גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
קס. תורה אור
מסורת הש"ס
גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו. כל שטר חוב קרוי
גט פשוט. שטר פשוט כעין שלנו שאינו תפור ומקושר כדלקמן.
א) קידושין דף מט,
1 שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב
ב) [יחזקאל ט], ג) [לקמן
וכל שטרות קרויין גט כדאמרי' בעלמא (ב"ק דף צה.) וגט חוב
גט כדאמר גט חוב שאין בו אחריות פ' הגוזל קמא (ב"ק דף צה.) א
בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים
קסה.], ד) רש"א מ"ז,
בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם
שאין בו אחריות. ובין בגיטין ובין בשאר שטרות מיירי כדאמרינן
ובפ"ק דגיטין (דף י.) כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי
ה) נ"א כגון, ו) [לקמן
וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר
קסד.], ז) [לקמן קעא.], ח) גי'
בגמ' [ע"ב] כדי שלא תחלוק בין גיטין לשטרות: עדיו מתוכו. בסוף
נשים ושחרורי עבדים והאי מילתא שייך למיתני ד)(בהאי פירקין ולא
וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי
רש"א מאוחר, ט) כזה
אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם יְיָ:
❖
השטר כמו שאנו נוהגין לחתום
במסכת גיטין והתם שייך למיתני)
ירמיהו לב מד
בתוכו: מקושר עדיו מאחוריו.
פרק הניזקין ולא [בסדר] נזיקין
א)גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו
כותב שיטה ומניח חלק כשיעור
דהכא אגב דתנא פרק מי שמת
מוסף רש"י
פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מקושר
שיטה הכתובה וכופלה על החלק
בכותב שטר שכתב כל נכסיו בבריאות
גט פשוט. העשוי כעין שלנו,
שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולין רבי
ותופר ואח"כ כותב שיטה ומניח
ובשכיב מרע תנא הכא גט פשוט
עדיו מתוכו. תחת הכתב
❖
שיטה חלק וכופלה על החלק ותופר
דאיירי בשטרות ואגב דאיירי התם
חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו
(קדושין מט.). מקושר. שתקנוהו
לכהנים שאין יכולין להחזיר
וכן הרבה כדי מקום תורף השטר
בפרק השולח בתיקון העולם תנא
מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט
גרושותיהן וכשהיו כועסין הולכין
והעדים חתומין מבחוץ כענין
בתריה פרק הניזקין דאיירי בהכי :
ב
אל הסופר דממהר לכתוב גט
רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג
הגהות הב"ח
מקושר עדיו מאחוריו. תימה
ונותנו לה ומתחרט לאחר זמן,
שפירשו אמוראי בגמרא [ע"ב] ובלבד שלא
המדינה גט פשוט עדיו בשנים ומקושר
(א) רשב"ם ד"ה שיכול כו'
תקנו להו מקושר שיש בו טורח
לרב ירמיה בר אבא
יהיו קשריו מרובין מעדיו כדתנן
לעשותו ואדהכי והכי מייתבא
ויהיה פשוט. נ"ב עיין בתוס'
בשלשה פשוט שכתב בו עד אחד ומקושר
דעתיה, מניח בראשו שיטה חלק
דקדושין דף מט ע"א דהקשו
דאמר בגמרא מלמטה למעלה חתמו
במס' גיטין (דף פא:) דהוה ליה קרח
שכתב בו שני עדים שניהם פסולין: גמ'
וכותב שיטה, ושיטה חלק וכותב
דא"כ יהיה אויר בין השיטות
ומאחורי הכתב כנגד הכתב ליחוש
וטופס של שטר כתוב כולו כעין
שיטה, וכן עד שלשה או ארבעה
וקי"ל גט קרח פסול ע"ש:
מנהני מילי אמר ר' חנינא דאמר קרא
דלמא כתב למעלה מעדים מאי
(ב) תוס' ד"ה מקושר עדיו וכו'
פשוט וזהו הנקרא לפנינו הפשוט
או יותר שיטין חלק, וכופל חלק
ג
[ע"ב]
הראשון על הכתב ותופר, וחוזר
דלמא זייף וכתב כצ"ל ותיבת ליה
שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד
שבמקושר ואלו הכפילות כל כפל
דבעי דסתם שטר יש בו גליון מן
1
נמחק: (ג) בא"ד וסהדי של
וכופל חלק השני על שיטת הכתב
וכפל בפני עצמו ונראה מבחוץ
הצד ומחיק ליה לשטר הראשון ויעשנו
אחוריו קא מסהדי: (ד) בא"ד
עדים שדות בכסף
יקנו וכתוב בספר
ד
שתחתיו ותופר, וכן שלישי,
ואיכא טיוטא לפניהם וכו'
והעדים חותמין מבחוץ בין קשר
בין כפל לכפל כעין קסת הסופר ב)
פשוט ואע"ג שהשטר יהיה לצד
זה
לקשר, וילפינן דגט פשוט עדיו
ואפי' חתימי סהדי זה תחת זה.
כזה ט) וכן מוכח בגמרא [ע"ב] שהעדים
העדים שחותמין בו שחור מ"מ אינו
שנים, מקושר עדיו שלשה וכל כפל
נ"ב פי' אליבא דמר זוטרא דצ"ל
דחתמי זה תחת זה: (ה) בא"ד
וכפל קרוי קשר, ושלשה קשרין
החתומין על כל קשר וקשר נקראין ונראין מבחוץ: שניהן פסולין.
יכול להזדייף דהכי משמע בכתובות (דף כא. ושם) דשחור שלהם אין
למעלה מן העדים או יכתוב
יש בו ואם בא להרבות קשרים
שלא נעשו כתיקון חכמים ואם שט"ח הוא אינו גובה בו מן הלקוחות
יכול להזדייף דאמר התם האי מאן דבעי לאחויי חתימת ידיה בבי
בגליון וכו' וה"נ איכא:
מרבה בעדים, ושאר טופס השטר
(ו) בא"ד דכשר משני צדדין
כתוב כדרכו (שם). שניהם
ואם גט אשה אינה מתגרשת: שיכול. לפשוט ולעשותו פשוט שיקרע
דינא לכתוב אחספא ואי איתא ליחויה בשחור של קלף אלא ודאי
ה
וצריך לומר דמטייט לי':
פסולין. שלא נעשו כתקון
התפירות ויפתח השטר (א) ויהיה פשוט: הכל כמנהג המדינה.
אינו יכול להזדייף וא"כ היכי כשר שטר מקושר ו וי"ל דגייז ליה
(ז) בא"ד דבלאו הכי מצי למימר
חכמים (שם). שיכול לעשותו
בגמ' מפרש. וטעמא דמקושר מפרש בגמרא [ע"ב]: גט פשוט עדיו שנים.
לגליון שבצד השטר וא"ת בגמרא כי מותיב ליה לרב הונא דאמר
לכתוב ארישא כצ"ל ותיבת
פשוט. שלא לתפור הקשרים,
ג)
לפרש נמחק: (ח) ד"ה פשוט
ואם מפסיק אויר בין שיטות
מי שרוצה לעשות שטר פשוט אינו צריך להחתים בו אלא שני עדים
בין קשר לקשר מאבראי ניחוש דילמא זייף (ב) ליה וכתב מאי
כיון
וכו' היאך יעשנו מקושר
העליונות מה בכך, וטעמא דת"ק
והרוצה לעשות מקושר צריך להחתים בו שלשה שכך תקנו חכמים:
דבעי בפנים בסוף השטר וסהדי של אחוריו (ג) מסהדי אכל
שלא היה וכו' והכי מוכח
מפרש (לקמן קסד:) דקסבר אין
פשוט שכתוב בו עד אחד כו'. בגמרא [קסה.] פריך פשיטא: גמ'
מדאמר ר' חנינא בן גמליאל
יכול לעשותו פשוט מפני
השטר והשתא אמאי לא משני דגייז לקלף היתר על השטר ומתרץ
מקושר: (ט) בא"ד בין קשר
שהמקושר והפשוט אין זמנו שוה,
מנה"מ. שיש שני מיני שטרות חלוקין זה מזה בעדים ובקישור:
ריב"ם דלא מצי גייז ליה שמניחו בשביל האשרתא שרוצה לעשות
לקשר קא סלקא אדעתי'
שאין כותבין זמן למקושר מאותה
מגואי: (י) בא"ד בכמה ענינים
שנה אלא משנה של אחריה
בסוף אבל מן הצדדין מצי גייז ליה לכך ליכא למיחש למידי א"נ
זה
ז
ח
אפילו חתמו העדים מצד
הכל כמנהג
(קדושין מט.).
דאימטוייט ליה לצד שחור החלק שהוא על העדים שלא יוכל לזייף אותו בתוכו ואע"ג דאמר (לקמן דף קסג.) עדים אטיוטא חתמי ה"מ
ט
הכתב: (כ) ד"ה מקושר שכתבו
המדינה. מקום שנהגו בפשוט
וכו' מאי קא פריך רבי בגמ'
ועשאו מקושר, מקושר ועשאו
היכא שהשטר והעדים לצד אחד ואיכא טיוטא בין העדים לשטר אבל הכא דסהדי חתימי מבחוץ ואיכא טיוטא (ד) בפניהם לא אמרינן
לדברי ר' חנינא בן גמליאל הלא
פשוט פסול, דכי עבדיה בעל שליח
אטיוטא חתימי י וא"ת ליחוש דכתב מאי דבעי אגליון שבין העדים עד סוף השטר למ"ד מלמטה למעלה ויהא השטר הבא הוא ועדיו
אינו דומה וכו' בהאי מקושר
לכתוב על מנהג המדינה הוא
אין דינו כשאר מקושרים:
בשיטה אחת דהא לא מצי גייז ליה שמניחו בשביל האשרתא וי"ל דמטייט ליה אבל בלא טיוטא מצי זייף כדפרי' ואפי' חתימי סהדי
דשויה, ובהאי לא איירי תנאי קמאי
❖
(ל) בא"ד מאוחר הוא ולא
אלא כששינה במקום עדים (שם).
זה תחת זה דהשתא ליכא באותה שיטה של שטר שיזדייף כי אם עד אחד מ"מ יכול לכתוב על אותו עד אחד שחייב לו מאה
ימנה אלא מזמן הכתוב בו
מנה והוה ליה כתב ידו ולכך צריך לפרש דמטייט ליה והכי נמי לרב הונא דאמר בין קשר לקשר איכא למיחש דלמא ימחוק כל
וזימנין דיזיף ביה וכשירצה
לפרוע יאמר: (מ) בא"ד כדפי'
רבינו גרשום
השטר מבפנים ויכתוב למעלה מן העדים (ה) בגליון או מן הצד כנגד העדים ויהיה כתב ידו בשיטה אחת עם השטר אי לא גייז או
דשטר מקושר: (נ) בא"ד אי
יטייט כל מה שלמעלה מהן ושמן הצד ה"נ איכא למיחש בין למ"ד מלמטה למעלה בין למ"ד בין קשר לקשר בכל השטרות פשוטים
יא
גט פשוט. שטר פשוט.
נמי יכתוב שובר בלא זמן וכו'
שעדיו מתוכו הוי כמאוחר ולא
כגון שטרות שלנו והאי
דחתימי שלשה עדים ליחוש שיחתוך כל השטר לבד העדים ויעשה שטר מקושר כנגד אותן העדים וכתב מאי דבעי כיון דכשר משני
מסיק וכו' שכתוב בשטר דכיון
גט אפילו בשאר שטרות
צדדין (ו) וי"ל דמטייט ליה מבחוץ כנגד העדים ודוחק גדול הוא דמשמע שכשר בלא טיוטא מדלא מישתמיט גמרא לפרש הכי ור' פירש
שהוא מקושר לא מסיק
מיירי דכל שטרות איקרו גט
אדעתיה שאין ההלואה בזמן
כדאמרינן [כתובות נא] וגט
דיש לדחות ההיא דכתובות (שם) דבלאו הכי מצי (ז) לפרש למימר ארישא דמגילתא כדלקמן (דף קסז.) אלא להכי נקט חספא
הכתוב בו אלא שנה: (ס) בא"ד
חוב שאין בו אחריות: עדיו
דבקלף הוה טעי לכתוב במקום טוב וגם צריך עיון אם מקושר חתום בכתב ידו מצד שני מהני דא"כ אי הוה מחוי אשחור דלמא
ונראה לי. נ"ב האי ונ"ל הוא
מתוכו. במקום הכתיבה תחת
עביד ליה מקושר בכתב ידו אבל בקלפין שלנו שיכול להזדייף מצד שחור אין ראיה לקלפין שבימיהם: פשוט שכתבו עדיו מאחוריו
חוזר לתרץ הקצת קשה דאמאי
הכתיבה: מקושר. הוא עשוי
קאמר וכי מטא זמניה משוי ליה
כקישורין תפורות וכך היו
פסול. טעמא משום שמא יעשנו מקושר ויהיה השטר מוקדם יב ואפי' לא חתימי כי אם שני עדים גזרי שנים אטו שלשה וא"ת והלא במקושר
שטר פשוט בלאו הכי נידון
רגילין לעשותו תחילת הקלף
יש חלק בין שיטה לשיטה וא"כ פשוט שאין בו חלק היאך יעשנו מקושר שלא היה בו חלק וי"ל שהיה כתוב כסדר פשוט והכי
כפשוט ועל זה מתרץ וקאמר
(ח)
היו כותבין שיטה אחת זכרון
יג
שאם יעשה מקושר כלומר שלא
עדות שהיתה בפנינו ואחר
מוכח מר' חנינא בן גמליאל שאומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ואם יש במקושר חלק היאך יכול
יעשהו פשוט אלא יניחהו מקושר
כך היו מניחין חלק כשיעור
לעשות פשוט הלא יכירו שהיה מקושר אלא ודאי לא היה בו חלק ותימה למ"ד בגמרא בין קשר לקשר סלקא דעתא מגואי
(ט)
יד
תו לא אתי לידי חששא כלל דודאי
שיטה אחת והיו מקפלין
השובר מרע לכל השטרות
שיטה ראשונה הכתובה על
ואם אין בו חלק היאך יחתמו טו וי"ל דמ"מ בין שיטה לשיטה דחיק להו עלמא טז א"נ טעמא דפסול כדפי' בקונטרס משום שלא נעשה
המקושרין ושוב לא היה צריך
שיטה שניה שאינה כתובה
כתיקון חכמים שנעשה פשוט ולא נחתם מתוכו כדפסלינן בהמגרש (גיטין דף פז.) בכמה ענינים אפי' מצד הכתב כיון שאין נקראין העדים
(י)
יז
למימר דלא כתבי שובר ולפי
והיו תופרין אותה שיטה
שר"י כתב בתירוצו הואיל
הכתובה על שיטה שאינה
עם הגט ואין לומר דהתם היינו טעמא משום שאנו חוששים שמא תוסיף על הגט מה שתרצה לפי שאין עדים תחתיו ולכך פוסלין
שבשובר כתוב שפרע מה שכתוב
כתובה ואח"כ כותבין בשיטה
אותו הא ליכא למימר שהרי לא משוינן שום חילוק אלא אפי' כתוב בו שריר וקיים או שלא נשאר חלק מלמטה או שחתם אחד
בשטר והוא מקושר רגלים לדבר
השלישית בירח פלוני בכך
מעדיו למטה והשני למעלה או מן הצד פסול והכי נמי הכא : מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט.
כו' על כן כתב דא"צ שיכתוב
וכך ימים ביום פלוני ומניחין
יח
יט
בשובר שפרע מ"ש בשטר שהוא
שיטה רביעית חלק וחוזרין
תימה א"כ כל השטרות פשוטים שחתומים בהם שלשה עדים יהיו פסולים שיעשם מקושרים ויהיו מוקדמין ואם נאמר ה)כאן שנדון בפשוט
מקושר אלא כל סתם שובר אע"פ
ומקפלין שיטה הכתובה על
מאי קא פריך בגמ' לדברי ר' חנינא ב"ג אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה והא בהאי מקושר אינו דין כשאר מקושרים
שיש בו זמן מרע לכל השטרות
החלק ותופרין אותו ביחד
(כ)
ו)
המקושרין הואיל והזמן שכתוב
ושוב כותבין בשיטה חמישית
ואומר ר"י דבמתני' איפליגו היכא דידוע לנו שהוא עושה ההלואה שנה אחת קודם הזמן הכתוב בה כדין מקושר דהשתא איכא
במקושר הוא מאוחר: (ע) ד"ה
בשנת כך וכך לבריאת עולם
למיחש דילמא פרע ליה והשתא פריך שפיר רבי לר' חנינא ב"ג כיון דהאי מקושר כתוב בו שנה אחר ההלואה א"כ מאוחר הוא
שדות וכו' וכתוב זה טופס
ומניחין שיטה ששית חלק
וחתום זה תורף שם מוכר וכו':
והיו מקפלין ותופרין הכתוב
(ל) שלא ימנה אלא מזמן כ הכתוב וזימנין דזייף ביה וכשירצה לפרוע ויאמר אירכס לי שטרא ויכתוב שובר ביום פלוני פרעתי לו
(פ) בא"ד כדאמרי' בגיטין
על החלק וכך היו רגילין
מנה ואח"כ יעשה אידך שטר פשוט ויהיו סבורין שעתה שעת הלואה ומשני קסבר ר' חנינא אין כותבין שובר ומ"מ קצת קשה אם
כתבו במחובר תלשו וחתמו
לעשות מן ו' שיטין עד
❖
ונתנו לה כשר והעד עדים:
שיכתוב הזמן ומאריך באותו
דינו כפשוט שבא לפנינו מאי קאמר וכי מטא זמניה משוי ליה שטר פשוט בלאו הכי נדון כפשוט כדפרישית (מ) בשטר מקושר
ענין שאמרנו והיו תופרין אותן
שעדיו מתוכו מגבי' בו כדין פשוט ואומר ר"י דאי לא משוי ליה פשוט אלא כמו שהוא הואיל שבשובר כתוב שפרע מה שכתוב
ושאר כתיבת השטר כותבין
כשאר השטרות פשוטין וזה
בשטר והוא מקושר רגלים לדבר שפרעו ולא מגבין ביה אבל כי משוי ליה פשוט לא יוכלו להרגיש שהוא רמאות וא"ת אמאי לא
מוסף תוספות
פשוט שבמקושר ומפרש בגמ'
הוה קשה לר' על מתני' דשטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרים דאיכא למימר כדקאמר הכא ואמאי כשרים וי"ל דסבירא
א. [פי'] שטר חוב שאין בו
טעמא מאי הוו עבדי מקושר
ליה כמאן דאמר דמאוחרין נמי פסולין אי נמי כשיעשה שובר יכתוב בו פרעתי הלואה שכתוב בו זמן פלוני דהשתא ליכא למיחש
אחריות שלא שיעבד לו לוה
והיינו א) של גט מקושר שיהיו
ז)
בשעת הלואה את נכסיו ולא
עדיו חתומין מאחר הכתיבה
למידי אי נמי (נ) שובר בלא זמן ולכך מאוחרין כשרים אבל הכא במקושר שעדיו מתוכו הוי ח)(המיוחד) ולא מסיק אדעתיה לכתוב כנגדו
כתב לו כל נכסי אחראין לך
כדמפרש בגמ'. מפני שיכול
שובר בלא זמן או זמן שכתוב בשטר [שכיון] שהיה מקושר לא מסיק אדעתיה שאינו מזמן הכתוב אלא שנה לפני הזמן אבל
לפרוע מלוה זה רש"י שם.
כא
לעשותו פשוט שיקרע התפירו'
ב. [אע"ג ד]אין ענין נזקין
ויתפשט על הכתיבה: מנא
מאוחרין שבשעת כתיבת השובר ידוע שהיה מאוחר ומסיק אדעתיה לכתוב שובר שלא יבא לידי זיוף (ס) ונראה לי שאם יעשה שובר
אצל גיטין. גיטין מח: תוד"ה
הני מילי. דקתני מתני' דאיכא
מקושר תו לא אתי לידי חששא כלל ולא היה צריך למימר דלא כתבי שובר: שדות בכסף יקנו.
עצה טובה קמ"ל והכי קאמר וכתוב
הניזקין. ג. בגליון שבצד.
גט מקושר וצריך עדים היכן
שיטה מקובצת בשם הרא"ש.
רמז מן הפסוק: וכתוב בספר.
זה (ע) תופס וחתום זה תורף מוכר ולוקח זמן ושדה דתורף איקרי חתימה כדאמרינן בגיטין (דף כא:) (פ) תלשו וחתמו ונתנו לתורף
ד. שכתוב בצד הלבן. שם.
כו' (דתורף) והעד עדים כמשמעו והכי נמי אידך קרא ואקח את ספר המקנה טופס ואת החתום תורף ואת הגלוי זהו העדים
ה. [ד]בחספא ליכא למיחש
א) צ"ל והיינו דתנן גט מקושר
שהרי כתב שיכול להזדייף
שהיו עדיו חתומין מאחר הכתיבה
שהוא גליון של שטר מצות וחוקים בפשוט נמי יש הרבה דברים שצריך ליזהר שלא יחתמו לא מלמעלה ולא מן הצד אלא מתחתיו
הוא ולא גביא ביה אפי' מבני
כשר וכדמפרש בגמרא וכו'
ושלא ירחיקו העדים יותר משיטה אחת וכיון דמצי למימר דאתי לפשוט ולפרשו כמו שפירש לית לן למימר דאתי לדרשא:
חרי. רמב"ן כתובות כא.
ויתפשט על ידו הכתיבה:
ו. [ד]כל שאיפשר לבא לידי
תקנו
זיוף אפי' לא בא, פסול, חידושי
הר"ן: ז. דדיינים חותמים תחת הכתב ולא מאחריו תחת העדים כדתניא בתוספתא דמסכת שביעית שטר מקושר עדים חותמים מבחוץ והדיינים בפנים. שיטה מקובצת בשם הרא"ש. ח. ולפום מאי דמפרקינן ממטה למעלה חתימי, צריך לפרש דס"ל שטר
הבא הוא ועידיו בשיטה אחת פסול, דאי לא ליחוש דילמא מחיק ליה מבפנים וכתיב בשיטת העדים מבחוץ מאי דבעי, והא חתימי סהדי. רמב"ן. ועיין בדברי התוס' בהמשך. ט. ולא אעיקר של שטר. רש"י שם. י. דפשוט הוא דאמרינן הכי לפי שהעדים
חותמים מבפנים ומעידין הן על מה שכתוב על גביהן באותו צד, אבל מקושר שכל עצמן אין מעידין אלא על מה שאחורי חתימתן בין שאותו צד כולו חלק או משורטט בדיו אין בכך כלום שלא על אותו צד הם חתומים בו הן מעידים אלא על שכנגדן.
חידושי הר"ן. יא. [וב]הפשוט עדיו חותמים תחת הכתב ומה שישאר מן הנייר גלוי אחר חתימת העדים אין לחוש עליו לפי שלא יתכן בו זיוף הואיל וכבר חתמו העדים למעלה ממנו תחת תשלום כתב השטר. שיטה מקובצת. יב. דמקושר מונים לו שנה
אחת קודם לזמן הכתוב בו. ריטב"א. דבמקושר מלך שנה מונין לו שתים כדאמרינן לקמן (קסד:). שיטה מקובצת. יג. דאין בין שיטה לשיטה ריוח כלל אלא כשאר הפשוטין ואעפ"כ מכוונין וקושרין שני שיטין זו בזו. רמב"ן. יד. מדאמרינן בגמ' (לקמן
קסד.) השיב רבי לדברי ר' חנינא בן גמליאל כו' וכי מטי זימניה משוי ליה פשוט ואמר ליה השתא הוא דיזפת מינאי אלמא שאינו ניכר בו אם פשוט או מקושר. חידושי הר"ן. [ועוד] האיך יכול לעשותו פשוט דהא הו"ל שטר שיכול להזדייף שהרי היה יכול
לכתוב ולהוסיף באותו חלק מה שירצה לזכותו. רמב"ן. טו. והא ליכא ריוח כלל, בשלמא לפר"ש באותן שטות שמניח חלק היו חותמים אלא להאי פירושא קשיא. חידושי הר"ן. טז. [עוד] י"ל דקס"ד שכותב שטה ואינו גומרה לפי שמניח שיעור חתימת
עד אחד ושם היה חותם וכן בכל קשר וקשר. חידושי הר"ן. ועיין רמב"ן. יז. דהא לאו אשטרא קא מסהדי, ואע"ג דבמקושר מהני התם כיון דתקון רבנן הכי ודאי במה שבתוכו הן מעידין, אבל בפשוט דלא תקון רבנן הכי פשיטא דלא מהני ולא מידי. חידושי
הר"ן. ועיין תוס' הרא"ש קידושין מט. דמפרש כעין זה. יח. ואע"ג דאינו יכול לבא לידי זיוף. שיטה מקובצת. יט. שניהם פסולים לפי שלא נעשו כתקון חכמים שתקנו לחתום בפשוט מתוכו ואע"פ שאינו יכול לבא לידי זיוף כשחתמו מאחריו. שיטה מקובצת.
כ. דכי מכשיר ר' חנינא בן גמליאל עידיו מתוכו היינו למנות מזמן הכתוב בו כעין פשוט. תוס' הרא"ש קידושין מט. כא. [ו]לא חיישי סהדי שמא יפשוט המקושר ונמצא מאוחר וגובה בו פעם אחרת שאין הכל בקיאין בדבר ואפי' רבי לא היה בקי בו
כ"כ. רשב"א לקמן קסד.