מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
קנה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
לדידך דאמרת ראיה בעדים נכסי ביד לקוחות היכי
הכי קאמר ליה רבי
יוחנן לריש לקיש בשלמא לדידי דאמינא ראיה
קכח א מיי' פכ"ט מהל'
א) [כתובות יט. סנהדרין
כט:], ב) [ברכות ט. וש"נ],
מכירה הלכה טז סמג
משכחת לה. דיביאו היורשין עדים שהיה קטן (ג) ואם לא
בקיום השטר. ואפכינא נמי מתני' דלרבנן אין צריך לקיימו כיון
ג) רש"ל מ"ז, ד) [לעיל קנד.],
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
דמודה שכתבו היינו דמשכחת להו נכסי בידא דלקוחות ואתו יורשין
יוכלו למצוא מאי מערערים היורשין פסק רבינו שמואל דקי"ל כרבי רלה סעיף יג:
ה) צ"לחיננא, ו) [לפנינו בשבת
קכט ב מיי' שם הלכה ט
ליתא], ז) [לקמן קנו. סוף ד"ה
יוחנן ושמואל דאית להו הכא
מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו
וקמערערי כדאמר לעיל [קנד:] הכי נמי מסתברא מדקתני דאמר להו אי
❖
והלכתא כר"נ ע"ש],
ופכ"ד מהל' מלוה
אתם רשאין לנוולו כו' הלכך שמא
ואין נראה לר"י אלא נראה לו דקי"ל
ולוה הלכה ה סמג שם
קיימו שטר או אפילו לא קיימו כיון
כרב נחמן דאית ליה בפרק שני
טוש"ע שם בהג"ה וסי' מו
הכי קאמר ליה רבי יוחנן לר' שמעון בן לקיש
סעיף לח:
הגהות הב"ח
דמודו בני משפחה בשטר שכתבו נותן
דכתובות (דף יט. ושם) מודה בשטר
בשלמא לדידי דאמינא ראיה בקיום השטר
קל ג מיי' פכ"ט מהל'
אין צריך לקיימו והוחזקו לקוחות
שכתבו צריך לקיימו דכוותיה קיימא
(א) גמ' בן עשרים כצ"ל
מכירה הלכה יג סמג
היינו דמשכחת לה דנחתי לקוחות לנכסים
ואות מ"ם נמחק: (ב) שם
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
בנכסים: אלא לדידך דאמרת ראיה
לן בדיני וכן פסק רבינו חננאל: רלה סעיף ט:
❖
אלא לדידך דאמרת ראיה בעדים היכי
תיבות והא דרבא לאו בפירוש
איתמר
קטן אימתי מוכר בנכסי
בעדים. ולדידך לא מתהפכא מתני'
איתמר אלא מכללא איתמר
משכחת לה דנחתי לקוחות בנכסים אמר
נמחק: (ג) תוס' ד"ה אלא
אביו. הכי גרסינן
וכיון דאמרי רבנן המוציא מחבירו
וכו' שהיה קטן וגם כשלא
רבינו גרשום
ליה מודינא לך בערער דבני משפחה דלאו
א
עליו הראיה דהיינו מקבל מתנה
בספרים ישנים וגם רבינו תם גריס
יכלו למצוא למה היו
ערער הוא מאי קאמרי קטן היה חזקה אין
מערערים היורשים לבודקו
בשלמא לדידי דאמינא
נכסי בידא דלקוחות היכי משכחת
כך רבא אמר רב נחמן בן שמנה עשרה
א) ב
כו' פסק: (ד) ד"ה אתמר
ראיה בקיום השטר. דאע"ג
העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה
לה הא לית להו עדים שגדול היה:
רב הונא בר ה)חיצבא אמר רב נחמן
וכו' דההוא פחות מבן עשרים
דמודה בשטר שכתבו צריך
דזבין וכו' וכיון שהגיע:
לאו ערעור הוא. ומן הדין הוחזקו
בן עשרים וגרסינן בתרה והא דרבא
לקיימו היינו דמשכחת
גדול איתמר קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו
(ה) בא"ד כדפרישית ותו
דנכסי בידא דלקוחות
לקוחות בנכסים: נעשה גדול. נותן
לאו בפירוש איתמר אלא מכללא
רבא אמר רב נחמן בן שמנה עשרה שנה ורב
דאי גריס התם רבה א"ש
ובני משפחה היו מערערין
ומקבל ועדים כולם גדולים וכשרים.
איתמר דההוא דפחות מבן עשרים
טפי בהכי והא דקאמר
(ד)
להחזיק בהן והלקוחות
הונא בר חיננא אמר רב נחמן מבן עשרים
(א) ג
ג' מדות: (ו) בא"ד
קיימו שטרן ונחתו בנכסי:
ומסקנא דשמעתא מודה בשטר
דזבין בנכסי דאבוה כו' עד אמר להו
דהיינו בת שתים עשרה:
אלא לדידך דאמרת ראיה
שנה (ב) (והא דרבא ב) לאו בפירוש איתמר
שכתבו אין צריך לקיימו כדשמואל וכר'
רבא מדאסברוהו וסבר מידע הוי
(ז) בא"ד ופי' רבינו שמואל
בעדים היכי משכחת לה
אלא מכללא איתמר) מתיב ר' זירא מעשה
נמי היינו טעמא דכיון
דנחתי לקוחות לנכסי. והא
ג)
ד)
יוחנן לא שנא היכא דאיהו מרע ליה
ידע והא דעבד הכי חוצפא יתירא
דאסברוהו ליה וכו' ומשום
אזלי בתר עדים ולא אשכחן
בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת
לשטרא למימר שטר פסים הוא שטר
הוה ביה פירוש הגיע זמנו למכור
דשייך לעובדא דגידל בר
אלא ש"מ ראיה בקיום
מנשיא: (ח) ד"ה מוכר
השטר. וריש לקיש אמר
ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה
אמנה הוא לא שנא היכא דעדים
בנכסי אביו ומתחלה היה סבור רבא
וכו' דהיינו מטעם דדעתיה
לעולם ראיה בעדים והכא
מרעי ליה לומר אנוסין היינו דהא
שהיה שוטה ולכך לא הוה מקחו מקח
בשעת מיתה ובאו ושאלו את רבי עקיבא
מיקרבא: (ט) ד"ה מתיב וכו'
טעמא מאי אזלינן בתר
היינו דקאמרי מהו לבודקו
אפכינא נמי הכא לההיא דכתובות
וממכרו ממכר ולבסוף כיון דראה
קיום השטר דמודינא לך
מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאין לנוולו
שלאחר שהביאו הלקוחות
דערער דבני משפחה לאו
❖
לעיל דאין נאמנין לפסלו כו': קטן.
דאסברוהו וסבר אם כן אינו שוטה
ועוד סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה
עדים:
ערעור הוא. דמאי קאמרי
היורש נכסי אביו שמת: מאימתי
לגמרי כיון שהגיע זמנו למכור יכול
קטן הוה לאו מילתא היא
בשלמא למאן דאמר
בן שמנה עשרה שנה
דחזקה אין עדים חותמין על
מוכר בנכסי אביו. בקרקעותיו ותהוי
למכור וא"ת תקשה דרבא אדרבא
השטר אא"כ נעשה המוכר
מוסף רש"י
היינו
מכירתו מכירה. דאילו גבי מטלטלי
דהכא קאמר בן שמנה עשרה ואילו
או הנותן גדול: אתמר קטן
אלא אם כן נעשה גדול.
אימתי מוכר בנכסי האב.
תנן (גיטין דף נט.) הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין
בגיטין פ' התקבל (דף סה.) גבי ג' מדות בקטן כו' קאמר רבא ולמכור
כל מעשה השטר בגדולים
דאמרי' מכירתו מכירה:
ומפרשינן התם כבר שית כבר שב כל חד לפום חורפיה ומשום כדי חייו
בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ואומר ר"י דנראה דגרסינן בההיא
הלוקח והמוכר (כתובות יט.
[רבא] אמר רב נחמן בן
ושם: נעשה בגדול) או: נעשה
כ' שנה ורב הונא אמר בן
תקינו ליה רבנן במטלטלין דתהוי מכירה למזונותיו אבל במקרקעי
דהתקבל רבה חבירו של רב יוסף שהיה רגיל לעשות מדות כמו ההיא
גדול המוכר דקי"ל (לקמן
י"ח שנה. קס"ד מאן דאמר
לא: בן שמנה עשרה. ויום אחד דפסקינן לקמן [קנו.] תוך זמן כלפני זמן
דסוף המצניע (שבת דף צה:) דחמש מדות בכלי חרס דגרס התם רבה
קנו.) ולמכור בנכסי אביו עד
בן י"ח שנה צריך שיביא
שיהא בן עשרים (סנהדרין
שתי שערות ולמאן דאמר
מדאמר ליה ו) (רב אסי רבי) אתה אומר כן דאילו רבא לא עלה לארץ
ואע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן יפה כדמוכח לקמן בת י"ד שיודעת
כט:). סימנין עשויין
בן כ' אע"ג דלא הביא
ישראל כמו רבה ומיהו אין זו ראיה כל כך כי גם רבא מצינו שהיה
בטיב משא ומתן מוכרת וכגון שהביאה שתי שערות כדמוכח לקמן [קנו.]:
להשתנות. ואפילו אם דומין
ב' שערות מכירתו מכירה.
עושה מדות דאמר רבא בגיטין פ' הזורק (דף עט.) שלש מדות בגיטין
עתה לסימני גדול, י"ל אילו
היינו
בשלמא למאן דאמר מבן
היה קיים הוה שומא (לעיל
י"ח מכירתו מכירה בנכסי
❖
ואמר רבא נמי פרק קמא דחולין (דף יז:) שלש מדות בסכין אך לכאורה משמע דגרסינן התם רבה מכח הך קושיא דהכא כדפרישית (ה) ואי
.
אביו ולא קודם האי קטן נמי
קנד.)
גריס התם רבה א"ש טפי בהכי הא דקאמר בג' מדות בקטן הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת ואם כן
א
דבני ברק מבן י"ח שנה היה
ואיצטריך לבודקו בשערות.
משמע דאית ליה לרבא קטנה חולצת ואילו בפ' יוצא דופן (נדה מו. ושם) אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה
מוסף תוספות
הביאה סימנים ומסיק התם דוקא קאמר רבא לענין מיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה ואי גרס התם רבה אתי שפיר ורבינו שמואל תירץ שם
ב
א. שנה אחת לפני
וכנגדו בקטנה חולצת דהיינו בת (ו) שנים עשרה שנים ויום אחד ג שהקטנה היא אז גדולה ולא נהירא דאם כן לא הוה ליה למימר וכנגדו בקטנה
נערותה, כדתנן במסכ' נדה
אלא וכנגדו חולצת אלא משמע שכנגדו קטנה שהגיעה לעונת נדרים שהיא בת עשתי עשרה שנה ויום אחד ורבינו תם תירץ דודאי רבא
(מה.) בת אחת עשרה שנה
ויום אחד נדריה נבדקין.
סבר לה כדפסיק בפ' מצות חליצה (יבמות קה: ושם) ולקמן בשמעתין דלחליצה בעי גדולה ובגיטין איירי רבא אליבא דר' יוסי דאמר קטנה חולצת
רש"י גיטין סה. ב. אלמא
דאמרינן בפ' מצות חליצה לדברי ר' יוסי קטנה חולצת משהיא כפעוטות רבא אמר משתגיע לעונת נדרים משמע דלדברי ר' יוסי קאמר ואיהו
קטנה לא חלצה. תוס'
סבירא ליה התם כמ"ד התם והלכתא משתביא שתי שערות ולספרים דגרסי כאן בדרבא עד שיהא בן עשרים הוי אתי שפיר ההיא
יבמות קה: ג. דהוי עונת
ד
נדרים דקטן. שם.
דגיטין פ' התקבל (דף סה.) אך אותה גירסא אינה נראית כלל שצריך למחוק הספרים דגרסי והא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא
ד. [ו]מהפכין אותה
איתמר שהרי הוא כתוב אחר שלח גידל בר מנשיא כו' ופירש רבינו שמואל היינו טעמא דאסברוהו ליה וסבר אם כן חכם גדול היה
(ז)
וגורסין דרבא אמר מבן
עשרים ורב הונא אמר מבן
וידע בטיב משא ומתן משום דחייש לעובדא דגידל בר מנשיא אייתי ליה בתר הכי ואין נראה כלל וכי בשביל שהוא היה יודע לסבור זה היה
י"ח. ריטב"א. ה. כיון
חשוב חכם יודע בטיב משא ומתן על כן נראה יותר גירסת ספרים ישנים: מוכר בנכסי אביו.
פי' רבינו שמואל ז) דדוקא בנכסי אביו אבל
שהגיע לכלל שנים
וסימנים ויודע בטיב משא
בנכסים שקנה ושנתנו לו במתנה יוכל למכור ה וכן פי' רב אלפס דבנכסים שקנה אין אנו חוששין אם מוכרן והא דאמרינן לקמן למקרקעי אין
ומתן. ריטב"א. ועיי"ש.
עדותן עדות פירוש לשום קרקעות כמו שאפרש בסמוך דהיינו (ח) דדעתיה מיקרבא לגבי זוזי ואינו בקי בשומא ורבינו תם פירש דהוא הדין
ו. דאי אמרת זביני זביני
אזל מזבן להו לכולהו
נכסים שקנה אינו יכול למכור מטעם דמיקרבא דעתיה לגבי זוזי ומה שהקשה ר"י שמא כשהוא שוטה זבין וכשהוא שוטה זבן לאו קושיא היא
דטעמא לא משום שטות הוא אלא משום דמיקרבא דעתיה לגבי זוזי : מתיב רבי זירא מעשה כו' באחד שמכר בנכסי אביו. פירוש
נכסי. רבינו יונה. ז. פי' כי
ו
בדקי ליה בני משפחה
ונמצא שאין לו סימנים מה
בזמן שהיה לו למכור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דמסתמא קודם לכן לא מכר והא סוגיא כמ"ד לעיל נכסי ביד לוקח הוו קיימי
הועילו בכך הלא יש
ולהכי קאמר כי בדקי ליה מאי הויא כו' ז אבל למ"ד בחזקת יורשים הוו ח לא הוה ליה למימר כי האי לישנא אלא הוה ליה למימר אמאי
להחזיק שהוא סריס. שם.
צריך בדיקה פשיטא דגדול הוה ולפי זה אין הוכחה גמורה דבזמן מכירה מכר וריב"ם פירש בשלמא למאן דאמר בן שמנה עשרה ונכסי
ח. והלקוחות היו באים
ט
לבודקו שמא ימצאו לו
ביד לקוחות הוו קיימי ואתו יורשים וקא מערערי לומר קטן היה והיו צריכים להביא ראיה שהיה קטן ולא מצאו עדים שהיה פחות משמנה
סימנים. שם. ט. והדין עם
עשרה שאם מצאו לא היו צריכים יותר אפילו הביא שתי שערות לא עשה ולא כלום אבל מצאו עדים שהיה פחות מבן עשרים והיו
הלקוחות בלא בדיקה. שם.
י. הילכך כשבדקו ומצאו
רוצים לומר שמא לא הביא שתי שערות עדיין ועודנו קטן אבל אם לא מצאו עדים שהעידו שהיה פחות מבן עשרים שנה היינו מחזיקין
שאין לו סימנים לא היו
אותו כגדול דחזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה גדול בן כ' דליכא למימר דלא היו מחזיקים ליה בן כ' לפי שהיה סריס
י
חותמים אלא א"כ ידעו
שהיה בן עשרים שהוא
הא ליכא למימר דאם כן מאי פריך אלא למאן דאמר בן כ' כי בדקי מאי הוי טובא וטובא הוי שאם אינו יודע בן כמה שנים הוא דע"י
סריס. רבינו יונה.
חזקה דאין עדים חותמים אלא אם כן נעשה גדול בן עשרים לא הוה משוינן ליה סריס אלא שמע מינה דעל ידי אותה חזקה משוינן ליה
סריס והשתא פריך שפיר בשלמא למאן דאמר בן שמנה עשרה היינו דקאמרי מהו לבודקו אלא למאן דאמר בן עשרים כי בדיק ליה
כו' והאי קושיא אתיא להאי דאסיקנא לעיל נכסי ביד לקוחות הוו קיימי כדפרי' לעיל מיהו למאן דאמר בחזקת היורשים הוו קיימי
מצי למפרך שפיר בשלמא למאן דאמר בן שמנה עשרה היינו (ט) דקאמר מה לי לבודקו שלאחר שהביא עדים שהוא בן שמנה עשרה היו
היורשים טוענים שלא הביא שתי שערות עדיין וקטן היה אפילו בן שמנה עשרה ואין המכר כלום אלא למאן דאמר בן עשרים אפילו לא
הביא שתי שערות
היה גדול ואין היורשים יכולים לטעון כלום אבל
הגמרא נקט לישנא למאי
דאסיקנא דנכסי בחזקת לקוחות קיימי:
לאו