קנג:
מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השתא
ומה ספינה שרובן לאבד כו'. הקשה הר"ר יצחק בר'
אמר רבה הרי. אנו רואין שהוא מת ובתר השתא אזלינן (ד) והעמדנו
קכא א מיי' פ"ח מהל'
א) [קדושין עא: גיטין כח.],
ב) קדושין עט:, ג) טהרות
זכיה ומתנה הלכה כז
מאיר אמאי לא פריך ליה מדתנן בגיטין (דף כח. ושם)
על חזקת מיתתו ויש לנו לומר שמתוך אותו חולי מת וקנה המקבל
פ"ו מ"ז שבת דף ו:, ד) [ב"ק
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
מתנה: א"ל אביי. מאן לימא לך דמההוא חולי איפטר לבית עולמיה
סי' רנא סעיף ב: הניחו זקן או חולה (ח) בחזקת שהוא קיים ואוכלת אשתו בתרומה ולא
נג. ב"מ קיז:], ה) דמדמחלק
קכב ב ג מיי' פ"כ מהל'
בענין זה א"כ כו' כצ"ל רש"א,
בו ואחרי כן חלה ומת: השתא ומה
אמרי' דלמא מת ואינה קושיא דהתם לא מת לבסוף אבל הכא מת
והלא רוב חולים לחיים וחזר
ו) [צ"ל ותניא בתוספתא
אבות הטומאה הלכה
❖
❖
ספינות. הטובעות בים שרובן ליאבד דטהרות פ"ז],
לבסוף א ולא הוי לנו לומר שעמד אי
ו:
לא משום דמדמינן ליה לספינה
ואפ"ה נותנין עליו חומרי חיים
(א) אמר רבה הרי מת
והרי קברו מוכיח עליו
המטורפת בים דהוי כמו שסופן לאבד
וחומרי מתים כדתנן בפ' כל הגט
אמר ליה אביי השתא ומה ספינה שרובן
א
מוסף תוספות
הגהות הב"ח
במים ב ואפ"ה חשבינן להו בחזקת שהם
(גיטין ד' כח:) אבל עיר שכבשה כרכום
לאבד נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים
(א) גמ' אמר רבה הרי
א. נ"א: ולאו קושיא היא
חיים עדיין א"נ מההיא משנה לא
וספינה שאבדה בים נותנין עליו
חולין א) שרוב חולין לחיים לא כל שכן אמר
מת. נ"ב כך הוא גירסת
דהתם שאני דכיון
היה יכול להוכיח אלא שהוא בחזקתו
חומרי חיים וחומרי מתים בת כהן
התוס' והרא"ש ודלא כאלפסי
שהניחוהו חולה חי,
רב הונא בריה דרב יהושע כמאן אזלא הא
דגורס רבא עי' באשר"י:
באותו חזקה יש להעמידו
כמו שהניחו אבל מהך משנה יש
לישראל בת ישראל לכהן שתיהן אין
(ב) שם אמר רבא לא שנו.
עד שיוודע לו שמת, אבל
שמעתא דרבה כר' נתן דתניא ב) מי מוציא
אוכלות בתרומה: חולים שרוב חולים
להוכיח שניצול מחליו כמו בני הספינה
נ"ב ל"ג ואמר רבא אלא
הכא הרי קברו מוכיח עליו
מיד מי הוא מוציא מידיהן בלא ראיה והן אין
אמר רבא ואותו שמפרש
שמת. רמב"ן. ב. כיון
לחיים. כדתנן (גיטין שם.) המביא גט
(ט) המטילים בים שנצולו מן המים:
דמילתיה דר"א אדרבא קאי
שאבדה בים ואין אנו
כמאן
אזלא הא שמעתא דרבה
מוציאין מידו אלא בראיה דברי רבי יעקב רבי
ממדינת הים והניחו זקן או חולה
גורס ואמר רבא ורשב"ם
יודעים מה היה להם ורובן
דחה אותו: (ג) שם שלא
כר' נתן. וא"ת אמאי לא
לאבוד כמאן דמת דמי
(ה)
נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראיה נותנין לה בחזקת שהוא קיים לא
עברו עליה וכו' אבל
ואבודן מוכיח עליהם. שם.
קאמר כר"מ דרבה גופיה מוקי לקמן
כל שכן דנימא עמד וחזר בו. ומיהו
שהיה שכיב מרע אם שכיב מרע הוא עליהן
עברו עליה ימות הגשמים:
ועיין רשב"א. ג. דאיכא
ר' נתן כר"מ דמתני' וי"ל דמשום דר'
(רבא) [רבה] לא הדר ביה וקי"ל
(ד) רשב"ם ד"ה אמר רבה
למימר דר"מ אפי' בשכיב
להביא ראיה שבריא היה אמר רבי אלעזר
וכו' והעמדנוהו על חזקת:
מרע קאמר, וטעמא דידיה
נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא
כוותיה דשמעתיה כרבי נתן אזלא
ד)
(ה) ד"ה חולין וכו' נותן
משום דכיון דכתבו מתנה
ולטומאה כמחלוקת דתנן ג) ב בקעה בימות
ומטעם זה פי' רבינו שמואל דהלכה
דקי"ל כוותיה כדאמרי' בעלמא (ב"מ
לה בחזקת שהוא קיים לא
סתם וסתם מתנות מתנה
החמה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים
כ"ש דנימא דלמא עמד
קיימת משמע דהיינו מתנת
כרבה אי נמי דמתני' לא מוכחא
ד' קיז:) ר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקא
וחזר בו: (ו) ד"ה הוא
בריא, דאילו מתנת שכ"מ
לטומאה בימות הגשמים רשות היחיד לכאן
דדינא: מי מוציא מיד מי. מתנה שאין
בהדיא שהוא בחזקת בריא עתה
(י)
ג
מוציא וכו' וכדאביי וכו'
היתה הו"ל למכתב בה כד
ואיכא למימר: (ז) ד"ה
קציר ורמי בערסיה וכו'.
ולכאן אמר רבא לא שנו אלא שלא עברו
אבל ממילתיה דרבי נתן משמע הכי
כתוב בה לא לשון מתנת בריא ולא
ג
(ב)
דתנן וכו' לזורק לתוכו
רשב"א. ד. אפי' הוחזקו
והן
בהדיא: אין מוציאין מידו אלא
לשון מתנת שכיב מרע כי מתני' זה
עליו ימות הגשמים אבל עברו עליו ימות
מרשות הרבים: (ח) תוס'
בהם. תוס' קידושין עט:
(ג)
בראיה. וא"ת פשיטא כיון שהוא מוציא
ד"ה השתא וכו' זקן או
ה. דלא תימא כיון דלא
אומר בריא היית וזה אומר שכיב
הגשמים רשות היחיד לכאן ולכאן: וחכמים
חולה נותן לה בחזקת
כתיב ביה במהלך על
מרע הייתי: הוא מוציא מידיהן. ונותן
מידם ד בלא ראיה שהן אין מוציאין
אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה וכו':
שהוא קיים ואוכלת אשתו
רגליה בשוקא כמו בשאר
מידו בלא ראיה וי"ל דהא קמ"ל דהא
עומד בנכסיו וזוכה בהן דהעמד
בתרומה בחזקת שהוא
שטרות אף אם היה בריא
ראיה
קיים ולא אמרינן וכו' ולא
לא גמר ומקנה, קמ"ל.
בראיה מוציאין אע"פ שאין השטר
נכסים על חזקתן ויד בעל השטר שבא
היה לנו לומר: (ט) בא"ד
תוס' הרא"ש שם. ו. דהא
מוכיח שהיה בריא : רבי נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא
לתבוע נכסיו של זה על התחתונה דלא אזלינן בתר השתא כדאביי
(ו)
בני הספינה המטולטלים
ה
ספק טומאה מסוטה
בים: (י) ד"ה כמאן וכו'
גמרינן ובסוטה בכי האי
ראיה כו'. אומר ר"י דהך סוגיא דהכא לית לה כההיא סוגיא דפ'
דרוב חולים לחיים דאיכא למימר דהדר ביה: והם אין מוציאין
בהדיא דהוא: (כ) ד"ה
חצר לאו מקום ייחוד
מידו. אא"כ מביאין ראיה בעדים שבריא היה: אם בריא הוא.
בתרא דקדושין (דף עט.) דקאמר התם קדשה אביה בדרך ונתקדשה
בימות וכו' שהביא רבי' חננאל
וסתירה הוא. רש"י עירובין
אלו הן ימות כצ"ל ותיבת
ח. ז. והלכתא גמירי לה
בשעת העמדה בדין עליו וכו' דאזלינן בתר השתא: אמר ר"א
היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו
דקתני נמחק: (ל) בא"ד
כסוטה דרה"י היא מתחלה
ולענין טומאה. דקי"ל [סוטה כח:] ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא וברה"ר
ושמואל אמר חוששין לקדושי שניהם וקאמר התם לימא כתנאי מי
והא דקתני סיפא ימות כצ"ל
בשעה שבאה שם טומאה.
ותיבת את נמחק: (מ) ד"ה
רמב"ן. ח. ואע"פ שהרי
ספיקו טהור וקי"ל נמי דבקעה בימות החמה רשות הרבים
מוציא מיד מי הוא מוציא מידם בלא ראיה כו' לימא רב דאמר כרבי
רשות וכו' מארבע רוחותיה
באו עליה ימות החמה
לטומאה ובימות הגשמים רשות היחיד לטומאה כדתנן כו': כמחלוקת.
נתן ושמואל דאמר כרבי יעקב אמר לך שמואל אנא דאמרי אפי'
ורשות הרבים: (נ) ד"ה
ואילו היתה בה עכשיו
כי היכי דנחלקו ר' יעקב ור' נתן במתנה סתם אי אזלינן בתר
כרבי נתן עד כאן לא קאמר ר' נתן התם אלא דכולי עלמא
אמר וכו' משנגדרה הבקעה
טומאה חדשה לא היינו
ולהכי אפי' בימות החמה
דנין אותה לענין אותה
השתא או בתר חזקת נכסים הכי נמי אפליגו גבי טומאה שאם בא
בחזקת בריאים קיימין [והאי] דמפיק נפשיה מחזקת בריאים עליו
חשיבא: (ס) בא"ד ונראה
טומאה אלא שהיא ר"ה,
אדם לב"ד ונשאל על שנכנס לבקעה ואין יודע מתי נכנס אי
להביא ראיה אלא הכא מי מפיק נפשיה מחזקה וא"כ ה"נ איזו
לפרש דחולק: (ע) בא"ד
לענין ההיא טומאה ישנה
ובלבד ימים הסמוכים לגשמים
מיהא אין אנו דנין אותה
בימות החמה וטהור אי בימות הגשמים וטמא חזינן אם עתה
ראיה מייתי מר' נתן לרבה התם היינו טעמא דכ"ע בחזקת בריאים
ונראה לר"י כצ"ל ותיבות
בחזקת מה שהיא עכשיו
כשנשאל ימות החמה הן טהור הוא דאזלינן בתר השתא לר' נתן
קיימי אבל הכא אין לנו לומר שהיה בחזקת שכיב מרע שלא עמד
ותנן בתוספתא ואלו הן ימות
אלא בחזקת מה שהיתה
החמה משתעקר התבואה
קודם לכן בימות הגשמים
ואם ימות הגשמים הוא טמא דבתר השתא אזלינן ולרבי יעקב
דשמא עמד ומסיפא נמי דקתני אם שכיב מרע הוא עליהן להביא
❖
מתוכה ימות הגשמים
שיהא רה"י. שיטמ"ק.
❖
דאזיל בתר חזקה העמד טהור על חזקתו וטהור עד שיבאו עדים
ראיה שהיה בריא אינו ראיה דהתם היינו טעמא דאוקי ממונא
משתרד רביעה שניה נמחק:
ויעידו שבימות הגשמים נכנס: דתנן בקעה כו'. מסוייגת בגדר
אחזקיה ובדרבה דהכא איכא חזקת ממון לגבי יורשים אלא לאו
בימות
רבינו גרשום
הגשמים
סביב ורה"י היא לשבת ואפי' היא קרפף יותר מבית סאתים
ש"מ דלית לה להך סוגיא סברא דהתם:
מוסף רש"י
רשות היחיד לכאן ולכאן. פי' רבינו חננאל דבימות הגשמים אין לזרוק בתוכו מרה"ר חייב ולטלטל אסור: רה"ר לטומאה.
אמר רבא. בתר השתא
(ז)
מי מוציא מיד מי. הכותב
אזלינן דמסתבר כדאמר
בני אדם נכנסין בתוכה מפני רוב הגשמים ואין נראה שאין זה מחמת
דלאו מקום סתירה הוא אבל בימות הגשמים שיש שם זרעים
נכסיו לאחרים ולא שייר
מקבל והרי מת והרי קברו
אין נכנסים לתוכה והוי מקום סתירה וספק טומאה טמא: אמר
מילוי מים אלא מפני התבואה כדקתני בתוספתא (פ"ז דטהרות) שהביא
כלום, דקי"ל בשכיב מרע
מוכיח עליו שלא עמד
שאין מתנתו מתנה אם עמד,
מחליו: אמר ליה אביי. היכי
רבא לא שנו כו'. מילתא באפי נפשה היא והמפרש דמילתיה
רבינו חננאל (כ) דקתני אלו ימות החמה משתעקר התבואה
דגלי דעתיה מדלא שייר
מצית אזל בתר השתא: ומה
ממקומה והא דקתני סיפא (ל) את ימי הגשמים משתרד רביעה
דר"א אדרבא קאי אינו אלא טועה דרבא בתרא הוא וא"צ לדחוק
מידי דמצוה מחמת מיתה
ספינה. שטבעה בים שרובן
היה ואם בריא היה מתנתו
של אנשים שהיו בה לאיבוד
מילתיה דרבי אלעזר ולהעמידה על פירוש רבא: לא שנו. דבקעה
שניה לאו היינו מפני רוב המים אלא שמשם ואילך גדלים הזרעים
מתנה, ועכשיו הוא אומר
ואפי' הכי נותנין עליו
בימות החמה רה"ר לטומאה: אלא שלא עברו. על בקעה זו
ודריסת הרגל מזקת להם כדתניא בס"פ מרובה (ב"ק דף פא.)
ש"מ הייתי והן אומרים בריא
חומרי חיים שאין משיאין
היה, מי מוציא נכסים מיד מי
נשותיהם דחיישי' שמא
מהלכים בשבילי הרשות משתרד רביעה שניה שמשם ואילך דריסת
ימות הגשמים משגדרוה אבל עברו עליה ימות הגשמים תו לא
(קדושין עט:). הוא מוציא
השליכן לחוץ במקום רחוק
הרגל מזקת לזרעים ולתבואה:
פקע מינה שם רה"י אפילו משיגיעו ימות החמה ותיהוי לעולם
מידיהן. אם עמדו והחזיקו
כשהן חיים וחומרי מתים
רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה. בפ"ק דשבת
בנכסים, ואין צריך להביא
רה"י לכאן ולכאן וסברא מעלייתא היא או חומרא דרבנן הוא. ור"ח
שאם כהנים היו אותן
ראיה שהיה ש"מ ואפילו
שטבעו נשיהן ועבדיהן אין
(דף ו:) פליגי בה אמוראי איכא מאן דמוקי לה בבקעה
פירש דרבא פליג אדר' אלעזר והכי כתב ורבא חולק על רבי
הוא בריא עכשיו בשעת
אוכלין תרומה בחזקת שהן
שהוקפה מארבע רוחות רה"ר לטומאה שאפי' חצר שנכנסים
אלעזר ופי' נמי לא שנו דבקעה כו' אלא בזמן שלא עברו
חזרה לא אמרינן מדהשתא
חיין דאיכא למימר מתו:
(מ)
בריא מעיקרא בשעת מתנה
חולים שרוב חולין לחיים
בה בזו ויוצאין בזו אמרי' בעירובין (דף ח.) דהוי רשות הרבים
על זו הטומאה שהיתה עתה בבקעה ימות הגשמים אבל
. אם בריא
נמי בריא (שם)
לא כ"ש. שנותנין עליו
לטומאה כ"ש בקעה שהולכים בה תדיר ואיכא דמוקי לה בלא
עברו על זו הטומאה ימות הגשמים רה"י היא לכאן ולכאן:
הוא. עכשיו בשעת חזרה,
ו
חומרי חיים ואיכא למימר
עליו להביא ראיה. ואי
דנתרפא וקם מחליו וחזר
הוקפה והוי כרמלית ואמאי קרי לה רשות היחיד לפי שאינה רה"ר:
ראיה לא מייתי מחזקינן ליה כי
מאותה מתנה: כמאן אזלא
אמר
רבא לא שנו אלא שלא עברו עליה ימות הגשמים. פי' רשב"ם שעברו עליה ימות הגשמים משנגדרה הבקעה (נ) ואפ"ה בימות החמה
השתא (שם). בימות החמה.
הא שמעתא דרבא דאזיל
שאין בה זרעים, רשות
בתר השתא: כר' נתן
חשיבא רשות היחיד ואין נראה כלל כי איזו סברא היא דכיון שנגדרה ועברו עליה ימות הגשמים הויא רשות היחיד אפי' בימות החמה
היחיד לשבת. דהא לאו
כדתניא. לא כתב בה
וקודם שעברו ימות הגשמים לא תהיה רשות היחיד ועוד דלא מצי לאוקומא למילתיה דרבא דהכא אלא למ"ד בפ"ק דשבת (שם) והוא
הילוך לרבים הוא, שאין
כשנותן מתנת שכיב מרע
רבים מסתלקין מן המסילה
הוא. הוא אומר שכיב מרע
שיש לה גדר מד' רוחותיה ועוד אמאי קאמר רבא למילתיה הכא יותר מכל שאר מקומות שבגמרא שהביא הך משנה ופי' רבינו
לילך בשדה, ורשות הרבים
היה ועמד וחזר והוא אומר
חננאל דלענין טומאה קאי וה"ק לא שנו אלא שלא עברו על טומאה זו ימות הגשמים ואז אם נכנס בימות החמה הוי רשות הרבים
לטומאה. וספקו טהור,
בריא היה: מי מוציא מיד
אבל אם עברו על טומאה זו ימות הגשמים אפילו נכנס בה בימות החמה ובא לשאול בימות החמה הוי רשות היחיד גם על פירוש
דהא לאו מקום סתירה
מי. הוא שכיב מרע מוציא
ז
הוא, שיש בני אדם נכנסים
מידן בלא ראיה שנכסין הן
זה (קשה) תמיה גדולה היא למה יחשב רשות היחיד כיון דנכנס בימות החמה ובא לשאול בימות החמה ודוחק לומר דחומרא
לה, דספק טומאה לטמא
ברשותו ובחזקתו ונכסים
דרבנן היא ועוד תקשה למה אומר רבא דבריו בכאן יותר מבשאר מקומות דמייתי הך משנה וי"ל דהא נמי לא קשיא היא
מסוטה גמרינן לה והתם
בחזקתן קיימי והן אין
סתירה כתיב, ונסתרה והיא
מוציאין בלא ראיה שבריא
כדפירש רבינו חננאל דרבא חולק אדר"א ולא כתב יותר ונראה (ס) ה) דחולק בענין זה מדאמר רבא אם עברו עליה ימות הגשמים הוי
נטמאה, דבמקום סתירה
היה כשנתן לו דברי ר'
רה"י אפילו בא לשאול בימות החמה ונכנס בימות החמה א"כ לא אזיל בתר השתא בתר שעת שאילה ושמא כדברי ר' יוחנן רוצה לומר
ח
טמאה לבעלה מספק, ומכאן
יעקב: ר' נתן אומר אם
אתה דן לשרץ (שבת ו:).
בריא היה כו'. אלמא דבתר
כדאיתא בירושלמי עלה בפרק מי שמת אמר ר' יוחנן נטמא בספק בקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים מחלוקת ר"מ
בימות הגשמים. שהיא
השתא אזלינן ודיינינן לי'
וחכמים בא לשאול בימות [החמה נשאלין לו בימות החמה בימות הגשמים נשאלין לו בימות הגשמים א"ר יוחנן (ע) ובלבד ימים
זרועה אין אדם נכנס לה
שבריא הוא אי לא מייתי
(שם).
ראיה דשכיב מרע הוה:
הסמוכים לגשמים] ו) ותנן בתוספתא ואלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה ימות הגשמים משתרד רביעה שניה
אמר ר' אלעזר א) מחלוקת
ונראה
ר' יעקב במחלוקת ר' יעקב
ור' נתן כדאיירינן לענין טומאה. דתנן הבקעה מסויגת סביב. בימות החמה רשות היחיד לשבת אם יותר מבית סאתים אין מטלטלין בה אלא בארבע והזורק מרשות הרבים חייב חטאת מפני שיש לה מחיצות. רשות הרבים לטומאה
הואיל והתבואה בימות החמה כבר היא קצורה אין מונעין בני אדם לעבור דרך עליה. ודמיא כרה"ר לענין טומאה דכל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור. דכתיב ונסתרה והיא נטמאה. אף ספק טומאה שיש בבקעה ספיקו טהו'. ובימות
הגשמים רשות היחיד לכאן ולכאן בין לשבת בין לטומאה. לפי שהיא זרועה ומונעין ממנה דריסת רגל. ואמר רבא לא שנו דבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה אלא שלא עברו עליה שוב ימות הגשמים.
ב) אע"ג דהשתא ימות החמה רשות היחיד לכאן ולכאן בין לגבי טומאה בין לגבי שבת דלא אזלי בתר השתא. וכר' יעקב סבירא ליה דלא אזיל בתר השתא ות"ק כר' נתן: וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה הואיל דנותן
(דבעל מתנה) מוחזק הוא על המקבל להביא ראיה שבריא היה:
א) נראה דצ"ל מחלוקת ר' יעקב ור' נתן כאן במחלוקת ר' יעקב ור"נ דאיירינן לענין טומאה כצ"ל ועי' היטב בשמ"ק כאן שנדפס בדפוס ווין בסוף ס' הרב המאירי על מס' שבת. ב) צ"ל אבל עברו עליה ימות הגשמים אע"ג דהשתא וכו'.