מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
קנא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איבעיא
להו ספר תורה מאי. ואם תאמר מאי קמיבעיא ליה
כותבין שטר
למוכר אף על
פי שאין כו' דאינו חוב אלא למוכר
צז א מיי' פי"א מהלכות
א) לעיל עז: לקמן קסז:,
ב) שקלים פ"ד מ"ז זבחים קג.
זכיה ומתנה הלכה טו
וכיון שהוא רוצה (ד) יכתוב לו: כיון שהחזיק זה בקרקע כו'. מסקנא
על כרחך הוא בכלל נכסים שאין להם אחריות דנקנין
תמורה כ. לא:, ג) שקלים פ"ד
סמג עשין פב טוש"ע חו"מ
דמילתא דרב הונא היא אם קדם מוכר וכתב לו את השטר ואח"כ
במשיכה או (ט) נכסים שיש להם אחריות שנקנין בכסף בשטר בחזקה
מ"ח, ד) ב"ק קב: ערכין כג,
סי' רמח סעיף יא:
צח ב מיי' פ"ה מהלכות
ה) [מגילה כז.], ו) לעיל קלז:
מכר לזה את השדה כיון שהחזיק הלוקח בשדה נקנה לו השטר בכל
דמי נפיק מביניא ואומר ר"י דאע"ג דהוי לענין קנייה כנכסים שאין
ב"מ קט. יבמות עו. כתובות
ערכין הלכה ז סמג
מקום (ה) דאין אדם יכול לעכבו
להם אחריות מ"מ לא הוי בכלל נכסים
פה. [עירובין כה:], ז) כתובות
עשין קלא:
צט ג מיי' פי"א מהלכות
דלדעת כן מכר לו את השדה שיזכה
לפי שאינו יכול למכרו אלא ללמוד
צד: [ע"ש בתוס'],
כותבין שטר למוכר
ואע"פ שאין לוקח
א)
ח) [בשאלתות פ' ויחי איתא
זכיה ומתנה הל' טו
הלוקח בשטר הנכתב לו לשמו
תורה ולישא אשה כדאמר בפרק
עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר
בצפרא], ט) [שם איתא
סמג עשין פב טוש"ע חו"מ
וכשהחזיק בשדה נקנה לו השטר
בתרא דמגילה (דף כז.) . מ"ר:
באורתא], י) [עי' תוס' לעיל
סי' רמח סעיף יא:
א
כל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים
ק ד מיי' פ"ה מהלכות
פו. ד"ה אבל], כ) [לקמן
אפילו
למאן דאמר מברחת קנה
כדתנן ל) נכסים שאין להן אחריות כו'
שאין להן אחריות נקנין עם הנכסים שיש
קעה. גיטין יג. טו.],
ערכין הלכה ח סמג עשין
כו'. צריך לומר דמיירי
אלמא שטר מיקרי נכסים שאין להן
ל) [קידושין כו.], מ) נ"א
קלא:
להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה בהמה
קא ה מיי' פי"א מהל' זכיה
ורבה, נ) [אחר מיתתה
א
אחריות: דתנן. במסכת שקלים בפ"ד
במקצת נכסים דאי בכל נכסים פשיטא
❖
רש"ש],
ומתנה הל' טו סמג
איקרי נכסי דתנן ב) ב המקדיש נכסיו והיתה
דלא קנה כדמוכח בפרק האשה שנפלו
(משנה ז) המקדיש נכסיו והיה בהן
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
בהן בהמה ראויה לגבי מזבח זכרים
רמח סעיף יא:
בהמה הראויה על גבי המזבח זכרים
(כתובות דף עט.) דלא פליגי אלא
קב ו מיי' פ"ו מהלכות
הגהות הב"ח
עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים
ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים
במקצת נכסים אבל בכל נכסים לא
(א)
ערכין הלכה ג סמג
פליגי: גליא דעתה דמשום אינסובי
(א) גמ' זכרים ימכרו
עשין קלב:
ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו
ג עופות איקרי נכסי דתנן ג) ד המקדיש נכסיו
קג ז ח מיי' פ"י מהלכות
לצרכי עולות ונקבות ימכרו:
הוא והא אינסיבא ואיתגרשה. וכן
לצרכי זבחי שלמים ודמיהם יפלו עם
והיו בהן דברים הראויין לגבי מזבח יינות
(ב) שם ס"ת מאי (כיון
ס"ת הלכה ב סמג עשין
שאר נכסים לבדק הבית ר' יהושע
גורס ר"ח ואינו נראה לר"י דהא
דלא וכו' נכסי הוא)
כה טוש"ע יו"ד סי' ער
שמנים ועופות תפלין איקרי נכסי דתנן
ה
תא"מ ונ"ב ס"א נמחק כל
סעיף א:
אומר זכרים עצמן כו' ובמס' תמורה
משמע דהוי טעמא משום דמיגרשא
קד ט מיי' פי"א מהלכות
זה: (ג) שם כתבתינהו
ד) המקדיש נכסיו ו מעלין לו תפלין איבעיא
(דף לא:) מפרש פלוגתייהו: יינות
אבל אם היתה תחת בעלה קנה ואילו
לנכסה לרב זוטרא וכו'
זכיה ומתנה הל' טו
להו ספר תורה מאי כיון דלא מזדבן
אינסיבא ואיגרשה אתיא:
סמג עשין פב טוש"ע חו"מ
(ב)
שמנים כו'. גם זו שנויה במסכת
בפ' האשה שנפלו (שם וע"ש) משמע
(ד) רשב"ם ד"ה כותבין כו'
סי' רמח סעיף יא:
דאסור לזבוניה לאו נכסי הוא או דלמא
שקלים: דתנן. במס' ערכין המקדיש
דאפי' כשהיא תחת בעלה לא קננהו
ז
(י)
קה י מיי' פ"ו שם הלכה יב
וכיון שהוא רוצה כותבין
לו: (ה) ד"ה כיון וכו' בכל
ועי' במגיד משנה סמג
כיון דמזדבן ללמוד תורה ולישא אשה
נכסיו מעלין לו תפילין כלומר אף
לוקח דפריך התם וכי מאחר דלא
ה)
ח
מקום שהוא דאין: (ו) ד"ה
לאוין פא טוש"ע אה"ע סי'
תפלין הקדש ומעלין לו בדמים ופודן
קננהו לוקח ליקנינהו בעל ומשני
נכסי הוא תיקו (סימן זוטרא אימיה דעמרם
ממולאי וכו' שם מקומן
צ סעיף ז:
ט
קו כ ל מיי' פ"ט מהל'
כדאיתא בבראשית: (ז) ד"ה
בשוויהן. אלמא מדחל עלייהו הקדש
תקנתא דרבנן שעשאוהו כגון
מתרתי אחוותא רב טובי ורב דימי ורב
אימיה וכו' מעשה אחריני
זכיה ומתנה הלכה טו
מיקרי נכסי שהרי נכסיו הקדיש:
שמכרתם ב מיהו י"ל דמכל מקום נהי
יוסף) אימיה דרב זוטרא בר טוביא
אימיה דרמי בר חמא. נ"ב
סמג עשין פב טוש"ע חו"מ
ספר תורה. מי מיקרי נכסי כתפילין
דלא קני בעל ולוקח מכל מקום ברשות
ע"ל בפרק חזקת דף ל"ה
סי' רנ סעיף יג:
דמו או דלמא תפילין היינו טעמא כתבינהו לנכסה לרב זוטרא בר טוביא
קז מ מיי' פ"י מהלכות
בפי' ר"ש: (ח) ד"ה פיסקתא
(ג)
המקבל מתנה הם עד שתתגרש. מ"ר ג:
כמו פיסקא. נ"ב ע"ל בדף
זכיה ומתנה הל' א סמג
דבעיא לאנסובי ליה לרב זביד אינסיבא
מתה עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
דהוי מלבוש אבל ספר מצוה היא ולא
סח ע"ב ודף קמג ע"ב:
❖
וגרשה אתיא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר משום אנסובי והא אינסיבא
(ט) תוס' ד"ה איבעיא להו
רנג סעיף כ:
נכסי ואע"פ שיכול למכרו לא מיקרי
וכו' במשיכה או בכלל נכסים
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מילי
נכסי תיקו: משום דקבעי לאינסובי
ו)
שיש להם: (י) ד"ה גליא וכו'
לא קננהו לא בעל ולא
גליון הש"ס
לרב זביד. וכן פירשה לו בהדיא
מולייתא אפילו למאן דאמר מברחת קני הני מילי היכא דלא גליא
מקבל מתנה דפריך התם
כדמוכח בסיפא דגליא דעתה משום
דעתה אבל הכא גליא דעתה דמשום אינסובי הוא והא אינסיבא ואיגרשה
גמרא והא לא משך. עי'
וכו' ומשני תקנתא דרבנן
י
שעשאוהו כנכסים שאין
לעיל דף עז ע"א תוס' ד"ה
דבעיא לאינסובי היא נותנתן לזה דאין
❖
❖
אימיה דרמי בר חמא באורתא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא בצפרא
ז)
ח)
ט)
ידועים לבעל מיהו י"ל:
אמר:
זה אלא להבריח מבעלה: ואיגרשה.
כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת
ותבעה נכסה מבנה: והא אינסיבא.
אוקמיה בנכסי אזל רב עוקבא בר חמא קמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי
מוסף רש"י
מוסף תוספות
והפסידה דקנה בנה ולא אהני גלויי
אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן אמר ליה מאי טעמא אוקמיה מר לרב
דעתה אלא להכי שאילו לא היתה
כותבין שטר למוכר. שדי
א. וכשאמר כל נכסי
מכורה לפלוני, ולא אמרינן
עוקבא בר חמא אי משום דהדרא בה והא שכיבא אמר ליה הכי אמר
לפלוני דילמא לא קרי
ניסת לרב זביד לא תתקיים המתנה
שטר מוקדם הוא כיון דקנו
איניש לס"ת נכסי דיליה
שמואל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו אימור דאמר שמואל לעצמו
אבל השתא דאינסיבא נתקיימה
מניה מהשתא, אי נמי כאביי
כ
כיון שאינו יכול למכרו
דאמר עדיו בחתומיו זכין לו
להתפרנס בו. שיטמ"ק בשם
המתנה: ממולאי. דאביי אביו ממשפחת
לאחר מי אמר אמר ליה בפירוש אמר שמואל בין לעצמו בין לאחר אימיה
ל
. כיון שהחזיק
תוס' הרא"ש. ב. ואי קנינהו
(קדושין כז.)
בית עלי כדאמרינן (ר"ה דף יח.)
דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטראי כי קא שכבא אמרה ליהוי לעמרם
כו'. רב חייא בר אבין אמר
לוקח בעודה תחת בעלה
לה ואינה מן המשנה (שם).
א"כ ניחא דלא קננהו בעל.
אביי מ) ורבא ממשפחת בית עלי
ברי אתו אחוה לקמיה דרב נחמן אמרו ליה $ והא לא משך אמר להו
י)
נקנה השטר. כגון שאמר לו
שיטמ"ק בשם תוס' הרא"ש.
קאתו וזהו שם מקומן (ו) בבראשית
זה קני קרקע בחזקה והשטר
ג. ומיהו כיון שהם לאשה
כ) מ דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אחתיה דרב טובי בר רב
עמה (שם). המקדיש
ולא קנה לוקח, כשמתה
רבה [פרשה נט] ר' מאיר אזל לממלא ראה
מתנה כתבתינהו לנכסה לרב טובי בר רב מתנה בצפרא לפניא אתא רב
נכסיו. לבדק הבית (זבחים
הבעל יורש אותם, וכן דעת
אותן שהם שחורי ראש
כו':
קג.). ראויה לגבי מזבח.
רבותי, ומיהו פירות שאכל
אחדבוי בר רב מתנה בכה לה אמר לה השתא אמרי מר צורבא מרבנן ומר
מילי מולייתא. בעלי מומין שאין
תמימים (שם). זכרים
מקבל מתנה הרי הם שלו
עולות. ימכרו לצרכי עולות,
דודאי יהבינהו ומחלתינהו
לאו צורבא מרבנן כתבתינהו ניהליה אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה הכי
בהן ממש כמו שקל מוליא ושדא
דקי"ל בתמורה (לג:)
ניהליה, וזו היא מתנה
אמר שמואל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו אחתיה דרב דימי בר יוסף
בנצא גבשושית (לעיל דף
נד.):
המתפיס תמימים לבדק הבית
שנתנה לו, אבל פירות שלא
כשהן נפדין אינן נפדין אלא
אכל אפי' הם תלושים
אפילו למאן דאמר מברחת קני.
הוה לה פיסקתא דפרדיסא כל אימת דהות חלשא הוה מקניא ליה ניהליה
למזבח, שכל הראוי למזבח אינו
חוזרים לה עם הגוף.
❖
יש מפרשים היינו גבי ההוא מעשה
יוצא מידי מזבח לעולם (זבחים
ריטב"א.
וכי
קג.). המקדיש נכסיו.
דאימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקנא בפרק החובל (ב"ק דף פח.) ולאו מלתא היא דהתם בחיי בעלה כתבה נכסי מלוג שלה לבנה
תפילין בכלל נכסיו, מעלין
לזכות בהן אחר מיתת בעלה נ). והכי מפרשינן לה אפי' לרבנן דפליגי ארשב"ג בכתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים (דף עט.)
לו תפלין. ופודה אותה
רבינו גרשום
(ערכין כג:) ולוה המעות ויתן
ואמרי רצה משחק בה ומעכב המתנה לעצמו וקנה הכל ולעיל [קנ:] פרישית לה: הני מילי. דאמרי רבנן רצה משחק בה וקנה היכא דיהבא
בשבילם להקדש. מעלין, שמין
מתנה: וזו היא ששנינו
סתמא ולא גליא דעתה דמשום אינסובי הוא ולא נודע שלהבריח מתכוונת: אבל הכא גליא דעתה דמשום אינסובי. מברחת מבעלה
(ב"ק קב:). דמדזבן ללמוד
נכסים שאין להם אחריות.
ולדעת כן שיחזרו לה אחר גירושין והרי אינסיבא ואיגרשא הכא מודו רבנן דלא קני אלא יחזרו לה נכסים כדאמרינן נמי התם [כתובות שם] עד
תורה. להתפרנס בו כשלומד
כגון השטרות כו'. אלמא
תורה (מגילה כז.). משום
דשטר איקרי נכסי: דתנן
שתכתוב מהיום ולכשארצה דכיון דגליא דעתה כמאן דכתבה ליה הכי דמי: אימיה דרמי בר חמא כו'. ומסקנא אחרון קנה משום
דאתו ממולאי. מקוטעים
המקדיש כל נכסיו והיה
דהדרא בה מראשון. ובפרק מי שהיה נשוי בכתובות (דף צד:) איכא (ז) מעשה אחריני אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסי
מבית עלי, דאביי אבוה דרב
בהן בהמה הראויה לגבי
ביבי מבית עלי אתא (ערובין
המזבח זכרים ונקבות. ר"א
לרמי בר חמא לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה
כה:) או: ממשפחה אומללה,
אומר זכרים א) יקרבו
דרב נחמן אוקמיה בנכסי ומסקנא שודא דדייני ולהקדמה לא חיישינן הואיל וביום אחד נכתבו מיהו ההוא מיבעיא לן לאוקמה במתנת
מבית עלי, דאמרינן בפ"ק
עולות ונקבות ימכרו לזבחי
דר"ה (יח.) אביי ורבא מדבית
שלמים והשאר יהיה לבדק
בריא והא דהכא בשכיב מרע ובשכיב מרע לא שנא ביום אחד לא שנא בשני ימים אחרון קני דהא הדר ביה מקמיה: והא מתה. דבשלמא אם
עלי קאתו (יבמות עו.) שהן
הבית. ר' ב) יהודה אומר
לא מתה תנן [לעיל קמו:] לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה וכמו שחזרה מן הראשון כשנתנה לשני תחזור בה מן השני נמי אם תרצה אבל עתה
כרותי ימים, ולי נראה ממולאי
אלו ואלו ימכרו בדמים
גבנונים בעלי מומין שאינן
ויפלו עם שאר בדק הבית.
שמתה תתקיים מתנה ראשונה ויקנה ראשון שהרי היא נתנה במתנת שכ"מ ודבריה ככתובין וכמסורין כשמתה ולא אמרינן דייתיקי מבטלת
חיים כשאר בני אדם, לשון
אלמא דבהמה איקרי נכסי:
דייתיקי [עי' לעיל קלה:] והכי סבירא ליה: כל שאילו עמד כו'. וזאת האשה מאחר שאם עמדה היתה חוזרת הועילה חזרתה מן הראשון אע"פ שמתה וקנה
שקל מוליא ושדא בנצא
ויינות שמנים ועופות ר'
שני וכן הלכה: אימור דאמר שמואל לעצמו. היכא דחזר בו החולה ושייר לעצמו ולא נתנה לאחרים הויא חזרתו חזרה אע"ג דמית אבל הכא
(כתובות פה.) שהיה ממשפחה
אליעזר אומר ימכרו לחייבי
רעועה (ב"מ קט.) או: על שם
אותו מין ויפלו עם שאר
דחזר בו מראשון ונתן לאחר שמא לאו חזרה גמורה היא: מלוגא דשטרי. כרך של שטרות. אי נמי נרתיק מלא שטרות: הני לעמרם בני.
מקומן נקראו בני עלי
נכסים לבדק הבית: מעלין
כגון שקנו מידה אי נמי בלא קנין וכגון דלא שיירה מידי: והא לא משך. רב עמרם האי מלוגא דשטרי בחייה: השתא אמרי. כולי עלמא
ממולאי, כדאמר בב"ר בתחלת
לו תפילין. נוטלין אותן
פרשה נט ואברהם זקן עטרת
ממנו ויהיו (אותו) הקדש:
שאחי שנתת לו מתנה הוי צורבא מרבנן: הכי אמר שמואל כל שאילו עומד חוזר כו'. ובתרא קני: פיסקתא. כמו פיסקא (ח) חתיכת קרקע:
תפארת שיבה, ר"מ אזל
ספר תורה. ולא אמר בהדיא
כי מי איקרי נכסי: כתבתינהו
לממלא ראה אותם שחורי
ראש, אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, אמרו רבי התפלל עלינו אמר להם לכו וטיפלו
לנכסה דהיתה מברחת מבעלה דקא בעיא לאנסובי לרב זביד. ובסוף איגרשה והיתה רוצה להחזיר בהן: אמר משום אנסובי. דקא
לצדקה ואתם זוכין לזקנה כו', וה"נ אמר בר"ה (יח.) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה, בזבח ומנחה הוא דאין מתכפר אבל מתכפר בעיא הברחה והא אנסיבא ולא מציא למהדרה בה: אפי' למאן דאמר מברחת שכתבה כל נכסיה קני. המקבל הני מילי דקני היכא
בתורה ובגמילות חסדים (לעיל קלז:). אמריתו מילי מולייתא. קטועות בלא רגלים (ערובין כה:) או: דברים גבנונים, לשון מוליא דלא גליא דעתה דמשום אנסובי הוא דכתבן לו: הא אנסיבא ואיגרשה וכיון דאגרשה דמי כמאן דלא אנסיבא דלהיכא אמרינן
במוליא במו"ק (י.) גבשושית (ב"מ קט.) או: דברים כרותים שאין בהם ממש, לשון (איוב יח) ימל קצירו, ועל שם מקומם מגדפם כדכתיב
דקני היכא דלא מיגרשה אבל הא דאיגרשה הדרא בה: הדר כתבתינהו לנכסה לרב עוקבא דתרוייהו היו בניה. אמר ליה מאי
(מיכה א) בתי אכזיב לאכזב ועקרון תעקר (לעיל קלז:).
טעמא עבדת הכי. דאוקמת להו ביד שני: אי משום דכיון דהדרא. ויהבתינהו לרב עוקבא אהדרה מראשון ושני קנה: והא מתה.
וכיון דמתה אינה חוזרת דלהיכא אמרינן דהויא חזרה היכא דלא מתה ולא הויא מתנה אבל הואיל ומתה גמרה בלבה לראשון
וקנה: חוזר במתנה. ואע"ג דמתה הא איתתא נמי מצי למיהדר בה. אימר דאמר שמואל דמצי למיהדר. היכא דלעצמו הדר כלומר לצרכו לכדי חייו אבל דיהבתינהו לאחריני לא הוי חזרה וראשון קנה: א"ל כו'. בין לאחר אע"ג דמת שני קנה ולא ראשון: מלוגא
דשטרות. כריכות הרבה של שטרות: מר לאו צורבא מרבנן הוא. דלא יהבא ליה מידי: חוזר במתנתו. ושני קנה:
א) לפנינו הגי' שם במשנה זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית.
ב) שם הגי' ר' יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביאו בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית.