מי
שמת פרק
תשיעי בבא בתרא
קנז.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
נפל
מתני'
הבית עליו ועל אביו כו' בית שמאי אומרים יחלוקו וב"ה
נפל הבית עליו ועל אביו. על ראובן ועל יעקב אביו
ואין
קנב א מיי' פ"ה מהל' נחלות
א) [לקמן דף קנט:] יבמות דף
לח:, ב) לעיל דף מב. לקמן דף
הל' ח סמג עשין פב
אומרים נכסים בחזקתן. דסבירא להו לבית הלל כיון
ידוע מי מת קודם: עליו ועל מורישיו. על ראובן
ועל
קעה., ג) [לעיל דף עט: וש"נ],
טוש"ע ח"מ סי' רפ סעיף יב:
מורישיו כגון אחי ראובן או אחי יעקב אביו שאין להם קרוב יותר
דמחוסר גוביינא אפילו מת האב תחלה הוו בחזקת היורשין ובית שמאי
א
קנג ב מיי' פי"ח מהל' מלוה
ד) כתובות דף קי., ה) [ב"ק
יא:], ו) לעיל ד' מד:, ז) [כתובות
ולוה הל' א סמג עשין צד
מראובן וראובן ראוי ליורשן: והיתה
עליו. על ראובן כתובת אשה
לטעמייהו דאית להו כל העומד לגבות כגבוי דמי ולכך הוי כאילו הוא
ב
צא:], ח) קדושין דף יג: לעיל דף
מוחזק בכך: אמר רב יוסף ת"ש
טוש"ע ח"מ סי' קיא סעי' א
או בעל חוב ואין לו ממה לפרוע:
מב. לקמן דף קעה., ט) [ערכין
ועי' בב"י:
קנד ג מיי' שם פי"א הלכה ח
זה היה פיקח כו'. לא הוה מצי להביא
יורשי האב אומרים הבן מת ראשון.
ו: ז. כ. בכורות מח: ב"ק קד:],
אומר בחול אמרו וקל
וחומר לשבת כיוצא
י) לרש"א הד"א וגר' והוריש
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
❖
בנפל הבית עליו ועל אביו קאי שיורשי
ראיה מרב נחמן דאמר (לעיל קכה.)
בו זכין לגדול ואין זכין לקטן דברי ר' אליעזר
מיד, כ) רש"ל. ולגי' רש"א הוא
קז ס"א:
יעקב כגון בני יעקב שמעון ולוי אחי
יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם
ד"ה אלא כי, ל) רש"ל. וגי' רש"א
רבי יהושע אומר בגדול אמרו קל וחומר
❖
מדפריך, מ) גי' רש"א משתעבד,
ראובן או אפילו חנוך ופלוא בני ראובן
בעל חוב גובה אותה מהם דהיינו
לקטן רבי יהודה אומר רבי אליעזר אומר
מוסף רש"י
שגם הם יורשי יעקב אומרים הבן
טעמא מדרבי נתן ועוד אפילו היה
בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכול לכתוב
נפל הבית עליו ועל אביו
הגהות הב"ח
מת ראשון דהיינו ראובן מת ראשון
יכול להביא ראיה מתני' עדיפא ליה:
או עליו ועל מורישיו. לו
אבל לא בחול רבי יהושע אומר בשבת
דאיקני
קנה ומכר מהו.
ומכח אבוה דאב קאתינא כדאמרינן
י)
(א) רשב"ם ד"ה אליבא
אין נכסים ולמורישים יש נכסים
אמרו קל וחומר בחול כיוצא בו זכין לקטן
דר' מאיר וכו' מקודשת לי
(יבמות לח:). הבן מת ראשון.
אליבא דר"מ דקאמר
בגמרא [קנט:] ולא זכה ראובן בהני נכסי
לכשימות: (ב) ד"ה וחכמים
ולא זכה בנכסי האב ואין לב"ח
ואין זכין לגדול דברי רבי אליעזר ר' יהושע
אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא
כלל ונירש אנו כל נכסי יעקב ולענין
וכו' לפרוע כלום והלא זה
מה לגבות (שם). המלוה את
אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול: מתני'
הקרקע: (ג) תוס' ד"ה דאיקני
חבירו בשטר. אפילו אין
קמבעיא ליה כדמפרש בסמוך וא"ת
נפל הבית עליו ועל מורישיו שייך
וכו' כאן יועיל דהא גבי
כתוב בו אחריות הא פסקינן
אימור דאמר רבי מאיר כגון פירות
למיתני יורשי מורישיו אומרים הבן
א) נפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל
דאיקני וקנה נמי אמרינן:
הלכתא בשנים אוחזין (ב"מ
מת ראשון: ב"ש אומרים יחלוקו.
דקל דעבידי דאתו הני לא עבידי
(ד) ד"ה דאיקני וכו' הקשה
טו:) דאחריות טעות סופר
מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל
רבינו שמואל. נ"ב בסוף דף
הוא וכמי שכתוב בו אחריות
דאתו שיקנה נכסים וימכור ויש לומר
כדמפרש טעמא ביבמות בהחולץ [לח:]
חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון
זה ממש וע"ש: (ה) בא"ד
דמי (לקמן קעה.)
דסתם שטר
דמודי ר' מאיר בהא שהשעבוד חל
דאע"ג דיורשי האב ודאי יורשין בהאי
פירוש השבח שהשביח הלוקח
לאחריות נכתב (לעיל מב.).
ואח"כ מת האב ובעלי החוב אומרים האב
גובה מנכסים משועבדים.
ואין לומר כמו שפירש הוא
ממילא אע"פ שלגבי קנין לא היה לו
ממון ובעל חוב ספק וקאתי ספק
דאליבא: (ו) ד"ה מצוה וכו'
מכורין (לקמן קעה.) מלקוחות
מת ראשון ואח"כ מת הבן ב"ש אומרים
ומוציא מידי ודאי קסברי בית שמאי
להועיל כאן (ג) דהא גבי דאיקני נמי
וכופין כדמוכח כאן: (ז) בא"ד
וכגון שלא שבקו ליה ללוה בני
יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן:
חובת אביהן דהכא כצ"ל ותיבת
חורין לגבות המלוה מהם (לעיל
א
שטר העומד לגבות כגבוי דמי
אמרינן לעיל דמהני אפילו לרבנן דרבי
❖
גמ' תנן התם המלוה את חבירו בשטר
מב.). על ידי עדים. כלומר
והך נמחק:
ותרוייהו ודאי חשיבי: וב"ה סברי
מאיר אף על פי שסבורים דאין אדם
ב)
בלא שטר, גובה מנכסים בני
חורין. וכגון שמודה שלא פרעו,
גובה מנכסים משועבדים על ידי עדים גובה
נכסים בחזקתן. בחזקת יורשי האב
מקנה דבר שלא בא לעולם משום
דהא קי"ל המלוה חבירו בעדים
מוסף תוספות
שהרי הם יורשים ודאי או מיעקב או
דאלים כח השעבוד הכי נמי אלים
מנכסים בני חורין בעי שמואל דאיקני וקנה
אין צריך לפרעו בעדים, אבל
מראובן וכמוחזקין דמו שהרי יעקב
לרבי מאיר לענין דמהני אע"ג דלא
ממשועבדים לא יגבה, דעדים
א. דבעל חוב לא חשיב
מהו אליבא דרבי מאיר דאמר אדם מקנה
ג)
[דאיקני
בלא שטר לית להו קלא (שם).
מוחזק כלל והוא המוציא מן
קנה
מוחזק בנכסיו היה ואלו באים מכחו
עבידי דאתו: כ)
דבר שלא בא לעולם לא תיבעי לך דודאי
זה היה פיקח שמכר לו
היורשין ועליו הראיה.
ומכר] כו'. (ד) הקשה רבינו שמואל
ובעל חוב ספק ואין ספק מוציא מידי
את הקרקע. לפי שהיה זה
ריטב"א. ב. כלומר גדול כח
קנה אלא כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי
ודאי: גמ' תנן התם. לקמן בגט
מבריח מטלטליו ולא היה לו
השטר וכמו שמוחזק בנכסים
תיפשוט ליה מדידיה מדאמר שמואל
מהיכן ימשכננו על חובו ועכשיו
דמי והרי הן קמו במקום
אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אמר
פשוט: המלוה את חבירו בשטר.
בפרק קמא דב"מ (דף יד:) בעל חוב
יטול את הקרקע (כתובות קי.)
.
הבן. רש"י יבמות לח:
רב יוסף תא שמע וחכמים אומרים זה היה
דאיקני קנה ומכר דאיקני
ד)
ג. ומבעי ליה אליבא דרבנן.
אפילו לא נכתב בו אחריות גובה
גובה את השבח פירוש (ה) שהשביח
קנה והוריש. האומר לחבירו
ב"מ יד: תוד"ה תריץ. ד. וי"ל
פיקח שמכר לו את הקרקע מפני שהוא יכול
מנכסים משועבדים אם אין ללוה
הלוקח ואין לומר כמו שפי' דאליבא
נכסים שאני עתיד לקנות אני
[עוד] דהא דאמר שמואל
למשכנו עליו אמר ליה רבא מיניה קאמר
מוכר לך או משעבד לך ואחר
בעל חוב גובה את השבח
נכסים בני חורין גובה מלוה מן
דרבי מאיר איירי דהא שמואל לית
ג
כן קנה ומכר לאחרים, או כתב
היינו לפי המסקנא (דהתם)
ליה דר' מאיר דהא פסיק בפ' אע"פ
הלקוחות דאמר בשנים אוחזין (ב"מ דף
מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה כי קא
ה)
ב
לו דאיקני והוא קנה אחרי כן
[דהכא] דפשיט דאקני קנה
יד.) לרבנן אחריות שלא נכתב בשטר
(כתובות דף נט.) כרבי יוחנן הסנדלר
ומת והוריש לבניו (לעיל מד:).
ומכר משתעבד אף לרבנן.
מיבעיא לן ו) דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה
מצוה על היתומים לפרוע
שם. ה. הא פשיטא ליה
טעות סופר הוא וכמי שנכתב בו דמי
דאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא
והוריש מאי אמר רב חנא תא שמע נפל הבית
חובת אביהן. משום כבוד
דכופין דהא עיקר מילתיה
דלא שדי איניש זוזי בכדי ולכך נתכוין
לעולם ויש לומר דשמואל דסבירא ליה
אביהן, אלא שאין לב"ד לכופן על
בערכין (כב.) אהא דאין
עליו ועל אביו עליו ועל מורישיו והיתה עליו
כך, דלאו מצות עשה מפורשת
נזקקין לנכסי יתומים קטנים
המלוה שיכתוב בשטר אחריות אלא
כר' מאיר הכא דאלים כח השעבוד
היא כסוכה וכלולב, אלא מצוה
וקאמר משום דפריעת בע"ח
כתובת אשה ובעל חוב יורשי האב אומרים
ששכח הסופר וטעה וסתם שטר
שיועיל אע"פ שלא בא לעולם אע"ג
בעלמא דרבנן (כתובות צא: ועי'
מצוה והני לאו בני מיעבד
הבן מת ראשון ואח"כ מת האב ובעלי חובות
תוס' שם פו. ד"ה פריעת). מלוה
מצוה נינהו מכלל דלנכסי
קלא אית ליה ולקוחות הוא דאפסידו
דבקנין לא סבר ליה כוותיה מטעם
על פה אינו גובה לא מן
יתומים גדולים נזקקין.
אומרים האב מת ראשון כו' ואי סלקא דעתך
אנפשייהו שלקחו קרקע מן הלוה ולא
דפי' לעיל דהכא מיבעיא ליה לרבנן :
ד
היורשין ולא מן הלקוחות.
כתובות פו. תוד"ה אמר.
מצוה על היתומים לפרוע חובת
דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה והוריש לא
דשעבודא לאו דאורייתא וכ"ש
ו. [ו]בדליכא אחריות נכסים
הניחו לו בני חורין כדי לגבות מהן
מן הלקוחות, אבל מלוה בשטר
מצוה על היתומים ואין
אביהן. וכופין כאן
משתעבד נהי נמי דאב מית ברישא דאיקני
מלוה את חובו: בעי שמואל. הכותב
(ו)
ה
הוא עצמו שעבדו דכתב ליה כל
כופין וטעמא משום דהוי
נכסי דאית לי אחראין לשטרא
לחבירו משעבד אני לך בחובך כל
ומיהו אין כופין במקום שלא הניח
מצות כיבוד מצוה שמתן
הוא אמר להו רב נחמן זעירא חברין תרגמה
דנן (קדושין יג:) טעמא מפרש
שכרה בצידה דאין ב"ד
נכסים שאקנה מהו והיינו שכותבין
להם אחריות נכסים ו אבל הניח להם
מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן
בשלהי מכילתין שיעבודא לאו
שלמטה מוזהרין עליה
ז) ג
בשטרות דקנאי ודעתיד אנא למיקני:
כופין דהא נזקקין ליתומים ובמלוה
דאורייתא, ומיהו לא קי"ל הכי,
[כדאיתא חולין קי:], והא
מתקיף לה רב אשי מלוה על פה הוא ורב
ח)
אלא כדמפרש התם הלכתא גובין
דמר בהגוזל עצים (ב"ק צד:)
מהו. מי טריף מלקוחות נכסים שקנה
בשטר והכי נמי משמע בסמוך
מן היורשין ולא מן הלקוחות
ושמואל דאמרי תרוייהו ט) מלוה על פה
הניח להן אביהן פרה וטלית
❖
הלוה אחר כתיבת השטר ומכרן לאלו:
ל) כדפרישית מדקאמר מלוה על פה
(לעיל מב.).
וכל דבר המסויים חייבין
אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות
להחזיר מפני כבוד אביהן,
אליבא דר"מ. גבי האומר לאשה הרי
אינו גובה מן היורשים משמע דאי
התם אם לא יהיו מחזירין
אלא
את מקודשת (א) לכשימות אישך
למאן דאמר גובה מן היורשין חייב
איכא קלון אביהן הלכך
רבינו גרשום (המשך)
חייבין לשלם אבל משום
לכשתמות אחותך לאחר שתתגיירי כו' לא תיבעי לך דודאי קנה דכיון
לפרוע ומצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן (ז) והך דהכא אינו כי
כבוד לחודיה לא. כתובות פו.
הייתי חייב לך כלום שכבר
❖
דפירות דקל דעדיין לא באו לעולם קנה כ"ש דמשתעבדי ליה
ההיא (כתובות דף צא:) דגבי קטינא דארעא דהתם מצוה בעלמא בלא
תוד"ה פריעתי.
פרעתי לך קודם לכן. וחכמים
קרקעות דאתו לעלמא אלא שעדיין לא קנאן לוה בשעה ששעבד:
כפייה דמיירי בדלא שבק להון אחריות נכסים והכא בדין בעי
אומרים אין יכול לטעון כך
דזה פיקח היה שמכר לו קרקע
אלא כי תיבעי לך אליבא דרבנן. מאי מי שאני שעבוד מקנין וטעמא
למימר דאף על גב דלא מ) משתעי בשטר כיון דמנכסי דידיה מיפרע
להכי מכר לו את הקרקע
רבינו גרשום
כדפרישית. א"נ אלמוהו רבנן לשעבוד יותר מקנין דלא תנעול דלת
כופין היתומים למאן דאמר מלוה על פה גובה מן היורשים
שאם יאמר זה אין לי ממה
אומר בחול אמרו. חכמים
לפרוע חובך יכול למשכנו
בפני לוין או לא: א"ר יוסף ת"ש. דתנן בפ' שני דייני גזירות בכתובות
מיהו הקרקע שמכר לו לתפשו עד
דדבריו קיימין דמצי למיכתב
(דף קי.) המוציא שטר חוב על חבירו והלה הוציא שטר שכתוב בו שמכר לו את השדה מלוה ללוה אחר שנכתב השטר חוב שהוא מוציא
אין כתיבה מעכבת קל וחומר
שיגבה חובו אלמא דסבירא
לשבת דאין יכול לכתוב דאין
להו לרבנן דמה שקנה שוב
עליו אדמון אומר יכול הלוה לטעון אילו חייב הייתי לך היה לך לפרוע את שלך ממני ולא היה לך למכור לי קרקע בשביל צורך
כתיבה מעכבת: כיוצא בו
אחרי ההלואה יכול למשכנו
מעות: וחכמים אומרים זה.
המלוה היה פיקח שמכר לו ללוה את הקרקע שהוא יכול עתה למשכנו בעד חובו ולא יכול לדחותו
זכין לגדול. הואיל ואית ליה
ותפשוט לך מיהא אפי' לרבנן
יד אין יד מעכבת בו: ר'
דאי כתב לו דאקנאי ודקנינא
ולומר אין לי לפרוע כלום. (ב) והנה זה הקרקע דאיקני הוה שלאחר שנכתב השטר חוב קנאו הלוה זמן מרובה והנה זה המלוה
יהושע אומר לגדול אמרו
דמשתעבד נמי מאי דקני שוב:
חוזר וגובה בחובו אלמא דאיקני וקני משתעבד למלוה: אמר ליה רבא מיניה. בתמיה. מקרקע שקנה הלוה עצמו ואינה משועבדת
וכו' כסוגיא דבחול אמרו:
אמר ליה רבא. אי משום הא
נפל הבית עליו ועל אביו
לא איריא: מיניה. דבעל חוב
לשום אדם היאך אתה מביא ראיה מיניה פשיטא שיגבה המלוה ואפילו מגלימא דעל כתפיה דהא לא קמבעיא לן אלא היכא דכתב
או עליו ועל מורישיו. אותן
גופיה קאמרת דיכול למשכנו
דאיקני וקנה ואחרי כן שעבדו לאחר או במכירה או שהורישו לאחר מיבעיא לן אי אלים תנאיה שכתב לו דאיקני לטרוף מלקוחות
שאר קרובים שמורישין לו
מה שקנה שוב הא פשיטא
או מיורשין שאחר כתיבת שטרו שקדם להן או לא: נהי נמי דאב מיית ברישא. וירש הבן כדקאמר בעל חוב דאיקני הוא שקנאו
ירושתו כגון דודו או אחיו
לי דמיניה גבה אפי' מגלימא
או אשתו: והיתה עליו. על
דעל כתפיה אע"ג דלא כתב
הבן אחר כתיבת השטר והורישו ליורשיו ואפילו הכי גובה אותו בעל חוב אלמא דאיקני וקנה והוריש משתעבד: מצוה על היתומין
אותו בן לפרוע כתובת אשה
ליה דאיקני. אלא כי קמבעיא
כו'. ולא משום שכתב לו דאיקני הוא וגבי קנה ומכר לא משתעבד אלא גבי יורשים משום מצוה ואפילו לא כתב לו דאיקני משתעבד
ובעל חוב: יורשי האב. כגון
לן היכא דכתב ליה דאיקני
בניו של אב או אחיו של אב:
קנה שוב ומכר או שקנה שוב
יורש למלוה משום מצוה על היתומים: א"כ מלוה על פה הוא. ואמאי טריף ממקרקעי דיתמי: והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו.
אומרים הבן מת ראשון. ואין
והוריש מאי. מצי בעל חוב
לקמן בגט פשוט [קעה.] מלוה על פה אינו גובה מן היורשין וכי אמרינן מצוה על היתומין הנ"מ מלוה בשטר ושמואל גופיה הוא דקמבעיא
לו בנים לבן וחזרה ירושתו
לאפקינהו מידא דלקוחות או
לאביו ואחר כך מת האב:
מן יורשין הואיל וכתב ליה
ליה הא בעיא ואם כן קשיא דידיה אדידיה. ומיהו לקמן [קעו.] פסקינן הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין:
ובעלי חוב אומרים האב מת
דאיקני אי לא: ת"ש ממתני'
אלא נפל הבית על אביו ועליו כו'
ראשון ואח"כ מת הבן ועליכם
לפרוע חובותיו מנכסיו המגיעין לחלקו של בן: ב"ש אומרים. הואיל וממון המוטל בספק הוא חולקין ויפרעו החצי: וב"ה אומרין
בעל חוב אומר האב מת ראשון ואח"כ מת הבן וקנה הבן נכסים ויש לנו להיפרע מנכסיך ואי ס"ד דאי כתב דאיקני וקנה ומכר
נכסים בחזקתן. בחזקת יורשי האב ולא יפרעו כלום: תנן התם כו' גובה מנכסים משועבדים. מה שמכר או מה שממשכן שוב
וקנה והוריש לא משתעבד לבעל חוב מאי קטעני בעלי חוב נהי נמי דכדקאמרי דאב מת ברישא ג"כ לא יגבו כלום דהאי דאיקני
[אחר] שלוה משום דמלוה בשטר אית ליה קלא וידעי דמשתעבדי ליה בנכסיו: בעי שמואל הא ודאי פשיטא ליה דהנהו נכסים
וקנה והוריש [הוא] דבאותה שעה שקנאה שנפלו לו מאביו הורישן ליורשיו קודם שהספיק בעל חוב לתבוע חובו דלאלתר מת
דישנן תחת יד של לוה בשעה שלוה מן המלוה כולן משועבדים לו. אבל הא מיבעי ליה אי כתב ליה בשטריה וכל אותן נכסים
אלא לאו ש"מ מדקתני מתני' בעל חוב אומר האב מת ראשון ואחר כך מת הבן ותובעין חובתן אע"ג דקנה והוריש הבן ש"מ
דאיקני עדיין כל זמן שהחוב בידו משתעבדי ליה מהו מי אמרינן כיון דלא הוי בידיה בשעת הלואה לא משתעבדי או דילמא
דאי כתב דאיקני אע"ג דקנה והוריש משועבד ומתני' רבנן היא: אמר להו רב נחמן. לעולם מיהא ליכא למישמע מינה דאי קנה
כיון דאתני ליה משתעבדי ליה נמי: כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מי אמרי' כי אמרי
והוריש אי משתעבדי אי לא. דהכי טעמא מאי טעני בעל חוב וכתובת אשה האב מת ראשון ונפלו נכסים לבן וחייבין אתם לפרוע
רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל דליתנייהו בעולם והוא מקני ליה השתא ומשום הכי לא קנה אבל
חובנו לאו משום האי טעמא דקנה והוריש משתעבד אלא משום דמצוה על היתומין לפרוע חובת אביהם ולא מן הדין כי אם
מקרקעי איתנהו בעלמא ולהיכא דכתב [דאקני] ודאי קנה משום כשאקנם יהיו משועבדות לך דהשתא לא מקני ליה מעכשיו וקני
מצוה דאע"ג דכתב דאיקני בשטר וקנה והוריש לא משתעבדין ודמי כמאן דלא איכתב והאי דקא תבעי יורשין לאו משום דינא
או דילמא לא שנא: אמר רב יוסף ת"ש. דתנן במס' כתובות מי שהוציא שטר על חבירו שחייב לו מנה והלה מוציא שטר שמכר
הוא אלא משום מצוה: מתקיף לה רב אשי. הואיל דדמי כמאן דלא איכתוב להיכא דכתב ליה דאיקני מלוה על פה היא דאכתי לא
לו שוב את השדה אדמון אומר יכול לטעון הלוה אילו הייתי חייב לך כשמכרת לי שוב שדה ונתתי לך דמים היה לך לתופשן
קנה מה ששיעבד לו (ולא לעולם) אמאי מצי למטען בעל חוב וכתובת אשה האב מת ראשון ואח"כ מת הבן. והא מלוה על פה
בשביל חובך שאתה אומר ולא היה לך ליתן לי השדה ולא שטר מכירה אבל כשנתת לי שטר המכירה והשדה הדבר מוכרח שלא
אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות דלהיכא אמרינן דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן היכא דירשו הנהו נכסי דהוו