קסז:
גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כותבין
שטר ללוה. בהא נמי פריך (ג) התם וניחוש שמא כתב
כותבין שטר ללוה. להיות מזומן בידו לתת למלוה כשילוה לו מעות
נז
א) [לקמן קעג.] ב"מ יב:,
א מיי' פכ"ג מהל' מלוה
ב) [וליכא למיחש למחזי כשקרא
ולוה הלכה ה ופכ"ד
אע"פ שאין מלוה עמו: והלוה נותן שכר. בגמרא [קסח.] פריך פשיטא
ללוות כו' ומוקי לה בשטרי אקנייתא ואביי אמר עדיו
הלכה א סמג עשין צד
כיון שהוא כותב חובתו עי' תוס'
וליחוש
דלמא כתביה לאתתא דלאו דיליה
דהלוה נותן שכר שהרי כל הנאה שלו: אין כותבין שטרי אירוסין.
בחיתומיו זכין לו:
ב"מ יב: ד"ה כותבין], ג) לעיל
טוש"ע ח"מ סי' לט סעיף יג:
נח ב מיי' שם פכ"ד הלכה
עז: קנא. [קדושין כז.],
ומגרש לה. פירש רשב"ם ומתכוין להתירה להנשא שלא כדין ותימה
מפרש ו)באלו מגלחין (מו"ק דף יח) שטרי פסיקתא כדרב גידל כמה אתה
ד) כתובות קב: [קדושין ט:],
ב טוש"ע שם סעיף יז:
נותן לבנך כך וכך כו': אלא מדעת
לי והא בפני עדים יתננו לה והם
נט ג מיי' פכ"ד שם הלכה
ה) [במשנה שבמשניות שניהם
וכן נראה בפי' הרשב"ם], ו) [צ"ל
שניהם. אבי חתן ואבי כלה: ונשואין.
יקראו את הגט כדאמרינן בגיטין (דף
א סמג שם טוש"ע ח"מ
כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו
א)א
ב)
בכתובות קב:], ז) רש"א האשה
סי' רלח סעיף א:
כתובה: שטרי אריסות. מקבל שדה
יט:) דמיבעי לאקרויי גיטא ויראו
ואין כותבין למלוה עד שיהא לוה עמו והלוה
ס ד מיי' שם הל' ב טוש"ע
הזאת, ח) רש"ל וגי' רש"א של
ב
למחצה לשליש ולרביע: וקבלנות.
העדים שאין זה שם האיש ועוד
שם סעיף ב:
יוסף בן שמעון שאומר על פלונית
(ד)
ז)
נותן שכר כותבין שטר למוכר אע"פ שאין
❖
ג)ג
סא ה מיי' שם הל' א סמג
כו' אשת שמעון שא"כ,
חכירות כך וכך כורין לשנה: שטרי
בלאו הכי ליחוש דלמא כתביה
לוקח עמו ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר
שם טוש"ע אה"ע סי'
בירורין. בגמ' [קסח.] מפרש: כל מעשה
לאיתתא דלאו דיליה כיון שאין מכירין
לב סעיף א וסי' נא:
עמו והלוקח נותן שכר אין כותבין שטרי
סב ו מיי' שם הל' ב וסמג
ד
ד)ה
הגהות הב"ח
בית דין. כגון אדרכתא דמודעינן
האשה ויכתוב הגט לאיש אחר (ה)
שם טוש"ע שם סי' נא
אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם ו והחתן
ללוה ואזיל ופרע בטרם שיכתב:
כשמו ויתן הגט לאיש אחר ששמו
(א) גמ' וממטי ליה לאיתתיה
בהג"ה:
נותן שכר אין כותבין שטר אריסות וקבלנות
סג
ז מיי' שם הלכה א:
דהיאך ומגרש לה וזימנין
ושניהם נותנין שכר. בשטרי בירורין.
ז
כשמו ויתן הגט לאשת האיש להוציא
סד
ח מיי' שם הלכה ב:
תיזיל כתבה אשה כצ"ל ונ"ב
אלא מדעת שניהם והמקבל נותן שכר אין
ובגמ' [שם] מפרש פלוגתייהו: שניהם.
מבעלה כתובתה וכן נ"ל דמקשה ול"ג
ח
ט
סה
גירסת רשב"ם: (ב) רשב"ם
ט מיי' שם הל' א ב
ומגרש לה: שם האיש בגט וה"ה
ד"ה וניחוש וכו' דבעי מכירן
סמג שם טוש"ע ח"מ
העדים כותבין שני שטרות לזה אחד
כותבין שטרי בירורין וכל מעשה ב"ד אלא
סי' יג סעיף ב:
וכו' והיה שמו ראובן ועתה
ולזה אחד: גמ' שיהא מכיר שם
לשם האשה. תימה אמאי נקט שם
מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר רשב"ג
סו
י מיי' פ"ב מהל'
הרגיל והחזיק שיקראו לו כאן
האיש בגט. הסופר והעדים צריכין
האיש בגט ושם האשה בשובר וי"ל
יוסף לפי שרוצה לגרש אשת
גירושין הל' ג סמג עשין
אומר לשניהם כותבין שנים לזה לעצמו ולזה
ה)
יוסף בן שמעון שבמקום
נ טוש"ע אה"ע סי' קכ
לעצמו: גמ' מאי ובלבד שיהא מכירן אמר
דלא חש לפרש כולהו אלא נקט שם
שיכירו שזהו שמו דאיכא למיחש אין
פלוני: (ג) תוס' ד"ה כותבין
סעיף ג:
אותו דמכתיב הכתב דעלייהו קתני
גט זה אלא לאיש אחר ויבא לרמות
סז כ מיי' פכ"ד מהל'
וכו' נמי פריך בפ"ק דב"מ
רב יהודה אמר רב ובלבד שיהא מכיר שם
וניחוש שמא: (ד) ד"ה וליחוש
מלוה ולוה הלכה ג ועיין
במתני' והוא שיהי' מכירן שהרי
ולהגבות כתובה לשום אשה כדתנן
דלמא וכו' ותימה לי וכו' שאין
במ"מ סמג עשין צד טוש"ע
האיש בגט ושם האשה בשובר יתיב רב ספרא
הזכירן ולהכי נקט להו רב
(כתובות דף פט.) הוציאה גט ואין
זה שם האיש ועוד. נ"ב [דאין
אה"ע סי' קי סעיף א:
ורב אחא בר הונא ורב הונא בר חיננא ויתיב
סח ל מיי' פ"ב מהל'
לומר דהקושיא] דליחוש שמא
עמה כתובתה גובה כתובה: ושם
ומתניתין גופה לכך דברו באלו לפי
גירושין הל' ג סמג
יכתוב גט לאשה ששמו כשם
אביי גבייהו ויתבי וקמיבעיא להו שם האיש
האשה בשובר. שלא תרמה ליתנו
שכבר הוצרכו להזכירם וה"ה ודאי שם
עשין כ טוש"ע אה"ע סי' קכ
בעלה דא"כ למה נקט ומגרש
בגט אין שם האשה לא שם האשה בשובר אין
סעיף ג:
לה ומקשה שיבא לקלקל להתירה
האחר משום חששא אחרת:
לאיש שגרש אשתו ותפסיד כתובתה
סט מ מיי' פכ"ד מהל'
וליחוש לשני יוסף בן שמעון
שזה דוחק וחששא רחוקה ה"ל
על ידה: ומגרש לה. ומתכוין
שם האיש לא וליחוש דלמא כתב גיטא ואזיל
מלוה ולוה הלכה ד
להקשות דליחוש שיבא להגבות
הדרים בעיר אחת.
להתירה לינשא שלא כדין: אלא זה
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
כתובתה [דאכתי לא אסיק]
וממטי ליה לאיתתיה דהיאך וזמנין אזלא
(א)
סי' מט סעיף ג וטוש"ע
אדעתיה להקשות דליחוש לב'
בפני זה. דליכא למיחש תו מידי:
ותימה אי בהוחזקו ואליבא דמאן אי
כתבה אשה שובר ויהבה לגברא דלאו דילה
אה"ע סי' קכ סעיף ג בהג"ה:
יוסף בן שמעון אלא ליחוש
וניחוש דלמא. נפיק לו לעיר אחרת
לר"מ דאמר דעדי חתימה כרתי ליכא
ע נ (מיי') סמג שם טוש"ע
שיכתוב הגט לאשה אחרת אע"פ
❖
אמר להו אביי הכי אמר רב שם האיש בגט
י
ח"מ שם ס"ד:
שאין שמו כשם בעלה דלפי זה
כו'. לתנא דמתני' דבעי מכירין
למיחש למידי שהגט לא יהיה גט מאחר
(ב)
ליכא להקשות דליחוש שיבא
והוא הדין לשם האשה כ שם האשה בשובר
למה כותבין שום גט לשום אדם
שאין מוכיח מתוכו שהוא (ו) שלח כדאמר
להגבות [כתובתה דכיון שתבא]
והוא הדין לשם האיש וליחוש לשני יוסף בן
לב"ד להגבות לה כתובתה המה
מוסף רש"י
בכל הגט (גיטין דף כד:) כתב לגרש
אף על פי שאנו מכירין שמו והלא
יראו שאין הגט כתוב על שם
שמעון הדרים בעיר אחת דלמא כתיב גיטא
את הגדולה לא יגרש את הקטנה ודייק
שמא יוסף בן שמעון זה מעיר אחרת
כותבין שטר למוכר. שדי
בעלה אבל לחשש קלקול שיבא
ואזיל וממטי ליה לאיתתיה דהיאך אמר להו
מכורה לפלוני, ולא אמרינן שטר
להתירה שפיר יש להקשות
בגמרא הא גדולה מצי לגרש ומוקי לה
בא לכאן והיה שמו ראובן בן יעקב
מוקדם הוא, כיון דקנו מניה
דליחוש דתקרע את גיטה ולא
משום הכי כר"א דאמר עדי מסירה
ועתה הרגיל והחזיק שיקראו לו כאן
רב אחא בר הונא הכי אמר רב שני יוסף
ל
מהשתא, אי נמי כאביי דאמר
תבא להגבות כתובתה כך הבינו
כרתי ולא רבי מאיר ומאי קאמר נמי
ראובן לפי שרוצה לגרש אשת ראובן
עדיו בחתומיו זכין לו (קדושין
התוספות מפרשב"ם וגירסתו
בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין
כז.) דאינו חוב אלא למוכר וכיון
ועל זה הקשו הלא כיון שהעדים
בן יעקב שבמקום פלוני: אין חוששין
שמגרשין נשותיהן זה בפני זה אפילו
נשותיהן אלא זה בפני זה וליחוש דלמא
שהוא רוצה כותבין לו (לעיל
צריכין שיקראו את הגט המה
לו. דכל כך לא היה מחליף שמו זמן
הכי לא מגרש אם לא יכתבו דורות ואי
קנא.) אע"ג דמיחזי כשיקרא,
יראו שאין זה שם בעלה [ומשום
א
אזיל למתא אחריתא ומחזיק ליה לשמיה
דאין כאן הפסד לשום אדם אלא
הכי מפרשים] התוס' משום
מרובה פן יוודע הדבר: ברמאותיה.
אליבא דר' אלעזר פריך לדידיה נמי
למוכר עצמו, שאם יאבד השטר
שמא יבא להגבות כתובתה והיינו
ביוסף בן שמעון וכתיב גיטא וממטי ליה
לאו גיטא הוא שהרי צריכה להביא עדי
ידע ויזהר לענות הלכך אין תקנה
וימצאנו לוקח שכתב בשמו יטעון
שיכתוב גט לאשה ששמו כשם
לאיתתיה דהיאך אמר להו רב הונא בר חיננא
שלקחו מזה המוכר ואי הוא לא
בעלה ול"ג ומגרש לה:
עד דליתחזק: ההוא תברא דהוה
מסירה שנתנו לה בעלה כיון שעדי
(ה) בא"ד ויכתוב הגט לאיש
חייש להכי אנן לא חיישינן בשבילו
הכי אמר רב מ כל שהוחזק שמו בעיר שלשים
❖
חתים עלה רב ירמיה בר אבא.
חתימה אינם מוכיחין שבעלה נתנו
אחר ששמו כשמו ויתן הגט
(לעיל עז:).
יום אין חוששין לו לא איתחזק מאי אמר אביי
לאשת האיש להוציא כצ"ל ותי'
וצריכה היא עדי מסירה להביאם
לאחר זמן אתאי ההיא איתתא לקמיה
ויתן הגט לאיש אחר ששמו כשמו
דקרו ליה ועני רב זביד אמר רמאה ברמאותיה
לפנינו שבעלה מסר לה ותבקשם ולא
לתבוע כתובה ואמרה לו לאו אנא
נ
נמחק: (ו) ד"ה וליחוש לשני וכו'
רבינו גרשום
מתוכו שהוא שלו כדאמר בכל
תמצא ולמאי ניחוש לה ואי בדלא
הואי אותה אשה שאתה אומר
זהיר ההוא תברא דהוה חתים עלה רב ירמיה
ב
הגט: (ז) בא"ד שאין יודעים
נותן השכר. מן הגט לסופר:
הוחזקו איירי דהשתא כרתי שפיר עדי
שחתמת על שוברה ושמא אשה
בר אבא אתיא לקמיה ההיא איתתא אמרה
בעיר אלא בעלה א"כ מאי
אמר רב ובלבד שיהא מכיר
חתימה שאין יודעים בעיר אלא
אחרת ששמה כשמי ושם בעלה
משני: (ח) בא"ד כשם הכתוב
שם האיש בגט. שכן הוא
ליה לאו אנא הואי אמר אנא נמי אמרי להו
בגט וגם יכירו האשה המקבלת
שמו בודאי שאם אין מכירין
בעלה (ז) ומאי משני זאת אומרת שני
כשם בעלי אבל אני לא התקבלתי
אותו בשם שכתוב בגט לא יתנו
לאו איהי היא ואמרו לי מיקש הוא דקשא לה
יש לחוש שמא עצמו יכנה
כתובתי עדיין: אמר לה אף אנא
יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת
לב: (ט) בא"ד לשם האשה
שמו יוסף בן שמעון בשם
❖
ובגר לה קלא אמר אביי אע"ג דאמור רבנן
ואע"ג דאביי חייש:
חבירו ויוליך לאשתו של
אמרי להו. לסהדי החתומים עמי
אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני
אותו ששמו כן ויתן לה הגט
כיון
זה מה תיקן הלא אין ידוע שיש שנים
על השובר שאינך אותה האשה
כדי שתגבה כתובתה מבעלה
שעשה עמה קנוניא. וכן הכי
מוסף תוספות
בעיר ולעולם יגרשנה זה בשם בעלה שלא בפניו כיון שלא הוחזקו
שחתמנו על שוברה והדין עמה והם השיבו לי שטעיתי במה
ג
נמי שם האשה בשובר צריך
ואור"י דבהוחזקו מיירי ואליבא דר"א דקי"ל כוותיה פריך ואף על גב שנשתנה והוחלף קולה והדין עמהם וכבר התקבלת כתובתך:
א. [ד]לר"מ בעינן שיהא
שיהא מכיר שם האשה בשובר
מיקש קשיא. הזקינה וכבר נשתנה ונעשה קולה עבה:
מוכח מתוך החתימה שנכתב
דעדי מסירה כרתי וצריכה להביא עדי מסירה ליחוש מאחר שכותבין
שכך שמה בודאי דאם אין
לשם זה האיש ואשה זו, ולא
מכירה יש לחוש שמא תוליך
לו גט בלא אשתו אז לא יעשו הגירושין בפניהם דלמא כתב גיטא כו'
כיון מהני עדי מסירה. גיטין כד:
זה השובר לבעלה של אשה
והעדים שידעו המסירה ויכירו אותו כי שמו יוסף בן שמעון כשם הכתוב בשטר וגם יכירו שם האשה המקבלת אותו בשם שכתוב בשטר ולא
תוד"ה בעדי. ב. דעדי מסירה
ששמה כך ויאמר גרשתיה
(ח)
ידעי שפיר אם זו היא אשתו
ופרעתיה כתובתה וזהו השובר
יתנו לב לדעת אם יש עוד יוסף ב"ש אחר לבד מאותו ואם נשותיהם שוות כמו כן ואולי זאת אשת חברו ד וכשתבא לב"ד תביא עדי מסירה שתאמר
או לאו. שם. ג. [ועוד] אי
ועשתה עמו קנוניא: וליחוש.
אלו העדים ראו דיוסף ב"ש בעלי נתן לי הגט והן אומרים הן כדפרישית ואח"כ לא יחקרום ב"ד ודאי לומר שמא טעיתם כך וכך כדפרישית
ה
בלא הוחזקו הא מסקינן לקמן
אפי' היכי דמכיר שם האיש
(שם בגיטין) דלא חיישינן. שם.
בגט ולא שם האשה יש לחוש
ומשני הכי אמר רב שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה ומאחר שנתקן כך לעולם חוקרין ב"ד ודאי אם
ד. דאין עדי מסירה
דלמא שמיה כשם חבריה ושם
שני יוסף היו שם ואם היו שם שנים אין חוששין שם כלל וכמו שפירש רבי וליחוש לשני יוסף בן שמעון דאיירי שהוחזקו צריך לפרש כמו כן קושיא
ו
מדקדקים לראות אם זו אשתו
אתתיה שכותב לה הגט יכנה
כיון שמכירים שמו ושמה
אותה בשם אשת חבירו ואשתו
ראשונה דפריך וליחוש דלמא כתב כשהוחזקו דוקא דאי לא הוחזקו לא הוה מיבעי ליה לרב למימר וה"ה לשם (ט) האיש ואע"ג דאביי חייש לשני יצחק
וכתוב בגט שמו ושמה. שם.
שלו אין שמה כן כמו שכותב
בפ' האשה (יבמות קטו: ושם) אע"ג דלא הוחזקו רבא לא חייש התם ורבה נמי לא חייש היכא דלא הוחזקו כדמוכח בפ"ק דב"מ (דף יח: ושם ד"ה נפק)
ה. [ד]מעידים עדי מסירה
בגט אלא על שם אשת חבירו
בפני ב"ד שראו שבעלה נתן
הוא כותב ואח"כ ממטי האי
(ובכל הגט) ולמאי דפרישית דמוכח בכל הגט (גיטין כד: ושם ד"ה בעדי) דלר"מ אין יכולין שני יוסף בן שמעון לגרש נשותיהן עד שיכתבו דורות כיון דעדי
לה גט אע"פ שלא דקדקו אם
גט לאתתיה ומגרש לה על
חתימה כרתי אין גט אלא אם כן מוכיחין עדים הכתובין בו שבעלה נתנו לה קשה עלה דמדאוקמי פרק המגרש (שם דף פו: ושם) מתני' דשני
היא היתה אשתו. שם. ו. שלא
שם בעלה והיינו תקלה הואיל
גיטין ושמותיהן שוין כר"מ דוקא ודחי אפי' תימא ר' אלעזר ומיהו כר' מאיר משמע דאתיא לה שפיר והיכי ניחא ליה לר' מאיר הא מוכח
היה סובל זה שיתנו הגט
דאין סופר מכיר שם האשה
לאשתו. שיטה מקובצת בשם תוס'
בגט. והכי נמי שם האיש
בכל הגט דלר' מאיר אין שני יוסף בן שמעון יכולין לגרש נשותיהן אלא אם כן יכתבו דורות ויש לומר דכי מוקי לה כר' מאיר סבר שאינם
הרא"ש. ולא רצה לתרץ דאין
בשובר איכא למיחש כי האי
שוין לגמרי שהרי שלשום בדורות או סימן דעכשיו העדים החתומים מוכיחין שמיד בעלה בא הגט אם הוא בידה ומה שקורא אותם
מגרשין אלא א"כ מכירין עדים
גוונא הואיל דאין מכיר שם
שוין לפי שבמקום נתינתו אין מי שיכיר הדורות: ומחזיק ליה לשמיה יוסף בן שמעון. ז תימה מה בכך הלא צריך שיכיר שם
שזו היא אשתו דאין זו תקנה
בעלה ליחוש דלמא ממטיא
טובה דא"כ בטורח ימצאו עדי
האי שובר לגבר אחר דשם
האשה בגט ואשתו לא יכירו בשמה ולא שייך למימר שיחזיק ויש לומר שגם אשתו באה עמו אי נמי מכירין את אשתו [שלו על ידי
ח)
ח
מסירה. גיטין כד: תוד"ה בעדי.
אתתיה כשמה דהא איתתא
ז. פי' כגון יעקב ולאה אשתו
שהיא בשובר ואתו לידי תקלה
פלוני ופלוני שאמרו] שהיא אשתו של זה אבל לא שמעו איך הוא שמו שיאמרו שפלונית היא אשת ראובן שאם כן יודעים שאין שמו יוסף בן שמעון:
עומדים ביהודה ויוסף בן
דיימר לה כבר כתובתך פרועה
כיון שמעון ולאה אשתו בגליל
והרי שובר בידי הלכך צריך
ומחזיק ליה לשמיה ביוסף בן שמעון ויאמר כתבו גט לאשתי לאה והדר אזיל ליה ליהודה וממטי ליה ללאה אשת יוסף בן
שיהא מכיר שם האיש והאשה. ואכתי אע"ג דמכירין שם האיש והאשה איכא למיחש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת ושם
נשותיהן שוה ואיכא למיחש דלמא כתב גיטא כו': אלא זה בפני זה. דהשתא ליכא למיחש: ואכתי אע"ג דמכיר שם האיש ושם האשה שמעון ואע"ג דבגט נכתב בו שם גליל מ"מ תטעון לאה שביהודה לבעלה יוסף בן שמעון הלכנו אני ואתה בגליל וגרשתני
איכא למיחש דלמא אזיל חד ראובן בן יעקב למתא אחריתי ומחזיק לשמיה ויסב את שמו יוסף בן שמעון כשם חבריה וכתב גיטא וממטי שם בגט זה, שהרי א"צ לכתוב אלא מקום שהסופר והבעל והאשה שם, אבל מקום לידה לא מצינו בתלמוד. שיטה מקובצת בשם
תוס'. ח. דשמה כשם אתתיה. רבינו גרשום.
ליה לאתתיה דהיאך דשמה כשם אתתיה ואתו לידי תקלה: כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין. שכינה שמו שהיה מתיירא שמא
יבוא אדם שיכיר שאין שמו כן ויתבייש משום הכי לאחר ל' כותבין: לא אתחזק מאי. דאכתי לא עמד ל' יום: אמר אביי כגון דקרו ליה.
בפתע פתאום ועני ודאי שמו שרגילין לקרותו: ורב זביד אמר אין כותבין עד דאתחזק בעיר שמיה ל' יום משום דרמאה ברמיותיה ידע לזהר מיד כשקורין לו: ההוא תברא. שובר אשה מכתובתה שהוציא הבעל על אשתו והיא כופרת: אתאי לקמיה דרבה בר חנן אמרה ליה לאו
אנא הואי. מעולם לא חתמתי על שוברי שמא אשה אחרת היתה ששמה כשמי. ואמר לתלמידיו אנא נמי אמרי דלא איהי היא שאיני מכירה. אמרו ליה ודאי היא היא שחתמת על שוברה אלא מיקש הוא דקשה ובגר לה קלא. כלומר בשביל שהזקינה נתחלפה קולה מכמות שהיתה