קנא:
מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתה
וקיימו חכמים את דבריה. פי' אלמא מתנת שכיב מרע
כי הות קיימא הדרא בה. כדתנן [לעיל קמו:] לא שייר קרקע כל שהוא אין
קח א מיי' פ"ח מהלכות זכיה
א) [כתובות צא.], ב) [לעיל ז.
וש"נ], ג) לעיל קמו:, ד) [לקמן
ומתנה הלכה כג סמג
מתנתו מתנה: תא וקני כל היכא דבעית. בא עתה אלי וקנה
במקצת לא בעי קנין וא"ת לפי סברתו של מקשה אמאי
קנב.], ה) לקמן קנו: [גיטין יד:],
עשין פב טוש"ע חו"מ סי' רנ
❖
השדה בקנין גמור בכל ענין שתרצה שלא אוכל לחזור: אתא ושייר
נקט מתה אפילו בלא מתה נמי כיון דמתנת שכיב מרע במקצת אינו
ו) גיטין יג., ז) [גיטין סו.],
סעיף ז:
קט ב מיי' שם הלכה יד סמג
וקנו מינה. לא רצה לקבל כל
חוזר דהוי כמתנת בריא וכן יש להקשות בהך דלקמן דתנו מנה
השדה אלא שייר לעצמה מעט דהוה
שם טוש"ע שם סעיף ב:
לפלוני ומת כי לפי סברת המקשה
ליה מתנה (ד) מקצת ועל ידי קנין
קי ג מיי' פ"ו מהלכות גירושין
לעזי רש"י
אמאי נקט ומת כי אין נראה לומר
דקים לן לקמן דלא מצית הדרא בה
הל' כח ופ"ט הל' ב יב יד
וכי קיימא הות הדרא בה זימנא חדא
❖
כב סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
נושק"א. סיכה, מכבנה.
שיחלוק רבא במה שאומר הרי היא
אלא אם כן מצוה מחמת מיתה
חלשא שלחה ליה תא קני שלח לא
סי' קמא סעיף נח:
קיא ד מיי' פ"ו מהלכות
דמגלי דעתיה דמחמת מיתה
מתנת בריא ולא יסבור שאם עמד
(ו)
בעינא שלחה ליה תא קני כל היכא דבעית
עבדים הל' א סמג עשין
הגהות הב"ח
קיהיב ואי קאי הדר ביה: בסילוא
אינו חוזר אלא דבעי קנין דהא
אזל שיירה וקנו מינה כי קיימא הדרא בה
פז טוש"ע יו"ד סי' רסז סעיף
דלא מבע דמא. קוץ שמכאיב
שמעינן ליה לרב נחמן דאית ליה לעיל
(א) גמרא איתמר מתנת ש"מ
עו:
אתאי לקמיה דרב נחמן שלח ליה תא לא
קיב ה מיי' פ"י מהל' זכיה
במקצת אמר רבא אמר רב
(דף קמח:) דמתנת שכיב מרע במקצת
ואין יציאת דם ניכר בו דהיינו
נחמן ה"ה כמתנת בריא
הל' א סמג עשין פב
אתא אמר מאי איתי הא שיירה וקנו מינה
נידוי: אמרו ליה. העדים: אמרה.
אינו יכול לחזור גבי שכיב מרע שכתב
ובעיא קנין אמרוה רבנן קמיה
טוש"ע חו"מ סי' רנג סעיף יח:
שלח ליה אי לא אתית מחינא לך בסילוא
ו [מיי' שם פ"ח הכ"ג] סמ"ג
דרבא משמיה דמר זוטרא:
(ה) כששילחה בשביל אחיה: ווי כי
כל נכסיו לאחרים רואין אם כמחלק
א)
(ב) שם בידוע שלא היה קנין
שם טוש"ע שם:
מיתה הך איתתא. ולא תראה את
דלא מבע דמא אמר להו לסהדי היכי הוה
מת כו' וי"ל דהוה מצי למימר
א
אלא מחמת מיתה: (ג) שם
ז [מיי' שם הל' יד] סמ"ג שם
וקיימו חכמים את דבריה:
אחיה שאינו רוצה לבא אלי: א"כ
טוש"ע שם:
וליטעמיך ובהרבה מקומות בגמרא
(ז)
מעשה אמרו ליה אמרה הכי ווי דקא מיתה
קיג ח מיי' שם הל' טו
(ד) רשב"ם ד"ה אתא ושייר וכו'
מצוה מחמת מיתה היא וכל מצוה
י"ל וליטעמיך ואינו אומר ועוד יש לומר
הך איתתא אמר להו א"כ הוה מצוה מחמת
במקצת וכו' דמגלי דעתיה
סמג שם טוש"ע חו"מ סי'
א
מחמת מיתה חוזר. בין במתנה
כיון דסובר המקשה דלא בעי קנין
דמדאגת מיתה: (ה) ד"ה
רנ סעיף ד:
מיתה ומצוה מחמת מיתה חוזר איתמר
קיד ט מיי' שם הלכה כג כד
אמרה כששלחה: (ו) תוס'
הוא הדין נמי שסובר שיכול לחזור
במקצת בין במתנה בלא שיור ואפילו
❖
טוש"ע שם סעיף ז:
ד"ה מתה וכו' כי אין נראה לומר
מתנת שכיב מרע במקצת (א) אמרוה רבנן
בו אי הוה כמתנת בריא הוי
קנו מידו אי קאי מחליו הדר
שיחלוק רבא במה שאומר הרי
קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה
היא כמתנת בריא. נ"ב וא"כ
כמתנת בריא לגמרי ומנין לנו לחלק
בכולהו בידוע שלא היה קנין אלא
שפיר קתני מתה ומת בהני
מוסף רש"י
תנו
דרב נחמן דאמר משמיה דרב נחמן הרי
בזה: גט לאשתי ושטר שחרור
מחמת מיתה הואיל והיה מתאונן
מתני' הא ליתא דהא שמעינן ליה
❖
לר"נ כו' ולפחות מיירי היכא
היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב
על מיתתו בעת צוואתו והכי
לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה. הכי
הובא בעמוד הבא
דאיכא קנין ויש להקשות לאיזה
פסקינן לקמן: איתמר מתנת שכיב
גרסינן תנו גט ולא גרסי' תן גט זה
מרע הרי היא כמתנת בריא שאם עמד
צורך דחו תוספות סברא [זו מהא
דר"נ ממתני' דשייר קרקע] כל
מרע במקצת. שלא היה בה קנין
דתן גט זה משמע שנתנו לו כבר אבל
מוסף תוספות
אינו חוזר והרי היא כמתנת שכיב מרע
שהוא מתנתו מתנה שמעינן
תנו משמע שעדיין לא נתנו אלא
והיא אותה מתנה ששנינו [שם]שייר
דלא בעיא קנין אמר להו ב) רבא לאו אמינא
שפיר דבמקצת אם עמד אינו
א. ואיכא למידק טובא
שמצוה להם ליתנו לו על ידי שליחות
קרקע כל שהוא מתנתו מתנה שאם
חוזר לפחות היכא דאיכא קנין
כיון דאם עמד אינו חוזר
לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן הכי
וי"ל דמתני' איכא למדחי ולמימר
ומתנה מחיים היא היכי
ואי גרסי' תן סתם לן תנא כר' מאיר
עמד אינו חוזר דכיון דהוי בה
דקא מיירי במת והיכא דאיכא
אמרינן דלא בעיא קנין וכו',
אמר רב נחמן הרי היא כמתנת בריא
דאמר בפרק קמא דגיטין (דף יב:)
שיור כך היה דעתו שאם יעמוד
קנין ובמקצת מתנתו קיימת טפי
והנכון דהני רבנן הוו סברי
ובעיא קנין איתיביה רבא לרב נחמן שייר
מבכולה ואין להקשות היכי ס"ד
דבכל שכ"מ תקון רבנן דלקני
ג)
חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו
לא יחזור ולכך שייר לעצמו מה
לפרש כן אליבא דרבא הלא
באמירה כדי שלא תטרף
קרקע כל שהוא מתנתו קיימת מאי לאו
ששייר: והרי היא כמתנת שכיב
לחירות הלכך לא (ח) קנה לו השליח
מדפריך [רבא לר"נ מהא דשייר]
דעתו עליו. ריטב"א. ב. אבל
קרקע כו' וממאי דאהדר ליה
באומר תן אותו שטר שחרור
מרע. שאין בה שיור דלא בעיא
דלא קנו מיניה לא דקנו מיניה אי הכי
אי נמי י"ל דמתוקמא כרבנן דאמרי
ר"נ שמעינן דמתני' איירי בעמד
המונח בקרקע לעבדו אינו
זכות הוא לו ומיירי כגון שמראה לו
קנין ואם מת קנה ואם עמד אינו
אימא סיפא לא שייר קרקע כל שהוא אין
ואינו חוזר במתנת מקצת די"ל
כזכה. רשב"א גיטין יג.
דרב משרשי' [והשאר חסר]:
ג. דסד"א שלוחו של אדם
חוזר: ובעיא קנין. וכיון דקנו מיניה
ליתנו לו ולא נטלו עד לאחר מיתה אי
מתנתו קיימת ואי דקנו מיניה אמאי אין
(ז) בא"ד ובהרבה מקומות בגמ'
כמותו ועומד במקומו לגרש
אם עמד אינו חוזר דאיכא קנין
נמי נטלו לאלתר ולא זכה בשביל
הוה מצי למימר וליטעמיך
כאילו הוא קיים ולא חשיב
מתנתו קיימת א"ל הכי ד)אמר שמואל שכ"מ
ואינו אומר וכו' דאי הוה:
ושיור וכל שכן דאם מת קנה אבל
העבד דהא דאמרינן בפ"ק דגיטין (דף
לאחר מיתה. תוס' הרא"ש
❖
שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ שקנו מידו
(ח) ד"ה תנו גט וכו' הלכך לא
גיטין יג.
ב
יג. ושם ד"ה האומר) כל האומר
בלא קנין אפילו מת לא קנה וכ"ש
זכה לו השליח וכו' אי נמי נטלו
עמד חוזר בידוע שלא היה (ב) מצוה אלא
תנו כזכי היינו כשנתנו מיד ליד והא
אם עמד חוזר והכי פסקינן לקמן:
לאלתר ואפילו הכי לא זכה
ב
בשביל העבד וכו' כל האומר תן
מחמת מיתה איתיביה רב משרשיא לרבא
רבינו גרשום
איתיביה רבא לרב נחמן. ממתני'
דקתני תן גט זה אשמועינן חידוש
כזכי: (ט) בא"ד אפילו הוה
מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה
שאף על פי שעשאו מחיים והגט בעין
שייר קרקע כל שהוא כו' דהיינו
מתוקמא מתני' בשכיב מרע לא
ה)
לא בעינא. שאת חוזרת בך
הוה ליה למימר כתבו ואין
כשאת עומדת: אתא. רב דימי
מתנת שכיב מרע במקצת: אימא
ומינה שלוחים כבר לתת הגט כיון
ואמרה תנתן כבינתי לבתי והוא בשנים עשר
נראה לומר כצ"ל ותיבות כיון
עביד לה דשיירה וקנו מינה
סיפא אם לא שייר קרקע כל שהוא
שניתן לאחר מיתה אינו גט דאין גט
מנה ומתה וקיימו (ג) דבריה התם במצוה
שמיירי שהגט הוא בעין נמחק:
לרב דימי: כי קמת. ההיא
(י) בא"ד עומד השליח במקומו
איתתא הדרא בה ותבעתיה
אין מתנתו מתנה. אם יעמוד
לאחר מיתה מיהו אין נראה לר"י
מחמת מיתה איתיביה רבינא לרבא האומר
ו) ג
וסד"א דיכול לגרש וכו' קמ"ל
לדינא: הא שיירא הא קנאי.
מחליו ואם מת קנה: ואי דקנו
לגרוס זה דאם כן היכי מצי דייק
דלא דלא ידעינן: (כ) בא"ד
כלומר החזקתי א) בחופה
תנו גט זה לאשתי ד ושטר שחרור זה לעבדי
וא"ת הא דדייק בגיטין על הך
מיניה אמאי לא הויא מתנתו מתנה.
בגמרא דבפ"ק דגיטין (שם:) על הך
שעשית לי ששיירה לעצמה כי
ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני
משנה דאיירי בבריא כצ"ל
היכי דתסמוך עלה והקנתה לי
ה
שאם יעמוד לא יחזור: בידוע
משנה דלא מיתוקמא הך משנה
ותיבת דהכא נמחק: (ל) ד"ה
בקנין: בסילוא דלא מבע דמא.
ומת יתנו לאחר מיתה וממאי דלא קנו מיניה
שלא היה קנין אלא מחמת מיתה.
בשכיב מרע דאי בשכיב מרע לא הוה
תנו מנה וכו' אתי שפיר דהוי
כלומר בנידוי: ווי דקא מתה
סיפא דומיא דרישא דהשתא:
ההיא אתתא. מחמת חוליה
דומיא דגט מה גט לאו בר קנין אף האי
ליה למיתני תנו אלא כתבו ואי תנא
הואיל ולא שייר ואע"פ שלא צוה
(מ) בא"ד (הנמשך לדף קנב)
הקשה וכסבורה היא למות
מחמת מיתה בהדיא: רוכל. שם
נמי דלא קנו מיניה התם נמי במצוה מחמת
זה לאשמועינן חידוש דלא יתנו לאחר
דאין נראה לומר דקא משמע לן
להכי מקנת לו: א"ל אם כן
ו
ברישא דאין מעמד שלשתן מועיל
[הוי] מצוה מחמת מיתה וכל
אדם: כבינתי. בית נפש נושק"א
מיתה אפילו הוה מתוקמא מתניתין
מיתה רב הונא בריה דרב יהושע אמר
בשטר אם לא דאף לדידיה
היכא דמצוה מחמת מיתה
בשכיב מרע [לא ה"ל (ט) למיתני
בלע"ז והוא לשון כבונות דרחלות
תנו דמתניתין היינו כתבו
חוזר אע"ג דשייר דהא דקתני
מצוה מחמת מיתה בעלמא בעיא קנין וכי
וכי האי גוונא שלא בא השטר
במתני' דשייר קרקע כל שהוא
כתבו] כיון דמיירי שהגט הוא בעין
במסכת שבת (דף נד.) שמכבנין
תניא הני מתנייתא במחלק כל נכסיו דההיא
לעולם לא שייך מעמד שלשתן
מתנתו מתנה היכא דיהיב ליה
ז
אותן למילת: וקיימו חכמים את
ואין נראה לומר דדייק מדהוה ליה
ועל כרחך וכו' וסיפא קמ"ל דין
סתמא ולא היה סבור למיתה
מתנת שכיב מרע שויוה והלכתא מתנת
ח
ז)
של מעמד שלשתן בממון ואע"ג
דבריה. אע"פ דמתנת מקצת בלא
למיתני כתבו גט זה לאשתי ותנו
דאיכא למימר דמתנת בריא
דלא הוי רישא דומיא
שכיב מרע במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת
הוא אבל היכא דמצוה מחמת
שטר שחרור זה לעבדי דהוי שמעי'
קנין הואי דמדקתני דבריה משמע
דסיפא אין לחוש דה"נ
מיתה דסבורה היתה למות
מצוה מחמת מיתה לא בעיא קנין והוא
דברים בלא קנין הואי: התם במצוה
דבשכיב מרע איירי מדתני כתבו
למאן דמוקי לה בשכיב
ט
ועמדה אע"פ ששיירה חוזרת:
מרע לא הוי רישא דומיא
שנתן מנכסיו מקצתן. ומקצתן
דמת עמד חוזר ואף
על גב דקנו מיניה
מחמת מיתה. שהזכירה דמדאגת מיתה
ומדתני תנו שטר שחרור זה לעבדי
דסיפא מכל וכל שהשטר
שייר שאם יעמוד יסמוך
אשמועינן חידוש דהא אין לו לתנא
היא מחלקת דמצוה מחמת מיתה לא
איתמר
אינו בעולם כשמצוה ליתן
עליהן: דלא בעיא קנין. משום
והמנה הוא כבר בעולם
דדברי שכיב מרע ככתובין
להשמיענו חידוש במה שהיה לו לשנות שני ענינים שהרי יש לו בעי קנין היכא דמת בין איכא שיור בין ליכא שיור והכי פסקינן לקמן:
ואע"ג דדייק התם בגמ' דסיפא
וכמסורין דמי: הכי אר"נ הרי
מתנת איירי בבריא דומיא דרישא אלמא
לקצר ולשנות ולערב הכל יחד ולא להאריך וא"ת מאי קא משמע
היא כמתנת [בריא] ובעי קנין.
משמע שיש לנו לדמות אהדדי
אע"פ ששייר במקצת ועמד
לן דאין גט לאחר מיתה הא כבר תנן ליה בפרק מי שאחזו (גיטין דף עב.) דאין גט לאחר מיתה ואמרינן נמי בריש כתובות (דף ב:
היינו טעמא דבעי לאוקמא בחד
דלהיכא אמרינן דברי שכיב
ושם) אי אשמועינן דאין גט לאחר מיתה הא תנא ליה כו' וי"ל דמתניתין דהכא איצטריך שאף על פי שמינה שליח בחייו ולאחר
גוונא בבריא משום דאית לן
מרע ככתובין וכמסורין דמי
למימר דאיירי בחד גברא אבל
אע"פ בלא שייר היכא דמיית
מיתה נמי עומד השליח במקומו (י) ויכול לגרש ששלוחו של אדם כמותו קמ"ל דלא ידעינן הא ממשנה דמי שאחזו (גיטין שם)
ג
אינם דומות לגמרי אהדדי כצ"ל
אבל היכא דעמד אע"פ ששייר
ומההיא דמי שאחזו שמעינן שאף על פי שנתן לה גט מחיים אין גט לאחר מיתה וא"ת (כ) על הך דדייק בגיטין על הך משנה
ועל תיבות דאין נראה לומר נ"ב
בעיא קנין: מאי לאו דלא קנו
דהכא איירי בבריא מדקאמר תנו ולא אמר כתבו ומנין לנו לדקדק דמיירי בבריא מדלא קאמר כתבו דלמא הא דתנן תנו
פי' אין נראה לומר דקמ"ל
מיניה. ואפי' הכי קתני מתני'
ברישא דאין מעמד שלשתן מועיל
דמתנתו מתנה וקשיא לרבה
לאשמועינן דאפ"ה אין כופין היורשין לשחרר ולא אתא כרבנן דפליגי עליה דרבי בברייתא דירושלמי בפ"ק דגיטין דקתני התם
בשטר כשהוא בעין דלמה לא
דאמר משמיה דרב נחמן בעי
תנו שטר שחרור זה לעבדי ומת רבי אומר לא זכה וחכמים אומרים זכה וכופין את היורשין לקיים דברי המת אמר ר' זירא
יועיל כשהשטר בעין אם לא
קנין: לא. מתני' בדקנו מיניה
שתאמר דאף למאן דמוקי לה
משום הכי מתנתו מתנה: אי
בסתם חולקים מה אנו קיימים אם באומר שחררו אף רבי מודה ואם באומר כתבו ותנו אף רבנן מודו אלא כן אנו קיימים
בבריא לדידיה נמי תנו דמתני'
הכי. דמוקמת למתני' בדקנו
באומר תנו רבי אומר האומר תנו כאומר כתבו ותנו רבנן אומרים האומר תנו כאומר שחררו וי"ל דלא נחתא מתניתין לאשמועינן
לא מיירי דהגט בעין אלא שמצוה
מיניה אימא סיפא כו' ואי דקנו
להם לכתבו וליתנו דתנו גט הכי
מיניה אמאי אין מתנתו מתנה
דמצוה לקיים דברי המת דתשמע אם כופין היורשים אם לאו דלא נחתא אלא לאשמועינן שלא יתנו שלוחים שבמקומו גט לאחר מיתה:
משמע כמ"ש התוספות לעיל
והא קנו מיניה. אלא ש"מ
תנו
מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה. אומר ר"י דלמאן דמוקי בגמרא הך משנה בשכיב מרע אתי שפיר (ל) והוי סיפא דומיא דרישא
בתחלת ד"ה תנו גט דהשתא אתי
בדלא קנו מיניה עסקי'
שפיר דקמ"ל ברישא דלא יועיל
מתניתין ואכתי קשיא לרבה:
והשתא מיירי כולה מתניתין בענין אחד [ומחלק] בין צוואת שכיב מרע בשטר לצוואת ממון דבשטר אין מועיל צוואתו לאחר
מעמד ג' כיון שאין השטר בעין
אמר ליה. לעולם מתני' בדקנו
מיתה כמו בממון ואע"פ שלא דמו לגמרי לפי שהשטר שרוצה ליתן לאחר מיתה אין בעולם והמנה בעולם מכל מקום כיון דבשעת
והא נמי ליתא דהשתא נמי קשה
מיניה היא ולגבי סיפא משום
א"כ רישא למה לי הא פשיטא
מיתה שניהם בעולם דמו אהדדי קצת אבל למאן דמוקי לה התם בבריא ובמעמד שלשתן קשה דהשתא לא הוי רישא דומיא דסיפא
הכי אין מתנתו מתנה דהכי
(מ)
דלא יועיל מעמד ג' בכה"ג דכיון
אמר שמואל שכ"מ שכתב כל
דאין שלא בא השטר לעולם לא שייך
נכסיו לאחרים ולא שייר כלום
אע"פ שקנו כו': איתיביה רב משרשיא לרבה. דאמר היכא דשייר קרקע כל שהוא אפי' הכי קנין בעי: האומר תנו גט זה לאשתי לא מעמד ג' ועל כרחך וכו' דאע"ג כו' כמו שהגהתי לעיל וכמו שכתבו התוספות תירוץ זה בפ"ק דגיטין. אח"כ כתבו ועי"ל כו' ואח"כ כתבו
יתנו לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה. האומר תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה. אלמא דכיון דשייר קנה וקשיא לרבה דאמר מיהו אין נראה כו' שסתרו תירוץ זה מצד אחר עד אלא ודאי בסיפא [הוא דפליגי ולא הוי סיפא דומיא דרישא] מכל וכל כדפי' לעיל והוא
התירוץ שהגהתי לעיל: בא"ד ואשתו רוצה בכך:
בעי קנין: אמר ליה. לעולם בעי קנין אע"ג דשייר ואם עמד חוזר להיכא דלא קנו והכא טעמא מאי יתנו לאחר מיתה אע"ג דלא קנו.
דמצוה מחמת מיתה הוא ומת אבל היכא דלא מצוה מחמת מיתה הוא בעי קנין: כבינתי. בתי נפש והוא (מט"ז) [בי"ב] מנה משקלה:
וקיימו חכמים את דבריה. הואיל דשייר אע"ג דלא קנו מיניה: אמר ליה ה"נ כו' אבל עמד חוזר הואיל דלא קנו (לא): בעי קנין אע"פ ששייר ואם עמד לא קני וחוזר. והא דתניא כל הני מתני' דקתני שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה אע"ג דלא קני והא נמי דקתני
א) אולי צ"ל במתנה שעשתה לי ששיירה לעצמה וכו'.