קנב:
מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה. הלכך חוזר בו. הא אם מת
ורמי דרב אדרב כו' ומשני דרב אדרב לא קשיא התם דקנו מיניה פי'
קטז א מיי' פ"ח מהל'
א) לעיל דף קלו., ב) שם דף
קלה:, ג) רש"ל מ"ז, ד) רש"ל,
זכייה ומתנה הלכה יא
דקנו מיניה בתוך השטר ולכך יש ייפוי כח יותר אבל לא קנו מיניה
קנה המקבל מתנה ולא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר
ה) גי' רש"ל והא דכתב
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
סי' רנ סעיף יז: בתוך השטר אין כאן ייפוי כח יותר ומה שהביא רבינו שמואל ראיה
ואין שטר לאחר מיתה וקשיא אדשמואל דאמר לא ידענא מאי אידון בה
והד"א, ו) צ"ל קשורה על ירחו
קיז ב ג ד מיי' שם פ"ט
אינה כלום. רש"ש, ז) רש"ל,
דה"ה בלא שטר מדפריך עלה בסמוך מדרב יהודה אמר שמואל שכיב
במתנת שכיב מרע שיש בה
קנין דהיינו הך והכא אמר קנה אחר
ח) צ"ל לו. רש"ש, ט) רש"ל
הלכה טו טז סמג שם
❖
מיתה: אחוי ליה בידיה. שיודע
מרע כו' לאו ראיה היא דאיכא למימר
הד"א, י) גי' רש"א מסר כפי'
טוש"ע שם סעיף יג:
❖
דהכי פריך ומי אמר שמואל שמא לא
תירוץ בדבר. א"נ רמז לו כעין ייפוי
ר"ח,
בידוע שלא היה קנין
אלא מחמת המיתה
גמר להקנותו אלא בשטר כו' והא
כח לומר דמוקמי' לההוא דאמר קנה
ואחוי ליה בידיה ואשתיק כי קם אמר רב
רבינו גרשום
במייפה את כחו: וקנינא מיניה מוסיף
אמר שמואל שכיב מרע שכתב כל
הגהות הב"ח
נחמן בר יצחק לרבא מאי אחוי לך אמר ליה
שלא היה קנין אלא מחמת
על מתנתא דא. ככל מה דכתוב
נכסיו אע"פ שקנו מידו אם עמד חוזר
(א) רשב"ם ד"ה אבל בהך
במיפה את כחו היכי דמי מיפה את כחו
מיתה. וטעמא דעמד משום
אבל אם מת אינו חוזר ואע"ג דליכא
ומפורש לעיל במנא דכשר למקנייא
וכו' מודה ליה לשמואל וכו'
הכי חוזר הא לא עמד
אמר רב חסדא וקנינא מיניה מוסיף על
א)
א
לא ייפוי כח דרב ולא הורעת
אלא מת הוי קנין וקנה
קנין בשטר מ"מ היה לנו לחשבו
ביה שריר וקיים כלומר וקנינא מיניה
כח דשמואל: (ב) תוס' ד"ה
אלמא דסבירא ליה דשטר
מתנתא דא פשיטא כתב לזה וכתב לזה
לשמואל גרעון כח דהא אפי' לרב
קנין גמור להוסיף ולייפות כחו לבד
(בע"א) מתנת כו' ולמאי
לאחר מיתה [הוי] שטר
דקיימא לן כשמואל: (ג) ד"ה
היינו דכי אתא רב דימי אמר דייתיקי
וקשיא דשמואל אדשמואל:
דאית ליה דקנין בשטר הוי ייפוי כח
המתנה שנתן בעל פה ולישנא יתירא
ב)
שלחו וכו' שלח להו אין אחר
ואחוי ליה. רמז לו שישתוק
❖
ליפות כח הוא: כתב לזה וכתב לזה.
מבטלת דייתיקי כתב וזיכה לזה כתב וזיכה
היה סבור כאן שהוא גרעון כח שיוכל
הקנין:
שהוא יתרצה לו: אמר ליה.
לחזור בו אם עמד כל שכן שמואל
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לראובן
האי אחוי לי בידו משום
לזה רב אמר ראשון קנה ושמואל אמר
הכי אמר שמואל דקנה
שסובר לעיל דקנין בשטר גרעון כח
במתנת שכיב מרע ל"ש בעל פה ול"ש
שני קנה רב אמר ראשון קנה הרי היא
לאחר מיתה במיפה את
מוסף רש"י
ב
שהיה לו לסבור גם כאן גרעון כח
בכתב לברר מתנתו וחזר וכתבו או
כחו אבל היכא דלא ייפה
כמתנת בריא ושמואל אמר שני קנה הרי
ג
בידוע שלא היה קנין אלא
את כחו אין שטר לאחר
יותר ממה שהוא סבור לעיל ואפי' לא
נתנו לשמעון אבל לא מסר להן את
מחמת המיתה. הואיל ולא
מיתה: וקנינא מיניה מוסיף
היא כמתנת שכיב מרע והא אפליגו בה חדא
השטר: דייתיקי. של שני מבטל
עמד יחזור בו כמו רב שסובר כאן
שייר ואע"פ שלא צוה מחמת
על מתנתא. היינו דאמר
זימנא במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין
המיתה בהדיא (לעיל קנא:).
אף כתובו כלומר דמשמע
גרעון כח יותר ממה שסובר למעלה
דייתיקי של ראשון דשכיב מרע יכול
במיפה את כחו. ההוא
דמחיים הקנה לו: כתב לזה
צריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר רב
ד)[קל וחומר לשמואל דלא גרע] אבל
לחזור בו הלכך אחרון קנה שהרי
דרב יהודה אמר שמואל, ואין
שדה זו וחזר וכתב לזה
הקנין מגרע כח השטר של
אותה שדה עצמה היינו
משום דקנו מיניה אבל בהא דלא קנו מיניה
דוחק הוא לומר דשמואל לא מפליג
חזר בו מראשון. דייתיקי לשון מתנת
שכיב מרע, שלא הקנה לו אלא
דייתיקי מבטלת דייתיקי.
בין הקנה לו לכתב קנין בשטר וטעמא
שכיב מרע דאמרי' דא תהא למיקם
אימא מודה ליה לשמואל ואי איתמר בהא
ליפות את כחו (לעיל קלו.).
כלומר שני קנה ראשון לא
וקנינא מיניה מוסיף על
דמתני' משום ייפוי כח כדפרישית
קנה שחזר בו: כתב וזיכה
ולמיהוי [קלה:] דדברי שכיב מרע ככתובים
בהא קאמר שמואל אבל בהך אימא מודה
מתנתא דא. כלומר אינו אלא
לזה. שא"ל לך וזכה בה
וכמסורין דמו: כתב וזיכה לזה. כתב
לעיל א ולפי זה נראה לי דכל הך
ליה לרב צריכא בסורא מתנו הכי בפומבדיתא
תוספת בעלמא ליפות את
לפני: וכתב וזיכה אותה
שמעתתא אין צריך להעמיד כלל
כל נכסיו לראובן ומסר לו את השטר
כחו (שם). דייתיקי מבטלת
שדה עצמ' [לאחר] מהו מי
מתנו הכי אמר רב ירמיה בר אבא שלחו
דייתיקי. שכיב מרע שכתב
אמרינן דכקנין דמי אותה
בכתב כל נכסיו כפי' רבינו שמואל
לראיית זכותו. ויש לשונות אחרים ולא
נכסיו לאחד וחזר וכתב לאחר,
זכיה וקני אי לא קנה: רב
ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו שכיב
ישרו בעיני: רב אמר ראשון קנה.
וכפי' רבינו חננאל אלא יכלו להעמידה
שני קנה ראשון לא קנה, שהרי
אמר ראשון קנה. דארכביה
מרע שכתב כל נכסיו
לאחרים וקנו מידו
ש"מ יכול לחזור במתנתו,
אתרי ריכשי מאחר שכתב
בטוב במתנת שכיב מרע [בין]
דהא זיכה כקנין חשיב ליה והרי היא
וכיון שכתב לשני חזר בו
וזיכה לזה אין לשני במקום
מהו שלח להו אין אחר קנין כלום
במקצתה בין בכולה דעל כרחך בכולה
כמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין
ד
מן הראשון, ודוקא בכתיבה
ראשון כלום: ושמואל אמר
בלא זיכוי, כתב וזיכה לזה
שני קנה. משום דשמא
סבור
נמי איירי מדפריך עלה משכיב מרע
דארכביה אתרי ריכשי ואפי' אם עמד
וכתב וזיכה לזה רב אמר
ראשון לא גמר להקנות
אינו חוזר: ושמואל אמר שני קנה.
שכתב כל נכסיו לאחרים וכו' וכל
ראשון קנה כו'. אבל גבי
אלא בשטר ואין שטר
מתנת בריא שאינו יכול לחזור
לאחר מיתה והואיל דכתב
כדין מתנת שכיב מרע בכל נכסיו שאין בה קנין ואם עמד חוזר ואמרי'
קושיות שפירש רבינו שמואל להעמידה במתנת שכיב מרע בכולה
בו, ראשון קנה ולא שני (לעיל
לשני וחזר מראשון לא הוי
❖
לעיל כל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו והלכך שני קנה: והא איפליגו
אינם קושיות לפי זה אלא יש לפרש דבמתנת שכיב מרע בכולה ובמקצת
קלה:).
מתנה ולא קני ראשון: והא
בה חדא זימנא. לעיל [ע"א] במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין דרב אמר
מיירי שפיר ומאי דקיימא לן כשמואל יש ללמוד שאין לכתוב במתנת
אפליגו בה חדא זמנא לעיל
(ב)
(בין) רב ושמואל א) בההיא
שכיב מרע קנין ומה שכתב הגאון בתקון שטרות קנו מיניה בכל לשון
ארכבה אתרי ריכשי ושמואל אמר כו' דסבר רב דאפי' לעצמו נמי
דלעיל קאמר רב ארכבוה
מוסף תוספות
לא קנה דאינו יכול לחזור בו הלכך הכא ראשון נמי קנה: אבל
של זכות נראה שהיה צריך לכתוב שם שום ייפוי כח או אף קנו ממנו
ב
אתרי ריכשי. משום דקנו
א. דבסמוך לא משמע
מיניה וכתבו לו קנין אבל
בהך. בתרייתא דלא קנו מיניה סד"א דלא הוי זיכה ייפוי כח כקנין
דמשמע טפי ייפוי כח או שמא צריך לכתוב וקנינא מיניה מוסיף על
הכי. תוס' בדיבור זה.
בהא דכתב וזיכה לו דלא
מתנתא דא : כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה.
פירש רבינו
ואימא מודה (א) לשמואל ג) (דשני קונה דאין כאן לא ייפוי כח) ולא הורעת
ה)
ב. ולא כתבו שום ייפוי
קנו מיניה דההיא זכי' לאו
כח. תוס' כתובות נה:
כקנין דמי אימא מודה ליה
שמואל זיכה שמסר לו את השטר וקשה לרבינו יצחק בר מאיר דא"כ
כח דשמואל דנימא לא ידענא מאי אידון בה כדאמר לעיל [ע"א] דהא אין
ג. שהרי לא גמר
לשמואל דשני קנה ולא
הא דקאמר כתב לזה וכתב לזה היינו בלא מסירה והיכי קאמר עלה
כאן קנין דנימא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה:
להקנותו אלא בקבלת
ראשון קמ"ל דלא: בהא
השטר ואין שטר לאחר
קאמר שמואל. דשני קנה
בסורא מתנו הכי. אית דמפרשי אדלעיל קאי אפלוגתא קמייתא [ע"א]
דייתיקי מבטלת דייתיקי והתנן לעיל בפרק יש נוחלין (דף קלה:)
מיתה. רשב"ם לעיל קלה:
משום דלא קנו לראשון:
נמצאת דייתיקי קשורה לו על יריכו ו) וזכה בה אחד מן היורשים אינה
דמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין ואמר רב ארכבה אתרי ריכשי
ד. והא דקאמר שני קנה
בסורא מתנו הכי כדאמר
כלום ועוד דאי במסירה לא היה אמר רב שאינו יכול לחזור בו
ושמואל אמר כו' ואתא למימר בסורא מתנו הכי כדלעיל וקשיא להו
היינו במיפה את כחו.
לעיל: קנו מידו בלא כתיבה
ג
ריטב"א. ועיין רמב"ן
וחזר ונתנו לאחר מהו. מי
השכיב מרע דאל"כ תקשה לך מדאמר בסוף פ"ק דבבא מציעא
הא דאמר רב יהודה אמר שמואל אבל בפומבדיתא מתנו הכי וכו'
שכתב וז"ל: משום דזכוי
אמרינן דחזר מראשון וקני
(דף יח.) דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובים
ולא קשיא להו מידי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל דהשתא נמי
ודאי נמי כיפה את כחו
שני ולא ראשון או דילמא
דמי. ה. וי"ל וכו' דהכי
הואיל דהקנה לראשון אין
היו ונמלך עליהם שלא ליתנם ודייק בגמ' (דף יט.) טעמא דלא אמר תנו
מודי שמואל דאם מת הוי קנין כדדייקינן נמי ממילתיה דרב יהודה
מפרשינן שייר קרקע כל
לשני כלום: שלח ליה אין
הא אמר תנו נותנין ורמינהו דייתיקי ואפותיקי אע"פ ששניהם מודים
ולאו מילתא היא דהשתא נמי קשיא הך אדרב יהודה דהכא קאמר אין
שהוא מתנתו קיימת ואפי'
לאחר קנין כלום. וראשון
עמד לפי שצריכה קנין, לא
קנה שני לא קנה דהא
לא יחזיר לא לזה ולא לזה ומוקי לה למתני' התם דבשכיב מרע
לאחר קנין כלום בין לאחר בין לעצמו ואפי' אם עמד אינו יכול לחזור
שייר קרקע כל שהוא אינה
דקאמר לעיל לא ידענא
בו ולעיל אמר רב יהודה אמר שמואל בידוע שלא היה קנין אלא מחמת
יהבינן ניהליה ז)[דקאמר הא אמר תנו נותנין] לית ליה פסידא דבתרייתא
קיימת, שאם עמד חוזר,
מאי אידון בה שמא לא
לפי שא"צ קנין. רשב"א.
גמר להקנותו אלא בשטר
זכי דהא הדר ביה מקמייתא ולמה אין לנו לחוש דילמא יהבה לזה
מיתה ויכול לחזור בו. אלא אהך דסליק מיניה קאי דפליגי רב ושמואל
ו. כגון שכתוב בו בפנינו
ואין שטר לאחר מיתה ב).
מתחלה ומסרה דהשתא לא מצי תו הדר ביה על כן נראה לפרש
בכתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה וכן פר"ח בסורא מתנו הכי לפלוגתא
אמר תנו שדה פלונית
אבל הקנה לו בעל פה דקנין
לפלוני וזהו סתם דייתיקי
כתב וזיכה דלאו היינו מסר שאפי' מסר לו יכול לחזור בו אלא זיכה
דרב ושמואל דכתב וזיכה לזה כדאמרן בפומבדיתא מתנו שלחו מבי רב
מחיים הוה אין לאחר קנין
ואין כאן הקנאת שטר אלא
כלום:
היינו שזיכה בו ח) את הנכסים וכתב לו בשטר שזיכה לו ע"י אחר אם
לשמואל ילמדנו רבינו כתב וזיכה לראשון וקנו מידו מאי שלח להו כיון
דברי שכיב מרע, אך הם
מטלטלים הם ואם מקרקעי א"ל חזק וקני והזכות כתב בתוך השטר
שזיכה לו וקנו מיניה קנה ואין יכול לחזור במתנתו וכ"ש להקנותו
מעידין על זכרון דבריו
א) נראה דצ"ל דאי איתמר
שהיה בפניהם ואע"פ
בהא. בההוא דלעיל בהא
ופריך והא איפליגו בה חדא זימנא שהרי הזיכוי בתוך השטר במקום
לאחר ואין אומרים בזה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דהא זיכה
שנמסר לו דייתיקי זה
קאמר רב וכו'. ב) נראה
הקנין עומד ואית ליה לרב לעיל דהוי כמתנת בריא ואינו יכול לחזור
לו וקנו מיניה כיון דכולי האי [עבד] לא הוי אלא לייפות כחו וקנה:
מחיים לא קנה, הלכך כי
דצ"ל ואין שטר לאחר מיתה
נפקי דייתיקי בתרא זכי.
היינו היכא דצוה לכתוב שטר
בו ומיהו משמואל לא קשיא מידי שהרי הוא אומר כאן דשני קנה
סבור
רבינו יונה.
ג"כ אבל הקנה לו בע"פ וכו'
ואילו לעיל קאמר דאין שטר לאחר מיתה ולא קנה כלל ד אבל מרב פריך שפיר ומשני אי איתמר בההיא בההיא קאמר רב משום דקנו
מיניה פי' הקנין כתוב בתוך השטר אבל בהא דלא קנו מיניה וכו' ואי איתמר בהא בהא קאמר שמואל וכו' למילתא דשמואל אין צריך כאן
שום צריכותא דודאי שמואל לא סבירא ליה הכא כמו לעיל דהא לרב גרידא הוא דצריך לאקשויי הכי:
שלחו
ליה מבי רב כו' קנו מידו מהו. פי' שכתבו קנין בשטר עם הזיכוי שלח (ג) ליה אין אחר הקנין כלום ואין יכול לחזור בו
ט)
ואפי' לעצמו נמי אינו יכול לחזור בו כדמפרש רב הונא ורבינו יעקב פירש סוגיא זו בענין אחר ומיירו רב ושמואל אפי' היכא
שאין כתוב הקנין בשטר אלא קנין בעלמא ומתני' דקתני שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה היינו בקנין וסיפא דקתני לא שייר קרקע
כל שהוא אין מתנתו מתנה מיירי בלא קנין ולא מיירי סיפא דומיא דרישא ה וההיא דכתב וזיכה היינו י)מסתמא כפי' רבינו שמואל שזיכוי
זה במקום קנין עומד והא דקאמרי' לעיל דייתיקי מבטלת דייתיקי בכתב לזה ולזה היינו כשלא כתב לו לשם שטר אלא לשם צוואה
בעלמא ו והשתא לא תקשה מידי מההיא דסוף פ"ק דבבא מציעא דהתם איירי בדייתיקי של צוואה דסתם דייתיקי דצוואה היא ואין נראה
דלשון דייתיקי לא
משמע אלא שטר גמור שנתנו לשם שטר של אותה
מתנה דהכי משמע לישנא
דכתובים היו ונמלך
עליהם שלא ליתנם
ועוד