קנז:
מי
שמת פרק תשיעי
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא הא מני ר"מ כו'. וכי מיבעי לן לרבנן הוא דמיבעיא לן כדאמרן
מיהו למ"ד אין גובה אע"ג דמצוה לפרוע מדידהו אין כופין כדמוכח
קנה א מיי' פכ"ג מהל' מלוה
א) ב"מ יז. עב. סנהדרין דף לב.
ולוה הל' א סמג עשין צד
ר"ה דף ב. ח. שביעית פ"י מ"ה.
לעיל: המוקדמים. שנכתבו ביום ט"ו בניסן וכתב בתוך השטר
בהכותב (כתובות דף פו.) אבל כי שבק להון אחריות נכסים אע"פ
א
לקמן דף קעא:, ב) [ב"מ יד:
טוש"ע ח"מ סי' מג סעיף ז:
באחד בניסן: פסולין. דאתי למיטרף לקוחות של ט"ו ימים ראשונים
דפריעת בע"ח מצוה כופין כדמוכח בכל מקום דנזקקין ליתומים גדולים
קנו ב מיי' שם הל' ב טוש"ע
ע"ש ודף עב:], ג) גי' רש"א
שם סעי' [יב] יג:
ואפי' כתב לו דאיקני וקנה ומכר
דניסן שלא כדין שהרי ההלואה היתה בט"ו בניסן והוא יטרוף לקוחות
(ה) והיכא דאמרי לא ניחא לן למעבד מצוה אמרינן בכתובות (שם) דמכין
קנז ג מיי' שם פי"ח הל' א
ומשתעבד כבר לקח הבע"ח,
דט"ו קודם. ומיהו אם ההלואה היתה
אותו עד שתצא נפשו כמו במצות
ד) [ועי' היטב תוס' ב"מ יד:
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
באחד בניסן בפני עדים וקנו מידו
עשה כגון עשה סוכה ועשה לולב:
סי' קיא סעיף כ וסי' קיב סעיף
ד"ה תריץ וכו' מה שהניחו סוגיא
אלא הא מני ר' מאיר
היא דאמר אדם מקנה
❖
המוקדמים פסולים. אומר
א:
דהכא בקושיא],
להשתעבד נכסי לוה למלוה ולא כתבו
דבר שלא בא לעולם אמר רב יעקב מנהר
קנח ד מיי' שם פ"כ הל' ד
את השטר עד ט"ו בניסן וכתבו בו
ר"י דפסולים הוו
ופכ"א הל' א סמג שם
פקוד משמיה דרבינא תא שמע שטרי
א) א
טוש"ע ח"מ סי' קד סעיף ו:
הגהות הב"ח
באחד בניסן כי האי מוקדם כשר
לגמרי דאפי' מבני חרי לא גבי אע"פ
קנט ה ו מיי' שם פכ"א הלכה
חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין ואי
ב
כדאמר להו רבה בר שילא להנך
שלוה מודה וראיה מדקאמר ריש לקיש
(א) גמ' לקמא משתעבד או
א סמג עשין צד טוש"ע
❖
סלקא דעתך דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה
ח"מ סי' קטו סעיף א:
לבתרא. נ"ב וקשה מאי קא
דכתבי אקנייתא אי ידעיתו ההוא
באיזהו נשך (ב"מ דף עב. ושם ד"ה שטר)
מיבעיא ליה פשיטא דלקמא
והוריש לא משתעבד מאוחרין אמאי כשרין
יומא דאקניתו בו לחיי ואי לא כתיבו
דהך משנה מתוקמא כר' מאיר דאמר
משתעבד דאי לבתרא מאוחרין
דאיקני הוא הא מני רבי מאיר היא דאמר
אמאי כשרין וי"ל דלא [והשאר
יומא דקיימיתו ביה לקמן בגט פשוט
שטר שיש בו רבית קונסין (ו) ואין
מוסף תוספות
חסר]: (ב) רשב"ם ד"ה
אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אמר רב
(דף קעב.): המוקדמין פסולין.
גובה בו לא את הקרן ולא את הרבית
מאוחרין אמאי וכו' שמא קנה
א. [ו]דפרכינן
להאי
זה הלוה אלו נכסים וכו' שקנו
משרשיא משמיה דרבא תא שמע לשבח
היינו אפי' לוה מודה ואפי' מבני
כדפרישית שהקדים זמן הכתוב בשטר
אוקימתא דהאי מלוה על פה
ב)
מן הלוה הני נכסים: (ג) ד"ה
וכו' הכי קאמר דהא לרב
חרי לא גבי התם דהא תניא בתוספתא
ליום כתיבתו א"נ שנכתב השטר באחד
קרקעות כיצד הרי שמכר שדה לחבירו
הא מני וכו' שום אחריות כך
ושמואל כיון דאקנה לא
(פ"ה דב"מ) המוציא שטר חוב שיש בו
בניסן וכן כתוב בו באחד בניסן לוה
כתב: (ד) ד"ה ומשני מאי גובה
משתעבדי, לרב ושמואל אין
והשביחה ובא בעל חוב וטרפה כשהוא גובה
נמי דקתני חצי: (ה) תוס'
שם מצוה... שלא אמרו מצוה
רבית יקרענו ב בא לב"ד יקרעוהו והדר
פלוני מפלוני והוא לא לוה ממנו כלום
גובה את הקרן מנכסין משועבדין ואת השבח
ד"ה (בע"א) מצוה וכו' ליתומים
אלא במלוה בשטר. ריטב"א.
תני הך משנה (ז) דהכא משמע פסולים
עד ט"ו בניסן גם זה מוקדם ופסול
גדולים וכדאמרינן בכתובות
ב. [ד]אי גבי ביה מבני חרי
מנכסין בני חורין ואי סלקא דעתך דאיקני
לא ניחא לי למיעבד מצוה מאי
אמאי יקרעוהו ימתינו עד
לגמרי ג אך י"ל דשאני התם דמשעת
שאין לו לטרוף אלא מזמן ההלואה
ואמרינן מכין אותו: (ו) ד"ה
שיגבה בה קודם. ב"מ עב.
ד קנה ומכר דאיקני קנה והוריש לא משתעבד
כתיבה הוא דעבד ליה שומא אבל
ואילך ודלא כאביי דאמר עדיו בחתומיו
המוקדמים וכו' קונסין אותו
תוד"ה שטר. ג. [ו]כדמשמע
בעל חוב אמאי גובה שבחא הא מני ר' מאיר
ואין גובה וכו' והיינו אפילו
לישנא דאין גובה לא את הקרן
הכא לא עבד ליה שומא וכי האי גוונא
זכין לו בשנים אוחזין (ב"מ דף יג.):
וכו' לא גבי דהא תניא כצ"ל
ולא את הריבית דמשמע דאין
היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
והמאוחרים כשרין. לוה בניסן ולא
דחי בפרק המניח את הכד (ב"ק דף ל:
ותיבת התם נמחק: (ז) בא"ד
גובה כלל. ב"ק ל: תוד"ה שטר.
אם תמצא לומר דאיקני קנה ומכר דאיקני
והדר תני הך משנה דהתם
דהכי משמע דאין גובה קרן
ושם) מיהו לישנא דפסולין משמע
נכתב עד תשרי אי נמי כתבוהו ביום
ה
משמע דהכא נמי פסולים
דומיא דרבית. ב"מ עב. תוד"ה
פסולין לגמרי שלא לגבות מבני חרי:
שלוה אך איחר הזמן בתוך השטר
קנה והוריש לא משתעבד הא לא משתעבד
לגמרי: (ח) ד"ה גובה את
שטר. ד. שם עליו נשך ועבר
גובה את הקרן מנכסים משועבדי'
וכתב בו בתשרי כשרין שמחל לו
הקרן וכו' ואפי' דאיקני קנה
בלא תשימון רש"י ב"ק ל:
אם תמצא לומר ג משתעבד לוה ולוה וחזר
ומכר משתעבד מכל מקום
[ו]תימה לרבינו יצחק מה
ושבח מבני חורין. וא"ת כיון
השעבוד עד תשרי ולא יטרוף לקוחות
וקנה מהו לקמא משתעבד או לבתרא
כבר כל שעבודו דבעל חוב
שומא יש כאן ומה מזקת
(א)
אלא מתשרי ואילך: מאוחרין אמאי
שיש לו נכסים ללוה שיגבה ממנו
על הלוקח אי נמי יש לומר
ו
עדותןללוה והלאלא יגבו ב"ד
משתעבד אמר רב נחמן הא מילתא איבעיא
כצ"ל ונ"ב פי' את"ל דאיקני
הרבית ע"י שטר זה כיון שניכר
כשרין. כשלוה בניסן ונכתב בתשרי
הלוקח א"כ לא יקח הבעל חוב ממנו
לן ושלחו מתם ראשון קנה רב הונא אמר
קנה ומכר לא משתעבד ל"ק
בתוכו רבית. שם תוד"ה
לימא ליה לוקח מקום הנחתי לך לגבות
והלא שמא קנה זה (ב) אלו נכסים בין
מידי אלא אפי' את"ל דאיקני
דמשעת. ה. [עוד י"ל דהכא
יחלוקו וכן תני רבה בר אבוה יחלוקו אמר
קנה ומכר משתעתבד נמי ל"ק
אינו מפסיד] אלא השטר לפי
ממנו וי"ל דאיירי כגון שאין לו למוכר
ניסן לתשרי ולא אשתעבדו למלוה דהא
ז
דאיכא למימר דמאחר דבשעה
שלא היה עבירה בגוף המלוה
רבינא מהדורא קמא דרב אשי אמר לן ראשון
נכסים אחרים אלא משועבדים ולכך
דאיקני הוא בשעת הלואה והטורף
שלוה לא היה לו שום קרקע
אלא בשטר, אבל ברבית יש
קנה מהדורא בתרא דרב אשי אמר לן יחלוקו
[אלא משעבדי] אם כן כבר חלה
עבירה דהלואה ברבית אפי'
טורף הימנו המשועבדים ולכשיחזור
יבא לטרוף מתשרי ואילך שלא כדין
כל שעבודו דבע"ח על אותה
בלא שטר, אע"ג דאמרינן
והלכתא יחלוקו מיתיבי לשבח קרקעות
ויקנה נכסים בני חורין יחזור זה לוקח
מן הלקוחות שקנו מן הלוה נכסים
ד
הקרקע ושוב לא מצי לדחותו
דמשעת כתיבה עבד ליה
ויטרוף מבני חרי ואפי' דאיקני קנה
הקנויין לו מניסן ועד תשרי אלא שמע
לטרוף ממשועבדי' דבתריה ואין
שומא, בלא שטר נמי איכא
כיצד הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה
ג)
ה
להקשות אמאי לא פירשו התוס'
איסורא בהלואה. ב"ק ל: תוד"ה
מינה דאיקני משתעבד והלכך
ומכר משתעבד (ח) משתעבד כבר לוקח
ובא בעל חוב וטרפה כשהוא גובה גובה
דלאחר שטרף בע"ח קרקע מן
שטר. ו. שנשתעבדו אחרי
לב"ח כל שעבודו א"נ י"ל כגון שעשאו
מאוחרים כשרים דליכא למיחש להכי:
הלוקח קנה המוכר קרקעות
המכר. ריטב"א. ז. [ו]אדרבה
את הקרן מנכסין משועבדין ואת השבח
ומכרן דאיכא למימר דא"כ גם
לוכח מהכא [דאיקני קנה
הא מני ר"מ היא. והלכך מאוחרים
לוה למלוה קרקע זה אפותיקי דהשתא
מנכסין בני חורין ואם איתא חצי שבח מבעי
השבח יגבה מהנהו משעבדי דגם
ומכר] דלא משתעביד מדלא
לא מצי למימר ליה הנחתי לך מקום
כשרין שאם כתב בתוך השטר שום
השבח היה קצוב כיון שכבר
טריף בע"ח ממשעבדי דטריף
דקתני חצי שבח:
ליה מאי גובה נמי
לגבות ממנו ד) ח: אם תמצי לומר
ו
טרף הבע"ח קודם שלקח זה
לוקח. ב"מ יד: תוד"ה תריץ.
אחריות (ג) כתב דקנאי ודעתיד אנא
הקרקע וכן פירשו התוס' להדיא
ח. אך קשה אמאי דחיק
מתני'
משתעבד לוה ולוה כו'. וה"נ הוה
למיקני שאין כותבין אחריות לחצאין
בפ"ק דב"מ דף י"ד וע"ש שלא
לדחויי הא מני ר"מ היא יעמיד
הזכירו כי אם דמיירי שעשאו
כשעשאו אפותיקי דאז בעל
מצי למיבעי (ט) היכא דאמר איקני ולא מכר והוריש לוה ולוה
וליכא למיחש למידי וגם אם לא נכתב בו אחריות ליכא למיחש כלל דהא
אפותיקי ולא ס"ל תירוץ הראשון
חוב גובה את השבח היתר על
ואפי' תמצא לומר דאיקני קנה ומכר לא משתעבד אלא מדסליק מיניה
לר' מאיר לא טריף ממשעבדי בשנים אוחזין
ומיהו אם כתב בהו
ט
[ב"מ יג.]
דתוס' דהכא: (ט) ד"ה אם
היציאה חנם כדין יורד לתוך
נקט בעיא : מאי גובה דקתני נמי חצי שבח. בתר הכי גרסינן
תמצי לומר וכו' וה"נ הוה
דקנאי ולא כתיב בהו דאקני בהא ודאי מודה ר' מאיר
שדה חבירו. שם. ט. [ד]אכתי
י
מצי למיבעי אפילו אם תמצי
תיבעי לן למיגבי מיניה דידיה
בכל הספרים ישנים שלחו מתם בן שלוה כו' עד סוף הסוגיא לאו יורשי
דמאוחרין פסולין כקושיין דלעיל דלמא אתי למטרף קרקעות שקנה
לומר דאיקני קנה ומכר
דקיי"ל דאפי' מגלימא דעל
האב אחי הבן כו' ואחר כך משנה דנפל הבית עליו ועל אמו
בין זמן הלואה לזמן כתיבת השטר שלא כדין מיהו לא שכיחא מילתא
לא משתעבד היכא דאמר
(י)
כתפיה, אם לוה ולוה וחזר
דאיקני ולוה ולוה וחזר
וקנה מאן גבי מינייהו ברישא.
לכתוב אחריות לחצאין והלכך לא חש לאקשויי טפי: לשבח קרקעות
וגמרא דיליה ואחר כך בעו מיניה מרב ששת בן מהו שירש את
וקנה ולא מכר והוריש אלא
ריטב"א, ועיין בהגהות הב"ח.
כיצד. במס' גיטין (דף מח:) תנן אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח
אמו בקבר וכן הגירסא בפירוש רבינו חננאל וכן גרס רבינו תם
מדסליק מיניה נקט בעיא כצ"ל:
י. [עוד י"ל] דהא לא קשיא
(י) ד"ה מאי וכו' לא יורשי
דהתם הא אמרינן דאפי' בדלא
וכן הגירסא ישרה דגמרא דשלחו מתם שייכא על המשנה דנפל
קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם
האב אחי כו' ואח"כ כצ"ל ותיבת
כתב ליה דאקנה הוא ולאו
הבית עליו ועל אביו דמייתי עלה ההיא משנה לבסוף וגמרא
והשתא מפרש לשבח קרקעות כיצד ובשנים אוחזין (ב"מ יד:) מיתנייא
הבן נמחק: (כ) בא"ד פירוש
משום שיעבדו דשטרא אלא
❖
דגרס ר"ח:
מפני שיש עליו לפרוע בכל
דבעו מיניה מרב ששת היא שייכא על משנה דנפל הבית עליו
הרי שגזל שדה מחבירו כו' ומשני לא תרוצי קא מתרצת ליה תריץ
מה שיש לו חובותיו, והא לא
נמי בבעל חוב וכדמתרצא התם מיתנייא הכא: ובא בעל חוב
ועל אמו דמייתי לה עלה אבל בספרים שלנו גרסינן ההיא דשלחו
חשיבי אלא כמלוה על פה
וטרפה. כשהיא משובחת בזיבול וחרישה וזריעה: כשהוא גובה.
דומיא דפירוקא דרב זעירא
מתם על משנת נפל הבית עליו ועל אמו כמו שפירש רבינו שמואל
מוסף רש"י
דפריק מתני' משום מצוה על
הלוקח מן המוכר: בעל חוב שבח מנא ליה. והלא זה השבח הלוקח
היתומים, וכיון דכן דמלוה על והוא פי' (כ) גר' ר"ח נראה לו יותר וכן גרס רבינו תם:
שטרי חוב המוקדמין. ליכתב
שלקח שדה זו אחר הלואת המלוה השביחו ודאקני קרינא ביה בשעת
קודם המלוה (סנהדרין לב.).
נפל
פהחשיביאיןלהם קדימהואם
פסולין. לפי שרצה לטרוף
קדם בע"ח מאוחר נגבה מה
הלואה: ואת"ל כו'. בעיא באפי נפשה היא: הא לא קנה. וליכא למיבעי אי בתרא קני אי קמא קני כדלקמן שהרי לא קנה לא זה ולא
לקוחות שלקחו שדה מן הלוה
שגבה גבה ואם באו שניהם
זה: ואם תמצא לומר דאיקני קנה ומכר משתעבד. לוה וכתב למלוה שעבדתי לך כל נכסיי דקנאי ודאיקני וחזר ולוה מאחר וכתב לו כמו
מזמן שבשטר, ושלא כדין הוא,
לב"ד יחלקו, וכן השיב בעל
שהרי קדמה מכירה להלואה
המאור לרב ר' משה בר יהודה
שכתב לו לראשון ואח"כ קנה נכסים ומכרן או שמת והורישם ליורשים ובאו שני הנושים לטרוף אותן הנכסים הדין עם מי לקמא משתעבד
ובשטר מעיד שהלואה קדמה,
בתשובה שאלה, להכי אמרינן
שהרי כתוב בשטר מוקדם או לבתרא משתעבד דלא אלים דאיקני לתפוס עד שיבואו הנכסים בעולם וכי קנה הני נכסים אחרי כן הא הדר
לפיכך קנסוהו מלגבוה בו ולא
את"למשתעבדלוהולוהוחזר
❖
יטרוף אפילו מזמן המלוה ואינו
וקנה מהו. ריטב"א.
ביה מקמא ויקנה בתרא: יחלוקו. כל אחד לפי מעותיו דבבת אחת נשתעבדו להם שהרי אחר ב' ההלואות קנאה ובאותה העת שקנאה
אלא כמלוה על פה שאינו גובה
מיד נשתעבדו לשניהן שאין קדימה לאחד מהן: מהדורא בתרא. כשחזר לימודו פעם שניה נמצא בתשובת רב האי. ובפר"ח רב אשי חיה
מן המשועבדים (ר"ה ב. וכעי"ז
ב"מ עב.) וקנסינן היתרא אטו
ששים שנה ובכל שנה מחזר לימודו בשני חדשי הכלה ניסן ותשרי ולכשהגיעו שלשים שנה סיים כל לימודו וכן עשה בשלשים שנים אחרונים
רבינו גרשום
איסורא ופסול אפילו מזמן שני
ומהדורא קמא היינו שלשים שנים ראשונים ומהדורא בתרא הן שלשים שנים אחרונים: ואם איתא חצי שבח מיבעי ליה. שכיון שמכר
(סנהדרין לב.). והמאוחרין.
הלואה אבל דאיקני לא: אלא
הלוה שדהו וכתב לו אחריות עליו ואחרי כן השביחן הלוקח נמצא המלוה והלוקח שניהן נושין בלוה ונמצא השבח קנוי ללוה אחר שעבוד
שבאו עדים ואמרו אנו יודעים
הא מני. מתני' דמשמ' דאיקני
במלוה זו שקדמה לזמן הכתוב
קנה בעל חוב ומצוה לפרוע
שניהן למלוה בחובו וללוקח בכסף מקנתו לפיכך חולקין השבח כדין לוה ולוה וחזר וקנה הלכך אין למלוה בכל מקום אלא חצי השבח: ומשני
כאן, כשרין. דמעליותא היא,
חובת אביהן: ר' מאיר היא
מאי גובה נמי חצי שבח. ושינויא דסמכא הוא. מהא שמעינן דהא דאמר שמואל בשנים אוחזין (ב"מ דף יד:) בעל חוב גובה את השבח לא
דקא מחיל לשיעבודא עד השתא
(ד)
דאמר אדם מקנה דבר שלא בא
(שם). גובה את הקרן מנכסים
לעולם. כי תיבעי לך אליבא
סבירא לן כוותיה אלא גובה חצי שבח וכן הלכה. ואי קשיא דהכא בעי שמואל דאיקני מהו והתם קאמר בעל חוב גובה את השבח דהיינו
משועבדין. טורף לקוחות
דרבנן דאיקני קנה והוריש אי
דאיקני איכא למימר דאליבא דר' מאיר קאמר אי נמי מיבעי לן לרבנן מאי ואיהו פשיט מנפשיה דאיקני קנה וסברא דנפשיה קאמר:
שלקחו אחריו מפני שהאחריות
משתעבד אי לא: המוקדמין.
שכתב בשטר מכירתו קודם
שנכתבו קודם הלואה: פסולין.
מתני' למקחו, ואת השבח מנכסין
דאתי למיטרף לקוחות שלא
כדין: והמאוחרין כשרין. ואמאי כשרין הואיל דאיקני קנה ומכר לא משתעבד הא נפיק מיניה חורבא דאתי למיטרף לקוחות בני חורין. ולא ממשועבדים מפני תקון העולם, דאין הלקוחות יכולן להזהר בדבר שאין לו קצבה, כגון אחריות השבח והפירות, דבשלמא
בקרן נזהרין להניח מקום לגבות ממנו ואי לא נזהרו אפסידו אנפשייהו (ב"מ עב:).
שלא כדין כגון שאם לוה הימנו בניסן וקנה נכסים באייר וכתב לו שטר בסיון וכתב לו דאיקני ומכר בתמוז אותן נכסין שקנה
באייר אחר שלוה ויוציא זה את שטרו שנכתב שבסיון לוה פלוני לפלוני ויאמר שאותן נכסים שקנה באייר קודם הלואה קנאם
ומשועבד לו ואינו כן ואתי למיטרף שקנו נכסים שלא כדין אם כן אמאי מאוחרין כשרין אלא לאו ש"מ דמשו"ה כשרין דאקני וקנה ומכר משתעבד והשתא לא טריף לקוחות שלא כדין דמשועבד לו ותפשוט לך אליבא דרבנן מהכא דאיקני קנה ומכר
משתעבד. לעולם מהכא לא תפשוט לרבנן לעולם קסברי קנה ומכר לא משתעבד וטעמא מאי המאוחרין כשרין דמשתעבד הא מני ר' מאיר היא: ת"ש. דתנן במס' גיטין אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון אשה והבנות מנכסים משועבדין
מפני תיקון העולם. ואמרי' לשבח קרקעות כיצד. הרי שמכר שדהו לחבירו והשביחה ובא בעל חוב של מוכר וטרפה מן הלקוחות עם השבח מפני שהיתה משועבדת לו: כשהוא גובה. הלוקח מן המוכר: גובה את הקרן מנכסים משועבדים. לפי שכתב
לו אחריות השדה מה שמכר לו: ושבח גובה מנכסים בני חורין. האי שבח שהשביח לוקח הואיל שהיתה הקרקע משועבדת למלוה דמי כאילו השביחו ליה וטריף ליה מלוה: ואי ס"ד דאיקני כו' הואיל דלא משתעבד בעל חוב אמאי גובה שבח. והא
דאיקני הוא דכשלוה הימנו אכתי לא הוה האי קרקע משובחת ואמאי גובה. אלא ש"מ דאיקני קנה ומכר משתעבד משום הכי גובה עם השבח ותיפשוט לך מיהא כו'. הא מני ר"מ היא כי תיבעי לך אליבא דרבנן: הא לא משתעבדי אליבא דרבנן. ואם
תימצי לומר משתעבד הא קא מיבעי לי לוה ממון מזה וכתב לו דאיקני וחזר ולוה משני וכתב ליה דאיקני ואחר שלוה משני חזר וקנה ומכר מאי לקמא משתעבד הואיל דהקנה לו מעיקרא ואין לשני במקום ראשון כלום או לבתרא משתעבד הואיל
דסמוך לקנינו קנה ומכר: מהדורא קמא דרב אשי. כשהיינו למדין לפניו בבחרותו והיינו יושבים סביב לו: מהדורא בתרא. בזקנותו כשהחזיר לו תלמודו: אמר לנו יחלוקו. הואיל דלשניהן כתב דאיקני ואחר כך קנה ומכר: מיתיבי. למאן דאמר יחלוקו
לשבח קרקעות כיצד הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה והרי היא יוצאה מתחת ידו שטרפה בעל חוב של מוכר דכתב ליה דאיקני ולזה הלוקח שמכר לו השדה כתב לו נמי דאיקני שאם טורף ממנו השדה א) שישתעבד לו דאיקני דהיינו כגון לוה
א) נראה דצ"ל השדה והשבח שישתעבד לו דאיקני הוא דהיינו וכו'