קנ:
מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
ליה אנן משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה. שכן השיב
דאנן משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה. עבד
גמר לה לה מאשה
צה א ב מיי' פ"ו מהל'
א) [לעיל קמו:] פאה פ"ג
מ"ז, ב) [לעיל קמט: וש"נ],
זכייה ומתנה הל' יב
רב נחמן לרבא אבל רב אשי לא היה אומר מסברא דנפשי'
דבעינן גט כריתות [גיטין מא:] וכיון דיש לבעל העבד זכות בשטר שכתוב בו
א
ג) [לעיל קלא: קמד. גיטין
סמג עשין פב ולאוין פא
וה"נ משמע בפ"ק דגיטין (דף ט. ושם) דפריך התם דרב נחמן
ששייר קרקע ומטלטלי לעצמו לא הקנה לו השטר לגמרי שגם זכות
יד.], ד) פאה שם לעיל
טוש"ע אה"ע סי' צ ס"ז:
צו ג ד ה ו ז ח מיי' שם
קלב., ה) כתובות עט. [עי'
אדרב נחמן ומשני משום דלאו כרות גיטא אלמא משמע דרב
האדון כתוב בו הלכך לא קרינא ביה גט כריתות [דברים כד]. כענין זה פירש
רשב"ם], ו) [לעיל קמט:
פי"א הלכה טו סמג
נחמן גופיה הוא דקאמר הכי. ר"ת:
רבינו חננאל ורבותי שבלותי"ר וגם
וש"נ], ז) קדושין כו., ח) שם,
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
❖
ואלו הן שכ"מ וכו'. והא דלא חשיב
ט) שם, י) לעיל עז: ב"מ מו.
יש לפרש כך לעולם עבדא כי מקרקעי
רמח סעיף יא:
אמר ליה אנן משום דלאו כרות גיטא מתנינן
ב"ק קד: ע"ש, כ) קדושין כז.
הא דתניא לעיל בפרק יש
דמי. (ג) וגבי גט אמאי חשבינן אפי'
לה אמר רבא אמר רב נחמן חמשה עד
ע"ש לעיל עז. ע"ש, ל) [שכיב
מטלטלין שיור אצל עבד היינו טעמא
נוחלין (דף קלב.) הכותב כל נכסיו
מרע לעיל קמו: עבד לעיל
מוסף תוספות
שיכתבו כל נכסיהם ואלו הן שכיב מרע
קמט:], מ) [אשה לעיל קלא: בן
משום דכריתות גמור בעינן וכיון שזה
לאשתו ויצא (ו) עליה שטר חוב ר'
❖
לעיל קלב.], נ) [לעיל קלג.],
עבדו אשתו ובניו מברחת שכיב מרע דתנן א)
א. ולא משום דעבדא
שייר מטלטלין מאן לימא לן דלא היה
אליעזר אומר תקרע כתובתה כו'
כמטלטלי הוא, שלא השיב
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר
כן ר' נחמן מעולם. תוס' גיטין
בדעתו לשייר העבד בכלל המטלטלין
וכל נכסיו קאמר התם וקאמר התם
ב
ט. ב. דמשמע אם כתב לה
גליון הש"ס
קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע
אחרי שלא פירש מה הן המטלטלין
נמי בתר הכי דניחא לה דתיפוק קלא
למחצה לשליש ולרביע ובא
גמרא אמר נכסי לפלניא.
כל שהוא אין מתנתו קיימת עבדו דתנן
בעל חוב לטרוף כלום
ששייר ואע"ג דבדוכתא אחרינא עבדא
עלה דכתב ניהלה לכולהו נכסי
בתוס' לעיל דף סב ע"א ד"ה
ממתנתה, גובה אותן משום
הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין
כמקרקעי דמי מיהו גבי כריתות לאו
איכא למימר דכולהו נכסים לאו דוקא
ב)
ואי היה להם הגירסא כאן אמר
כתובה, דכיון דשייר מידי לא
❖
כריתות הוא: אמר רבא א"ר נחמן
כל נכסי:
שאין צריך אלא יותר מכתובתה א"נ
מחלה לו כלל. רמב"ן.
ג
שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין אשתו
ג. והפסידה כתובתה מאותן
❖
חמשה. נותני מתנה הן שאין דינן
בפלוגתא לא קא מיירי ואע"ג דשטר
דאמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל
הנכסים. שם.
ג)
מברחת נמי איכא פלוגתא בכתובות
חלוק מנותני מקצת עד שיכתבו כל
הגהות הב"ח
נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא בניו
(דף עט.) כמו שהביא רבינו שמואל
נכסיהם ואז דינן חלוק ממשייר קצת
(א) גמ' ובכולהו ממטלטלי
דתנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו
רבינו גרשום
ד)
מכל מקום היכא דגליא דעתה דמשום
ממנו וכגון שלא שיירו כלום אפי'
הוי שיור לבר מכתובה
קרקע כל שהוא אבדה כתובתה מברחת דאמר
דמקרקעי תקינו: (ב) שם זכו
כמטלטלי הוא. אלמא דבהדיא
ה)
אנסובי הוא מודו כולי עלמא כדקאמר
במטלטלין כדמסיק בסיפא לבר
בשדה זו לפלוני: (ג) רשב"ם
הוא דכמטלטלי דמי: אמר
לקמן: מטלטלין ואיתנהו
מר מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה
מכתובת אשה במקרקעי הוי שיור ולא
א
ד"ה דאנן משום וכו' כי מקרקעי
ליה לעולם מהא ליכא למשמע
דמי וכ"ת לגבי גט אמאי:
מינה דכמטלטלי דמי. דהכא
ובכולהו מטלטלי הוי שיור לבר מכתובה
בעינייהו הוי שיור. פירוש שייחדה
מטלטלי: ואלו הן שכיב מרע עבדו
ב
(א)
(ד) ד"ה כי הא דרב פפא וכו'
מאי עשו מטלטלי שיור שלא
אשתו ובניו מברחת. והשתא מפרש
לכתובה כדאמר אמימר בפ' אע"פ
דאמקרקעי תקינו רבנן ממטלטלי לא
מיירי נמי במעות דמעות כצ"ל
יצא לבן חורין לאו משום
ותיבת ומנלן נמחק: (ה) ד"ה
(שם נה.) כדפי' רבינו שמואל ולא דמיא
להו ואזיל שכיב מרע כו' וכולהו כבר
הואיל דשייר מטלטלי איכא
תקון רבנן אמימר אמר מטלטלי דכתיבי
עד תווך מקום. נ"ב והכי איתא
למימר איהו הוא. אנן כרות
להא דאמר לעיל בפרק יש נוחלין (דף
מפורשים בפרק זה ל) וביש נוחלין מ) לבד
בכתובה ואיתנהו בעינייהו הוי שיור $ ג אמר
בפרק בנות כותים דף ל"ג רב
גיטא בעינן כלומר גט שחרור
פפא איקלע לתווך כו': (ו) תוס'
ממברחת ולקמן בסמוך אפרשנה: בניו
קלב:) מטלטלי קאמרת מטלטלי לא
כרות בעינן וספר כריתות
נכסי לפלניא עבדא איקרי נכסי דתנן הכותב
ד
ו)
ד"ה ואלו וכו' ויצא עליו שטר
שכרות לגמרי ולא משייר
דתנן הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו
קאמינא פי' דמטלטלין לא הוי שיור
חוב ר' אליעזר אומר תקרע
כלום וכיון דשייר משום הכי
כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין ה ארעא איקרי
קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. אבל
לכתובה דהכא מיירי במטלטלין
מתנתה ותעמוד על כתובתה
קתני ולא יצא בן חורין ולאו
נכסי דתנן נכסים שיש להן אחריות נקנין
וחכמים אומרים תקרע
משום דאתי למידק מיניה
ז)
שייחדם לכתובה וכדפירש רבינו
שייר לא אבדה דמגו דנחתא אהאי
❖
כתובתה כו' וכל נכסיו:
דלהוי כמטלטלי ולעולם אימא
בכסף ובשטר ובחזקה גלימא איקרי נכסי
שמואל ואותו ודאי הוי שיור:
שיורא בשביל כתובתה נחתא נמי
ו
לך כמקרקעי דמי: אמר רב
כי
נחמן ה' דברים הן. שאין
הא דרב פפא הוו ליה תריסר
דתנן ושאין להן אחריות אין נקנין אלא
אכולהו נכסי כדאמר ביש נוחלין נ) ההוא
ח)
מעשיהן מעשה עד שיכתבו
לעזי רש"י
כל נכסיהן: אלו הן כו' אלפי כו'. פירשתי לעיל בפרק
דפלגינהו לנכסיה לאתתיה ולבניה שייר
במשיכה זוזי איקרי נכסי דתנן ושאין להן
ז
ט)
❖
אויי"ר. רכוש.
לא עשאה אלא אפטרופא.
חד דיקלא וכו' ואסקי' התם מגו
המוכר את הספינה (דף עז:) וגם
אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות
שיחלקו לה כבוד ואם שייר
ההיא דשני שטרות הם פירשתי שם:
דנחתא אדיקלא נחתא נמי אכולהו
קרקע כל שהוא שלא כתב
בכסף ובשטר ובחזקה כי הא י)דרב פפא הוו
נכסי: מברחת דאמר מר כו'. כלומר
איבעיא
לה הכל שלה דאיכא למימר
מוסף רש"י
ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה
מדשייר הקנה לה הכל והאי
אשה אלמנה שיש לה נכסים ודעתה
שכיב מרע שכתב כל נכסיו
שיור לצורך היורשין שייר:
לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך
לינשא ורוצה להבריח נכסיה מבעלה
לאחרים. ראה לעיל קמו ב.
אבדה כתובתה. במחלק לפניה
הכותב כל נכסיו לעבדו.
חשטרא איקרי נכסי כ)דאמר רבה בר יצחק שני שטרות הן אמר זכו בשדה (ב) זה
והיא שותקת דכיון דלא שייר
שלא יהא זכאי בנכסיה ואם תתאלמן
ראה לעיל קמט ב. הכותב כל
לעצמו כלום וכתב לה קרקע
לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו
או תתגרש יחזרו לה נכסיה ואם לא
נכסיו לאשתו. בלשון מתנה
כל שהוא והיא שתקה אבדה
(לעיל קלא:) לא עשאה אלא
כתובתה: מברחת. כגון בתולה
הוציאתן מרשותו קודם נשואין יזכה
את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה
אפוטרופא. להכניס ולהוציא
או אלמנה שרצתה להנשא
בהן בעל ואמרינן בכתובות צריכה
שטרות הן תרי הני דאמרן אידך אם קדם מוכר וכתב את השטר כאותה ששנינו
ואע"פ שכתבו לה בלשון מתנה
והיו לה נכסים וכתבתן לאחר
לא קנאתן, ואין טעם בדבר אלא
כדי להבריח מבעלה שלא
שתכתוב כל נכסיה לאחר סתם כיון
כותבין
כך תקנו, דהפקר ב"ד הפקר
יקנה אותן עמה על מנת
דלא שיירה מידי אנן סהדי דלא נתנה
(גיטין יד.) דאומד הדעת הוא
כן אם תנשא שיהיו כולן
דאין אדם מניח את בניו ונותן
לזה אלא בשביל שרוצה לינשא ולכשתרצה יחזרו לה אבל אם שיירה כל שהוא קנה המקבל מתנה ולא יחזרו לה כל הנכסים עולמית וזה
שלו ואם לאו שיחזרו לה
את הכל לאשתו, ולא נתכוין אלא
הנכסים לצרכה ולא לאותו
הדבר אינו כתוב בגמרא כך אלא מכללא שמעינן לה דאמרינן בכתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים (דף עט.) אמר רב חנילאי בר אידי
לעשותה אפוטרופא כדי שיחלקו
מקבל מתנה. שהיא תכתוב
אמר שמואל אני מורה הוראה אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו ויהיב טעמא דלא שביק איניש לנפשיה ויהב לאחריני מיתיבי
לה בניו כבוד, משום דאוקי
לו כל נכסיה דאי שיירה
אבוהון נכסי ברשותה לפרנסם
כלום ונישאת יגבה בעלה
הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה כיצד היא עושה כותבת שטר פסים לאחרים דברי רשב"ג וחכמים אומרים רצה משחק בה עד שתכתוב
מהם כפי אומד דעתה ויהיו
מידו דאיכא למימר מדשיירה
מהיום ולכשארצה טעמא דכתבה ליה הכי הא לא כתבה הכי קנינהו לוקח אמר ר' זירא לא קשיא הא בכולן הא במקצתן שמעינן מהכא היכא
כפופים לה, ומני לה מהני תלת
הא שיירה נמי כל הנכסים
מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא
ולא נתנתן לו. ואיכא דאמרי
דכתבה כולן לא קנה לוקח ואף בעל לא קנה כדמשני התם עשאום כנכסים שאינן ידועין לבעל אליבא דר"ש אבל היכא דלא כתבה כולן צריכה
טעמא, דדברי נבואה הם, לפי
אי נתנה כל נכסיה לו אם
שתכתוב מהיום ולכשארצה לא קנה לוקח: ובכולהו. הני חמשה ממטלטלי הוי שיור שאם שייר מטלטלין כשייר קרקע דמי: ואיתנהו בעינייהו
שאנו מניחין מה שכתבו בשטר
תתאלמן יכולה לחזור בהן
בהדיא שנתן לה הכל לילך אחר
דכידוע דלא נתנה לו אלא
הוי שיור. שהרי אשה גובה כתובתה מהם כדאמר אמימר בפרק אע"פ בכתובות (דף נה.) מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה ואיכא
אומד דעתנו (לעיל קלא:).
כדי להבריחן מבעלה. ואי
למימר דאזדא אמימר לטעמיה דהא הכא אמימר נמי קאמר לה: אמר נכסי לפלניא. פסקי הלכות הן שפוסק הגמ'. שכיב מרע שאמר נכסיי
הכותב כל נכסיו לבניו. ראה
שיירה שלא כתבה הכל אמרינן
לעיל קלב א. נכסים שיש להן
לפלניא א"נ בבריא שהקנה בסודר ואמר נכסיי לפלניא ובא הגמרא לפרש איזו דבר קרוי ממון והוא הדין אם אמר בלשון לעז
דקנה האי דכתבה לו הואיל
אחריות. היינו קרקעות,
דשיירה. ובכולהו הני חמשה
אויי"ר או בלשון שמכנין הממון דין נכסיי לפלוני נוהג בו: עבדא מקרי נכסי. כמו כסף וזהב והרי הוא בכלל המתנה: דתנן.
שאחריות כל אדם הלוה והנושה
דאמר אי שיירי מטלטלי הוי
בקדושין: נכסים שיש להם אחריות. והקרקעות אחריות כל מלוה וחוב וכתובה נסמכין עליהן לפי שאין דליקה שולטת בהן ואינן אובדין
בחבירו עליהן, לפי שקיימין
שיור ואיבדו לבד מכתובת
ועומדין לפיכך נסמכין עליהן
האשה דאע"ג דשייר מטלטלי
וקתני בהן לשון נכסים: ושאין להם אחריות. היינו מטלטלין וארישא קאי דמיקרו נכסים וכמאן דמיתני נכסים שאין להם אחריות:
שקיימין לעולם
לא הוי שיור ולא כלום
(קדושין כו.)
נקנין עם נכסים שיש להן אחריות. שאם מכר אדם או נתן לחבירו מטלטלין וקרקעות החזיק בקרקעות קנה מטלטלין: כי הא דרב
(לעיל פו.). בכסף. במתן מעות
היא ולא אבדה כתובתה. א)
(שם). ובשטר. אם כתב שדי
הואיל וכתב לה קרקע כל
פפא. כלומר ומניין לנו דנכסים שאין להם אחריות הנקנין עם נכסים שיש להן אחריות מיירי נמי במעות (ד) ומנלן דמעות נמי
מכורה לך או נתונה לך ומסר לו
שהוא דמחלה. אפי' שייר
נקנו על ידי קרקעות והלא אין מטבע נקנית בחליפין [ב"מ מו.] ועל ידי קרקעות מנלן כי הא דרב פפא כו' אקנינהו ניהליה לרב שמואל ההולך
את השטר (שם). ובחזקה. רפק
מטלטלי ואיתנייהו בעינייהו
בה פורתא או דיש אמצרי או נעל
כמקרקעי דמי והוי שיור הואיל
שם בקנין סודר: אגב אסיפא דביתיה. שהקנה לו בסודר קרקע כניסת ביתו ואגבו הקנה לו המעות בתורת הרשאה המפורשת בבבא
או פרץ כל שהוא (קדושין כו.).
ואיתנייהו בעינייהו ולא אבדה
[קמא] (דף ע.) אי נמי הלך והחזיק הקרקע והקנה לו המעות כל מקום שהן. אלמא מעות מיקרי נכסי: עד (ה) תווך. מקום. ויש מפרשין
ושאין להן אחריות. מטלטלי,
כתובתה דהאי דשתקה דסמכה
אין נקנין אלא במשיכה.
דעתה למיגבי מינייהו: שכיב
חצי הדרך. ומפרשין נמי שלא יחזיק בהן לעצמו ולא היא דכיון דכתב בהרשאה וכל מאן דמתעני ליה מן דינא קבלתי בין לזכות בין
שמושכן לרשותו או לרשות שיש
מרע שאמר כל נכסיי לפלוני.
לחובה מינה שמעינן דשליח שווייה הכי מפרש בבבא [קמא] (שם): זכו בשדה זו. הקנה להן בסודר לצורך פלוני: חוזר בשטר. מייפוי
לו חלק בו, כגון סימטא וחצר
עבדא איקרי נכסי דתנן כו':
ואינו חוזר בשדה. אחרי שכבר זכו בקנין או בחזקה וזכין לאדם שלא
כח דשטר יכול לחזור בו כל זמן שלא נמסר השטר לאותו פלוני:
השותפין, וכל שכן בהגבהה,
אסיפא דביתיה. בקצת סוף
דהגבהה קונה בכל מקום ובכל
ביתו: עד תווך. עד אותו
בפניו: שלשה. עניני שטרות הן. ולא בא לחלוק אלא להוסיף: אם קדם מוכר וכתב שטר. מכירה להיות מזומן ללוקח כל שעה
דבר, דמשהגביהה הניחה
מקום מרוב שמחה שהביא
שירצה למכרו לשדהו לא יהא עיכוב במעותיו בשביל כתיבת השטר ולכך קדם והכתיבו והוא יכול לעשות כן כאותה ששנינו
ברשותו אפילו בלא משיכה, כן
לו: ב' שטרות. כלומר משני
נראה לי (לעיל פו.). נקנין עם
ענינים הן השטרות. אם אמר
כותבין נכסים שיש להן אחריות.
זכו בשדה זו לפלוני: ואינו
חוזר בשדה. משום דהשתא לא תלי הזכיה בשטר דמעיקרא קאמר זכו וזכין לו לאדם שלא בפניו. ואם אמר בדבר שהוא קנין לקרקע ואינו קנין למטלטלין (ב"מ מז.) אם מכר מטלטלין עם קרקע, כיון שקנה לוקח את הקרקע באחד משלשה קנינים,
על מנת שתכתבו לו את השטר זה דהשתא תלי הזכיה גם בשטר חוזר בזה ובזה. כל דלא אתא לידא דמקבל נקנין מטלטלין עמה (קדושין כו. וכעי"ז ב"ק יב.) שהמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה וקרקע נקנה בכסף, ואם מכר לו קרקע ומטלטלין
יחד, כיון שנתן דמי הקרקע או מסר לו שטר מכירת קרקע או החזיק בקרקע מדעת מוכר, נקנו המטלטלין בלא משיכה (לעיל כז:).
אקנינהו ניהליה לרב שמואל. שהיה הולך לשם, כדי שיביאם לו, שאילו לא הקנה לו לא היה נותנם לו מי שהפקדון אצלו, שאם יאבדו
א) נראה דחסר כאן וצ"ל דאמקרקעי תקינו רבנן: הואיל וכתב לה וכו'.
בדרך יחזור רב פפא ויתבעם לו (ב"מ מו.). אגב אסיפא דביתא. מפתן ביתו, דמחובר לקרקע הוא וכקרקע הוא, כך שמעתי, ל"א סיפא
דביתא, סוף בית, הקנה לו זוית אחת (ב"ק קד:) סף ביתו מקרקע כדי שיביאם לו, והיינו הרשאה, ואילו לא אקנינהו ניהליה לא הוו יהבי ליה דלא ליחייבו באונסא דאורחא כדאמר בב"ק (לעיל עז:). נפק לאפיה. הלך לקראתו, עד תווך. שם מקום (ב"ק קד: וב"מ מו.) שהיה שמח
שהביא לו מעותיו (ב"ק קד:) ולאשמועינן אתא דמשום קנין זה מסרו לו המעות, דכיון דנפק לאפיה שמעינן דהביא המעות (לעיל עז:). שני שטרות הן. שני דינין חלוקין בשטר (קדושין כז.). זכו בשדה זו לפלוני. החזיקו בה לצרכו (שם) אני מקנה לכם בסודר זה שדה זו לצורך
פלוני והן קנו לאותו פלוני כמו שצוה להם (לעיל עז.). וכתבו לו את השטר. לראיה בעלמא (קדושין כז.). חוזר בשטר. אם אומר אין רצוני שתהא לו ראיה בידו (שם) ואפילו אמר כתבו ותנו, דכל זמן שלא בא ליד מקבל מתנה יכול זה לעקור שליחותו, דאין עושין שטר בעל כרחו
של נותן, דאם ייפה כחו במתנה בעל פה לא ניחא ליה דתיהוי מתנה בשטר, ואע"ג דאמר בחזקת הבתים (מ.) קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו, דסתם קנין לכתיבה עומד, הני מילי סתמא, דמסתמא ניחא ליה למקנה שיכתבו שטר לקונה, אבל היכא דמחי לא כתבינן בעל כרחו
(לעיל עז.). ואינו חוזר בשדה. שכבר זכו וזכין לו לאדם שלא בפניו (שם). על מנת שתכתבו לו את השטר. חוזר אף בשדה, שהרי לא עשאן שלוחין לזכות אלא עם השטר והרי חוזר לו בשטר (קדושין כז.) הכי קאמר לא יזכה עד שיבא השטר לידו (לעיל עז.). אם קדם מוכר.
קודם נתינת הכסף או קודם שהחזיק (קדושין כז.). וכתב את השטר. מי שצריך למעות ורוצה למכור מנכסיו לחבירו ופעמים שהוא מוצא סופר וכותב שטר מכירה כדי שיהא מזומן ליתנו ללוקח כל שעה שירצה למכור (לעיל עז.). כאותה ששנינו. שמותר לעשות כן אע"ג דמיחזי
כשיקרא, דאין כאן הפסד לשום אדם אלא למוכר עצמו, שאם יאבד השטר וימצאנו לוקח שכתב בשמו יטעון שלקחו מזה המוכר, ואם הוא לא חייש להכי אנן לא חיישינן בשבילו (לעיל עז:).