קסג:
גט
פשוט פרק עשירי
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הניחא לרב
כהנא דמתני לה. להא דהוא ועדיו
בהן אשרתא פסולין שיכולין למחקו
ויכתוב הוא ועדיו על המחק
על המחק משמיה
כ א מיי' פכ"ז מהל' מלוה
א) רש"א למעלה בשטר כו',
ב) זה שטר, ג) [רש"א], ד) רש"ל
ולוה הל' י סמג עשין צד
דשמואל איכא למימר דלרב הוי פסול ולא תקשה לרב: אלא לרב
אלא ודאי סבירא ליה דאין מקיימין בכי האי גוונא מאשרתא אלא
❖
טוש"ע ח"מ סי' מו סעיף לג:
דכשר,
טביומי כו'. והך קשיא בכל השטרות שיש בהו הנפק יכול להקשות
מן העדים ויש לומר דסבר ר' יוחנן אי מטייט ליה פסול משום דבי
כא ב ג מיי' שם הל' ו
טוש"ע שם סעיף לא:
דינא אטיוטא חתמי אי נמי איכא למימר דלא פליגי אלא רב מיירי
ואפי' היכא דליכא שני שיטין חלק בין עדים לשטר אשרתא שהרי
כב ד מיי' שם הל' ד וסמג
הגהות הב"ח
בטיוטא ורבי יוחנן מיירי בלא
יכול לזייף כל שטר העליון עם העדים
שם טוש"ע ח"מ סי'
(א) גמ' אפי' שיטה אחת נמי
ולכתוב ולחתום על המחק מה שירצה:
טיוטא א"נ שיטה אחת בין עדים
מה סעיף יט:
הניחא לרב כהנא דמתני לה משמיה דשמואל
(ד)
כג ה מיי' שם הל' ה
פסול: (ב) רשב"ם ד"ה אלא
ומשנינן קסבר רב כל כי האי גוונא.
לאשרתא לרב כשר דכל כה"ג אין
שפיר אלא לרב טביומי דמתני לה משמיה
טוש"ע שם סעיף יח:
בין וכו' שטר ועדים באותה
כד ו מיי' שם טוש"ע שם
מקיימין אותו מאשרתא אלא מעדים
כלומר כל שטר שיש בו הנפק והוא
שיטה כצ"ל ותיבת פסולים
א
דרב מאי איכא למימר קסבר כל כי האי
שבו. עד כאן: הניחא לרב
נמחק: (ג) ד"ה וניחוש
סעיף יט:
ועדיו על המחק לא סמכינן אאשרתא
כה ז מיי' שם הל ט טוש"ע
דלמא כו' היינו וכו' והכי
גוונא א אין מקיימין אותו מן האשרתא שבו
❖
שם סעיף כ: כהנא (ה) משמיה דשמואל קאמר
ולא תתקיים אלא בהכרת ידי עדים
פירושו וניחוש דלמא הך
אלא מן העדים שבו ורבי יוחנן אמר לא שנו
שיטה חלק: (ד) תוס' ד"ה
ליה. קשה דלדידיה מי ניחא א"כ
הכתובים על המחק והלכך הרחיק
(בע"א) ר' יוחנן וכו' מיירי בלא
אלא בין העדים לכתב אבל בין עדים
כל שטר מקוים ימחקנו ויש לומר
שני שיטין את האשרתא מן העדים
טיוטא הס"ד ואח"כ מתחיל
רבינו גרשום
לאשרתא אפילו שיטה אחת (א) פסול מאי
הג"ה אי נמי וכו' דכל כה"ג
דהא לא קשה כולי האי דכיון שהיה
מלמעלה וטייטו כשר וסמכינן אאשרתא
ב
נמי אין מקיימין וכו' ע"כ
פסול השטר דאיכא למימר
שנא בין עדים לאשרתא דלמא גייז לעילאי
כתוב מתחלה לא יוכל למחקו שלא
דהא לא כתיבי הוא ועדיו על המחק
ג
הג"ה: (ה) ד"ה הניחא וכו'
עדים אשאילת שלום חתימי
דמשמיה דשמואל קאמר ליה
יהיו ניכרים האותיות אבל מחק
דנימא כי האי גוונא אין מקיימין
ולאו אאותו מנה הכא נמי
וכתב הוא ועדיו בשיטה אחת וקסבר דשטר
שפיר ק' וכו' אע"פ שהיה
איכא למימר עדים לאו אשטר
דטיוטא אינו ניכר וימחקנה ויכתוב
ובית דין אטיוטא לא חתימי אלא
הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר אי הכי
כתוב על מחוק: (ו) ד"ה
חתימי אלא אההוא טיוטא
כמו שירצה ואע"ג דבסמוך פריך ואם
אעיקר השטר הלכך כשר השטר
שיטה וכו' והאשרתא מקיימת
ופסול ומשום הכי לאמטייטינן
בין עדים לכתב נמי דלמא גייז ליה לעילאי
אותם וא"ת: (ז) בא"ד
ליה. ומקשינן בין עדים
והאשרתא: ור' יוחנן אומר לא שנו.
תאמר חוזר ומוחק אע"פ שהיה
והאשרתא מקיימת אותם
לאשרא נמי אמאי מצי לטייט
וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי ה קא סבר
מחוק לפי האמת פריך דאין חילוק
הרחיק את העדים כשיעור שני
השתא דאתינא. נ"ב ז"ל
הא איכא נמי למימר בי דינא
בין טיוט לכתב: שיטה אחת
שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה
המרדכי כתב ר"י השתא דאתית
אטיוטא הוא דחתימי ולא
שיטין פסול: אלא בין העדים לשטר
להכי כו': (ח) בא"ד ליכא
קיימו שאר השטר. ומשני הא
אחרת פסול וליחוש דלמא כתב הוא ועדיו
נמי פסול. שיכתוב הוא ועדיו
אבל בין העדים לאשרתא אפי' שיטה
למיחש למידי דאי: (ט) בא"ד
ליכא למימר דודאי גבי עדים
שיש בו שני עדים: (י) בא"ד
דיש מהם עמי הארץ ולא דייקי
בשיטה אחת ואמר אנא לרבות בעדים
אחת פסול. ואע"ג דמטייט. ומפרש
בשיטה אחת והאשרתא (ו) מקיימן
ההוא טעמא גופיה שפירשתי:
חתמי אבטלה ואפי' אטיוטא
וא"ת כי היכי דפסלינן שטר הבא
טעמא דרבי יוחנן דקסבר שטר
הוא דעבדי קסבר כל כי האי גוונא אין
(כ) בא"ד גליון מרובה בראש
ו
אבל גבי בי דינא ליכא למימר
השיטה והעדים: (ל) בא"ד
הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה
שכתוב כולו בשיטה אחת וגם העדים
הכי דאינהו אטיוטא שאינה
מקיימין אותו מן העדים שלמטה אלא
שני שיטין לפני העדים או
כלום לא חתמי אלא אגופו
אחרת משום שדרך עדים להרחיק
חתומין באותה שיטה כשר ויכול
שיטה אחת לפני האשרתא וכו'
מן העדים שלמעלה גופא אמר רב
של שטר קיימי וחתמו ומשום
חתימתן מן הכתב שיטה אחת הכי
לחתוך את העליון ויכתוב שטר
אבל בחלק שאין בו צורך:
הכי מצי לשייר אפי' טובא
שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר
(מ) בא"ד שאין זה צורך
ז
ובלבד דמטייט ליה. ומקשי'
נמי הוה לן למיפסל שטר הבא הוא
ועדים (ב) פסולים באותה שיטה ואנו
השטר: (נ) בא"ד ועשה זה
ואכתי אמאי מצי לשיורי בין
ואם
ועדיו בשיטה אחת משום שבית דין
נסמוך אאשרתא לקיימן ואם השטר
השטר לפניהם שהרי העדים
עדים לאשרא אפי' טובא אע"ג
יכולין להניח חלק לפניהם כיון
דמטייט ליה וליחוש דילמא
מרחיקין השיטה אחת מן העדים ויכול לזייף באותה שיטה ויש לומר
כולו בשיטה אחת והעדים בשיטה אחרת פסול. ונראה בעיני טעמו
שאינו צורך השטר אלא יש להם
גייז מלוה השטר עם העדים
דסהדי לא דייקי לסמוך חתימתם אבל ב"ד דייקי וחתמי סמוך לעדים
של דבר הוא ועדיו בשיטה אחת כשר דלא פלוג רבנן בין שטר גדול
ב
לחתום זה תחת זה וא"ת זה אינו
ושדי ליה ומחיק ליה לטיוטא
צורך השטר שאפי' חתוכה
שעל גבי אשרא וכתב מאי
וכשהרחיקו שיטה אחת פסול שיכול לכתוב בה שטר הוא ועדיו בשיטה
לשטר קטן שיהא קטן פסול יותר מן הגדול אבל אם כולו בשיטה
אותה חצי שיטה שלפני העדים
דבעי במקום שהיה בו הטיוטא
אחת והאשרתא (ז) מקיימן השתא דאתינן להכי דפסלינן אותן שטרות
אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול והיינו טעמא דאמרינן לעיל [קסב.] הרחיק
אין לנו לחוש ששם היה השטר
ויכתוב כפלים ממה שהיה
שא"כ היה הלוה שוטה שעשה
בשטר ומחתים איהו גופיה
שיטה אחת חלק בין שטר לעדים כשר וטעמא כדמסקינן [שם] אין למדין
שיכול לזייפינהו א"כ צריך ליזהר באותן שטרות וכתובות שיש להן גליון
שטרו והניח חלק לפני העדים
סהדי אחרינא על מה שכתוב
משיטה אחרונה ואם אתה אומר כשר היכא דהשטר בשיטה אחת
שלא יחתמו העדים זה אצל זה שיכול לבא לידי זיוף ולכתוב בגליון
שהמלוה היה יכול לכתוב בו
בטיוטא. ואמר רב שטר הבא
שטר אחר ולחתוך זה השטר יש
ועדיו בשיטה אחרת איכא למיחש דגייז ליה לעילאי וכתב בההיא
שבאורך העדים מה שירצה והוי שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת
שכתוב הוא ועדיו על המחק
לומר כצ"ל: (ס) בא"ד יוודע
כשר ועוד שכתוב תחתיו
שיטה חלק מאי דבעי וחתמי סהדי: הוא ועדיו. השטר והעדים:
וכשר ויחתוך כל השטר ג אלא יחתמו זה תחת זה דהשתא ליכא למיחש ד (ח)
זיופו שיהיה ניכר וכו' ומניחין
אשרא שקיימו השטר וחתימת
ומשני קסבר ר' יוחנן שטר הבא. לפנינו בשיטה אחת ועדים בשיטה
דאי משום שיכתוב בגליון שטר לפני העד אני פלוני החתום חייב
חצי שיטה חלק לפניהם ומ"מ
עדים וגבי ביה שלא כדין:
יש לומר שאין זה צורך השטר:
הניחא לרב כהנא דמתני להא
לפלוני מנה והוי שטר הבא הוא והלוה בכתב ידו בשיטה אחת ה משום
אחרת תחתיה פסול כדפרישית טעמא משום דאין למדין משיטה
(ע) בא"ד או אפילו באמצע
משמיה דשמואל. שטר הבא
אחרונה כדאמרינן לעיל: ודלמא.
הא לא פסלינן לשטרא דאיהו העד הוא דאפסיד אנפשיה כשהוא חתם
היינו הך פירכא דגייז ליה
(ג)
שיטה בלבד שיחתמו זה תחת
הוא ועדיו על המחק כשר:
זה ויש ליתן טעם בשושבינים
שפיר. דהשתא לא קשיא דרב
במקום שיכול לזייף ולכתוב על עצמו מה שירצו ואין לפסול השטר
לעילאי וכתב מאי דבעי וחתימי סהדי והכי פריך וניחוש ודלמא
שאין לחוש באלו כלל דהתם לא
אדרב דאמר לעיל לא שנו
אלא כשיש חלק לפניהם והן חותמין זה אצל זה שעתה יכול לעשות
הך חלק שהיתה בין שטר לעדים זייף בה וחתך את השטר מלמעלה
נפסל השטר כצ"ל: (פ) ד"ה
אלא בין עדים לשטר אבל בין
גופא וכו' ועדיו על המחק
עדים לאשרא אפי' טובא נמי
שטר שיש (ט) שני עדים להוציא מאחרים אבל משום עצמו לא דאיהו
ודלמא כתיב בההיא שיטה חלקה שהכשרנו בין השטר לעדים כל
דכשר ומחק כל השטר וכתב
כשר משום דמטייט ליה ולא
הוא דאפסיד אנפשיה וכן נמי אם אין גליון בשטר לא יחתמו בסוף
מאי דבעי וחתים נמי סהדי בההיא שיטה ונמצא שטר הבא הוא
ו
מאי דבעי והוי הוא ועדיו על
חיישינן דלמא גייז ליה לעילאי
❖
המחק וי"ל:
שיטה זה אצל זה כיון שיש חלק לפניהם משום ההוא טעמא
ועדיו בשיטה אחת וכשר והעדים שלמטה של שיטה ההיא
ומחיק לטיוטא כו' משום דרב
(י)
לא סבר כשמואל דאמר שטר
אומר הוספתים על הראשונים לפרסם את הדבר יותר: ומשני כל
שפירשתי אלא זה תחת זה ז אי נמי מצינו למימר דאפי' יש גליון מרובה
הבא הוא ועדיו על המחק כשר
כי האי גוונא כו'. כלומר כשיוציא לפנינו שטר הבא הוא ועדיו
בראש השטר והעדים חתומין זה אצל זה בראש שיטה של שטר כשר
(כ)
אלא פסול ומשום הכי לא
מוסף תוספות
מחיק ליה מלוה ואפשר בתקנה
אע"פ דמצי כתיב מאי דבעי בראש גליון דלא פסלינן שטר אלא כשיכול
בשיטה אחת ויש בה עוד תחת אותה שיטה עדים אחרים אין
א. וחכמי התוס' פירשו בה
דמטייט ליה ומיתוקמא מילתא
לזייף בחלק שהוא צורך השטר שאינו יכול לחתכו ואם היה חתוך
מקיימין אותו אלא מן העדים החתומים עמו בשיטה אחת:
הטעם מפני שאין העדים
דרב שפיר. אלא לרב טביומי
בקיאים בכתיבה כ"כ עושין
דמתני לה משמיה דרב שטר
היה השטר פסול כגון שני שיטין לפני העדים או (ל) לפני האשרתא
וא"ת
אותה עולה ויורדת ומתייראים
הבא על המחק הוא ועדיו כשר
בינו לעדים וכגון חלק שהוא אחר השטר במקושר בסופו שגם הוא צריך לשטר משום אשרתא ולכך פריך לעיל וניחוש דלמא זייף מאי
שמא יגיעו בסוף השטר
השתא קשיא דרב אדרב הואיל
ומרחיקים שיטה אחת. מאירי.
דאמר בין עדים לאשרא אפילו
דבעי כו' אבל בחלק שאין צורך השטר שאם היה נחתך לא היה השטר פסול אע"ג שיכול לזייף בו מה שירצה אין השטר פסול בכך כגון חלק
ב. דהא ליכא הוא ועדיו
טובא כשר אמאי הא אע"ג
שבגליון וגם רוב פעמים ששושבינין חותמין בכתובות זה תחת זה ומניחין חלק שני שיטין לפניהם אלא ודאי אין בכך כלום כיון שאין (מ) צורך
בשיטה אחת דהשתא ליכא
דמטייט ליה איכא למיחש
למיחש לזיוף דהוא ועד אחד
השטר (וגם קושיות שהקשו במשנה יש מהן מתורצין בתירוץ זה. עכ"ה) מיהו אם חתמו בשטר בסוף שיטה זה אצל זה והניחו חצי שיטה חלק
דלמא גייז ליה. ומשני אפי'
ח
ט
בשטה אחת ועד השני בשטה
לרב טביומי מיתוקמא מילתא
לפניהם פסול לפי שיכולים לזייף באותו חלק י והוא צורך השטר שאם היה נחתך יהיה השטר פסול דאמרינן חלק היה א) בשטר כתוב שהיו
אחרת פסול עד שיהא הוא
דרב שפיר דהיכא דמטייט
אלו העדים חתומין עליו והוא חתכו ועשה זה השטר לפני העדים שיכולים להניח חלק לפניהם כיון שאינו צורך השטר אלא יש להן לחתום
ושני עדיו בשיטה אחת.
ליה ליכא למיחש דמחיק
ב)
(נ)
יא
רשב"א. ג. [ד]תנן לקמן
לטיוטא דקסבר רב כל כי
זה תחת זה וא"ת זה אינו צורך השטר אותה חצי שיטה שלפני העדים שאפי' חתוכה אין לנו לחוש ששם היה השטר שא"כ היה הלוה שוטה
(קעה:) הוציא עליו כתב ידו
האי גוונא דשטר הבא הוא
שעשה שטרו והניח חלק לפני העדים שהמלוה היה יכול לכתוב שטר אחר כך ולחתוך זה ויש לומר שמא יש לנו לחוש שבאותו חתך היה שטר
שהוא חייב לו גובה מנכסים
ועדיו על המחק א) כשר משום
בן חורין. רשב"א. ד. והכי
דאין מקיימין אותו שטר על
אחר והניח הלוה חלק הרבה לפני העדים לפי שחשב שאם יכתוב בו המלוה שטר אחר ויחתוך זה יוודע זיופו (ס) ויהיה ניכר בחתוך שיש בסופו
מוכחא הא דאמרינן בסמוך
מחק מן האשרא שבו שכתוב
מכל מקום צורך השטר הוא ויש להם לעדים לחתום זה תחת זה אם חותמין בסוף שיטה ומניחין חלק לפניהם ומ"מ יש לומר שאין צורך
(קסד.) דכתיבי בין סהדא
תחתיו אלא מן העדים שבו
לסהדא ולא חיישינן דילמא
החתומים על המחק מקיימין
השטר שאפילו תהיה אותה חצי שיטה חלק חתוכה יהא השטר כשר ולא ניחוש שמא היה שם השטר שאלו העדים חתומין עליו והמלוה כתב זה
גאיז להא מילתא ולסהדא
אותו שאומרים לבעל השטר
השטר לזה אין לחוש לפי שהלוה לא היה שוטה כל כך שהניח חלק למעלה מן העדים שיוכל המלוה לחתוך השטר הזה וגם כל החלק
בתרא והדא מחיק ליה לשטרא
הבא עדים שיעידו על החתומין
וכתיב עליה שהוא חייב לו
במקום מחק שהוא כתב ידן
שלמעלה בשוה לשטר זה ולא ישאר חלק כי אם כנגד העדים ויכתוב שם מאי דבעי ולא יהא ניכר זיופו ולכך אינו ג)[צורך] השטר ויכולים
אלא ש"מ שאין השטר נפסל
ואם לא יעידו עדים מזויף
לחתום זה אצל זה אע"פ שמניחין חצי השיטה לפניהם שיכול לזייף בהן בשביל כך אין לנו לפסול השטר כיון שאינו צורך השטר שאם היה חתוך
בכך, שזו ראיה ברורה. חידושי
הוא. והואיל דאיצטריך לאייתי
לא נפסל השטר בכך שאין לחוש כלום כדפרישית ורבינו תם פסק כמו שפי' תחלה שהעדים צריכין לחתום או ארישא דמגילתא אפילו זה
הר"ן. ה. שהם לא לעדות הם
עדים לקיימו לא אתי למיגז
באין כדי שיפסל בחתימתן.
ואמטו להכי אפי' שייר טובא
אצל זה או (ע) באמצע שיטה וכ"כ שיחתמו זה תחת זה ויש ליתן טעם בשושבינים שאין שייך באלו כלל דהתם לא נפסול השטר בשביל
רמב"ן. ו. עיי' לעיל (קס.)
נמי אי מטייט ליה כשר דליכא
השושבינים שחתומים רחוק שני שיטין שאינם מן העדים ואינם שייכין לשטר כלל: גופא אמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק
תוד"ה מקושר. ז. ומיהו לא
למיחש דלמא מחיק ומזייף
אמרו שלא יחתמו עדים
ליה: ור' יוחנן אמר לא שנו.
כשר. ואם תאמר וניחוש שמא מעיקרא היה הוא על הנייר ועדיו על המחק (פ) ד) דפסול ומחק כל השטר וכתב מאי דבעי והוי על
באמצע שיטה אלא כשמניחין
דשיטה אחת כשר אלא היכא
המחק ויש לומר להא ליכא למיחש שאם מעיקרא הוה הוא על הנייר ועדיו על המחק הוה כתוב בין סהדא לסהדא אנחנא
שיעור שיוכלו לחתום שם
דשביק ב) בין עדים לאשרא.
כשיעור לוה פלוני מפלוני כך
אפי' שיטה ומחתים נמי עדיו
סהדי דהשתא יכול להזדייף אבל לא
באותה שיטה עצמה. וקא סבר
ר' יוחנן שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר. ועוד שיש קיום השטר מלמטה משום הכי קאמר אפי' שיטה אחת בין בפחות מכן. ריטב"א. ח. [ד]שמא היה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת וחתכו והיה חלק מלמעלה וכתב עליו שטר זה.
רא"ש סוף סי' ב', וגירסת מהרש"א בזה צ"ב.
עדים לאשרא פסול דלמא מזייף כי האי גוונא. אי הכי בין עדים לשטר אמאי בשיטה אחת כשר הא איכא למיחש דלמא גייז
לעילאי כל כתיבת השטר וכתיב מאי דבעי בההיא שיטה כך חייב פלוני לפלוני והא חתימי סהדי בשיטה שניה שהיו חתומין
ועומדין וגם קיום השטר שתחתיו. ומשני קסבר ר' יוחנן שטר הכתוב בשיטה אחת כשר (והאי) דאיכא למימר הכי מתרמי עובדא אבל להיכא דאיהו בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול. ג) ואי אמרי' ליה אמאי חתימת העדים נמי בשיטה שניה
אמר לרבות בעדים אנא עבדי כדי שיהא החוב מפורסם ואמאי כשר. קסבר ר' יוחנן כי האי גוונא אין מקיימין אותו שטר אלא מן העדים שלמעלה החתומין באותה שיטה של השטר אם יש עדים שמכירין שהיא כתיבת ידם כשר ואם לאו פסול:
א) צ"ל על המחק אין מקיימין אותו שטר וכו'. ב) נראה דצ"ל היכא דשביק בין עדים לכתב אבל בין עדים לאשרא אפי' שיטה אחת פסול: דלמא גייז ליה לעילאי. ומחתים נמי עדים באותה שיטה וכו'. ג) צ"ל וליחוש דלמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת ואי אמרינן ליה וכו'.