גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
קסט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בשטרי מקח וממכר אין כותבין.
השטר כדי שיחזור המכר ורבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל
פה א מיי' פכ"ג מהל' מלוה
א) [לעיל קסח:], ב) לקמן קעא.,
ג) רש"ל, ד) [ב"ק קיב:],
ולוה הל' י סמג עשין צד
סבירא להו אין אותיות נקנות (א) כדמפרש לקמן וצריך לכתוב קני
דס"ל אותיות נקנות במסירה כדלקמן [ע"ב] גבי מתנה דחיישינן דלמא
ה) [שם], ו) רש"ל קמא וטורף,
טוש"ע ח"מ סי' מא סעיף א:
לאחר שכתבו ונתנו לו שטר המכירה
החזיר לו לוקח זה למוכר
לך האי שטרא וכל שעבודיה וכיון שכותבין שמקנה לו מה שכתוב
פו ב ג ד מיי' פכ"ב שם הלכה
ז) רש"א. וגי' רש"ל וקשה לפי
פי' זה, ח) רש"ל, ט) רש"א,
יג סמג שם טוש"ע ח"מ
גבי מתנה: חזרה מתנתו.
את השטר וחזר לו מקחו כדאמרינן
בשטר אין לחוש אם השטר
השני ביד הלוקח שאפילו יש בידו אלף
❖
י) רש"א שטר השני אבל לחזור
סי' צח סעיף י וכגי' הרמב"ם:
כדמפרש לקמיה [ע"ב] טעמא: מתנתו
שטרי מכר קנה המוכר בחזרת השטר
למוכר, כ) דבודאי אי הוה פריך
קיימת. אלא אם כן חזר ומכרה או
כיון שכתב לו הלוקח שחזר ומקנה לו
על רשב"ג דאמר אין כותבין איכא
רבן שמעון בן גמליאל
אומר אף שטרי מקח
למיפרך הכי אבל כו' כצ"ל רש"ל,
רבינו גרשום (המשך)
❖
(הגה"ה. וקשה לפי פי' ז) [ענין בתרא
נתנה לו בקנין גמור או בשטר חדש
וממכר אין כותבין וכן היה רבן שמעון בן
ל) רש"ל,
כדין לוקח ומוכר: אמר מר חוץ
זה] אמאי לא נעשה לו שטר שני
הכי גובה ממנו ושמעון אזיל
גמליאל אומר הנותן מתנה לחברו והחזיר
וטריף מלקוחות שקנו אחרי כן
מאחריות שבו מאי טעמא. אין
שנכתב לו פלוני בן פלוני אמר לנו
לו את השטר חזרה מתנתו וחכמים אומרים
אי נמי הכי הוה עובדא דזבין
הגהות הב"ח
כותבין לו אחריות: אמר רב ספרא
אבד שטרי שכתבתם ושחתמתם ועתה
וזבן הכי הוה דכתב ליה
מתנתו קיימת אמר מר חוץ מאחריות שבו
(א) תוס' ד"ה (בדף הקודם)
בשטרא דאקני ליה ואזיל
לפי שאין כותבין שני שטרות על
כתבו אחר לראיה שלא יוכל המוכר
אבל וכו' נקנות במסירה
ראובן וקנה ומכר לשמעון מה
מאי טעמא א) א"ר ספרא א לפי שאין כותבין
שדה אחת. שאם יכתוב לו שטר אחר
לכפור המכר כשלא אמצא עדי מסירה
כדמפרש לקמן: (ב) בא"ד
ששיעבד לראשון משום
שני שטרות על שדה אחת דלמא אזיל
למוכר כלום דכשיוציא:
דקיימא לן דאיקני קנה ומכר
וזה השטר לא יזיק כלום למוכר שכיון
חיישינן דלמא אתי בעל חוב וטריף
(ג) בא"ד לפי שאמר דהשטר
משתעבד ומשום הכי דכתב
בעל חוב טריף ליה להאי ואזיל האי ומפיק
שכותבין בשטר השני שמחמת שאבד
ליה להאי שדה דאמר הקונה אותה כי
הראשון שכתבת וחתמת
ליה הכי לבעל חוב לא מצי
❖
ונתת לי נאבד יטעו בית דין:
הראשון כתבו השני לא יזיק למוכר
אבד שטרי שהיה לי על שדה זו
למימר ליה שמעון לבעל חוב
חד וטריף לקוחות ואמר ליה לבעל חוב
דראובן לאו בעל דברים דידי
וכתבו לו שטר אחר עליה וכיון
כלום (ב) כשיוציא השטר שחזר לידו
שוף לי דאיקום בה והדר תא טירפן ומפיק
את. ומקשי' מאי קנוניא מצי
רבינו גרשום דנטרפה מידו אזיל בהאי שטרא
או יביא עדים שהחזיר לו הלוקח את
למיעבד עם בעל חוב והלא
אחרינא והדר אזיל טריף לקוחות אחריני
כיון שטרף שמעון בעל חוב
דכתבו ליה וטריף ללקוחות שקנו
השטר כדי שיחזור המכר לא יכול
הלואה אע"ג דלית ביה
דראובן פעם ראשונה קרעו
וכיון דקרעניה לשטרא דמלוה במאי הדר
אחר שקנה הוא ויעשה קנוניא עם
לומר שני שטרות היו לי וכל זמן
אחריות מצי טריף ומש"ה אין
בית דין לשטרא שלא יחזור
טריף לה וכי תימא דלא קרעניה והא אמר
כותבין בשטר הלואה כלל:
ויטרוף בו וכיון דקרעי בית דין
הבעל חוב שטרפה ממנו: ואמר
שהאחד בידי לא חזר המכר שהרי
רשב"ג אומר אף שטרי מקח
לשטרא דמלוה מאי מצי טריף
רב נחמן כל טירפא דלא כתיב ביה
ליה שוף לי דאיקום בארעא. כלומר
מוכיח מתוך השטר השני שלא כתב
ב
וממכר. אע"ג דלא כתב ביה
בעל חוב זימנא אחריתי
אחריות אין כותבין משום
דקאמר ליה האי והדר תא
קרעניה לשטרא דמלוה לאו טירפא הוא
אל תערער עלי עתה כלום. פי' שוף
לו המוכר אלא העדים עשאוהו אחר
דאיכא למיחש א) דהמוכר
טירפן והלא השטר קרוע. וכי
בשופי כדגרסינן (כתובות דף כ.) והוא
שהחזיר הראשון למוכר ושיקר להם
וכל אדרכתא דלא כתיב בה קרעניה
ג
טריף מעיקרא בהאי שטר דאין
תימא דלא קרענוה אלא שובר
שאכלום בעליהם שלש שנים ובשופי.
לומר שנאבד וי"ל דחיישינן לב"ד
בו אחריות אחרי שהחזיר לו
כתבו למוכר והאמר רב נחמן
לטירפא לאו אדרכתא הוא וכל שומא דלא
ד
את שטרו והדר טריף מלקוחות
כל טירפא דלא כתב ביה כו'.
כך אמר ליה שוף לי דאיקום בארעא
טועין שכשיוציא הלוקח השטר שכתוב
כתיב ביה קרעניה לאדרכתא לאו שומא היא
בשטרא קמא דאית בי' אחריות
שכך הוא הדין כשבא בעל חוב
ארבע או חמש שנים עד דיתיישן
בו שעשאוהו העדים לפי שאמר
ויאמר דהך שטר מכירה נתן לו
וטריף מן הלוקח שקנה אחר
לא צריכא דקאתי מכח אבהתיה אמר ליה
אחרי שמכר לו קרקע אחר
הלואתו שהיו משועבדין לו
הדבר והדר תא ותערער עלי
(ג) ח)[שנאבד] השטר הראשון שכתבנו
שנטרף לו: וכן היה רבן
נכסי חוזר הלוקח אצל המוכר
רב אחא מדפתי לרבינא ולמה ליה למימר
זימנא אחריתי ועביד הכי ובתר זמן
וחתמנו ונתננו לו יטעו ב"ד לומר אם
שמעון בן גמליאל אומר. זה
שהוא הלוה ואם אין למוכר
ליה לבעל חוב שוף לי בהאי ארעא ואיקום
הטעם אחר דאין חוזרין
לא זוזי ולא מטלטלי ולא
מערער עליה וטריף לה מיניה והדר
לא שחקרו עדים שאבד הראשון לא
וכותבין שטר שני אפי' גבי
מקרקעי לפרוע ללוקח חוזר
בה תיפוק ליה דכיון דנקיט תרי שטרי טריף
אזל הקונה שאמר אבד שטרי וכתבו
כתבו לו שני שאפילו לרבנן דאמרי
מקח וממכר דקא סבר הנותן
הלוקח ובא לו לבית דין
מתנה לחבירו והחזיר לו את
ומראה להם שטר מכירה
והדר טריף אם כן נפישי עליה בעלי דינין
לו אחר ומפיק ליה לההוא שטרא
לעיל בשלהי יש נוחלין (דף קלח:) דבי
השטר חזרה מתנתו. הכא נמי
שמכר לו אותו פלוני קרקע
[קמא] ג) דכתבו ליה על שדה זו ואזיל
דינא בתר עדים דייקי הכא איכא
ולכתוב להאי שטרא מעליא ולכתוב תברא
לגבי מקח וממכר להיכא דכתב
ובאו בעלי חוב שקדמו
וטריף ללקוחות: ומקשינן עלה וכיון
ליה המוכר ללוקח ואמר
לקנייתו וטרפוהו ממנו ובאין
למימר דמודו דכיון שהעדים מעידים
למוכר כל שטרי דיפקון על ארעא דא
הלוקח אבד שטרי אע"פ
בית דין וכותבין לזה לוקח
דקרענוה לשטרא. דבעל חוב בזימנא
על תחלת שטר המכר בעדות ברורה
שאמרו עדים אנו כתבנו
שטר טירפא שילך ויחזור אם
פסולין לבר מן דיפוק בזמנא דא אמרוה
קמייתא דטריף במאי קטריף כי אתי
וגם עתה באים לגמור הדבר לפי
וחתמנו ונתננו לו אין כותבין
קנה שום אדם מן המוכר שלו
רבנן קמיה דרב פפא
ואמרי לה קמיה דרב
משום דאיכא למימר שמא
שום קרקע אחר שמכר לזה
השתא וטריף: והאמר רב נחמן כו'.
שאמר שנאבד השטר הראשון לא היו
לאחר שמכר לו את הקרקע
שילך ויוציא שטר טירפא
אין כותבין שובר
אשי זאת אומרת
ב)
כך הוא הסדר מלוה בא לב"ד וצועק
כותבין לו אלא דבר ברור. עכ"ה)
ועשה לו שטר מכירה חזר בו
ויטרוף אות' קונה וקודם
אמר
הלוקח והחזיר למוכר השטר
שיכתבו לו בית דין שטר
על הלוה שיפרע לו חובו ומזמנינן ליה
וקצת קשה לפי ט) [ענין בתרא] זה הא
ומיד חזרה לו למוכר הקרקע
טירפא מקרעין את שטרו כדי
ללוה בדינא כדאמרי' ד) ואי לא אתי משמתינן ליה וכותבין שטר טירפא
משמע ממילתיה דרשב"ג דחייש שמא חוזר המכר אבל לאיניש דעלמא
כדפרישי' לגבי מתנה והאי
שלא יהו ב' שטרות בידו
דקאמר אבד שטרי אין כותבין
השטר ושטר טירפא וכשמצא
למלוה שילך ויפשפש אחר קרקעותיו של לוה וכל מקום שימצא מנכסיו
שמא נתן לו הלוקח השטר כדי לקנות השדה לא חייש מדקאמר
דדלמא איערומי איערם ואיכא
מי שקנה אחריו ממנו אם
או מלקוחות שקנו ממנו אחרי כן יראה שטרו לב"ד של אותה העיר
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחבירו כו' עד חזרה
למיחש דלמא אתי למטרף מן
פייסו מוטב בו ואם לאו חוזר
המוכר אותו קרקע שהחזיר לו
לבית דין ואומר להם מצאתי
וימסרו לו קרקעותיו למלוה ויכתבו לו שטר אדרכתא שיהא שליט ודורך
מתנתו וי"ל דלאיניש דעלמא אם נתן לו הלוקח שטר מכר שלו כדי
את השטר אע"ג דלא כתבי
מה שקנה אחרי ולא חשביה
לקנות השדה קנה במסירה אע"פ שיש עדיין שטר שני בידו ולכן
על נכסיו של זה לגבות חובו מהן כדמפרש בהגוזל בתראה) ושטר הטירפא
ביה אחריות מצי טריף ליה
לשטר טירפא שכתבתם לי
יקרעו פן יחזור ויטרוף בב"ד אחר וישומו הנכסים כדין שומת בית דין
לא יועיל להזיק לאיניש דעלמא שטר השני שהרי לא יכול לחזור
בהאי שטרא ממוכר עצמו לא
אומר' לו בית דין החזר לנו
מלקוחות אם מכרה: וחכמים
טירפא ומקרעין אותו וקובעין
כדמפרש בב"ק וכפי השומא יקחם בחובו ויכתבו לו ב"ד שטר שומת
מאחר שמסר לו י) שטר אחר ודוקא למוכר לא תועיל חזרת השטר אחר
אומרים מתנתו קיימת. אע"ג
לאותו קונה זמן שיפייס את זה
הנכסים לדעת בכמה קבלם ומשום דשומא הדרא לעולם כשיהא לו
כיון שבשטר שני הנשאר ביד הלוקח כתובה חובת המוכר:
דהחזיר לו את השטר מכירתו
ומחייבין אותו עד שיפייסוהו
לכתוב לאידך כל שטרי דליפקון בזמנא דא כו'. וא"ת והא
קיימת וליכא למיחש להאי
ואם לא [הב"ד] כותבין לזה
מעות ללוה כדאמרי' [בב"מ] (דף טז: ודף לה.) וכשיתנו לו בית דין שטר
ולהכי כותבין לו ללוקח שטר
לוקח אדרכתא פסק דין על
השומא יקרעו האדרכתא פן יחזור ויטרוף בה פעם שניה שלא כדין:
מיירי שאין המוכר לפנינו כדפרישית לעיל על מילתא
אחר חוץ מאחריות שבו
נכסיו של קונה שחייב לפורעו
וכדאמרי' לעיל: אמר מר חוץ
מה שנטרף אם פייסו הרי
ומשני לא צריכא דאתי מכח אבהתיה. לכך אין כותבין שני שטרות
דרשב"ג וי"ל כ) (דרשב"ג וודאי בשאינו לפנינו) אבל הכא כי פריך על
מאחריות שבו ומאי טעמא.
מוטב ואם לאו חוזר הלוקח
דחיישינן דלמא לאו מכח ההלואה יבא ויטרוף אלא יבא ויערער כי זו
האי דקאמר חוץ מאחריות שבו ל) [היינו] שבשום ענין אין כותבין
אין כותבין שטר אחריות דאי
ומביא האדרכתא אצל בית דין
כתבי ליה באחריות דלמא
ואמר לא השגיח עלי ונוטלין
השדה גזלה מאבותיו זה שמכרה לך והביא עדים כי זו שדה אבותיו
ל)[אחריות] אפי' הוא לפנינו ונראה דודאי הוה מצי לשנויי ה"ה אם הוא
מכזב ולא אבד שטר ראשון:
בית דין אדרכתא וקורעין
והמוכר שמכרה גזלה מאבותיו והוציאוה מידו והעמידוה ביד המערער
לפנינו ל) [דכותבין ורבותא קמ"ל דאפי' אינו לפנינו אפ"ה כותבין לו אלא
אמר רב ספרא אין כותבין שני
אותה ושולחין אותה אצל בני
דעדיפא משני ליה]: לבר ממאן דניפוק מזמנא דא. פי' ויכתבו
וכתבו ללוקח שנטרפה מידו וכי יש לו רשות לטרוף הלקוחות שקנו
שטרות באחריות על שדה
אדם שבקיאין כמה היתה שוה
אחת דדלמא טריף והדר טריף
קרקע שלו שנטרפה ממנו
קרקע מן המוכר שמכר לו שדה זו הגזולה והלך ועשה קנוניא הלוקח
לו מזמן שני אבל שטר דלעיל דקאמר בברייתא ל) [היינו] דכותבין
כי האי גוונא דראובן מכר
וכותבין לו שטר שומא והולך
עם הנגזל שלקח השדה מידו ואמר ליה שוף לי ועשה כן ואחר ד' וה'
בשטר מקח וממכר וכותבין בשטר זמן ראשון כדפרישית לעיל:
שדה לשמעון שהיתה כבר
ונוטל בעל כרחו כפי שומת
משועבדת לבעל חוב של
קרקע שלו אלמא דקרענוה
שנים עוד בא הנגזל והביא עדים כי שדה זו גזלה המוכר הזה ומכרה
בעלמא לשטרא מקמי דטריף ובמאי
ראובן שהלוהו ואזיל בעל חוב
לזה וטורפה מידו וחוזר הלוקח הזה בשטר ו) (השני שכתבו לו בעת שאמר אבד שטרי) וטורף בו פעם אחרת לפיכך אמר רב ספרא
של ראובן וטריף שדה מן
קאמר ליה תא טירפן: לא
שמעון שקנאה ואזיל האי
צריכא דקא אתי. האי מלוה
אין כותבין שני שטרות על שדה אחת: אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא. אמאי תלינן טעמא משום דא"ל שוף לי וכו' בלא טענה
שמעון וטריף לקוחות אחריני
גבי האי לוקח וטריף ליה
זו נמי כיון דנקיט שני שטרות ביום אחד יכול לטרוף ולחזור ולטרוף ולכך אמר רב ספרא אין כותבין שני שטרות על שדה אחת:
שקנו מן ראובן אחרי שמכר
מיניה מכח אבהתיה. מחמת
ראובן לשמעון השדה דהיינו
דאית ליה עדים דהוות של
ומשני א"כ נפישי עליה. מריבות ומחלוקות של בעלי דינין בבת אחת ויתנו לב על גניבתו: ונכתוב ליה שטרא מעליא כו'. אמתניתא
חד טירפא דקא טריף בשטר
אבותי ואתרמי כה"ג דמכרה
פריך אמאי קתני חוץ מאחריות שבו משום פסידא דמוכר והלא יכולין אנו לעשות תקנה שיכתוב לזה שאמר אבד שטרי שטר מעליא
אחד קמי בית דין ואתו בית
לו ללוה ושוב לוה זה מכר
דין וקרעו אותו שטר שבא
אותה שדה לשמעון שהיתה
ובאחריות דאיכא למימר הדין עמו דודאי אבד שטרו ונכתוב ליה לאידך למוכר שובר שיוכיח שנפסד השטר הראשון שביד הלוקח ולא
לפניהם כדי שלא יטרוף בו
של אביו של מלוה והכי מצי
יבא לגבות בו עוד דהשתא ליכא למיחש דלמא טריף והדר טריף שהרי כשיוציא הלוקח שטרו הראשון שאבד כדבריו יוציא המוכר את
פעם אחרת והדר אזיל שמעון
טריף להאי בכל זמן משמעון
השובר שכתוב בו כל שטרי דיפקון כו' כל שטרי מכירה דיפקון על ארעא דא יהו בטלין: לבר מדיפקון. כלומר חוץ מזה השטר שכתבתי
ועביד קנוניא בהדי בעל חוב
מכח שהיתה של אבותיו.
של ראובן ואמר ליה שוף לי
ומקשינן למה ליה למימר
לו בזמן פלוני תחת הראשון שאמר לי שאבד ממנו: זאת אומרת כו'. מחלוקת תנאים הוא במתניתין בפירקין [קע:] בשטרי הלואות דאיכא
פורתא בהאי ארעא. אמר ליה
לוקח לבעל חוב שוף לי
למאן דאמר אין כותבין שלא יהא צריך לשמור שוברו מן העכברים ומלוה שאבד שטרו הפסיד חובו וה"ה לשטרי מקח אם אבד הלוקח
המתן לי והנח לי לעמוד
דאוקים בה והדר תא טירפן
בשופי באותו קרקע שהיה
ואם איתא דכותבין ב' שטרות
שטרו לא נכתוב ליה שטרא מעליא על סמך השובר שביד המוכר שהרי לא יכתבו שובר דנמצא מוכר צריך לשמור שוברו מן העכברים:
משועבדת לך שקניתי הניחני
למלוה או ללוקח תיפוק ליה
אמר דאפי' לא אמר ליה שוף לי
לעמוד ביה שנה או שתים
והדר תא טירפן וטרוף אותה קרקע ממני ובאותו זמן דהדר האי בעל חוב לטורפה מיניה דשמעון אזיל שמעון זימנא אחריתי ומפיק
כיון דנקט שני שטרי טריף והדר טריף לאחריני לאלתר. אם כן נפישי עליה בעלי דינין אי טריף והדר טריף לאלתר וכדמתרצינן
שטרא אחרינא דכתבו בית דין לו וטריף בו זמנא אחרינא לקוחות אחריני אי כתב בו אחריות ומשום הכי אין כותב בו אחריות.
לעיל. ואי קשיא לך היכי נקט בעל חוב תרי שטרי הא אמרינן בשטרי הלואה אין כותבין ותריץ הכי הא בעל חוב שטריף שמעון
ומשום הכי אמר ליה שוף לי פורתא כי היכי דלא נפישי עליה בעלי דינין כדמקשינן לקמן דאפי' לא אמר ליה שוף לי פורתא מצי
לוקח נמי הוה מראובן וטרפוהו ובעל חוב דמקח וממכר הוא: וליכתוב ליה להאי כו'. והשתא קא מהדר לעיל למאי דקאמר אבל
למטריף והדר טריף הואיל ואית ליה תרי שטרי אלא להכי אמר ליה שוף לי פורתא שימתין לו כדי שלא ירגישו הלקוחות בדבר
בשטרי מקח וממכר כותבין שטר שני חוץ מאחריות שבו ואמאי אין כותבין בו אחריות ליכתוב ליה שטרא מעליא באחריות לוקח
שאם היה טריף וחוזר וטורף לאלתר הוו מרגשו לקוחות בדבר שיש לו ב' שטרות ונפישי עליה בעלי דינין לקוחות הוו צווחי עליה.
וליכתוב ליה לאידך למוכר תקנתא כי האי גוונא דכי חיישינן שמא לא יאבד ומיערם נכתוב הכי כל שטרות דיפקון על ארעא דא
ואם תקשי היכי מצי בעל חוב למטרף משמעון הואיל דלאחר שמכר לשמעון מכר ללקוחות אחריני היה מצי למימר ליה שמעון
דקדים זמניהון מזמן דהשתא פסולין חוץ מן דמפיק בזמנא דא מזמן של שטר שני זה. והשתא אפי' לא אבד שטר ראשון לא מצי
לבעל חוב דראובן גבי דידי מה אית לך הלא הנחתי לך מקום לגבות ממנו וקיימא לן בעל חוב גובה מן האחרון דכל חד וחד מצי
טריף מיניה אלא משטר שני זה בלבד: אמרוה רבנן קמיה דרב אשי. מדלא כתבינן ליה ללוקח שטרא מעליא ולא סמכינן ליה למוכר
למימר ליה הנחתי לך מקום לגבות הימנו. ואת משיב כגון שעשאו ראובן לבעל חוב אפותיקי מן האי קרקע דזבין לשמעון ומשום
כל שטרי דיפוק על ארעא דא כו' דהיינו כעין שובר דכתבינן הכי למוכר זאת אומרת מדלא כתבינן הכא למוכר ש"מ דאין כותבין
שובר למלוה ולא למוכר אלא צריך שיחזיר להם אף השטר דאי ס"ד כותבין שובר כי כתבי למוכר כל שטרי כו' והיינו שובר מעליא
א) דברי רבינו אינם מובנים בכאן וצ"ע.