קסה:
גט
פשוט פרק
עשירי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
התם פסולא דאורייתא. למאן דאמר בפרק המגרש (גיטין פו.)
ומשני הא קמ"ל. מתני' דקתני פשוט שכתוב בו עד אחד פסול שילמד
לו א מיי' פ"ד מהל' עדות
א) [לעיל דף לב. וש"נ],
ב) [שם וש"נ] סנהדרין ל.,
הלכה ו סמג עשין קט
גבי יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הולד כשר בכתב ידו ועד
מקושר ממנו (ב) ולהכי תנייה לעד אחד למימרא מה עד אחד
ג) כ"ה גי' הרי"ף והרא"ש
טוש"ע ח"מ סי' ל סעיף יא:
דוקא אבל כתב סופר ועד פסול לגמרי אתי שפיר אבל למ"ד נמי
פסול דאורייתא כדכתיב (דברים יט) לא יקום עד אחד באיש כו' אף
א
לז ב מיי' שם טוש"ע שם
והגי' הנכונה שאם לא כתב
אות אחת. ת"ח, ד) מנחות
סעיף יב:
התם כתב סופר ועד נמי כשר הולד ואפי' בסופר דלא מובהק קשה
שנים שבמקושר הטילו עליו חכמים פסולא דאורייתא ואם גט אינה
לח ג מיי' שם פ"ו הלכה ו
דף קז. ע"ש כתובות דף קי:
אמאי קרי ליה הכא פסול דאורייתא
מגורשת ואם שטר מלוה הוא אינו
ע"ש, ה) [כתובות שם מנחות
סמג שם טוש"ע ח"מ
שם], ו) [לחמשים רש"ש],
וי"ל דההיא כאביי דהכא סבירא ליה
טורף ממשעבדי אבל אם יש שם עד
סי' מו סעיף כט:
מתניתין הא קא משמע לן דשנים במקושר
לט ד מיי' פכ"ז מהל'
ז) [חמשים רש"ש], ח) רש"ל
אי נמי הכא מיירי שהסופר בעצמו
אחד בעל פה עם עד אחד החתום
כעד אחד בפשוט מה התם פסולא דאורייתא
סלעים, ט) רש"ל מ"ז, י) רש"ל
מלוה ולוה הלכה יד
❖
חתם או שכתבו קרוב או פסול:
בשטר אז יהיה השטר כשר לגמרי
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
מיני,
אף הכא נמי פסולא דאורייתא תדע דשלחו
הכא נמי פסולא דאורייתא. לאו
סי' מב סעיף ה:
דמצטרפין: תדע דשלחו ליה כו'.
מ ה טוש"ע שם סעיף יא:
מתם חברייא לר' ירמיה עד אחד בכתב ועד
דאורייתא ממש דגט מקושר
ושלח להו דמצטרפין דשלחו ליה
מא ו מיי' פכ"ז מהל' מלוה
הגהות הב"ח
אחד על פה מהו שיצטרפו אליבא דתנא
א)
ולוה הל' יד טוש"ע שם
מדרבנן הוי כדאמר לעיל אלא מה
חכמים לר' ירמיה לבתר דאפקוהו
(א) גמ' תנו רבנן כסף
סעיף ה:
קמא דרבי יהושע בן קרחה לא תיבעי לך
שהולד ממזר מדרבנן כי היכי דהוי
מבי מדרשא כדאמר בפרק לא יחפור
מב ז מיי' שם טוש"ע שם
כצ"ל ותיבת אמר נמחק:
(ב) רשב"ם ד"ה ומשני
דאפילו שנים בכתב ושנים על פה לא
סעיף ו:
ממזר בפסול פשוט קרי ליה דאורייתא
(לעיל דף כג:) אפקוהו לר' ירמיה מבי
מג ח ט י כ ל מ נ מיי'
וכו' ולהכי תנן לעד אחד
מצטרפי אלא כי תיבעי לך אליבא דר' יהושע
ולאו דוקא ורשב"ם פירש פסול
מדרשא ועל דא עיילוהו כדאמרינן
פכ"ז מהל' מלוה ולוה
למימרא מה עד אחד פסול:
(ג) ד"ה אליבא וכו' דתניא
במסקנא: מהו שיצטרפו. דנימא
הלכה יז סמג עשין צד
דאורייתא דלא גבי מבני חרי ואין
בן קרחה שנים בכתב ושנים על פה הוא
לעולם אין עדותן מצטרפת
טוש"ע ח"מ סי' מב סעיף
❖
נראה לרבי דאפי' (ה) כי הוי פסולא
כמאן דחתימי תרוייהו בשטרא דמי:
דמצטרפי אבל עד אחד בכתב ואחד על
יג:
עד שיראו שניהם כאחד וכו'
אליבא דת"ק דר' יהושע בן קרחה כו'.
דרבנן לא היה גבי מבני חרי:
ואין עדותן מתקיימת בב"ד
פה לא מצרפינן או דלמא לא שנא שלח
אימא נסכא. תימה לרבי מאי
עד שיעידו: (ד) ד"ה אליבא
פלוגתייהו בסנהדרין בפרק זה בורר
דרבי יהושע בן קרחה
להו אני איני כדיי ששלחתם לי אלא
רבינו גרשום
קושיא תפסת מועט תפסת
(דף ל.) דתניא (ג) אין עדותן מצטרפת
שנים בכתב: (ה) תוס' ד"ה
ב
כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו אמר
הכא וכו' דאפילו אי הוי
למיטרף [מלקוחות]. אלא
(ו) והכי הוי מצי לדחויי דנסכא פחות
בב"ד עד שיראו שניהם כאחד רבי
פסולא: (ו) ד"ה אימא נסכא
קשיא מתני'. לאמימר א"כ
ליה אנן הכי מתנינן לה דשלחו ליה חברייא
מדינר מיהו עוד קשה דבכתובות פרק
יהושע בן קרחה אומר אפי' בזה אחר
וכו' והכא הוי מצי לדחויי:
מאי קמ"ל מתני' פשוט
(ז) בא"ד ותימה דאי נסכא
שכתב בו עד אחד פסול
לרבי ירמיה שנים שהעידו אחד בבית דין
בתרא (דף קי:) אמרי' כתוב בו בבל
זה אין עדותן מתקיימת עד שיעידו
פחותה מאיסר שאין בו רק
פשיטא. ומשני הא קמ"ל
מגבהו ממעות שבבבל כתוב בו כסף
שניהם כאחד רבי נתן אומר שומעין
זה ואחד בבית דין זה מהו שיבואו בית דין
שמונה פרוטות מאי קושיא
דשני עדים החתומין על
אה"נ דפחות משמונה
סתם כל מה שירצה לוה מגבהו פירוש
דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר
השטר מקושר כעד אחד
אצל בית דין ויצטרפו אליבא דתנא קמא
ב)
פרוטות קאמר דהא מה
דחתום בפשוט דמי: מה
מטבע פחותה של כסף ופריך ואימא
שומעין דבריו והני שני מחלוקות של
שירצה קאמר התם דהיינו
דר' נתן לא תיבעי לך דאפילו בחד בית
התם. בפשוט אי ליכא אלא
❖
נסכא ותימה וכי נסכא פחותה
ר"י בן קרחה ורבנן ודרבי נתן ורבנן
מטבע פחותה כצ"ל:
עד אחד חתום איכא פסולא
(ז)
דינא נמי לא מצטרפי אלא כי תיבעי לך
דאורייתא. דאפי' תפיס
התם מפרש טעמא איבעית אימא קרא
מאיסר שאין בה רק י) [שמונה] פרוטות
מלוה מחמת ההוא שטרא
אליבא דר' נתן בחד בי דינא הוא דמצטרפי
ואב"א סברא: השתא.
ומאי שנא נסכא ממיני פרוטות דהא
השנים החתומים
מפקי' מיניה. אף הכא
לעזי רש"י
אבל בתרי בי דינא לא מצטרפי או דלמא
במקושר דחתימו ביה תרי
מה שירצה קאמר ג התם היינו מטבע
בשטר ורוצין אנו לקיים עדותן בשטר
קינונ"ש [קויניונ"ש].
סהדי בלבד הוי פסולא
❖
לא שנא ושלח להו אני איני כדיי שאתם
פחות של כסף מדפריך עלה ואימא
שהן חתומין בו או שנים בעל פה
דאורייתא ואי תפיס מפקינן
פרוטות, מטבעות קטנות.
מיניה דלא סגיא בלא ג'
שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה
פריטי ומשני פריטי דכספא לא עבדי
לענין לגבות ממון בעדותן בלא שטר
סהדי: תדע. ודאי דעד אחד
אינשי מכלל דמטבע פחותה של כסף
אין מצטרפין אם לא שראו שניהם
שיצטרפו מר בר חייא אמר הכי שלחו ליה
בכתב ועד אחד על פה
מוסף רש"י
א
מצטרפין לעדות אחת
דעבדי אינשי נותן לו והכא נמי
כאחד את עדותן ואע"ג דממה נפשך
שנים שהעידו בב"ד זה וחזרו והעידו בב"ד זה
ואימא נסכא. חתיכות
וכשרין דשלחו ליה חבריא
בשמעתין משמע הכי דגריעי מאיסר
תרוייהו אחד מנה קא מסהדי:
כסף (כתובות קי:). ואימא
לר' ירמיה: אליבא דת"ק לא
מהו שיבוא אחד מכל ב"ד ויצטרפו אליבא
אליבא דר' יהושע . שנים בכתב
פריטי. ותאמר שיתן לו
אם נפרש דמכח גריעותא מקשה אימא
תיבעי לך. דאפי' שנים
(ד)
דר' נתן לא תיבעי לך השתא עדים מצרפינן
נחשת או כסף שוה מאה
בכתב ושנים על פה שלא
נסכא דאי לא גריע טפי מאיסר
ושנים בעל פה מצטרפין אפי' אם בזה
פרוטות (שם). אימא נסכא.
ראו זאת העדות ביחד אלא
דייני מיבעיא אלא כי תיבעי לך אליבא דת"ק
ברישא הוי ליה לאקשויי ואימא פריטי
אחר זה ראו עדותן אבל אם עד
חתיכה אחת של זהב שקורין
זה ראה מחלון זה שלוה
❖
פלט"א (מנחות קז.).
דר' נתן עדים הוא דלא מצרפינן אבל דייני
פלוני מפלוני מנה והכי נמי
אחד בכתב כו': אמר ליה. רב אשי
ורבינו
אידך ולא היו מכירין זה את
מצרפינן או דלמא ל"ש שלח להו אני איני כדיי שאתם שלחתם לי אלא כך
לאמימר אנן הכי מתנינן לה כו' ולא
זה ודאי לא מצטרפי הואיל
ולא ראו עדותן יחד: כי
מוסף תוספות
תקשי מיניה לאביי דאמר אין
דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו רבינא אמר הכי שלחו ליה שלשה שישבו
ב
תיבעי לך אליבא דר' יהושע
מצטרפין: מהו שיבואו ב"ד. זה אצל
לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכי למכתב במותב תלתא הוינא וחד
א. דכתב ידו כעדים דמי
בן קרחה. דאמר בזה אחר זה
ושטרא מעליא הוא וכדתנן
מצטרפי הואיל דעל מנה
ב"ד אחר לצרף עדותן ששמעו וישפטו
ליתוהי או לא שלח להו אני איני כדיי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת
הוציא עליו כתב ידו שהוא
אחד מסהדי ומצטרפי שנים
לפי העדות: אליבא דת"ק דרבי נתן.
חייב לו גובה מנכסים בני
בכתב ושנים בעל פה הכי
תלמידכם נוטה ג שצריכין למכתב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי ועל דא
למעלה פירשתיה ובשראו שניהם כאחד
חורין, אלמא דשטרא
נמי מצטרפי הואיל דמסהדי
עיילוהו לרבי ירמיה בבי מדרשא: מתני' כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעין
מעליא הוא, אלא מיהו לא
עדות אחת. אבל עד אחד
ד
אפס לא העידו בבית דין כאחד בהכי
גבי ממשעבדי משום דלית
בכתב ועד אחד על פה אע"ג
עשרין אין לו אלא עשרין זוזין מאה דאינון תלתין סלעין אין לו אלא מנה כסף
פליגי רבי נתן ורבנן: ומת אחד מהן.
ליה קלא. ריטב"א גיטין פו.
דתרוייהו הוו לעדות אחת
ב. [ו]למה נאמר נסכא
אהדדי לא מצטרפי הואיל
זוזין דאינון ונמחק אין פחות משתים כסף סלעין דאינון ונמחק אין פחות
לאחר שהעידו העדים על חתימת ידם
ה
שהיא גדולה, הא יד בעל
דאחד בכתב ואחד על פה.
משתים דרכונות דאינון ונמחק אין פחות משתים כתוב בו מלמעלה מנה
בפני שלשה ואין קיום השטר אלא בג'
השטר על התחתונה. שיטה
או דלמא לא שנאומצטרפי:
מקובצת בשם הרא"ש.
שיצטרפו. אלמא דמצטרפי:
דבעינן ב"ד לקבל העדות: וחד ליתוהי.
ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה ו הכל הולך אחר התחתון
ג. [ו]מאי קושיא, דאין
א"ל לעולם לא מצטרפי.
דלא מתחזי כשיקרא מאי דכתיב ברישא
ה"נ דהא קאמר מה שירצה
והאי דאמריתו דמיבעי לר'
א"כ למה כותבין את העליון שאם ג)ז תמחק אות אחת מן התחתון ילמד מן
מגבהו. כתובות קי: תוד"ה
ירמיה לא הכי קא מיבעיא
במותב תלתא הוינא ובסופו לא נחתמו
העליון: גמ' תנו רבנן אמר כסף אין פחות מדינר כסף כסף דינרין ודינרין
ואימא, ועיין בהגהות הב"ח,
ליה כלל. כלומר [לא]
(א) ח
אלא שנים: על דא עיילוהו. שהשיב
ועיין מהרש"ל דקושית תוס'
מש"ה שלחו ליה דאנן ההיא
כסף אין פחות משני דינרין כסף כסף בדינרין אין פחות מבשני דינרין דהב
ט
י
היא וכי נסכא פחותה מאיסר,
להם כהוגן דהא דאפקוהו ששאל שלא
בעיא הכי מתנינן לה. שנים
כסף אמר מר כסף אין פחות מדינר כסף ד) ואימא נסכא אמר רבי אלעזר
ועיין מהרש"ל שם בכתובות
שהעידו עדות אחת והעיד
כהוגן רגלו אחת חוץ לתחום ו) ורגלו
מדוע ליכא לפרש קושית
עד אחד עדותו בב"ד אחד
דכתוב ביה מטבע ואימא פריטי אמר רב פפא באתרא דלא סגי פריטי
אחת בתוך התחום ועל דא אפקוהו
כ
ל
התוס' כמו שפי' בהגהות
ואחד העיד בב"ד אחר
ז)
❖
הב"ח, ועיי"ש במהרש"א.
והלכו למדינת הים. מהו
דכספא תנו רבנן דהב אין פחות מדינר דהב דהב דינרין ודינרין דהב אין
מבי מדרשא בפרק לא יחפור והשתא
מ
שיבא בית דין אצל בית דין
הוא דעיילוהו: מתני' כתוב בו.
פחות משני דינרין דהב דהב בדינרין אין פחות מבשני דינרין כסף דהב אמר
ויצטרפו דכעדים דמי:
אליבא דת"ק דר' נתן לא
בשטר מלוה זוזים מאה דאינון עשרים
רבינו גרשום (המשך)
מר דהב אין פחות מדינר דהב אימא נסכא אמר רבי אלעזר דכתב מטבע
ה)
נ
תיבעי לך דאפי' בחד בי
סלעים לוה פלוני מפלוני ואף על פי
דינא לא מצטרפי. אם
ליה משום דשפיר פשט
מסהיד זה שלא בפני חבירו
[דהא] דאפקוהו (לעיל בפ'
שמאה זוזי הרי הן (בכלל) כ"ה סלעים אין למלוה אלא (מנה) כ' ח) זוזים דיד בעל השטר על התחתונה והמוציא מחבירו עליו הראיה ושמא כך
לא יחפור) משום דאיבעיא
וזה שלא בפני חבירו אפילו
פי' מאה זוזים גרועים וחסירים שאינן שוין אלא כ' סלעים: אין לו אלא מנה. מאה זוזים שיש לפרש כך זוזים מאה דאינון תלתין סלעים קלים
ליה רגלו אחת של ניפול
בב"ד אחד כ"ש בשני בתי
דינין לא מצטרפי: כי תיבעי
שאינן שוין אלא כ"ה סלעים דיד בעל השטר על התחתונה. הסלע ארבעה דינרין המנה כ"ה סלעים: ונמחק. המנין שכתוב בו אחר דאינון:
בתוך חמשים ורגלו אחת
חוץ לחמשים מהו: כתוב
לך אליבא דר' נתן. דאמר
דרכונות. בלע"ז קינונ"ש והם דרכמונות שבספר עזרא (ב): ומלמטה מאתים. כשכפל דבריו בשטר: הכל הולך אחר התחתון. אלא שלא
בו. בשטר זוזין מאה חייב
שומעין דבריו של זה היום
יהא כתוב בשיטה אחרונה: למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל את דבריו שכותבין ושונין אחריות ממון זה כך וכך קבלתי
פלוני לפלוני: ונמחק אותו
ולכשיבוא חבירו למחר
סכום ואינו ניכר. ודאי אין
שומעין את דבריו: שנים
עלי ועל ירתיי כו': גמ' ת"ר כסף אין פחות מדינר כסף. כסף לוה פלוני מפלוני: כסף דינרין או דינרין כסף אין פחות משני דינרין כסף.
שהעידו בב"ד על חתימת יד
זוזי דאינון פחות משנים:
לוה דהכי משמע כסף שני דינרין לוה פלוני מפלוני: כסף בדינרין אין פחות משני דינרין זהב כסף. דכסף בדינרין משמע כסף לוה פלוני מפלוני
דרכונות. של זהב שלועזין
שני עדים והלכו להם שנים
מוקוסי: ת"ר כתוב בשטר
מאותן ג' בתי דינין למדינת
שוה שני דינרין של זהב וכדמפרש לקמן [קסו.] שכתוב כסף בדינרי משמע בדינרי זהב אבל בדינרין היינו שני דינרין של כסף ט)(אין פחות מכסף
כסף. סתם לוה פלוני מפלוני
הים והשתא לא מצי הוי חד
בשוה שני דינרין של זהב): זהב בדינרין אין פחות משוה שני דינרין של כסף.
אותו זהב שלוה וכדמפרש לקמן [שם] דדינרין משמע של כסף:
בודאי אין פחות מדינר כסף
ב"ד וחזרו והעידו בב"ד
אחר והלכו להן שנים מהן
שהוא חייב לו. ואי כתב לו
פריטי כסף דינרים או דינרים כסף
וחזרו העדים והעידו בב"ד
לוה פלוני מפלוני אין פחות משני דינרין של כסף. דינרין אין פחות משנים. אבל אם כתב כסף בדינרי חייב פלוני לפלוני משמע כסף
והלכו להם שנים ונשתייר אחד מהן מכל בית דין ובית דין מהו שיבוא אותו אחד שנשתייר מכל בית דין ובית דין דהוין ג' בתי דינין
חייב לו שהוא שוה ב' דינרין (דינרים) של זהב. אין פחות מב' דינרי של זהב מכסף חייב לו: ואימא נסכא. חתיכה של כסף קטנה
ויצטרפו לקיים השטר בעדותן. אליבא דר' נתן דאמר שומעין דבריו של זה היום וכשיבוא חבירו למחר שומעין לו. לא תיבעי לך
חייב לו: ואימא פריטי. קטנים של כסף. דאית ביה מטבע: דלא סגיא פריטי דכספא. ומטבע שלהם אין פחותה מדינר ומשום הכי
דודאי מצטרפי. דהשתא עדים דלא בקיאי כולי האי מצטרפי. דייני דבקיאי ומובהקים לחקור ולדרוש לא כ"ש דמצטרפי. והא פלוגתא
היכא דכתב כסף סתם משמע דינר: ת"ר אי כתב בשטר זהב סתם לוה פלוני מפלוני אין פחות מדינר זהב ה' פשיטים למשקל ברזל.
דר' נתן ור' יהושע במס' סנהדרין בפ' דיני ממונות זה בורר לו שלשה: ב"ד שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן. קודם שחתמו
וקיום השטר צריך ג' ב"ד וצריכי למיכתב במותב תלתא הוינא כו': ועל דא עיילוהו לר' ירמיה בבי מדרשא. לכל חד וחד כדאית
ואי כתב זהב דינרין או דינרי זהב אין פחות משני דינרים של זהב. ואי כתב זהב בדינרין אין פחות מבשני דינרין כסף דזהב