ג:
השותפין פרק ראשון בבא בתרא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אמר
מכלל
אביי גמירי. השתא לא צריך לשנויא קמא:
דאיכא
בשנים. בית ראשון עמד ד' מאות ועשר ובית שני ד' מאות ועשרים:
יא א מיי' פ"ב מהלכות
א) עירובין יג:, ב) מגילה כו:,
ג) נ"א דוכתא לצלויי.
שכנים הלכה יח סמג
זוטרתי. וא"ת ודילמא מכלל דאיכא רברבתא ומה דיקא
אגב תקרה ומעזיבה. שהעלייה היתה נתונה עליו ומעזיבה של טיט
רש"א, ד) נ"א מלתא
עשין פב טוח"מ סי' קנז:
הוא זה ותירץ ר"י דאם אין פחות משלשה אבל גדולות יש א"כ
טרכס על גבה וכובד המשא מעמיד הכותל שלא יטה לצדדין הלכך
יב ב מיי' פי"ז מהל' שבת
דמצוה ויהבי. רש"ל,
ה) [ערכין ו.], ו) [שם],
הל' יג סמג עשין מד סא
במקדש שני שלא היה כותל ל' מגיע לעלייה לא יוכל לעמוד: הן וסידן או
בכדי נקט חצי לבינה של ג' טפחים
דלא הוה צריך למתני אלא
ז) קדושין ע:, ח) [יעב"ץ
טוש"ע א"ח סי' שסג סעיף
הן בלא סידן. הני שיעורי דמתני' עם
והאריח חצי לבינה ותו לא וממילא
מח"ז], ט) צ"ל אמרינן,
יז:
❖
יג ג ד מיי' פי"א מהל'
הייתי משער בקטנה הואיל ולא מפרש
עובי הטיח קא חשיב להן או דילמא
[מגילה כח.]. ר"ש מדסוי,
בשנים ואיתא להא
ואיתא להא וניעבדו
א
שיעורא: הג"ה בי קייטא ובי
תפלה הל' יב סמג עשין
מקום האבנים הוי בפותיא לבד טיח
תלתין אמין בבנין ואידך ניעביד פרוכת כי
יט טוש"ע א"ח סי' קנב
הסיד: והא קתני טפחיים ומחצה.
סיתווא הוי כמו איכא תיוהא ושרי
[וברב אלפס פרק בני העיר
הגהות הב"ח
קאי תלתין אמהתא נמי אגב תקרה ומעזיבה
דף רסד]:
אלמא חצי טפח נמי חשיב: חזי
ואם שתי בתי כנסיות היו בב'
יד ה ו מיי' פ"ח מהל'
(א) גמ' ומעזיבה קאי בלא
(א) הוה קאי בלא תקרה ומעזיבה לא הוה קאי
לאיצטרופי. של זה ושל זה מצטרפין
מקומות של קייטא ושל סיתווא
מתנות עניים הל' יא
תקרה ומעזיבה לא קאי כצ"ל
וליעביד מה דאפשר בבנין וליעביד אידך
סמג עשין קסב טוש"ע י"ד
ותיבת הוה נמחק ב' פעמים:
לטפח: הקורה שאמרו. לענין
איירי כגון דחזו בה תיוהא ועוד נראה
(ב) שם לא תני והא קתני
סי' רנב סעיף א:
פרוכת אמר אביי גמירי אי כולהו בבנין אי
הכשר מבוי: ג' טפחים. אלמא ג'
כיון דיש שם בהכ"נ אחר אין לחוש אם
טו ז מיי' פי"א מהל' תפלה
בגזית זה נותן טפחים
כולהו בפרוכת אי כולהו בבנין ממקדש אי
ומחצה וזה נותן טפחים
הלכה יג סמג עשין יט
לא יבנו זאת והא דקאמר דאיכא
טפחים דקתני לגבי ח) מתני' גבי לבינין
טוש"ע א"ח סי' קנב [וברב
ומחצה התם חזי לאצטרופי:
כולהו בפרוכת ממשכן איבעיא להו הן וסידן
דוכתא לצלויי היינו שאין בהכ"נ ועוד
כדקתני זה נותן טפח ומחצה וזה נותן
ב
(ג) שם בי קייטא בסיתווא
אלפס פרק בני העיר דף
❖
וסתרי ובנו בי סיתווא:
רסד]:
טפח ומחצה הן בלא סידן קאמר דהא
מחמת קור וחום אין לחוש שמא
או דילמא הן בלא סידן אמר ר"נ בר יצחק
(ד) שם יומא חד שמעיה
לבינה לחודה שלשה טפחים: התם
יפשעו או בזמן גדול כל כך אין לחוש.
א מסתברא הן וסידן דאי ס"ד הן בלא סידן
לבת קלא דאמר כצ"ל ותיבת
ע"כ הגה"ה: אי הכי כי בנייה נמי.
ברברבתא. ומתני' בזוטרתא דעם
ההוא גברא נמחק: (ה) שם
תורה אור השלם
ליתנייה לשיעוריה אלא לאו ש"מ הן וסידן
❖
ורמת קלא:
סידן לא הוו אלא ג' טפחים: משום
פירוש עד שיתפללו בה ג:
לא לעולם אימא לך הן בלא סידן וכיון דלא
1 שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
ועייליה לפורייה להתם. ותימה
פשיעותא. דילמא מתרמי אונס
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ
הוי טפח לא תני והא קתני בלבינין זה נותן
(ב)
לעזי רש"י
ופשעי ולא בנו אחריתי: משום צלויי.
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ
והא אמרת ט) בתי כנסיות
טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה התם חזי
מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ
❖
כל זמן הבנין: בי קייטא בסיתווא.
אין ישנים בהם לא שינת קבע ולא
קיברונ"ש. קורות (גג).
אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ
❖
לאיצטרופי ת"ש הקורה שאמרו רחבה כדי
דברים יז טו
א)ב
שינת עראי ואין לתרץ משום דבבבל
בית הכנסת היה להם לימות החורף
הוּא:
לקבל אריח והאריח חצי לבינה של ג' טפחים
הוי ואמר רב אסי בפ' בתרא דמגילה
נמוך בכתלים רחבים וחלונות מועטין
מוסף רש"י
התם ברברבתא דיקא נמי דקתני של שלשה
מפני הצינה ובימות החמה בית
(דף כח: ושם ד"ה בתי) בתי כנסיות של בבל
רבינו גרשום
רחבה כדי לקבל אריח.
הכנסת אחר שאויר שולט בו: זוזי.
על תנאי הן עשויות ופ"ה התם נפקא
טפחים מכלל דאיכא זוטרא ש"מ: ב) אמר רב
שתהא דומה לקביעות לבנות
איתא להא ואית' להא. דהא
מינה לענין הא דקתני לעיל אין אוכלין
לצורך בית הכנסת החדש ומונחים
עליה בנין (ערובין יג:).
בין בבנין בין בשנים היה
חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד
ג
והאריח חצי לבינה של
גדול: כי קאי נמי תלתין
בהן ואין שותים בהן ואין נכנסין בהן
ביד הגבאי מי איכא למיחש לפשיעות
דבני בי כנישתא אחריתי איכא דאמרי דמשום
ג' טפחים. נמצא אריח טפח
אמה בעובי אמה בבית
או לא: שריגי ליבני. מסודרים
בחמה מפני החמה ובגשמים מפני
ומחצה רוחב (שם). משום
ראשון משום דהתקרה
פשיעותא ואיכא דאמרי משום צלויי מאי
פשיעותא. שמא יפשע
והמעזיב' מונחת עליו
הגשמים ובשל בבל מותר דהא קאמר
הלבינים זה על גב זה ומזומנין לתתן
ויתייאש ולא יבנה אחר (מגילה
וסומכתו שלא יפול הא לאו
בינייהו איכא בינייהו דאיכא ג) (בי כנישתא
בבנין: הדרי הודרי. משופין ומתוקנין
התם בתר הכי רבינא ורב אדא הוו
כו:). כל מאן דאתי ואמר
הכי לא קאי אפי' בתלתין:
אחריתי) מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי
מבית חשמונאי קאתינא
ונעבד כמה דאפשר. לעמוד
רהיטי הגג קיברונ"ש: כי בנו נמי.
קיימי ושיילי שמעתא מרבא אתא
עבדא הוא. שכל זרעו הרגם
בגובה בבנין כותל ומכאן
קייטא בסיתווא (ג) ובנו בי סיתווא בקייטא א"ל
זילחא דמטרא עלייהו ועיילי לבי
בי כנישתא חדתא לא נסתרוה לעתיקא
הורדוס ועבד היה ומלך
ולמעלה עד התקרה ליעבד
תחתיהן וקרא בניו על שם
רבינא לרב אשי גבו זוזי ומחתי מאי אמר ליה
פרוכת: אי כוליה בפרוכת.
כנישתא ולא משום מטרא אלא משום
דדילמא מתרמי פדיון שבויין ומזבני
בית חשמונאי, ומסתמא לאו
ממשכן [כדכתיב] והבדילה
ליה: ולא אמרן. דלא ליסתרוה
דשמעתא בעי' צילותא והשתא והלא
דילמא מיתרמי להו פדיון שבויים ויהבי
ה
ד)
בנות ישראל נסיב, דנזהרים
הפרוכת וגו': הן וסידן.
לעתיקא: אלא דלא חזו ביה תיוהא.
בהכ"נ של בבל היה והיו יכולין ליכנס
הם להשיא בנותם לעבדים
כלומר הא דתנינן בגויל זה
להו שריגי ליבני והדרי הודרי ומחתי כשורי
והוו להו כולם עבדים
נותן ג' טפחים וזה נותן ג'
❖
ביקוע שיהא מזומן ליפול: עייליה
בה מפני המטר וי"ל דלאו ממש לבהכ"נ
מאי א"ל ו זמנין דמתרמי להו פדיון שבויים
(קדושין ע:).
טפחים תני מקום אבנים
לפורייה התם. כדי שלא יתייאש
עיילה לפוריי' אלא בסמוך לבהכ"נ
בהדי סיד שמסיידו מבחוץ
מזבני ויהבי להו א"ה אפי' בנו נמי אמר ליה
צריך ג' טפחים (דאי לא
במקום שהאורחין רגילין לישן שם
בבנינו שהחמה והגשמים מצערין
הכי) [דליכא הכא] ו'
מוסף תוספות
דירתיה דאינשי לא מזבני ולא אמרן אלא
ז
אותו: שפכי. מרזבין: היכי אסביה
ולאכול כדאמרינן בע"פ (פסחים דף
ד
טפחים שלימות דבצר
דלא חזי בה תיוהא אבל חזי בה תיוהא סתרי
א. משום דדבר המסוים
שיעור מקום הסיד או הן
עצה להורדוס. כדאמרי' לקמן בשמעתין
קא. ושם ד"ה דאכלי) ושמואל למה לי'
הוא ועוד דתקון מבוי
בלא סידן כלומר דלמקום
ובני כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא
לקדושי בבי כנישתא לאפוקי אורחים
[ד.] וכתובה היא ביוסיפון בן גוריון:
דרבנן הוא אבל כיון
גויל גרידא בעי למיתן זה ג'
בכנישתא דמתא מחסיא סתריה ועייל לפוריי'
דאיכא זוטרתא ניחא
טפחים וזה ג' טפחים חוץ
ידי חובתן דאכלו ושתו וגנו בבי
אהדר
דהוצרך לפרש דמשערינן
ממקום הסיד: דאי ס"ד הן
כנישתא והא דאמר דעל תנאי הן
להתם ולא אפקיה עד דמתקין ליה שפיכי ובבא בן בוטא היכי אסביה ליה
ה
ברברבתא. שיטמ"ק בשם
בלא סידן. ו' טפחים
עשויין מפרש ר"י לענין שאם יחרבו
תוס' הרא"ש. ב. והיינו
(ולמקום) [ולעולם] בעי
עצה להורדוס למיסתריה לבית המקדש והאמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי
דקאמר דאיכא "דוכתא"
למיתב תרוייהו א"כ
יעשו מהן מה שירצו לבד מקלות ראש
כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא אי בעית אימא תיוהא חזא ביה איבעית
לצלויי ולא קאמר דאיכא
ניתנייהו לשיעורא דסיד
כדאמרי' התם: כל דאמר מבית
בי כנישתא אחריתא
ולימא הכי זה נותן ג'
ו
אימא מלכותא שאני דלא הדרא ביה דאמר שמואל אי אמר מלכותא
ה)
ו)
לצלויי. רשב"א. ג. כי אז
טפחים ומשהו למקום הסיד
חשמונאי אתינא עבדא הוא. וכן הוא
ודאי אין דרכם למכור
והשני כמו כן וכן בכולהו
עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר ביה הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה נתן
דהכי נמי אמר שמואל בפרק עשרה
אפי' לפדיון שבויים פי'
אלא מדלא תני הכי ש"מ
עיניו באותה תינוקת יומא חד שמע ההוא גברא בת קלא דאמר כל עבדא
אין דרכם למכרה ואע"פ
מקום הגויל ומקום הסיד לא
(ד)
יוחסין (קדושין דף ע:) ומכאן קשה על
שמותר להם. רבנו יונה.
הוי אלא ו' טפחים (אלא)
דמריד השתא מצלח קם קטלינהו לכולהו מרותיה ושיירה לההיא ינוקתא כי
פ"ה באלו נאמרים (סוטה דף מא.)
ד. ולא היו מתפללין שם.
[לא] לעולם אימא לך הן
חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה סליקא לאיגרא ורמא קלא אמרה כל
רשב"א. ה. בחדרים שהיו
ולא סידן ואי אמרת אמאי
דאמר אמרו לו לאגריפס אחינו אתה
ז)
(ה)
סמוכין לבית הכנסת קרי
לא תני שיעורא דסיד כיון
ופ"ה התם שאמרו לו אחינו לפי שהיתה
מאן דאתי ואמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא דלא אישתיירא מינייהו
בי כנישתא ומשם היו
דלא הוי טפח לא חשיב
שומעים קידוש. תוס'
אמו מישראל דא"כ כיון דבני הורדוס
למתנייה: התם חזי
אלא ההיא ינוקתא וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא טמנה שבע שנין
פסחים קא. ו. ודווקא
לאצטרופי. ב' חצאי טפח
נשאו ישראלית אמאי עבדא הוה הא
בדובשא איכא דאמרי בא עליה איכא דאמרי לא בא עליה דאמרי לה בא
לאותן שבבבל מהני
לטפח אבל מקום הסיד לא
שמואל גופיה אית ליה עובד כוכבים
התנאי שהרי לעת בא
חזי לאצטרופי לשום
עליה הא דטמנה ליתוביה ליצריה ודאמרי לה לא בא עליה האי דטמנה
גואל במהרה בימינו תפקע
חשבון: קורה שאמרו. לגבי
ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר
קדושתן אבל לאותן
מבוי מדתני לבינה של ג'
כי היכי דנאמרו בת מלך נסב אמר מאן דריש 1 מקרב אחיך תשים עליך מלך
בהחולץ (יבמות דף מה.) וצ"ל שלא
שבא"י לא מהני תנאי
טפחים מכלל דג' טפחים
רבנן קם קטלינהו לכולהו רבנן שבקיה לבבא בן בוטא למשקל עצה מניה
שהרי קדושתן לעולם
שלימות הוי כל לבינה
נשאו ישראלית וקראוהו אחינו אתה
קיימת. תוס' מגילה כח:
וש"מ דלמקום לבינה בעינן
אהדר ז. תימה זיל קרי בי רב
לפי שעבד אחינו [הוא] במצות:
ג' טפחים שלימות לבד
[וע"ע תוס' יבמות מה: ד"ה כיון דאמו]: מאן דריש מקרב אחיך רבנן. דפשטי' דקרא לא משמע למעוטי עבד שהוא אחיך במצות אלא עובד
הוא, ויש לומר וגו'.
ממקום הסיד וה"ה לגויל
ז
שיטמ"ק.
וכפיס וגזית: (מיהו) [ודחיה
קטלינהו
לכולהו רבנן. לאו דוקא לכולהו דהא הוו בני בתירא שהיו נשיאים כשעלה
כוכבים ורבנן דרשו (ב"ק פח.) ממובחר שבאחיך:
דמהא] לא תידוק דמקום
לבינה ג' טפחים שלימות
הלל מבבל כדאמרינן בפסחים בפרק אלו דברים (דף סו.) והלל היה בפני הבית מאה שנה כדאמרינן בפרק קמא דשבת (דף טו.)
דאותן טפחים א) דתני גבי
ומלכות הורדוס היה בפני הבית ק"ג שנה כדאמרינן בפרק קמא דע"ז (דף ט.):
לבינות מבוי גדולים טפח
בגודל אבל מתני' בטפחים
בינונים הן ומש"ה הן וסידן ג' טפחים: משום פשיעותא. דדלמא מטריד בשאר מילי ולא בני ליה: משום לצלויי. דלא הוה להו דוכתא לצלויי עד שיעסוק בבנין: סתרו ובנו בי קייטא בסיתוא. שמעתי [דשתי] בתי כנסיות היו להם
באחד היו מתפללין בימות הגשמים ובאחד בימות החמה אותו של ימות החמה היו מחזקין אותו בימות הגשמים ושל ימות הגשמים בימות החמה כדי שיהא להם מקום תפלה בכל שעה: גבו זוזי. מציבורא לצורך בית הכנסת:
ומחתי. ומונחין הן במקום אחד [מי] אמרינן הואיל והמעות גבויין לא פשעי ומצי למיסתריה או דלמא ניחוש דלמא יהבינהו למצוה אחריתי. אם תמצא לומר דהמעות יתנו לפדיון שבוים. הדרי הודרי. מתוקנים הזיזין שריגי ליבני
שמתוקנין וערוכין הלבינים ומחתי כשורי ומונחין הקורות והכל [שקנו] להתחיל הבנין מאי יכול לסתור הישן קודם שיתחילו החדש או לאו: אי הכי דאכתי איכא למיחש אפי' כי מיבני האי לא ליסתור אחרינא דאיכא למיחש דמתרמי
להו פדיון שבוים ומזבני ליה ואיכא פשיעותא ומשני דירתא דאינשא לא מזדבן כ"ש בית הכנסת הואיל ומתוקן הוא וליכא למיחש: ולא אמרן דלא לסתור עד דבני אחרינא אלא דלא חזו ביה תיוהא רעוע או סדק אבל חזו ביה תיוהא
סתר לאלתר: ועיילה לפורייה להתם. כדי שיהיו הגשמים יורדין ומנטפין עליו והוא ימהר במלאכת בהכ"נ יותר: שפיכי. מרזבין: אי הכי דלא ליסתור עד דבני אחרינא. בבא בן בוטא היכי אסביה עצה כו'. מלכא שאני דכיון דאמר
למיבנייה לא הדר ביה וליכא למיחש לפשיעות': כאותה תינוקת. דבית חשמונאי:
א) [ונראה דצ"ל דאותן לבינות דתני גבי מבו לבינות גדולות של ג"ט אבל מתני' בלבינות בינונים הן וכו'.