גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
קסב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר רב עמרם לפי שאין למדין משיטה אחרונה. מפני שאין העדים
למיחש שהניחו שני שיטין חלק והוא המלוה זייף בו שיטה אחרונה
ז א מיי' פכ"ז מהל' מלוה
א
א) [צ"ל אלעזר], ב) רש"א,
❖
ג) נ"א ואפשר דלא,
ולוה הל' ג סמג עשין צד
יכולין לקרב חתימתן כ"כ בסמוך בסוף השטר ומניחין ריוח בין
ויש לומר דודאי (ב) כן הוא שהוא כשר ובגיטין פרק המביא תנינא
טוש"ע ח"מ סי' מד סעיף
השטר לחתימתן ויכול אדם לזייף ולהוסיף בינתים שיטה אחת והלכך
(דף יט:) משמע שיהא פסול דקתני התם האי שטרא פרסאה דחתימי
א:
ח ב מיי' שם הל' ד סמג
תקון רבנן לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה לבלתי שיכתב בה
עליה סהדי ישראל גבי ביה
ממשעבדי ופריך והא בעינן שיחזור
הגהות הב"ח
שם טוש"ע ח"מ סי' מה
❖
דבר הצריך (א) שהרי אם זייפו
מענינו של שטר בשיטה אחרונה
(א) רשב"ם ד"ה אמר רב
סעיף ו:
והוסיפו לאחר זמן אין אנו מפסידין
וליכא ומשני בדמהדר והשתא אמאי
עמרם וכו' לבלתי שיכתב בה
אמר רב עמרם לפי שאין למדין משיטה
א
דבר הצריך דהשתא אם לא
כלום אם לא נלמד הימנה שהרי כבר
לא משני כשהעדים רחוקים שיטה
אחרונה אמר ליה רב נחמן לרב עמרם מנא
יזייפו ויוסיפו לאחר זמן
מוסף תוספות
כתוב כל זה למעלה וגם אם זייפו
אחת מן השטר אי איתא דהוה כשר
אין אנו: (ב) תוס' ד"ה
לך הא אמר ליה דתניא הרחיק את העדים
ב
(בדף הקודם) וצריך וכו'
א. כיון דמפסיל שטרא
ויוסיפו בשיטת החלק שאחר ענינו
ויש לומר דעדיפא מינה משני דאפי'
ויש לומר דודאי בדין הוא
שני שיטין מן הכתב פסול שיטה אחת כשר
בהרחקת שני שיטים. וכו'.
של שטר שבשיטה אחרונה בין השטר
לא הרחיקו כלום כשר בדמהדר
שיהא כשר אלא דבגיטין
דילמא גייז ליה לכוליה
מאי שנא שני שיטין דלמא מזייף וכתב שיטה
פרק המביא תנינא משמע
שטרא דלעיל וכתיב שטר
לעדים לא מעלה ולא מוריד שהרי אין
אבל מצינו להביא ראיה דפסול
שהוא פסול: (ג) בא"ד
בשני שיטין והא חתימי
אחת נמי מזייף וכתב אלא לאו שמע מינה
למדין משיטה אחרונה. ובשאין כתוב
מהאי דפרק קמא (ג) (דף יא.)
דפרק קמא דגיטין האי
סהדי בשלישית. רמב"ן.
שטרא: (ד) בא"ד ר' יוחנן
אין למדין משיטה
אחרונה שמע מינה
ב. שהביאתו לב"ד ביום
בשטר שריר וקיים מיירי. כן נראה
האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה
פרק שני על מתניתין דאין
שנמסר לה להודיע שהיא
איבעיא
בעיני טעם הדבר ופירושו ועיקר:
באפי סהדי ישראל גבי ביה מבני
כותבין לא על נייר מחוק:
גרושה ויתירוה לינשא,
(ה) בא"ד אליביה דר' יוחנן
הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול. אם אין כתוב בו
חרי ופריך רבא והא בעינא כתב שאין יכול לזייף וליכא בדאפיצן
דכיון דהאידנא הוה ובעידי
מהא דליכא חזרת השטר:
מסירה לא חיישינן לזיופא.
והא בעינא שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא בדמהדר
שריר וקיים אפי' יש עדים שלא נוסף בו דבר זיוף מכל מקום האי
(ו) בא"ד אין כותבין לא
רש"י גיטין כב: ג. [ו]גייז
והשתא מאי פריך דבעינן חזרת השטר למה אי משום דלא לכתוב מאי
שטרא חספא בעלמא הוא שלא נעשה כתקון חכמים וכמלוה על פה
על נייר: (ז) בא"ד אבל
ליה לכוליה שטרא דלעיל
בשאר שטרות. נ"ב עיין
וכתיב שטר בשתי שיטין
דמיא: אלא לאו ש"מ אין למדין משטה אחרונה. הלכך הרחיק
דבעי הא כיון דאיכא עדי מסירה מדכר דכירי אי הוה תנאה
בתוס' פ"ב דגיטין [דף
והא חתימי סהדי
וזייפיה אפי' לאחר כמה ימים מדכר דכירי כדאמר ר' יוחנן פרק
שני שיטין פסול שיכול לזייף שני שטין ונלמוד מן הראשונה:
כב:] בד"ה אבל בשטרות
בשלישית. רמב"ן. ד. שהיו
לא פירשו להדיא דר' יוחנן
מונים לשנות המלכים. ר"ש
שני (שם דף כב:) על (ד) מילתא דאין כותבין על נייר מחוק כו' וחכמים
אלא
מודה בשטרות דבעי לאלתר:
שם. ה. וזה שלא כדברי
מכשירין ואמר רבי יוחנן אפילו מכאן עד עשרה ימים מכשיר ר'
אליעזר דאי הוה תנאה וזייפיה מדכר דכיר ואם כן מאי קפריך הא
(ח) בא"ד בין הרחיקו בין
ר"ש ז"ל שכתב, הרחיק
לא הרחיקו: (ט) ד"ה לפי
העדים מן הכתב שני שיטים
ליכא חזרת השטר אלמא אע"פ שאין יכול לזייף פסול כי ליכא חזרה ואע"ג דר' א) (אליעזר) פליג על ר' יוחנן ופוסל בר מלאלתר מ"מ
ב
וכו' לעיל דכתב ביה שריר
פסול אם אין כתוב שריר
❖
הלכה כר' יוחנן רבו ועוד בריש חזקת הבתים (לעיל דף כט.) אמר אביי שדות בכסף יקנו עצה טובה קמ"ל וזהו כסברת ר' יוחנן דהתם והא וקיים. רשב"א.
וקיים וכו' משיטה אחרונה
כדי שלא: (י) בא"ד דבר
לאו ראיה היא דע"כ לא פריך אליביה דר' יוחנן דהא ליכא חזרת השטר דלדידיה היכי פריך והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף
(ה)
עיקר לפי שאין למדין וכו'
וליכא דהא אמר ר' יהודה בן בתירא אין כותבין (ו) על נייר מחוק ולא על דיפתרא וחכמים מכשירין ואמר ר' יוחנן כשהכשיר ר"א
והיו כותבין על אותו המחק
רבינו גרשום
אפילו מכאן ועד עשרה ימים דמדכר דכירי אלא אליבא דר' אלעזר פריך דאמר לא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה
היו מקיימים אותם קודם
שיטה אחרונה: (כ) בא"ד
שום חידוש ממון שלא
ימים לא וה"נ פריך שפיר והא בעינן חזרת השטר וליכא ויוכל לזייף ולא דכירי לימים רבים אבל לר' יוחנן ה"נ דכשר כיון שאין יכול
אחר וקנינא מיניה קודם
נכתב בענינו של מעלה
לזייף מדכר דכירי ב) [מיהו מצינו למימר דאף לר"י פריך] ג) ולא הכשיר ר' יוחנן אפי' מכאן ועד י' ימים אלא בגיטין דליכא רוב תנאים
שריר וקיים והא אין למדין:
אין למדין מאותה שיטה.
(ל) בא"ד ולמדין אנו בטוב
דאיכא למימר אחר שנכתב
הלכך מדכר דכירי (ז) אבל בשאר שטרות מכאן ועד י' ימים לא דרוב עניני תנאים הם בשטר ולא דכירי לזמן מרובה מיהו מסתבר
משיטה אחרונה: (מ) בא"ד
ונחתם זייף הוא ולהכי
לפי
דפסול גזירה אטו היכא דלא הרחיק שיטה אחת דלא משתמיט לאפלוגי בהן אלא בין הרחיקו (ח) ללא הרחיקו בעינן חזרת השטר: שאין
דכתבינן בגיטין ודין די
כתבי בכל שטרי בשיטה
יהוין ליכי מנאי: (נ) בא"ד
אחרונה ככל מה דכתוב
למדין כו'. בימיהם לא היו כותבין שריר וקיים בפשוטין שלהם כדאמר גבי מקושר לעיל דכתב (ט) שריר וקיים מכלל דבפשוטים לא
מקמי דאתבטילת אדכרת מן
ומפורש לעיל דהיינו מענינו
היו כותבין שריר וקיים ולכך לא היו למדין משיטה אחרונה שלא יוכל לזייף בשיטה אחת שהרחיקו העדים והיו כותבין חזרת
שטריא כדאיתא: (ס) בא"ד
של שטר: מאי שנא שני
לר"ת בתיקון הגט שעשה
שיטין דלמא מזייף. ומוסיף
השטר בשיטה אחרונה ולא שום דבר עיקר (י) שאין למדין הימנה ואם אירע בהן מחק היו כותבין אותו והיו מקיימים אותו
שכתב כל דבר וכו' ששנה
וכותב יותר ממון ומקיים
קודם שיטה אחרונה דאחרי כן לא היו למדין כל עיקר הימנה ויש לתמוה א"כ היאך הורגלנו לכתוב קיום מחקים אחר וקנינא מיניה (כ)
עליהם פעמיים ושלש בתוך
ליה בשיטה אחרונה בשיטה
השטר או אין עיקר הגט תלוי
והא אין למדין משיטה אחרונה ואין לך למדין גדול מזה ולא היה לנו ללמוד לפי שיכול לבא לידי זיוף כיון שהשטר כשר בלא שריר וקיים
אחת יכול לכתוב בה זיוף
בזה הורגלו כצ"ל ותיבת שכתב
ומקיים בסופה אלא לאו
שפעמים לא יכתוב מתחלה שריר וקיים ויבא זה וימחוק מה שירצה ויגיה ויקיים המחק בסוף ויכתוב שריר וקיים וי"ל כיון שהורגלנו
נמחק: (ע) בא"ד שימחוק
ש"מ משו"ה שיטה אחת
לכתוב שריר וקיים יהא פסול אם לא נכתב כן אפילו כשאין בו מחק והשתא לא יוכל לבא לידי זיוף לכך אנו כותבין שפיר קיום מחקים
בשטר דבר שעיקר השטר
כשר דאי כתב ומזייף באות'
תלוי בו ויכתוב עליה דבר
[שיטה] אין למדין מכל
אחר וקנינא מיניה ולמדין אנו (ל) היטב משיטה אחרונה כיון שאנו כותבין שריר וקיים והא דכותבין וקנינא מיניה וכו' לא הויא חזרת השטר
ששנוי וכו' כן נראה לר"י וכו'
אותה שיטה מה שאין
❖
אלא לפי שעדיין עדות הקנין הוא שבתחלה כתב ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני ואחר כן וקנינא מיניה והוא הדין שיכול לכתבו באמצע
דלפעמים בחזרה גופה:
כן בב' שיטין דילפינן
מינייהו מש"ה פסול דמצי
השטר ולפי האי פירוש דלא צריך חזרת השטר אם כן הא דכתבינן בגיטין ודין (מ) דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין וגט פטורין לא הויא
לזיופי ליה:
משום חזרת השטר דלא צריך למכתב חזרה כיון דכתבינן שריר וקיים ובגיטין כדת משה וישראל הוי במקום שריר וקיים ובעיא היא בהמגרש
לעזי רש"י
(גיטין דף פה: ושם) אי בעינן ודין או לא ולא איפשיט ולכך נראה שלעיקר גט אנו כותבין ודין ואין אנו צריכין חזרה משום טעם שפי' ויכולים
קינונ"ש [קויניונ"ש].
לכתוב ודין בשיטה אחרונה דכדת משה וישראל הוי במקום שריר וקיים ויש תימה למה שינו הקדמונים לכתוב שריר וקיים וללמוד משיטה אחרונה
פרוטות, מטבעות קטנות.
ולקיים מחקים אחר וקנינא מיניה כיון שחכמי הגמרא לא היו כותבין שריר וקיים מדקאמר אין למדין משיטה אחרונה ומקיימים מחקים
קודם שיטה אחרונה וי"ל שחששו שפעמים שיטעו העדים שאינן בקיאין וירחיקו שני שיטין ואפילו לא יהא אדם חצוף לעשות שטר חדש
בשני שיטין ג כי ידאג שיכחישוהו העדים שלא חתמו על שטר זה מעולם מכל מקום לא ידאג מלהוסיף שני שיטין וילמדו מן העליונה
כי העדים לא יהיו זכורים שהרחיקו שני שיטין וכיון דכתב שריר וקיים למדין בטוב משיטה אחרונה וזה שאל ר"י לר"ת על קיום מחקים
שאנו כותבין בשיטה אחרונה והשיב כמו שפירשתי שאנו סומכין על שריר וקיים וקשה על האי פירוש שמשום שריר וקיים וכדת משה וישראל
שהורגלנו לכתוב לא כתבינן חזרת השטר והלא גם הם היו כותבין כדת משה וישראל כדמוכח במס' ידים (פ"ד משנה ח) אמרו צדוקים קובלים
אנו עליכם פרושים שאתם כותבין את המושל עם משה בגט ד ה"ג במשניות ולא גרסינן את המושל עם השם כמו שכתוב במקצת משניות
כי מה ענין השם בגט דודאי כשנצחו בית חשמונאי היו כותבין בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון מקמי דאתבטילת (נ) אזכרת
מן [שטרייא] כדאיתא בפ"ק דר"ה (דף יח:) אבל המושל לא היו כותבין כשהיו כותבין את השם אלא ודאי עם משה גרסינן אלמא כותבין
כדת משה וישראל בגיטין וי"ל שמתחלה היו כותבין כדת משה וישראל באמצע הגט ואחר כן תקנוהו לכתבו בסוף הגט במקום שריר וקיים
ולכך אין כותבין חזרת השטר ולאחר פטירתו של ר"ת מצא ר"י בה"ג שהיה לר"ת בתיקון הגט שעשה (ס) כל דבר שלמדין הימנו אם מחק או
תלה צריך לכתוב דעל המחק או דביני חטי קודם שיטה אחרונה לפני וקנינא מיניה אך בדברים ששנה עליהם שכתב פעמים ושלש בתוך השטר
אז אין עיקר הגט תלוי בו בזה הורגלו לקיים אחר שיטה אחרונה א"כ ס"ל דאין למדין משיטה אחרונה וקנינא מיניה הוה חזרת השטר ושריר
וקיים דכתבינן על חנם הוא וצריך ליזהר בגיטין שלא לכתוב ודין דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין בשיטה אחרונה אלא מתירוכין ואילך שהוא
כפל לשון מאחר שאין למדין משיטה אחרונה אע"ג שאנו כותבין שריר וקיים בשטרות וכדת משה וישראל בגיטין שאין לכתוב דבר שהוא
מעיקר הגט בשיטה אחרונה ומבעיא לן בהמגרש (גיטין דף פה:) אי בעינן ודין או לא ולא איפשיט וקשיא לר"י על האי פירוש שפירש ר"ת שאין
למדין משיטה אחרונה וקיום מחקים שהורגלו לכתוב אחר וקנינא היינו בדברים שאין עיקר השטר תלוי בו א"כ יבא לידי זיוף שימחוק
בשטר דבר (ע) ויכתוב עליהם דבר ששנוי בשטר ויקיימנו בסוף השיטה אחר וקנינא מיניה וכמו שאומר ר"ת מתחלה דלמדין משיטה אחרונה
וכן נראה לר"י מדנהגו לכתוב שריר וקיים בשטרות ובגיטין כדת משה וישראל מ"מ נהי שאנו למדין משיטה אחרונה הרחיק שני שיטין
פסול דלמא גייז ליה לעילאי וכתב הוא בשני שיטין ועדיו הם בשיטה שלישית ה ור"י פירש שמא בעבור הטורח הורגלו לכתוב שריר
וקיים דפעמים בחזרה גופה היה מחק והיה צריך לקיימו ולחזור פעם אחרת דנהי שאין למדין משיטה אחרונה זכות לבעל השטר חובתו
מיהא למדין שבחובתו אין לחוש שמא
יזייף לכך היה צריך לקיים המחק של חזרה שלא יאמר הלוה
או המוכר זכות היה לי שם ומחקתו:
איבעיא