22/30

השותפין פרק ראשון בבא בתרא

יז.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

שלשה

כו' מעין העולם הבא. תימה לרשב"א אמאי לא חשיב

בכל מכל כל. באברהם

כתיב (בראשית כד) וה' ברך את אברהם

א א מיי' פ"ט מהלכות

א) [מו"ק כח.], ב) נ"א

אברהם יצחק יעקב משה

שכנים הלכה א סמג עשין

בכל ביצחק כתיב (שם כז) ואוכל מכל ביעקב כתיב (שם לג) וכי יש לי

נמי איוב דאמר לעיל (דף טו:) והאתונות רועות על

אהרן ומרים כדאמרן

טוש"ע ח"מ סי' קנה סעיף

כל כלומר לא חסרו שום טובה: חלל בקרבי. יצרי הרע מת בקרבי:

ידיהם מלמד שהטעימו הקב"ה מעין עולם הבא וי"ל דאיוב לא היה

בנימין בן יעקב וכו' ובזה

י:

ב ב מיי' שם הלכה ב

תבין פירש"י דהכא ד"ה

צעריה קא מדכר. על לבו ממש הוא

אלא בחד מילתא ואברהם ויצחק ויעקב נהנו מעין עוה"ב מכל וכל:

מתרעם ואומר שמת בקרבו

כדאמרן וכו'], ג) שבת נה:,

שבעה שלא שלטה בהן רמה.

טוש"ע שם סעיף ד:

❖

מרוב צרות: שלא שלט בהן מלאך

ג ג מיי' שם טוש"ע שם

ד) נ"א וסד, ה) [לקמן יט:],

המות. אלא מתו בנשיקה על פי

תימה לרשב"א דכולהו

מעין העולם הבא אלו הן אברהם יצחק

ד ד מסייע' יףשםה: הלכה ג

שכינה: בכל מכל כל. לא חסרו

צדיקי נמי דאמר בשבת בפ' שואל

ויעקב אברהם דכתיב ביה בכל יצחק

טוש"ע שם סעיף ז:

תורה אור השלם

ה ה מיי' שם הלכה ד

שום כבוד ומצינו כבוד זה במשה

(דף קנב:) ורקב עצמות קנאה מי

דכתיב ביה מכל יעקב דכתיב ביה כל

❖

1 וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים

טוש"ע שם סעיף ח:

ואהרן שנאמר בהן על פי ה' ואם

שיש לו קנאה בלבו עצמותיו נרקבין

שלשה לא שלט בהן יצר הרע אלו הן

וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:

אלו מתו ע"י מלאך [המות] נמצא

ושאין קנאה בלבו אין עצמותיו

בראשית כד א

אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל

2 וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה

מוסף רש"י

שחסרו כבוד: כדאמרן. שמתו

מרקיבין וי"ל דיכול להיות שלא

עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא

כל ויש אומרים אף דוד דכתיב 4 ולבי חלל

ע"פ שכינה ואין ראויה רמה לשלוט

ירקב וישלוט בו רמה כדאמר

בעטיו של נחש. בעצתו של

הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי

בקרבי ואידך צעריה הוא דקא מדכר תנו

נחש שהשיא לחוה ולא בחטא

במי שנשוק משכינה שהרי אין הרמה

במעשה דרבי (ד) אלעזר בן שמעון

וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא

אחר, שלא חטאו. בעטיו, כמו

וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה:

רבנן ששה לא שלט בהן מלאך המות ואלו

באה אלא מטפה מרה המטפטפת

בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פד:)

(דניאל ב) עטא וטעם (שבת

בראשית כז לג

3 קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר

מסכינו של מלאך המות דאמר מר

דנפיק ריחשא מאודניה:

הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים

נה:)

❖

שלשה לא שלט בהן יצר הרע.

הדרן עלך השותפין

הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים

(ע"ז דף כ:) ממנה מת ממנה מסריח

אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל

וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ

ממנה פניו מוריקות: ישכון לבטח

אין לפרש שלא שלט

בראשית לג יא

וַיִּקָּח:

כל משה אהרן ומרים דכתיב בהו על פי

4 כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי

מוסף תוספות

עליו. הכי דריש ישכון לבטח בנימין

כלל דא"כ היכי קבלו עליה אגרא אלא

(ג)

ה' והא מרים לא כתיב בה על פי ה'

חָלַל בְּקִרְבִּי:

על סמיכות ידידות השכינה: בעטיו

כדאמר (יומא דף לח:) מאי דכתיב רגלי

א. הא הוה נמי משום

תהלים קט כב

אמר ר"א מרים נמי בנשיקה מתה דאתיא

5 וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר

מתונתא כנ"ל. עיין רשב"א.

א)

של נחש. בעצתו של נחש כלומר

חסידיו ישמור כיון שעבר אדם רוב

ב. ומקלקל ליה לכותל

הָהָר עַל פִּי יְיָ וַיָּמָת שָׁם

שם שם ממשה ומפני מה לא נאמר בה על

לא היו ראוין למות אלא שנגזרה

שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא ה"נ

טפי. שם. ג. בסלעים של

בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת

כסף אין טומנין, ובסלעים

פי ה' שגנאי הדבר לומר תנו רבנן שבעה

גזירת מיתה על כל תולדותיו של

כיון שראה הקב"ה שהיו דוחקין עצמן

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

של נחושת טומנין. ירושלמי

בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד

אדם הראשון בעצתו של נחש בעטיו

כל כך להתרחק מן העבירה סייעם

לא שלט בהן רמה ותולעה ואלו הן אברהם

שבת פ"ד ה"א. ועיין

לַחֹדֶשׁ: במדבר לג לח

שלט בהן יצר הרע: ❖

מהרש"א.

תרגום של עצתו כדכתיב (דניאל ו)

הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך שלא

וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ

יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן

בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְיָ:

אתייעטו כל וגו' וכן התיב

עטא

יעקב ב) אברהם יצחק ויעקב דכתיב [בהו]

דברים לד ה

וטעם (שם ב): ואחיותיהם.

בבני

6 וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל

רבינו גרשום

הדרן עלך השותפין

בכל מכל כל משה אהרן ומרים דכתיב

הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ

ישי כתיב:

על פי ה'. דמי שמת ע"י

לא יחפור.

הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ

[בהו] ע"פ ה' בנימין בן יעקב דכתיב

כל הני איירי דאית

מלאך המות שולט בו רמה

הדרן עלך השותפין

וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר

7 ולבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו וי"א

ותולעה מפני כי ג' טיפין

במדבר כ א

שָׁם:

בהו מיא וטעמא משום

7 לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְיָ

של מרה תלוין בו בסכינו

לא

אף דוד דכתיב אף בשרי ישכון לבטח ואידך

יחפור. בור שיח ומערה.

מתונתא כדאמרינן בגמרא ותימה

ממנה מת ממנה מסריח

יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו

ממנה פניו מוריקים ואותם

ההוא רחמי הוא דקא בעי תנו רבנן ארבעה

מפורשים בבבא קמא בפרק

לר"י והא אמרי' בגמ' כל מרא ומרא

כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן:

ג)

שמתו על פי ה' לא שלט

דברים לג יב

שור שנגח את הפרה (דף נ:): בור.

דקא מחית כו' ואומר ר"י דלא קאמר

מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין

8 לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי

בהן רמה ותולעה: חלל

עגול: שיח. ארוך וקצר: מערה.

בקרבי. שאין בו יצר הרע:

אלא שמאותה שעה מתחיל ההיזק

אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:

בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד

צעריה דמדכר. כלומר זה

תהלים טז ט

מקורה בקירוי: נברכת הכובסים.

וכיון דבתחילת ההיזק הוו גירי דיליה

9 וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם

בקרבו מפחד מאותו מעשה

וכלאב בן דוד וכולהו גמרא לבר מישי אבי

חופר חפירה מרובעת בעומק אמה

מודה ר' יוסי ומיהו אי לאו משום מיא

שאירע לו: רחמי הוא דבעי

תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא

דוד דמפרש ביה [קרא] דכתיב ואת עמשא

א) שוכן בו לבטח: בעטיו

וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ

או יותר ומי גשמים מתכנסים בה

לא היה צריך הרחקה ג' טפחים:

של נחש. בעצה שיעצה

יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא

לא שיח ולא מערה. וה"ה חריצין

שם אבשלום תחת יואב על הצבא ועמשא

לכבס בגדיהם והיו להם שתים אחת

לחוה ולא מפני חטא אדם

אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת

בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל

עטיו לשון עצה כמו (דניאל

צְרוּיָה אֵם יוֹאָב:

ששורים את הבגדים יום או יומים

ונעיצין והני נקט אגב בור

ב) עטא וטעם:

שמואל ב יז כה

אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב וכי

בצואת כלבים והיא קרויה מחמצן

דבכל מקום רגיל לשנות שיח ומערה

הדרן עלך השותפין

01 וְאַחְיוֹתֵיהֶם צְרוּיָה

לא יחפור אדם בור כו'.

בגמ' [יט.] ואחת שמשפשפים בה והיא

בהדי בור ואמת המים ונברכת

וַאֲבִיגָיִל וּבְנֵי צְרוּיָה אַבְשַׁי

בת נחש היא והלא בת ישי היא דכתיב

משום דקא מרפיה ליה

וְיוֹאָב וַעֲשָׂה אֵל שְׁלֹשָׁה:

❖

קרויה נדיין [שם]: אא"כ כו'. מפני

הכובסין דאין רגיל לשנותן גבי בור

ואחיותיהם צרויה ואביגיל אלא בת מי

לארעיה ומקלקל לבורו:

דברי הימים א ב טז

ולא שיח. זהו חפירה

שהחפירה הסמוכה לבור מחלשת

מפרש בגמ' דצריכי תרוייהו ומיהו

שמת בעטיו של נחש:

שחופרין להשקות שדותיהן

כותלי הבור ומרפה אותן: וסד בסיד.

הא לא מפרש אמאי לא הוה שמעינן

ועשויה אריך וקטין: לא

הגהות הב"ח

את כותלי חפירתן: גפת. פסולת

להו מבור דמצי למימר דבור ושיח

מערה. שהיא מרובעת:

הדרן עלך השותפין

(א) במשנה ולא נברכת

נברכת הכובסין. ששם

זיתים שנתעצרו בבית הבד: הסלעים.

דעמוקין טפי ב בעי הרחקת שלשה

כובסין אא"כ הרחיק

רוחצין וכובסין את בגדיהן:

אבנים שהאור יוצא

מהן שקורין

אבל הנך דלא עמיקי כולי האי הוה

מכותלו של חבירו:

לא

(ב) שם ואת הסלעים מן

א) [נראה דצ"ל רחמי הוא

יחפור אדם בור סמוך לבורו של

קויליי"ש שכל אלו קשין לחומה

אמינא דלא בעי הרחקת שלשה ואי

הכותל של: (ג) רש"י ד"ה

דבעי שישכון בשרו לבטח].

שמוציאין הבל: מן הכותל. כותל

חבירו ולא שיח ולא מערה ולא

תנא הני הוה אמינא דבור ושיח

ישכון וכו' הכי דריש ליה

ישכון בנימין לבטח על

לבנים של טיט הבנוי על גבי קרקע

דעמיקי טפי בעי הרחקה יותר מג'

אמת

המים ולא נברכת כובסין אא"כ

סמיכות: (ד) תוס' ד"ה

ולאו בבור קאי השתא: זרעים.

ובפרק הפרה (ב"ק דף נ:) דתנן אחד

שבעה וכו' דר' אלעזר

הרחיק (א) מכותל חבירו שלשה טפחים וסד

בר"ש: (ה) שם ד"ה סלעים

קשין לכותל כדמפרש בגמ'ה): ומחרישה.

החופר בור ושיח ומערות ומצריך

בסיד ומרחיקים את הגפת ואת הזבל ואת

כו' ואית תנא תני דאין

❖

מרפה את יסודו ונופל: מי רגלים.

להו לכולהו בגמרא התם ניחא דלא

טומנין:

המלח ואת הסיד ואת הסלעים (ב) מכותלו

ממסמסין את הלבנים שהן של טיט

הוה ליה לתנא למינקטינהו אגב בור

של חבירו שלשה טפחים ד) (או) סד בסיד

יבש: ריחים. קשין לכותל שמנידין

כיון דכתיב בור בקרא אלא הוה ליה

לעזי רש"י

מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת

את הקרקע בגלגול חבטתן: מן השכב.

למיתני בור לחודיה:

סלעים. אבנים שאש יוצא מהן

קויליי"ש [קיילו"ש].

מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים

היא הריחים התחתונה: הרכב. היא

אבני חלמיש.

ולא סלעי נחושת דאין

העליונה הרוכבת על זו והיא קצרה טפח

ומרחיקין את הריחים שלשה מן השכב

מן התחתונה: ואת התנור שלשה מן

דרך להניחן אצל הכתלים והא דאמר

שהן ארבעה מן הרכב ואת התנור שלשה

מן הכליא שהן ארבעה מן השפה: גמ'

הכליא. תנור כלי חרס הוא שרוף

בירושלמי אית תנא תני טומנין

בכבשן כשאר קדירות ופיו למעלה

בסלעים ואית (ה) תני דאין טומנין

פתח

והבא לקובעו בארץ עושה בנין טיט

כאן בסלעים של כסף כאן בסלעים

ואבנים שיהיו לו לבסיס ומושיבין אותו עליו שלא יצטננו שוליו מחמת

של נחושת ג הוה מצי לשנויי כאן בסלעים של אבנים כאן בשל כסף

אלא ניחא ליה לשנויי כולהו במתכת: וסד בסיד. נראה לר"י

קרקע ואותו בנין עשוי בשיפוע רחב מלמטה וקצר מלמעלה כמדת

התנור תחתונה קרוי כליא ועליונו קרוי שפה כלומר שפת הכליא

דבסיפא נמי גרס וסד בסיד ולא גרס או דאי גרסי' בסיפא או

שפתה עליונה ולפי שהבלו של תנור קשה לכותל צריך להרחיקו: גמ'

סד בסיד אם כן תפשוט דברישא וסד בסיד תנן מדלא קתני או

סד ברישא כמו בסיפא

אלא ודאי בסיפא נמי גרס וסד והא

פתח

דפשיטא ליה בגמרא (לקמן דף

יט.) דבסיפא הוי או סד בסיד היינו משום דאין ההיזק כל

כך מרובה שלא יועיל

לו סיד לחודיה:

כליא.

פירש ר"ח

בטן דתנור צר

מלמטה ובאמצעיתו

מרחיב

ובולט ויוצא כשיעור

טפח ומאמצעיתו מיצר

ועולה:

פתח