מי
שמת פרק
תשיעי בבא בתרא
קנב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתנת שכיב מרע
שכתוב בה קנין בי רב אמרי ארכביה כו'.
על
דאין נראה לומר דקמשמע לן ברישא דאין מעמד שלשתן מועיל
קטו א ב מיי' פ"ח מהל'
א) כתובות דף נה:, ב) לעיל
דף קלה: גיטין דף ט:, ג) לעיל
זכייה ומתנה הלכה יוד
כרחך בכותב כל נכסיו פליגי רב ושמואל דאי במתנת שכיב מרע
בשטר אם ה)(לא תימא דתנו במתני' היינו כתבו וכי) האי גוונא שלא
דף קנא:, ד) ס"א מסר, ה) גי'
יא סמג עשין פב טוש"ע
במקצת שכתב בה קנין פליגי בהדיא הו"ל למימר מתנת שכיב מרע
בא השטר לעולם לא ו) מהני מעמד שלשתן ועל כרחך צריכין אנו
ח"מ סי' רנ סעיף ט וסעיף
רש"ל וגי' רש"א א"כ אף
❖
יז:
לדידיה תנו דמתני' היינו כתבו
לומר הא כדאיתא והא כדאיתא רישא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה
במקצת כו' ועוד הא תנן מתני' סתמא [לעיל קמו:] שייר קרקע כל שהוא מתנתו
ותנו דכה"ג, ו) גי' רש"ל שייך,
❖
מתנה ולא מפליג (א) בין כתב בשטר
וסיפא קמ"ל דין של מעמד שלשתן
ז) רש"ל,
קנין בין לא כתבו בתוכו והיאך אמר
בממון ואע"ג דדייק התם בגמרא
איתמר מתנת שכיב
מרע שכתוב בה קנין
הגהות הב"ח
א)
שמואל לא ידענא מאי אידון בה ולא
דסיפא איירי בבריא דומיא דרישא
בי רב משמיה
דרב
אמרי ארכביה אתרי
(א) רשב"ם ד"ה מתנת ש"מ
מוסף רש"י
קנה הא כיון דכתיב בה קנין ומתנת
אלמא משמע שיש לנו לדמות אהדדי
וכו' בין כתב בשטר קנין. נ"ב
ריכשי ושמואל אמר לא ידענא מאי אדון
פי' אע"פ דמיירי בדקנו
שייך לעמוד הקודם
מקצת היא על כרחך קתני מתני'
היינו טעמא בבריא דבעי לאוקומא
בסילוא דלא מבע דמא.
בה בי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי
מיניה מ"מ לא מפליג בין כתב
הרי היא מתנה וכן פר"ח ועוד הא
בחד גוונא דאיירי בחד גברא אבל
הקנין בתוך השטר בין לא
קוץ שאינו מוציא דם בנוקבו
ריכשי הרי היא כמתנת בריא הרי היא
כתבו בתוך השטר: (ב) תוס'
בבשר, כלומר שמתא ונדוי
אינם דומות לגמרי אהדדי ז)[הגה"ה]
פסקנא לדברי הכל [קנא:] הלכתא דמתנת
(כתובות צא.). בוקי סריקי.
ד"ה מתנת וכו' אלא שהקנה
כמתנת שכיב מרע הרי היא כמתנת בריא
ועוד י"ל דמצי לאוקומא רישא דגט
שכיב מרע במקצת בעיא קנין והרי
לו נמי אמרינן: (ג) בא"ד
כדים ריקים, כלומר דברים
שאם עמד אינו חוזר הרי היא כמתנת שכיב
וכגון שאמר וקנינא כו'
שאינן טעם (ע"ז לז: חולין נ.).
שחרור במעמד שלשתן כיון דאוקי
היא מעתה כמתנת בריא לגמרי
שייר קרקע כל שהוא
דבסמוך לא משמע וכו'
מרע שאם אמר הלואתו לפלוני הלואתו
מתניתין בהכי ואשמועינן ברישא
ואינו יכול לחזור בו אפילו כשעומד
מתנתו קיימת. דמתנת שכיב
דדוחק גדול וכו' על מתנתא
❖
דא דמשמע:
מרע במקצת אם עמד מחליו
דאע"ג דאמר תנו גט לאשתי במעמד
ואם אין בה קנין אינה כלום ואפילו
לפלוני ושמואל אמר לא ידענא מאי אדון
אינו חוזר כו' הואיל ושייר
שלשתן שאשתו רוצה בכך וכן העבד א
אם מת לא קנה ולא הוה ליה
בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין
לעצמו הרי היא כמתנת בריא
א
לגמרא לקובעה אחר הפסק ועוד
לא קנו בכך אפילו אם תמצי לומר
הלכך בין עומד מחליו בין מת
מוסף תוספות
שטר לאחר מיתה ורמי דרב אדרב ודשמואל
מתנתו קיימת, דשלא מדאגת
מדרמינן עלה לקמן מדרב יהודה
שלענין זכות נייר השטר הוי ממון
. לא
מיתה נתן (לעיל קמו:)
א. ומיירי שהגט כבר
אדשמואל דשלח רבין משמיה דרבי אבהו
אמר שמואל שכיב מרע שכתב כל
ואהני ליה מעמד שלשתן לענין
שייר קרקע כל שהוא אין
בעין. תוס' גיטין יג.
הוו ידעי ששלח ר' אלעזר לגולה משום
מתנתו קיימת. ואם עמד
ב. [ו]למה לי מעמד
נכסיו כו' מכלל דהא נמי בכותב
שכתוב בתוכו לא מהני ואע"ג דתן
חוזר אפילו קנו מידו, שנראין
שלשתן. רמב"ן גיטין יג:
רבינו שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה
כל נכסיו מיירי: שכתוב בה קנין.
כזכי דמי הכא לא יזכה בו העבד
ב)
ב
הדברים שמחמת מיתה נתן
ג. דאי לא קני אלא
ועל מנת שאם לא ימות לא
מרצונו, למ"ד דוקא
לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא
והוא הדין אם אין כתוב קנין
דאיכא לאוקמא דמיירי שאינו באותה
יתקיים מתנה, דמדלא שייר
בפקדון קנה, למה הוצרכו
בתוך השטר או אפילו אין כאן
שעה ברשות הנפקד ואנן בעינן
גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר
מידי אמרינן לאו אדעתא דהכי
לתקן מעמד ג' יאמר לו
יהב ליה שאם יעמוד מחליו
זכי. תוס' גיטין יג:
השטר כלל אלא שכיב מרע שהזכיר
מיד ליד א"נ שאין הנפקד רוצה
מיתה ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא
ימות ברעב ויצטרך לבריות,
ד. ומיירי רישא לכולהו
צוואת שכיב מרע כשחלק כל
לזכות לעבד וזוכה בעל כרחו במעמד
כותבין ונותנין קשיא דרב אדרב קשיא
אבל אם מת מיהא מתנתו
בכתבו ותנו אפי' למאן
נכסיו וגם הקנה אותם בקנין סודר
שלשתן במתנה אבל לא בגט שחרור
מתנה בין שייר בין לא שייר
דמוקי לה בבריא דלא
דשמואל אדשמואל דרב אדרב לא קשיא הא
(שם, עי"ש). בני רוכל. שם
שייך מעמד שלשתן. תוס'
למקבל מתנה אבל אורחא דמלתא
כדפרישנא לעיל בהמוכר את הספינה
אביהן (לקמן קנו:). והיא
גיטין יג. ה. [ד]אמאי לא
דקנו מיניה הא דלא קנו מיניה דשמואל
נקט שדרך לכתוב הצוואות והקניינין
(דף עו.) שמועיל מעמד שלשתן
בשנים עשר מנה. כך היתה
אותבינן מינה בגמ'. רמב"ן.
אדשמואל לא קשיא במיפה את כחו יתיב
שוה (שם). האומר תנו גט
ו. אבל כתב הרב מורי
ב
בשטר כדי שלא תשתכח הצוואה
בעל כרחו של נפקד ג מיהו אין
זה לאשתי וגו'. גרסינן
ז"ל דלרבותא נקטיה,
רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא ויתיב
ואפי' לשמואל דאמר לא ידענא מאי
נראה להעמיד רישא בפלוגתא
במתני' ולא גרסינן תן, שלא
כלומר, לא מבעיא קנין
מסרם ליד שליח בחייו, לא
לבדו בלא שטר דלא קנה
רבא קמיה דרב נחמן קא בעי מיניה מי אמר
אידון בה שמא לא גמר להקנותו אלא
דאמוראי דאיכא דמוקי לה במעמד
יתנו לאחר מיתה. דגיטא
דהא כל שלא חל הקנין
בשטר ה"ה אם לא נכתב הקנין בתוך
שלשתן ואיכא דמוקי לה בכתבו ותנו
שמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר
לא הוי עד דמטי לידיה וכי
לקנות מעכשיו אינו קונה
מטי לידיה הא מית ליה
לאחר זמן וכדאמרינן
השטר וכדבעינן לפרושי בסמוך
אלא ודאי בסיפא הוא דפליגי ולא
ואין שטר לאחר מיתה והא אמר רב יהודה
ג)
משחרר ופקעה ליה רשותיה
בנדרים וכו', אלא אפי' קנו
וראיה לדבר מהא דרמינן עלה
הוי סיפא דומיא דרישא מכל וכל
(גיטין יג.). מתנת שכיב
מידו וכתבו לו את השטר
אמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו
מרע במקצת בעיא קנין.
כדפרישית לעיל ד ולא גרסי' נמי בהך
בסמוך מהא דאמר רב יהודה אמר
דאילו בבריא כה"ג קני כל
לאחרים אף על פי
שקנו מידו עמד חוזר
ששייר לעצמו שלא נתן כל
שהשטר קיים וכו', אפ"ה
סיפא זה דאפילו בסתם מנה מיירי
שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו
נכסיו, ובעי קנין דכיון דשייר
כאן אינו קונה דשמא לא
בידוע
מתניתין כדאיתא בפ"ק דגיטין (דף
אע"פ שקנו מידו כו' והיינו בקנין
לגרמיה מידי אינו כמצוה
גומר להקנותו אלא בשטר
יג. ושם): מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין. פירש רבינו שמואל
מחמת מיתה, הואיל וחס על
ואין שטר קונה לאחר
בעלמא בלא כתיבה בשטר מיירי: ארכביה אתרי ריכשי. כמו
פרנסת עצמו והרי היא
מיתה. רשב"א. ז. אבל אם
רוכבי הרכש (אסתר ח) המרכבה לרכש (מיכה א). כלומר הטיל
דמיירי בשכתב לו כל נכסיו וה"ה בלא שטר אלא שהקנה לו (ב) אמרי'
כמתנת בריא (גיטין סו.).
כתב כל נכסיו וקנו מידו
ולא נכתב הקנין בתוך
שתי כוחות לצורך מתנה זו ע"י שכתב בה כדקציר ורמי בערסיה
דאין קנין לאחר מיתה לשמואל והביא ראיה מדפריך לה לקמן מהא
עד כאן שייך לעמוד הקודם
מתנת שכיב מרע שכתוב
השטר לא הוי לרב כמתנת
וכל לשון שכיב מרע נתן בה כח שכיב מרע כדמפרש לקמיה [קנג.] וע"י
מילתא דשמואל דאמר שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ
בה קנין. מתנת שכיב מרע
בריא ואם עמד חוזר ואם
אינה צריכה קנין, שתקנו
מת קנה כדין מתנת שכיב
קנין שכתוב בה שאינו צריך בצוואת שכיב מרע אלא במתנת
שקנו לו כו' ואין נראה לרבינו יצחק בר מאיר דא"כ מתני' דקתני
❖
חכמים שדבריו ככתובים
מרע. תוס' כתובות נה:
בריא נתן לו כח מתנת בריא שאם עמד אינו חוזר דכיון דדברי
שכיב מרע ששייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה במאי מיירי לרב
וכמסורים, שלא תטרף דעתו
עליו, ואם כתוב בה קנין אמר
שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ולענין מיקנא לאחר מיתה לא צריך
אי שלא בקנין אמאי מתנתו מתנה והא קי"ל לעיל דבעי קנין ואי
רב ארכביה אתרי ריכשי,
רבינו גרשום
קנין הלכך לייפות כחו של מקבל מתנה הקנה בקנין כדי שלא יוכל
בקנין א"כ סיפא דקתני לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה
כמו (אסתר ח) רוכבי הרכש,
לחזור בו אפילו אם יעמוד מחליו: שאם אמר הלואתו לפלוני. בזאת
והא אית ליה לרב הכא דמתנתו מתנה בקנין ועוד דלשמואל דאמר
כלומר נתן בה שתי כחות, על
באומר תנו מנה לפלוני ומת
ידי שכתוב בה כדקציר ורמי
יתנו לאחר מיתה אע"ג דלא
המתנה אם נתן לו הלואה שחייב לו איש אחר אע"ג דליכא מעמד
אין גט לאחר מיתה הוא הדין נמי דאין קנין לאחר מיתה א"כ מתני'
בערסיה וכל לשון שכיב מרע,
קני. וההוא מעשה באמן של
שלשתן קנה דקיימא לן [בגיטין] (דף יג.) מנה לי בידך תנהו לפלוני
דקתני שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה היינו בקנין איך יועיל
נתן בה כח שכיב מרע, ועל
בני רוכל דבלא קנין קיימו
ידי קנין שכתוב בה, שאינו
חכמים את דבריה במחלק
במעמד שלשתן קנה לא שנא מלוה ולא שנא פקדון והכא קני בצוואת
לשמואל כלום הלא שמא לא גמר להקנותו אלא לאחר מיתה ודוחק
נוהג אלא בבריא, נתן בה כח
את נכסיו שאמר לפלוני כך
שכיב מרע ואע"ג דליכא במעמד שלשתן: לא ידענא מאי אידון בה.
הוא להעמיד משנתנו במייפה כחו וכגון שאמר (ג) דבסמוך לא משמע
בריא, והשתא מפרש להו כח
ולפלוני כך וכך. ומשום הכי
מתנת בריא, שאם עמד מחוליו
ודאי לא בעי קנין דלא שייר
דלמא לא קנה כלל אפילו אם מת דכיון דהוה קני באמירה בעלמא
הכי ועוד קשה מדפסיק גמרא דהלכתא מתנת שכיב מרע במקצת
ה
אינו חוזר ממתנתו, משא"כ
כלום וכדאמר לעיל אם
בצוואת שכיב מרע הואיל וליכא שיור נכסים למה לי תו לאקנויי
בעיא קנין ואם עמד אינו חוזר משמע הא בכולה אם עמד חוזר
בשכיב מרע, והרי היא כמתנת
כמחלק אם מת קנו כולם.
ש"מ שאין במתנת בריא אפילו
בסודר הלכך איכא למימר מיהדר הדר ועקר ממנה כח מתנת שכיב
ואפילו ע"י קנין והא ליתא לרב דאית ליה דקנין אלים כל כך בכל
אבל אם עמד ולא קנו אע"ג
בקנין, שאם כתב במתנה זו
דשייר חוזר. והלכך מתנת
מרע ואינו רוצה שיקנה באמירה בעלמא אלא בקנין סודר ומה הוא
נכסיו כמו במתנת בריא ועוד קשיא דוחק גדול הוא שהגמרא אינו
הלואתי שהלויתי לפלוני נתונה
שכיב מרע שנתן מקצת
מקנה לו בהאי קנין מתנת שכיב מרע הוא מקנה לו דהיינו לאחר
אומר אלא שטר והוא אמר דה"ה נמי קנין בלא שטר ועוד דלספרים
לפלוני זה הלואתו לפלוני,
נכסיו ומקצת שייר בעי
ו
ואילו גבי בריא משום קנין לא
קנין: א) מיניה מצי יורשין
מיתה ואין שטר לאחר מיתה אלא אם כן ד) הקנה לו מחיים א"נ אין
דגרסינן לקמן וכגון דכתב ליה וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא
קני ביה, שאין מטבע נקנה
למיכתבינהו
ולמימר
הקנין כתוב בשטר וגם השטר לא נכתב כלל אלא שצוה ונתן מחיים
דמשמע שבתוך השטר כתב לו כן מיהו יש ספרים דגרסי' לקמן כגון
בחליפין אלא אגב קרקע,
במתנה דמתנת בריא בלא
כדאמרינן בהזהב (מו.) וזה
קנין דמי וחוזר שכתוב בו
כל נכסיו בצוואת שכיב מרע ומקנה בסודר אין קנין תופס שלא
דא"ל וקנינא מיניה כו' ונראה לר"י לפרש דמיירי בשטר דוקא והיינו
קנה אם מת לא מחמת קנין
קנין כו'. קרקע זו נתן לפלו'
נתכוין להקנות אלא לאחר מיתה דמיד כשמת נפלו נכסים קמי
טעמא דרב שסובר שלכך כתב לו קנין בתוך השטר לאלומי כחו יותר
אלא מחמת דברי ש"מ
ולפלו' והקנה לו. ארכביה
(כתובות נה:). שמא לא
אתרי ריכשי. כלומר כוחות
יורשין ותו לא חיילא מתנתו: אין כותבין ונותנין. לאחר שמת שמא
שאפי' בכל נכסיו אם עמד אינו חוזר כיון שכתב לו בתוך השטר ושמואל
ז
גמר להקנותו אלא
וחזוקין מחזקינן ליה: שאם
לא גמר להקנות לו בעל פה אלא עד שיכתוב השטר ושטר שנכתב
סבר דשטר זה אינו אלא מגרע כחו כי אע"פ שיש בו קנין אין בו בכך
בשטר. שמא להכי כתב בה
עמד אינו חוזר. הואיל
קנין דלא גמר להקנותו מתנה
שכתוב בו קנין: שאם אמר
לאחר מיתה לאו כלום הוא דלענין שטר לא אמור רבנן דברי שכיב
ייפוי כח אלא יש לנו לומר שלא גמר להקנותו אלא בשטר כו'
זו על ידי דברי שכיב מרע שהן
הלואתי לפלו' וכתבו קנין
מרע ככתובין וכמסורין דמו אלא לענין מתנת ממון דאי אמר תנו
ורמי אע"ג דלא הוה במעמד
ככתובים ומסורים דמי, אלא
נותנין אף לאחר מיתה: הלכתא כותבין ונותנין. דלייפות כחו של מקבל מתנה צוה לכתוב: קשיא דרב אדרב קשיא דשמואל אדשמואל. דלעיל
על ידי כתיבה וקנין כבריא,
שלשתן קנה. אבל בבריא
דסתם קנין לכתיבה עומד,
בעינן מעמד שלשתן:
אמר רב בתר אומדנא דייפוי כחו של מקבל מתנה אזלינן ושמואל אמר אין שטר לאחר מיתה והכא קאמרי איפכא: הא דקנו מיניה. כדאמרן
ושטר ש"מ אינו קונה מחיים,
ושמואל אמר לא ידענ' היכי
שכתוב בה קנין וה"ה לקנין בלא כתיבה וכיון דאקני בקנין לייפות כחו הוא דעבד: במייפה את כחו. כדלקמן [ע"ב] וקנינא מיניה מוסיף
שהרי אין דעתו ליתן כלום אלא
אידון בה. הואיל שכתב בו
לאחר מיתה, ואפילו לר' יוסי
קנין דשמא לא גמר
על מתנה דא ייתור לשון לייפות כחו הוא וה"נ בצוואתו שאמר כתבו ותנו פירש שיכתבו בשטר ההוא ייפוי כח דקנין דמוסיף על מתנתא:
דאמר (גיטין עב.)
זמנו של
להקנותו אלא באותו שטר
בידוע שכתוב בו קנין ואין שטר
שטר מוכיח עליו, הני מילי
בבריא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, דדעתו לאקנויי גוף הקרקע מהיום ופירות לאחר מיתה, אבל זה אין דעתו ליתן בחייו כלום, וכיון כו': משום רבינו. זה רב: ואין שטר לאחר מיתה ורב אמר לעיל ארכביה אתרי ריכשי. דרב אדרב לא קשיא הא דקנו מיניה משום
דמית תו לא מצי לאקנויי מידי, דהא ליתיה דליקני ניהליה (כתובות נה:). שמא לא גמר להקנותו. ע"פ צוואתו בתקנה דתקון רבנן לשכיב הכי ארכבוה אתרי ריכשי. משום דקנין מחיים הוא ולא לאחר מיתה ולא הוי שטר לאחר מיתה דקנין מחיים הוה אבל אי לא קנו
מרע, אלא בשטר. לכי מטי שטרא לידיה ליקנינהו בשטרא, ואין שטר מקנה לאחר מיתה. דהא פקעה ליה רשותיה דנותן (גיטין ט:). מיניה אלא אמר כתבו ותנו מנה לפלו' ולא הספיקו לכתוב וליתן עד שמת אין כותבין ואין נותנין ומשום דאין שטר לאחר מיתה:
והכא דקאמר דנותנין במיפה את כחו קאמר להו אף כתובו והבו. מדקאמר אף כתובו משמע דמתנה מחיים הואי ולהכי אמר אף
כתובו כדי ליפות את כחו שיהא נמי שטר אבל היכא דלא מיפה את כחו לא קנה דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה: מי אמר שמואל הכי שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר כו' והא אמר רב יהודה אמר שמואל כו'.
א) אולי צ"ל ואם לא קנו מיניה מצי יורשין לירתינהו ולהחזיק במתנה דכמתנת בריא וכו'.