מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
קנט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולימרו
ליה אבוך זבין ואת אמאי מפקת. $ותימה למה לא יוכל
ולימרו ליה. לקוחות אבוך זבין ג) ואת מפקת שאתה יורש ממנו והלא
קסג א מיי' פכ"ב מהל'
א) גי' רש"ל יכולים לקיים כתב
ידו, ב) [תוספתא סנהדרין פ"ה],
מכירה הל' ז סמג
אין אדם יורש מה שמכר אביו: דלמא. דאמר להו חנוך בן
להוציא מיד הלקוחות אפילו למ"ד אדם מקנה דבר שלא
ג) [מזבין. רש"ל], ד) צ"ל מלוה,
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
בא לעולם היינו כגון שלא מת הבן בחיי האב אלא שנתנו לו דמים
ראובן מכח יעקב דהוא אבוה דאבא קא אתינא דבני בנים הרי הן
ה) [לקמן ע"ב], ו) [פסחים לא.],
ריא סעיף ג:
❖
קסד ב מיי' שם טוש"ע שם
ז) [שייך לעיל קנח:] ועי' רש"ש,
קודם שמת האב אבל כשנפלו לו כשהוא גוסס אמרו לעיל (דף קכז:)
כבנים וכי היכי דראובן אבי היה יכול
לירש את יעקב אביו אילו
[היה] חי אחרי מות אביו כך אני
דאפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר
קסה ג ד מסיעי'יף פדי:"ד מהל
יורש את יעקב מגזירת הכתוב ולא
שלא בא לעולם לא מהני מידי לקנות
עדות הלכה ה סמג
איתמר בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו
תורה אור השלם
א
לאוין ריד רטו טוש"ע חו"מ
מכח ראובן אבי אני יורש ואין בנכסים
בנכסים (ו) כשהואגוסס א ופי' הר"ר
ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וזו היא שקשה
1 תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ
סי' מו סעיף לד [וברב אלפס
הללו שום זכות לראובן ומכירתו
יצחק בר' מאיר דודאי המכר אינו
סנהדרין פ"ג דף רסג.]:
תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ:
בדיני ממונות ולימרו ליה אבוך מזבין ואת
❖
קסו ה ו מיי' שם טוש"ע
תהלים מה יז
לאו כלום היא: תדע. דחנוך בן
מכר ב אלא לענין חזרת מעות איירי
מפיק ומאי קושיא ב דלמא מצי אמר מכח
שם סעיף לה:
ראובן יורש את יעקב זקנו שלא מכח
הכא שבנו מוציא השעבוד שהיה להם
קסז ז מיי' שם פי"ג הל'
אבוה דאבא קאתינא תדע דכתיב תחת
טו סמג שם טוש"ע
1
גליון הש"ס
ראובן דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך
ללקוחות מן הדין מהם כי אין להם
❖
ח"מ סי' לג סעיף י:
אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל
לראובן קאמר תחת אבותיך דהיינו
אפי' שעבוד בקרקע בשביל מעותיהם
ג
תוס' ד"ה ולימרו כו' ותימה
הארץ אלא אי קשיא הא קשיא בן בכור
למה לא יוכל להוציא. עי'
יעקב יהיו בניך דהיינו חנוך מדלא
ולפי זה צריך לומר דס"ל אדם משעבד
כתובות דף צא ע"ב תוס' ד"ה
רבינו גרשום
❖
כתיב תחתיך יהיו בניך: אלא אי
שמכר חלק בכורה בחיי אביו ומת בחיי אביו
דבר שלא בא לעולם דאי לא משעבד
דזבנה:
קשיא הא קשיא. אי איכא למימר
מאי מקשי לימרו ליה אבוך זבין ואת
בן שמכר בנכסי אביו בחיי
בנו מוציא מיד הלקוחות וזו היא שקשה
אביו ומת הבן בחיי אביו ואחר
מאי מפקת והלא אין אדם משעבד
דשלחו מתם זו היא שקשה בדיני
בדיני ממונות אבוה מזבין איהו מפיק וכי
כך מת אביו והחזיק הלוקח
הגהות הב"ח
דבר שלא בא לעולם ואע"ג דאמרן
ממונות לאו כי האי גוונא שלחו
כמו שמכר לו הבן. בנו של
תימא הכא נמי אמר מכח אבוה דאבא
(א) גמ' אחרים יכולין לקיים כתב
בן מוציא מיד הלקוחות וזו
לעיל דאיקני קנה והוריש לא משתעבד
כדלעיל דהא לאו קשה הוא אלא
ידו השתא איהו לא מהימן
היא שקשה [בדיני ממונות]
קאתינא אי מכח אבוה דאבא קא אתיא
היינו משום דשמואל לטעמיה דאית
הכי שלחו מתם בכור שמכר חלק
אחריני מהימני ומאי קושיא:
שדבר תימה הוא: אבוהו
בחלק בכורה מאי עבידתיה ומאי קושיא
(ב) רשב"ם ד"ה אלא אי קשיא
מזבין ואיהו אמאי מצי מפיק.
ליה מלוה על פה אינו גובה מן
בכורתו בחיי אביו ומת הבכור כגון
וכו' שהיה מיוצאי מצרים וחלקו
מאי קושיא להכי מוציא מיד
דלמא מצי אמר מכח אבוה דאבא קאתינא
היורשין אבל לדידן דאית לן גובה מן
ראובן שמכר חלק בכורתו הראוי
עם אחיו בנכסי חפר ושהיה
הלקוחות דמצי למימר כשמכר
בכור נוטל ב' חלקים: (ג) ד"ה
נכסים הללו לא היה עדיין
ובמקום אב קאימנא אלא אי קשיא הא קשיא
היורשין הויא כמו ד)(מצוה) ומשתעבד
להגיעו בנכסי אביו ומת ראובן ואחר
בחלק וכו' והלא אינו בכור:
מוחזק בהן לפי שאביו היה
כך מת יעקב בא חנוך ומוציא מיד
אע"פ שלא בא לעולם ואם תאמר אכתי
היה יודע לו עדות בשטר עד שלא נעשה
(ד) ד"ה אלא וכו' שלחו מתם
ג
קיים והוא מת קודם לאביו
כצ"ל ותיבת ליה נמחק: (ה) ד"ה
הלקוחות חלק בכורת ראובן אביו
מאי פריך ולימרו ליה אבוך זבין ואת
ולא באו נכסים לידו ואנו
גזלן ונעשה גזלן הוא אינו מעיד על כתב ידו
ואח"כ וכו' או הוא עצמו:
יורשין מכח אבי אבינו להכי
ונוטלה לעצמו כאילו לא מכרה ראובן
אמאי מפקת דלמא היינו טעמא משום
(ו) תוס' ד"ה ולימרו וכו'
אבל אחרים א) מעידין השתא איהו לא מהימן
מוציא מיד הלקוחות דאבוה
שחנוך יורש חלק בכורת אביו בנכסי
דאין בעל חוב נוטל בראוי כמו
בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס
לא מזבין: וממאי דמצי למימר
(ז)
אחריני מהימני וזו היא שקשה בדיני ממונות
וכו' ואת אמאי מפקת:
הכי דמכח אבוה דאבא אתינא.
זקנו אביו ואע"פ שמת הבכור בחיי
כתובת אשה דתנן בבכורות פרק יש
(ז) בא"ד דאין בעל חוב נוטל.
דהכי כתיב קרא תחת אבותיך
מאי קושיא דלמא ד כגון שהוחזק כתב ידו
אביו כדתנן לעיל (דף קטז:) בנות צלפחד
בכור (דף נב.) דאינה נוטלת בראוי
נ"ב כלומר הני לקוחות שהוא
יהיו בניך אלמא דבמקום אבי
בב"ד אלא אי קשיא הא קשיא היה יודע לו
מוציא מהן בלא דמים לא הוו
אביו מצי מפיק דכי היכי דאבי
נטלו שלשה חלקים חלק שהיה ראוי
ושמא יש לומר דוקא כתובת אשה ד אבל
אלא כבע"ח: (ח) בא"ד מכח
אביו מוציא מיד הלקוחות
עדות בשטר עד שלא תפול לו בירושה הוא
לאביהן שהיה מיוצאי מצרים (ב) ושהיה
בע"ח נוטל בראוי מיהו קשה דא"כ כי
אבוה דאבא קאתי וכו'
הכי נמי מוציא הבן: אלא
מדאמר רב נחמן לעיל דף
אי קשיא בדיני ממונות הא
בכור ונוטל שני חלקים: (ג) חלק
אינו יכול לקיים כתב ידו אבל אחרים יכולין
קא חשיב בכתובות ריש פרק אע"פ
קכה יתומים שגבו קרקע
קשיא. בן שמכר בחלק בכורה
בכורה מאי עבידתיה. והלא אינך
(דף נד: ושם) דתנאי כתובה ככתובה
לקיים כתב ידו ומאי קושיא דלמא הכא
בחובת אביהן: (ט) בא"ד כמו
בחיי אביו ומת הבן בחיי אביו
(א)
ששנינו לעיל בפרק יש נוחלין
בכור: ומאי קושיא. בדיני ממונות:
דלא הוה מוחזק בנו מוציא
דמי לענין כמה דברים אמאי לא חשיב
נמי כגון שהוחזק כתב ידו בב"ד אלא אי
וסבירא להו לשלחו מתם
כו'. אי מכח אבוה דאבא
דלמא מצי אמר. חנוך מכח יעקב
נמי לענין ראוי דאינה ככתובה ואיתא
דהכא כר' יוחנן דאמר
קא אתי האי בן הבן בחלק
קשיא הא קשיא ב)ה היה יודע לו בעדות עד
לעיל בפ' יש נוחלין מכר
אבי אבא קאתינא כדכתיב תחת
בבע"ח אבל אי ליתא בבעל חוב אתי
בכורה מאי עבידתיה הא אבי
שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו הוא אינו מעיד
הבן בחיי האב ומת הבן
אביו לא היה בכור דלירת
שפיר ה אבל אין להביא ראיה מדאמר
אבותיך יהיו בניך ויעקב אני יורש
בחיי האב דלא קנה לוקח
האי חלק בכורתו: והיינו קשה
על כתב ידו אבל אחרים מעידין הוא לא
בסמוך מאי לאו יורשי האב בנים
כאילו אני ראובן דבמקום ראובן אבי
מ"מ: (י) ד"ה אלא וכו' ולא
ה)
בדיני ממונות אמאי מוציא
גרסי' אלא אי איתמר וכו' שלחו
מהימן אחריני מהימני וכי תימא הכא נמי
מיד הלקוחות. ומאי קושיא
מורישין אחין פירוש בני הבן וקאמר
אני עומד כאילו אני בכור מגזירת
❖
מתם אלא שמה ששלחו זו היא:
כלומר אמאי זו קשה הא מצי
כגון שהוחזק כתב ידו בב"ד והא אמר רב יוסף
הכתוב וכדתנן בנות צלפחד כו': אלא
אין בע"ח נוטל לאו היינו משום דאינו
למימר מכח אבוה דאב' קא
אתינא בכולהו נכסי דאיהו היה
אי קשיא בדיני ממונות הא קשיא.
נוטל בראוי אלא טעמא משום דאמרי
בר מניומי אמר רב נחמן אף על פי שלא
ו
יורש את בנו ובמקום אב קא
מוסף תוספות
והכי שלחו ליה מתם: היה יודע
מכח דאבי אבא קאתי אבל אין
(ד)
(ח)
הוחזק כתב ידו בבית דין ומאי קושיא דלמא
אתינא לירש בכורתו ולתבוע
א. דאפי' לר"מ דאמר אדם
מה שמכר בחלק בכורתו דלא
לו בעדות. ראובן לשמעון עד שלא
להביא ראיה מדאמר ר"נ יתומים
גזירת מלך היא דאיהו לא מהימן ואחריני
מקנה דשלב"ל ה"מ כגון
מצי מזבין דראוי הוה ולא
נעשה ראובן גזלן והיה שמו חתום
שגבו בחובת אביהן בע"ח חוזר וגובה
נכסים שנופלים בשעה שיש
מוחזק ומשום הכי מוציא
מהימני ולאו משום דמשקר דאי לא תימא
בשטר הלואתו של שמעון: ואחר כך
אותה מהם אלמא נוטל בראוי שהרי
בו כח ליתנם לאחרים אבל
מן הלקוחות: אלא הא קשה
הכי משה ואהרן לחותנם משום דלא מהימני
גוסס אינו יכול לדבר ואין בו
בדיני ממונות. איהו גופיה לא
נעשה גזלן. ונפסל לעדות כדכתיב
אין זה ראוי אלא משעבדי ליה מדר'
כח ליתן והלכך לא מצי
מהימן להעיד על כתב יד
הוא אלא גזירת מלך הוא שלא יעידו להם
(שמות כג) אל תשת ידך עם רשע
נתן מיהו קשה דהל"ל בן שלוה ולא
ו) ו
לאקנויינהו מקמי דאתו
עצמו ואחריני מהימני על כתב
לידיה דהא אפי' בשעה שבאו
ידו להעיד. ומאי קושיא דלמא
ה"נ גזירת מלך הוא שלא יעיד על כתב
להיות עד חמס ואע"פ שנאמן אדם
בן שמכר ולא לימא בנו מוציא מיד
ז
לידו אין יכול להקנותן וכ"ש
אחריני נמי לא מהימני להעיד
ידו לחותנו אלא לעולם כדאמרינן מעיקרא
לומר זה כתב ידי כדתנן בכתובות
הלקוחות ועוד קשה למה יש לו להיות
מקודם לכן. רשב"ם לעיל קכז:
על כתב ידו. ומאי האי דקאמר
ב. וזה אינו קשה להם. שיטה
אבל אחרים מעידים כגון
(דף כ:) מעתה אינו מעיד על כתב
ללקוחות שעבוד על אביו מי עדיף
ודקא קשיא לך תחת אבותיך יהיו בניך ההוא
מקובצת בשם הרא"ש. ג. [ו]זה
שהוחזק כתב ידו של שטר
ידו שהרי כל דבריו אנו מחזיקין שקר
ממלוה על פה דאין לך מלוה על פה
הוא שקשה להם שהבן
זה בבית דין שהעידו אחרים
בברכה כתיב ומי מצית אמרת בברכה כתיב
מוציא מיד הלקוחות בחנם
לפני בית דין שזה כתב ידו
משנעשה גזלן ושמא עד אחד פסול
גדול מזה על כן נראה לר"י דאלו
אבל
ואף הדמים שקבל אביו לא
והללו אומרים יודעים אנו שזה
זייפו או (ה) עצמו כתבו וחתם בו היום
נכסים כתב האב לבנו מהיום ולאחר
יחזיר, דנהי דהמכר אינו מכר
השטר הוחזק בעדים לפני בית
שקר: אבל אחרים מעידין. כדמפרש במסקנא והשתא לפום מאי
מ"מ הדמים שהוציא יחזיר
מיתה דהיינו גופא מהיום ופירות לאחר מיתה כמו ששנינו לעיל בפרק
דין שזה חתימת של פלוני. או
מתוך אותם הנכסים ואפי' לא
שאמרו יודעים אנו שחתימה
דקס"ד הכי קשה בדיני ממונות דאיהו לא מהימן אחריני מהימני
יש נוחלין (דף קלו.) (ט) מכר האב או הבן בחיי האב וסבירא להו לשלחו
הניח אביו אחרים דמקח
כזו הוחזקה לפני ב"ד שהיא
בתמיה והלא שמא הוא עצמו חתם בו היום שקר שהרי גזלן הוא
מתם דהכא כר' יוחנן דאמר לעיל בפ' יש נוחלין דלא קנה לוקח מ"מ
טעות הוי. שם. ומוציא דקתני
של פלוני דהואיל דאתחזק
אלא בית דין אבל מחמת עצמן
הכא פירוש מפקיע, כלומר,
בבית דין יכולין להעיד מכח
זו היא שקשה בדיני ממונות דלימרו ליה אבוך זבין כו': ז) אי
וכשמכירין חתימתו מה אנו מרויחין בכך והלא שמא פסול הוא:
מוציא מידי שעבוד. רשב"א.
קשיא הא קשיא בן שמכר כו'.
כגון שהוחזק. בהנפק בבית דין בטרם היותו גזלן דהשתא ליכא
ולא גרסי' (י) אי איתמר הכי איתמר
ד. ומקולי כתובה שנאו כאן
אינן נאמנין להעיד הואיל
כדאמרינן התם לענין שבח.
דאיהו לא מהימן: והאמר
למימר הכי אלא אלו מעידין שחתמו בהנפק זה וקיימו השטר מקמי
שהרי כל הדברים הללו שלחו מתם ומה ששלחו זו היא שקשה
שיטה מקובצת בשם הרא"ש.
רב יוסף בר מניומי אע"פ
בדיני ממונות ולא ידעו על איזה דבר שלחו כו': כגון שהוחזק כתב
דהוי האי גברא גזלן וההיא שעתא היה הוא עצמו נאמן לומר זה כתב
ה. א"נ י"ל דהא דתני
שלא הוחזקה כתב ידו שלזה
בבכורות אין האשה נוטלת
חתן בב"ד נאמנים להעיד על
ידן בב"ד. פירש רבינו שמואל שכתוב בו הנפק ואין נראה לר"י
ידי והשתא ליכא למיפרך איהו לא מהימן אחריני מהימני דהא הני
בראוי ה"מ כשנפלה ירושה
חתימת ידו וזו היא קשה.
אחריני אכתב ידן הן מעידין ולא אכתב ידו ושטרא מקיימא וקאי
דאינך דיינים גופייהו מי לא מצי למיטעי בההוא גברא אי גזלן הוא
שהיתה ראויה לבעלה לפני
מאי קושיא משום הכי הוא
אחיו שלא היה לו לבעלה
אינו מעיד מפני שגזירת מלך
ממילא: אע"פ שלא הוחזק כו'. דגזירת הכתוב היא דחתנו אינו נאמן
אי לא שהרי אין חותמין אלא על חתימת העדים ואפי' מה שבשטר
לפני אחיו שלא היה לו
הקב"ה הוא שפוסל קרוביו
ולא משום דמחזיקין ליה כמזייף וכותב הלכך אחריני מהימני דליכא
אין צריכין הדיינים לקרות אלא ה"פ הוחזק כתב ידו בב"ד שראו ב"ד
לבעלה בן שיירש ירושתו
להעיד עדות ולא משום דלא
למימר משנעשה חתנו זייף וכתב: לעולם כדאמרן מעיקרא. בן שמכר
כתב ידו קודם שנעשה גזלן דליכא למימר שלאחר כך חתם כמו הוחזק
שנפלה לו מאביו דלא מגבינן
הוי נאמן דודאי נאמן הוא
ז
לאשה וכן נמי לבעל חוב,
דלא דמי לגזלן דפסול לכולי
בנכסי אביו כו': בברכה הוא דכתיב. שהצדיקים יש להם בנים
שטר כתובה בשוק דבפ"ב דקדושין (דף נ:)ח וכגון הואיל דאיתחזק בב"ד
אבל היכא שנשאר לבעלה בן
עלמא. הלכך הואיל ונאמן
ובני בנים ליורשם כדכתיב בסיפיה תשיתמו לשרים בכל הארץ:
לא אמרי' בפ' זה בורר (סנהדרין דף לא: ושם ד"ה וכיון) דהיינו שראו ב"ד
יורש שהוא במקום בעלה לא
הוא לכולי עלמא אע"ג דהוא
את השטר כבר וכדפרישית בספ"ק דב"מ (דף יח:): ואע"פ שלא
חשבינן ליה ראוי, להפסיד
אינו נאמן מחמת קריבות
אבל
כתובתה דכיון שבאת
אבל אחרים מעידין. דאי לא
הוחזק כתב ידו בב"ד.
מכאן יש ללמוד שאם היו שנים מעידים ואח"כ נעשו קרובים שאחר מעיד על כתב ידן שמכירין אותו ולא חיישינן
הירושה ליד בנו חשבינן
תימא הכי דגזירת מלך היא
שמא היום חתם ט: ההוא בברכה הוא דכתיב. דאשמועינן קרא שיזכה הצדיק לבנים כמותו דכתיב בתריה תשיתמו לשרים בכל הארץ י:
כאילו באה לידו וכן נמי בעל
אלא קבעית למימר דכל קרוב
חוב. שם. ו. דכשהקרקע זו
פסול משום דמשקר הוא בגין
אמר אהבת קרובו. אלא מעתה משה
משועבדת לראובן חשבינן
ליה כאילו היא בידו דהא אם מכרה או משכנה חוזר ראובן וגובה אותה ולכך משועבדת נמי לבע"ח. פסחים לא. תוד"ה משתעבדנא.
ואהרן דפסילי אהדדי או לקרובים מי לא מהימני בדיבורם אצל קרוביהן והא קי"ל דצדיקים גמורים הוו ולא משקרי אכל
ז. אלא שלא נתקיים בב"ד עד עכשיו. ריטב"א. ח. [פי'] שראו שטר כתובה. רש"י שם. ט. [ד]לא משום חשש שיעיד שקר מפני
חללי דעלמא אלא גזירת מלך היא דמשה ואהרן לא מסהדי לקרובין הכי נמי גזירת מלך היא דכיון דנעשה חתנו דאין
אהבתו (גבי היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו) ותדע שהרי אף לחוב פסול עליו, והילכך לא חיישינן שמא
מעיד לו ולא משום דלא מהימן וכיון דנאמן א) אבל אחרים מעידים לו ואכתי אין זו קושיא: לעולם כדאמרינן מעיקרא
חתם אותו בשקר אחר שנעשה חותנו. ריטב"א. אבל היה יודע לו עדות עד שלא נעשה גזלן ונעשה גזלן אפי' אחרים אין מעידין
בן שמכר בנכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות זו היא קשה בדיני ממונות ודקא קשיא לך מאי קושיא כו' מתרצת
על כתב ידו אלא א"כ הוחזק כתב ידו בב"ד כלומר שראו שטר זה בחתימה זו קודם שנעשה גזלן, הא לאו הכי חיישינן שמא
תחת אבותיך יהיו בניך התם בברכה
הוא כדכתיב תשיתמו לשרים בכל הארץ. ומקשינן מי מצית אמרת בברכה כתיב
כתבו השתא והקדים זמנו, כיון דפסוליה דגזלן משום דלא מהימן הוא. חידושי הר"ן. י. אבל הירושה בנכסי אבי אביו מחמת אביו
היא באה לו ואע"פ שכבר מת בחיי אביו, ולא מחמת אבי אביו, וכיון שכן זו היא קשה בדיני ממונות. שיטה מקובצת בשם הרא"ם.
א) נראה דצ"ל וכיון דנאמן הוא אינו מעיד אבל אחרים וכו'.