גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
קסג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הן ואוירן. שיעור כתיבת השיטין ואויר חלק בינתים נפסל אבל
בתחלה כשר כדאמרינן לכבוד חתמו אבל
אי
חתימי בסוף פסול
יד
א
ב
א) [בערוך ערך דיו א' גרס
א מיי' פכ"ז מהל' מלוה
דמדיית ליה פי' דמדיית בדיו
ולוה הל' ד סמג עשין
פחות מיכן אינו נפסל: ה"ג דאי סלקא דעתך הן ולא אוירן למאי
ואין נראה לר"ת דאמר בהמביא תניין (גיטין דף יח: ושם) למאן דאמר
בחלק כלומר עושה נקודים של דיו
צד
טוש"ע ח"מ סי' מה
חזיא. והלא ניכר הזיוף לפי שצריך לכתוב אותיות דקות יותר
שנים משום עדים וכולם משום תנאי (ז) ולכך נמצא בסוף אחד מהם
בין העדים לאשרתא עכ"ל],
סעיף ט:
טו ב מיי' שם טוש"ע שם
ב) [לקמן קעו.], ג) רש"א,
משאר אותיות השטר כדי לתת חלק
בין שיטה לשיטה ואם יכתוב
קרוב או פסול כשר אבל אי
חתים בתחלה קרוב או פסול אמרי לה
ד) רש"א מה"ד, ה) רש"א
ס"ח:
❖
כתיבה גסה גם עתה ניכר הזיוף
פסול אמרי לה כשר מאן דאמר
טז
ג מיי' שם טוש"ע שם
מה"ד,
שאין חלק בינתים כשאר שיטות
פסול דאתי לאחלופי בשאר שטרות
הן ואוירן או דלמא הן
ולא אוירן א"ר נחמן
יז ד מיי' שסםעיףהלט': ז וסמג
שבשטר: שני שיטין שאמרו. בשיעור
דעלמא (ח) ולא יאמרו משום תנאי
בר יצחק א מסתברא דהן ואוירן דאי סלקא
שם טוש"ע שם סי' מו
הגהות הב"ח
כתב ידי עדים שהוא יותר מכדי
חתמו כיון שהפסולים חתמו לכתחלה
סעיף לב:
דעתך הן ולא אוירן (א) שיטה אחת בלא
יח ה מיי' שם הל' ד וסמג
(א) גמ' הן ולא אוירן (שיטה
שיעור ידי סופר: מאי טעמא כל
אלמא אפילו למאן דמכשיר בסוף
אוירה למאי חזיא אלא ש"מ הן ואוירן שמע
אחת בלא אוירה) תא"מ ונ"ב
שם טוש"ע ח"מ סי' מה
דמזייף לאו לגבי סופר אזיל. אולי
פסול לכתחלה ג) [וא"כ הכא] בין
לפי' רשב"ם ל"ג ליה: (ב) שם
סעיף ו:
מינה רבי שבתי אמר משמיה דחזקיה שני
יט ו מיי' שם הל' ז וסמג
רבי יצחק: (ג) רשב"ם ד"ה
ב
לא יאבה לו ולא ישמע אליו לאורועי
בתחלה בין בסוף כשר וראשונים
כגון לך וכו' דהא זימנין
שם טוש"ע ח"מ סי' מו
שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא כתב
❖
נפשיה אלא עושה בצינעא בתוך
דגרס רבינו חננאל לאו דוקא אלא
ג
דמיהנדזין בהדי הדדי. נ"ב
סעיף לב:
ידי סופר מ"ט דכל המזייף לאו לגבי ספרא
לשון התלמוד בפא"ט לגבי שני
ביתו ואינו יודע לכוין ידו בכתיבה
כל שכן הוא אע"ג שאויר פסול וא"ת
עורות הוושט שניקבו זה שלא
דקה כמו הסופר: כגון לך לך זה
אזיל ומזייף וכמה אמר רב יצחק בן
א"כ אמאי כשר (ט) ולא אתי לאיחלופי
(ב)
כנגד זה דטרפה משום דזימנין
רבינו גרשום
על גב זה. לא אתא לאיפלוגי
דמהנדזין בהדי הדדי ופרש"י ז"ל
בקיום שטרות דעלמא כדהתם וי"ל
אלעזר כגון לך לך זה על גבי זה אלמא
מתרמי דמיכווני אהדדי:
דמי כשר: איבעיא להו ב'
אדחזקיה אלא ודאי בכתב ידי עדים
התם מדרבנן דפסלי בתחלה
קסבר שני שיטין וארבעה אוירין רב חייא
(ד) ד"ה אלמא וכו' בשביל ך'
שיטין שאמרו. דפסולין מי
משערין כתיבת שני השיטין חלק
משום דעדי הגט אין חותמין אלא
של לך התחתון: (ה) ד"ה
בעינן הן ואוירן לאותו אויר
בר אמי משמיה דעולא אמר כגון למ"ד
ג
וניחוש כו' וכתב הוא הלוואתו
שבין כתיבת שיטה לשיטה
ועדיין צריך אויר בין שיטה לשיטה
זה בפני זה ואי חתים בתחלה קרוב
כצ"ל: (ו) ד"ה דאמר רב וכו'
דכל כך ליהוו מרווחין הן
מלמעלה וכ"ף מלמטה אלמא קסבר שני
מלבד עובי הכתיבה כדי שאם יהיו
או פסול יאמרו אינך העדים
ולגבי אשרתא אע"פ וכו'
ואוירן או הן בלא אוירן אפ"ה
שיטין ושלשה אוירין רבי אבהו אמר כגון
שמקיימת עדותן: (ז) תוס'
פסול: שיטה אחת דאמרו.
שני לך בשני השיטין זה בעליונה
העומדים שם קרובים לשם עדות
ד"ה (בדף הקודם) נמצא כו'
הרחיק שיטה אחת כשירה.
ברוך בן לוי בשיטה אחת קא סבר שיטה
וזה בתחתונה צריך שלא יגע משך
חתמו שיכולים לחתום בתחלה אותם
ואין נראה לר"ת כו' הלכך
פשיטא דכשר דלמאי חזיא הא
נמצא בסוף אחד מהם קרוב. נ"ב
לא מצי לזיופי דניכרת הואי
אחת ושני אוירין אמר רב לא שנו אלא בין
גובה הלמ"ד של לך התחתון להגיע
עדים כשרים שהיו שם וחתמו קרובים
עי' מ"ש התוס' בגיטין וז"ל
הכתיבה שהיא דקה יותר מן
בך' של לך העליון דהא זימנין
ואתי לאכשורי קרובים אבל בסוף
עדים לכתב אבל בין עדים לאשרתא אפילו
ד
ואומר ר"ת דאפילו מאן דפסיל
האחרת: ב' שיטין שאמרו.
הכא לא פסיל אלא בתחלה כו'
דמינהדדי בהדי הדדי ך' דשיטה
יאמרו ב' לשם עדים ואינך משום
פסול צריך שיהיו רחבות ככתב
(ג)
טובא נמי כשר מאי שנא בין עדים לכתב
ולאחר שחזר ר"ת צריך לפרש
ידי עדים דלא בקיאי בכתיבה
עליונה ולמ"ד דשיטה התחתונה:
(י) תנאים אבל בשאר שטרות שחותמין
דלמא מזייף וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי
נמי דאפי' מאן דמכשיר התם
דצריך הרוחה טפי מסופר אומן
אלמא קסבר שני שיטין וד' אוירין.
זה שלא בפני זה אם נמצא פסול
לא מכשיר אלא בתחלה אבל בסוף
דיודע ליישב ולצמצם כתיבתו
בין עדים לאשרתא נמי מזייף וכתב מאי
פסול לכ"ע וכ"כ התוס' להדיא
אבל הני שיטין מקמי דליהוי
שני אוירות בין שני השיטין משום
בתחלה כשר דלא אתי לאכשורי בעלמא
בפ"ב דגיטין דף י"ח בד"ה
פסולות צריך הרוחה טפי מאי
דבעי וחתימי סהדי א) ד דמטייט ליה א"ה
כ' דעליונה ולמ"ד דתחתונה ואויר
שידעו שלא לשם עדות חתמו אלא
אמרי לה: (ח) בא"ד שלא
טעמא משום דכל דמזייף לאו
בין עדים לשטר נמי מטייט ליה אמרי
יאמרו משום תנאי וכו' חתמו
לגבי ספרא אזיל דמזייף ליה
ה
למעלה משיטה עליונה בשביל גובה
כמו שמצאם החתימו ובשעה שחתמו
בתחלה אלמא וכו' פסיל
דסופר לא מזייף אלא הוא
סהדי אטיוטא הוא דחתימי בין עדים
למ"ד של לך העליון ואויר למטה מן
אלו הראשונים לא מצאו אחרים עד
בתחלה: (ט) בא"ד וא"ת א"כ
עצמו מזייף בצנעא בביתו
אמאי כשר הכא ולא אתי וכו'
ולמי שאינו מומחה בכתיבה
לאשרתא נמי אמרי בי דינא אטיוטא הוא
השניה בשביל (ד) לך התחתון. ולך
אחרי כן והקשה לו ר"י אם כן אמאי
וי"ל התם דפסלינן בתחלה
צריך הרוחה טפי: כגון לך
לך זה על גב זה לאו דוקא שתהא
כשרים כשנמצאו בסוף הא אמרינן
דחתימי בי דינא אטיוטא לא חתימי וליחוש
מדרבנן משום דעדי הגט:
לך זה על גב זה. דאיכא
ו
(י) בא"ד ואינך משום תנאי
במשך ל' מלמעלה אויר אחד
למ"ד כנגד למ"ד וכ' כנגד כ' אלא
לקמן כל כי האי גוונא אין מקיימין
דלמא גייז ליה לעילא ומחיק ליה לטיוטא
אבל: (כ) בא"ד מעדים שלמטה
ובמשך כ' מלמטה אויר אחד
כדפרישית שזה למעלה בעליונה וזה
מעדים שלמטה (כ) מכלל דבעלמא
כו' מכלל: (ל) ד"ה שיטה וכו'
והכי נמי לאידך לך דהיינו
וכתב מאי דבעי ומחתים סהדי ואמר
למטה בתחתונה: ושלשה אוירין.
דאי מזייף וכתב ביה וכו' שהוא
אין מקיימין אלא מעדים שלמטה וא"כ
ב' שיטין וד' אוירין והואיל
רב שטר הבא הוא
ועדיו על המחק כשר
מזויף כיון שהנך שני שיטין
דאיכא הרווחה כולי האי מצי
דבין שני השיטין די לנו באויר אחד
כשיראו פסולין לבסוף במקום קיום
דקות יותר משאר אותיות
מזייף ליה בכתב ידי כל אדם
הניחא
שיכול לאמן את ידו להרחיק ראש
השטר יאמרו קרוב או פסול כשר
השטר כצ"ל: (מ) בא"ד הרחיק
א) דפסול: כגון ל' מלמעלה
שיטה אחת כשר: (נ) בא"ד
וכ' למטה. בשני שיטין: קא
הלמ"ד דתחתונה מכנגד רגל כ' העליונה: ברוך בן לוי. שני אוירין
וחזר בו ר"ת ואין מכשיר כי אם בתחלה ולא בסוף מפני שקיום
למסקנא דהכא וכו' שני שיטין
סבר ב' שיטין וג' אוירין. משך
איכא הכא אחד למעלה בשביל למ"ד דלוי וחד למטה בשביל כ'
השטר בסוף כדפסיק רב יהודאי אבל קשה מגט קרח (גיטין
ואחת ואוירא וכו': (ס) ד"ה
ל' מלמעלה דשיטה ראשונה
כגון וכו' לעשותו בריוח הס"ד
דהיינו אויר אחד ומשך כ'
דברוך: אמר רב לא שנו. שני שיטין דפסול אא"כ הרחיק בין
דף פב.) שאנו מכשירין בין בתחלה בין בסוף וי"ל דשאני התם דמכל
ואח"כ מה"ד שיטה אחת וכו'
למטה משיטה שניה ב) אין
העדים לשטר אבל אם הוא בין העדים לקיום הנקרא אשרתא על שם
תלתא מקיימין ולא סגי בקיומא דהכא כדמפרש התם אבל בפשוטים
ה
בלא אוירן דאם לא כן שיטה
תופשין אלא באויר אחד לפי
אחת למאי חזיא: (ע) ד"ה
שצוארו של למ"ד הוא משוך
ואישרנוהו וקיימנוהו הכתוב בו כגון שטר שכתב בו הנפק דהיינו
שאנו מקיימין משלמטה בתרי פסול לבסוף :
ו
דמטייט וכו' שניכר החלק מעט
אחר כרעיה דכ' ולא מתחת
שיטה
אחת למאי חזיא. (ל) אי מזייף ביה וכתב ביה שני שיטין
אשרתא אפילו הרחיק יותר משני שיטין כשר כדמסיק ואזיל במטשטשו
שאז ניכר שלא: (פ) בא"ד
רגליו: כגון ברוך בן לוי
והאשרתא של מטה מקיימת
בדיו וסתם ב"ד אטיוטא לא חתימי אלא אעיקרו של שטר: ומשני
דקות יהא ניכר שהוא מזויף שהנך שני שיטין דקות
בשיטה אחת. היינו שיטה אחת
אותם ואם אין גליון וכו'
וב' אוירין משך כרעיה דכ'
דמטייט ליה. כלומר מלכלכו בדיו ואין יכול לכתוב בו שום זיוף אבל
משאר השטר ועוד דלא אזיל לגבי ספרא לכתוב כתיבה דקה ואפילו
ואשרתא מקיימת לעדים
מלמטה ול' של לוי למעלה
אם בא הנפק לפנינו ויש בו שני שיטין חלק בלא טיאוט פסול הוא שלא
אי בעי גייז ליה ויש מפרשים שיטה אחת בלא אוירה למאי חזיא
שזייף: (צ) ד"ה שטר וכו' והא
דהשתא מצי מזייף ומשום הכי
ז
דפסלינן: (ק) ד"ה ר' יוחנן וכו'
פסול: אמר רב לא שנו. אם
נעשה כתיקון חכמים: אטיוטא חתימי. ולא אעיקר של שטר כדאמרי'
אין יכול לכתוב בה כלום ואמאי אצטריך למימר הרחיק שיטה (מ)
דר' יוחנן פסיל אפילו בטיוטא
הרחיק העדים מן הכתב ב'
בגיטין (דף פז.) ב) חיישינן שמא אשאילת שלום שכתב בשטר חתמו ולא
כשר אבל לא בעי למיפרך שני שיטין למאי חזיין דטובא חזיין
שיטה אחת בין עדים לאשרתא
שיטין דפסול: אלא בין עדים
משום דימחקנה וכו' והאשרתא
לשטר. דהשתא איכא הרווחה
אעיקרו של שטר הכא נמי כך מעידין בפנינו אטייט בדיו ונמחק כדי
לכתוב בו שיטה אחת ונימא דלמדין משיטה אחרונה דהא דאמר
מקיימת אותו דסבירא ליה
ומצי מזייף וכיון דעדים חתימי
❖
שלא יחשדו בבעל השטר: ומשני בי דינא אטיוטא. אין דרכן לחתום
לעיל אין למדין היינו למסקנא (נ) הכא דמסיק הן ואוירן דחזו
דמקיימין וכו':
מלמטה אתי וגבי שלא כדין:
אבל אי שבק הרווחה בין
אבל עדים הכל מצויין לחתום ואפי' עמי הארץ ואתי למיחתם אטיוטא:
לכתוב שני שיטין דאחת ואוירא חזיא לכתוב אחת ולכך אין
חתימת העדים לאשרתא. שאם
וניחוש דלמא גייז ליה. לשטר העליון לגמרי ומחיק ליה לטיוטא וכתב
למדין אבל מקמי דמסיק הן ואוירן יש ללמוד אדרבה דלמדין
כתב למטה בגוילין אשראי
מוסף תוספות
הוא והלוואתו ועדיו מזוייפין על המחק: דאמר רב שטר הבא הוא
מדפסול הרחיק שני שיטין בלא אוירן:
קיום בית דין שטרא דקא נפק
(ה)
כגון לך לך זה על גב זה. א"צ לפרש שרגל הכ"ף על ראש הלמ"ד
א. או למילוי, לכך תתקיים
לקדמנא ואשרנוהו וקיימנוהו
ועדיו על המחק כשר. דמה לי אם חתמו עדים על קלף חלק או על
העדות בשאר. גיטין יח: תוד"ה
אפי' נמצא נמי שהניח בין
הקלף שחור הואיל ואנו מכירין חתימת ידיהן וגם העליון לא נמחק
אלא אפי' לא הוי רגל הכ"ף נגד ראש למ"ד אפ"ה הוי ד'
אמרי. ב. דודאי לשם עדות
עדים לאשרא שיעור ד' או
חתמו. שם. ג. שגורס
ה' שיטות כשר: מאי שנא
אלא פעם אחת כמו מקום שהעדים חותמין בו (ו) וגבי אשרתא אע"פ
אוירין שאויר אחד צריך להיות בין ב' שיטין בלא רגל כ"ף וראש
בברייתא ונמצאו שנים
בין עדי' לשטר. שיעור ב'
שאין אנו מכירין ידי עדים שלמעלה שעל המחק נסמך על אשרתא
למ"ד כדאמר כגון ל' למעלה וכ"ף למטה וקסבר ב' שיטין וג' אוירין
הראשונים קרובים או פסולים.
שיטין דפסול דילמא מזייף
לעיל תוד"ה אלא. ד. [ד]כיון
וכתב. בין עדים לשטרא וגבי
שאחריו שמתקיימת עדותן והלכך יכול למחוק הטיוטא ולזייף עדים:
אלמא צריך להיות אויר בין שיטה לשיטה ועוד אויר אחר מפני
דעדי הגט אין חותמין זה בלא
מכח אותו קיום בית דין של
רגל כ"ף שבשיטה ראשונה או מפני ראש למ"ד שבשיטה שניה הוי
הניחא
זה סברי שהראשונים הם עיקר
מטה דמשמע דקיימו כל מה
עדות לפי שחתמו הראשונים
שכתוב בשטר. ומשני [משום]
ב' אוירין בין שיטה לשיטה ולאו ראיה היא דא"כ למה צריך אויר שני באויר ראשון יכולין להיות ראש למ"ד ורגל כ"ף כיון שאינן זה
לפני כל העדים. שם. ה. דתו
הכי כשר דאותו חלק שבין
כנגד זה אלא צריך לפרש שהן זה כנגד זה לך לך דלא יתחיל לזייף אם אין בינתים ריוח שאם יארע לך לך זה כנגד זה בזיופו שיוכל
ליכא למיחש לחורבא דהא
העדים לאשרא דמטשטש ליה
דמטייט
לעולם כי מקיים שלשה מהם,
ליה. פי'
מטשטשו כולו בדיו שאין יכול
לעשותו בריוח (ס): ד) שיטה אחת ושני אוירין והוי יותר משני שיטין בלא אוירן דא"כ שיטה למאי חזיא כדפריך לעיל:
השנים מהם כשרים. ריטב"א
לכתוב בו על גביו שום זיוף.
ר"ת בנקודות או שורות שניכר (ע) בחלק מעט ניכר שלא מחק מעיקרא שאם היה מטשטשו בדיו ואין ניכר אם היה שם מחק אם לא
גיטין פב. ועיי"ש בגמ' דלא
ומקשי' בין עדים לשטר אמאי
ואפ"ה מכשר לשטרא א"כ יטשטש כל השטר לגמרי וגם העדים שלמטה ויכתוב שטר בגליון של מעלה ויזייף עדים והאשרתא של מטה
הוכשרו בו אלא עד אחד קרוב
בב' שיטין פסול הא מצי
בלבד ולהכי ליכא שום חששא
מטייט ליה לאותו חלק בדיו
(פ) מקיימן ואם אין גליון למעלה ויש שיטה אחת בין העדים לכתב יכתוב השטר ועדים באותה שיטה והעדים הראשונים יטשטש בדיו
בהא. ו. [ד]ניחוש דלמא
דאינו יכול לזייף באותו מקום
והאשרתא מקיימת בעדים שזייף להכי צריך לפרש טיוט אנקודות או שורות: שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. דהא
(צ)
אתי לקיומיה בשנים קרובים
כלום. ומשני אי מטייט ליה
או בחד קרוב וחד כשר. גיטין
בדיו בין כתב לעדים אמרי
דפסלינן בגיטין (דף כא:) שטר הבא על המחק היינו כשעדיו על הנייר ח: ה) ר' יוחנן אומר כו'. תימה דמשמע דאתא לפלוגי ט ובמאי פליג דהא לא
יח: תוד"ה אמרי. ז. איכא
אינשי עדים אטיוטא מסהדי
פסיל אלא בלא טיוט דאי בטיוט אמאי פסול וכ"ת איכא בינייהו דרבי יוחנן פסיל אפילו בטיוטא (ק) שני שיטין בין עדים לאשרתא משום
דקשיא ליה עליה א"כ למה
על מה שעל גבי חתימתן
אין למדין משיטה אחרונה
ולא על מה שכתוב בשטר
דימחקם ויכתוב הוא שטר ועדים על המחק והאשרתא מקיימן דסבירא דמקיימין מן האשרתא שבו הא ליכא למימר דא"כ כל שטרות שיש
כשהוא נכתב ע"י סופר כיון
ופסול השטר וכדאמר בדוכתא
בהן אחריתי אשאילת שלום חתימי
דכל מאן דזייף לא אזיל לגבי
ספרא, ולא קשיא דכיון דאיכא שום חששא שלא ללמוד משיטה אחרונה חיישינן דילמא איתמרי ואזיל לגבי ספרא וזייף ולא כגון אם כתב בשטר פלוני אמר לנו כתבו וחתמו לפלוני שאני חייב לו מנה וכתבו בו שאני שואל בשלומו
מפקינן ממונא, אבל בהרחקת שני שיטין כיון דודאי אין שם עתה שום שיטה מזוייפת לא פסלינן ליה משום גזרה שאינה
מצויה לחוש דילמא אזיל לגבי ספרא ומזייף. רבינו יונה. ח. שהרי שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר הוא שאם תאמר חוזר
א) ומשו"ה פסול. ב) נראה דצ"ל ובשיטה שנייה אינן תופשין אלא באויר אחד וכו'.
ומוחק אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים אלא מתני' בהוא על המחק ועדיו על הנייר שהוא פסול ואין לו תקנה.
רמב"ן גיטין כא: וקשיא לן מאי קא מקשינן... הלא בכל השטרות שיש בהם אשתרא יש לחוש לכך שימחוק כל השטר והעדים וכתיב מאי דבעי ומחתים סהדי כו' וי"ל דשאר שטרות שאני שאע"פ שיש בהם אשרתא ירא הוא למחוק השטר והעדים ולזייף
שטר ועדים פן יוודע שאין זו חתימת העדים ונמצא שלא יועיל לו שטר מזוייף והפסיד השטר הראשון אבל הכא... לא הפסיד כלום שהרי השטר הראשון קיים הוא אצלו עם עדיו וימצא כל עת לקיימו. רבינו יונה. ועיין בתוס' דלקמן ד"ה הניחא. ט. [ד]מדקאמר
ור' יוחנן אמר נראה קצת דפליגי. ריטב"א.