גט
פשוט פרק
עשירי בבא בתרא
קסא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכשיעור
שריר וקיים. וכל שכן יותר שימחוק שני שיטין או ג'
מחק פסול. אף מה שהגיה עליו אע"פ שמקוים וכדמפרש ואזיל
ג א מיי' פכ"ז מהל' מלוה
א) גיטין דף פז:, ב) שם, ג) [ב"ב
פ"י ה"א], ד) רש"א יחתום שני
ולוה הל' ח סמג עשין צד
שאותו המחק בסוף השטר במקום (ב) שהיה יכול לומר שהיה כתוב
כדי להערים וכתב מאי דבעי והדר כתב שריר וקיים
❖
פסול, ה) רש"א,
טוש"ע ח"מ סי' מד סעיף ח:
לכך פסול כל מקום שנוכל לומר בכאן היה יכול להיות כתוב שריר
בו שריר וקיים כגון בתר במנא דכשר למיקניא ביה ומחקו והגיה מה
ד ב ג (מיי' פ"ד מהל'
גירושין הל' יב) סמג
וקיים אבל בפחות משריר וקיים ליכא למיחש מידי :
שרצה ואחר כך כתב שריר וקיים אבל באמצע הכתב אין לחוש שהרי
א
וליחוש דלמא כתב מאי דבעי
עשין נ טוש"ע אה"ע סי' קל
הגהות הב"ח
❖
הדבר ניכר שקודם שנכתב שריר
סעיף יא:
(א) גמ' מאי דבעי (ומחתים
ומחתים סהדי מאבראי.
וקיים בזה השטר נמחק ונתקיים:
מחק פסול ואע"פ שמקוים ולא אמרו מחק
א
סהדי יתירי מאבראי) תא"מ ונ"ב
וכשיעור שריר וקיים. וכל שכן אם
אבל אי לא מחתים להו היה פסול
פסול אלא במקום שריר וקיים וכשיעור שריר
לר"ח ל"ג ליה: (ב) רשב"ם
רבינו גרשום
שיעור המחק יותר מזה: ולר' ירמיה
שסיום העדים יש לו להיות כנגד
ד"ה מחק וכו' במקום שיכול
וקיים ולר' ירמיה בר אבא דאמר אחורי הכתב
לומר כצ"ל ותיבת שהיה נמחק:
ובסוף השיטה כשבא לסיימו
בר אבא דאמר אחורי הכתב כנגד
סיום השטר וליכא למימר דמטייט
(ג) ד"ה עדים כסדרן חתימי
וכנגד הכתב מבחוץ ליחוש דלמא כתיב
קיימו דכתב הכי אות או תיבה
כל הכתב מבחוץ.
ליה מצד אחר דשמא יעשה שם
חותמין העדים
מאחורי: (ד) ד"ה אלא מלמטה
פלונית דביני חיטי כשירה:
האשרתא: אנא לרבות עדים קא
מגואי מאי דבעי ומחתים סהדי יתירי
(א)
למעלה וכו' כנגד שיטה אחרונה
מחק פסול אע"פ שמקוים.
וממלאים מקום חתימת העדים עד
זה אחר זה. נ"ב פי' לרב חסדא
אם יש מחק באותו שטר
מאבראי ואמר אנא לרבות בעדים הוא
עבדי. ויקיים בשלשה שלמעלה דמכל
סוף השטר ולא צריך שריר וקיים:
ב
אי אפשר לומר דחתימי זה תחת
ונכתב כלום על גבו אע"פ
דעבדי א"ל מי סברת עדים כסדרן חתימי
זה דא"כ לא קשה כל עיקר דלמא
שמקוים לבסוף דכתב מ"ם
ניחוש דלמא. זייף וכתיב מאי דבעי
תלתאמקיימים כדאמרי'בפרקהזורק
ג
גייז ליה לראובן כו' אלא זה אחר
פלוני דעל המחק פסול השטר:
עדים ממטה למעלה חתימי וליחוש דלמא
מגוואי בסוף השטר ואע"פ שאין
(גיטין פא:) והכא לא מצי לשנויי כדלקמן
זה קאמר ולמר זוטרא הוא
ולא אמרינן מחק פסול.
דקאמר דחתמי זה תחת זה:
עוד עדים כנגדו מבחוץ ויאמר לא
אין מקיימים אלא מעדים של מטה
אע"פ שמקוים: אלא במקום
מתרמיא ריעותיה בשיטה אחרונה וגייז ליה
(ה) ד"ה ריעותא בשיטה
שריר וקיים. דאיכא למימר
הנחתי זה החלק מבחוץ אחורי זו
דפריך לקמן וניחוש דלמא כתב הוא
לשיטה אחרונה וגייז ליה לראובן בהדיה
אחרונה שכתב שם תנאי או
ודאי זייפיה בההוא שטרא:
השיטה אלא להרבות עדים גם בזו
ועדיו בשיטה אחת ואמר כדי להרבות
פרעון. נ"ב פי' על שטר אחר:
ולרב ירמיה בר אבא דאמר.
ומתכשר בבן יעקב עד דתנן בן איש פלוני
א) ב
(ו) תוס' ד"ה אנא וכו' והכא
לעיל: אחורי הכתב כנגד
השיטה כנגדה מאחוריה ולא נזדמן
בעדים הוא דעבדי ואמר כל כי האי
נמי וכו' וי"ל דהא ממתני'
הכתב מבחוץ ליחוש דילמא
עד כשר דכתיב ראובן בן בחד דרא ויעקב
לי כן פירש רבינו חננאל. ובספרים
גוונא אין מקיימים אלא מעדים של
דבשילהי הזורק שמע מינה
כתיב מגואי. תחת בגליון:
עד עלוויה וליחוש דלמא גייז ליה לראובן
דמכל בי תלתא: (ז) ד"ה
מאי דבעי. אחר שחתמו
שלנו כתוב ומפיש בעדים מאבראי
מעלה (ו) ה"נ לישני כאן אין מקיימין
מלמטה וכו' אמאי תקינו הכי
העדים מאחריו והכי שמעי'
בן ומתכשר ביעקב עד דתנן איש פלוני
כלומר נגד אותה השיטה שיוסיף
אלא מעדים של מטה וי"ל דהא
ב) ג
אלא היה להם לתקן שיהיו
האידנא [דהעדי'] התחילו
חתומים כולן תחת שיטה אחרונה
לחתום מאחרי השטר כנגד
עד כשר דלא כתיב עד ואיבעית אימא לעולם
מבפנים יחתום עליה עדים כנגדה
מתני' בשילהי הזורק (שם) שמע מינה
מבפנים ולא יצטרך כמו כן:
כל כתיבת השטר ויכתבו כל
מבחוץ כדי למלאות כל השטר עדים
מכל בי תלתא מקיימין אבל לקמן
דכתב עד דידעינן בה דהא חתימות ידא
(ח) ד"ה וניחוש וכו' כי למדין
חתימתן בשיטה אחת והתחילו
משיטה אחרונה אינו יכול
לקיים כל הכתוב בתוכו מצד שני
שכתב בשיטה אחרונה אין מקיימין:
לחתום מלמעלה עד למטה
מלמטה למעלה חתימי. וא"ת בין לרב הונא בין לרב ירמיה
לזייף מבפנים לפי שאין העדים
וכוונו כך שהאחרון סיים את
כנגדו ויאמר כדי לרבות עדים הוא דעבדי אע"פ שמקושר דיו בג'
חתומים כנגד וכו' וא"ת והלא
חתימתו כנגד שיטה אחרונה
עדים אני נתכוונתי לפרסם הדבר והרביתי עדים הרבה וכהא דתנן
מתניתין דקתני מאחוריו ומפרש לה שחתומין בין
יחתום וכו' וי"ל שלא היה בשיטה
כדי שלא יכתוב בעל שטר
אחת כי אם עד אחד חתום ואם
יותר שיטה למטה מחתימת
(גיטין דף פא:) גט קרח הכל משלימין עליו כו' איזהו גט קרח כל
קשר לקשר ולאידך מלמטה למעלה אמאי תקינו הכי אלא (ז) שיהיו
הוא עצמו יחתום עד שני
האחרון שאם כתב שיכולין
שקשריו מרובים מעדיו אבל אם עדיו מרובים מקשריו שפיר דמי:
חתומים כולן תחת שיטה אחרונה מבחוץ ולא יצטרך כמו כן לרב
השטר פסול אי נמי וכו'
בית דין לידע שזייף. והאי
ויכתוב שטר באותו גליון ויחייב
רב ירמיה בר אבא וכולהו
א"ל. רב חסדא לרמי בר חמא: מי סברת. אליבא דר' ירמיה בר
הונא לכתוב שריר וקיים וי"ל דכל מה שיוכלו לשנותו מפשוט היו משנים
את העד דזה כתב ידו וא"ת:
הני דלקמן לא בעי סימן של
אבא: עדים כסדרן כתיבי.
מאחורי הכתב שאם השטר כתוב שתי לפי שלא יהיו הכל בקיאין לעשותו דאדהכי מייתבא דעתיה:
(ג)
(ט) בא"ד דר' חנינא ב"ג על
שריר וקיים אלא סיום חתימת
וניחוש דלמא מתרמי ריעותא בשיטה אחרונה וגייז לה. וא"ת
כרחך צריך לפרש במקושר
עדים כנגד שיטה אחרונה
שגם העדים חתומין שתי ואם הכתב כתוב ערב שגם העדים חתומין
דמהדר: (י) ד"ה דכתב ראובן
ומש"ה מקשי וליחוש דילמא
ערב והתחילו לחתום בתחלת השטר כנגד זכרון עדות שהיתה בפנינו
והא אין למדין משיטה אחרונה דהא מהדר הוא מענינו
וכו' כלומר דכתוב וכו' ופירש
מחתים כנגדו עד רביעי מבחוץ
ריב"ם דבן גדול ומחזיק
ויכתוב מבפנים כנגד חתימתו
כו' וכולן זה תחת זה א"כ ודאי יכול להוסיף ולזייף ולהחתים כדקאמרת:
של שטר והיכי גייז הא יהא פסול אם חתכה כיון דלא מהדר וי"ל
ד
כנגד שם ראובן דאי בן
ויזייף מאי דבעי ומכוין שיסיים
אלא מלמטה למעלה חתימי. מתחילין לחתום מאחריו כנגד שיטה אחרונה
דבמקושר לא נהגו חזרת השטר והיו למדין משיטה אחרונה דבפשוט
בראש ראובן ואח"כ יעקב וכו'
שיטה אחרונה של שטר כנגד
זה תחת זה והולכין וחותמין לארכו של שטר ואם השטר כתוב ערב
ודאי אין למדין לפי שהעדים חתומים מבפנים ולא דייקי וחותמין רחוק
וישאר בן יעקב הס"ד ונ"ב
סוף החתימה של אותו עד
(ד)
שמכאן עד סוף הדבור היא
רביעי ואם ישאל לו בית דין
הן חותמין שתי וכן מפורש בגמרת ארץ ישראל ג) גט פשוט עדיו לרחבו
מן הכתב שיטה ויכול לזייף באותה שיטה אי לאו משום דאמרינן אין
הג"ה: (כ) בא"ד וקושיא של
למה חתמת עליו עד רביעי
למדין אבל במקושר שעדיו מאחוריו מלמטה למעלה מכווני שפיר
ומקושר עדיו לארכו וכיון שמתחילין לחתום כנגד שיטה אחרונה אין יכול
ריב"ם היא כשנפרש שיעקב
יאמר אנא כדי לרבות בעדים
וראובן בחד דרא לארכו של שטר
הוא דעבדי כדי שיתפרסם
להוסיף עוד ולזייף עוד מצד אחר שאין השטר מתקיים אלא מכנגד
לחתום כנגד שיטה אחרונה והשתא נמי כי למדין משיטה אחרונה (ח)
ובן תחת ראש ראובן וכשר
הדבר יותר. ומשני מי סברת
החתימות ולמעלה: ריעותא בשיטה אחרונה.
(ה) שיש כתוב שם
יכול להזדייף מבפנים לפי שאין העדים חותמים כנגד אותה השיטה
בהכי שאם לא היה כשר בהכי
דעדים כסדרן כתיבי. מלמעלה
א"כ בבן למעלה ויעקב עד
למטה בשיטה אחת דמצי
תנאי או פרעון המזיק לבעל השטר וגייז לה לההיא שיטה אחרונה
שזייף וא"ת והוא יחתום עדים כנגד הכתב שזייף מבפנים ויקיים
למטה נמי לא ליתכשר ומאי
לזייף כדמפרש. לא עדים
ואף על גב דגייז ליה לראובן בהדיה החתום כנגדה מבחוץ הרי
באידך תלתא סהדי וי"ל שלא היה בשיטה כי אם עד אחד חתום ואם
דוחקיה לשנויי שבן גדול כראובן
מלמטה כנגד שיטה אחרונה
לימא שפירושו שראובן
מתחילין לחתום ומסיימין
משתייר ביה בן יעקב עד ותנן דכשר בכך: בן איש פלוני עד
הוא עצמו ד) חתום שני פסולים א"נ העדים שחתמו בראשונה הם
למעלה: (ל) בא"ד ועוד דהשתא
חתימתן כנגד שיטה העליונה.
כשר. מאחר שמכירין שזה כתב ידו של אותו בן פלוני: ומשני
טייטו בגליון שלמטה מן השטר מבחוץ שלא יבא אדם אחריהם
לא קשיא מידי מה שהקשה
ואי אמרת אכתי ליחוש דילמא
ריב"ם לקמן שראובן בן יעקב
דכתב ביה ראובן בן בחד דרא. בשורה אחת ואי גייז ליה
ויכתוב שטר באותו גליון ויהיה העד לזה שזהו כתב ידו וא"ת לרבי
כתב מגואי לתחת מאי דבעי
עד פסול במקושר ובן יעקב
ויחתום עד רביעי מאבראי
לראובן גייז ליה נמי לבן בהדיה ולא נשאר בלתי יעקב לבדו:
חנינא בן גמליאל מקושר שכתוב עדיו מתוכו היאך יעשנו פשוט
עד גרידא כשר. נ"ב כלומר הלא
ליכא למיחש להכי משום
וקא מתכשר ביעקב עד. דאמרינן יעקב עצמו חתם את שמו:
הלא בפשוט איכא חזרת השטר ובמקושר ליכא וא"כ כשיעשנו פשוט
כמו שבבן יעקב עד לא מתכשר
הואיל דצריך לחתום ממטה
אלא כשבן למעלה ועד למטה
למעלה כשאר החתומין לא
ולא יראו חזרת השטר יפסלוהו וי"ל ההיא דר' חנינא ב"ג על כרחך (ט)
לאו
תחתיו הנה כמו כן בראובן בן
מצי לצמצם ולכוון שלא תהא
במקושר דמהדר כיון שעדיו מתוכו: וגייז ליה לשיטה אחרונה.
וא"כ לר' ירמיה לא הוה כתיב ביה שריר וקיים במקושר דאי הוה כתיב
יעקב עד מתכשר כשבן למעלה
חתימות אותותיו קצרות או
מיעקב תחת ראובן ודו"ק:
ארוכות האחרונות יותר מן
ביה היכי הוה גייז ליה הלא לא יראו שריר וקיים ויפסלוהו ולרב הונא היה כתוב בו כדמשני לעיל אבל בפשוט בין למר ובין למר לא היה
(מ) בא"ד ולא כטועים
הראשונות כדי שיגיע למקום
כתוב בפשוטים שלהם שריר וקיים : דכתב ראובן בן בחד דרא ויעקב עד בחד דרא עלויה. כלומר כתוב ראובן בן בשיטה אחרונה
(י)
ה
שטועים ואומרים שאינו כשר
העדים אי מזייף איכא הכירא
בהכי דאינו וכו' זדונו שוגג אלא
בהכי. ואכתי אע"ג דאוקמת
והיינו בחד דרא ואחר כך יעקב עד לארכו של שטר ופירש ריב"ם אי בן בראש ראובן ואח"כ יעקב הוה מצי גייז לשיטה אחרונה עד
צריך לפרש בן היה גדול:
דעדים ממטה למעלה חתימי
ראו של ראובן ועם בן שתחתיו וישאר בן יעקב וקושיא של ריב"ם (כ) כשאפרש שיעקב וראובן בחד דרא לארכו של שטר ובן תחת ראש
(נ) בא"ד כדפרישית דגייז לראו
הא אכתי מזייף ליה דאיכא
ולבן שתחתיו וישאר בן של שם
ראובן שאם לא היה כשר בהכי בבן למעלה ויעקב עד למטה מאי דוחקיה לשנויי שבן גדול כראובן לימא פי' שראובן למעלה ובן יעקב
למיחש דילמא איתרמי דנכתב
ראובן וזה לשון ריב"ם ראובן
ריעותא בשיטה אחרונה. כגון
למטה דהשתא ליכא חששא למידי ועוד אמאי תירץ גמרא דלא כתיב ביה עד לישני כגון שכתב בו עד וכגון שיעקב למטה ומעט מיעקב
בן בחד דרא ויעקב עלויה וצריך
שלא הספיק הלבלר לסיים
תחת ראובן כדפרי' ועוד דהשתא לא קשיא מידי מה שהקשיתי לקמן שראובן בן יעקב עד פסול במקושר ויעקב עד גרידא כשר אלא
שיכתוב בן תחת בן של (ראובן)
השטר עד שפרע הלוה מקצת
(ל)
ראובן בן יעקב דהשתא אי
החוב ואותו מקצת שפרע
ודאי לא הוה מצי לתרוצי הכי דאפילו כשראובן למעלה ובן יעקב למטה ומעט מיעקב תחת ראובן גייז לשיטה אחרונה עם ראו ועם
גייז לראו ישאר תרי בן זה
נכתב בשיטה אחרונה שפרע
בן שתחתיו ומתכשר בבן של מעלה ויעקב של מטה ולא כטועים (מ) טועים שאינו כשר בהכי אינו מפני תשובות חבילות מעולות שפירשנו
תחת זה ויעקב אחר ראובן
לו כך וכך מן החוב שכתוב
שאם יתחיל ויכתוב כנגד תחילת
למעלה ועכשיו גייז ליה
ואין להעלילו בלשונו כי זדונו שוגג אלא בן היה גדול ביותר והיה מחזיק כנגד כל שם ראובן שעליו ואחר כן יעקב דהשתא לא מצי
ראובן כצ"ל: (ס) ד"ה ומתכשר
לשיטה אחרונה שיש בה
גייז אלא ראובן [עם בן] ביחד ולא ישאר אלא יעקב [עד] והשתא ניחא הא דפריך דלמא גייז ראובן בן ומתכשר ביעקב עד ולא הוה
ביעקב עד וכו' שני גיטין
ריעותא וגייז עמה ראובן
שכתבן זה בצד זה את שהעדים
שנכתב כנגדה מבחוץ ומתכשר
מצי לשנויי שבן תחת ראש ראובן ומעט מיעקב תחת ראובן דהשתא לא מצי גייז לראובן בלא מעט מיעקב הכי לא הוה מצי לשנויי כדפרישית
הראשונים נקראים עמו וכו'
עדיין העדות בבן יעקב עד
דגייז לראו ולבן שתחתיו וישאר בן של שם ראובן (נ) ה) [וגם יעקב ומתכשר בהכי אלא בן כנגד כל ראובן א"נ בן תחת בן של שם ראובן] ואי
ביעקב עד אתי שפיר כמו
שנשתייר מחתימת הראשון
שפרשנו: (ע) בא"ד ואיכא
דתנן בן איש פלוני עד כשר
גייז לראו ישאר תרי בן זה תחת זה ויעקב אחר בן ראובן וזה לשון ריב"א ראובן בן בחד דרא ויעקב עילויה וצריך שיכתוב בן תחת בן של
למימר בהאי יעקב עד שנשאר
ואתי טריף כל החוב שכתוב
שם ראובן (בן יעקב) שאם יתחיל ויכתוב כנגד תחלת ראובן למטה בן כנגד ראו נמצא שהיה נשאר בן של ראובן עצמו בולט לבן והוה
שפירוש הוי לראובן בנו של
בו כתחילה: ומשני דכתב הכי
גייז לראו של ראובן וגם בן של מטה מראו עמו ובן של ראובן היה נשאר והיה קשה כבתחלה אבל עתה שיכתוב הבן למטה כנגד הבן העליון
יעקב זה דוחק דא"כ הוה ליה
דלא מצי לזיופי דכתיב ראובן
❖
לפרש כחתימת יוונים:
בן בחד דרא כגון ראובן ותחת
של ראובן ישאר בן אחד למטה ואחד למעלה ויהיה ניכר הקלקול שעשה ואפילו ימחקנו לאותו של מטה יהא ניכר המחק ויכירו בית דין
ראובן כתב בן וכתב יעקב
שהוא עשה אי נמי צריך שיכתוב בן באותיות גדולות שיחזיקו כל ראובן בתחתיתו וזהו עיקר כי אז יהיה יותר היכרא ואין לחוש לזה
עד סמוך לראובן דאי גייז
ומתכשר
ליה לראובן לא מצי גייז ליה
מוסף תוספות
(ס) (בבן) יעקב עד. תימה היאך יתכשר והלא מכירים אנו
הקלקול אלא בראובן לבדו אבל בשאר שמות לא:
בלא בן ולא מתכשר החתימה
שיעקב לא חתם זה ומה סבור לומר דבשלמא ההיא דתנן התם (גיטין דף פז.) שני גיטין שכתוב זה בצד זה את שהעדים נקראו עמו
א. ולא קאמר הכא כשיעור
ביעקב עד ולא אתי למיגז.
שריר וקיים אלא למעוטי
וליחוש דכשר הוא ביעקב עד
כשר ופריך בגמרא וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד כמו שאפרשנו אחרי כן אלא הכא היכי מתכשר ואי בחתימת יונית
פחות מכאן, שיעור שריר
בלבד ואתי למיגז: ומשני דלא
שחותמים אביהן תחלה ואיכא למימר (ע) שהאי יעקב שנשאר הוא
העד שפי' הוי ראובן בנו יעקב זה דוחק דא"כ ה"ל כחתימת יונית
וקיים בלבד שלא במקום שריר
כתב עד והשתא ליכא למיחש
וקיים דהשתא מינכרא מילתא
דאי גייז לראובן בן לא מתכשר
ויש
דלא הוה ביה שריר וקיים. שם.
ביעקב לחוד: ואיבעית אימא.
ב. דליתא להא השלמה אלא משום חששא בעלמא שמא כשיצא לאחר זמן בב"ד יפסלוהו שיהו סבורים שהזמין הבעל עדיו אפי' אי כתב יעקב עד ליכא למיחש דגייז דאמרי עדים יעקב זה כתיבת ראובן היא ולא של יעקב. [ודלמא] אמרי ב"ד
למנין קשריו ולא חתמו בו כלום. רש"י גיטין פא: ג. ואפי' הן מפזורין כגון אם יש בו י' עדים ועדי השוק מכירין את כתב
הראשון והשלישי והחמישי, ולא בעינן שיכירו אותן שלשה רצופין. רש"י גיטין פב. ד. והיכא דלא החזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה רבים מרבותי נטתה דעתם דפסלינן ליה לכולי שטרא, דהכי תקון רבנן, כדי שירגילו לחזור מעניינו של שטר בשיטה
אחרונה, ונלמוד מכל השטר ואפי' משיטה אחרונה. רבינו יונה, ועיין רשב"א שחולק ע"ז. ה. שכיון שאמרו שאין למדין משטה אחרונה ממילא שמעינן דשטר שאין בו שריר וקיים כשר, וכיון שכן כשבא בפנינו אע"פ שכתוב בסופו שריר וקיים למה למדין
משטה אחרונה, ניחוש שמא בלא שריר וקיים כתבוהו והוא הוסיף בו שטה אחרונה וכתב בו שריר וקיים דהא ודאי שריר וקיים לא מעכב. חידושי הר"ן.