קסט:
גט
פשוט פרק עשירי
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעלמא
כותבין שובר כו'. וא"ת כיון דמסיק דבשטרי הלואה
אמר להו. רב אשי לעולם אימא לך גבי מלוה שאבד שטרו שנכתוב לו
פז א מיי' פכ"ג מהל'
א) [ב"מ יד. וש"נ], ב) [כתובות
נא. ב"ק צה.], ג) קדושין מב:
מלוה ולוה הל' י סמג
אימור פייסיה בעל הבית בזוזי וילכו הלקוחות אצל
שטרא או פרע מקצת חובו דכותבין שובר ללוה ויפרע חובו למלוה
וש"נ], ד) לעיל עו. וש"נ,
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
והכא גבי מקח וממכר היינו טעמא דאין כותבין שובר למוכר כדי
המוכר א"כ מצי למידק מהכא דאין כותבין שובר דאי כותבין אם כן
א
ה) סנהדרין כג:, ו) רש"ל,
רלט סעיף א:
פח ב מיי' פי"ח מהל' גזלה
ז) [ב"מ יד.], ח) [דף עז. ושם
לכתוב שטרא מעליא ללוקח משום דזימנין דאזיל בע"ח דמוכר ו)[שהוא
אמאי ל)[אין כותבין שני] שטרי הלואה ולכתוב שובר לאידך כדפריך
איתא אמר אמימר], ט) [שייך
ואבדה הל' א ופי"ט
הכא גבי מקח ואומר ר"י דבשטרי
לוקח ראשון שנאבד שטרו] וטורף
לעמ' הבא], י) [צ"ל לעיל קמז:],
מהל' מכירה הל' ג ופי"ח
כ) בס"א: לי, ל) רש"א,
הלואה לא מצינן למכתב שובר משום
הקרקע מיניה דלוקח [שני] ותברא
מהל' מלוה ולוה הל' א סמג
אמר להו בעלמא כותבין שובר והכא היינו
מ) רש"א. וגי' רש"ל פעם אחרת,
עשין פב וצד טוש"ע ח"מ
שאם כן יפסיד כל הלוואותיו שיעשה
אינו ביד הלוקח אלא ביד המוכר
טעמא דדלמא אזיל בעל חוב וטריף מיניה
נ) רש"ל, ס) רש"ל, ע) גי' רש"ל
סי' לט סעיף א וסימן רכה
מכאן ואילך שלא יהא זכור מן השובר
ובתוך כך שילך אל המוכר ויראה לו
ורש"א, פ) [עי' בתוס' יבמות לא.
סעיף א וסי' קיא סעיף א:
דלוקח ואזיל איהו וטריף לקוחות ושובר גבי
פט ג מיי' פ"א מהל'
ד"ה למאי הלכתא הניחו זה
ואיכא נעילת דלת בפני לוין אבל
השובר שמיט ואכיל פירי כדמסיק
בתימה], צ) [זה שייך לדף קע.],
לקוחות ליכא סוף סוף לקוחות לאו אמרי
שלוחין ושותפין הל' ג
❖
בשטרי מקח וממכר אם יפסיד יפסיד
ואזיל וקשה גזל הנאכל אבל גבי שטרי
ק) רש"ל. ורש"א מ"ז,
ועי' בהשגות ובכ"מ סמג
דארעא הדרי אדהכי והכי שמיט ואכיל פירי
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ואין לנו להפסיד לזה משום חששא
מלוה כותבין שובר דליכא למימר הכי
קפב סעיף ו:
אי נמי ללוקח שלא באחריות אי הכי שטרי
כדמפרש לקמן ואזיל: ומקשינן סוף
שמא יפסיד מ) [האחר לאחר זמן]
צ ד טוש"ע ח"מ סי' רמה
הגהות הב"ח
הלואה נמי התם דזוזי מסיק אמרי פייסיה בעל
סעיף ט:
סוף לקוחות. לאו לגבי מוכר אזלי
ותימה נ)[דסוף סוף] למ"ד כותבין
צא ה מיי' פט"ו מהל'
(א) תוס' ד"ה בחזקה וכו' והוי
חוב בזוזי הכא דארעא מסיק מידע ידעי דמאן
בתמיה לצעוק על שדהו שטרף בע"ח
שובר ס)[מאי שנא הלואה] ליכתוב בר
אליבא דמסקנא דמוקי לקמן
טוען ונטען הל' א סמג
פלוגתייהו וכו' ואפי' לא גרסינן
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
דמוכר ויראה לו השובר ויחזיר לו
מזמנא דא ולהלן ושמא אנו גוזרין:
דמסיק ארעא בזוזי לא מפייס אמר מר חוץ מן
❖
דמאן דמסיק ארעא בזוזי לא
ליה הכא לא: (ב) בא"ד אף
קמ סעיף ד:
קרקעו: א"נ. זימנין דהוי לוקח שלא
האחריות שבו היכי כתבינן אמר רב נחמן
בחזקה כיון דקיימא לן הכא
❖
מיפייס. ותימה לר"י אם
באחריות דעביד אינש דזבין ארעא
דבצריך לברר:
דכתבי הכי אשטרא דנן דלא למיגבי ביה לא
רבינו גרשום
יכול המוכר לדחותו בזוזי למה יניחו
ליומיה ולא יחוש הלוקח לחזור אצל
ז)
ממשעבדי ולא מבני חרי אלא כי היכי דתיקום
קרקעם אפילו היו יודעין שלא פרע לו
המוכר שהרי אין עליו אחריות ויפסיד
ולא מצי לוקח למטרף עוד
מוסף רש"י
ארעא בידיה דלוקח אמר רפרם זאת אומרת
אפי' אי כתבי ליה אחריות:
קרקעו שלא כדין: אי הכי. דאיכא
השטר עדיין ע)[אלא שיכולין] לומר
אחריות טעות סופר הוא.
אמר להו רב אשי מהא לא
אחריות טעות סופר הוא טעמא דכתב ליה
שיתן או קרקע או מעות ואם אין לו
למיחש להכי והלכך בשטר מקח אין
א)ב
שטר שאין בו אחריות גובה
תפשוט דאין כותבין שובר
מנכסים משועבדים, שלא הלוהו
אלא בעלמא גבי הלואה
הכי הא לא כתב ליה הכי גבי רב אשי אמר
כותבין שובר: בשטרי הלוואות נמי.
אז יחזור עליהם וקצת רפיא אם יכול
זה מעות אלא באחריות שעבוד
כותבין שובר והכא היינו
לדחותו בזוזי אם לאו ונראה דמצי
אמאי אמר דכותבין שובר הא איכא
אחריות לאו טעות סופר הוא ומאי חוץ
נכסים והסופר טעה (כתובות
ב)
טעמא דלא כתבי למוכר כל
לסלוקי בזוזי: בחזקה ולא בשטר
קד:) דלא שדי אינש זוזי בכדי
למיחש נמי דטריף המלוה לקוחות
שטרי כו' דאי כתבי ליה
מאחריות שבו דלא כתיב ביה אחריות ההיא
(ב"מ יד.) שטר שלא נכתב בו
להאי לוקח האי שטר שני
אימא אף בחזקה. פי' בקונט' דלא
שלקחו מן הלוה ותברא בידא דלקוחות
איתתא דיהבה ליה זוזי לההוא גברא למיזבן
אחריות לאו מדעת המלוה נעשה
באחריות כי טריף יתיה בעל
ליכא אלא ביד הלוה: ומשני התם. גבי
גרסינן ליה ומיהו היינו יכולין לקיימו
אלא סופר טעה והרי הוא כמו
חוב דראובן אזיל איהו וטריף
לה ארעא אזל זבן לה שלא באחריות אתיא
שנכתב וטורף מן המשועבדים
לקוחות דבתריה בהאי שטר
והוי אליבא (א) דמסקינן לקמן דמוקי
הלוואות כיון דזוזי מסיק ביה מלוה
(כתובות נא.). אחריות לאו
דכתב בו אחריות והדר קאמר
לקמיה דרב נחמן אמר ליה ג) לתקוני שדרתיך
לקמן פלוגתייהו בצריך לברר ואפי'
ללוה לא שבקי ליה לקוחות קרקע
טעות סופר הוא. ואינו גובה
ליה לבעל חוב שוף לי פורתא
ולא לעוותי זיל זבנה מיניה שלא באחריות
מנכסים משועבדים ולא אמרינן
והדר טירפן ואזיל איהו וטריף
ג
לא גרס הכא לא היה צריך למחקו
שלהם למלוה עד שילכו אצל הלוה
אין לך אדם המלוה מעותיו בלא
לקוחות אחריני בשטרא קמא
והדר זבנה ניהלה באחריות: רשב"ג אומר
בסנהדרין (דף כג: ושם) דקאמר והוינן
לדעת אם פרעוהו זוזי משום דמימר
שעבוד נכסי לוה והסופר טעה
ואע"ג דכתבינן ליה למוכר
ולא כתב בו אחריות, אלא דוקא
שובר כל שטרי דיפקון כו'
הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר
בחזקה ולא בשטר אימא אף בחזקה (ב)
אמרי לקוחות אימור פיוסי פייסיה
אזלינן בתר שטר (ב"ק צה.).
מ"מ ההוא שובר גבי לקוחות
וקי"ל דבצריך לברר קא מיפלגי דאפי'
ולא אתי למישמט ולמיכל פירי אבל
חזרה מתנתו וחכ"א מתנתו קיימת: מאי טעמא
אותיות נקנות במסירה.
ליכא אלא גבי מוכר איתיה
ד
המוכר שטר חוב לחבירו קנה
להכי מצי טריף ללקוחות.
ליתיה הכא מצינן למימר התם הוינן
הכא גבי מקח וממכר כשיבא לוקח
דרשב"ג אמר רב אסי נעשה כאומר לו שדה
החוב במסירת אותיות (סנהדרין
ומקשינן אע"ג דליתא לשובר
בה כדאשכחן בד' אחין (יבמות דף לא.)
זה לטרוף קרקע מלקוחות שלקחו
לא.) אינו צריך לכתוב שטר
גבי לקוחות סוף סוף כי טריף
זו נתונה לך כל זמן שהשטר בידך מתקיף לה
דקאמר גמרא על ספק קרוב כו'
מן המוכר יניחו לו הלקוחות לטרוף
מכירה על השטר שהוא מוכר
האי ללקוחות לאו לגבי מריה
רבה אי הכי נגנב או אבד נמי אלא אמר רבה
לו, אלא משמסר לו שטר שיש לו
דארעא דזבן להו הדרי בשביל
ואמרי' למאי הלכתא דאי כהן אסירא
דאמרי לקוחות זה המוכר קרקע חייב
על אחרים לזכות בו, נתחייב הלוה
זה שטרפן ומראה להן השובר
ד) באותיות נקנות במסירה קמיפלגי רשב"ג
ליה ואי ערוה היא צרתה בעיא
לו ללוקח זה תחת שדהו שאבד וכל
לפורעם לזה (קדושין מז:)
דשלא כדין טרפן: אין ודאי
דאותיות כגון שטר נקנין
סבר אותיות נקנות במסירה ורבנן סברי אין
כיון דאיכא שובר גבי מוכר
חליצה ב ואף על גב דליתיה בהזורק
מאן דמסיק ארעא בחבריה לא מפייס
במסירה בלא קנין ואין יכול
יחזיר הקרקע למריה בעל כרחו
אותיות נקנות במסירה ת"ר הבא לידון
(גיטין דף עח.) על ההיא משנה :
בזוזי עד זמן מרובה כשיראה שלא
פ) ג
לחזור בו (יבמות קטז.) ולא צריך
ה)
אבל איכא למיחש דאדהכי
ורבן
למכתב קני לך וכל שעבודיה ולא
והכי דהדרי לקוחות למריה
צ) שמעון בן גמליאל סבר לה
יוכל להעמיד לו שדה והלכך מניחין
בשטר ובחזקה נידון בשטר דברי רבי רשב"ג
ה
שום שטר (לעיל עז.)
אבל משיכה
ארעא בין כך ובין כך שמיט
כר"מ דאמר עדי חתימה
לו לטרוף עכשיו ולאחר זמן הדר
אומר בחזקה במאי קמיפלגי כי אתא רב
אינה אלא בדבר שגופו ממון,
האי פירי דההוא קרקע דטריף
דמכי משך ליה זכה ביה, והכא
כרתי. יש מקשים דבפ"ק דגיטין (דף
ואכיל להו וקשה גזל הנאכל
לגבי מרא דארעא ובתוך כך שמיט
דימי אמר באותיות נקנות במסירה קא מיפלגי
נמי לגבי לצור ע"פ צלוחיתו
להחזיר אי נמי דהני לקוחות
ואכיל פירי והלכך אין כותבין: היכי
יא. ושם) תניא א"ר אלעזר בר' יוסי לא
תיהני ליה משיכה כשאר
שניים שטריף מינייהו שלא
רבן
כתבינן. האי שטרא להעיד שהשדה קנוי
מטלטלין, אבל כדי לגבות החוב
נחלקו על שטרות העולים בערכאות
באחריות קנו דלא מצי הדרי
צריך שימסרנו מלוה ליד הלוקח
למריה דארעא והוו אבדון
של עובדי כוכבים דאע"פ דחותמיהם עובדי כוכבים כשרים לא נחלקו
בידו אך שלא יגבה לא ממשעבדי ולא מבני חרי דחיישינן דלמא שטרו
(לעיל עו.). הבא לידון בשטר
שלא כדין הלכך לא כתבי
הראשון עדיין בידו הוא: דתיקו ארעא בידיה. שלא יוכל המוכר לטעון
אלא כו' דרשב"ג אומר אף הן כשרין אלמא ס"ל עדי מסירה כרתי
ובחזקה. מחזיק בקרקע ואמר
אחריות בשטר שני דלוקח
לו חבירו מה לך בכאן וא"ל אתה
דאע"ג דכתב שובר למוכר
לא מכרתי לך מעולם: אמר רפרם זאת אומרת. ממילתיה דרב נחמן
ואור"י דס"ל כר' אלעזר בגיטין ולא בשטרות ד כי הנהו אמוראי דהמגרש
מכרתיה לי ואכלתיה שני חזקה
דנפיק מיניה חורבה כדאמרן
שמזקיק לפרש בתוך השטר שאין בו אחריות: אחריות. שאינו כתוב
בגיטין (דף פו: ושם) ק)(ודוחק הוא דהא אף אלו קאמר דמשמע דבשאר
ועדיין שטר מכירה בידי, נידון
דשמיט פירי או ללוקח שלא
בשטר. על כרחו צריך להביא
באחריות אבל בעלמא בשטרי
שטרות נמי ס"ל הכי) וצריך לומר דאליבא דרבנן דפליגי עליה קאמר
בשטר אלא נכתב השטר סתם טעות ושגגת הסופר הוא וכמי שכתב
השטר ויברר דבריו ואם לא מצא
הלואה כותבין שובר. ומקשי'
להו דאף אותם היה להם להכשיר כיון דסברי עדי מסירה כרתי:
בו אחריות דמי ופלוגתא הוא בשנים אוחזין (ב"מ דף יד.) והכי מסקינן
שטר יפסיד, דלא מהניא ליה
אי הכי כדאוקמת דכיון דליתיה
חזקה, ואע"ג דחזקה במקום
שובר הלואה נמי אמאי כותבין
התם (טו:) דטעות סופר הוא בין בשטרי מקח בין בשטרי הלואה: דלא
אלא
שטר קיימא, כדאמרי רבנן עד
שובר וניחוש נמי דאי שבקינן
כתב ביה אחריות. ורב נחמן לא קמתרץ שפיר: זיל זבניה. מן המוכר שלא באחריות וכתוב השטר בשמך ואח"כ מכור את הקרקע לאשה
תלת שנין מזדהר אינש בשטריה
לשטר גבי מלוה טריף ביה
טפי לא מזדהר, האי כיון דאמר
באחריות: מ"ט. חזרה מתנתו: אמר רב אסי. קסבר רבן שמעון בן גמליאל נעשה כאומר כו': נגנב או שאבד נמי. נימא דאבד
לקוחות ושמיט ואכיל פירי או
ישנו בידי צריך לברר (סנהדרין
טריף לקוחות שלא באחריות
❖
שדהו ובטלה מתנתו: רבן שמעון בן גמליאל סבר אותיות. בין דשטרי מקח בין דמתנה נקנות למקבל מתנה וללוקח במסירת השטר
כג:).
ליכא למיחש להכי דהתם גבי
כלומר אע"פ שדברים אינם נקנין כיון דכתובין בשטר נקנין עם קבלת הקלף וכיון שהחזיר לו את השטר חזרה מתנתו ופלוגתא היא
מלוה דזוזי מסיק ביה בלוה
אמרי הני לבעל חוב כדבעי
בהמוכר את הספינה (לעיל דף עו.). ואע"פ שפירש רבינו חננאל דלית הלכתא כרשב"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים אפילו הכי הלכתא כרשב"ג
למטרפינהו ליה זוזי חייב לך
מוסף תוספות
דאותיות נקנות במסירה ואף על פי שלא כתב לו בשטר אחר קני לך הוא וכל שעבודיה דקיימא לן כרבי דס"ל אותיות נקנות במסירה
ולא קרקע שמא כבר פייסך
א. ואע"פ שרואים הטירפא
בעל חוב שלך בזוזי וכתבת
בהמוכר את הספינה (שם דף עו.) דאמרינן התם במסקנא ח) אמר רב פפא הלכתא אותיות נקנות במסירה בלא שטר אחר וקאי רב אשי
בידו מב"ד אומרים שמא לוה
לו שובר ושטר חוב זה פסול
התם כוותיה דאמר סברא הוא כו' ולקמן בפירקין (דף קעג.) נמי אמרינן אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה רבא אמר
מעות אחר מכאן ופרע אותו
הוא ואזלי ובדקי במילתא.
כדי להעמיד המקח בידנו.
אבל הכא גבי מקח וממכר
כו' גם שם מוכח דאביי ורבא סברי דאותיות נקנות במסירה וגם שם דחק ר"ח וכתב שאין הלכה כמותו אלא במסירה ובשטר והבל
שיטה מקובצת בשם הראב"ד. ועיין
דלוקח בשביל ארעא מסיק
הוא: ת"ר הבא לידון. כנגד המערער על שדה שבידו בשטר ובחזקה שטוען קרקע זה קניתי ממך ועדיין השטר בידי וגם יש לי
רמב"ן ורשב"א דסברי דהמלוה
ויהיב זוזי ומאן דידעי דמוכר
יכול לטרוף מלקוחות אף אם
לא שייר לעצמו קרקע מידע
ועל מקומה אפרשנה לפי פי' האמוראים: רבן שמעון בן גמליאל
עדים שאכלתי שני חזקה נדון בשטר דברי רבי. לקמן מפרש לה ואזיל
אין בידו טירפא מב"ד, וכן
ידעי נמי דמי שקונה קרקע
אומר בחזקה. לפי פירוש האמוראים שלפנינו יש מהם שצריך לפרש
לר"ש דקאמר בחזקה ולא בשטר ויש שצריך לפרש אף בחזקה
גם בנידון דידן ליכא למימר
לא מיפייס בזוזי ולא פייסו
וכל שכן בשטר הלכך מה שכתוב בספרים בחזקה ולא בשטר אימא אף בחזקה נראה דלא גרסינן ליה כו': במאי קמיפלגי. ומתוך
דיש בידו טירפא מב"ד דאיך
מוכר בזוזי ולא אתו למיבדק
יעשו לו ב"ד טירפא באופן
מן מוכר ואבדין קרקע שלהם
כך נדע פירוש הברייתא: ט) רבי סבר אותיות נקנות במסירה. כדקאמר
נמי רבי בהדיא בפרק המוכר את הספינה (לעיל דף עו.) שהמוכר
דיש להלוה שובר. ב. שמא
שלא כדין הילכך לא כתבינן
שטר חוב לחבירו כיון שמסר לו את השטר בידו קנה החוב ונשתעבד לו לוה לזה הקונה כמו שהיה משועבד למלוה כל זמן שלא חזר
זקוקה היא, ולא מתייבמות
להו אחריות בהאי שטר שני
שמא אינה זקוקה ונמצא נושא
דתוקי ארעא בידיה דלוקח כדי
ומחלו כדאמר שמואל י)(במסכת גיטין) (דף יג) וה"ק הבא לידון בשטר ובחזקה וטוען ראובן כנגד המערער שדה זו שלי היא
אשת אח שלא במקום מצוה.
שלא יהא מוכר יכול למימר לו
שהרי שמעון שקנאו מלוי מסר כ)לו שטר מכירה הכתוב בשמו וקניתי השדה במסירת השטר כאילו נכתב בשמי וגם החזקתי בשדה
רש"י גיטין פו: ג. דמשנה
לא מכרתיה לך מעולם: זאת
זו בגיטין בהזורק ולא מסיק
אומרת. מדכתבינן הכי שטרא
שלש שנים נידון בשטר דברי רבי ועל ידי השטר שמסר לו הלוקח קנוי לו השדה דאותיות נקנות במסירה ולא צריך תו עדי חזקה:
התם בגמ' למאיהלכתא.יבמות
דנן כו' שמעי' מיניה דאחריות
רבן לא. תוד"ה למאי. ד. דכתיב
טעות סופר הוא. שאם בא
לפנינו שטר שאין כתוב בו אחריות אפי' הכי גבו ממשעבדי דאמרי' סופר שכח ולא כתבו מהכא דייקינן הכי טעמא דכתב בהן וכתוב בספר וחתום בירמיה (לב). רש"י גיטין פו: אלא משום דלאו מסקנא הוא לא חשו בגמ' לפרושה טפי. רמב"ן.
ליה הכי שטרא דנן כו' הא לא כתב ליה הכי אע"ג דלית ביה אחריות גבי דאמרינן סופר טעה שהיה לו לכותבו ואע"פ
שלא כתב דיינינן ליה כמו שיש בו אחריות: רב אשי אמר. לעולם אחריות לא אמרינן טעות סופר הוא ומאי חוץ מאחריות שבו לא דכתבי ליה שטרא דנן אלא דלא כתבי ביה אחריות ממש ולא מצי גבי ביה: זיל זבנה מיניה שלא באחריות.
כמו שהתניתה עם המוכר. והדר זבנה ניהלה את באחריות דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי: מאי טעמא דרשב"ג כו': אי הכי נגנב או שאבד השטר. דאינו בידו ה"נ דחזרה מתנתו: רבנן דאמרי דמתנתו קיימת דלא חזרה קסברי אין אותיות נקנות
במסירה שיחזור לו המתנה כלומר השטר אינו נקנה במסירה דלא דמי כמו שמסר להחזיר לו הקרקע גופה אלא כל זמן שלא מסר והחזיר לו קרקע גופה לא חזרה מתנתו: ר"ש בן גמליאל סבר אותיות נקנות במסירה. דכיון שמסר והחזיר לו
השטר חזרה הקרקע לבעליו דשטר אפסרה דארעא הוא: הבא לידון בשטר ובחזקה. שאם אמר לו אחד לפני ב"ד מה
אתה
עושה בתוך שלי והוא דן עמו ואמר לו אתה מכרתה לי ויש
לי שטר ועמדתי בה שני חזקה: נידון בשטר. שצריך