קסד:
גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השתא
הוא דאוזפת מינאי. פירוש ומפסדי הלקוחות שלא כדין
והלא אין זמנו של פשוט כזמנו של מקושר. דאילו
זמנו של פשוט אם
ל א מיי' פי"ד מהל'
א) נזיר דף ח: ע"ש [תוספתא
נזיר רפ"א ע"ש], ב) ג"ז שם ע"ש
טומאת צרעת הלכה ו:
אבל משום פסידא דלוה לא איכפת לן דאיהו הוא דאפסיד
נכתב בשנה ראשונה שעמד המלך אין מונין לו אלא שנה שתים מונין
לא ב מיי' פ"ז מהל' דעות
[תוספתא דנגעים פ"ו], ג) [לעיל
אנפשיה כשלוה בהאי שטרא כדפרישית לעיל גבי עדים דלית לן
לו שתים אבל מקושר אם מלך שנה כותבין בשטר שתים שתים מונין
קס:], ד) [ערכין טז.], ה) כחצובה
הלכה ב סמג לאוין ט:
❖
לב ג מיי' שם הלכה ד:
יעב"ץ, ו) [שבת לא:], ז) בס"א:
למיפסל לשטרא משום שיוכל לזייף על
העדים עצמן להוציא עליהם
לו שלש כלומר מקדימין לו שנה שהרי מנהג האומה כדלקמן להקדים
אני, ח) רש"א משמע בלה"ק
כתב ידן דאינהו דאפסדו אנפשייהו אי
למלך שנה ושמא לכבוד המלך היו
כמה, ט) [וע"ע תוס' ברכות לב:
נמי י"ל דאין להן הפסד ללקוחות כגון
עושין כלומר כבר החזיק במלכותו
ד"ה כל ובשבת קיח: ד"ה עיון
והלא אינו דומה זמנו
של זה לזמנו של זה
מוסף תוספות
ותוס' ר"ה טז: ד"ה ועיון],
דכתב זה השטר בלא אחריות ואפ"ה
שתי שנים וחכמים תקנו לכתוב
פשוט מלך שנה מונין לו שנה שתים מונין לו
י) בדפוס פיזארו נוספו ציורים
א. [ד]לא חיישי שמא יפשוט
חיישינן לפסידא דלוה שאין זה הפסד
במקושר כמנהג האומה כדי לתת
אלו,
המקושרויעשנו מאוחרוגובה
שתים מקושר מלך שנה מונין לו שתים שתים
בה פעם אחרת שאין הכל
שיהא הלוה יודע ליזהר כל כך ולא
חילוקים הרבה וחומרות במקושר
מונין לו ג' וזימנין דיזיף מיניה זוזי במקושר
בקיאין בדבר, שאפי' רבי לא
מסיק אדעתיה שיבא לידי זיוף :
משום תקנת הכהנים הקפדנים
א
היה בקי בו כ"כ. ריטב"א.
בשנת פלוני. נראה לר"י דהאי
ומיתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה וא"ל הב
ב. [דארכן] הוא בלשון
כדאמרי' לעיל כדי שלא יהא נוח לגרש
יון שר, ומנהגם להעמיד
לי שטראי ואמר ליה אירכס לי וכתב ליה
נשותיהן (ב): ומקשינן דלמא יזיף
ארכן לאו היינו מלך אלא
שר לזמן ואח"כ מעבירין
תברא וכי מטי זמניה משוי ליה פשוט וא"ל
אותו ומעמידין אחר תחתיו,
ליה במקושר. דמוסיף ליה שתא
ממונה שמסירים אותו משררתו לאחר
ופעמים חוזרין ומעמידין את
שנהואיןממונהעולמית והיינו דפריך
ופרעיה בתוך שנתו וא"ל אירכס לי
(א) הני השתא דיזפת מינאי קא סבר אין כותבין
ב
הראשון זמן אחר פעם שניה.
שטרא וכתיב ליה שובר ובתר הכי
דלמא עברוהו ואמלכוהו ואע"ג דקרי
רשב"א. ג. [והכא] אם לשון
שובר ומי בקי רבי במקושר והא ההוא
❖
כל זה כך הוא מאי קמ"ל ואם
משוי ליה פשוט וא"ל בתר דכתבית לך
ליה מלך כן דרך לקרות שררה לשון
מקושר דאתא לקמיה דרבי ואמר רבי שטר
תאמר שאין לשונו כך ואינו
מלוכה כדאמר מלך רבי יוחנן (תענית
האי שובר הדרת ויזפת מינאי ושטר שלי
מכיר בלשון הזה למה הוא
מאוחר זה וא"ל זונין לרבי כך מנהגה של אומה
נזיר כלל. רמב"ן. ד. ועשאום
תורה אור השלם
דף כא.) מלך רבה (ברכות דף סד.)
מוכיח דזמנו בתר זמן השובר. ופרקינן
כלשון הקודש אפי' למי
זו מלך שנה מונין לו שתים שתים מונין לו
אבל אי ארכן היינו מלך אינו דרך
אין כותבין שובר ולעולם לא פרע
1 וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע
שאינו מכיר בהם, הואיל
שיעבירוהו ממלכותו: הינא אחת.
שלש בתר דשמעה מזונין סברה ההוא שטרא
ולשם נזירות הוא מתכוין,
בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת
ליה עד דקרע (ליה) לשטרא ופלוגתא
אע"פ שאינו ידוע כמה.
יְַרקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת
דהוה כתב ביה בשנת פלוני ארכן א"ר חנינא
לשון יווני הוא כדאמר (ד) (שבת דף
היא לקמן בפירקין בכתיבת השובר:
רמב"ן. ה. פירוש שמצפה
וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר:
שתבא בקשתו לפי שכוון
יבדק אימתי עמד ארכן בארכנותיה ודלמא
ויקרא יד לז
ומי בקי רבי במקושר. דאמר זמנו
לא:) בלשון יווני קורין לאחת הינא
2 וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
בתפלתו. ברכות לב: תוד"ה כל.
של זה לא כזמנו של זה: והא ההוא
וקשה דמאי קמ"ל דאם אמר הריני
דאריך מלכותיה אמר רב הושעיא כך מנהגה
ו. [ד]ההוא עיון דמצפה מתי
וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת
❖
דאתא לקמיה דרבי. בשנה ראשונה של
יעשה הקב"ה בקשתו שסבור
נזיר שתי נזירות דהוא חייב שתי נזירות
ויקרא יד לט
הַבָּיִת:
של אומה זו שנה ראשונה קורין לו ארכן
שתפלתו מקובלת כדמייתי
הא פשיטא מה לי לשון עברי ומה
מלך וכתוב בו שתים ואמר רבי מאוחר
שניה קורין לו דיגון ודלמא עבורי עברוהו
עלה תוחלת ממושכה מחלה
הוא זה: זונין. שם חכם: כך מנהגה
לי לשון יווני מה לי לשון לעז וי"ל
לב. שבת קיח: תוד"ה עיון.
ג
הגהות הב"ח
והדר אוקמוהו אמר ר' ירמיה ההוא ארכן
[ד]בא לידי כאב לב שאין
כו'. דרבנן תקון במקושר כי ההוא
דאם אינו יודע מהו לשון דיגון טריגון
(א) גמ' משוי ליה פשוט וא"ל
בקשתו נעשית. ר"ה טז:
דיגון קראו ליה א) ת"ר הריני נזיר (הינא)
ואמר הריני נזיר דיגון טריגון ואינו
מנהג להפריד מצות וחוקים בין פשוט
השתא הא דיזפת מנאי:
תוד"ה ועיון. ז. שע"י
סומכוס אמר הינא אחת דיגון שתים טריגון
(ב) רשב"ם ד"ה והלא וכו'
כך מפשפשין במעשיו לומר
ח)משמע בלשון הקדש כמו דיגון (ה)
למקושר כדאמרן בריש פירקין: ומשני
לגרש נשותיהן ואקשי ליה רבי
בוטח הוא בזכיותיו ונראה
ג' טטריגון ארבע פנטיגון חמש תנו רבנן
בתר דשמעה מזונין. אותיב לרבי
שתים כו' דהאי הוי לשון לועז והא
ב)
ודלמא יזיף ליה כצ"ל והד"א:
מה הם. שם. ח. [ד]כל
(ג) ד"ה ומשני וכו' לרבי חנינא
המתפלל בלא כוונה עבירה
חנינא (ג): ההוא שטר. פשוט: דהוה
בית עגול דיגון טריגון פנטיגון אינו מטמא
קמ"ל דהוי כלשון חכמים וחייב אם
א
ב"ג הס"ד: (ד) תוס' ד"ה
היא בידו. רמב"ן. ט. שזה
כתב ביה בשנת פלוני ארכן. לוה
אמר דיגון שתי נזירות וכי האי גוונא
בנגעים טטריגון מטמא בנגעים מנא הני
הינא אחת לשון יווני הוא כדאמר
דבר רחוק שיוכל אדם לכוין
בפ' הנשרפין דף ע"ו שכן
בכל תפלותיו מראש ועד סוף
אמרינן [בנדרים] (דף י.) הריני נזיק
פלוני מפלוני ולא הוה כתב ביה כמה
מילי דתנו רבנן למעלה אומר קיר קירות
1
בלשון יווני קורין: (ה) בא"ד
שלא יהרהר בדברים בטלים.
נזיח פזיח איכא דאמרי לשון נכרים
שנים למלכותו של אותו מלך או
כמו דיגון טריגון כו' דהאי הוי
ריטב"א. י. אלמא בכיוצא
שתים למטה אומר קיר 2 קירות שתים הרי
וכו' לשון נכרים הן ואיכא
הכי וא"ד לשון חכמים [שבדו] להיות
ראשונה או שניה או שלישית. ארכן זה
בזה אמרו אין אדם נצול מעיון
❖
כאן ארבע ההוא מקושר דאתא לקמיה
דאמרי לשון שבדו להן חכמים
עיון
תפלה ואפי' חסידים. רמב"ן.
ג)
תפלה. הוא רע
נזיר בו ד:
מלך ובשנה ראשונה קורין לו ארכן
להיות בו נזיר הס"ד: (ו) ד"ה
דרבי ואמר רבי אין זמן בזה א"ל ר' שמעון
כשמהרהר בתפלתו כדאמרינן
כדלקמן לפי שעתה מתוקן הוא כמו
עיון וכו' שיצפו לתפלתם:
ה
(ז) בא"ד בירושלמי א"ר יוחנן
ב"ר לרבי שמא בין קשריו מובלע פלייה
רבינו גרשום
בברכות (דף נה.) המעיין בתפלתו בא
אריך או לא אריך (סוכה דף מד:)
❖
מחזקנא טיבותא:
וחזייה הדר חזא ביה רבי בבישות א"ל לאו
וכמו וערות מלכא לא אריך לנא למחזא
לידי כאב לב כדאמרינן התם אלו דברים
ו
והרי הוא פשוט ופשוט עדיו
מתוכו. השיב ר' לר' חנניה בן
המזכירים עונותיו של אדם קיר נטוי
(עזרא ד) לא נאה ויפה לנו לראות
אנא כתבתיה ר' יהודה חייטא כתביה א"ל
גמליאל והיאך יכול לעשות
מוסף רש"י
ערותו של מלך וחרפתו: יבדוק
ועיון תפלה והשתא הוי דומיא דהרהור
ז
כלך מלשון הרע הזה זימנין הוה יתיב
ממקושר פשוט והלא אין
ארכן. שלטון (שבועות לג:).
זמנו של זה דומה לזה ואתי
אימתי עמד ארכן במלכותו. כי
עבירה ולשון הרע שאינו מצוה אבל
קמיה וקא פסיק סידרא בספר תהלים אמר
הינא אחת. הריני נזיר הן חייב
למטרף לקוחות שלא כדין
אינו נראה דלמה אינו ניצול בכל יום
בשנה ראשונה של מלכותו נכתב שטר
בנזירות אחת, ואם אמר הריני
דאילו פשוט אם מלך המלך
רבי כמה מיושר כתב זה אמר ליה לאו אנא
נזיר דיגון מונה שתים, טריגון
הרבה בני אדם אינם מצפים מתי יבא
זה ומההיא שתא טרפי בעלי חובות
שנה אחת כותבין בפשוט
כתבתיה יהודה חייטא כתביה א"ל כלך
מונה שלש, טטריגון מונה ארבע,
בשנה אחת למלך פלוני ואם
ללקוחות: דאריך במלכותו. כלומר
תפלתם שאינם מכוונים כל כך שיצפו
פנטיגון מונה חמש, שכן מונין
מלך שתים מונין בו שתים
מלשון הרע הזה בשלמא התם איכא לשון
ב
תפלתם ונראה לרבי דעיון תפלה
לאחר שהאריך ומלך כמה שנים לוה
בלשון יון, ואשמעינן דבכל לשון
(ו)
ואילו בשטר מקושר אם מלך
יכול אדם לקבל עליו נזירות (נזיר
שנה אחת כשהוא עדיין בשנה
הרע אלא הכא מאי לשון הרע איכא משום
שהוא רע שאינם מכוונים תפלתם ח
פלוני זה מפלוני ולא יטרפו לקוחות
. בית עגול. שאין לו זויות,
ראשונה מונין שתים במקושר
ח:)
אלא מיכן ולהבא: שנה ראשונה קורין
דרב דימי דתני רב דימי אחוה דרב ספרא
כדאמרי' (שבת קכז.) באלו דברים שאדם
או בית דיגון, שאין לו אלא שתי
שכותבין בו בשנת שתים
ד)
זויות, או בית טריגון, שאין לו
למלך פלוני לוה פלוני מפלוני
לו ארכן. מתוקן למלכות מחדש:
אוכל פירותיהם כו' ועיון תפלה ומזה
ג לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו
אלא שלשה, אופנטיגון, שיש לו
כך וכך דרכן לכתוב במקושר
דיגון. לשון שנים וקרוב ללשון לעז
אין אדם ניצול בכל יום שאין שום אדם
חמש זויות, אינו מטמא בנגעים,
שנה אחת יותר מחשבון שנים
שמתוך טובתו בא לידי רעתו אמר רב
טטריגון, שיש לו ארבע זויות,
שמלך והשתא מצי אתי לידי
שלנו: ודלמא עבורי עברוהו.
יכול לכוין בתפלתו היטב ט והכי אמר
עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם
מטמא (שם). למעלה אומר
תקלה דיזיף מיניה ממלוה
בירושלמי (ברכות פ' היה קורא הל' י) אמר
ממלכותו והדר אמלכוהו לסוף שנתים
קיר קירות. והנה הנגע בקירות
זוזי משנה ראשונה למלך
ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה ועיון
הבית, מדהוה ליה למיכתב
ר' מתניה מחזקנא טיבותא לרישא
ושלש ומיקרי נמי ארכן ושמא השטר
(בשטר פשוט) ועשה לו שטר
(ז)
בתרוייהו קיר דמשמע חד וכתב
תפלה ולשון הרע לשון הרע סלקא דעתך
מקושר וכתב בו שתים למלך
דכי מטי למודים כרע מגרמיה :
נכתב כשמלך בשניה ואמאי יגבה
ט) י
קירות דמשמע תרי, אלמא ד'
פלוני ואינה אלא שנה ראשונה
אלא
מזמן ראשון: ארכן דיגון קרו ליה.
בעינן כדמדכר להו בלישנא דקרא.
באתרא
ומתרמי ליה זוזי ללוה ופרע
ומראיהן שפל מן הקיר לא קא
לו באותה שנה ראשונה שלוה
לפי שהחזירוהו למלכותו אחר שהעבירוהו: ת"ר הריני נזיר הינא סומכוס אומר הינא אחת. כלומר אם לא פירש כמה נזירות
חשיב אלא הני דכתיב בהו לישני
ממנו ואמר לוה למלוה החזיר
נזר ואמר הריני נזיר הינא היינו נזירות אחת לשלשים יום. וכולם הינא דיגון טריגון כולן לשון לעז שלנו הם: דיגון שתים. ויהיה
יתירי קחשיב (שם). למטה
שטרי שכבר פרעתיך ואמר
אומר קיר קירות. ואם פשה
ליה המלוה אירכס ומערים
נזיר ששים יום: בית עגול. העשוי ככבשן שאין לו שום פינת קרן זוית: י) דיגון. פינות שתים
מצד אחת עגול וצדו
הנגע בקירות הבית (שם). אין
ומעכבו תחת ידו וכותב לו
אחת יש לו שתי פינות: טריגון. דעביד כחוצבא ויש בה שלש פינות: פינטיגון. יש לו חמש פינות [כזה]:
טטריגון. מרובע:
ה)
זמן בזה. בתמיה (לעיל קס:).
שפרעו וכי מטי זימניה של א)
שמתוך טובתו בא לידי
מקושר שטר שכתוב בו בשנת
מנא ה"מ. דאין מטמא בנגעים אלא מרובע: למעלה. הוא יכול לומר והנה הנגע בקיר הבית וכתב
קירות: הרי כאן ארבע.
רעתו. שכשהוא מספר בטובתו
שתים למלך פלוני לוה פלוני
והיינו מרובע אבל בית עגול כולו קיר אחת ומראהו שפל מן הקיר [ויקרא יד] לגופיה אתא. ובפירוש רבינו חננאל כיוצא בו אמור ו) אין לו להקב"ה
יותר מדי הוא עצמו אומר חוץ
מפלוני הוה מפתחו ומשוי ליה
ממדה רעה זו שבו, או אחרים
פשוט לאותו מקושר ואמר
בעולמו אלא יראת השם שנאמר (איוב כח) הן יראת ה' שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא ושמא בספריהם כתובה: חזא ביה בבישות. כסבור
שומעין שזה משבחו ואומרים הלא
ליה הכי ב) דכתב דמהאי שטר
❖
שהוא כתבו וברצונו לא היו עושין מקושר אלא פשוט לפי שטועים בו. א"נ לפי שהיה מובלע בין קשריו יותר מדאי שרבי עצמו טעה
מדת כך וכך בידו (ערכין טז.).
פשוט יזפית מינאי תו השתא
בו: יהודה חייטא. כן שמו: כלך מלשון הרע הזה. כלומר לא היה לך להטיל אשמה עליו היה לך לומר איני כתבתיו: מאי לשון
בשנה שניה למלך. והא גבי
ז)
תרתי זימני בההוא שטרא אי
הרע איכא. והלא בשבחו של ר"י חייטא דיבר כשאמר יהודה חייטא כתביה: בא לידי רעתו. לידי גנותו מתוך שמרבין בשבחו מזכירין
אמרינן דיכול לעשותו פשוט.
רבינו גרשום (המשך)
שם גנות שבו: עיון תפלה. יש מפרשין שלאחר שהתפלל דן בלבו שישלם לו הקב"ה שכרו ויעשה הקב"ה צרכיו וישמע תפלתו לפי שהתפלל בכוונה:
ומשני משום הכי אמר ר'
חנינא במתני' שיכול לעשותו
ליכא למימר הכי דא"כ ששתי
אבק פעמים המליכוהו ארכן דיגון
פשוט ולא חיישינן לכולי האי דקא סבר אין כותבין שובר אלא כשפורע לבעל חובו אינו פורע לו אא"כ מחזיר לו את שטרו
וכשמחזיר לו שטרו ליכא למיחש למידי. ורבי היאך הוה מקשי הכי לדברי ר' חנינא ומי בקי רבי במקושר והא ההוא מקושר כו'
מיקרי ליה. אלא מדלא כתב בשטרא אלא ארכן סתם אינו אלא משנה ראשונה שמלך ובדין טורף. סומכוס אומר אם אמר הריני נזיר
ואמר רבי שטר מאוחר הוא זה משום דהוה חזי ביה יותר שנה אחרי חשבון שנות המלך שמלך. ואמר לו זונין לרבי כך מנהג אומה
הינא קיבל עליו נזירותו ל' יום. ואם אמר הריני נזיר דיגון קיבל עליו ב' נזירות ששים יום וכן כל הני. והאי לשון פלטין של יוני
זו שמלך שנה מונין לו שתים ושטר מקושר הוא זה שנהגו לכתוב בו כדרך מנהג אומה זו שנה יתירא אלמא דלא בקי במקושר.
היא. בית עגול שאין לו זויות כלל. דיגון שאין לו אלא ב' זויות. טריגין ג' זויות. פנטיגון של ה' זויות. טטריגון שיש לו ד' זויות.
ומשני בתר דשמעה מזונין הוה בקי דזמנו של מקושר אינו כזמנו של פשוט: בשנת פלוני ארכן לוה פלוני מפלוני וזה משמע
כרוב בתים מטמא בנגעים: למעלה בפרשת נגעים כתיב ביה והיה הנגע בקירות הבית. ומצי למימר בקיר הבית מה ת"ל קירות אלא
ערכן כלומר בשנה שהיה ערוך ומתוקן במלכות שבשנה ראשונה שמלך קורין לו ארכן. ואמר ר' חנינא יבדק כמה שנים הן שעמד
הרי כאן ב'. וכתב למטה בקירות דמצי למימר בקיר וכתב בקירות הרי ד' קירות. והכי הוי חשוב בית דמטמא בנגעים ולא בית אחר:
ארכן. ובאותה שנה שהיה ארכן נכתב השטר. ודלמא ארכן דאריך במלכותיה כלומר דהכי משמע שלאחר כמה שנים שהאריך
אין זמן בזה. משום דהוה מכוסה תחת קשריו. הדר חזא ביה רבי בבישות. דקסבר שהוא כתב להאי שטר מקושר דאיכא טירחא
במלכותו כתב השטר שלוה ממנו (ולא מחפש) ואין יכול לטרוף לקוחות שקנו מבעל חובו באותן שנים שעברו. אמר רב אושעיא
וטעי ביה. כלומר מוטב היה לכתוב פשוט שמגולה הכל: אמר לו כלך מלשון הרע. כלומר לא היה לו לומר מי כתבו אלא היה
לא איכא הכי אלא ארכן קורין לו בשנה ראשונה ויכול לטרוף לקוחות מאותה שנה ואילך. ודלמא עברוהו לאחר י"ח שנים או
לו לומר אני לא כתבתיו: וקא פסיק סדרא. היה גומר אחד מחמשה ספרים שבתהלים: כמה מיושר כתב זה. הרבה כתוב בדקדוק:
לאחר כ' שנה והדר אוקמיה וקראוהו נמי ארכן כשהחזירוהו וזה השטר נכתב בפעם שנית כשהוחזר ולא טרף כדין עד השתא.
בשלמא התם גבי שטר מקושר איכא לשון הרע. שמשליך עליו פשיעה. אבל הכא גבי ספר תהלים שאמר כו' מאי לשון הרע
איכא אדרבה שבח לו שכתבו כל כך מיושר: בא לידי רעתו. כשמשבחו כל כך מפשפשין אחריו עד שאומר ממנו דבר גנאי: ועיון
תפלה. שמחשב בדעתו איכוון בתפלתי שיעשו לי רצונו. והיינו שדומה שמנסה לבורא ברוך שמו: לשון הרע ס"ד. וכי כל אדם
א) נראה דצ"ל וכי מטי זימניה של שטר מקושר שכתוב בו וכו' יפתח אותו ומשוי ליה פשוט וכו'.
ב) נראה דצ"ל ואמר ליה הכי דבהאי שטר
פשוט יזפית מינאי וכו'.