי' תימא כמקרקעא דמי שאני מקרקעא דנייד
כל שהוא. ואמרי' מאי כל
מטלטלי תנא נמי סיפא קרקע אף
ושוב לא תשמטנו שביעית,
שהוא ואמר רב מנה ופרס
ממקרקעא דלא נייד א"ל רבינא לרב אשי תא שמע הכותב (לעבדו
ע"ג דהוא הדין בסיפא למטלטלי
דכי תקון הלל פרוסבול
ו)
ז)
דבין כולן גוזזות משקל
אשיעבוד קרקעות תקון,
ליטרא ומחצה ובלבד שיהו
ומשום סידורא דכל שהן מתנו גבי
כל נכסיו) יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר' שמעון
דמלוה המצויה היא (קדושין
מחומשות שלא תהא בהמה
הדדי. ובוידוי לא גרסי' בסדר המשנה
אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי
כו: וכעי"ז לעיל כז. בארוכה).
ובהמה גוזזת פחות מחומש
מנה מנה ופרס. כל אחת
של מנה ופרס אלמא אע"ג
דבשלמא גבי פאה פאת שדך כתיב ח)
חוץ מאחד מרבוא שבהן ואמר רב דימי בר יוסף אמר רבי אלעזר
מנה וחצי ובציר מהכי לא
דקתני כל שהוא אית ליה
קרקע כל שהוא גבי בכורים כתיב ט)
חשיב גז, שזו פחותה שבגיזות
שיעורא כדאמר מנה ופרס
עשו מטלטלין שיור אצל עבד ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה ואמר
(חולין קלה.). וכמה כל
ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי
וגבי מתני' אע"ג דקתני
ליה רבא לרב נחמן מאי טעמא עבדא מטלטלא הוא ומטלטלא למטלטלא
שהן מנה ופרס. החמשה
קרקע כל שהוא אית ליה
ולכתוב עליה פרוזבול הכי תקון רבנן י)
כולן (שם קלז:). שיהו
שיעורא וקשיא לרב יוסף.
הוי שיור וכתובת אשה מקרקעא הוא ומטלטלא למקרקעא לא הוי שיור
אם יש לו ללוה קרקע כותבין פרוזבול
מחומשות. לכל אחת מהן
ומשני לעולם כל היכא
שבעה סלעים וחצי דהוו לה
דקתני קרקע כל שהוא
אמר
למלוה לגבות חובו בשביעית דדמי
כולהו מנה ופרס, שהמנה
הכי דוקא והכא טעמא
כמאן דאית ליה משכון דמקרקעי דלוה משתעבד ליה וגבי משכון לא משמטא שביעית כ) דלא קרינא ביה לא יגוש [דברים טו] הואיל ואית ליה משכון
מאה זוז, עשרים וחמשה
מאי משוה ליה שיעורא
סלעים, הרי ל"ז סלעים וחצי
איידי דתנא ליה רישא
ולא רצו בית דין לעקור תקנת שביעית מן התורה ולקנות עמהן נכסים שאין להם אחריות מקראי נפקא לן בקדושין [כו.] אלא וידוי מעשר
. מכר בתים. דבתים
שיעורא רבה חמש רחלות
(שם)
אע"ג דכתיב ביה (דברים כו) השקיפה ממעון קדשך וגו' ואת האדמה אשר נתתה לנו [וגו'] אפי' אין לו קרקע יתוודה דהאי לנו אכל ישראל
בכלל עיר, ומכר את החצרות
גוזזות מנה ופרס תנא
לא איצטריך למיתני, דהיינו
נמי סיפא שיעורא זוטא
קאי כדתנן במסכת מעשר שני (פ"ה מי"ד) מכאן אמרו ישראל וממזרים מתוודין אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ
עיקר עיר, דעיר משמע
ולא משום דוקא: שכיב
אלמא אפי' אין לו קרקע אלא שיהא ראוי הוא ואבותיו ליטול חלק בארץ: ואמר ליה אביי לרב יוסף. דאקשי לעיל למ"ד כדי פרנסתו כל שהוא
אויר העיר (לעיל סח.).
מרע שאמר מטלטלי נתונין
ובית השלחין. שחוץ לעיר
תנן וכל היכא דתנן כל שהוא מי לא בעינן שיעורא: והתנן. בפרק ראשית הגז [חולין קלה.]: חמש רחלות גוזזות כל אחת ואחת משקל מנה ופרס.
לפלוני יהבינן ליה כל
וסמוכין לעיר (שם). אבל
מאני תשמישתא. כגון כל
ליטרא וחצי ליטרא חייבת בראשית הגז דברי ר' דוסא ומחמש צאן עשויות [ש"א כה] נפקא להו לבית הלל דבעינן חמש וחכמים אומרים ה'
לא את המטלטלין. מאני
תשמישי הבית: לבר מחטי
רחלות וכו': אמר רב מנה ופרס. בין חמשתן ובלבד שיהו מחומשות כל אחת יש בה צמר חומש של מנה ופרס אבל בציר מהכי כמאן
תשמישתיה, כגון תנור וכירים
ושערי. דלאו לתשמישי
וכל הנך מטלטלין דלעיל
הבית דמיין: אבל אי
דליתיה דמי: שיעורא רבה. מנה ופרס לכל אחת תנא סיפא נמי שיעורא זוטא אבל מתני' דקתני כל שהוא דוקא הוא והלכך לא מכוונן
דאמרן בהו לא מכר, וכ"ש
אמר כל מטלטלי. כל
שמעתא דסבי: אמר. שכיב מרע מטלטלי לפלניא והוא הדין לבריא על ידי קנין: לבר מחטי ושערי. והוא הדין לבר מבהמותיו. כן נראה
חיטי ושערי (שם). אפילו
מה שיש לו המטלטל:
היו בה בהמה או עבדים.
אפי' ריחים העליונים.
בעיני: אפי' ריחים העליונה. שרגילין ליטלה משם כדי לתקנה אבל ריחים התחתונה במקומה מתקנין אותה: כל דמטלטל. כל
אין נקראין מאני תשמישתיה,
דמטלטלי הוא לבר מריחים
שיכולין לטלטלו שאינו מחובר לקרקע ממש ואע"פ שאין רגילין לטלטלו: איבעיא להו עבדא כמטלטלי דמי. נהי ודאי דעבדא כמקרקעי
ומאחר שהן מכורין כ"ש
התחתונה. דקביעא בקרקע
חיטי ושערי וכסף וזהב דהוו
הוא ולאו מיטלטל. אבל
דמי לענין שבועה וקנין בכסף ובשטר ובחזקה (ד) דכל מילי דאורייתא דין מקרקעי יש להם מוהתנחלתם [ויקרא כה] אבל לענין לשון בני אדם מיקרו
מטלטלי דלא ניידי כדמוכח
אי אמר כל דמיטלטל
להו מטלטלי וישנן בכלל מתנת מטלטלי שהרי מטלטלי הוא או לא: היינו דלא אזדבן ליה ברישא. במאי דקתני ברישא דמתניתין
בגמ' (שם). הכותב כל
כלומר כל דמצי למיטלטל
נכסיו לעבדו. ראה לעיל
אפי' ריחים התחתונה משום
היכא דמכר את העיר סתמא ולא אמר לו היא וכל מה שבתוכה לא קחשיב אלא מקרקעי אבל עבדים ומטלטלין לא נמכרו אלמא עבדא
❖
קמט ב.
דאפשר לחופרה מן הקרקע
כמטלטלי דמי: ופרכינן אלא מאי עבדא כמטלטלי דמי א"כ מאי אפי'. דקתני סיפא מכר את המטלטלין ואפי' עבדים ואי כמטלטלי
ותהא מיטלטל: איבעיא
דמי אמאי קאמר אפילו דמשמע דאינו דומה כל כך למטלטלין: אלא מאי אית לך למימר. אמאי קמפלגי בינן למטלטלין למיתני אפי'
להו עבדא כמקרקע. ואי
אמר כל מקרקעי לפלוני
רבינו גרשום
משום דשאני בין מטלטלי דניידי דהיינו עבדים למטלטלי דלא ניידי והלכך קתני בהו אפילו ה"נ ברישא איכא למימר דעבדא כמקרקעי
יהיבנא ליה אפי' עבדא:
דמי והאי דלא מיזדבני בכלל העיר דשאני להו לבני אדם בין מקרקעי דנייד למקרקעי דלא נייד וכיון דעיר מכר דהיינו מקרקעי
שייר: אמר ר' אלעזר עשו
אי כמטלטלי דמי. ואי
מטלטלין שיור אצל העבד.
אמר כל מטלטלי לפלוני
דלא נייד לא אסיק אדעתיה למכור אלא מקרקעי דלא נייד דהיינו דומיא דעיר אבל היכא דאמר סתמא מקרקעי לפלניא עבדים בכלל
דאי שייר מטלטלין כל
יהבינן ליה עבדא: ת"ש
והיכא דאמר סתמא מטלטלי לפלניא לעולם אימא לך דאינו בכלל: עשו מטלטלי שיור.
דכי היכי דקתני שייר קרקע כל שהוא לא יצא
שהן איכא למימר דהעבד
כו'. הנהו כולהו כקרקעות
שייר ולא יצא בן חורין
הוו: בית השלחין. מקוה
לחירות הכי נמי אם שייר מטלטלי כל שהוא לא יצא לחירות: ואמר ליה רבא לרב נחמן מאי טעמא. והשיב לו רב נחמן עבדא מטלטלי
מים שמשקה ממנו בית
אלמא אע"ג דקתני קרקע
דכיון דשייר מטלטלין לעצמו איכא למימר דעבדו שייר לעצמו שהוא מטלטלין ולא יצא לחירות אלמא כמטלטלי דמי: ל)א"ל. רב אשי לרבינא לעולם
לאו דוקא קרקע ואם שייר
השלחין: מאי אפי'. הכי
מטלטלין ה"נ דהוי שיור
צריך ליה למיתני ובזמן
אימא לך כמקרקעי והאי עשו מטלטלין שיור אצל העבד לאו היינו טעמא כדרב נחמן דאמר עבדא מטלטלי הוא אלא כדפרישית טעמא:
כקרקע. והא משנה הכותב
שאמר הוא וכל מה שבתוכו
דאנן היו בה בהמה ועבדים הרי
כל נכסיו לעבדו בפאה היא:
אלו מכורים אלא לאו מדקאמר אפי' מכלל דלאו כמטלטלי דמי: אלא מאי אית לך למימר. הא דקתני ליה גבי מטלטלי וקתני אפי'.
ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה. דקיי"ל כתובה ממקרקע גביא ותנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא
אבדה כתובתה דחלק לפניה לבניו והיא שותקת. אם שייר לעצמו קרקע שלא כתב הכל לבניו ואע"פ שכתב לה עם בניו קרקע
משום דשאני מטלטלי דנייד כגון עבדים ובהמה דניידי ממטלטלי דלא ניידי משום הכי קתני (כו') אפי' מטלטלי דניידי כגון עבדים:
כל שהוא לא אבדה כתובתה דהאי דשתקה סמכה דעתה לגבות מההוא קרקע דשייר לעצמו. אבל אי לא שייר לעצמו אלא
אפי' תימא כו' מקרקעי דלא ניידי. ומשום הכי לא קתני גבי מקרקעי דמקרקעי דנייד הוא ומשום הכי קתני אפי': מאי טעמא עבדא