קסו:
גט
פשוט פרק
עשירי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ועמדו קינין. שני תורים או שני בני יונה קרויין קן: ברבעתים.
ובספר רבינו תם מצאתי במשנה כריתות במילתיה דרבן שמעון
בן
מו
א) צ"ל דר"ע דלא חייש לפשיעה.
א מיי' פכ"ז מהל' מלוה
רש"ש, ב) [בת"י או ה' קינין בב'
ולוה הלכה יד סמג עשין
גמליאל והשאר עליה חובה ומתחלה היה כתוב ואין השאר עליה
ברביעית דינר שני תורין ברובע דינר דהיינו מ"ח פרוטות דקצ"ב
צד
טוש"ע ח"מ סי' מב
רבעים ולמה היה לו ליקח שימכר
חובה ומחק ואין וכן היה נראה עיקר אבל יש תימה שבכל הספרים
פרוטות יש בדינר בפ"ק דקדושין (דף יב.) והכי מפרש בד' מחוסרי
א
סעיף ו:
ביחד ב' קינים בב' רבעים אלא],
מז
ג) רש"א רבעתים, ד) רש"א ד',
ב ג מיי' שם הלכה טו
(ג) הוא כתוב [ואין] בין בכריתות בין
בתורת כהנים בין בכאן עוד
כפרה (כריתות י:) ודכוותה אשכחן במסכת מעשר שני (פ"ב מ"ט ע"ש)
ה) ונקט שיעור דכל קן דהיינו ב'
טוש"ע שם ס"ז:
ב"ש אומרים בריבעא כסף ובריבעא
יש לדקדק דלא גרסינן ואין דאי
מח ד מיי' שם טוש"ע שם
פרידות אף שלא צריך אלא נגד
❖
מעות דהיינו ריבעא דינר: ת"ר
גרסינן ליה כי מוקי טעמא דר"ע
סעיף טו:
פרידה אחת דהיינו חטאת ומשום
ועמדו קינין בו ביום ברבעתים: כתוב
א)
חטאת שמתו בעליה ואע"ג.
ילמד תחתון מן העליון באות אחת.
לפשיעה לוקי טעמא (ד) דסבר
מלמעלה וכו': תנו רבנן ילמד התחתון
רש"ל, ו) כמו עוד י"ל. רש"ל,
א
מוסף רש"י כרשב"ג ולא שייך פשיעה לדידיה
שחסר מן התחתון כגון חנן מחנני ענן
ז) [צ"ל בפרק קמא דף יו"ד:],
מן העליון באות אחת אבל לא בשתי
ח) שייך למשנה לעיל קסה:,
מענני: אבל לא בשתים. כגון חן
מיהו יש לדחות דמדקאמר תאמר על
❖
ט) שייך למתני' דלעיל קסה:,
ועמדו קינין בו ביום
אותיות כגון חנן מחנני וענן מענני מאי שנא
מחנני ען מענני: והוה ליה רובא
אחת מהן משמע שכולן חובה עליה:
ברבעתים. ב' קינין בשני
שתי אותיות דלא דלמא מיתרמי שם בן
רביעית דינר כסף. ל"א רבעתים
דשמא. דכולי האי ודאי לא ילפינן
(הג"ה. ובפירוש אשכנזים ראיתי
❖
לשון חצי הוא (כריתות ח.).
הגהות הב"ח
ארבע אותיות והוה ליה פלגיה דשמא אי
כתוב רשב"ג ורבי יוחנן בן נורי ורבי
מעליון ששתי אותיות לא חיסר הסופר
(א) רשב"ם ד"ה קפל וכו' אלא
הכי אות אחת נמי דלמא מיתרמי שם בן
וינתן הממון למי ששמו כך כמו שכתוב
עקיבא מדמי להו לטבילתה ופליגי
ב
נקט הכי משום: (ב) ד"ה
רבינו גרשום
בתחתון: ספל מלמעלה. ספל אדירים
שתי אותיות והוה ליה פלגיה דשמא אלא
אבית שמאי ואבית הלל. עד כאן):
דאסוכי קא מסכי להו סוכמין
רבעתים. היינו רובע דינר
אותן: (ג) תוס' ד"ה (בע"א)
(שופטים ה) הפקיד פלוני לפלוני: קפל
דליהוי רביעי אלא חצי קרי
שתי אותיות היינו טעמא דלמא מיתרמי
ה"ג נכנס וכו' שבכל הספרים
ריבעתן דהשתא נתזלזלו
מלמטה. טליתות שראויין לקפל. ויש
כדפירש בקונטרס
שם בן שלש אותיות והוה ליה רובא דשמא
היה כתוב ואין בין בכריתות:
בפחות ממה שאמר ולהכי
והכי מוכח בפרק ארבעה מחוסרי
פותרין גימטריא הוא ספל וקפל והבל
(ד) בא"ד לוקי טעמא דר"ע
נשבע ותיקן כך שלא יתאחרו
אמר רב פפא פשיטא לי ספל מלמעלה
ב
דסבר: (ה) ד"ה רבעתים וכו'
שם היולדות ושלא יתבטלו
כפרה (כריתות דף י: ושם) דקאמר
הוא והוא הדין לכל הכלים דעלמא
מפריה ורביה: פיס' היה כתוב
דת"ר האומר הרי עלי בסלע
וקפל מלמטה הכל הולך אחר התחתון בעי
עשירית האיפה בפרוטה מנלן דת"ר
אלא (א) הכי נקט משום דבעי עלה
למזבח יביא כבש וכו' ומדחס
בשטר מאתים מלמעל'
רב פפא קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי
רחמנא עליה דדלות למהוי חד
ומלמטה מנה או מנה מלמעלה
האומר הרי עלי (ה) סלע יביא כבש
במסקנא קפל מלמעלה וספל מלמטה
משיתסר בעשירות כו'
ומאתים מלמטה הכל הולך
מי חיישינן לזבוב או לא תיקו ההוא דהוה
כו': מי חיישינן לזבוב. שחיסר רגלה
שאין לך דבר שקרב בסלע אלא כבש
ג
ומדרבעתי': (ו) בא"ד לעיל
אחר התחתון. ובלבד שלא יהא
מינה בההוא פירקא גר בזמן
בשיטה אחרונה דאמרינן דהאי
כתב ביה שית מאה וזוזא שלחה רב שרביא
ותנן עמדו קינים בו ביום ברבעתים
של קו"ף ונעשית סמ"ך ובהא נמי ילמד
הזה צריך שיפריש רובע לקינו:
דחזר וכתבו למטה משום
מעליון: תיקו. והמוציא מחבירו
ומדחס רחמנא עליה דדל להוי
קמיה דאביי שית מאה איסתירי וזוזא או
(ז) בא"ד ובפרק קמא דכריתות
דלמעלה לא דק והשתא
מפרש רש"י קינין בדינרי זהב
חד משיתסר בסלע כו' ומדרבעתים
עליו הראיה דכיון דמסתפק דינא
מלמטה דק. וכיון דהכל הולך
דלמא שית מאה פריטי וזוזא אמר ליה דל
ד
שני קינין בשני זהובים קן
אחר התחתון א"כ למה כותבין
חד משיתסר בסלע שמע מינה דהיינו
לבי דינא היאך יוציאו מיד המחזיק.
לדינר זהב קינין בריבעתים
פריטי דלא כתבי בשטרא דאסוכי מסכן להו
את העליון כו'. הא סיפא ע"כ
רובע דינר ונראה דגרס רבעתים
ולא דמי לממון המוטל בספק דקיימא
שני קינין בשני רביעי דינר
מיירי בהיכא דממון שוה בין
ג
ומשוי
כסף ולפי זה יוכל להיות וכו'
מלמעלה בין מלמטה: שאם
ולא רבעתיים מאחר שהוא רובע
לן חולקין דהתם עיקר המעשה אין
היה יכול לומר שלשה בג'
תמחק אות אחת מן התחתון.
דינר כדפרישית דאי גרסי' רבעתיים
א"כ צריך לפרש דהיינו
שתי
ידוע לנו היאך היה כגון
שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה
רבעים או ארבעה קינין בד'
מפרש בגמ' במאי מיירי: ת"ר
רבעים אלא נראה דגרסינן קן
האי דקתני מתני' ילמד
רבעי חצי דינר דהיינו נמי רובע דינר וזה לא היה שום חשבון
בצדה (לעיל דף צג.) וכגון נפל הבית עליו ועל אמו (שם דף קנח:)
ברבעתים ופירוש קן:
התחתון מן העליון. באות אחת
ועוד דאמרינן לעיל (ו) בההוא פירקא (דף ט.) [גר] בזמן הזה
הלכך פוסקין להן ב"ד את הדין שיחלוקו אבל כל מקום שעלתה
(ח) בא"ד לא דק ושמא נקיט
אם תמחק מן התחתון שילמד
לה הכי לפי היוקר: (ט) בא"ד
מן העליון אבל נמחקו שתי
צריך שיפרוש רובע לקינו אע"ג שמביא קן שלם שתי פרידין
ההלכה בתיקו הואיל ואין הדיינין יודעין לפסוק את הדין היו
משמע דחטאת לא בעי סלע
אותיות בתחתון אין למדין מן
שותקין והמחזיק יחזיק במה שבידו: דאסוכי קא מסכי להו.
כדאמר התם אלמא כל הקן ברובע הוא ובפרק קמא דכריתות
ויש לומר: (י) בא"ד מדאמר
העליון. והיכי דמי ילמד
רחמנא איל שתי שנים בכסף
תחתון מן העליון באות אחת
(דף ח.) מפרש רש"י (ז) שני קינין ברבעתים ולפי זה יוכל להיות
(ב) סומכין אותן בדינרין במקום קצ"ב פרוטות כותבין דינר:
שקלים: (כ) בא"ד ושמא דנקא
כגון דכתב מלעיל חנני לוה כך
רבעתיים אבל אינו מיושב דא"כ למה נקט שני קינין בשני רבעים
איסתרי דחטאת לאו דוקא: (ל) ד"ה
וכך ולמטה כתב חנן דהשתא
א"כ למה כתוב העליון פי' ר"י
היה יכול לומר שלשה (או שני) קינין בשלש רבעים אלא נראה דגרסינן ברבעתי ופירוש קן ברובע ובדינרי זהב נמי קן בדינר
נמחק אות אחת מלמטה וילמד
ב)
ג)
וכו' שכותבין פעמיים בענין
מלמעלה דהאי חנן היינו חנני
זהב אבל בתורת כהנים מצא רבי רבעתיים בשני יודין וקשה לרבי מהא דאמרינן בפ' הוציאו לו (יומא דף נה: ושם ד"ה ונברור) במתני' ר' יהודה
הראשון של שטר: (מ) ד"ה א"כ
של מעלה. והכי נמי ענן מענני
אומר לא היה שם אלא כן אחד של זהב בלבד ותני רבי יהודה אומר לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובות ופריך ונישקול ארבע זוזי
וכו' אחר התחתון דהא אין
אבל אי כתב למעלה חנני
למדין וכו' מן העליון מאתים
ולמטה חן או למעלה ענני
ונשדי במים והנך לישתרו משמע דדמי שני פרידין היינו ד) שמונה זוזי והתם משמע חד משיתסר בסלע ואומר רבי דהיינו ארבע זוזי פשיטי
אפי' אם נמחק: (נ) בא"ד
ולמטה ען דהשתא נמחק ב'
דהיינו איסתירא סלע מדינה דהויא פלגא דזוזא אע"ג דאכתי הוה ליה למימר תרי זוזי דהיינו ריבעא דזוזא לא דק
ונקיט לה
ה) ד
ה (ח) ו)
כותבין בשטר סכום המלוה
אותיות אין למדין מן העליון
פעמיים: (ס) בא"ד כותבין את
לתחתון דלא חדא מילתא
שמא לפי היוקר שהיה בימיהם ואכתי קשה לר"י דהתם קאמר כבש חטאת דקרב בסלע והא אמרי' בפרק בתרא דכריתות (דף כז.)
התחתון לפי שהתחתון עיקר
היא: מאי שנא ב' אותיות. אם
מפני מה לא נתנה תורה שיעור למחוסרי כפרה שמא יוזלו הטלאים ואין להם תקנה לאכול בקדשים ופריך והא חטאת חלב דלא נתנה
וכו' התחתון שהרי בכל:
נמחקו מן התחתון דאין למדין
(ע) ד"ה אבל וכו' מ"מ נכתב
מן העליון משום דלמא
תורה שיעור משמע (ט) התם דלא בעי סלע ויש לומר דמצוה מן המובחר להביא בסלע דבעינן מבחר נדריך מיוחד שבעדרו ולהכי הוי
ו
ונמחק גרע מהיכא: (פ) ד"ה
מיתרמי למעלה שם בן ד'
דבר הגון להביא סלע בתחלה אע"פ שכשר בפחות כדאמרי' בפרק ז) בתרא דכריתות (שם) מדאמר רחמנא איל (י) בכסף שקלים מכלל
דלמא וכו' דמדקאמר דלמא
אותיות כגון נחור והאי נח
❖
וכו' ותימה הוא דליגזור:
דכבש בן שנה בסלע ועוד קשה לר"י דבפרק איזהו מקומן (זבחים דף מח. ושם) אמר חטאת בת דנקא והיינו מעה שתות דינר והוא חד מכ"ד
דכתב בתחתון דנמחק הוה ליה
פלגא דשמא ואין למדין מן
בסלע ומשמע דדנקא דוקא כגון הראיה שתי כסף וחגיגה מעה כסף דבחגיגה פ"ק (דף ו. ושם) ובפ"ק דבכורות (דף יא. ושם) אמרינן פטרוזא
העליון: דלמא איתרמי שם בן
בת דנקא על שה של פדיון פטר חמור והיינו מעה ושמא דנקא לאו דוקא אי נמי לכל הפחות דנקא דהכי אמור רבנן עין יפה
(כ)
ב' אותיות. דלוה. כגון דן נח
ז
מוסף תוספות
שם וכי נמחק מהן אות השתא
סלע עין רעה דנקא ח ועוד יש להקשות מהא דאמר במנחות בפרק בתרא (דף קז: ושם ד"ה כבש) הרי עלי שור כו' כבש יביא הוא ונסכיו
א. ולא חידש רשב"ג כלום
צריך למילף חצי השם מן
בסלע וליכא לתרוצי הא דקאמר בחטאת בת דנקא והכא סלע שהנסכים משלימין לסלע שהרי עשירית האיפה שיביא למנחת הכבש בפרוטה
בעיקר הדין אלא שפירסם
העליון: אלא להיכא דנמחק ב'
ברבים שהיא אוכלת בזבחים.
אותיות מן התחתון היינו
כדקאמר התם והיאך ישלים מן הנסכים בשלשה ועשרים חלקים של סלע ועוד אומר רבי דשיבוש הוא דחטאת אינה טעונה נסכים
ריטב"א. ב. [ורשב"ג ד]נכנס
טעמא דאין למדין מן העליון
אם
כדאמר בעלמא (מנחות דף צ:) אלא הכי איכא לשנויי כדפרישית: ח) כן למה כתוב (ל). פירש ר"י דבשלמא אם צריך שיכתבו בשני
לב"ד ולימד נראה שלא היקל
דלמא מיתרמי שם בן ג'
על ד"ת אלא לטבילות מדמי
אותיות כגון משה או דוד
מקומות קודם שיטה האחרונה שאין ללמוד מן השטר עד שיכתבו שתי פעמים אתי שפיר מה שכותבין פעמים מענין הראשון של
לה לגמרי, דאי מחוייב ה'
ולהיכא דנמחקו ב' אותיות מן
אם
שטר דהיינו הלואה ובענין השני שמדבר באחריות אבל מאחר שלמדין מן התחתון לבדו למה כותבין העליון באחד מהן דיו: ט) כן למה
טבילות כיון דטבל ליה חדא
התחתון היינו טעמא דאין
כתוב העליון שאם תמחוק כו'. האי טעמא לא שייך בהא דאמר הכל הולך אחר התחתון (כדאמר) ואין למדין מן העליון כלום ואם
א"צ לטבול עוד. כריתות ח.
למדין מן העליון משום דנמחק
(מ)
תוד"ה נכנס. ג. שהסלע הוא
רובא דשמא וגזרינן ב' אותיות
כתב למטה מנה אין למדין מן העליון מאתים אם נמחק קצת מן התחתון ועוד דאות אחת לא שייכא כלל להני גווני אלא מילתא באפי נפשיה היא
ד' דינרים ורובע דינר היינו
דהן פלגא דאין למדין אטו ב'
וקאי אהא דאמר כותבין שטר סכום המלוה פעמים וקאמר מה שרגילים לכפול בדברים בשטר כגון שמות האנשים כדאמרינן בגמ' כגון חנן
י"ו רבעים. רש"י כריתות י:
אותיות דהוי רובא אבל היכא
(נ)
ד. כדאמר בפ' אע"פ
דנמחק אות אחת למדין מן
מחנני שאם תמחוק אות אחת מן התחתון ילמוד מן העליון שלומדין חנן מחנני והיינו באות אחת ובפירוש רבינו חננאל כתוב א"כ למה כותבין
(כתובות סד.). מנחות קז:
העליון דודאי אות אחת אי
את העליון משמע כדפרישית והא דלא קאמר א"כ למה כותבין את (ס) התחתונה לפי שהתחתונה עיקר וכן פירש רבי שלא הוצרך ליתן טעם
תוד"ה כבש. ה. [ד]אורחיה
נמחקת ליתא רובא דשמא:
דהש"ס בכל דוכתא ד' זוזי,
אמר רב פפא הא פשיטא לי.
למה כותבין התחתונה שהרי בכל טעות שיטעה בעליון יתקן ע"י התחתון אפי' בדבר שאין לומר שכן רצה לכתוב בעליון ט ולכך כותבין התחתון
ולאו דוקא, כדאשכחן בפ'
אי כתב מלמעלה ספל שחייב
שאם יטעה יתקן מתחתון כי בשניהם לא יאותו שיטעה : אבל לא משתי אותיות. פירש רשב"ם אלא יתן למי ששמו כך ששתי אותיות
י
איזהו נשך (ב"מ סט:) שקול
פלוני לפלוני ולמטה בשטר
ארבע זוזי ואימא ליה לפלניא
כתב קפל כלומר דבר מקופל
לא חסר הסופר ומשמע שלא היה מעמידו בנמחק האות ואתא שפיר לספרים דגרסי במתני' שאם לא כתב אות אחת כו' אבל לספרים
דלוזפן זוזי ובפ"ק דגיטין (יג.)
וכפול כמו מקטורן שהוא
דגרסי במתניתין שאם תמחק אין לפרש כן דהא משמע דקאי אמתניתין דקתני שאם תמחק אות אחת כו' ואות אחת דמתניתין נמי
דאי בעי שקיל ארבע זוזי
מכוסה מן בגד מבחוץ או שאר
מישראל ופסיל ליה ובפ'
בגד כפול ודאי הכל הולך אחר
אין לפרש אלא כפי ברייתא זו ואומר רבי דבגירסא זו צריך לפרש דבנמחקו שתי אותיות מיירי דכולי האי לא גמרינן מעליון ולא יגבה
יא
המקדיש שדהו (ערכין כט.)
התחתון וגבי נמי בעל השטר
כלל ואע"ג דאי לאו אהדר לדיבוריה לא הוה פסלינן ליה במאי דלא כתב אלא חדא זימנא מכל מקום (ע) נמחק ונכתב גרע מהיכא
שקיל ארבע זוזי ושדי בנהרא.
קפל. אבל הא קא מיבעיא לי
דלא נכתב כלל דכיון דשתי אותיות שבעליון אין ניכרות בו שמא לא החזיר דבריו אלא לשנות השם מאחר דחזינן ביה ריעותא בשתי אותיות:
שם. ועיין יומא נה: תוד"ה ונברור.
קפל מלמעלה וספל מלמטה
ו. דודאי מה"ת יכול להביא
מהו. מי חיישינן לזבוב ואיכא
(הגה"ה. בתוספתא תניא לעולם התחתון ילמוד מן העליון במקושר באות אחת ולא בשתי אותיות ונראה לר"י דבחזרת וקנינא מיניה
אפי' בפרוטה. מנחות קז: תוד"ה
למימר בתחתון נמי קפל הוה
מיירי דמחלקינן במקושר וצריך עיון. ע"כ הגה"ה): דלמא מיתרמי שם בן שלש אותיות. תימה היכא דלא הוי רובא מיהא אמאי
כבש. ז. אלא כלומר דמים
אלא זבוב דיבק האות דרגל
קלים בעלמא, שלא ניתן לה
של ק' ועשאו ס' וגובה קפל
לא ילמוד (פ) ומדקאמר דלמא מיתרמי כו' משמע דמשום הך חששא פסולין בכולהו ותימה הוא ליגזור באחריני ולהפסידו משום הך
קצבה. רש"י זבחים מח.
דילמד מעליון אי לא: ההוא
חששא: ספל וקפל.
פירש רבינו תם ספל ס' פלגי כמו שלשים חצאין דלעיל במי שמת (דף קמה.) חצאי סלעים קפל ק' פלגי
ח. אבל פחות מדנקא מיקרי
שטרא דהוה כתב ביה שית
עבריינא, ומ"מ אם הוזלו והם
מאה סתם וזוזא. חייב פלוני
ורבינו חננאל מפרש שתי לשונות ספל ספל ממש כדפירש הקונטרס קפל כלי אחד ששמו כן יב ועוד לשון אחר פירש יג ספל סאה ופלגא
שמנים בפחות מדנקא מתכפר
לפלוני: אסתירי היינו סלע:
קפל קב ופלגא: אסוכי מסכי. לשון מנין כמו סך מקרי דרדקי (לעיל דף כא.) סך קירי פלסתר (ע"ז דף יא:) :
יד
בהם, ובאשמות אפי' אם הם
וזוזא. היינו דינר: פריטי לא
שמנים וטובים כשהוזלו
מצית אמרת דאסוכי מסכי
ומשוי
בפחות מכסף שקלים אינו
מתכפר משום דכתיב כסף שקלים. כריתות י: תוד"ה מכלל. ט. [ד]כיון שהתחתון סותר את העליון אמרינן מיהדר קא הדר ביה מעליון ולפיכך הלך אחר התחתון. שיטה מקובצת בשם הרא"ם. י. ושמא תאמר ולמה לא אמרו בה לילך אחר פחות שבלשונות
על הדרך שאמרו בזוזין מאה דאינון תליתן... מפני שבאלו דבור אחד הוא והאחד תלוי בחברו וכל שכותב מאה שהם מאתיים או מאתיים שהם מאה וכיוצא בזה אינו נוטל אלא בפחות שבלשונות אבל כל שהם דבורים מחולקים וכל אחד מהם דבור בפני
עצמו ואינו צריך לחברו ולא תלוי בו אין זה אלא שדקדק בתחתון יותר מבעליון וחזר בו מן העליון ולפיכך אין למדין אלא מן התחתון. מאירי. יא. [ד]אין לנו ללמוד מן העליון אלא מיעוט השם או מיעוט המלה א"נ מחציתן אבל לא רובן, אבל אות
אחת כיון שלא יתכן לעולם שיהא שם או מלה פחות משתי אותיות אפי' אם יהא אותו שם קטן בן שתי אותיות או מלה קטנה בת שתי אותיות שנמצא אותה אות שלמדין מן העליון חצי שם או חצי המלה למדין ואין בכך כלום הואיל ואינה רוב השם או
רוב המלה. שיטה מקובצת בשם הרא"ם. יב. וה"ה לשאר כלים ונקט הכי כדי שתבוא בהם השאלה דשאל לבסוף אם חיישינן לזבוב. ריטב"א. יג. דלשון נוטריקון הוא שהיו כותבין. ריטב"א. יד. ומכאן אתה למד דכל שטר שכתוב בו מאה וחמשה דינרים
וכיוצא בו המאה דינרין הם ואין אומרים שהם מעות דא"כ אסוכי מסכי להו. ריטב"א.