מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
קנח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נפל
מתני'
נפל הבית עליו ועל אשתו. ואין לה בנים ממנו: יורשי הבעל.
הבית עליו ועל אשתו כו' ב"ה אומרים נכסים בחזקתן. תימה
קס א מיי' פ"ה מהל'
א) צ"ל ראשונה, ב) רש"ל
מוחק זה, ג) צ"ל שמממון,
נחלות הל' ו סמג עשין
אביו או אחיו או בניו מאשה אחרת: אשה מתה ראשונה.
למ"ד בגמרא בחזקת יורשי האשה אמאי לא חשיב להו בהדי
ד) [צ"ל לינתן להם הלכך
צו טוש"ע אה"ע סי' צ סעיף
❖
ואין ליורשי אשה כלום בכל נכסיה שהרי הבעל מת אחרון וירש את
נכסים הנכנסים והיוצאין עמה ולמ"ד בחזקת יורשי הבעל אמאי לא תני
ו:
מספק לא תוציאם מחזקת כו'.
יעב"ץ], ה) צ"ל משניות,
אשתו קודם מותו: יורשי האשה. קרוביה ממשפחת אביה ב) (ואחרי כן
לה בהדי כתובה ואיכא למימר דלא שוו בטעמייהו (ב) כדפרישית
ו) שייך לע"ב, ז) גי' רש"ל
בסמוך: ובית הלל אומרים נכסים
❖
מתה היא וירשנו בכל נכסיה): נכסי
מתה האם אחיה אין,
מוסף תוספות
מתני' נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי
בחזקתן. קשיא לר"י מ"ש דהכא אמר
צאן ברזל והיא נדוניא דהנעלת ליה
א. משום שהיורשין באין
ונכתבה בכתובה ומנה ומאתים
נכסים בחזקתן ומפרש בגמ' בחזקת
הבעל אומרים אשה מתה ראשון ואחר
לירש אותה מחמת הבעל
א)
גליון הש"ס
ותוספת ונכסי מלוג שלה: ב"ש אומרים
יורשי האשה ואילו בסיפא תנן נפל
הם באים ולא מחמתה
כך מת הבעל יורשי (א) אשה אומרים בעל
תוס' ד"ה ובית כו' ופריך
ונכסים שלה היו ובחזקת
יחלוקו. שהרי ממון מוטל בספק הוא
הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים
מת ראשון ואחר כך מתה אשה בית שמאי
נמי מברייתא דמוקי כב"ש
הבאים מכחה הם עומדין
שיחלוקו ואמאי הוה ליה למימר
וי"מ ביבמות בהחולץ (ד' לח:) דאכתובה
לישני ליה כגון שייחד.
לפיכך הם של יורשי אשה.
אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים
א
תמוה לי דהא בהך ברייתא
רמב"ן במלחמות. ב. לפיכך
לא פליגי ב"ש אלא אשארא: וב"ה
(ג) כמו התם נכסים בחזקתן דהיינו
קתני שהאב גובה בשבועה.
לא החזיקום בחזקת האם.
בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים
אומרים נכסים בחזקתן. בגמ' מפרש
בחזקת יורשי האם כדפי' בגמרא
הרי דמיירי במקום שצריך
יבמות לח. תוד"ה וב"ה.
הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב:
שבועה ומוכח דמיירי בלא
ג. לפי שאין הבנים
ותירץ דהאי תנא ס"ל ירושת הבעל
בחזקת מי הלכך לאו לקמיה קאי אלא
ייחד וצע"ג: בא"ד אלמנה
יכולים לישבע שבועה זו
גמ'
דרבנן ולכך לא הוי אלא בחזקת יורשי
ה"ג וכתובה בחזקת יורשי הבעל והני
שתפסה. לא זכיתי להבין
שנתחייב אביהם. רש"י
דלמאי צריכים להקדמה זו
האשה ואפילו ס"ל נמי דאורייתא יש לחלק ולומר כיון דירושת הבעל
נכסים דקאמרי ב"ה הן נכסי צאן ברזל שהכניסה מבית אביה ושמאן
שבועות מח. ד. ואע"ג
ואף אם היה מהני תפיסה
דתקון רבנן שלא יפרע
אינה משום קורבה הוי בחזקת האשה א אבל גבי נפל הבית עליו ועל
בכתובתה ואחריותם עליו אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו
מחיים מ"מ ניחוש שמא
אלא בשבועה ממון גמור
לו: וכתובה בחזקת יורשי הבעל. מנה ומאתים ותוספת שממון הבעל
אמו הוו נמי בחזקת הבן משום קורבה מיהו קשה לר' אלחנן דהא
תפסה ומהני באמת תפיסתה
ג)
הוא להוריש לבניו. רש"י
ונפרעה בזה ובאה לפרוע
שבועות מח: ה. פי' ב"ה
ראוי לינתן ד)לה הלכך מספק לא תוציאנו מחזקת הבעל ומחזקת
ר"ע איירי בסמוך בההיא דנפל הבית עליו ועל אמו ואילו ר"ע
עתה בחנם וצע"ג:
דקאמרי נכסים בחזקתן
יורשים: נכסים הנכנסים ויוצאים עמה. הן נכסי מלוג שנפלו
אית ליה ירושת הבעל דאורייתא לעיל בפ' יש נוחלין (דף קיא:) וגם
בא"ד רב לא מגבי. מחוסר
דהיינו נכסי צאן ברזל
ביאור מה ראיה מהתם
בחזקת מי ר' אלעזר אומר
מבית האב ואין אחריותן עליו: בחזקת יורשי האב. שמאביה באו לה:
בפרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף מב:) מיהו מצי למימר (ד) ברישא
❖
לחששא דתפסה מחיים:
בחזקת יורשי האשה ר'
דנפל הבית עליו ועל אמו לאו ר"ע קאמר לה והא דקאמר מודה
גמ'
יוחנן אמר בחזקת יורשי
הבעל ור"ל אמר יחלוקו.
אני היינו אפי' סבירא להו כב"ש אבל מ"מ לא קתני לה ברישא ועוד קשה לו לטעם דמחמת קורבה (ה) לה למה יהא יותר בחזקת הבן
יבמות לח. תוד"ה וב"ה.
הגהות הב"ח
מבחזקת שאר יורשי האם והלא הם באים מחמת קורבה אלו כמו אלו ור"י תירץ דגבי הבעל יש לחשוב יותר בחזקת האשה לפי שכמו
ו. [ד]מדקתני יחלקו
(א) במשנה יורשי האשה:
יורשי בעל עם יורשי האב
שדרך האשה מתה קודם בעלה כך דרך הבעל למות קודם האשה ולא יירשנה ואין זה פורענות ולכך לא סמכה דעתה כולי האי אבל
(ו)
(ב) תוס' ד"ה נפל וכו'
אלמא יורשי האב עיקר.
גבי בן ואם דאם מת לפני האם הוי פורענות ב להכי תקינו הכא גבי נפל הבית עליו ועל אמו שיהיו (ז) בחזקתה לפי שהוא עתיד ועומד
ועל אשתו וכו' בטעמייהו
תוס' ישנים יומא פה:
לירש את אמו יותר ממה שהוא עתיד הבעל לירש את אשתו: ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן. קשיא לר"י למ"ד בגמרא בחזקת יורשי
כדאפרש בסמוך: (ג) ד"ה
ז. דהיבם כבר היה מוחזק
ובית הלל וכו' הוה ליה
בנכסים קודם מיתתה
הבעל למה ליה טעמא דחזקתן תיפוק ליה שאינם יכולין להיות בחזקת יורשי האשה לפי שהיא צריכה שבועה על כתובתה ואין אדם מוריש
למימר נמי התם: (ד) בא"ד
משעת מיתת אחיו שהוא
שבועה לבניו כדאמרי רב ושמואל בס"פ כל הנשבעין (שבועות דף מח.) וקי"ל כותייהו ובשלמא לב"ש דאמר יחלוקו שחצי בחזקת יורשי האשה
(ח)
מיהו מצי למימר דרישא:
ג
יורש. כתובות פ: תוד"ה
(ה) בא"ד לטעם דמחמת
נכסים. ח. אפי' למ"ד קנין
אין להקשות כלום דאין אדם מוריש שבועה לבניו דהא אית להו לב"ש כל העומד לגבות כגבוי דמי והוי כמו שמוחזקין בממון ואז אדם
קורבה למה כצ"ל ותיבת
פירות כקנין הגוף דמי לא
מוריש שבועה לבניו כדאמרינן בפרק כל הנשבעין (שם:) וגם לר"א [דאמר] בחזקת יורשי האשה ליכא לאקשויי מידי דהא אית ליה בפרק כל
ד
לה נמחק: (ו) בא"ד שדרך
חשיב בהכי (נכסי מלוג)
האשה שתמות קודם וכו'
קנין כספו כיון שאין הגוף
הנשבעין (שם.) דאדם מוריש שבועה לבניו ופליג ארב ושמואל אבל ר' יוחנן דהכא מסתמא לא פליג ארב ושמואל דהתם ומצינו למימר
הוי פורענות. נ"ב הכי
שלו. יבמות סו. תוד"ה
כגון שפטרה משבועה אבל לא משמע הכי אבל י"ל דהיא הנותנת (ט) משום שהנכסים בחזקת הבעל ואינם בחזקת יורשי האשה לא (י) יוכל
איתא ר"פ י"נ: (ז) בא"ד
אלמנה. ט. [ד]השתא
בחזקתו לפי שהוא עתיד:
דקאמר נכסים בחזקתן הרי
להוריש שבועה לבניה ולא יטלו יורשי האשה כלום אבל אם היו בחזקת יורשי האשה אז הוה אמרי' שיש לה הכל דהא כיון שהיו מוחזקין
(ח) ד"ה ובית הלל וכו'
הוא כמפרש הטעם כי זו
בממון שבועה כזו יכולה להוריש לבניה כממון ולא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו דהא לב"ש נמי הואיל והיא מוחזקת בממון
שהחצי בחזקת יורשי האשה
היא חזקה הראויה להם,
אין להקשות כלום מההיא
מטעם דכל העומד לגבות וכו' לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו אבל ליכא לשנויי כגון שיחד לה קרקע בד' מצרנהא דפטורה משבועה
דהיינו נכסי צאן ברזל
דאין אדם: (ט) בא"ד אבל
חזקת הבעל משום דאם
כדאמרי' בריש אע"פ (כתובות דף נה.) דא"כ כי מקשה מכמה ה)(ברייתות) בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מח.) $ ופריך נמי מברייתא דמוקי (כ)
י"ל דהיא הנותנת דמשום.
פחתו פחתו לו ואם הותירו
כב"ש לישני ליה כגון שיחד לה ארעא בד' מצרנהא מ"ר ובשם הר"ר שמשון מ"כ שמעתי דלא שייך הכא טעמא דאין אדם מוריש שבועה
נ"ב תימה לפי דעת התוס'
הותירו לו וגם היה יכול
א"כ לריש לקיש משום בר
למכרן אבל גבי כתובה
לבניו דהא אין טעונה שבועה אלא משום דחיישינן דלמא מתפיס לה צררי והיינו כגון שהלך למ"ה דאז מתפיס לה צררי אבל נפל עליו
קפרא דיחלוקו קשה מההיא
הטעם פשוט למה הן
כו' שהוא לפתע פתאום ליכא למיחש להתפסת צררי ואין נראה לר"י כי למה אין לחוש שתפסה מחיים כדאמרי' באלמנה נזונית (כתובות צו. ושם)
דאין אדם מוריש שבועה
בחזקת יורשי הבעל ולא
לבניו דמסתמתא לא פליג
הוצרך לומר בה נכסים
$אלמנה שתפסה מטלטלין למזונותיה מה שתפסה תפסה ואמרינן דהיינו למזונותיה אבל לכתובה מפקינן מינה ומיירי כגון שתפסה מחיים דאמרי'
ארב ושמואל וכמו שכתבו
בחזקתן. שיטה מקובצת בשם
בפרק הכותב (שם פה.) (ל) התפיסה לאחר מיתה לאו כלום היא ולמה אין לנו לחוש לתפיסה מחיים ואמרינן נמי בהשולח (גיטין ד' לה. ושם) $ רב
התוס' אליבא דר' יוחנן ועוד
תוס' הרא"ש. י. ואפי'
נכסים
דהא אנן קי"ל כריש לקיש
מתה האם ראשונה. ריטב"א
בחזקתן. ביבמות פרק החולץ (דף לח.) ובכתובות פרק האשה שנפלו (דף פ: ושם) (מ)
לא מגביה כתובה לארמלתא דחייש לצררי:
משום בר קפרא דיחלוקו
יבמות לח. יא. יורשי הבן
מתה מה יעשו בכתובה ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה ב"ש אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב וב"ה אומרים נכסים בחזקתן
וקי"ל כרב ושמואל דאין
דהיינו אחין מאביו ספק כי
אדם מוריש כו' וא"כ קשיא
ופי' רש"י כי היכי דפליגי הכא אמוראי בגמרא הוו פליגי התם ובחזקתן היינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואין נראה לר"ת דלא
אם מתה האם אחרונה אין
ה
הלכתא אהלכתא ולפי' הר'
להם כלום שאין הבן יורש
דמיא כלל מתני' דהתם להך דהכא דהא התם לא פליגי ב"ש אלא אנכסי מלוג ולא אכתובה כדדייק התם בגמרא מדקתני יורשי הבעל עם
שמשון אתי שפיר: (י) בא"ד
אמו בקבר.שם. יב. מחמת
❖
יורשי האב א"כ יורשי האב ודאי דהיינו בנכסי מלוג אבל בכתובה ב"ש מודו לב"ה ואילו הכא פליגי ב"ש אפי' בכתובה מדקתני יחלוקו
לא תוכל להוריש שבועה
הודאת חבירו. שם.
ו
וכו' הוה אמרינן שיש להם
סתמא ולא קתני עם יורשי האב כי התם והיינו טעמא דלא דמיא כלל דהכא לדהתם (נ) דבהא ודאי אין כח ליורשי הבעל דהא מיד כשמת הויא
הכל דהא כיון וכו' יכולה
לה כמו שגבתה כבר כתובתה והויא לה ספק דאימור מתה ראשונה ולכך יחלוקו אבל התם כשמת הבעל קם היבם תחתיו וזקוקה לו ולא הויא
ז
להוריש לבניה דהא לבית
רבינו גרשום
שמאי נמי הואיל והיא
כמי שגבתה כתובתה דעד אחר חליצה אין לה כלום ולהכי יש להו כח ליורשי הבעל ומודו כולי עלמא שהנכסים שלו בחזקת יורשי הבעל דלא
מוחזקת בממון לא אמרינן
וחזר ולוה ושוב קנה ומכר
פליגי אלא בנכסי מלוג אבל בכתובה ובנכסי צאן ברזל לא שלא נתנה כתובתה לגבות מחיים אבל הכא אית להו דיחלוקו מטעם דשטר העומד
אין אדם מוריש שבועה לבניו
דהרי השבח שהשביח לוקח
אבל ליכא לשנויי: (כ) בא"ד
דמי כאילו השביחו לוה
לגבות כגבוי דמי ולכך אין לחלק בין נכסי צאן ברזל לכתובה ועוד אמר דע"כ לא פליגי התם בחזקת מי כי הכא דא"כ תקשה לך למ"ד הכא
ופריך נמי מברייתא דמוקי
ומכרו ללוקח שברשות
בחזקת יורשי האשה א"כ התם נמי הוו נכסי צאן ברזל יותר בחזקת יורשי האשה לב"ש דלא פליגי בהא ונכסי מלוג יחלוקו א"כ הוו נכסי צאן
לה כב"ש. נ"ב כלומר אמאי
המלוה השביחו שהיתה
דחיק נפשיה לשנויי בכמה
ברזל יותר בחזקת האשה מנכסי מלוג ואדרבה יותר הם בחזקת הבעל מנכסי מלוג כדתנן ביבמות ריש פרק אלמנה לכהן גדול (דף סו.) עבדי
משועבדת לו. וקתני כשהוא
גווני ולבסוף משני נמי על
גובה הלוקח מן המוכר
צאן ברזל יאכלו בתרומה עבדי נכסי מלוג לא יאכלו בתרומה אלמא מוחזקין יותר נכסי צאן ברזל בחזקת הבעל מנכסי מלוג ח א"כ היכי מצי
ברייתא אחת הא מני ב"ש היא
גובה הקרן מנכסים
למימר דבשל מלוג יחלוקו יורשי הבעל ובשל צאן ברזל יהיו כולם לגמרי בחזקת יורשי האשה וליכא לאקשויי למאי [דפרישית] דהתם הוו
דאמר שטר העומד לגבות
משועבדים ואת השבח
(ס)
כו' לישני לכולהו בשינויא
מנכסים בני חורין דמשמע
נכסים בחזקת יורשי הבעל אמאי לא עריב ותני להו נכסים וכתובה בחזקת יורשי הבעל וכן למ"ד בגמ' נכסים בחזקת יורשי הבעל אמאי
חדא כגון שייחד כו' אלא
דכל השבח יגבה ממנו ואם
לא עריב ותני נכסים (ע) וכתובת אשה בחזקת יורשי הבעל דאיכא למימר דלא שווינהו בטעמייהו דנכסי צאן ברזל אינם כל כך בחזקת יורשי
בע"כ דלא ניחא כלל לשנויי
איתא דהיכא דכתב
כגון שייחד כו': (ל) בא"ד
לתרוייהו מלוין יחלוקו אי
הבעל כמו כתובה לפי שנכסי צאן ברזל הביאה מביתה אבל כתובה מנה ומאתים הוא נותן ואפי' כשאינה זקוקה ליבם הכתובה בחזקת יורשי
דתפיסה דלאחר מיתה לאו
הכי אמאי גובה הלוקח
הבעל ולמ"ד בחזקת יורשי האשה בגמרא לא שייך הכא למיתני בהדי נכסי מלוג דלא שוו לגמרי בטעמייהו דאלו בחזקת הבעל יותר ואלו
(פ)
ט
כלום היא וכו' לא מגבי
השבח כולו ממוכר חצי
נפל
כתובה: (מ) ד"ה נכסים
שבח בלבד היה לו לגבות
בחזקת האשה כדפרי' לעיל בסמוך. מ"ר: ו) הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודין שיחלוקו. שאלו לרבינו שמואל למה יחלוקו הוה לן
וכו' האשה שנפלו שנינו
ממנו דהאי שבח שהשביח
למימר שיורשי האם הם ודאי בחלקו האחד שיש לה בנים אחרים והבן זה הוא ספק כי שמא מת קודם אמו והוה ליה ספק וודאי ואין ספק
(צ)
י
יא
מתה מה יעשו בכתובתה:
לוקח דמי כמו שהשביחו
(נ) בא"ד דהכא לדהתם
מוכר ומכרו ללוקח והיינו
מוציא מידי ודאי כדאמר ביבמות פרק החולץ (ד' לח. ושם) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא בא ספק ואמר ההוא גברא בר מיתנא ופלגא דידיה
דהכא ודאי אין כח וכו'
דאיקני ומכר. ולוקח גופיה
ויבם אמר את ברא דידי ולית לך ולא מידי הוי יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ופירש רש"י שם דלהכי קרו ליה ליבם ודאי
מיד כשמת הבעל הויא לה:
כמלוה הוא דהא כתב לו
(ס) בא"ד למאי דפרישית
לפי שהוא ודאי בפלגא אחד יש להיות ודאי בכל הנכסים וא"כ ה"נ אמאי לא אמרינן הכי ותירץ רבינו שמואל דהכא מיירי שאין לה לאם
דאיקני ולמלוה נמי כתב לו
התם אי הוו: (ע) בא"ד
דאיקני והאי שבח מכר הוא
בנים אחרים אלא יורשי האם היינו אחיה שאם ז)מת הבן אחריה אין להם כלום ולכך הם ספקות אלו כמו אלו ואין נראה לר"י ולר"ת ולריב"א דהא
נכסים וכתובה בחזקת יורשי
ואם איתא דיחלוקו אמאי
אפי' יש לה בנים אין לנו לחשוב זה (ק) ספק ודאי מדקאמר לקמן (ד' קנט:) גבי נפל הבית עליו ועל אביו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב כו'
הבעל דאיכא למימר דלא שוו
טורף האי בעל חוב השבח
בטעמייהו וכו' שנכסי צאן
כולו חציו בלבד היה לו
מאי לאו יורשי האב (ר) כו' ופירש רבינו שמואל בני מורישיו אחי יורשי האב אחי הבן אלמא אע"ג דיש בנים אחרים לאב לא הוי אמרי' (ש) ספק
ברזל הביאה האשה מביתה:
לטרוף מן השבח והלוקח
ודאי שאין לנו לחושבן ודאי בכל הנכסים לפי שהוא ודאי בחלק אחד ועוד קשה לרבי מדתנן בפ"ק דב"מ (דף ב.) זה אומר כולה שלי
(פ) בא"ד ולמ"ד בגמרא
דכמלוה הוא היה לו לתפוש
בחזקת יורשי האשה לא שייך
נמי חצי מן השבח לעצמו
וזה אומר חציה שלי מי שאמר חציה שלי ישבע שאין לו פחות [מרביע ויטלנו וזה ישבע שאין לו פחות מג' רביעים] ויטלנו אמאי לא הוי
הכא למיתני בהדי נכסים
וחצי האחר שטרף לו בע"ח
הכל שלו כיון שהוא ודאי בזה החצי יטול הכל דהוי ספק וודאי ואין ספק כו' ועוד קשה לר"י מדאמר לעיל פרק בית כור (דף קז.) שני אחין
יב
הנכנסים והיוצאין עמה
היה לו לגבות מן המוכר
דלא שוו לגמרי: (צ) ד"ה נפל
ולא יותר. ומשני מאי גובה
שחלקו
וכו' כשיש לה בנים וכו'
נמי חצי שבח ולעולם
דלפי שהוא ודאי: (ק) בא"ד לחשוב זה הספק ודאי כדקאמר לעיל גבי נפל. נ"ב זהו לפי גירסת ר"ח ור"ת דסוגיא זו קבועה לעיל: יחלוקו: נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשון. ואין לה כתובה דהבעל יורש אשתו וממונא בחזקת
(ר) בא"ד מאי לאו יורשי האב בני דמסיק מאי יורשי האב אחי ופירש רבינו שמואל אחי הבן אלמא כצ"ל ותיבות בני מורישיו אחי בעל קאי. ויורשי האשה אחיה אומרים הבעל מת ראשון. ב"ש אומרים יחלוקו בין עיקר הכתובה מאתים או מנה ובין התוספת
יורשי האב נמחק: (ש) בא"ד לא הוה אמרינן דהוי ספק:
דהיינו נכסי צאן ברזל שקבל עליו באחריות ובין הנכסים הנכנסים והיוצאין עמה כגון נכסי מלוג הכל יחלוקו שמוטל בספק הוא
אם הוא יורש או היא: וב"ה אומרים נכסים בחזקתן. כלומר העמד הנכסים על מי שהיה מחזיק בהן העיקר א) כתובה מאתים או
מנה וכתובה דהיינו תוספת בחזקת יורשי הבעל משום דבחזקת הבעל קיימי קודם דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים: ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב של אשה משום דבחיי הבעל היתה אשתו מוחזקת בהן בנכסי מלוג שלה שהבעל לא קבלן באחריותו:
א) עי' לקמן בסוגיא וצ"ע ואולי דצ"ל על מי שהיה מחזיק בהן: וכתובה. דהיינו מאתים או מנה ותוספת בחזקת יורשי וכו'.