קסא:
גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאו דיעקב הוא. אין בזה המלכות שום אדם ששמו יעקב שיכתוב
ויש לומר דהכי פריך וליחוש דלמא גייז לראובן בן ומתכשר ביעקב
ה א מיי' פכ"ז מהל' מלוה
א) גיטין דף לו. ודף פז:, ב) צ"ל
רבה, ג) [עי' רש"ל], ד) [דף
ולוה הל' ח סמג עשין צד
כך: ודלמא בשמיה דאבוה. יעקב חתם ראובן וכן מנהגו לחתום
עד ויהיה הלוה סבור שלא זייפו ויהא עדיו (ב) כמו שכתבו לו וכל
❖
קסב.], ה) שייך לע"א,
טוש"ע ח"מ סי' מד סעיף ה:
לכבוד אביו: ודלמא סימנא שויה. לא בשביל שיהא שם החותם כך
כמה שלא יצריכנו הלוה לקיימו לא נקיימנו אי לא טענינן ליתמי
ו ב מיי' שם הל' ג טוש"ע
❖
שם סעיף א:
אלא נהוג היה זה האיש לכתוב אותיות הללו לשם סימן כמו צורת
(ג) ללקוחות ומלוה טענות זיוף אתי שפיר שבלא שום שכחה יוציא מהם
הגהות הב"ח
חותם שבטבעתו שממנה מכירים שזה
נחזור למשנת גיטין דתנן התם פ'
(א) רשב"ם ד"ה מר זוטרא וכו'
שלח חותם זה: רב צייר כוורא. צורת
המגרש (דף פז.) שני גיטין שכתוב
לאו דיעקב הוא ודלמא בשמיה דאבוה חתם
(ד)
מוסף תוספות
מקושר ועדיו חתומים:
זה בצד זה את שהעדים נקראים עמו
הדג היה עושה בשטרות במקום
לא שביק איניש שמיה דידיה וחתים בשמיה
(ב) תוס' ד"ה (בע"א) ומתכשר
א. שלא מצינו בשום מקום
כשר ופריך בגמרא וליתכשר האי
חתימתו וכבר ידוע לעולם שזה הוא
ויהיה הלוה סבור שלא זייפו ויהיו
שמכשיר בראובן לבדו אלא
דאבוה ודלמא סימנא בעלמא הוא דשוויה
עדיו. נ"ב ותימה א"כ מאי קא
א"כ חתם עד. רשב"א גיטין פ"ז.
בראובן והאי בבן יעקב עד דתנן
חתימתו ומועיל כחתימת שמו. והמפרש
דהא רב צייר א) כוורא ר' חנינא צייר חרותא
משני תלמודא דידעינן דהא
ב. דלא מצינו שהכשירו בבן
איש פלוני עד כשר השתא משמע
טעם אמאי צייר כוורא וחרותא אינו
חתימה לאו דיעקב היא וצ"ל
יעקב בלא עד. רשב"א גיטין פז.
רב חסדא סמ"ך רב הושעיא עי"ן רבא בר
ב)
דקא משני דכיון דמפורסם דלאו
ג. היכי מתכשר האי בראובן
דפשיטא דקמא כשר בראובן גרידא
אלא טועה ושמא על שם מעשיהם זה
דיעקב היא תו לא חיישינן להכי:
לחוד דהא בעינן איש פלוני
רב הונא מכותא לא חציף אינש לשוויה
מדלא מייתי ראיה דכשר כמו
נהג לאכול דגים וזה נהג בתמרים ג)
(ג) בא"ד אי לא טענינן ליתמי
עד וכדתנן במתני'. ריטב"א
לשמיה דאבוה סימנא מר זוטרא אמר למה
וללקוחות ומלוה בטענות
גיטין פז. ד. שלא חשש
וסימנא בעלמא היו עושים: חרותא.
מבן יעקב עד והא אינו כשר
זיוף בלא שום שכחה יוציא ממנו
להזכיר שם אביו מאחר ששם
לך כולי האי כל מקושר שאין עדיו כלין
בראובן ועוד לאחר שתירץ דכתב
חריות של דקל וענפים היה צר במקום
א
נחזור למשנת כצ"ל ותיבות אתי
אביו חתום תחת השני והוא
שפיר נמחק: (ד) בא"ד בפ'
חתימת שמו: חתים סמ"ך. משמו: חתים
ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא
נקרא היטיב ראובן בן יעקב
בשיטה אחת פסול א"ר יצחק בר יוסף אמר
המגרש שני גיטין שכתבן זה
עם מה שחתום תחת השני,
עי"ן. משמו: מכותא. תורן של ספינה.
ופריך ליתכשר האי בראובן [בן] והאי
ר' יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב
בצד זה את שהעדים הראשונים
והשני כשר ביעקב עד. רשב"א
א
משט"א בלע"ז: מר זוטרא אמר למה
ביעקב עד דתנן איש פלוני עד כשר
נקראים וכו' דתנן בן איש פלוני
גיטין פז. ה. ולאו דוקא
ודין קיומיהון וצריך שיחזור מענינו
ב
וכו' דפשיטא ליה דקמא כשר
דידעינן דאפי' בספק לא
לך. כל הני שינויי דחיקי לרבי ירמיה
והשתא נמי היכי פשיטא ליה דקמא
וכו' כמו מבן יעקב עד ותימה
מכשרינן דהא קיום בעינן,
של שטר בשיטה
אחרונה מאי טעמא
כשר בראובן בן גרידא (ה) ופירש רש"י
בר אבא הכי סבירא ליה שכל שטר
והא אינו כשר בראובן גרידא
אלא קושטא דמלתא נקט דהא
אמר
ועוד לאחר שתירץ: (ה) בא"ד
חתימה דראובן היא ואנן ודאי
דבראובן בן כשר דמשמע אני בן של
מקושר (א) ועדים חתומים מבחוץ
בן גרידא ורש"י פירש
ידעינן דלא דאבוה. ריטב"א
ראובן כדרך חתימת היוונים והוי כמו בן איש פלוני והאי ביעקב עד
אחורי הכתב לארכו מראשו
לסופו בין מלמעלה למטה בין מלמטה
דבראובן בן כשר: (ו) בא"ד
גיטין פז. והלכך שמאלי פסול
ועוד פירכא קמא לא אתי שפיר
וימיני כשר משום דאמרינן
שאותו עד אחר הוא ששמו יעקב ופירוש זה אינו נראה חדא דאמאי
למעלה ואין עדיו כלין בשיטה אחת פסול שצריך שיתחילו לחתום
ויש לפרש התם הכי מעיקרא:
דהאי חתימה דיעקב שהוא על
אית לן למימר דראובן בן יווני הוא כיון שהכתב כתוב עברי ועוד כי
בשוה זה תחת זה ולסיים בשוה הלכך בין שמתחילין לחתום שלשתן
(ז) בא"ד כדתנן את שהעדים
הגט השמאלי כיון דלא מהניא
נקראים עמו כשר ועם הראשון
לדידיה מהני אקמא והרי הוא
נמי הוי יווני והוה כמו בן פלוני לא הוי כשר כיון דלא כתב עד ועוד
כנגד שיטה אחרונה דהיינו מלמטה למעלה בין שמתחילין לחתום כנגד
ב
נקרא ראובן בן עד שראובן
כאילו חתם תחתיו ראובן בן
פירכא קמא לא (ו) תבא שפיר ג ויש לפרש הכי התם מעיקרא פריך
שיטה ראשונה ומסיימין בשיטה אחרונה אינו יכול לא להוסיף בסוף
קאי אבן יעקב עד ופשיטא
יעקב. שם. ו. שטרי שאלות
דכשר: (ח) בא"ד והשתא
וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד כלומר ראובן נתכוין להעיד
השטר שהרי אין חתימתם כנגד ההוא תוספת ולא למיגז ולקצר
ותשובות ושלומות. רש"י גיטין
מסתמא תלינן דהאי יעקב עד
לו. ז. פי' הקונטרס כיון
על שני גיטין וכתב על התחתון בן יעקב עד ולהכי מתכשר כדתנן בן
ריעותא דבסוף השטר דאי גייז חד מן העדים גייז כולהו. כתב בפירוש
דבתרא לא חתם ראובן דלא חתם
שיתחילו לחתום בשוה זה
איש פלוני עד כשר וגם חתם שמו ראובן על הראשון ובהכי כשר
רבינו חננאל ואע"ג דפריק ר' ירמיה כל מה דאקשו עליה מתני' כרב
שמיה דאבוה ולהכי פריך
תחת זה שלשתן כנגד שיטה
וליתכשר האי וכו' עם אותה
אחת אחרונה אין יכול לקצוץ
כדתנן את (ז) שעדים נקראים עמו כשר ועם הראשון נקרא
הונא דייקא דקתני [קס.] רבי חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו
שהוא שלו: (ט) ד"ה דלא כתב
ריעותא דסוף השיטה, שהרי
[בן] יעקב עד שראובן קאי אבן יעקב ופשיטא דכשר ולכך לא הביא
מתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט ואליבא דרב ירמיה דאמר מקושר
ד
וכו' פלוני עד לפי שאם חתמו
אין העדים שמותם שוין וכי
מעיקרא איש פלוני עד לא היה:
גאיז תיבה משם הראשון א"כ
ראיה להכשיר ומשני דכתב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא
עדיו מלמטה למעלה חותמין לא יתכן להעשות המקושר פשוט. ואי
(י) בא"ד והכי נמי הוה לן
קוצץ יותר או פחות משם
והשתא (ח) ידעינן דהאי יעקב דבתרא לא חתם ראובן דלא חתם שמא
קשיא לך אי הכי אפי' לרב הונא אפי' פשוט שכתבו עדיו מאחוריו
למימר דאי גייז שיטה וכו'
השני ויהא ניכר החתך, ולא
וה"נ הוה לן: (כ) בא"ד דכשר
נהירא דא"כ עיקר התירוץאינו
דאבוה ופריך וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב [עד] דתנן איש
יהא כשר שיכול לעשותו מקושר הא ל"ק דהא תנן [שם] פשוט עדיו שנים
הכא והכא אבל פלוני וכו' אע"ג
בספר. שיטה מקובצת בשם תוס'.
פלוני עד כשר כלומר יש לנו לומר שיעקב חתם בשני יעקב עד
ואם תעשהו מקושר המקושר בשני עדים פסול הוא אבל המקושר
דתנן פלוני בן פלוני כשר וכו'
ח. וא"ת פעמים שעדיו
כיון דלא תנן בהדיא דכשר
ובהכי כשר ואח"כ בא ראובן בנו וחתם על ראשון ראובן בן וחשב
שעדיו שלשה אם יש עדים בתוכו אפי' אלף כשר הוא ועוד המקושר
מרובים מקשריו ויגזז כנגד כל
משוינן חילוק וכו' ובמקושר
עד אחד שהוא מיותר תירץ
שחתימת יעקב עד נקראת עם אותה שלו ובהכי כשר כדתנן את
אם תעשהו פשוט נמצא מאוחר כדלקמן [קסד:] וכשר ואם תעשה הפשוט
דאתי: (ל) ד"ה כל מקושר שאין
ר"תז"ל דכהאיגוונאאיאפשר
מקושר יהיה מוקדם והמוקדם פסול: הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל
שהעדים נקראים עמו כשר ומשני דלא כתב עד דהשתא ודאי יעקב לא
עדיו כלין בשיטה אחת פי'
דליתרמי ליה שלא יגזוז מגופו
רש"י כשחותמין מאחוריו
של שטר. ריטב"א.
כל המחקין כולן צריך שיכתוב קיומיהון ולא גרס ודין. ופירוש כל
חתם על השני דהא לא כתב עד א"נ דכתב עד ויודעים דהאי חתימת
מלמטה למעלה צריך שיהיו
ט. [דלשנויי דמשני דלא
ידא לא דיעקב הוא : דלא כתב עד. משמע הא אם כתב ראובן בן
המחקין שאינן במקום שריר וקיים דאמרי' לעיל דכשרים צריך לקיימן
ה ה)
כולן וכו' וחתומין זה תחת זה
כתיב עד] אם יבוא לגוז או
[ע"א]
לפיכך: (מ) בא"ד דכל מקושר
לקצר נמצא מקצר שם
בסוף השטר לפני שריר וקיים שאם אינן מקויימין איכא למימר שמחק
יעקב עד יהיה פסול וזה קשה דפסלינן פלוני בן איש פלוני עד ומכשרינן
שאין עדיו כלים בשיטה אחת
אבותיהם של עדים ולא
וזייף והגיה כרצונו לאחר שנכתב השטר ולאחר שחתמו העדים: וצריך
בן איש פלוני עד או איש פלוני עד (ט) שאם חתמו מעיקרא איש פלוני
פירוש בשיטה אחרונה:
מתכשרי בשמותם לבד דהא
(נ) ד"ה וצריך כו' דאי הוה בעי
לא כתיב ביה עד. ריטב"א.
שיחזור כו'. זהו שאנו כותבין בסוף השטר וקנינא מן פלוני בר פלוני
עד שלא היה בא לידי זיוף או בן למעלה ופלוני עד למטה תחתיו כמו כן
❖
הוה מזייף כו':
י. ובעי שיהא כל העדים
יהא כשר אדרבה הוה לן למימר דאם חתמו מעיקרא איש פלוני בן איש
לפלוני ככל מה דכתב ומפרש לעיל כו' דהיינו שמפרש וכופל הענין
החתומים במקושר חתומים
פלוני עד יהא כשר והכי הוה לן למימר אי גייז שיטה אחרונה עם
הכתוב למעלה והאי וצריך שיחזור הכי מפרשינן לה וצריך שלא יהא
בשיטה אחת כנגד שיטה
(י)
אחרונה. שיטה מקובצת בשם
❖
כתוב בסוף השטר בשיטה אחרונה שום דבר חידוש ושום תנאי שהשטר לעזי רש"י
ראובן דחתים עליו יהא פסול והכי הוה לן למימר ויש לומר דהא
תוס'.
❖
תנן בן איש פלוני עד כשר איש פלוני עד כשר ולא משוי חילוק בין
תלוי בו שאינו כתוב למעלה לפי שלא נלמד משיטה אחרונה כדמפרש לקמן
ד)
משט"א [מש"ט]. תורן.
פשוט למקושר ואית לן למימר דכשר הכא (כ) אבל פלוני בן פלוני
ונמצא שיתקיים השטר העליון בלא התנאי ויגבה בו שלא כדין אע"פ שלא
רבינו גרשום
עד לא תנן דכשר אע"ג דפלוני בן פלוני כשר וכל שכן כשנכתב
נתקיים התנאי אלא בדברים שאין לנו צורך בהן ללמוד ממנו יסיים
מוסף רש"י
שמא ראובן חתם שם אביו
עד מכל מקום כיון דלא תנן דכשר בהדיא משוינן חילוק דבפשוט
שטרו כגון מענינו של שטר ומעתה לא נפסיד כלום אם לא נלמד
רב צייר כוורא. בחתימת ידו
במקום שמו וכשר הוא. ומשני
כשר במקושר דאתי לידי זיוף פסול ויש שנותנין טעם שיותר יש לנו
משיטה אחרונה שהרי כבר מפורש למעלה מה שכתב בשיטה אחרונה:
ולא היה כותב שמו (גיטין פז:
לא לימרו בית דין הכי אלא
וכעי"ז שם לו.). חרותא. ענף
לימרו הכי לא שביק אינש
להכשיר איש פלוני עד דהא איכא כמה גרים שאין להם אב ואין יכולין
אמר
של דקל (שם ושם). מכותא.
שמא דידיה וחתים שם אבוה
ודלמא
סימנא בעלמא שוויה דהא רב צייר כוורא כו'. ואם תאמר שאני התם דאתחזק מעיקרא בדיסקי ו
לחתום שם אביהן אלא פלוני עד:
וילון ספינה (שם לו.) או: נס
וש"מ מזויף הוא. ואכתי
כדאמרינן פרק השולח (גיטין דף לו.) אבל הכא לא מ"מ אית לן למימר אי חתים איניש שמיה דאבוה שמא זה רגיל לחתום כך: כל מקושר
שפורשין עליו וילון של ספינה
ליחוש דאי אמרי עדים יעקב
(שם פז:).
זה כתיבת ראובן היא ואמרי
שאין עדיו (ל) מאחוריו בשיטה. ז פי' ר"י כשחותמין עליו מלמטה למעלה שיהיו כולן מתחילין בשיטה אחרונה ואין כי אם עד אחד
בית דין מה בכך דלמא שם
חתום לארכו של שטר וחתומין זה אחר זה לפיכך אי גייז שיטה אחרונה יחתוך כל ראשי העדים ולא ישאר כי אם בן פלוני עד וניכר
אביו כתב לקיים חילוף
חתימתו דהא רב לא הוה
הרמאות כיון שכל העדים חתוכין ואי מלמעלה למטה חתימי צריך שיהיו כולם כלים בשיטה ח אחרונה ולא נהירא דמהדר לתרוצי אפי' כתב עד ט
מחתים שמו אלא במקום שמו
וא"כ כשחותמים מלמעלה למטה וכולם כלים בשיטה אחרונה וגייז לשיטה אחרונה גייז בהדיה עד של כל החתומין ופי' ריב"א לעולם
היה מצייר דמות דג והכל היו
מכירין שזו היא חתימתו:
כסדרן חתימי י וכי תימא יזייף מגואי ויחתום מאבראי ויאמר כדי להרבות עדים הוא דעבדי הכי יהא פסול דכל מקושר שאין עדיו כלים
חרותא. כמין דקל היה מצייר:
בשיטה (מ) אחרונה יהא פסול לכך כיון שכל העדים חתומים בשיטה אחרונה תו לא יבא לידי זיוף דתו לא מצי חתים מאבראי שכולם צריכים להיות
רב חסדא סמ"ך. בלבד היה
כותב במקום שמו: מכותא.
בשיטה אחת ובשיטה אחרונה וקשיא לן מהא דאמרינן בירושלמי מקושר לארכו של שטר חתים ויש לפרש כל מקושר שאין עדיו כלים
כמין תורן של ספינה. הכא נמי
בשיטה אחת פסול כלומר שיחתום ראובן בשיטה אחרונה ותחתיו בן ותחתיו יעקב ותחתיו עד וכן כולם לכך אי גייז ליה לשיטה אחרונה
איכא למימר דכתב אבוה
יחתוך כל החתימות: אמר רבי יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהון. בפי' רבינו חננאל לא גרס ודין אלא אי נמחק
סימן. ומשני לא חציף אינש
כו': מר זוטרא אמר למה לך
דבר אחד ואח"כ כתב על המחק צריך שיכתוב בסוף שטר תיבות פלוני דעל המחק ואפי' לספרים שלנו דגרסינן ודין לא קשיא מידי
לשנויי כל הני. דשינויי דחיקי
אם אין כותבין ודין דלא הוי אלא שופרא דשטרא ועוד שאנו כותבין שריר וקיים: וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה
הוי אלא האי דקאמר ר' ירמיה
בר אבא אחורי הכתב כנגד
אחרונה. ואם תאמר אם בא שטר לפנינו שחתימת העדים רחוקה מן השטר שיטה אחת ולא החזירו מענינו של שטר בשיטה
הכתב מבחוץ הכי קאמר. כל
אחרונה יהא כשר דלמאי איכא למיחש אי משום דאי הוה בעי מזייף באותה שיטה חלק הא אין למדין משיטה אחרונה ולהא ליכא
(נ)
מקושר שאין עדיו [כלין]
בשיטה אחת פסול. כגון
למיחש
ששלשתן התחילו לחתום בג'
שיטות זה על גב זה והתחילו חתימתן כנגד שיטה אחרונה וחתמו ממטה למעלה וסיימו חתימתן בשיטה א) אחרונה של עדות הוי גייז לכולהו וליכא למיחש משום זיוף: כל המחקין כולם. העשוין בשטר שלא במקום שריר וקיים:
צריך לכתוב. בסוף השטר: ודין קיומיהון. דכתב כך וזה מחק פלוני שבמקום פלוני שריר וקיים כדי שלא יאמר שוב נכתב ונמחק וזייף: וצריך שיחזור מענינו של שטר. של מעלה בשיטה אחרונה:
א) נראה דצ"ל וסיימו חתימתן בשיטה אחרונה ואי גייז לשיטה אחרונה הוי גייז לכולהו וכו'.