קסח:
גט
פשוט
פרק עשירי
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ופלוני
גמ'
ופלוני
עדיו. החתומים בשטר כך פירש רשב"ם ונראה
הוציא.
ביום פלוני: ופלוני
שטר מחוק לפנינו שהיה כתוב
עט א ב מיי' פכ"ג מהל'
א) [לקמן דף קסט.],
ב) רש"א מ"ז, ג) ס"א כתוב
מלוה ולוה הל' יג סמג
ופלוני. היו עדים שחתומים בו: ומפרש גמרא אם כתוב בו
לר"י (ב) שמזכיר ב)(הוא הדין) נמי העדים שהעידו שראו
בו זמן ואח"כ. רש"א, ד) נ"א
עשין צד טוש"ע ח"מ סי' מא
הוזקקנו כו'. שעמדו אלו בית דין המקיימין וחקרו עדים החתומים
אותו השטר שאם ירצה הלוה היום או למחר לפסלן שיוכל לפסלן
א
ועוד תימא. רש"א, ה) ס"א
ס"א:
פ ג מיי' שם הל' יד וסמג
דשמטי מהדדי. רש"ל, ו) גי'
בו להעיד על חתימתן ונמצאו דבריהם מכוונין: גובה. מזמן ראשון
ותימה אם צריך לכתבן (ג) שאין הגמרא מזכירן וצריך עיון בתיקון
רש"ל, ז) נ"א וא"ת אפי'.
שטרות: אבל בשטרי מקח וממכר
שם טוש"ע ח"מ סי' נב
❖
הכתוב בשטר ואין צריך ראיה אחרת
סעיף א:
רש"א,
ופלוני ופלוני עדיו: גמ' ת"ר איזהו קיומו
פא ד מיי' שם טוש"ע שם
כותבין חוץ מאחריות שבו. וכותבין
ואם לאו צריך להביא ראיה אחרת
סעיף ב:
מזמן ראשון דאי מזמנא דהאידנא
על הזמן ועל סכום המעות ועל כל
במותב תלתא הוינא אנו פלוני ופלוני ופלוני
פב ה ו ז מיי' שם טוש"ע
א
הגהות הב"ח
מה שהיה כתוב בשטר: נקרע. על ידי
שמא חזר ומכרה למוכר ויוציא אח"כ
שם ס"א:
הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו
פג ח מיי' שם הל' יא סמג
(א) רשב"ם ד"ה אמר ליה
אדם: נתקרע. מעצמו: ערבאי.
שטר עליה ויאמר האידנא הוא (ד)
וכו' לאביי כו' נראה לי דרב
ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו ב ואם כתוב בו
שם טוש"ע ח"מ סי' מא
ישמעאלים: וקאנסי לארעתא דאינשי.
דזבינתה מינך והדר טריף שלא כדין
סעיף ג:
אחא בר מניומי הוה סלקא
הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן
פד ט מיי' שם הל' י סמג
אדעתיה דהכי וכו' והכי קא
ורשב"ג אומר אין כותבין אפי' בשטרי
ומתוך שהיו בעלי זרוע כופין בעליהן
קשיא וכו' וכשר דראשון
שם טוש"ע שם בהג"ה
מכוונת גובה ואינו צריך להביא ראיה ואם
❖
מקח וממכר פי' דשמא אחר שקנאה
לתת גם השטרות שלא יוכלו לערער:
לא: (ב) תוס' ד"ה ופלוני
וסי' רלט סעיף א:
לאו צריך להביא ראיה נקרע פסול נתקרע
וכו' שמזכירין נמי העדים
ליחזי מר שטרא. מה כתוב בו קודם
החזיר שטרו למוכר וחזר המכר
ג
ב
וכו' השטר שנמחק שאם
כשר נמחק או נטשטש אם רישומו ניכר
שיאנסו ממנו וכתוב לנו אחר תחתיו
והשתא אי לא עבדינן ליה שטרא
ד
ירצה: (ג) בא"ד לכתבן
רבינו גרשום
מאחר שאין הגמרא:
שאם יאנס אחד ישאר לנו שני ולזמן
להאי מהימן מוכר לומר הוא החזיר
כשר ה"ד נקרע ה"ד נתקרע אמר רב יהודה
(ד) ד"ה אבל וכו' ויאמר
פלוני נמחק שטרו שנכתב
מרובה אם תהיה ידינו תקיפה נערער
לי השטר וחזר המכר שהרי אין לזה
נקרע קרע של בית דין נתקרע קרע שאינו
האידנא הוא דהדרי'
ביום פלוני ופלוני ופלוני
ה
שטר אבל אם עושין לזה שטר איך יוכל
על שדותינו ונקחם מיד הלוקחים אותם
וזבינתה מינך וטריף שלא
עדיו. שראו שם כתוב בו כך
ג
של ב"ד היכי דמי קרע של בית דין א"ר
כדין כצ"ל: (ה) בא"ד
או אם הכירו השטר לפני
מיד הערביים: דאמר רב ספרא.
לומר שלי היא כשיוציא שטר שלו ד הלא
דכותבין שטר למוכר ואע"פ
ב"ד שיראוהו קודם שימחק
יהודה ו מקום עדים ומקום הזמן ומקום
לקמן בשמעתין: דלמא טריף והדר
הלוקח תופס השטר שהוא שלו ויאמר
שאין לוקח עמו והאחד
כולו וראו ב"ד מה שכתוב
התורף אביי אמר שתי וערב הנהו ערבאי
בידך וכו' דאפי' אין שטר
בו וראו נמי חתימת העדים
ז
טריף. זה הלוקח שקנה שדה באחריות
למוכר שטר שבידך לא החזרתיו לך
ה
לזה הלוקח שלא נכתב לו שום
יכתבו לו איש פלוני וכו'
דאתו לפומבדיתא דהוו קא אנסי ארעתא
אלא כשמכרת לי הקרקע כתבת לי
זמנין דטריף ליה מיניה בעל חוב
וכו' ליטול הקרקע:
ופלוני ופלוני עדיו שהיו
(ו) בא"ד שטר שנכתב לו
חתומין בו: אנו ב"ד פלוני
דאינשי אתו מרוותיהו לקמיה
דאביי א"ל
כמה שטרות דכותבין שטר למוכר (ה)
דמוכר ואתי איהו וטריף מלקוחות
מזמן ראשון: (ז) בא"ד ולא
ופלוני ופלוני שצריכין
❖
והאחד בידך עדיין וחכמים אומרים
ומחזיר להם אחד מן השטרות כדי
ליחזי מר שטרי' ולכתוב לן מר שטרא
תקשה לרשב"ג מכל זה:
להיות שלשה: הוציא פלוני
מתנתו קיימת וא"כ גבי מקח וממכר
לגבות בו מן המוכר והדר טריף
בן פלוני שטר מחוק לפנינו
אחרינא עליה דאי מיתניס חד
נקיטינן חד
שנכתב ביום פלוני כלומר
ליכא למיחש למידי אפי' אין שטר
מלקוחות אחריני על ידי השטר השני
בידן אמר להו מאי אעביד לכו דאמר רב
באותו זמן: ואם כתוב
מוסף רש"י
א)
לזה הלוקח שלא נכתב שום שטר לא
ואומר עתה טרפו ממני ואחזור
בו. באותו קיום: הוזקקנו
ספרא אין כותבין שני שטרות על שדה
כיון שהגיד שוב אינו
לעדותן של עדים. שראו
יוכל המוכר ליטול קרקע שאפילו
ואטרוף מלקוחות והרי שטר מכירתי
חוזר ומגיד. דבר המכחיש
מה שהיה בכתב: ונמצאת
אחת דלמא טריף והדר טריף הוו קא טרדי
עדיין הוא בידי: קא טרדי ליה.
החזיר לו שטרו אינו שלו דהא לא
את הראשון, דכתיב (ויקרא
עדותן מכוונת. שאמרו
ליה אמר ליה לספריה זיל כתוב להו הוא על
ה) אם לא יגיד, אהגדה
שהיו מכירין אף חתימת ידי
מפצירין בו: אמר ליה לספריה זיל
חזרה מתנתו ו ואפילו יש לו ראיה
קמייתא קפיד קרא (סנהדרין
העדים: גובה בעל השטר.
המחק ועדיו על הנייר דפסול אמר ליה רב
כתוב להו. שטר ומחוק אותו ואחר כך
שנתנו לו שכתב לו שטר שיקנה אותה
מד:) דגבי עדות חדא הגדה
ואין צריך להביא שום
כתיבא אם לא יגיד וגו'
ראיה עוד: ואם לאו. שלא
אחא בר מניומי לאביי ודלמא רישומו ניכר
ואותיות נקנות במסירה ובשטר לכולי
כתוב על המחק והעדים יחתמו על
מדת סדום.
(כתובות יח:).
כתבו הוזקקנו יכול הנתבע
עלמא או יש לו שטר מכירה שמכרה
הנייר ואלו לא יתנו לב שהוא פסול
ותניא נמחק או נטשטש אם רישומו ניכר
שלי שלי (ערובין מט.) לא היו
לומר שטר מזויף מחוק
עושין טובה (כתובות קב:) זה
ואיפטר מהם: אמר ליה רב אחא
הראה לעדים או לב"ד
לו השתא נמי ליכא למיחש למידי
כשר אמר ליה מי קאמינא שטרא מעליא
נהנה וזה לא חסר (לעיל יב:)
הלכך צריך עדים שיקיימו
בר מניומי לאביי כו'. (א) לי נראה
שאם כן לא יכול זה להזיקו כלום
אין מהנה לחבירו אע"פ שאין
כתיבת העדים לעדות:
אל"ף בי"ת בעלמא קאמינא תנו רבנן
ואפילו יש לו שטר שנכתב לו מחדש
דרב אחא בר מניומי הוה סלקא
חסר בכך כלום (לעיל נט.).
ואם לאו. שלא נמצא
הרי שבא ואמר אבד שטר חובי אע"פ
כי אריא ארבא. כאריה
מכוון שלא העידו אלא
ח
שהרי כתוב מאותו הזמן ז ותימה קצת
דעתיה דהכי אמר אביי לספריה
אורב (ב"מ קא:). והשליש
על כתיבת השטר בלבד
שאמרו
עדים אנו כתבנו
וחתמנו ונתננו
אם לא כתב לו שטר מכירה אלא
דנכתוב להו שטרא מעליא והדר
את שטרו. הפקידו ביד
ולא העידו שהכירו חתימת
נאמן, לפי שדאג הלוה שיחזור
לו אין
כותבין לו את
השטר בד"א
העדים צריך להביא ראיה
קנה לך איהו וכל שעבודיה למה אין
נמחקיה והדר נכתביה על המחק
ויתבענו כל החוב, ואמר לו.
קודם שיתבע עדים שהכירו
שטרי מקח
בשטרי
הלואה אבל
ונחתמו סהדי על הנייר והכי
לחוש שמא יפסידנו הלוקח על ידי שטר
לוה לשליש, אם אין אני נותן
ט
חתימת ידי עדים שהיה על
לו את המותר מכאן עד יום
השטר שהשטר ישר הוא:
(ו) שכתב לו מזמן ראשון שאע"פ ששני
קשיא ליה ודלמא לא מחקי ליה שפיר
וממכר
כותבין חוץ
מן
האחריות שבו
פלוני, תן לו שטרו. ויחזור
נקרע. בכוונה כדמפרש
משום דבעי למיכתב עליה והוי רושם
השטרות יהיה כתוב בהן יום אחד מ"מ
רבן
ויתבע הכל (ב"מ קיז: וכעי"ז
לקמן: פסול. דמשמע
נדרים כז:) ויחזור ויגבה כל
שאחרים קרעוהו שמצאו בו
לא יהיה מוחזק בה המוכר יותר מן הלוקח מאחר שיהיה גם ללוקח
ראשון ניכר ואזלי ומחקי ליה להאי כתבא בתרא ומוקי ליה אקמא
מה שכתוב בו בתחילה (נדרים
דופי או פרוע היה: נתקרע.
שטר ושמא הוא החזירו למוכר באותו יום עצמו שהקנה לו השטר מכר
והוה ליה רושם ראשון ניכר וכשר וראשון לא על המחק נכתב
שם). ולא נתן. ולא פרע
מעצמו: ומקום התורף.
(שם). ר' יוסי אומר יתן.
והוה ליה כנטשטש דאמרן לעיל רישומו ניכר כשר: אמר ליה מי סברת
שאז אין (כותבין זמן ואומר שאחר כך) חזר ומכרה לו באותו היום
כתיבת הממון להכי קרי
ג)
השליש השטר למלוה ואע"ג
טורף שבו טורף לקוחות:
שטרא מעליא קאמינא. דנכתוב ונמחקיה: אל"ף בי"ת בעלמא
עצמו ואומר ר"י דכולי האי לא חיישינן וגם לא יהא לו פנים לומר שבו
דאסמכתא היא, דסבור היה
הנהו ערבאי. ישמעאלים
קאמינא. דברים בטלים אמרתי לכתוב ולמחוק: אבד שטר חובי.
ביום החזיר לו השטר ובו ביום חזר ומכרה לו ותימה לרשב"ג למאן
לפרוע באותו הזמן, קנה
שהיו מסייעין למלך כשהיה
המלוה את השטר (שם).
הולך למלחמה והיו רגילין
דאמר לקמן (דף קעג.) צריך להביא ראיה נהי דנקנות במסירה מ"מ צריך
וכתבו לי אחר תחתיו ככל הכתוב בראשון וכגון שאין לו עדים שאבד
אסמכתא. הבטחת גוזמא
לעכב עמו במלכותו זמן
ממנו: כתבנו ונתננו לו. דליכא למימר שמא כתב ללוות ולא לוה: בשטרי
המוכר להביא ראיה שהוחזר לו השטר אפילו הוא בידו ואור"י דהכא
שאם מבטיח את חבירו לסמוך
גדול ושוב חוזרין למקומן
עליו שאם לא יקיים תנאו יתן
ובאו עמו לפומבדיתא ונתן
הלואה. אפילו אם באו לכתוב חוץ מאחריות שבו אין כותבין דאתו
אין צריך לכולי עלמא דלנפילה לא חיישינן ח ולפקדון נמי לא חיישינן
כך וכך (ב"מ מח:)
היינו דבר
להם רשות לאנס קרקעות
הכא שירא הוא להפקיד שטרו למוכר דלמא כבש ליה ויביא עדים
למיטרף ביה מבני חרי ושמא לא אבד הראשון אי נמי דלמא חזר ומצאו
דאינו נותן לו מדעתו אלא
של בני אדם שסביב
סומך על דבר שאינו, דסבור
העיר שיתפרנסו מהן כל
וטריף והדר טריף: אבל בשטרי מקח וממכר. אם אמרו עדים כתבנו
שהשדה היתה שלו עד עתה תימה לר"י שכל מוכר שדה יכול להזיק
ט
שהוא יכול לנצח ופעמים
ימות שהן שם: אתו
❖
ללוקח דכיון שכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו דזימנין דכתב
ונתננו לו כותבין לו אחר חוץ מאחריות שבו מאחר שאמת הדבר שזה
שמנצחין אותו (סנהדרין כד:).
מרוותייהו. בעלי הקרקע:
שני שטרות ונותן האחד ללוקח ולאחר שלש שנים או ארבע שיפסיד
הקרקע קנוי לו והוא ירא פן ישתקע הדבר ויערערו עליו שלא כדין
לקמיה דאביי. ואמרו ליחזי
מר שטרי' שיש לנו על אותן
הלוקח את שטרו יבא ויאמר החזיר לי השטר ויביאהו לב"ד ויגבה בלא
כותבין לו שטר מקח בלא אחריות כדמפרש לקמן (דף קסט:) שטרא
שדות שתופשים הערביים
רבינו גרשום (המשך)
ראיה למאן דאמר אין צריך להביא ראיה ואותו לא יוכל לומר לו מתחלה
דנן דכתבנוהי דלא למיגבי ביה לא ממשעבדי ולא מבני חרי כו':
שהן שלנו שאנו קנאום
מן בעליהן ולא הספקנו
ויש בו בשטר תרי ריעותא
כתבת שכתבת אז הרבה שטרות מאחר שהוא אין לו שטר ואין
רבן חדא דהתיבות אינן שלמות
להחזיק בהן ג' שנים עד
יכול להוכיח שלא החזירו לו ויש לומר דאיכא למימר שכיון שהחזיק שלש שנים בקרקע עומדת החזקה במקום השטר ויכול לומר כל
שנטלום הערביים וכשילכו
ועוד דהוא על המחק פסול
להן נחזיק בשדותינו השתא
ולא מצי למטרף ביה: ת"ר
מה שיכול לטעון אם היה השטר בידו כי יאמר מה שאין לי שטרי לא בשביל שהחזרתיו לך אלא שלא נזהרתי לשמרו לאחר שלש
לכתוב לנו מר לכל חד
וכו' ונתננו לו. שטר שאבד:
שנים ד) ותימה לרבן שמעון בן גמליאל שמכל מקום יכול המוכר לעשות שני שטרות כגון ראובן דכתב ב' שטרות שמכר שדה לשמעון ויתן האחד
מיננא שטר אוחרן עליה
אין כותבין ונותנין לו את
דארעא דאי מתניס או
השטר אחר. דלמא מכזב
לשמעון ואחד ללוי ויעשה קנוניא בינו ובין לוי ויוציא לוי אותו השטר לאחר ג' שנים שהפסיד שמעון שטרו ויטעון כי שמעון מסרו לו ונתן לו
מתביד שטרא דאית לן
ולא נאבד ואיערומי מיערם
השדה ולא יצטרך הוא להביא ראיה למ"ד אין צריך להביא ראיה וצ"ל דכי האי גוונא צריך להביא וכה"ג אמרינן לקמן (דף קעג.) דאחין הואיל
כדאמר התם עד תלת שנין
ובעי טריף והדר טריף:
מזדהר איניש בשטריה טפי
במה דברים אמורים. דאין
ה) ושמעי להדדי צריך להביא ראיה ואפי' אמרי' בעלמא א"צ ובענין אחר יש לפרש ולא תקשה לרשב"ג (ז) ו)[ולא תצטרך] לכל זה רשב"ג אומר
כותבין: בשטרי הלואה.
לא מזדהר וכי מתביד
אף שטרי מקח וממכר אין כותבין כדמפרש לקמן שיש לחוש שמא החזיר הלוקח למוכר וחזר המכר ואם לא נכתב שטר שני ללוקח
נקטינן מיהא חד שטר בידן:
כגון בעל חוב שלוה
יוציא המוכר הקרקע מיד הלוקח על ידי השטר שהחזיר לו אבל אם נכתוב לו שטר שני ללוקח אפילו יוציא המוכר על הלוקח השטר
דלמא טריף. בשטר זה
והיו קרקעותיו משועבדין
לקוחות ותו לאחר זמן מפיק
למלוה ואי כתבי למלוה
שהחזיר לו לא יועיל כלום שיאמר הלוקח שני שטרות היו לי ולא החזרתי לו אלא אחד וכיון שהאחד עדיין בידו לא חזר המכר ז)והשתא אין
שטר אוחרן והדר טרפי
שטרא אחרינא טריף והדר
להקשות אפי' כשיש שטר ביד המוכר מה יש לו להועיל והלא הלוקח יכול לומר לו קודם שמכרת לי השדה כתבת שנים או שלשה שטרות
טריף לקוחות וכל שטרי
לקוחות אחריני: הוו קא
טרדי ליה. היו מפצירין עליו
הלואה אע"פ שאין כתוב
וכתבו לך כאשר חפצת כי כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ומה שאין שטר בידי לפי שאבד ממני הא לא קשה מידי דודאי אין
שיכתוב להם: כתוב להם כי
בו אחריות הרי הוא כמו
מועיל למוכר אלא אם כן יש עדים שזה השטר שבידו הוא אותו שנתנו ללוקח ועתה חזר לידו אי נמי יבררו עדים שהחזיר לו הלוקח את
האי שטרא הוא על המחק
שכתוב בו דכל לוה חייב
ועדיו על הנייר דפסול.
באחריות החוב: אבל שטרי
השטר מקח וממכר. שמכר לו
לטרוף ממנו לקוחות אבל
לכך יועיל להם שכל זמן שזה שטר בידם אין יכול המוכר לכפור שלא מכר: ודלמא. אע"ג דכתב על המחק ועדיו על הנייר
שדהו ואמר נאבד שטרא של מכירה: כותבין לו אחר חוץ מאחריות שבו. דלא כתבי בהאי שני אחריות דכיון דלית ביה אחריות לא
מחק נמי לעדי קיום עד שיהא רשומו ניכר והוה ליה אידי ואידי על המחק: ותניא נמחק או ניטשטש אם רשומן ניכר כשר. ואתו
מצי טריף ביה לקוחות ואי אמרת אם כן מה מועיל לו כיון דלא מצי למטרף ביה להכי אהני ליה דכי נקיט האי שטרא לא מצי למטען
למיטרף נמי זימנא אחרינא: אל"ף בי"ת בעלמא קאמינא. כלומר חצי התיבות של כל השטר כותב כגון ז"ב ע"ד וכן כולו הואיל
מוכר הא ארעא לא מכרתיה מעולם לך דהאי שטרא מוכיח דזבנה לו אבל לגבות לא מהני הואיל דאין בו אחריות אבל בשטר