קנח:
מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ'
בחזקת מי. הנכסים דקאמרי בית הלל נכסים בחזקתן בחזקת
שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהם כו' (ט) כי אמר רב אסי
קסא א מיי' פ"ה מהל'
א) ב"מ דף לז: ע"ש [לקמן
קנט:], ב) [עי' תוס' לקמן
נחלות הל' ו סמג
מי קאמרי בית הלל: בחזקת יורשי האשה. הוא דקאמרי לה דהיא
נוטל רביע בקרקע ורביע במעות ומסיק דמספקא ליה אי הוו
עשין צו טוש"ע אה"ע סי' צ
קנט. ד"ה אלא אי קשיא],
הנעלת ליה מבית אבוה: בחזקת יורשי הבעל. שאם פיחתו פיחתו לו
כלקוחות שלא באחריות (י) פי' דאי כיורשים הוו אז יחזרו על האחין
ג) [רש"ש מח"ז], ד) [ומוקי
סעיף ו:
קסב ב ג מיי' שם וסמג
למתניתין יורש אחוה. רש"ל],
ואם הותירו הותירו לו ויכול היה למוכרן הלכך לא דמי לנכסי מלוג:
אי כלקוחות ה)[שלא] באחריות הוו אז [לא] יחזרו על האחין ולכך נוטלין
❖
ה) רש"א,
שם טוש"ע ח"מ סי'
❖ א
יחלוקו. כדמפרש לקמן הואיל והללו
רביע ואמאי נוטלו הא הוו להם
רפ סעיף י:
גמ' בחזקת מי ר' (א) יוחנן אמר בחזקת יורשי
באין לירש הכל והללו באין לירש הכל
אחיהם ודאי בפלגא והם ספק בחלקם
הגהות הב"ח
יחלוקו שהרי לשניהם יש טענת חזקה
ואין ספק מוציא מידי ודאי וע"ק
הבעל ור' אלעזר אמר בחזקת יורשי האשה
מוסף תוספות
דהלכתא בלא טעמא הוא שבשביל
כדפרישית היא הנעלת ליה מבית אבוה
(א) גמ' בחזקת מי ר'
ור' שמעון בן לקיש משום בר קפרא אמר
אלעזר אמר בחזקת
א. זה המוחזק. יבמות לח.
שהוא ודאי בחלק זה יהא ודאי בחלק
והוא מתוך שקיבל אחריות עליו קנאן
יורשי האשה רבי יוחנן
יחלוקו וכן תני בר קפרא א הואיל והללו באין
תוד"ה הוי. ב. דאטו מפני
אחר ע"כ נראה לר"י כמו שתירץ
והרי הן כממונו והאי דאמרי בית הלל
ב
אמר בחזקת יורשי הבעל
שהוא ודאי במקצת
לירש והללו באין לירש יחלוקו: מתני'
ורבי שמעון: (ב) שם במשנה
הנכסים יהא ודאי בכולן.
ריב"א דהכא מיירי שפיר שיש לה
נכסים בחזקתן היינו בחזקת שניהן
על החלוקין: (ג) גמ'
שם. ג. (דהתם) [דהכא]
א) נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודין
מתני'
נפל הבית עליו
בנים אחרים לאם והא דקרי ליבם
ויחלוקו:
בשיטתיה דרבי אילא אמר
כל אחד ואחד הוא יודע
שיחלוקו אמר ר"ע מודה אני בזו שהנכסים
רבי זירא כצ"ל ותיבות קם
מאיזה כח הוא תובע וכי
ועל אמו. כגון שנפל הבית על רחל
ודאי לפי שהוא יורש הסבא ודאי אבל
ב
רבה בשיטתיה דרבי זירא
הוא הראוי ליירש למי
בחזקתן אמר לו בן עזאי על חלוקין אנו
הספק אינו יורש ודאי הסבא אבל
אשת יעקב באלמנותה ועל יוסף בנה
נמחק: (ד) רשב"ם ד"ה
(ב)
שהוא תובע מכחו, כי אלו
נפל וכו' כגון אחיה מאביה
הכא הוי אלו ספק כמו אלו בחלק
מיעקב ולא היה לה עוד בן מיעקב
באים ליירש הבן ואלו
מצטערין אלא שבאת לחלק עלינו את השוין:
»ל»בן אומרים הבן: (ה) ד"ה
באים ליירש האם ואין
גמ' בחזקת מי ר' אילא אמר בחזקת יורשי
המגיע לבן ולא שייך כאן כלל ספק
ולא מאיש אחר שעכשיו טענותיהן
אלו ואלו וכו' מכח מי הן
הספק אלא על הנכסים אם
ג
וודאי : אמר ר"ע מודה אני בזה
שוות שיורשי האם כגון אחיה מאביה
באין. נ"ב כלומר לאפוקי
(ד)
הם של בן או של אם וכיון
ג
האם ר' זירא אמר בחזקת יורשי הבן כי סליק
ספק ובני יבם דפ' החולץ
שכך סבר ת"ק דהו"ל
שהנכסים בחזקתן. אין לפרש כמו
אומרים הבן מת ראשון והיא מתה
ע"ש: (ו) ד"ה בחזקת יורשי
ממון המוטל בספק
רבי זירא קם בשיטתיה דרבי אילא (ג) קם רבה
שפירש"י בב"מ פרק המפקיד (דף לז:
אחרונה וירשנו כל נכסיה ויורשי הבן
האם כדפריש אביי הואיל:
וחולקים ור"ע אומר
בשיטתיה דרבי זירא אמר רבי זירא שמע
(ז) ד"ה וטעמא מאי הדר:
שהנכסים בחזקתם של בני
ושם) דר"ע שמותי הוה מתלמידי ב"ש
כגון ראובן בן יעקב מלאה טוען כל
ד
(ח) ד"ה אלא אי איתמר
האם מפני שהוחזקה נחלה
מינה אוירא דארץ ישראל מחכים וטעמא מאי
דהא הלכה כמותו מחבירו וגם בפ"ק
הנכסים ואומר רחל מתה תחלה וירש
ה
וכו' הראוי לו לירש וכו'
באותו השבט. ריטב"א
ומוקי למתניתין יורשי האב
יבמות לח. ד. [דקאמר]
אמר אביי הואיל והוחזקה נחלה באותו
דיבמות (דף טז.) פליג ר"ע בצרת הבת
יוסף את כל נכסיה ואח"כ מת הוא
אחי דההיא: (ט) תוס' ד"ה
מודה אני בזה, אע"פ שאני
וירשנו כל הנכסים: אלו ואלו מודים
על בית שמאי ועוד מאי באת
שבט: אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו
ו
(בע"א) נפל כו' של אחד
משל ב"ש ואומר בשאר
מהם כו' אמר (רבא) [רב
שיחלוקו. דשניהם באין מכח טענת
הנפילות יחלוקו, בזו אני
לנו לחלק את השוין הלא כיון
(כ)
מצטערין וכו': אמר ר' שמלאי עדא אמרה בן
אסי] כצ"ל ותיבת כי נמחק:
מודה לב"ה שהנכסים
דב"ש מודו בהא דנכסים בחזקתם
ירושת נכסים שהוחזקה בהן האשה
(י) בא"ד שלא באחריות אם
עזאי תלמיד חבר דרבי עקיבא הוה דקאמר
בחזקתן. רש"י ב"מ לז:
כ"ש ב"ה ע"כ נראה לפרש מודה אני
לבדה בחייה באלמנותה בלא בעל ולא
לאו פירוש דאי כיורשים וכו'
ה. ואם היה מתלמידי
ליה שבאת שלחו מתם בן שלוה בנכסי אביו
אי כלקוחות שלא באחריות
ב"ש לא היה הלכה כמותו,
בזה למאן דמפרש בגמרא בחזקת
דמי לנפל הבית עליו ועל אביו דלעיל
הוו אז לא יחזרו: (כ) ד"ה
כי היכי דאמרינן ר'
בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וזו
יורשי האם הוו מודה אני בזה אע"ג
[קנז.] דהתם זה בא מכח ירושה וזה בא
אמר וכו' מאי באת לחלק
אליעזר שמותי ואין הלכה
היא שקשה בדיני ממונות לוה מאי מפיק ועוד
עלינו את השוין דאמר בן
כמותו ומפרש בירושלמי
דס"ל כבית הלל דכתובה הוי בחזקת
בטענת שטר חוב וגם נפל הבית עליו
עזאי הלא כיון דב"ש וכו'
שמותי שהיה מתלמידי
לקוחות מאי עבידתיה אלא אי איתמר הכי
יורשי הבעל אלו הוי בחזקת האם
ועל אשתו יש שם נכסים שמוחזק בהן
ב)
דלמאן דמפרש: (ל) ד"ה
ב"ש, ואע"ג דר' עקיבא
❖
הואיל וכו' בחזקתה הס"ד:
היה מתלמידי ר' אליעזר
איתמר
ולמאן דאמר בחזקת יורשי הבן הוי
בעלה ויש שם נכסים שמוחזקת האשה
גם היה מתלמידי ר' יהושע
מודה אני בזה אע"ג דנכסי מלוג הוו בחזקת יורשי האשה הכא
בחזקת אביה אבל הכא כל הנכסים הוחזקה בהן וקנאתן לאחר מות
שהיה מתלמידי ב"ה
דחשיב ליה במסכת אבות
מודינא דהוו בחזקת יורשי הבן:
בעלה ואבד כח בעלה וזכותו מהן וכיון ששניהן באין בחזקת ירושה
מוסף רש"י
הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט. וא"ת בנפל הבית עליו ועל
בהדי חמשה תלמידים
ותובע כל אחד כל הנכסים הוו ספק וספק וחולקין הלכך לא
נפל הבית עליו ועל אמו.
שהיה לו לר' יוחנן בן
אשתו אמאי לא אמר בחזקת יורשי האשה מהאי טעמא
מיתוקמא אלא כגון שלא נשאר לרחל שום זרע. אבל אם יש לה עוד
ואין ידוע איזה מת ראשון,
זכאי, ותניא בסוף פ' הישן
והיו לאמו נכסים מבית אביה,
שמונים תלמידים היה לו
וי"ל כיון דהכניסתם לו ז אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו
בן כגון שיש לה שני בנים לרחל יוסף מיעקב ובנימין בנה מאיש אחר
יורשי האם משפחת בית
להלל הזקן קטן שבכולם
הוי כמוחזק ולמ"ד בחזקת יורשי האשה סובר כיון דתטלם כשתצא
שהוא אחי יוסף מאמו וראובן בן יעקב מלאה אומר רחל מתה תחלה
אביה אומרים לקרובי הבן
ר' יוחנן בן זכאי, והא
ממשפחת אביו הבאים לירש
דאמרינן ר' אליעזר שמותי
וגם הכניסתם לו ח הוו (ל) בחזקתן. מ"ר:
וירש יוסף חצי נכסיה ואתה החצי ואחר כך מת יוסף וירשתי חלקו
את הבן, הבן מת ראשון
הוא שהיה נוטה אחר ב"ש
לוה מאי מפיק.
הלא לא לקחו מאביו כלום ואינם בחזקתן:
ובנימין אומר לא כי אלא יוסף מת תחלה ואחר כך מתה אמי וירשתי
ולא ירש את אמו להוריש
בכל דבריהם. תוס' הרא"ש
אתכם נכסים, אלא הבן מת
ב"מ לז: ו. [ועוד] דאמרינן
כל נכסי' על זאת נשאלתי מרבותי שבלותי"ר ותשובותיי להם בסוף
ולימרו
ראשון ואח"כ מתה אמו ואנו
סתם מתני' ר' מאיר
הפרק צרופות ובחונות ואומר אני שאין לראובן כאן כלום משום
דהוי בנימין יורש ודאי במקצת וראובן ספק ואין ספק מוציא מידי
יורשים אותה, ויורשי הבן
וכולהו אליבא דר'
אומרים האם מתה ראשונה
עקיבא... מוכח דלאו
ודאי שכל מקום ששנים באים מכח ירושה ויודעין לטעון (ה) מכח מי הן באין לירש וכל אחד תובע כל הנכסים יחלוקו
וירשה בנה ואחריה מת
מתלמידי ב"ש הוה דא"כ
דהוי ספק וספק וחולקין כגון במתני' שנפל הבית עליו ועל אמו ואין לרחל עוד בן אחר אלא זה המת בלבד וכל היכא שהאחד
הבן ואנו יורשין אותו (ב"מ
הוו כולהו דלא כהלכתא
לז:). אלו ואלו מודין.
תובע את הכל והאחד תובע החצי הנה זה שתובע הכל קרוי ודאי הואיל והוי ודאי במקצת ואידך ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי.
דב"ש במקום ב"ה אינה
ב"ש וב"ה שנחלקו בנפילות
משנה. שם. ז. דלאו בידה
והנני מביא ראיה מן השמועות הפסוקות בפרק החולץ (יבמות דף לה:) דתנן ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון יוציא
אחרות, שב"ש אומרים יחלוקו
נינהו ועוד אם פחתו או
והולד כשר וחייבין עליו אשם תלוי ואמרינן בגמרא (שם דף לח.) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא שהוא אביו של יבם ספק אמר אנא
וב"ה אומרים נכסים בחזקתן,
ג)
הותירו הכל לבעל. חידושי
כאן מודים שיחלוקו (שם).
הר"ן. ח. ואם בא למכור
בר מיתנא אנא ופלגא דידי ויבם אמר ליה את ברא דידי את ולית לך ולא מידי הוי יבם ודאי וספק הוי ספק ואין ספק מוציא מידי
❖
אמר ר"ע מודה אני
אינו מכור. חידושי הר"ן.
ודאי מינה שמעינן דכ"מ שהאחד יורש במקצת והשני ספק אם יש לו חלק בנכסים או לא דודאי יורש את הכל הלכך מתני' דנפל
בזו. אע"פ שאני משל
ב"ש ואומר בשאר הנפילות
הבית עליו ועל אמו דאמרי' יחלוקו לא מתוקמא אלא כגון שאין לאם בן אחר אלא זה המת שעכשיו טענותיהן שוות שיורשי האם תובעין
יחלוקו, בזו אני מודה לב"ה
רבינו גרשום
כל הנכסים ויורשי הבן תובעין כל הנכסים הוו להו ספק וספק וחולקין דומיא דסבא ויבם בנכסי ספק או סבא וספק בנכסי יבם
שהנכסים בחזקתן, ופליגי
❖
אמוראי בחזקת מי (שם).
בחזקת מי. אמרי ב"ה
שחולקין כדאמרינן בהחולץ אבל אם יש לה בן שני קיים יזכה בכל הנכסים דהוי איהו ודאי במקצת ויורשי הבן ספק ואין ספק מוציא
דהיינו צאן ברזל מה
מידי ודאי: אמר ר"ע מודה אני בזו כו'. משום דנקט תנא קמא לישנא דמודים אמר איהו נמי מודה אני כלומר ואני מודה וחולק
שהכניסה לו בכתובה דקבל
עליך דלדברי ב"ה נמי אמרינן הכא נכסים בחזקתם. ובגמרא מפרש בחזקת מי וטעמא נמי מפרש: אמר ליה בן עזאי על חלוקין
עליו הבעל אחריות: א)
רבינו גרשום (המשך)
אמר ר' אילא בחזקת יורשי
[וכו']. דבית שמאי [ובית] הלל דלעיל [קנז. קנח.] אנו מצטערין על שלא הושוו לדעת אחת ואתה באתה לחלוק ולומר חולקין היו בית שמאי
הבעל הואיל דבאחריות
אומר בחזקת יורשי האם.
ובית הלל במה שחביריך אומרים שהן שוין: גמ' בחזקת מי. אדר' עקיבא קאי: בחזקת יורשי האם. כדמפרש לקמיה הואיל והוחזקה
הבעל קיימי: ור' זירא
(ו)
שברשות האם היו תחלה:
אמר בחזקת יורשי האשה.
ר' יוחנן אמר בחזקת יורשי
נחלה לאותו השבט שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה והרי היא משבט אביה ואפילו כתובתה ותוספתה
הואיל והיא הכניסתן לו:
הבן. משום דמה מצינו בכל
שגבתה מבעלה משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אביה שהיא מתייחסת אחר שבט אביה: בחזקת יורשי הבן.
דמשמת בעלה היה בן
אמר ר' זירא אוירא
מקום הבן קודם לשאר יורש
דארעא דישראל מחכים.
אף כאן יורש הבן קודם
ראוי ליורשה קודם לכל קרוביה מצד האב: קם רבה בשיטתיה דרבי זירא לא גרסינן ליה ובפר"ח נמי לא גרס ליה: אמר ר' זירא שמע
כלומר מאחר שעליתי
והרי הן בחזקתן: אמר לו בן
מינה אוירא דארץ ישראל מחכים. שמשעליתי לא"י נתתי את לבי לצאת משיטתי הראשונה ולעמוד על אמיתת דברים: (ז) מאי טעמא.
לארץ ישראל הבנתי בדעתי
עזאי על החלוקים. במקום
שכן הוא עיקר כדאמר
שחולקין ב"ש וב"ה: אנו
הדר ביה ר' זירא: באותו השבט. של אם: יש גורסין כאן בעו מיניה מרב ששת בן מהו שיירש כו'. ולקמיה [קנט:] מפרשינן לה: עדא אמרה.
ר' אילא בחזקת יורשי
מצטערין. דאיכא מחלוקת
זאת אומרת. עדא כמו הדא: תלמיד חבר. פשיטא לן דמתחלה היה תלמידו והדא אמרה דלבסוף היה חבירו דקאמר ליה
הבעל: וטעמא מאי אמר
דלא מצינן למיקם אליבא
אביי הואיל והוחזקה
דהלכתא מפני מחלקותם
שבאת ולא קאמר שבא רבינו: שלחו מתם בן שלוה כו'. משבשתא היא ולקמן [קנט.] מתרץ לה. ומשום דבמסקנא דייק לה ממתניתין
נחלה באותו שבט. של
אלא שבאת לחלוק עלינו
דנפל הבית עליו ועל אביו [לעיל קנז.] נקט ליה הכא. ונראית גירסת רבינו חננאל דגרס לה מקמי נפל הבית עליו ועל אשתו דהא על
בעל כלומר מאחר שהיא
את השוין דלא סבירא לך
משנת נפל עליו ועל אביו הוקבעה בגמרא דמינה מייתי לה ראיה להך מילתא: ומתמה גמרא לוה מאי מפיק. וכי בשביל שלוה
הכניסתן לו והוא קבל עליו
כוותייהו דיחלוקו: אמר ר'
אחריותן דמי כמו שלו הן
שמלאי מדקאמר ליה בן
ממון בחיי אביו יוציא מיד הלקוחות מה שמכר להן אביו או הוא: אלא אי איתמר הכי איתמר בן שמכר בנכסי אביו כו'. כגון ראובן
הנכסים שאם נאבדו עליו
עזאי כך לר' עקיבא בלשון
שמכר חלקו הראוי לירש בנכסי יעקב אביו ומת ראובן בחיי יעקב אביו ואח"כ מת יעקב בא חנוך בן ראובן ומוציא הנכסים שמכר
(ח)
לפורעו הרי הן חשובין
הטוח ולא אמר ליה בלשון
כמו משבט אביו היו שעליו
כבוד ש"מ דבן עזאי תלמיד
ראובן אביו מנכסי יעקב מיד הלקוחות מפני שהן ראוי ולא באו ליד ראובן מעולם שיזכו בהן לקוחות מכחו וכשם שהראוי אינו משתעבד
אחריותן: נפל הבית עליו
חבר היה של ר' עקיבא
כך אינו נמכר כדתנן בבכורות בפרק יש בכור לנחלה (דף נב.) ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותם ולא היבם כולם אין נוטלין
ועל אמו. יורשי הבן כגון
משום הכי לא חלק לו כבוד
אחין מן האב אומרים האם
כל כך שהלכו שניהן ללמוד
בשבח ולא בראוי כבמוחזק וכן הלכה ולא חיישינן להאי דדחי במסקנא ומוקי למתני' ביורשי אחוזה ד) דההיא קשיא וההיא פירוקא
מתה ראשונה ואחר כך הבן
תורה לפני ר' אליעזר הגדול
אינו אלא להקשות על מה שאמר וזו היא שקשה בדיני ממונות והתלמוד מפרק דלא תסייעיה ממתניתין ולעולם קשה בדיני ממונות
ונפלו הנכסים ביד הבן והרי
ולפי שהיה בן עזאי בחור
אנו יורשים. ויורשי האם
לא היה יכול לסבור סברא
ומכל מקום אע"פ שקשה בדיני ממונות כן הלכה כדשלחו מתם קשה היא וכן הלכה כמותה אפס דין קשה הוא בלא טעם כדמפרש ואזיל:
אומרים הבן מת ראשון ולא
כר' עקיבא בתלמוד וגמר
ולימרו גמרא והדר הלך בן עזאי
באו נכסים לידו והרי אנו
יורשין של אם: אלו ואלו. ב"ש וב"ה: מודים שיחלוקו. הואיל דהללו באין בכח ירושה והללו באין בכח ירושה. לפני ר' עקיבא להסביר סברא: שלחו מתם בן שלוה בנכסי אביו. כלומר על נכסי אביו בחיי אביו ומת הבן בחיי אביו ואחר
אבל התם הללו באין לירש והללו בעל חוב וכתובת אשה באין בתורת חוב פליגי בה דנכסים בחזקתן: אמר ר' כך מת האב: בנו של בן. מוציא מיד הלקוחות. ומקשי' בן שלוה בנו ממאן מפיק. מי היה כאן לוקח. אלא הכי שלחו מתם.
עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן שאין כאן אלא ממון אחד בלבד ולא בעלי חוב: בחזקת מי. ר' אלעזר
א) הדברים נראים לעין שרבינו היה גורס מחלוקת דר' אילא ור' זירא על משנה ראשונה דנפל הבית עליו ועל אשתו ועי' בשמ"ק כאן שכ' דעיקר הגירסא הוא כגירסא דידן ואף שרשב"ם ז"ל לא גרס כן ע"ש ונראה שצ"ל ואף דרגמ"ה לא גרס כן וכוון לדברי רבינו כאן.