קנו:
מי
שמת פרק תשיעי
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בני רוכל.
שם אביהן: שהיתה חולה ואמרה
תינתן כבינתי לבתי.
אמרו לו מעשה דבני רוכל כו' לימא להו דשבת הוה ע"כ דברי ר"ת
קמז א מיי' פ"ח מהל' זכיה
א) [לעיל קנא: גיטין יד:],
ב) קדושין דף כו: [ע"ש
ומתנה הל' ב סמג
ועוד הקשה ר"י מדאמרי' בגיטין בסוף פ"ק (דף יד: ושם) גבי הולך
אם מתנת שכיב מרע בלא שיור היתה איכא למימר דמודה ר"א
עשין פב טוש"ע ח"מ סי' רנ
וכן ברש"י במדוני כדכתיב
מנה לפלוני כו' ומוקי לה התם בשכיב מרע וקאמר ר"י הנשיא
במצוה מחמת מיתה דלא בעי קנין והוא דמית דהא לא מיבעי
מלך מדון], ג) [צ"ל אלעזר
סעיף א:
קמח ב מיי' פ"ה מהל'
וכן איתא בקדושין כו:
משום ר' יעקב שאמר משום רבי מאיר כר' אליעזר (ח) דבחול צריך
לאוקומי מעשה דבני רוכל במצוה מחמת מיתה ואם מתנת שכיב מרע
וכ"כ תוס'], ד) [שבת כט:
כלאים הל' יח סמג
במקצת היתה ומיבעי לן לאוקומי
קנין ואי גרסי' הכא רבי אליעזר הא
וש"נ], ה) [צ"ל אלעזר],
לאוין רפ טוש"ע יו"ד סי'
ו) כלאים פ"ה מ"ח שבת
במצוה מחמת מיתה כדאוקימנן לעיל
אית ליה לר"מ בגמ' דרבי אליעזר
רצו סעיף יד:
אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה
א)א
קמט ג ד מיי' פ"ח מה'
דף קמד:, ז) [צ"ל אלעזר],
אומר בחול דבריו קיימין ולא הצריך
[קנא:] דהא מתנת שכיב מרע במקצת כולי
חולה ואמרה תנו כבינתי לבתי והיא
ח) גי' ירושלמי ר' יוסי
זכיה ומתנה הל' [ב]
(א)
קנין והתם בחול מיירי מדקאמר
עלמא מודים דלא מיקניא באמירה
בר בון אומר עילא
ג סמג עשין פב טור וש"ע
בשנים עשר מנה ומתה וקיימו את דבריה
היה רוצה לקללן מקיימי
ח"מ סי' רנד:
הולך מנה לפלוני דמשמע בחול אלא
ואם כן ע"כ פליג ר"א אפילו
אמר להן בני רוכל תקברם אמן: גמ' ב) תניא
קנ ה מיי' שם הל' ב וסמג
כרכום בכרם היו, ט) [צ"ל
במצוה מחמת מיתה: אמר להן אין
ש"מ דגרס רבי אלעזר ואית ליה בין
אלעזר], י) [צ"ל אלעזר],
שם טוש"ע ח"מ סי' רנ
אמר להן רבי אליעזר לחכמים מעשה
כ) [גי' ירושל' ובסהמ"ש
ג)
(ב)
סעיף א:
מביאין ראיה מבני רוכל. דרשעים
בשבת בין בחול צריך קנין ופליג
קנא ו מיי' שם פ"ד הל' ח
וחכמי' אומרי' בשב'
במרוני אחד שהיה בירושלים והיו לו
אדרבי אליעזר ורבי יהושע דבסמוך
היו והלואי שתקברם אמם כדמפרש
א
וכו'], ל) [פ"ה מ"ח],
סמג שם טוש"ע ח"מ
❖
מ) [שייך לעמ' הבא], נ) [פי'
מטלטלין הרבה וביקש ליתנם במתנה
סי' רמג סעיף יח:
טעמא בגמרא וקנסא הוא דקנסום
וגרסי' ולא לחוש לדברי רבי אלעזר
הרשב"ם תמצא לעיל קנא:
אמרו לו אין להם תקנה עד שיקנה על גב
רבנן לקיים מתנת אמם לבתה בלא
וכן בפ"ק דקדושין (דף כו:) גבי בעיא
ד"ה כבינתי וע"ש], ס) צ"ל
קנין: גמ' במרוני. על שם מקומו:
בראשונה, ע) [ערך ככליאר],
דצבורין ולקמן בגמ' גבי המקיים קוצים
מוסף תוספות
קרקע (ג) הלך ולקח בית סלע אחד סמוך
פ) [ערך רד ב'], צ) שם בגיטין
וביקש ליתנם. שהיה שכיב מרע
בכרם גרס רבי אלעזר וכן בשבת
לירושלים ואמר צפונו לפלוני ועמו מאה
אית' ליקניה ניהלה דוכתא
א. וג' מחלוקת בדבר.
פרק חבית (דף קמד:) דמייתי לה
לדברי ר"א ומקבלי מתנה לא הוו
דיתיב ביה גיטא, ק) לפנינו
גיטין יד: תוד"ה ר' אליעזר.
צאן ומאה חביות ודרומו לפלוני ועמו מאה
ליתא, ר) [וע"ע תוס' עירובין
ב. שהוא סבור שאם אין
ההוא דהמקיים קוצים בכרם והר"ר
גביה כדמפרש בקדושין [כו:] והתם פריך
עא. ד"ה ומקני ותוס' גיטין
קנין אין דבריו קיימים.
צאן ומאה חביות ומת וקיימו חכמים את
עלה טובא: אמרו ליה אין להם
יצחק בר מאיר הקשה מן התוספתא
עז: ד"ה ותיזל ותוס' ביצה
ריטב"א. ג. דליכא מאן
דבריו אמרו לו משם ראיה מרוני בריא
לו: ד"ה והא מצוה], ש) [שייך
דפליג בכל דבעי קנין
ד)
תקנה. לזכות בהן המקבל מתנה לפום
(פ"י) דקתני התם המסוכן שחלק נכסיו
לדף קנז.], ת) [ועיין תוס'
לומר שאם עמד חוזר,
היה: אמר להן בני רוכל תקברם אמן וכו':
על פיו בין בחול בין בשבת דברי
מאי דלא סמכא דעתן עד שיקנה
סנהדרין סח: ד"ה קטן ותוס'
דא"כ כל כורחין הוה לן
❖
גיטין לט. ד"ה קטנים],
למימר דיש קנין לאחר
מאי טעמא קא לייט להו אמר רב יהודה
המת יעשו אבל בריא עד (ט) שיקנו
כו' הכי מפרש בפ"ק דקדושין והתם
(ד)
מיתה, ואי אפשר, רשב"א.
מפרש שפיר: ולקח בית סלע. שאינו
בכסף ובשטר ובחזקה ר"א אומר
אמר שמואל מקיימי קוצים בכרם היו ורבי
ד. לקנות ביתא בשבת
ולגרש כדי שלא תטרף
נכסים שיש להם אחריות נקנים
ראוי לזריעה וקנאו בזול לשם כן על
הגהות הב"ח
אליעזר לטעמיה דתנן המקיים קוצים
ה)
ו)
דעתו של חולה עליו.
מנת להקנות (ו) לו: מרוני בריא
בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם
(א) במשנה ואמרה תינתן
בכרם רבי ז) אליעזר אומר קדש וחכמים
ריטב"א גיטין עז: והא
היה. בשעת מתנה ואח"כ מת:
אחריות אין נקנים אלא במשיכה
כבינתי. נ"ב ע"ל בתוס' דף
דאיצטריך להקנות בקנין
אומרים לא קדש אלא דבר שכמוהו
קמט סוף ע"א: (ב) גמ'
ב
בריא ולא הקנה באמירה
מקיימי קוצים. קרדונ"ש: בכרם.
אמר ר' אליעזר מעשה במרוני אחד
מעשה במרוני. נ"ב בקידושין
בעלמא אע"ג דזה ודאי
מקיימין (ה) ח)בשלמא כרכום חזי אלא קוצים
שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין
דכה"ג אשכחן במסכת כלאים ל) דמאכל
דף כו מביא רש"י להדיא דצ"ל
מצוה מחמת מיתה הוה
למאי חזי אמר רבי חנינא מאי טעמא דר'
מדוני ע"ש מלך מדון אחד:
ואפי' במתנה במקצת לא
הרבה כו' במה דברים אמורים בחול
בהמה הוי כלאים בכרם משום לא
(ג) שם הלך ולקח בית סלע.
בעי קנין ובאמירה בעלמא
אליעזר שכן בערביא מקיימין קוצים
אבל בשבת לא יעשה ואם עשה עשוי
תזרע כרמך כלאים ואפילו מקיים
ט)
נ"ב ע"ל בפ' חזקת דף מד
מקנה, שאני הכא בגט
במ"ש התוס' בד"ה דלא ה"ל
דבעינן הקנאת בריא כי
בשדות לגמליהן אמר רבי לוי קונין קנין
ר' יהושע אומר בחול אמרו קל וחומר
לוקה דדרשי' במועד קטן (דף ב:)
ג
ארעא: (ד) שם מאי טעמא
היכי דתקנה מחיים דמתנת
כלאים שדך לא: שכן בערביא כו'.
בשבת דברי ר"מ ורבי יהודה אומר
משכיב מרע אפי' בשבת ולא לחוש לדברי
קא לייט. נ"ב [הא דלא משני]
שכיב מרע אינו קונה עד
דרשעים היו איכא למימר
לאחר מיתה ואין גט לאחר
ורבנן בתר רובא דעלמא אזלי שאינן
רבי אליעזר אומר במה דברים
ר' אליעזר אלא שמא תטרוף דעתו עליו:
י)
ד
דקא מדקדק בע"כ אי אפשר
מיתה. שם. ה. דלא תפול
מקיימין שדות לגמליהן: קונין משכיב
אמורים בשבת אבל בחול לא יעשה
מתני' רבי כ) אליעזר אומר בשבת דבריו
לומר דעברו על דבר שפשט
קמי יבם. גיטין עז: תוד"ה
מרע אפי' בשבת. לא שנא היכא
ואם עשה עשוי רבי יהושע אומר
איסורו בכל ישראל דאם כן
ותיזיל. ו. כדמוכח בפ"ק
קיימין מפני שאין יכול לכתוב אבל לא בחול
[מאי השיבו] לר"א הלא
דב"מ (י.) דאמרינן חצר
שצריך קנין כגון ששייר לא שנא במחלק
בשבת אמרו קל וחומר בחול אלמא
תשובתן בצידן דכיון דרשעים
משום ידה איתרבי ולא
רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר
ה
כל נכסיו דכיון דתלי טעמא משום
משמע דכולה רבי אליעזר קתני לה
היו קנסינהו רבנן אלא בע"כ
גרע משליחות. סנהדרין
דלדעת א"ל לא היו רשעים
בחול כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול
סח: תוד"ה קטן. ז. וקטן
שמא תטרוף דעתו עליו דלא סמכא
ואור"י דלא קשיא מידי דבמה דברים
❖
א"כ [מאי קאמר ר"א אלא
לאו בר שליחות הוא. שם.
דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר לקטן
דעתיה שתתקיים צוואתו באמירה
אמורים דתוספתא אמתני' דהכא
צריך לומר] דלדעתו בלבד היו
ו
אמרו קל וחומר לגדול: גמ' מתני' מני
רשעים ומשני מקיימי קוצים
הלכך כדי להפיס דעתו קונין אפילו
קאי ולא אמילתא דרישא דר' אלעזר
בכרם היו ור"א לטעמיה כו':
רבינו גרשום
בשבת בכל מתנתו בין ששייר וצריך
דתוספתא אלא אמילתא דרבנן קאמר
(ה) שם שכמוהו מקיימין
רבי יהודה היא דתניא רבי מאיר אומר ר'
(בשלמא כרכום וכו' למאי חזי)
אמרו לו כו' וקיימו את
קנין בין בלא שייר ובאמירה סגי
דאמרי דלא בעי קנין והכי פירושא
אליעזר אומר בחול דבריו קיימין מפני
תא"מ ונ"ב בפרק חבית ל"ג
דבריה. אלמא דדברי שכיב
ואע"ג דקנין דמי למקח וממכר שהרי
דאם עשה עשוי ולא אמרינן דאין
להך קושיא: (ו) רשב"ם ד"ה
מרע ככתובין וכמסורין דמו
שיכול לכתוב אבל לא בשבת רבי יהושע
ולקח וכו' להקנות בו הס"ד:
קונין בכליו של קונה שמקנה סודרו
קנין לאחר מיתה דכיון שאין יכול
דבאמירה בעלמא קיימו
אומר
(ז) ד"ה בשבת וכו' מגו
את דבריה: אמר להו ר'
כדי לקנות בו המתנה: ולא לחוש
לעשות אלא בקנין מודו כ"ע שיועיל
דיכול להקנות: (ח) תוס'
אליעזר. לעולם צריך חיזוק
לדברי ר' אליעזר. מה שקונין לאו דצריך קנין כר"א דהא
זה הקנין לאחר מיתה והוי כאילו פירש מהיום אם לא יחזור בו לאחר
ד"ה (בע"א) רבי אלעזר
וקנין כבריא והכא שלא
וכו' משום ר"מ כר' אליעזר
כדין עשו להם לבני רוכל
קיימא לן כרבנן דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין אלא להפיס
מיתה וה"ק לא יעשה בלא קנין ואם עשה בקנין מה שעשה עשוי
דצריך קנין כצ"ל ותיבת
לפי שהיו רשעים תקברן
כבינתי
לבתי. פי' רבינו
דעתו כדי שלא תטרוף דעתו קונין דהשתא סמכא דעתיה:
ולכתחילה נמי יכול לעשותה בקנין:
דבחול נמחק: (ט) בא"ד
אמן ואין מביאין ראיה
מתני' רבי אליעזר אומר. אם בשבת חילק נכסיו אז תקנו
אבל בריא עד שיקנה בכסף
מהם שמוטב שתירש הבת
שמואל נ) נושק"א בלע"ז שחוגרת בה צוארה ואין נראה לר"י מדאמר
ובשטר ובחזקה ר"א אומר
יותר מהם לפיכך קנתה
בשבת פרק במה אשה יוצאה (דף סב.) ולא תצא בכוליאר וקאמרי'
חכמים שיהו דבריו קיימין בלא קנין וכתיבה שלא תטרוף
אחד בריא ואחד מסוכן
הבת: במרוני אחד. מאותו
נכסים שיש להם אחריות:
מקום היה ששמו מרון
דעתו שמן הדין אין יכול לקנות ולכתוב בשבת: אבל לא בחול. שיש
בגמרא מאי בכוליאר אמר רב מכבנתא (י) היינו כבינתי דהכא
(י) ד"ה כבינתי וכו' והיינו
ושכיב מרע היה והיו לו
תקנה בקנין וכתיבה ולמה תטרוף דעתו: בשבת אמרו. שדבריו
ופי' רש"י התם נושקא ולמה אסור לצאת בו בשבת והלא
כבינתי דהכא ופי' רש"י התם
מטלטלין הרבה ולקח בית
נמי נושקא: (כ) בא"ד שהיא
אינו עשוי אלא דרך מלבוש ושלפא ומחוי נמי לא שייך ביה כיון
קיימין אע"ג דליכא למימר מגו דיכול לקנות ולכתוב כי לא עביד
סלע שקנהו בזול שאינו
(ז)
❖
כנגד הלב שהנפש נתון שם:
ראוי לחרישה ולא קנאו
שתגלה בשרה ועוד אמרי' ביומא פרק ס) אמר להם הממונה (דף כה.)
נמי קני וקל וחומר בחול דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו:
אלא להאי צורך להקנות
זכין לקטן. הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו ממון שנותנין לו תקנו
גבי כהנים תנא היו עומדים בכוליאר פירוש עומדין בעיגול ע"כ
בו וקיימו חכמים את
דבריו. אלמא דצריך חיזוק
לעזי רש"י
חכמים שיהא אחר זוכה ומקבל לצרכו: ואין זכין לגדול. שהרי יכול לזכות
נראה לר"י כפירוש הערוך ע) שפירש בכוליאר הוא כעין עטרה
מעשה כבריא: בריא היה.
בעצמו: ר' יהושע אומר לקטן אמרו. משום דזכין לו שלא בפניו וכ"ש
ומ"מ יש בה שום דבר חד כדאמרי' בשילהי דשבת (דף קנו:)
קרדונ"ש. דרדרים
להכי צריך חיזוק: מקיימי
❖
קוצים בכרם היו. וחשוב
(קוצים).
דשקלה למכבנא ויהבא בעיני דחיויא וכבינתי דהכא אין לפרש נושקא
לגדול שיש לו יד לקבל ולזכות ושליח נמי מצי משוי והלכך כ"ש דזכין
זרע וכלאים בכרם הוי
לאדם שלא בפניו: גמ' מ) קל וחומר לשבת. דכיון דאין יכול לכתוב
אפילו תחלק בין מכבנתא דשבת לכבינתי דהכא דהא כתיב בישעי'
הואיל דאינהו מקיימי בידים
הן: וחכמים אומרי' לא
מוסף רש"י
(ג) ובתי הנפש והלחשים ופי' רש"י שם בתי הנפש נושקא שהיא
עשו לו תקנה לקנות דבריו באמירה בעלמא כדי שלא תטרוף:
קידש אלא בדבר שכמוהו
מתני' רוכל. שם אדם (לעיל קנא:).
כנגד (כ) שהנפש נתון שם וכתוב נמי והרדידים ומתרגמינן כבינתי
מקיימין. הואיל שרוב בני
כבינתי. בית נפש נושק"א
אדם אין מקיימין אותו
ועוד תנן במס' כלים (פכ"ט מ"א) והסגוס והרדיד כו' ופירש בערוך פ) דהיינו רדידים וקרוי בלשון ישמעאל ריד"א והוא צעיף דק שהאשה מתכסה
בה ראשה ותכס בצעיף ותתעלף מתרגם בתרגום ירושלמי רדידא (בראשית לח): קונין מש"מ ואפי' בשבת. במצוה מחמת מיתה או בכותב כל
בלע"ז והוא לשון כבינות
לא חשוב כלאים ולעולם
דרחלות במסכת שבת (נד.)
משום האי טעמא לא קיימו
נכסיו אתי שפיר דשייך התם טירוף דעת כי אע"פ שהקנין אינו מעלה ומוריד מ"מ מצטער על הדבר וה"ה נמי בכותב מקצת אע"פ שסבור
שמכבנין אותן למילת (לעיל
חכמים את דבריה כי אם
ב
שם). והיא בשנים עשר
דדברי שכיב מרע ככתובין
הוא עדיין לחיות שהרי אינו יכול לחזור בו ג ומשייר לנפשו מ"מ שייך ביה טירוף דעת כדפי' רבינו שמואל ואפי' בשבת נמי מותר להקנות כדאמר
מנה. כך היתה שוה (גיטין
וכמסורין דמי: אפי' בשבת.
בהזורק (גיטין עז: ושם) ההוא ש"מ דכתב לה גיטא לדביתהו למחר תקיף ליה עלמא טובא אמר רבא מי איכא דוכתא צ) דלינסבא גיטא ותיזל איהי
טו.). וקיימו את דבריה.
אע"ג דבעלמא אין קנין
אע"פ דמתנת מקצת בלא
בשבת דכל קנין דמי כמקח
ותיחוד ותפתח כו' והיכי קא קניא ליה הא אקנייה רשותא בשבת אסור אלא ש"מ בש"מ הקילו ד וא"כ מותר להקנות גם הכא ותדע דבש"מ הקילו
קנין הואי, דמדקתני דבריה
וממכר דתפיש נותן סודר
דהא תקשה היכי הוה מצי לגרש בשבת והתניא בתוספתא דביצה אין מגרשין בשבת אלא בש"מ הקילו : זכין לגדול ואין זכין לקטן.
ק)
ר) ה ש)
משמע דברים בלא קנין הואי
ומקני בשביל ההוא סודר
(לעיל שם). תקברם אמן.
מאי דבעי אפ"ה גבי שכיב
וא"ת למה אין זכין לקטן הלא זכין לאדם שלא בפניו וי"ל כיון דזכיה מטעם שליחות ו מאן דמצי משוי שליח יש לו זכיה ומאן דלא מצי משוי
קללה היא כלומר לא יעלו על
מרע קונין אפי' בשבת: ולא
שליח אין לו זכיה ומאן דאית ליה זכין לקטן ואין זכין לגדול
ס"ל כיון דגדול יכול לקנות לא תקון ליה רבנן זכיה כמו בקטן:
ת) ז
לב ולא יזכרו בבית המדרש
ליחוש לדברי ר' אליעזר.
לראיה לפי שרשעים היו,
כלומר האי דקאמר קונין
משכיב מרע אפי' בשבת לאו משום דחיישינן כלל לדברי ר' אליעזר דמתני' דקאמר אחד בריא ואחד מסוכן צריך קנין. אלא כרבנן שהיו מקיימין קוצים בכרם ולר"א כלאים נינהו, ולא נלמד מהן ראיה לפי שלא דקדקנו בהן איך היתה אותה צואה, שמתוך שהיו
סבירא להו דבאמירה בעלמא סגיא והאי דקאמר קונין אפי' בשבת לאו משום דצריך קנין אלא משום גזירה שמא תיטרף דעתו עליו. רשעים לא הוזכרו בבהמ"ד (גיטין טו.). במדוני. מאותו מקום כדכתיב (יהושע יב) מלך מדון אחד (קדושין כו:). עד שיקנה על גב
קרקע. ולא היה לו קרקע (שם). משם ראיה. בתמיה (סוכה כח.). רבי אלעזר אומר קדש. מקדש את התבואה משום כלאים דזריעה
דאיכא שכיב מרע דחשיב בדעתיה דאין מתנתו כלום בלא קנין דאע"ג דאמרינן ליה לא צריכת קנין לא סמיך דעתיה. ואי מונעין
הוא (שבת קמד:).
ליה קנין משום שבת אתא לטרוף דעתו דלא פקיד כלל. אלא הואיל דההוא קנין א) אפי' בבריא הוא דבאמירה בעלמא סגיא שבקינן
ליה למעבד קנין כדי שיחלק: ר' אליעזר אומר. אע"ג דבחול צריך ב) קנין שכיב מרע כתובה לקנין כדאמר בקנין בשטר ובחזקה:
בשבת דבריו קיימין. בלא כתיבה דהואיל ואין יכול לכתוב אין הכתיבה מעכבת: אבל לא בחול. אין דבריו קיימין בלא כתיבה דהואיל דראוי לכתוב כתיבה מעכבת: ור' יהושע אומר בשבת אמרו. כלומר אם בשבת אמרו רבנן דככתובין וכמסורין דמו דאין ראוי לכתוב
כל שכן בחול דראוי לכתוב דככתובין דמי ואין כתיבה מעכבת כדאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת: כיוצא בו (אין) זכין לקטן. דמצי למיתן ליה על ידי אחר דאע"ג דלית ליה יד לעצמו למקני אין ידו מעכבת בו וקני על ידי אחר: ואין זכין לגדול. על ידי אחר
הואיל דאית ליה יד ומצי זכי איהו לנפשיה: ר' יהושע אומר לקטן אמרו. דאע"ג דאין לו יד לזכות לעצמו כלום דזכין לו על ידי אחר: לגדול. דאית ליה יד למיקני לא כל שכן דזכין לו על ידי אחר דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת: מתני' מני ר' יהודה היא. דקאמר
אליבא דר' אליעזר ור' יהושע הכי כדקתני מתני'. ר' מאיר אומר ר' אליעזר אומר בחול דבריו קיימין. בלא כתיבה משום דראוי לכתוב וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: אבל לא בשבת. הואיל דאין ראוי לכתוב וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו: ר' יהושע
א) אולי צ"ל אינו צריך בשכ"מ דבאמירה בעלמא וכו'. ב) צ"ל צריך שכ"מ כתיבה וקנין כדאמר לעיל בכסף ובשטר וכו'.