קס:
גט
פשוט
פרק
עשירי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תקנו
רבנן מקושר כו'. מספקא לן בזמן הזה
זה פשוט. כעין ספר: וחתום. משמע צרור
כשכהן מגרש
וחתום ומקושר:
א א טוש"ע ח"מ סי' מד
א) [לעיל כח: ע"ש וצ"ע],
ב) מכות ה: סנהדרין ט.,
סעיף ט:
והעד שנים. כדאמר בעלמא (סוטה דף ב:) כל מקום שנאמר עד
אשתו אם צריך לעשות מקושר כי מתוך התקנה משמע
ב ב מיי' פכ"ז מהל' מלוה
ג) [לקמן קסד:], ד) [דף
❖
שאין לגרש כי אם במקושר אך לפי שאין אנו בקיאין בו בטוב
הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד כמו שפרט לך לא
קסא.], ה) רש"ל השטר,
ולוה הל' ח ועיין במ"מ
סמג עשין צד טוש"ע שם
נכון יותר לעשותו פשוט שהוא קל יותר אי נמי לא תקינו רבנן
יקום עד אחד באיש לכל עון וגו' [דברים יט] מכלל דעד סתם הרי כאן
א
❖
ס"ה:
שנים: מתוך שנתרבה בקשריו.
כי אם באותו מקום ור"י היה
הגהות הב"ח
אומר (ה) דתקינו רבנן מקושר לא
שהחמיר בו הכתוב והטריח לעשות
זה פשוט וחתום זה מקושר והעד שנים עדים
(א) רשב"ם ד"ה זה פשוט
תורה אור השלם
שיהא חובה לעשותו כן אלא כדי שלא
קישורין החמיר נמי בריבוי עדים:
שלשה הא כיצד שנים לפשוט שלשה
שבמקושר הטופס: (ב) ד"ה
זה פשוט שבמקושר. התופס שכתוב
יפסידו נשותיהן התקינו לעשותו כן:
1 וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה
מצוה וכו' שיש שני חלוקי
(א)
למקושר ואיפוך אנא מתוך שנתרבה בקשריו
שלא תחלוק בין גיטין לשטרות.
דינין: (ג) ד"ה רב הונא
אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה
כעין שלנו: מצוה וחוקים. משמע
דעתיה השתא:
נתרבה בעדיו רפרם אמר מהכא 1 ואקח את
וכו' סלקא
וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי:
שאם תפסלנה בשטרות
שיש (ב) מיני חלוקי דינין בינייהו:
(ד) ד"ה אחורי הכתב וכו'
ירמיהו לב יא
ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת
כנגד כל הכתב עד סוף
2 לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ
עצה טובה קמ"ל. כדמפרש בריש
אתי למיפסל אף בגיטין אי נמי אי
השטר ולדידיה אינו צריך:
לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת בְּכָל
הגלוי ואקח את ספר המקנה זה פשוט את
לא עבדי שטרי חוב מקושר אתי
חזקת הבתים (לעיל כט.) כדכתיב [ירמיה לב]
(ה) תוס' ד"ה תקנו וכו' ור"י
חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי
החתום זה מקושר ואת הגלוי זה פשוט
היה אומר דמאי דתקינו
שיניחו (ו) לעשותו גם בגיטין אלא
ונתתם בכלי חרש למען יעמדו וגו':
שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה
רבנן מקושר לא שיהיה
עֵדִים יָקוּם דָּבָר:
בפלוגתא דר"ע ורבנן. במס' מכות
שבמקושר המצוה והחקים אלו דברים שבין
מתוך שהורגלו לעשותו מקושר יעשו
חובה: (ו) ד"ה שלא וכו'
דברים יט טו
3 שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב
שיניחו מלעשותו מקושר
להקיש שלשה לשנים כו': אלא מקושר
בגיטין ולפירוש קמא אין להקשות
פשוט למקושר הא כיצד זה עדיו שנים וזה
גם בגיטין אבל מתוך
בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים
מדרבנן הוא. כדמפרש טעמא לקמן:
משטרות שאנו פוסלין בעד כותי
עדיו שלשה זה עדיו מתוכו וזה עדיו מאחוריו
שהורגלו לעשות מקושר
בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי
ומגרשי נשייהו. מתוך כעס שהגט
וגיטין מכשירין ולא גזרינן גיטין
יעשו גם בגיטין וכו' בעד
יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה
ואיפוך אנא מתוך שנתרבה בקשריו נתרבה
כותי ובגיטין: (ז) ד"ה
וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה
אטו שטרות דהתם היינו טעמא
פשוט נכתב מהרה וכשנחים מרגזם
רב ירמיה וכו' ה"א אפי'
בעדיו רמי בר יחזקאל אמר מהכא 2 על פי
וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת
משום דאין עדי הגט חותמין זה
אינם יכולים להחזיר גרושותיהן כדכתיב
בין קשר לקשר. נ"ב ופליג
שְׁבוּתָם נְאֻם יְיָ:
❖
שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר
ארב הונא דאמר בין קשר
ירמיהו לב מד
בלא זה ומדכותי חתים ברישא ש"מ
ואשה גרושה מאישה לא יקחו (ויקרא כא):
לקשר דוקא אלא בכל ענין:
אם תתקיים עדותן בשנים למה פרט לך
היכן עדים. דמקושר חותמין: רב הונא
חבר הוא אבל עדי שטר חותמין
ב
(ח) ד"ה לרב הונא וכו'
רב
לפי שהעד אחורי השיטה
בשלשה לומר לך שנים לפשוט שלשה
זה בלא זה: ירמיה בר אבא
אמר בין קשר לקשר. וקא (ג) סלקא
מוסף רש"י
כצ"ל ותיבת שאין נמחק:
אמר אחורי הכתב כנגד הכתב
דעתך השתא מבפנים: אחורי הכתב.
למקושר ואיפוך אנא מתוך שנתרבה בקשריו
(ט) ד"ה ואם איתא וכו'
עצה טובה קא משמע לן.
דכיון שהיו העדים אחוריו
מבחוץ. אי לא אמר אלא אחורי
שיהא שטרו בידו מוכן לראיה
כנגד כל הכתב מבחוץ הכי ס"ל לרבי
נתרבה בעדיו והני להכי הוא דאתו כל חד
דרך אורך השיטה: (י) בא"ד
ולא יזקק לעדים כשיעוררו
❖
. הכתב כנגד הכתב ולא אמר מבחוץ
ירמיה בר אבא כדמוכח לקמן ד) דלדידיה
וחד למילתיה הוא דאתא לכדתניא 3 שדות
עליו (לעיל כח:)
עד ששמעה. נ"ב פירוש
הוה אמינא כנגד הכתב היינו כלפי
מחזיקין חתימת עדים כנגד כל
מזונין כדלקמן דף קסד ע"ב:
(ד)
בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום עצה טובה
(כ) בא"ד ר' שמעון בריה
א)
הכתב ואחורי הכתב היינו למעלה
סוף הכתב ולדידיה אינו צריך לכתוב
שמא בין קשריו: (ל) בא"ד
רבינו גרשום
קא משמע לן ואקח את ספר המקנה הכי הוה
מן הכתב שאינו למטה כשאר חתימות
שריר וקיים שמקום חתימת העדים
אלא שלא
דפשוט ודמקושר
מעשה על פי שנים עדים או על פי שלשה
היה יודע: (מ) בא"ד לבתר
זהו פשוט שכתוב פשוט
ואי [הוי] אמר אחורי הכתב מבחוץ
מקיים כל הכתב כנגדו מבפנים:
דמשני מאבראי לרב הונא
כספר: וחתום זה מקושר.
עדים להקיש שלשה לשנים בפלוגתא דרבי
ואמר רבי אין זמן בזה. בתמיה:
(ז) ה"א אפי' בין קשר לקשר קמ"ל
ב)
אבל זה קשה דמאי פירכא
כלומר שצרור וחתום תפור
מהא דאעדים וכו' וי"ל
וקשור א) ביני: והעד שנים.
ואם איתא. דבין קשר לקשר חתמי
עקיבא ורבנן אלא מקושר מדרבנן וקראי
כנגד הכתב ולא כנגד הקשר ואי
דהכי קא פריך דאי איתא.
כדכתיב לא יקום עד אחד
הוה אמר מבחוץ כנגד הכתב הוה
עדים מגואי והרי הן מובלעין בין
אסמכתא בעלמא וטעמא מאי תקינו רבנן
נ"ב פי' שרבי היה יודע
באיש ממשמע שנאמר עד
אמינא לצדדין: לרב הונא דאמר
ממקושר אלא שהיה סובר
איני יודע שהוא אחד ומה
קשריו כמו הזמן אמאי לא קפיד
מקושר אתרא דכהני הוו והוו קפדי טובא
דראש השטר שבו התורף
ת"ל אחד ללמדך כל מקום
בין קשר לקשר קס"ד מגואי. ואע"ג
אלא אזמן אעדים נמי הוה ליה
הוא מקושר והטופס הוא
שנאמר עד הרי כאן שנים
ומגרשי נשייהו ועבדי רבנן תקנתא אדהכי
למיבעי אמאי אין עדים: בין קשר
דתנן מקושר עדיו מאחוריו ג איכא
למטה בסוף השטר כפשוט
עד שיפרוט לך הכתוב אחד
והכי מיתבא דעתייהו התינח גיטין שטרות
שבמקושר וההוא מקושר
ה"נ האי והעד שנים הן
לקשר מאבראי. ונראין העדים בין
למימר דשפיר קרי אחוריו בין שיטה
דאתי לקמיה דרבי היה פשוט
הואיל דלא כתב אחד:
מאי איכא למימר כדי שלא תחלק בין גיטין
לשיטה לפי (שאין) העד אחורי
חריצי הקשרין כדפרישית במתני':
וסופו מקושר ולכך תמה
(ח)
עדים שלשה. דמדקאמר
השיטה שתחתיו ד: ואם איתא אין
ואמר אין זמן בזה כי לא
לשטרות היכן עדים חותמין רב הונא אמר בין
והעד שנים מכלל דעדים
וניחוש דלמא זייף וכתב מאי דבעי.
עלה על דעתו שהזמן כתוב
שלשה הן: איפוך אנא.
קשר לקשר ורב ירמיה בר אבא אמר אחורי
זמן ואין עדים בזה מיבעי ליה. וא"ת
בסוף השטר שבמקושר שהרי חתימי
בסוף השטר בתוך הטופס
ואימא ג' לפשוט וב'
שהרי הזמן הוא בכלל התורף
למקושר. ומשני לא ס"ד
לר' ירמיה נמי קשה דכיון שהיו (ט)
סהדי בראש השטר בין הקשרים
הכתב וכנגד הכתב מבחוץ אמר ליה רמי בר
וכן [צריך לפרש למאי דסלקא
דמתוך שנתרבה מן הפשוט
אחוריו דרך אורך ה) השיטה והיה
הואיל ואין העדים חתומים בסוף
חמא לרב חסדא לרב הונא דאמר בין קשר
דעתיה לרב הונא] דאמר בין
בקשריו כדקאמרי' נתרבה
קשר לקשר מגואי דלפי סברת
נמי בעדים דליהוי משונה
השטר: ומשני דכתב בו. בסוף השטר
סבור בו שהוא פשוט היה לו לפסלו
לקשר קא סלקא דעתין בין קשר לקשר מגואי
רבי אליבא דרב הונא דגם
מן הפשוט: ורפרם אמר
נמי משום עדים שהיו מאחוריו דתנן
שריר וקיים דהיינו הוכחה של סוף
העדים צריכין להיות בראש
מהכא. דפשוט ומקושר מן
והא ג) ההוא מקושר דקאתא לקמיה דרבי
השטר שבמקושר בין קשר
גט פשוט שכתוב עדיו מאחוריו פסול
השטר ואין יכול עוד להוסיף אחריו:
התורה דכתיב ואקח את
ואמר רבי אין זמן בזה אמר ליה רבי שמעון
לקשר שפיר קאמר [הוה ליה
ספר המקנה וגו' ספר זה
וניחוש דלמא זייף וכתב. אחר ההוא
וכ"ת לא ידע מתני' כלל דהא לא
למיבעי נמי אמאי אין] עדים
פשוט כמו ספר: חתום
ברבי לרבי שמא בין קשריו מובלע פלייה
ידע שיעשו שטר מקושר עד
שריר וקיים מאי דבעי וכתב שריר
שהרי שניהם צריכים להיות
(י)
זה מקושר. שקשור וחתום
בראש השטר שבמקושר לפי
ותפור בינו ועדיו: גלוי
וחזייה ואם איתא אין זמן בזה ואין עדים בזה
וקיים אחרינא בסוף מה שהוסיף: תרי
ששמעה לקמן אבל קודם לכן לא
❖
סברת רבי אליבא דרב הונא:
זה פשוט שבמקושר שאר
שריר וקיים לא כתבינן.
מיבעי ליה אמר ליה מי סברת בין קשר לקשר
ואפי' פשוט שפסול כשעדיו מאחוריו
והרואה יודע
כתיבת כל השטר הוי
פשוט וגלוי מדקאמר מצוה
שהוא זיוף: ופריך דלמא זייף ומחיק:
לא היה יודע שהרי במתני' דפסלינן
מגואי לא בין קשר לקשר מאבראי וניחוש
מכלל דאיכא בהאי דליתא
מוסף תוספות
ומשני האמר ר' יוחנן תלויה מקויימת
ליה היינו משום שלא יעשנו מקושר
בהאי: רמי בר יחזקאל
דלמא זייף וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי
א. שמא לא נעשה כתיקון
אמר מהכא. איכא למשמע
כשרה. טעה הסופר והגיה ותלה תיבה
ויהיה מוקדם וכיון שלא היה יודע
דכתיב ביה שריר וקיים וניחוש דלמא כתב
חז"ל. ריטב"א. ב. דעידי
דאיכא שני מיני גט: ע"פ
כלום במקושר לא היה יודע בפשוט
או שתים בין שיטה לשיטה ואחר כן
הגט אין חותמין אלא
שנים עדים או שלשה
מאי דבעי והדר כתב שריר וקיים אחרינא
זה בפני זה הילכך על
שפסול כשעדיו מאחוריו הא ליכא
קיימה בסוף השטר כמו שאנו כותבין
עדים עיין לקמן. וצריך
א חד שריר וקיים כתבינן תרי שריר וקיים לא
כרחך ישראל זה ראה את
למקושר ג' עדים ולפשוט
למימר חדא שאין סברא לומר שרבי
תיבה פלונית דביני חטי שריר וקיים:
הכותי חותם למעלה והוא
ב'. ומקשינן לר' חנינא
כתבינן וליחוש דלמא מחיק ליה לשריר וקיים
לא היה בקי בשטר פשוט ועוד קשה
מחק
חתם למטה ואי לאו דחבר
ולרפרם ולרמי בר יחזקאל
הוא לא אחתמיה מקמיה,
וכי כל הני קראי דמוקמת
וכתב מאי דבעי והדר כתב שריר וקיים הא אמר ר' יוחנן תלויה מקויימת כשרה
דא"ל ר"ש בריה (כ) בין קשריו מובלע
ב
אבל עדי שאר שטרות
לגט פשוט ולמקושר להכי
מנא ליה רבי לא שנאה ר"ש מנא
מחק
חותמין זה שלא בפני זה
הוא דאתא: עצה טובה
הילכך איכאלמיחשישראל
קמ"ל. ירמיה הוא דאזהר
ליה ועוד אע"פ שלא היה יודע דפסול פשוט שעדיו מאחוריו משום דמקושר מיתני בהדי פשוט ואיכא למימר כמו שלא היה יודע מתני' במקושר
זה חתם ראשון בתחתית
להו לישראל כשתקנו שדות
לא היה יודע גם בפשוט מ"מ היה לו לידע מתני' דגיטין (דף פז:) דתנן התם העדים החתומים בראש הדף מן הצד מאחוריו בגט פשוט פסול וי"ל
ה
השטר ושבק רווחא למאן
צריך לכם לכתוב שטרות
דקשיש ולא ידע שיחתמו
ולהחתים עדים ויהא שמור
דהיה יודע רבי מתני' דפשוט ודמקושר (ל) ולא היה יודע דבמקושר שנה מונין שתים עד ששמעה מזונין וכאן היה סבור שלא היו כותבין בין הקשרים
את הכותי למעלה הימנו.
בידכם לפי כשתלכו בגלות
שום עיקר השטר לכך היה מתמה אין זמן בזה דלא היה סבור שהיה כתוב בין הקשרים אבל לר' ירמיה ניחא שהיה יודע שעדיו מאחוריו וכן יש
רש"י גיטין י: ג. אי הכי
שמא יהרגו העדים או
ליקשי ליה ממתני'. רמב"ן.
יוליכום בשם למקום רחוק
להקשות ולתרץ לבתר דמשני מאבראי לרב הונא אבל זה קשה דמאי פירכא (מ) הא דאעדים לא קפיד כיון שדינם להיות בין קשר לקשר שהרי
ד. [ד]הא דרבי עדיפא
ולא ימצאו העדים לפניך
היה יודע בטיב מקושר וי"ל דהכי קא פריך דאם איתא אעדים נמי היה לו להקפיד שהם עיקר השטר ולא היה לכותבם אלא בפשיטות השטר ודוחק:
ליה לאקשויי משום דחזו
צוה להם לכתוב שטרות
למעשה דאילו במקושר
וכשיעור
ולשומרן שלא יכפרו בהם
לא פקיעי (בקיאי) ואיכא
המוכרין. והא נמי דאמר
רפרם ואקח את ספר המקנה לאו משום דלהכי אתא אלא מעשה שהיה כך היה ולאו משום דילפינן מיניה כלום. כך אמר המורה לדחויי מתניתן בשנויי דחיקי. רמב"ן. ה. בגליון של ימין הגט או בגליון השמאלי. רש"י גיטין פז:
ששמע מרבו שכך מצא כתוב שמו ב) כן דכתיב המצוה והחוקים מיכן סמכו חכמים לתיקון כל השטרות מן התורה. והאי דרמי
בר יחזקאל דעל פי שנים עדים וגו' לאו להכי הוא דאתא אלא להקיש ג' עדים לשנים בפלוגתא דר' עקיבא ורבנן כל חד וחד כדאית ליה כדתנן במס' מכות בפרקא קמא על פי שנים עדים או שלשה וגו' אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט לך הכתוב
שלשה אלא להקיש ב' לג' מה ג' מזימין את השנים אף שנים מזימין את השלשה ור' עקיבא אמר לא בא השלישי להקל עליו אלא להחמיר וכו' אלא גט מקושר מדרבנן הוא דתקינו הכי והא דקא מפיק ליה מוחתום בספר והעד עדים קרא לאו להכי אתא
אלא כדאמרן לעצה טובה אלא דסמך וראיה בעלמא אשכחו למילתייהו: ומאי טעמא תקינו רבנן גט מקושר. אתרא דכהני הוי דקפדי. דהוו כעסנים ומגרשין נשיהן מחמת כעס ושוב היתה אסורה לחזור לו דכתיב גרושה לא יקחו ולהכי תקינו רבנן מקושר
דאדהכי והכי שכותבין אותו כן וממתינים דקושרים ומקפלין אותו ותופרין אותו וחוזרין ועושין כן עד ג' פעמים מיתבא דעתייהו וישכך כעסם ויבטלו הגט קודם שינתן לה: שאר שטרות דליכא למימר בהן הכי אמאי עבדי להו מקושרין. ומשני שלא תחלוק
בין גיטין לשטרות שיהיו שוין בכל מעשיהן הואיל וכולהו איקרו גט כדאמרינן לעיל: והיכן עדים חותמין. במקושר: רב הונא אמר בין קשר לקשר. קסבר באותו חלק שבפנים שהניח בין שיטה לשיטה ואותן ג' עדים באותן ג' שיטות של חלק וסבר כר' חנינא
בן גמליאל דמתני' ואחר כך היו מקפלין ותופרין הקישורין שבהן הזמן והחתימה: ואמר רבי אין זמן בזה. לפי שהיה מקופל ותפור הזמן בתוך הקשורין ולא היה רואהו וקרע רבי את התפירות וחזייה: ואם איתא. דעדים חתומין בין קשר לקשר ואינן נראין
מאי האי דקאמר רבי אין זמן בזה: אין זמן ועדים מיבעי ליה. דהא לא חזי עדים טפי מן הזמן: אלא בין קשר לקשר במקום חלק מאבראי. כי האי גוונא שיטה אחת היה כותב ומניח אחת חלק וכנגד אותו חלק מבחוץ היה חותם ראובן בן יעקב וכותב שיטה
שלישית ומניח רביעית חלק ובאותו חלק מבחוץ כנגדו חותם שמעון בן עמרם ובחלק של שיטה ששית חותם חצרון בן שאלתיאל ומשום הכי כשהיה מקופל ותפור היה נראה חצרון ומש"ה אמר רבי אין זמן בזה ולא אמר אין עדים משום דחזי חד מינייהו
אלא הוה מפשפש בתר אחריני: והואיל דאמרת דעדים בין קשרים חתומים ליחוש דילמא כתב המלוה בסוף כתיבת השטר דבתר הכי הוסיף והלוה אותו עוד ומזייף וחתמי סהדי בין הני עדים ומסתברא דעל כל כמה דכתוב בשטר חתימי וטריף שלא כדין.
ומשני דכתב ביה שריר וקיים מקמי דחתימי סהדי: וליחוש כו' והרי כתיב שריר וקיים אחריני. ומשני חד שריר כו'. וליחוש כו'. ומשני דהאמר ר' יוחנן תלויה מקויימת כשירה כגון תיבה או שנים שהשמיט הסופר ותלאה וכתבה בין השיטות במקום שהשמיט
א) אולי צ"ל תפור וקשור בינו ועדיו כצ"ל וכ"כ לקמן בד"ה חתום. ב) הלשון צריך תקון בכאן קצת וצ"ע