מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
קנו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולטעמיך
זבין שוי חמשא בשיתא. וא"ת גם בגדולים נמי אין
א"ל ולטעמיך. דתלית טעמא במידי דאית ליה רווחא והפסדא:
קמא א ב מיי' פכ"ט מהל'
א) נדה דף מה. סנהדרין דף
נה:, ב) נדה דף נב. יבמות דף
מכירה הל' יג יד סמג
זבין שוה ה) ארבע בחמש. דאית ליה רווחא טובא: ה"נ דזביניה
ממכרו מכר בכה"ג דהוי ליה בטול מקח ומחזיר
קה:, ג) חולין דף כו: נדה דף
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
זביני. בתמיה. והא לא פלוג רבנן במכירת פחות מבן עשרים שאינו
אונאה וי"ל דלאו דוקא נקט חמשא בשיתא אי נמי דוקא ואתי שפיר
א
רלה ס"י:
נב. יבמות דף יב: כתובות דף
קמב ג מיי' פ"ד מהל'
לו., ד) גיטין דף יד:, ה) צ"ל
יודע בטיב משא ומתן מידי אלא (ג) כולהו תקון דלא ליהוי זביני: אלא.
למה שמפרש ר"ת דאין אונאה לקרקעות אי נמי כגון שאמר בפירוש
ב
חמשא בשיתא, ו) צ"ל אמרו.
אישות הלכה ז ועיין
היינו טעמא דמכירה קים להו לרבנן
יודע אני שאינו שוה כל כך אי נמי לא
יעב"ץ, ז) [צ"ל יוצא דופן (דף
בהשגות ובמגיד משנה סמג
מו.), ח) [ועי' תוס' נדה נב:
כו' זימנין דמקרקשי כו' הלכך
יתבטל לגמרי כיוןדליכא יותר משתות :
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
ולטעמיך זבין שוי חמשא בשיתא הכי נמי
ג
בודקין לקדושין ולגירושין. הך
מג סעיף א:
ד"ה הלכה ותוס' שם מט.
בכולהו מכירות תקון דלא ליהוי
דזביניה זביני אלא קים להו לרבנן דינוקא
קמג ד מיי' פ"א מהל'
ד"ה ואב"א ר' שמעון],
זביני: אי לאו דאית ליה הנאה.
בדיקה אחר שהגיע
ט) [וע"ע תוס' חולין כו: ועי'
יבום הל' טז סמג
(ו)
מקרבא דעתיה גבי זוזי ואי אמרת זביניה
❖
תוס' כתובות לו. ד"ה עד],
עשין כא טוש"ע אה"ע סי'
גדולה מיניה לא הוה יהיב ליה כו':
לכלל שנים אבל מקמי שנים הוו
זביני א זמנין דמקרקשי ליה זוזי אזיל מזבין
קסז סעיף א ב:
דליעבדן מילי. לגמול לו חסד ולהיטיב
שערות שומא בעלמא כדאמרינן
קמד ה ו מיי' שם הל' יז
לכולהו נכסי דאבוה אבל גבי מתנה אי לאו
טוש"ע שם סעי' ג ד:
הגהות הב"ח
לו בכל ענינין: בודקין לקדושין.
בנדה פרק ז) (בא סימן) (דף נב ושם)
קמה ז ח מיי' פ"ד מהל'
דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה
אע"פ שהוא בן י"ג שנים ויום
וגם מהניא הך בדיקה לענין שאם
(א) גמ' מתנתו מתנה כי
אישות הל' ז סמג
מתנה אמרו רבנן תיהוי מתנתו מתנה (א)
היכי דלעבידו להו מילי:
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
אחד והאשה בת י"ב שנים ויום אחד
פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר
ב
(ב) שם במשנה אלא במשיכה
קנה ס"ב:
דלעבידו להו מילי אמר רב נחמן אמר
לא סמכינן אשנים לאחזוקינהו
אי משכחינן בתר הכי סימנים
קמו ט מיי' פ"ג מהל' זכיה
וחכמים אומרים אלו
ואלו נקנין באמירה אמרו
ומתנה הל' א סמג
כגדולים ובני שיער להחשב קדושיהן
בתראי לא הוו קדושין ואי לא משכחי
ד
שמואל בודקין ג לקדושין לגרושין ולחליצה
לו מעשה: (ג) רשב"ם
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
❖
ודאי אף להקל כגון לבטל קדושי
סימנים הוי ספיקא דחיישינן שמא
ולמיאונין ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן
ד"ה ה"נ וכו' אלא בכולהו
רמא סעיף א:
שני שקידש אחריו בלא גט אלא
נשרו בספיקא דאורייתא כי הכא
תקון: (ד) ד"ה רבי אלעזר
עשרים וכיון דבדקנא לקדושין לגרושין
וכו' ר' אלעזר ס"ל דדברי
בודקין אחריו אם הביא שערות אז
כדאמר בפ' בא סימן וליכא למימר (ז)
שכיב מרע: (ה) ד"ה ואחד
למה לי לא נצרכא אלא ליבום דתנן בן
מוסף רש"י
א) ד
יחשבו קדושי ודאי: ולגירושין. לקמיה
דאם פשטה ידה וקבלה קדושין
מסוכן כו' ה"ה היכא דעמד.
תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה
בן תשע שנים ויום אחד
נ"ב ותימה א"כ אמאי נקט
מפרש: ולחליצה. כדמפרש לקמיה
מאחר חיישינן לקדושי [שניהם]
ה
שבא על יבמתו קנאה.
במעשה דמרוני ומת הא
ואין נותן גט עד שיגדל לחליצה לאפוקי
דמשום אשה נקט לה שלא תחלוץ עד
וכדשמואל דאמר בפ' עשרה יוחסין
ה
ליורשה ושלא תיפטר עוד
אפילו בלא מת נמי כמו
בחליצה אלא בגט (סנהדרין
שהקשו תוס' דף קנא ע"ב
מדר' יוסי דאמר איש כתוב בפרשה אבל
שתגדיל ותביא סימני שיער: ולמיאונין.
(קדושין דף עט:) קדשה אביה בדרך
ב)
וזכה בנכסי אחיו, ואע"ג
ודוחק לומר דנקט מת
נה:)
לא תמאן: עד
אם הביאה שערות
וקדשה היא עצמה בעיר חוששין
אשה בין גדולה ובין קטנה קא משמע לן
שאין קנין לקטן, הרי קנויה
לאורויי דשכיב מרע היה
לו ועומדת (נדה מה.). ואין
דאין זה ראיה וכמו שהשיבו
שיהא בן עשרים. אע"ג דאייתי
לקדושי [שניהם] דהתם לא קאמר הכי
דמקשינן אשה לאיש דלא כר' יוסי
ו
נותן גט עד שיגדל. אם
לו משם ראיה מרוני בריא
שערות מי"ג: וכי מאחר דבדקנא
אלא ביומא דמשלם שית שבאותו יום
ז ולמיאונין לאפוקי מדרבי יהודה ג) דאמר
בא לגרשה, דקידושי אחיו
היה ונראה בעיני דנקט ומת
ליה. להאי גברא בשעת קדושין
בגרה אבל הכא שהגיע כבר לגדלות
קידושין גמורין וגירושין של
לאורויי דמצוה מחמת מיתה
ו
עד שירבה שחור קא משמע לן דלא כרבי
ח
זה אינם גירושין גמורין דאינו
היה ולכך אם עמד חוזר
ונמצא גדול למה צריך בדיקה בשעת
מזמן גדול לא ז:
בן דעת (שם) שהרי על
ואע"ג דקנו מיניה ואשמועינן
יהודה ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן
ולגירושין.
גירושין: אלא ליבום. דמבן תשע
שאם לא ימצאו
ידי קדושי אחיו גדול נאסרה
דבעי קנין אפילו במצוה
עשרים לאפוקי ממאן דאמר בן שמנה
וגירושין של זה אינן חשובין
מחמת מיתה וכדאוקימנ'
קנאה בביאה ואין יכול לגרש עד שיביא
שערות לא יהיו
להפקיע קדושי אחיו, דקטן
לעיל בגמ' דמעשה דבני
עשרה והלכתא תוך זמן כלפני זמן
שתי שערות: לאפוקי מדר' יוסי.
גירושין דלא סמכינן אחזקה להקל וכן
הוא ואינו בן דעת (סנהדרין
רוכל מצוה מחמת מיתה הי'
נה:). דאמר איש כתוב
ומה שפי' רשב"ם בסמוך
והלכתא כגידל בר מנשה והלכתא כמר
דמשום חליצת איש לא איצטריך
לחליצה ולמיאון ואע"ג דגבי מיאון
בפרשה. ואם לא יחפוץ
איכא למימר דמודה ר"א
דמגירושין שמעינן לה: ה"ג עד שירבה
אמרי' בפ' בא סימן (דף מח: ושם)
זוטרא והלכתא כאמימר והלכתא כרב
האיש, הלכך קטן לא חליץ,
במצוה מחמת מיתה אינו
נחמן אמר שמואל בכולהו: מתני'
אבל אשה בין גדולה בין קטנה
אלא לפי תשובת אמרו לו
השחור קמ"ל דלא כרבי יהודה.
קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה
(נדה נב.). דמקשינן אשה
[דלא הוה סלקא] אדעתייהו
צריכה בדיקה דחזקה הביאה סימנין
ובמסכת נדה [נב.] מפרש עד שירבו
לאיש. דכתיב ואם לא יחפץ
דר"א מצריך קנין אפי' במצוה
ד) המחלק נכסיו על פיו ר' אלעזר אומר
היינו היכא דלא בדקנא אבל היכא
השערות ויהיו שוכבות ונראה כמו
האיש, ולא קטן, ואשה נמי
מחמת מיתה כל כמה דלא
אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להן
אע"ג דלא כתיב מיעוטא
השיב ר"א ממעשה דמרוני
ט
דבדקנא ולא אשכחינן יכולה למאן ולא
שהרבה השחור ולא גרס על הלבן
בעינן גדולה כאיש, דאיתקש
לפי זה ודאי [יש להקשות
אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין
חיישינן שמא נשרו כיון שלא בעל
ולר' יהודה אין בודקין דהא לאחר
מאי ראיה] ממעשה דבני
לה דכתיב בההוא קרא ועלתה
יבמתו השערה (יבמות קה:).
רוכל הלא ר"א מוקים לה
להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה (ב)
הבאת שערות ממאנת עד שירבה
ח כדאמרי' בפ' בא סימן (ד' נב.) מיהו בזמן
עד שירבה שחור. שיהיו
במצוה מחמת מיתה וצריך
אמרו
ויהיו שוכבות: והלכתא כגידל בר
הזה לא בקיאינן בהכרת גומות :
ח) ט
שם שערות הרבה (שם יב:)
לפרש דאף לפי זה שפיר
וכי מאחר דבדקנוה לקדושין לגירושין למה לי כו'. וא"ת ומאי
שיוקף אותו מקום בשער,
השיבו דמדנקט והוא בשנים
מנשה. דבן י"ג היודע במשא ומתן מוכר בנכסי אביו אפי' מקרקעי
ובמסכת נדה (נב:) מפרש לא
[עשר מנה ומאי נפקא מינה
דאילו מטלטלי אפילו פעוטות כבר שית מוכרין: כמר זוטרא.
קושיא וכי חובה הוא לבדוק לקדושין אבל לגירושין צריך הוא
שירבה ממש אלא שיהו שתי
אם] לא להודיע דמתנת ש"מ
שערות ארוכות שוכבות
בלא שיור היתה דהשתא אי
דלעדות מטלטלי מעיד בן י"ג שאינו יודע בטיב משא ומתן אבל
לבדוק אם הוא גדול לגרש ועוד דהוה ליה למימר האי לישנא
ונראה כמו שירבה השחור
אפשר לומר דהמעשה היה
בעדות קרקע לא: והלכתא כאמימר. דמתנת בן י"ג שאינו יודע
למאי הלכתא בדקינן לגירושין י דממה נפשך היא מגורשת שאם
(חולין כו: וכעי"ז כתובות לו.).
במצוה מחמת מיתה דא"כ
המחלק נכסיו על פיו. על
[אין חילוק בין] מתנה בלא
בטיב משא ומתן הויא מתנתו מתנה ואע"ג דמכירת נכסיו לא הויא
היה קטן בשעת קדושין אפי' גירושין לא בעי ואם היה גדול עכשיו
פי צואתו מחלק נכסיו לבניו
שיור או בשיור אלא בע"כ
מכירה: והלכתא כרב נחמן אמר שמואל בכולהו. קדושין וגירושין
הוא (ח) גדול בשעת גירושין ואם היה ספיקא הא ספיקא דאורייתא
ולא כשאר המורישים
דמתנת שכיב מרע [לא בעי
חליצה ומיאונין דלא סמכינן אשנים עד שנבדוק סימנין ולמכור בנכסי
לחומרא דחיישינן שמא נשרו כדאמרי' בפ' בא סימן (שם) ודוחק
קנין]: (ו) תוס' ד"ה בודקין
שחולקים היורשים בשוה
וכו' שהגיע כבר לכלל שנים
(גיטין יד:). נקנין בכסף
אביו עד שיהא בן עשרים ויביא סימנים מי שאינו יודע בטיב
לומר דבודקין לקדושין דהיינו אם לא מצאו שערות לא תהא מקודשת
וכו' ומהניא הך בדיקה כצ"ל
ובשטר ובחזקה. שבכך הן
משא ומתן דטפי מעשרים לא אמטו רבנן להמתין לחכמתו ואם
דלא חיישינן שמא נשרו דהויא אז מילתא דשמואל בהכי דלא כהלכתא:
ותיבת וגם נמחק: (ז) בא"ד
ו)
יא
נקנים מן הבריא, ושכ"מ נמי
לחליצה לאפוקי מדר' יוסי. וא"ת אימא דלענין איש מיירי
וליכא למימר לשמואל דאם
לר"א אי לאו אקנינהו בהכי
לא הביא שיער בעשרים נחזקינן כקטן עד רוב שנותיו אם לא
❖
.
פשטה וכו' דהתם לא קאמר
לא מיקנו (שם)
נמצאו בו סימני סריס. ואיכא למימר דוקא בנכסי אביו אבל
דהתם אפי' ר' יוסי מודה וי"ל דמשמע לי' דמיירי בין
שמואל הכי: (ח) ד"ה וכי
מאחר וכו' עכשיו הוא נמי
בנכסים שנתנו לו במתנה או שקנה ממטלטלין שאינם ירושת
באיש בין באשה דומיא דלגיטין ולקדושין דמיירי בין באיש בין באשה:
❖
גדול:
מוסף תוספות
לאפוקי
מדר' יהודה כו'. ואם תאמר מנא ליה לאפוקי מדרבי
אבותיו הנהו מוכר פחות מבן עשרים כדין מטלטלין:
מתני' ר' אלעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן כו'. ר' אלעזר
א. [ד]נתאנה לוקח בזוז
יהודה דלמא בבדיקה דרבי יהודה איירי ויש לומר
שהוא חומש למקח ויותר
רבינו גרשום
סבירא ליה (ד) לענין שכיב מרע אינם ככתובין וכמסורין כלל
דומיא דבדיקות דלעיל דהוי ב' שערות מיהו צריך עיון אי קאמר
משתות הוא זה. רש"י ב"מ
ר' יהודה למילתיה גבי מיאון דוקא או לא: עד שירבה שחור על הלבן.
אלא כבריא בעלמא וצריך קנין כשאר מתנת בריא ואע"ג דמית
מט: ב. דאין אונאה
עד שיביא שערות ויודע
עד פלגא אבל מפלגא
בטיב משא ומתן לא מצי
לא קנה מקבל מתנה בלא קנין ואפי' מצוה מחמת מיתה נמי לר"א
פי' רבינו שמואל דלא גרסינן על הלבן יב ור"י אומר דגרסינן שפיר דעל
ואילך מיקרי ביטול מקח
לאסהודי
לאחרינא
בעי קנין שהרי מעשה של אמן של בני רוכל אוקימנן לעיל (דף קנא:)
הלבן היינו על הבשר שהוא לבן ואיידי שהזכיר שחור בשיער הזכיר בשר
יג
ויש להם. ב"מ נז. תוד"ה
במקרקעי: אלא מעתה.
רבי
אמר. ג. [ד]אצל מעות
דאמרת שמשום הכי מצי
בלשון לבן ט): אלעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן כו'. הכי
במצוה מחמת מיתה ואפ"ה פליג ר"א ואמר להו לחכמים בני רוכל
שנתן שתות הוא. רש"י ב"מ
לאסהודי משום דמצי
תקברם אמם ושלא כדין קיימו דבריה כי אם לקונסן: ואחד מסוכן.
גריס רבינו תם ר' אלעזר ולא ר' אליעזר והוא ר' אלעזר בן שמוע דאי
מט: ד. שאם לא יבדקו
לזבוני א"כ פעוטות דמצי
עכשיו אע"פ שימצאו לה
זביני כדתנן ה"נ דעדותן
ואף על גב דלא שייר מידי לא מיקני באמירה כלל. ונראה בעיני
גריס ר' אליעזר היה קשה מדתני בתר הך בבא פלוגתא דר' אליעזר
שערות לאחר זמן שמא
עדות. הא לא הוי אלא בן
דכיון דלא מפליג ר"א בין שכיב מרע לבריא לענין היכא דמית
ורבי יהושע גבי קנין דשכיב מרע בבבא אחריתי ואי גרס ר'
יד
בשעת קידושין קטנה היתה
(תשיסר) [שית ושבע]. הא
וחוששים לקידושין הב'.
לא מצית אמרת לגבי עדות
(ה) הוא הדין היכא דעמד אינו חוזר אם קנו מידו לר' אלעזר:
אליעזר בתרוייהו א"כ ליערבינהו וליתנינהו המחלק נכסיו על פיו רבי
רבינו יונה. ה. [וא"כ היה]
אנשים בעינן כדכתיב
אליעזר אומר אחד בריא כו' בד"א בחול אבל בשבת דבריו קיימין ר'
בני
צ"ל דבודקין היינו קודם
ועמדו שני האנשים בעדים
יהושע אומר כו' אלא מדפלגינהו לתרי בבי שמע מינה הראשון הוא ר' אלעזר בן שמוע ועוד ראיה דקאמר בגמרא א"ר לוי קונין מש"מ ואפילו
קידושין דאי לאחר קידושין
הכתוב מדבר וליכא
אפי' מצאו שערות צריכה
דתינוקות הן. ולעולם גבי
בשבת ולא לחוש לדברי ר' אלעזר כו' ואי גרס ר' אליעזר הא אית ליה בסמוך דבשבת דבריו קיימין בלא קנין טו ועוד מאי האי דקאמר
גט משניהם דילמא השתא
עדות עדותן עדות
אמרו
הוא דאתו ובשעת קידושין
במטלטלין אבל לא
לא הוו דהכי אית ליה
במקרקעי: אמר אמימר.
לשמואל. שיטה מקובצת בשם הרא"ש, ועיין מהרש"א. ו. דהתם ודאי הוא דאמרינן השתא הוא דבגר שאין בה שום חזקה לומר
אע"ג דאינו יכול למכור בנכסי אביו עד כ' שנה וכדאוקמת' הלכתא אפ"ה אי יהיב מתנה מנכסי אביו מתנתו מתנה: ומה זביני
מצפרא אתו. שם. [ד]הרי היום אין לה חזקה משום דבר לא מנערות ולא מבגרות שהרי היום עשויה להשתנות. קידושין עט:
דמקבל זוזי אמרת לא. מתנה דבחנם הוא לא כ"ש: א"ל ולטעמיך. דמקשת הכי מי מצי זבין שפיר בנכסי אביו. דזבן שוה ד' בה'
תוד"ה אלא. ז. [ד]ודאי אית לן למימר כיון דאחר קידושין מצאן חזקה שגם בשעת קידושין היו בה. שיטה מקובצת בשם
ה"נ דזביניה זביני. אלא לא אזיל כלל משום האי טעמא דזבין שפיר ולא משום דלא אתו לידיה דלא מצי למיהב מתנה אלא מאי
הרא"ש. ח. [ד]הויא לה ביאה זו קידושין גמורין דהא גדלה ושוב אינה יוצאה במיאון. רש"י נדה מו. ט. [וכן] אין אנו
טעמא אין מכירתו מכירה אע"ג דזבין שפיר דגזרינן האי דזבין שפיר אטו האי דלא זבין שפיר דכי היכי דהאי אין מכירתו מכירה
בקיאים לבדוק בכל גופה שלא יהו לה שערות דאפי' אחת בגבה ואחת בכריסה ובקשרי אצבעותיה מצטרפים. נדה נב:
הכי נמי אידך דקים להו לרבנן כו': מילי. הנאה וגמילות חסד: אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקדושין ולחליצה
תוד"ה הלכה. י. [ו]למה תלה קושיתו בבדיקת קידושין, אפי' אם לא היו בודקים לקידושין יש להקשות למה לי בדיקה
ולמיאונין. אי הוה בן י"ג שנה ויום אחד: (ולמכור בנכסי אביו. לא מצי למיזבן): ואם בת היא לחליצה ולמיאונין בודקין אם היא
לגיטין. רבינו יונה. יא. [ובודקין לגירושין] דשמא קטן הוא ולא יצטרך לגט ואין ראוי ליתן גט שלא לצורך כדי שלא יאמרו
בת י"ב שנה ויום אחד: ולמכו' בנכסי אביו. לא מצי למזבן עד שיהא בן עשרים והביא שתי שערות: וכיון דבדקינא. ליה לקדושין
אין קדושין תופסין באחותה או כדי שלא לפוסלה מן הכהונה וכיון שיבדקוהו ולא תביא ב' שערות אין צריכה גט. רבינו
דגדול היה כשקדשה כל שכן דלגירושין הוי גדול: לא נצרכה אלא לקדושי יבם. דבן תשע קנאה והויא אשתו ואם דעתו לגרשה
יונה. יב. משום דאמרינן בפ' בא סימן (נדה נב.) לא שירבה ממש אלא כדי שיהו שתי שערות שוכבות ונראה כמו שירבה
אינו רשאי עד שיגדל: איש כתיב בפרשת יבמים. ככה יעשה לאיש ומקשי' אשה לאיש דזה וזה עד שיגדילו: לאפוקי מדר' יהודה
שחור ועל הלבן משמע יותר מן הלבן. כתובות לו. תוד"ה עד. יג. וקאמר ר' יהודה דבעי שישחיר אותו המקום מן השערות
דאמר. עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות. ר' יהודה אמר עד שירבה שחור כו' קמ"ל דהלכה כת"ק דר' יהודה: תוך זמן
ובשתי שערות סגי כדמפורש בפ' בא סימן ולא שירבה ממש אלא שיהו שתי שערות שוכבות ונראה כמו שריבה השחור
כלפני זמן. ואין מכירתו מכירה: והלכתא כגידל בר מנשה. כדשלח ליה רבא: והלכת' כמר זוטרא. דאמר לא אמרינן דעדותן עדות
אלא במטלטלין: והלכתא כרב נחמן אמר שמואל בכולהו. דאמר בודקין לגירושין כו': פיסקא המחלק נכסיו על פיו. כגון שכ"מ
כלומר דומה כמו שיש שם שערות הרבה. חולין כו: תוד"ה עד. יד. ר' אליעזר אומר בשבת דבריו קיימין אבל לא בחול ור'
יהושע כו', אבל ברישא פליגי בין בחול בין בשבת מדלא ערבינהו. גיטין יד: תוד"ה ר' אליעזר. טו. ואע"ג דלר"מ אמרינן
שאינו צריך לקנין ולא כתיבה ולא משיכה אלא בדבור בעלמא: ר' אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן. המחלק על פיו: נכסים
בגמ' דלר' אליעזר בחול דבריו קיימים ולא בשבת, מיהו ר' לוי אמתניתן קאי דאתיא דלא כר"מ. שיטה מקובצת בשם הרא"ש.
שיש להן אחריות. כלומר ר' אליעזר לא סבירא ליה דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי וצריכין כל חיזוקין כבריא: