קנט:
מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
אבל לענין דינא לא. בתמיה. מי לא אשכחן במתני' דין זה ואמאי
ליה רב אחא בר מניומי תא שמע נפל הבית עליו ועל אמו
קסח א מיי' פ"ה מהל'
א) צ"ל והתנן, ב) [לעיל קנז.],
ג) [לעיל קנח:], ד) לעיל קיד:,
נחלות הלכה ז סמג
כו'. תימה רב ששת אמאי לא מייתי לה למתני' והלא
אמרינן וזו היא שקשה דמשמע שאין מוצאין ראיה לדבריהם ומתוך
א
ה) [לעיל קיד:], ו) לעיל ל.,
עשין צו טוש"ע ח"מ סי' רפ
❖
כך מקשין על סברת שמועתם: ה"ג מאי לאו יורשי האב בני
פשוט הוא ועוד דאיהו גופיה אמר לעיל בפרק יש נוחלין (דף קיד:)
ז) [לעיל כט:], ח) [צ"ל אביו],
סעיף יא:
ט) [תהלים מה],
מורישיו אחי [וכו'] לא יורשי האב אחי מורישיו אחי דאבוה. ופירושו
האשה את בנה הא קמ"ל אשה את בנה דומיא דאשה את בעלה מה
❖
אשה את בעלה כו' אף אשה את בנה
מאי לאו יורשי האב היינו בני
מוסף רש"י
אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל
דההוא בן שנפל הבית עליו ועל
אבל לענין דינא לא והתניא נפל הבית
א)
ב)
נפל הבית עליו ועל אביו.
תורה אור השלם
לאחין מן האב ואומר רבי דמשום
אביו כגון שנפל הבית על ראובן ועל
עליו
ועל אביו עליו ועל מורישיו והיתה
על ראובן ועל יעקב אביו,
דהך ברייתא משבשתא היא הביאה
יעקב אביו והיתה עליו כתובת אשה
1 וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי
ואין ידוע מי מת קודם,
עליו כתובת אשה ובעל חוב יורשי האב
עליו ועל מורישיו. על
יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי
ובעל חוב יורשי האב כגון חנוך בן
והיה רוצה ב לתרצה. מ"ר:
אומרים הבן מת ראשון ואח"כ מת האב ובעל
ראובן ועל מורישיו, כגון אחי
אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו
אשה
את בעלה אין הבעל יורש
ראובן אומר ראובן מת ראשון ואחר
ראובן או אחי יעקב אביו
יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
חוב אומר האב מת ראשון ואחר כך מת הבן
שאין להם קרוב יותר מראובן
במדבר לו ז
את אשתו כשהיא בקבר.
כך מת האב דהיינו יעקב ומכח
וראובן ראוי ליורשן, והיתה
2 וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה
מאי לאו יורשי האב בני מורישיו אחי ואי
יעקב אני בא לירש ולא מכחו של
לעיל בפ' יש נוחלין (דף קיד: ד"ה מה
עליו. על ראובן, כתובת
לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ
סלקא דעתך לא מצי אמר מכח אבוה דאבא
אשה ובעל חוב. או בעל
ראובן אלמא לענין דינא אמרינן מכח
אשה) פי' להך מילתא מנין דבעל אינו
בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי
❖
חוב, ואין לו ממה לפרוע
במדבר לו ט
יִשְׂרָאֵל:
אבוה דאב: ומשני לא יורשי האב
קאתינא דכי כתיב תחת אבותיך יהיו בניך
יורש את אשתו כשהיא בקבר :
ג
לו אין נכסים
(לעיל קנז.)
ההוא דא"ל לחבריה נכסי דבר
אחיו. של ראובן שאומר ראובן מת
ולמורישים יש נכסים (יבמות
בברכה כתיב כי מת הבן ואח"כ מת האב
לח:). יורשי האב אומרים
הגהות הב"ח
סיסין כו'. משום דאיירי
ראשון ואחריו מת יעקב אביו וירשנו
מאי הוי נימא להו בע"ח ירושת אבוהון קא
הבן מת ראשון. בנפל
הכא בנכסים בחזקת מי הם אייתי
כל נכסיו של אבינו ואין לראובן
(א) גמ' ובן שנשבה ומת אבי
הבית עליו ועל אביו קאי,
שקילנא לא יורשי האב אחיו מורישיו אחי
שיורשי יעקב, כגון בני יעקב
אמו כצ"ל ותיבת בתו נמחק:
ההיא עובדא דמיירי בה נמי לאוקומה
אחינו חלק בהן שהרי הוא מת
(ב) שם לגלויי דלאו דבי בר
שמעון ולוי אחי ראובן, או
דאבוה בעו מיניה מרב ששת בן מהו שיירש
נכסי בחזקת לוקח ובחזקת מוכר
תחלה ובן אין לו דהכא ודאי לאו
סיסין היא התם לא יהא אלא:
אפילו חנוך ופלוא בני ראובן
את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב אמר
(ג) רשב"ם ד"ה ומשני לא
שגם הם יורשי יעקב, אומרים
מיהו תימה היא שמביאו הגמרא שני
מכח ראובן באין לירש שהרי גם
וכו' בנכסי עשו עמכם
הבן מת ראשון, דהיינו ראובן
להו רב ששת תניתוה האב שנשבה ומת בנו
פעמים במסכת אחת כאן ובחזקת
הם ראויין לירש את יעקב כמוהו
ואטול חלקו דהשתא וכו'
מת ראשון ומכת אבוה דאב
ולענין דינא: (ד) ד"ה אין
קאתינא, כדאמרינן בגמרא,
במדינה ובן שנשבה ומת אביו במדינה יורשי
הבתים (לעיל דף ל.):
ומורישיו אחי דאבוה אחי יעקב עשו
הבעל וכו' כשהיא בקבר כצ"ל
ולא זכה ראובן בהני נכסי
❖
דוד ראובן וכשנפל הבית עליו ועל
האב ויורשי הבן יחלוקו היכי דמי אילימא
ותיבת מתה נמחק:
כלל ונירש אנו כל נכסי יעקב,
הדרן עלך מי שמת
ולענין נפל הבית עליו ועל
מורישיו דהיינו עשו אחי יעקב אביו
כדקתני הי נינהו יורשי האב והי נינהו יורשי
מורישיו שייך למיתני יורשי
יורשי מורישיו כגון אחי עשו אומרים
הבן אלא לאו הכי קאמר אב שנשבה ומת
מורישיו אומרים הבן מת
מוסף תוספות
א
ראובן מת תחלה ועשו מת אחרון
ראשון (לעיל שם). ההוא
בן בתו במדינה ובן בתו שנשבה ומת אבי אמו במדינה ולא ידעינן הי
דאמר ליה לחבריה נכסי
(א)
א. אדמהדר אברייתא
ואנו יורשין כל נכסיו כי לא יירש
דבר סיסין כו'. ראה על כל
דאב שנשבהומתואיצטריך
מינייהו מית ברישא יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו ואם איתא נהי נמי דבן מת
ראובן בן יעקב בנכסי עשו דודו
הסוגיא לעיל כט ב.
לשבושה ולפרוקה...
❖
ברישא לירתיה לאבוה דאמיה בקבריה ולירתינהו לאחוה מן אבוה אלא
הדרן עלך מי שמת
רשב"א. ב. דניחא ליה
תחת יעקב ח)(אבינו) שמת כבר שהרי
לתרוצי ברייתא אגב
לאו שמע מינה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מאב אמר
ראובן מת תחלה ואחר כך מת
אורחיה. שם. ג. אומר
ר"י דהיינו טעמא משום
רבינו גרשום
ליה רב אחא בר מניומי לאביי אף אנן נמי תנינא נפל הבית עליו ועל
עשו ובעל חוב אומר עשו מת
ג)
דאין אדם יורש בקבר
תחלה וראובן מת אחרון והרי יירש
אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו ואם איתא נהי נמי דבן מת ברישא לירתיה
להנחיל לקרובין אלא ע"י
אבל לענין דינא לא דיינינן
משמוש נפקא לן (לקמן)
הכי דמצי אמר להו מכח
ראובן נכסי יעקב אביו שמת בנכסי
לאמיה בקבריה ולירתו אינהו לאחי מאבוה אלא לאו שמע מינה אין הבן
ד)
מובן אין לו דהיינו הנהו
אבוה דאבא קא אתינא. ולא
עשו עמכם (ג) ונטל חלקו דהשתא
דיורשין מחמת קורבה אבל
והתנן נפל הבית עליו ועל
יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב שמע מינה וטעמא מאי אמר
ליכא הכא תחת אבותיך יהיו בניך
בעל דלא ירית מחמת
אביו עליו ועל מורישיו
ט)
אביי נאמרה סיבה בבן ונאמרה סיבה בבעל מה סיבה האמורה בבעל אין
קורבה אבל בעל דלא ירית
והיה עליו כתובה ובעל חוב
ה)
1
2
דלענין דינא לא אשכחן במתני'
מחמת קורבה לא אשכחת
יורשי האב וכו'. מאי לאו
הבעל יורש את אשתו בקבר אף סיבה האמורה בבן אין הבן יורש את אמו
שום ראיה למילתא דשלחו מתם והלכך
משמוש... וה"נ בן אע"ג
יורשי האב בני בניו של מת
בקבר להנחיל לאחין מן האב ו) ההוא דאמר ליה לחבריה נכסי דבר סיסין
דיורש אמו כשהיא בקבר
כגון שנפל הבית על אליפז
קשה הוא בדיני ממונות. ומיהו הכי
ומאין לו כתיב מ"מ אינו
ועל עשו אביו והיו טוענים
מזבנינא לך הואי חדא ארעא דהוה מיקריא דבי בר סיסין אמר ליה הא
הלכתא כדשלחו מתם דהכי סבירא
יורשה כשהוא בקבר
יורשי האב בני אליפז על
להנחיל לאחין מן האב
אליפז נפל תחלה ולא באו
להו אלא דלא אשכחן ראיה מפורשת
לאו דבי בר סיסין היא ואיקרויי הוא דמיקריא דבי בר סיסין אתא לקמיה
דיליף מבעל. לעיל קיד:
הנכסים לידו ואנו מכח
❖
וכן כל הני דאמרן לעיל הכי הלכתא:
דרב נחמן אוקמה בידא דלוקח אמר ליה רבא לרב נחמן דינא הכי המוציא
תוד"ה מה.
אבוה דאבא אתינן בנכסים
ולא מכח אליפז אבינו ואין
בעו מיניה מרב ששת. יוסף בן רחל
מחבירו עליו הראיה ורמי דרבא אדרבא ודרב נחמן אדרב נחמן דההוא דא"ל
ז)
עלינו לפרוע מחובו כלום
שמת בחיי אמו ואחר כך מתה רחל
אלמא דלגבי דינא אמרינן
לחבריה מאי בעית בהאי ביתא אמר ליה מינך זבינתה ואכלית שני חזקה
רבינו גרשום (המשך)
אמו מהו שיירש את אמו כשהוא
תחת אבותיך יהיו בניך
אמר ליה אנא בשכוני גואי הואי אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל
כולהו אע"ג דמית הבן
דאמרי' מכח אבוה דאבא
בקבר כאילו הוא חי להנחיל לאחיו
ואמאי יחלוקו אלא לאו
אתינן: עליו ועל מורישיו
ברור אכילתך אמר ליה רבא לרב נחמן דינא הכי המוציא מחבירו עליו
שלו מן אביו כגון לראובן בן יעקב
ש"מ כו': נפל הבית עליו
אחי. שהיו ראובן ושמעון
ועל אמו יורשי הבן אחים
אחים ולא הי' לשמעון בנים
הראיה קשיא דרבא אדרבא ודרב נחמן אדרב נחמן דרבא אדרבא לא
מלאה שהוא אחיו מאביו: במדינה.
מן האב אומרים האם מתה
אלא ראובן היה יורש שלו
בארץ מולדתו: הי ניהו יורשי האב
קשיא הכא מוכר קאי בנכסיה התם לוקח קאי בנכסיה דרב נחמן אדרב
תחלה ונכסים לידא דבן
ולא היו לראובן נכסים כלל
נפלו ויורשי האם אחיה
והיה על ראובן כתובת אשה
כו'. והלא אם אין לו בנים לא לאב
נחמן לא קשיא הכא כיון דאמר ליה דבי בר סיסין ומיקריא דבי בר סיסין
אומרים בן מת ראשון
ובעל חוב ולשמעון הי'
ולא לבן קרובי האב יורשין את
ונכסים לא נפלו לבן וקתני
נכסים ונפל הבית על ראובן
עליה דידיה רמיא לגלויי דלאו דבי בר סיסין היא (ב) הכא לא יהא
מודים דיחלוקו ואם איתא
ועל שמעון וטענו יורשי
שניהם או אם יש בנים לאותו בן
אלא דנקיט שטרא מי לא אמרינן ליה קיים שטרך וקום בנכסי:
דהבן יורש את אמו בקבר
מורישיו דהיינו בן ראובן
הרי הן יורשין את האב ואת הבן:
נהי דבן מיית ברישא כו':
ואמר ראובן מת תחלה ולא
הדרן עלך מי שמת
ומת בן בתו במדינה. ויורשי הבן הם
טעמא מאי. אין הבן יורש
אתו נכסי ליד ראובן ואנו
את אמו בקבר: נאמר
לאו מכח ראובן אתינן אלא
קרובי אביו שהוא בעל אמו: ואם איתא.
הסיבה בבעל ונאמר הסיבה
מכח שמעון אחי דאבא
דבן יורש את אמו בקבר: נהי נמי דבן מיית ברישא. אמאי יחלוקו יורשי האב ויורשי הבן לירתו יורשי הבן את הכל שהרי יירש את אבי אמו תחת
אלמא דלגבי דינא אמרינן
בבן. כדאוקימנא לקראי
בפרק יש נוחלין: ואין
תחת אבותיך דהוה לך
אמו אף על פי שהוא בקבר ולירתינהו לאחיו מן האב שהן יורשי הבן ואמאי יחלוקו עמהן יורשי האב: לירתיה לאמיה בקבר. דכמי שמת
הבעל יורש את אשתו
לירש יהיו בניך. ומשני
אחרון דמי: אמר אביי נאמר סיבה בבעל כו'. המקראות מפורשין ביש נוחלין (לעיל דף קיד:): אין הבעל יורש את אשתו.
כשהיא
בקבר. לאחר שהוא מת אינו
לעולם (לא) אימא לך דלא
[יורש] להנהו נכסים דנפלו
אמרי' תחת אבותיך יהיו
אין הבן יורש את אמו כשהוא
בקבר כו'. האי בקבר לא דמי לההוא קבר דבעל: ההוא דאמר ליה
לחבריה כו'. הכל
(ד) מתה בקבר:
בניך לגבי דינא. ומתני' לא
לאשתו לאחר כן אע"ג
פירשנו בחזקת הבתים בראשו [לעיל ל.]. ואגב גררא דמיירי מתניתין בנכסים בחזקתן נקט ליה הכא:
דמתה היא. אף הבן נמי אין
שמעי' לה כדפרישית אלא
הבן יורש את אמו בקבר:
הכי פירושא יורשי האב הן
הדרן עלך
מי שמת
נכסי דבי בר סיסין. לאותן
אחי. כגון שנפל הבית על
שקניתי הנכסים מבר סיסין
עשו ועל אליפז ולא היו
אני מוכר לך והוה ליה חדא ארעא דמקריא דבי בר סיסין ולא קנאה מבר סיסין אלא כך היו קורין לה. והיה רוצה הלוקח לטורפה
לאליפז בנים והיה על אליפז כתובה ובעל חוב וטענו אחי אליפז על אליפז נפל תחלה ולא בא נכסי אבינו ליד אליפז ואנו מכח
בשביל שמכר לו כל נכסיו דבי בר סיסין. אמר לו מוכר הא לאו דבי בר סיסין היא ולא מכרתי אותה: אוקמה רב נחמן לנכסי
אבינו אתינן. ובעלי חוב אמרו על עשו נפל תחלה ואית ליה לאליפז חלק בנכסי אביו וחייבין אתם לפרוע שאתם יורשי' אליפז
בידא דלוקח. דסבירא ליה דזבין ניהליה לההיא קרקע דמתקרי דבי בר סיסין: אמר ליה רבא. וכי דינא הכי בידא דמוכר הוה לך
כפי חלקו המגיעו בירושת אביו. וה"נ מפרשי' מורישיו אחי דאבוה כגון שנפל על ראובן ועל עשו ולא היה לעשו בנים ויעקב
לאוקמינהו דהוה מוחזק בהו וליהוי אידך מוציא מחבירו עליו הראיה: ורמי דרבא אדרבא. דלעיל סבירא ליה דבידא דמוכר הוה
היה מת וראובן לא היו לו בנים ועשו היה לו עוד אחים בעלי חוב אומרים עשו מת תחילה וראובן ירש במקום יעקב בנכסי עשו
ליה לאוקמה והוה לוקח המוציא מחבירו והכא סבירא ליה בידא דלוקח הוה ליה לאוקמה והוה ליה המוכר המוציא מחבירו:
והיו לו נכסים לראובן ירושת דודו עשו ויורשי מורישיהן אחי עשו אומרים לא כי אלא ראובן מת תחלה ולא ירש כלום מעשו
קשיא דרב נחמן אדרב נחמן. דלעיל אוקים לנכסי בידא דלוקח והוה מוכר מוציא מחבירו עליו הראיה והכא אוקמינהו בידא
ואנו יורשין של עשו ולא של ראובן ואין לכם עלינו כלום: בן מהו שיורש את אמו בקבר. מאחר שהוא מת מוטל בקבר (או) אם
דמוכר דמוחזק הוא והוה ליה לוקח המוציא מחבירו עליו הראיה. התם קסבר רבא מוכר קאי בנכסי להכי קאמר דלוקח הוה צריך
נפלה ירושה לאמו אחר שמת אם מתה שוב אמו מהו שיורש כדי להנחיל לאחין מן האב. דלא הוי להאי בן של קבר שום יורש
להביא ראיה. אבל היכא דאכלה שני חזקה הלוקח מוחזק הוא בקרקע וקאי להכי קאמר המוכר הוה צריך להביא ראיה ואידי
אלא אחיו מאביו: אב שנשבה. במקום רחוק ומת שם ומת בנו במדינה בארץ מולדתו ולא היה לו בן לאותו [בן] ואין ידוע איזה
ואידי חד טעמא הוא: התם משום הכי אוקמיה רב נחמן בידא דלוקח דכיון דכולי עלמא קרו להאי קרקע דבי בר סיסין והוא מכר
מת תחלה אי האב אי הבן יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו. ומקשי' הי ניהו יורשי האב והי נינהו יורשי הבן. והלא יורשי הבן הן
לו כל נכסי דבי בר סיסין ואמר האי קרקע לאו דבי בר סיסין היא עליה דידיה דמוכר רמיא לגלויי ולמיתי ראיה דלא דבי בר
הן יורשי האב ויורשי האב הן הן יורשי הבן אלא לאו הכי קאמר האב שנשבה ולא היה לו בן כי אם בן בתו ומת בן בתו במדינה
סיסין היא כדאמר הוא והיכא דלא מייתי ראיה איהו הוא דאפסיד אנפשיה משום הכי אוקמה בידא דלוקח אבל הכא דינא הוא
או בן בתו נשבה ומת אבי אמו במדינה וזה שנשא בתו יש לו בנים מאשה אחרת הן הן יורשי הבן שהן אחין מאביו ולאב שנשבה
יש לו אחין והן יורשי האב שאמר יחלוקו דממון המוטל בספק הוא. ויורשי אב קאמרי בן מת תחלה א) ובאו נכסים ליד בנו ואנו
דאיהו מייתי ראיה הלוקח הואיל דאיהו אכלה שני חזקה. והא מוכר אמר אנא בשכוני גואי הואי לא יהא דיניה פחות מההוא
יורשים בני אחינו. בן שנשבה ומת אבי אמו במדינה היינו נמי בן בתו ומהכא איכא למשמע אם יורש אמו בקבר אי לא. נהי נמי
דנקיט שטרא בידיה ונפיק עליה ערער מי לא אמרינן ללוקח קיים שטרך וקום בנכסך ולא קשיין אהדדי. לא איתפרש לן אמאי
מייתי הכא מעשה דבי בר סיסין: הדרן עלך מי שמת
דבן מיית ברישא ושוב מת האב אם איתא דיורש את אביו בקבר אמאי יחלוקו בין יורשי האב ובין יורשי הבן לירתו יורשי הבן
א) אולי צ"ל ולא באו נכסים לידו ואנו יורשים לנכסי אחינו.