גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
קסד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וא"ת. והלא חוזר הוא ומוחק את השטר וזייף וחתמי סהדי. ומשני
סהדי חתימי על המחקא ושטרא אניירא כדמפרש בסמוך ואין
כו א ב מיי' פכ"ז מהל'
א) רש"ל, ב) [לעיל קלח: וש"נ],
ג) רש"ל, ד) רש"ל כל כך
מלוה ולוה הלכה ט סמג
אין דומה חתימת העדים שחתום על המחק שנמחק פעם אחת
לחוש שמסר לו שטר פסול (ע"כ) וא"ת שמא מחק אנחנא סהדי
ולהשהותו ויבואו להכשיר,
עשין צד טוש"ע ח"מ סי' מה
לכתיבת השטר הכתוב על נמחק שתי פעמים ויהא ניכר הזיוף:
וכל השטר שלמעלה בר מן העדים וכתב מאי דבעי וי"ל דלא
ה) רש"ל ונמחק בזיוף, ו) רש"ל
סעיף כ:
כז ג ד ה מיי' שם הל' יא
זה, ז) רש"ל בשיטה בפני, ח) [דף
וניחוש דלמא שדי. בעל השטר דיותא בקלף במקום חתימת
מכשרינן הוא ועדיו על המחק אלא כשאין ריוח בין עד לעד כדי
קסה. תוס' ד"ה אמר אביי,
טוש"ע שם סעיף כא:
לכתוב אנחנא סהדי וריב"ם פירש
העדים קודם שחתמו ומחקו וחזר
כח ו ז מיי' שם הלכה יב
ט) רש"ל בשביל א' וגי' כ"י ואיכא
דאין לחוש שמא ימחוק אנחנא סהדי
וכתב על כל הקלף ומחקו כולו
למימר שיחתוך בשביל א',
טוש"ע שם סעיף כב:
ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק אינו דומה
❖
❖
א
כט ח שם סעיף כ בהג"ה:
י) רש"ל, כ) (רש"א רבי),
כיון דמעיקרא הוה כתב על המחק
וחתמו העדים בקלף שנמחק שתי
נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים וליחוש
ואם ימחקנו ה"ל נמחק ב' פעמים
פעמים והשטר נכתב על המחק
דלמא שדי דיותא אמקום עדים מעיקרא
הגהות הב"ח
מוסף תוספות
והשטר שכתוב על הנייר שמחקו ה"ל
פעם אחת וכי הדר מחיק ליה כדי
ומחיק ליה דכי הדר מחיק ליה להאי הוה
נמחק פעם אחת ויהיה ניכר הזיוף
לכתוב עליו זיוף הוה ליה נמחק שתי
(א) רשב"ם ד"ה עדיו וכו' כתב
א. דלא ידעינן מחק של שטר
ליה אידי ואידי נמחק שתי פעמים אמר
ידם יוצא במקום אחר:
מתי היה ואם זה שוהה יום
דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק
פעמים כמו שנמחק מקום חתימת
(ב) ד"ה אית ספרים וכו' שלא
אחד אולי הראשון שהה כמה
אביי קסבר רב ב אין העדים חותמין על המחק
העדים שתי פעמים: אא"כ נמחק
שתי פעמים ונראה לי דהיינו כשכותב
ידעו לדקדק כל כך להשהותו
ימים, [ולמאןדגריס] י"לדקים
אלא אם כן נמחק בפניהם מיתיבי הוא על
ויבואו להכשיר וכו' ובמקום
ליה לתלמודא דכל שנמחק
בפניהם. ואם יראו מקום חתימתן
על המחק אז ניכר איזה נמחק פעם
ג
שתירץ רב הושעיא כך תירץ
אחר יומו אין הפרש בין זמן
❖
הנייר ועדיו על המחק כשר וניחוש דלמא
אחת ואיזה נמחק שתי פעמים אבל
משונה במחיקה מן העליון לא
ר' ירמיה כך: (ג) תוס' ד"ה
רב לזמן מועט. ריטב"א.
יחתומו: עדיו על המחק כשר.
(בדף הקודם) גופא וכו' שירצו
הנייר מחוק גרידא שאין כתוב עליו
מחיק ליה וכתיב מאי דבעי והוי ליה הוא
לחתום יראו השטר מחוק פעם
כלום אותו אינו ניכר וכן מוכח בסמוך
אם מכירין לחתימתן או שהיה כתב
ועדיו על המחק דכתבי הכי אנחנא סהדי
אחת: (ד) בא"ד ימחקנו וגם
ד
רבינו גרשום (המשך)
ידם במקום אחר: הוא על המחק
דפריך וניחוש דלמא שדי ליה דיותא
ימחוק השטר שהוא על הנייר
(א)
חתמנא על מחקא ושטרא כתב על ניירא
וכו' אלא כשנמחק בין עד לעד
אחת לנמחק ב' פעמים ואחר
כו' פסול. שמא מחק את השטר
אמקום עדים ומחיק ליה והדר מחיק
במקום שכתבו אנחנא וכו'
שחתמו העדים במקום שנמחק
דכתבי היכא אי מלתחת גייז ליה אי עילאי
וזייפו: השתא נמי. חוזר עוד ומוחק
ליה והוה ליה אידי ואידי נמחק שתי
דאדרבה זה: (ה) בא"ד
ב' פעמים חזר ומחק כתיבת
מחיק ליה דכתבי בין סהדא לסהדא אי הכי
ונמחק וזייף אז ראוי לפסול
השטר והדר וכתב מאי דבעי:
ה
פעמים כשימחוק אחרי כן השטר
ומזייף. ג) [ומקשינן והא אמרת אינו
יותר: (ו) בא"ד שאם כן יש
והוה ליה אידי ואידי. מקום
אימא סיפא הוא על המחק ועדיו על הנייר
ומאי פריך הלא בשעה שירצו לחתום
דומה כו']. ומשני הני מילי היכא
ו
ריוח בינתים. נ"ב [היינו
השטר ומקום העדים נמחק
כשהעדים חתומים זה תחת זה]
ב' פעמים ומזייף הכי וליכא
פסול אמאי פסול הכא נמי נכתבו הכי אנחנא
דחתמי סהדי על המחק כיון שיש
יראו (ג) מחוק פעם אחת ומקום
ואם אין העדים חתומים זה תחת
היכרא ואמאי כשר: אמר
שני מיני מחקים בשטר אחד זה אצל
שהמלוה מחתימם מחוק שתי פעמים
סהדי חתמנא על ניירא ושטרא על מחקא
זה אלא זה אחר זה זה בראש
אביי. מש"ה כשר דקסבר רב
השיטה וזה בסוף השיטה כו'
זה יכול להכיר מי נמחק יותר מחבירו:
אלא ודאי אינו ניכר עד שיהא כתוב
אין העדים חותמין על השטר
[השתא נמי] מאי אמרת מוחק חוזר ומוחק הא
א)
התם ודאי אין לחוש שמא מחק
אלא אם כן נמחק בפניהם
למחקא דהא מגילתא. זה עב וזה
ויהא יבש מיהו הא לאו ראיה היא
אמרת אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי
אנחנא סהדי דלמה יעשו שטות
שיראוהו קודם שיכתוב על
דק ומחק של קלף עב אינו ניכר
דמצי למימר דלעדים אינו ניכר דלא
כזה כו' והשטר כשר אע"פ שיש
גבי השטר וראוהו היאך נמחק
פעמים הני מילי היכא דחתימי סהדי אמחקא
ז
ריוח בינתים באותה שיטה
דאי הדר תו ומחק במקום
כל כך: ונקבל חתימת ידייהו בבי
דייקי אבל שטר הבא לפני ב"ד ניכר
כשיעור שיכתוב שטר לפני העד
שהעדים חותמין הן שראוהו
היכא דלא חתימי סהדי אמחקא אלא אניירא
דינא. שלא יפסיד בעל השטר עדות
דב"ד דייקי ולכך אי מחיק אנחנא
דלא יועיל שטר כשבא הוא והעד
תחלה נמחק מכירין בין נמחק
לא ידיע וליתי מגילתא אחריתי ולמחוק
בשיטה אחת אם לא ששני עדים
פעם אחת לנמחק ב' פעמים:
של עדיו ואחר כך נמחוק ונכתוב
סהדי יראוהו ב"ד שנמחק שתי פעמים
חתומים באותה שיטה דאפי'
מיתיבי. הוא. כתיבת השטר:
ולידמי לא דמי מחקא דהא מגילתא למחקא
בההיא מגילתא גופא ונדמייה: אית
וחתימת העדים לא נמחק כי אם
הוציא עליו כתיבת ידו לא מהני
על הנייר. שאינו מחוק: ועדיו
כשבא בשיטה אחת לפריב"ם
על המחק כשר. ואמאי לרב
ספרים דגרסינן בהו ונישהייה אמר
דהא מגילתא ולקבלה לחתימות ידא דסהדי
פעם אחת כדינא מיהו קשה לרבי
כאשר כתוב בהגהות אשיר"י
דאמר שטר הוא ועדיו על
רבי ירמיה חוששין לב"ד טועין. (ב) ולא
דלדברי ריב"ם תינח היכא דנכתב
בבי דינא ולמחוק ולידמי אמר רב הושעיא
ובחתומים זה תחת זה לא היה
המחק כשר ליחוש דלמא
יכול לדחות ג"כ דלמה יעשו
מחיק לנייר שכתוב בו השטר
ידעו לדקדק כל כך ד)או להשהותו
אנחנא סהדי על המחק כמו העדים
אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן שני ימים
ח
שטות כזה כו' דהתם אם היו
והדר וכתב מאי דבעי והוה
להכשיר שטר פסול הלכך פסקוהו
אלא היכא דנכתב אנחנא סהדי על
העדים חותמים על הנייר היו
אידי ואידי נמחק פעם אחת.
ולישהייה אמר רבי ירמיה ב) חיישינן לב"ד
למילתיה ופסלו כל שטר שעל המחק
הנייר ימחקנו וגם השטר שהוא
מרחיקין ב' שיטות מן השטר
ומשני משום הכי כשר דכתבי
(ד)
טועין: רבי חנינא בן גמליאל אומר מקושר
ודו"ק: (ז) בא"ד ומסתמא אין
עדים הכי אנחנא סהדי כו'.
על הנייר ויהא שטר הבא הוא ועדיו
ועדיו על הנייר. ואית דלא גרסי ונשהייה
כותבין דבור כזה כנגד חתימה
אי לתתאי מן חתימת העדים
וכו': השיב רבי לדברי
ר' חנינא בן גמליאל
וגרסי רבי ירמיה אומר חיישינן לב"ד
על המחק ואמאי כשר וכ"ת הוא על
בפחות. נ"ב [כי תיבות אנחנא]
גייז ליה ומחקו ליה לגוף של
סהדי וכו' ארוכה יותר מחתימת
והלא
שטר או לעיל מן העדים מחיק
טועין ואין נותנין לב לדמות ולמחוק
הנייר ועדיו על המחק לא הוי כשר
העד: (ח) בא"ד כן שני שיטין
ליה וליכא היכרא למלתא.
רב ירמיה כך: השיב רבי אלא כשמחק בין עד לעד
ובמקום תירוץ רב הושעיא תירץ
במקום שיכתבו אנחנא סהדי אבל אי
בין עד לעד פוסל דלמא יכתוב
ומשני דכתבו בין סהדי לסהדי
שטר אחר לפני העד וכן
דאי גייז ליה גייז לסהדי
לדברי רבי חנינא בן גמליאל. שאמר
מקושר יכול לעשותו פשוט:
כתבו אנחנא סהדי על הנייר לא אדרבה זה ראוי להכשיר יותר
משמע לקמן ששני עדים בשני
ואי ליכא עדים פסול. ואי
דודאי לא עשה שום זיוף אבל כשנמחק השטר ונמחק הריוח בין
והלא
שטרות מצטרפין להוציא ממון
מחיק ליה הא נמחק תרי
אבל אין לומר שיכתוב
זימני ואינו דומה נמחק פעם
סהדא לסהדא שיש לחוש שמא היה כתוב בו אנחנא סהדי (ה) ה) ומחק וזייף אז ראוי לפסול יותר וגם לא אשכחן חילוק בין כתוב
בשבילו לענין אפוקי ממונא
אחת לנמחק ב' פעמים. הוא
אנחנא סהדי על הנייר בין כתוב על המחק וי"ל דלא חיישינן שמא מחק אנחנא סהדי (ו) שאם כן יש ריוח בינתים בין סהדא
מחשוד דלא מהימן כצ"ל ונ"ב
על המחק ועדיו על הנייר
כלומר אבל בלא צירוף ליכא
לסהדא ומסתמא אין כותבין בזה הדיבור כנגד חתימה בפחות משני שיטין וכמו ששני שיטין בין העדים לכתב פוסלין את
פסול משום דאיכא למימר
(ז) ו)
למימר דיכתוב שטר לפני העד
דהדר מחיק ליה ומזייף ליה.
השטר כן שני שיטין בין עד לעד פוסל דלמא יכתוב (ח) ז)ב' שיטות לפני העד וכן משמע לקמן ח) ששני עדים בשני שטרות מצטרפין
כדי להוציא ממון בעד אחד מן
והאמרת אינו דומה נמחק כו'.
להוציא ממון ואין לומר שיחתום בשבילו דלענין אפוקי ממונא חשוד דלא מהימן אלא בשבועה והיכן יש לחוש שמא מחק אנחנא
החשוד על השבועה הא ליתא
ט)
והאי נמחק ב' פעמים וניכר
דהא אף כנגד החשוד אינו נאמן
ואמאי פסול: הני מילי היכא
סהדי היכא שהעדים חתומים זה אצל זה בחד שיטה זה בראש השיטה וזה בסוף השיטה ואנחנו סהדי בנייר בינתים בזה אין
אלא בשבועה ומיגו דחשיד
דכתבי סהדי אמחוקה ושטר
רגילות (ט) דאנחנו סהדי על הנייר ועדים על המחק דלמה יעשו שטות זה לכתוב אנחנא סהדי על הנייר והם חתומים על המחק
אממונא חשיד אשבועתא לא
אמחק איכא היכרא בין מחיקת
אמרינן: (ט) בא"ד בזה אין
מקום העדים שהוא פעם אחת
יחתמו על הנייר ודיו וא"ת ולמה לא תקנו (י) שטרא על הנייר ועדיו על המחק כשר בלא אנחנא סהדי וכשעדיו והשטר על המחק
רגילות שיכתבו אנחנא סהדי:
ובין מחיקת מקום השטר
לא יהא כשר אם לא כתבו בו אנחנא סהדי כתיבי אמחקא ושטרא כתיבא אמחקא דהשתא ליכא למיחש שמתחילה היה השטר על
(י) בא"ד ולמה לא תקנו דשטר
שהוא ב' פעמים. ואכתי אמאי
על הנייר: (כ) בא"ד ליתן טעם
פסול וליתו מגילתא אחריתי
הנייר ומחקו וזייפו שיותר היה להם לעשות תקנה כשהשטר עשוי י) [על המחק] דאיכא למיחש ביה שנעשה זיוף מבאותו שעדיין לא
לזה שפיר: (ל) בא"ד וקשה
ולמחוק חדא זימנא ולידמי אי
נעשה בו זיוף וי"ל הוא ועדיו על המחק שכיח טפי שיש לסופר כמה טופסי שטרות שלא כוון בהן המעשה ומחקם אבל הוא על
לפי' רשב"ם. נ"ב הוא פי' שכתבו
דמיא ב) למחיקת הא מגילתא
התוס' בתחלת הדבור:
הנייר ועדיו על המחק לא שכיח כולי האי ולכך תקנו אנחנא סהדי והשתא מיתרצא שפיר מה שהקשה ר"י על פי' ריב"ם שיותר יש
דהאי שטר. ומשני לא דמי
(מ) בא"ד אנחנא סהדי בין עד
מחקא דהא מגלתא למחקא
לנו להכשיר אנחנא סהדי כשכתוב על הנייר שלא נעשה בו שום זיוף יותר משכתוב על המחק דאיכא למיחש שנעשה בו זיוף שעתה
לעד: (נ) בא"ד ועוד א"כ אטו
דהא מגלתא לפי דקליש טפי
בשופטני: (ס) בא"ד יניחו חלק
יש ליתן טעם זה שפיר דאנחנא סהדי על הנייר לא שכיח אלא אדרבה יחתמו על הנייר ויהיה הכל על הנייר וקשה לפי'
או דעבי טפי. ואכתי אמאי
(כ)
(ל)
ודיו דזה אינו: (ע) ד"ה אי
פסול ליקבליה לחתימת ידיה
כ) רשב"ם שפירש בשטר הבא הוא ועדיו על המחק שאם יש ריוח מחוק בין עד לעד פסול דאיכא למיחש שהיה כתוב בו אנחנא סהדי והשטר
עילאי וכו' ניכר אע"פ שאין
דסהדא דחתימי בהאי שטרא
היה כתוב על הנייר ומחקו א"כ הא דקאמר דכתבי אנחנא (מ) בין עד לעד היינו כשיש נייר בין עד לעד שאם כבר מחוק בין עד לעד
כתוב עליו: (פ) ד"ה לישהייה
דמחיק יבואו עדים ויעידו לפני
מאן דלא גרס ליה היינו משום
בית דין יודעים אנו שזו היא
למה יכתבו אנחנא סהדי ירחיקו העדים זה מזה שיעור אנחנא סהדי ודי בכך שאם ימחוק ויהיה הכל על המחק יהא פסול כדפרישית כיון שיש
❖
דכמו כן:
כתיבת העדים החתומין ובתר
ריוח בין עד לעד וזה אינו נראה לומר שאינו מצריך אנחנא סהדי אלא כשיש נייר בין עד לעד דהוה ליה לגמ' לפרש ועוד א"כ (נ) בשופטני
דקבלו לסהדותייהו למחוק
מקום חתימותייהו ולידמי אי
עסקינן שהניחו הנייר וכתבו על המחק ומיהו איכא למימר שאין להקשות כשיש מחק בין עד לעד למה יכתבו אנחנא סהדי יניחו חלק ודיו
דמי מחיקת העדים שנמחק
רבינו גרשום (ס)
וזה אינו שאם לא נצריכו לכתוב לא יניחו בין זה לזה ולא יחושו כי יאמרו למה אניחנו וארחיק חתימתי מחבירי כיון שאינו כתוב בינתים:
פעם אחת למחיקת מקום
וניחוש
אי
דלמא שדי דיותא אמקום עדים. פירשתי לעיל: לעילאי מחיק. לפירוש ריב"ם שפירש כשנמחק שתי פעמים ניכר (ע) שאין
ואם תאמר. אמאי כשר הא מצי
השטר. וכי האי גוונא אפשר
מלוה לחזור ולמחוק כתיבת
בתקנה ואמאי פסול. בן שני
כתוב עליו השתא קשה לישדי דיותא בין עדים לכתיבה ולמחוק ליה והדר לכתוב אנחנא סהדי וכו' דהשתא לא מצי מחיק ליה לפי
השטר וחוזר וכותב מאי דבעי
ימים דמחיק מחיקתו וליכא
שיהא נמחק שתי פעמים ויהא ניכר אבל לפי' רבי ניחא שאינו ניכר כיון שאין כתוב עליו כלום ומיהו עדיפא מינה משני דבלא
הואיל והעדים נמי חתימי על
למיקם עלה דמלתא. ולשהייה
דיותא מצי עביד בין סהדא לסהדא: לישהייה. מאן דלא גריס ליה (פ) סבר דכמו כן אינו דומה נמחק בן שני ימים לנמחק בן שלשה א:
מחק. הא לא מצי למיעבד
לשטר ג' ימים או טפי לאחר
דניכר הוא דאין דומה מקום
מחיקת העדים וניחזי דהשתא
עדים שאינו נמחק אלא פעם
אידי ואידי מכמה ימים הוא
אחת למקום השטר שנמחק ב' פעמים. לפי שנגרר הקלף ביותר ויש היכר. ואכתי אמאי כשר ליחוש דלמא שדי מלוה בתחלה ואכתי אמאי פסול והא אפשר למבדקיה הכי. אמר ר' ירמיה להכי קא פסיק דפסול דחיישינן לבית דין טועין דכיון דחזר
נמי [קודם] דנכתב השטרא על גבי כתב מחוק זה שדי דיותא אמקום עדים להיכא דמשער דחתימי עדים ועבד הכי מעיקרא דכתבו עדים הכי ושטרא על מחקא סמכי עדים ולא בדקו ליה אי נמחק פעם אחת או שתי פעמים. הלכך גזרי דפסול
קמי דנכתב השטר ונטל אותו קלף ואשדיה דיותא א) דבמקום עדים והדר כתיב השטר על אותו שטר שלא נמחק אלא פעם אע"ג דאפשר בבדיקה משום בית דין טועין דלא בדקי אלא גבו לאלתר: רבי חנניה בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו
אחת וחתמו העדים במקום שהיה הדיו דנמחק ב' פעמים ולפי שהשטר הוא כבר כתוב לא יכלו להבחין אם נמחק פעם
מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט. יפתח קשוריו והוי פשוט אע"פ שיש בו אויר ג' שיטות למעלה אין בכך כלום
א) לכאורה צ"ל וחזר ואשדי דיותא אכולא שטרא והדר כתב השטר על אותו שטר וכו'. ב) נראה דצ"ל אי דמיא מחיקת הא מגילתא למחיקה דהאי שטר.