גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
קסז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומשוי
(ה) ליה זוזי. תימה זוזי נמי משוי
איסתרי. סלעים:
יד בעל השטר על התחתונה. ולית ליה אלא
איסתרי דמסכי להו
מט א מיי' פכ"ז מהל'
א) רש"ל מ"ז, ב) כתובות כא.
ע"ש, ג) (עי' תוס' כתובות כא:
מלוה ולוה הל' טז ועי'
איסתרי דאינון כל אסתירא פלגא דזוזא כך פירש ר"ח. ונראה לי
באיסתרי א"כ לית לן למימר מהאי טעמא שית מאה
ד"ה האמר), ד) לקמן קעה:,
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
דזוזי יקבל דאסתירי הוו סלעים ויש בכל אחד ארבעה דינרין אבל
זוזי אלא שית מאה איסתרי שגדולים יותר וי"ל דזוזי רגילים לכתוב
א
ה) [שבת יט. חולין קה.],
צד טוש"ע ח"מ סי' מב
ו) [בערוך ערך ככא ב' גרס
סעיף טו:
אסתירא פשיטי אינהו ודאי הוו פלגא דזוזא דהיינו סלע מדינה
בשטרות אע"פ שיש מטבע גדול ממנו (ו) כדאשכחת בזוזי צורי דקאמר
נ ב טוש"ע ח"מ סי' סט
לככיה פי' מחק השינים של
כדאמרי' בבבא קמא (דף לז.) גבי
בכ"מ ארבע זוזי ולא חשבינן להם
בי"ת של מעלה ושל מטה],
סעיף [א] ב:
נא ג מיי' פי"א מהלכות
ז) [ב"מ כד.], ח) צ"ל בפ"ב,
התוקע לחבירו בעובדא דחנן בישא:
בסלעים ופירוש רבינו חננאל שפירש
ומשוי להו זוזי מאי
אמרת שית מאה
❖
ט) צ"ל דאומרת. רש"ש,
מלוה ולוה הלכה ג סמג
אמר אביי לא לחוי איניש חתימת ידיה
דאיסתרי יהבינן ליה והן פחותין
איסתירי וזוזא (שית מאה זוזי וחד זוזא) יד
עשין צד צה טוש"ע ח"מ שם
(א) א)
כו'. אדם שצריך לכתוב חתימת ידו
מזוזי כדאמר איסתרא פלגא דזוזא
סעיף א וסי' לט בטור:
בעל השטר על התחתונה אמר אביי האי
א
ב)
ג)ב
נב ד ה מיי' שם פכ"ז
הגהות הב"ח
לא נהירא דמאי אמרת אינו מתקיים
על קלף ולהשליך לבית דין כדי שיכירו
מאן דבעי למחוי חתימות ידיה בבי דינא לא
הלכה יג סמג שם
בית דין חתימתו כי ההיא דאמרינן
בשום מקום אלא נראה לרבי כרשב"ם
(א) גמ' שית מאה איסתרי וזוזא
ב
טוש"ע ח"מ סי' מב סעיף ד:
לחוי בסוף מגילתא דלמא משכח לה אחר
נג ו ז ח מיי' שם הלכה יב
(שית מאה זוזי וחד זוזא) תא"מ
בכתובות בפרק האשה שנתארמלה
מתוך הלשון דקאמר מאי קאמרת
ונ"ב ר"ח לא גרס ליה:
טוש"ע שם סעי' ג:
וכתיב דמסיק ביה זוזי ותנן ד) ג הוציא עליו
דמשמע דהא ליכא למימר כמו מאי
(דף כא.) כגון ראובן ושמעון שהיו
נד ט מיי' פ"ב מהלכות
(ב) רשב"ם ד"ה אמר אביי וכו'
דאמרינן התם: (ג) ד"ה
כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני
גירושין הל' ג ופכ"ד
אמרת לסטים מזויין כו' (קדושין דף
חתומין בשטר ומת שמעון ואין מי
אמצרא וכו' והעוברים על גשר:
מהל' מלוה ולוה הל' א סמג
חורין ההוא בזבינא דאתא לקמיה דאביי
שיכיר חתימת שמעון אלא ראובן ואחד
יא.) ולספרים דגרסי אלא מאי איכא
ג
(ד) ד"ה והבעל נותן שכר שכר
עשין נ וסימן צד טוש"ע
הגט: (ה) תוס' ד"ה ומשוי
אה"ע סי' קכ סעיף ג:
מן השוק ואמרינן התם שיכתוב
למימר אי שית מאה איסתרי וזוזא אי
(ב)
אמר ליה ניחזי לי מר חתימות ידיה דכי אתו
נה י מיי' פכ"ד מהל' מלוה
להו זוזי תימה זוזי נמי משוי
ראובן כתב ידו וישליכהו לבית דין ובית
שית מאה זוזי וזוזא יד בעל השטר על
רבנן מחוו לי מעברנא להו בלא מכסא אחוי
להו איסתירי: (ו) בא"ד
ולוה הלכה א סמג עשין
דין מקיימין חתימת ידי ראובן הכתוב
התחתונה לפי אותן ספרים יכול בטוב
כדאשכחן בזוזי וכו' ולא
צד טוש"ע אה"ע סי' קי
ליה בריש מגילתא הוה קא נגיד ביה א"ל
חשבינן להו בסלעים: (ז) ד"ה
סעיף א:
בשטר מכתב ידו שהשליך בב"ד ואין
לפרש דאיסתרא בציר מזוזא והוו
נו כ מיי' שם הל' ג ועי'
אע"פ שאין וכו' ולא נתן עד
ה) כבר קדמוך רבנן אמר אביי ד מתלת ועד
צריך ראובן להעיד על כתב ידו שבשטר
הני זוזי זוזא צורי מיהו רבינו חננאל
תשרי וטרפה שלא כדין
במ"מ ופ"ב מהל'
עשר לא לכתוב בסוף שיטה דלמא מזייף
מלקוחות: (ח) בא"ד עד שעת
גירושין הל' ג סמג שם
זה כתב ידי ובאין ראובן ואחד מן
גריס מאי אמרת שית מאה איסתרי
נתינה דהכי פרכינן כצ"ל ותיבות
טוש"ע שם וסימן קכ סעיף ג:
וכתב ואי איתרמי ליה ניהדריה לדבוריה
השוק ומעידין על חתימת שמעון
וזוזא יד בעל השטר על התחתונה
ה
שלא כדין נמחק: (ט) ד"ה
ל מיי' פכ"ד מהל' מלוה
ושובר וכו' ולא נתנה עד תשרי
ולוה הל' ב ועי' במ"מ ופ"ב
תרין תלתא זימני אי אפשר דלא מיתרמי
ואמר אביי כשיחתום ראובן להשליך
ור"ת היה גריס בסוכה (דף כב: ושם
ואזלא מזבנא לכתובתה:
מהל' גירושין הל' ד' ועי'
לב"ד לא יחתום בסוף הקלף אלא
ד"ה כזוזא) זוזא מלעיל כאיסתרא
ליה באמצע שיטה ההוא דהוה כתיב ביה
(י) בא"ד מצי לאוקמי בשובר
בהגהות סמג שם טוש"ע
❖
❖
דאית ביה הקנאה:
אה"ע סי' קי סעיף א:
בתחלתו שלא יהא חלק מלמעלה שמא
מלתחת ומפרש זוז שעומד בראש
תילתא בפרדיסא אזל מחקיה לגגיה דבי"ת
ו)
ההר שהוא גדול דומה לאיסתרא
ימצאנו אדם רע ויכתוב בחלק שלמעלה
וכרעיה ושויה ופרדיסא אתא לקמיה דאביי
לעזי רש"י מחתימתו אני החתום לויתי מפלוני כך
שהוא קטן לעומד למטה ד:
מוסף רש"י
ואמר ליה מאי טעמא רויח ליה עלמא להאי
לא
לכתוב בסוף שיטה. פירוש אי
וכך ממון ותנן הוציא עליו כתב ידו
וכתיב דמסיק ביה זוזי.
סגויזצ"א [ציגוני"א]. צפחת
וי"ו ז) ז כפתיה ואודי ההוא דהוה כתב ביה כתב לשון נקבה דכתב תלת ולא
❖
כו' והיינו חתימת ידו כדתנן (גיטין דף
למעלה מן החתימה יכתוב שזה
עור לשאיבת מים מבארות.
כתב תלתא: אף על פי שאין אשתו
מנת ראובן ושמעון אחי הוה להו אחא
החתום לוה ממנו מנה וכותב כך
עא:) כתב סופר ועד כשר ואמר ר'
אני פלוני החתום למטה לויתי
דשמיה אחי אזל כתב ביה וי"ו ושויה ואחי
עמו. וא"ת וליחוש שמא כתב ליתן
ירמיה חתם סופר שנינו: בזבינא. מוכס
מנה מפלוני (כתובות כא.).
מוסף תוספות
הוציא עליו. מלוה, כתב ידו.
וישראל היה: כי חלפי רבנן. ותשלח כתב
אתא לקמיה דאביי אמר ליה מאי טעמא
בניסן ולא נתן עד תשרי וטרפה (ז)
ה
ח
של לוה שהוא חייב לו ממון ואין
א. דאיסתירא גדולה היא
ידך למחול המכס אמחול להן: הוה נגיד.
מלקוחות שלקחו הפירות מן הבעל
דחיק ליה עלמא להאי וי"ו כולי האי כפתיה
כאן עדות אחרת (לקמן קעה:).
מזוזא כדאמרינן בפ' הישן
גובה מנכסים בני חורין.
(סוכה כב:) כזוזא מלעיל
עד תשרי למאן דאמר דאף לאחר
מושך בקלף כדי שיחתום אביי מלמטה:
ואודי ההוא שטרא דהוה חתים עליה רבא
וממשעבדי לא דלית ליה קלא
כאיסתרא מלתחת. שיטה
אמר אביי מתלת ועד י' לא לכתוב
שנתן עיניו לגרשה אוכל פירות עד
לדבר שאינו עשוי בעדים
מקובצת. ועיי"ש בתוד"ה כזוזא.
ורב אחא בר אדא אתא לקמיה דרבא אמר
בסוף השיטה. דמזייף וכתב לתלת
שעת נתינה (ח) שלא כדין ו דהכי
(כתובות כא.) דלא גובה
ב. [דלפירושו] הא דאמרינן
ליה דין חתימות ידא דידי היא מיהו קמיה
ממשועבדים אלא מלוה הכתוב
מאי אמרת שית מאה אסתירי
תלתין ולארבע ארבעין ולחמש חמשין
פרכינן סוף פ"ק דבבא מציעא (דף
בשטר שיש בו עדים, דכיון דאיכא
וזוזי שהרי יד בעל השטר על
דרב אחא בר אדא לא חתימי לי מעולם
וכן עד עשר יכתוב לעשר עשרין
יט.) על מצא גיטי נשים דקאמר בזמן
תרתי, שטר ועדים מפקי ליה
התחתונה מתפרש בניחותא
לקלא ולקוחות הוא דאפסידו
כפתיה ואודי א"ל בשלמא דידי זייפת אלא
מה יש לך לומר על כרחך
אבל אחד עשר אינו יכול לזיופי דצריך
שהבעל מודה יחזיר לאשה ומשני
אנפשייהו שלא חקרו בדבר ויניחו
שית מאה איסתירא שהן
דרב אחא בר אדא דרתית ידיה היכי עבדת
למכתב אחד ועשרים וכי כתב בין
התם דאמרינן לה אייתי ראיה מאימת
בני חרי למוכר לגבות מהם
גרועין מזוזי שהרי יד בעל
❖
(לקמן קעה:).
השטר על התחתונה. ריטב"א.
אחד עשר וי"ו נראה דחוק ומינכר:
מטא גיטא לידך וה"מ בנפל דאיתרע
אמר אנחי ידאי אמצרא ואמרי לה קם אזרנוקא
ג. ורבינו שמואל פי'
וכתב: מתני' טכותבין גט לאיש אע"פ שאין
ואי איתרמי ליה. ארבע או חמש
הוא דמצריך הכי אבל הכא דלא נפל
דאסתירי הכתוב אצל זוזין
(שהן גרועין מזוזי) הוא סלע
בסוף שיטה: ליהדר. ולדכריה להאי
אמאי לא חיישינן להכי ואור"י דלא
רבינו גרשום
אשתו עמו והשובר לאשה אע"פ שאין בעלה
י
מדינה שהוא חצי זוז צורי
מקדים איניש פורענותא לנפשיה
סכומא עד דמיתרמי ליה באמצע שיטה
כדאיתא בב"ק (לז.) בעובדא
להן לפרוטות בסכום חשבון
עמה כ ובלבד שיהא מכירן ל והבעל נותן שכר
דאפי' אם יזייף וכתב אין למדין אלא
הלכך היכא דאיתיליד ריעותא דוקא
דחנן בישא, כי כסף מדינה
היו מצטרפין אותן ומשווי
כותבין
שמינית צורי ולפיכך סלע
להו זוזי בשטרא ולא כתב
מן התחתון כדקתני מתניתין: ההוא
חיישינן והכי אמרינן ח)בפ"ק דגיטין
מדינה שיש בו ד' דינרי מדינה
פריטי: יד בעל השטר על
דהוה כתב ביה תילתא בפרדיסא. כך היה כתוב בשטר זבינית לפלוני
(דף יח.) דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה שיכתוב לה גט קודם
הוא חצי דינר צורי, והשתא
התחתונה. ולא מגבי שית מאה
מפרשינן באתמה שנאמר שית
זוזי וזוזא: מתלת ועד עשר
בגינתא דאית לי תילתא בפרדיסא אזל הלוקח מחקיה לגגיה דבי"ת
שירצה לגרשה וגיטין הבאים ממדינת הים ז קלא אית להו ח:
מאה איסתרי וזוזא כי אין לך
לא ליכתוב אינש בסוף שיטה.
ושובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה.
מכאן ומכאן ושוויה ופרדיסא וא"ל מכרת לי תילתא דגינתא וכל
וא"ת וניחוש שמא כתבה
לומר כך שזה לעליותא הוא
של שום שטר דאי כתב בסוף
ואנן קיי"ל יד בעל השטר על
שיטה תלת מצי זיופי המלוה
הפרדס כולו והא שטרא: ההוא שטרא דהוה כתוב ביה מנת ראובן
ליתן בניסן ולא (ט) נתנו עד תשרי ומזבנא לכתובתה בטובת
התחתונה, הא אין לך לומר
וכתב תלתין והכי נמי מארבע
ושמעון אחי. דאית להו באתרא פלונית מנת חלק קרקע שיש לשני
הנאה ואזיל בעל וטריף לקוחות שלא כדין הא פריך הכי בפ"ק דב"מ
ט
י
אלא שית מאה זוזי מדינה
מצי למכתב ארבעין וכן כל
וזוזא. ריטב"א. ד. [ל]מי
החשבון עד עשר מצי לזייף
האחין והוו להון אחא אחרינא ששמו אחי והוה ליה מנתא בהדייהו ואזל
(דף כ.) על מצא שובר ומשני ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שט"ח
שמודד האויר (בין הסכך)
אבל אי כתב אחד עשר בסוף
הלוקח ושדא ביה וי"ו ושוייה ואחי וטען דמנתא דתלתא זבינית: דרתיתא
לחבירו וחזר ומחלו מחול שאף מוחלת לבעל אם היתה רוצה ואביי משני
מלמעלה כי הדדי כשרה לפי
שיטה לא מצי לזיופי ולמכתב
ידיה. ידיו רותתות ואותיות חתימתו פורחות: אמצרא. על חבל הנטוי
שהוא עומד כפרוץ (דפרוץ
עדיו בחיתומיו זכין לו והא דשביק מתני' ופריך אברייתא משום דמתני'
אחד ועשרים משום דצריך
יא
כעומד כשר) אבל העומד
למכתב ו' בין אחד ועשרים
משפת הנהר אל שפתו שניה והעוברים (ג) גשר קצר נשענים בו
מצי לאוקמי (י) בשטר דאית ביה הקנאה אבל התם קתני אין האשה
מלמטה בארץ ומעיין כלפי
ואי מזייף להאי ו' איכא היכרא
ועוברים והוא נע ונד כל שעה: אזרנוקא. סגויזצ"א בלע"ז שבו
מודה כו' דמשמע שאומרת שלא נתנתו לבעל עדיין ומה בכך אם בהקנאה
מעלה ודומה כי הדדי פסולה
ודחיק משאר אותיות. ומשום
לפי שהאויר שהוא רחב כי
הכי נקט מתלתא דקודם תלתא
דולין מים מן הבור: קם אזרנוקא. עלה עליה וחתם וכל גופו נע ונד
מיירי אע"ג דמצי לפרש דאומר ט) מזוייף הוא משמע דמיירי בכל ענין אין
זוזא דומה בעיניו קטן
לא כתבי בשטר חשבון אלא
וידיו רותתות: מתני' כותבין גט לאיש.
כותבין וחותמין לו והוא
האשה מודה בין שאמרה מזוייף בין שאומרת לא נתתיו עדיין לבעל:
כאיסתרא מחמת שהוא רחוק
לוה סלע כותב פלוני לוה סלע
ממנו, וראיה לדבר ונהי
וכן לשנים כותב סלעין ולא
יגרש בו את אשתו כשירצה אע"פ שאין אשתו עמו בשעה שנותנין לו
כותבין שנים ומעוט סלעים שנים. ואי
בעינינו כחגבים (במדבר יג)
הגט כתוב וחתום דהא לא בעינן דעתה שהרי היא מתגרשת בעל כרחה: ושובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה.
דלדידה חוב
וכוכב גדול בשמים דומה
קשיא לך היכא דכתב סלע
בעינינו כקטן. סוכה כב: תוד"ה
בסוף שיטה יכול לכתוב סלעין
הוא ולבעלה הוי זכות וזכין לאדם שלא בפניו והיא צריכה להזהר בו שלא יבא ליד בעלה עד שתקבל כסף כתובתה: ובלבד שיהא מכירן.
כזוזא. ה. ואזיל בעל וזבין
הא לא קשיא דכיון דסלעין
בגמ' [ע"ב] מפרש לה: והבעל נותן שכר. (ד) הגט. טעמא מפרש בגמ' [קסח.]. ושכר השובר דזכותו הוא דלא תהדר ותגבה כתובתה זימנא אחריתא:
פירי מניסן ועד תשרי. רמב"ן.
סתם לא הוי אלא שנים משום
וכל זמן שלא נתן היה לו
ההוא פורתא לא מזייף אלא
כותבין
לאכול ולמכור פירי נכסי מלוג
מתלת ולעיל דזיוף גדול הוא
שלה שתקנו חכמים לבעל לאכול פירות של נכסי מלוג אשתו שנפלו לה לירושה. רש"י ב"מ יט. ו. [דלמ"ד כיון שנתן עיניו
מזייף: ואי מתרמי ליה. בסוף שיטה חד מכל חשבון זה מתלת ועד עשר: ניהדריה לדיכוריה. בההוא שטר תרי תלת זימני כך
לגרשה שוב אין לבעל פירות] שפיר יש לה לטרוף כל מה שמכר משעת כתיבה, והא פלוגתא במס' גיטין בפ' שני (יז:). שם.
וקיבל עליו פלוני אחריות של כך וכך סלעין ואי אפשר בחד מתלת דלא מתרמי החשבון באמצע שיטה ואי מזייף בסוף נלמוד
ז. אע"פ שיש זמן מרובה בין כתיבה לנתינה לא חיישינן להכי דנהנו... חידושי הר"ן. ח. ואי איתא למטרף אמרינן ליה אייתי
מההוא דאמצע שיטה: ההוא שטרא דכתב ביה תלתא בפרדיסא. זבן פלוני לפלוני: אזל. הלוקח בעל השטר ומחק ב' מלמעלה
ראיה אימת מטא גיטא לידך וכדאמרינן גבי מצא גט אשה בשוק. חידושי הר"ן. ט. כלומר בזול לפי שנותן מעותיו בספק
ומלמטה ושויה ו' ופרדיסא דמשמע תלתא בשדה זבן ליה וכוליה פרדיסא כלומר תלתא ופרדיסא: רויח ליה עלמא להאי ו'
שאם תמות היא יירשנה בעלה ויפסיד מי שלקחה, ואם ימות בעלה או יגרשנה יהיה לוקח במקומה ויגבה כתובתה. רש"י ב"מ
דופרדיסא: ההוא שטר דהוה כתב ביה מנת ראובן ושמעון [אחי]. כלומר שראובן ושמעון שהן אחין מכרו לי מנת שלהן חלקן
יט: י. [ד]מפיק לשובר שכתוב בניסן ויקדום לשטרו של לוקח ויחזיק הבעל בקרקע המיוחדת לכתובתה שלא כדין. שם.
שירשו מאביהן: אזל וכתב ו' ושויה ואחי. ראובן ושמעון ואחי זבינן לי מנת שלהם: האי מאן דמחוי אחתימות ידיה בבי דינא.
יא. דא"נ הכי הוה כי מטא שובר לידיה בתשרי זוכה למפרע בו מזמן חתימתו ולא היה ממכרה שבנתיים כלום. רש"י ב"מ כ.
כדי שיכירו ב"ד אם יבוא להם היום ומחר חתימה דומה לזה שידעו שהוא חתמו ואם אינו דומה לזו שידעו שזיוף הוא: לא
ליחוי בסוף מגילתא. בגליון מלמטה אלא מלמעלה דאי כתב למטה דלמא משכחת לה אינש ומזייף וכתב על גבי חתימתו דמסיק
ביה זוזי כך וכך והוא חתום למטה ותנן כו': ההוא בזבינא. בעל מכס: אחוי ליה אביי חתימתו בריש מגילתא. והיה רוצה לזייף על גבי חתימתו שיהא חייב לו: אין חתימות ידי הוא. שהיה דומה לכתיבתו: בשלמא חתימת ידי מצית לזיופי שפיר. משום
דבחור אנא וכוונת כתיבתי: דרתית ידיה. מחמת שהיה זקן היו ידיו רותתות היכי מצית לכוונו: א"ל אנחי ידא אמצרא. במעבר הנהר היה נסר קטן קצר כמו גשר ומזה בשפת הנהר קבוע יתד ובעבר האחר יתד האחר וקשור חבל מזה לזה וסומכין שם
ידיהן כשעוברין על גבי אותו נסר צר ומירתת מכח המים ועל אותו נסר הנחתי ידי והיתה מרתת כיד של זקן וזייפתי: זרנוקא. שקורין ציקיניא שדולין בבור דרתת ועליה הנחתי ידי: מתני' כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו. מפני שהאשה מתגרשת
בעל כרחה: והשובר לאשה. אם באת אשה לב"ד ואמרה כתבו לי שובר מכתובתי שאתן לבעלי שגרשני כשיפרע לי כתובתי כותבין לה אע"פ שאין בעלה עמה: ובלבד שיהא. הסופר ובית דין מכירין האשה והאיש שלצורך עצמן הן מבקשין: והבעל