גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
קע.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבן שמעון
בן גמליאל סבר אין אותיות נקנות במסירה. והלכך
לא מסרתיו לו: והא איפכא שמעינן להו. בפרק שנים אוחזין [ב"מ ז.] דתניא
צב א מיי' פ"א מהל'
א) [גיטין ט: וש"נ], ב) [שם
כא: וש"נ], ג) שם י:, ד) בכל
גירושין הל' טו ופ"ד
שנים אדוקים בשטר כו': יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי. וגובה
צריך עדי חזקה דכיון דא"ל אידך לך חזק וקני ויש לו עדים שהחזיק
הכ"י ליתא לתיבת בו. דק"ס,
הל' ב סמג עשין צד וסי' נ
ליה מלוה כוליה וכדמפרשינן טעמא לקמן: והוינן בה. הכי קאמרינן
בה קנה דקרקע נקנית בכסף או בשטר מכירה ומתנה או בחזקה [קדושין כו.]
ה) לעיל קנד. ב"מ דף ז. עב:
טוש"ע ח"מ סי' נא סעיף ז
וטוש"ע אה"ע סי' קל סעי'
כתובות דף יט. [שבת עח:],
בשטר: א"ל אביי. לרב דימי:
והכי קאמר רשב"ג נדון בחזקה ולא
בפ' שנים אוחזין [שם] אמר מר יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי וגובה לו
ו) ב"מ ז., ז) שם ב.,
ו וסי' קלג סעיף א:
א"כ פלוגתא. דבריך לדמר שאמר
מלוה כוליה בתמיה ולית ליה לרבי כו'
צג ב מיי' שם פ"א הל' יז
ח) שבועות מא: [כתובות יח.
יחלוקו וה"נ יגבה חצי חוב הכתוב
עי' קדושין מג:], ט) רש"ל,
רבה למעלה לרבן שמעון אותיות
וסמג שם טוש"ע ח"מ
רבן שמעון בן גמליאל סבר אין אותיות נקנות
[קסט:]
י) נ"א הלכה כרבי ואף
סי' נא סעיף ג וסעיף ז
בשטר ולא יותר: א"ר נחמן במקויים.
נקנות במסירה ואתה אומר לרבן
במסירה ורבי סבר אותיות נקנות במסירה
רבי, כ) בס"א: האי,
וטוש"ע אה"ע סי' קל סעיף
שמעון אין אותיות נקנות במסירה:
בהנפק כולי עלמא לא פליגי דפלגי
ל) [דברים כד], מ) [גיטין
יז:
אמר ליה אביי א"כ פלוגתא לדמר אמר ליה
צד ג מיי' פי"ד מהל' מלוה
כא:], נ) [צ"ל מסרתיו],
א"ל. רב דימי לאביי ותפלוג כלומר
בין שניהם כדין משנתנו דשנים אוחזין:
❖
ס) [שבועות מא:],
ולוה הל' יד סמג עשין
ותפלוג (א) אמר ליה הכי קאמינא לך מתניתא
איני חושש: א"ל
א"כ קשיא דר"ש
אי מקיים ליה פליג. כלומר אז יש
צד טוש"ע ח"מ סי' סה
לא מיתרצא אלא כדמתרצא מר ואם כן קשיא
סעיף טו:
בן גמליאל כו'. דהא על כרחך
ממש בדבריו ויגבה (ג) מהם חצי חוב
צה ד מיי' פ"ט מהל' טוען
הגהות הב"ח
דרבן שמעון בן גמליאל אדרשב"ג אלא אמר
הוזקקנו לפרש הברייתא דלעיל
שבשטר ואידך פלגא יפסיד בשביל
ונטען הל' ז סמג עשין
(א) גמ' ותפלוג (אמר ליה
כדמר: אלא אמר אביי. מאי שטר
תפיסת הלוה שאדוק עמו בשטר:
צה טוש"ע ח"מ סי' קלח
אביי הכא במאי עסקינן כגון שנמצא אחד
כ)
הכי קאמינא כו' קשיא) תא"מ
סעיף א:
אלא הכא בלברר קא מיפלגי. אדם
דפליגי ביה רבי ורבן שמעון (ב) לאו
מהן קרוב או פסול ובפלוגתא דר' מאיר ור'
צו ה מיי' פי"ד מהל' מלוה
ונ"ב גי' רשב"ם א"ל א"כ
בשטר הכתוב בשם אחר ומסרו לזה
שטוען למערער שני מיני חזקות יש
קשיא כו': (ב) רשב"ם ד"ה
ולוה הל' יד סמג עשין
אלעזר קא מיפלגי רבי סבר לה כרבי אלעזר
אלא וכו' ורבן שמעון ב"ג
צד טוש"ע ח"מ סי' סה
פליגי דהא בין לרבי בין לרבן שמעון
לי אחת שיש בידי עדיין שטר מכירה
לאו כו' לרשב"ג אותיות
סעיף טו:
דאמר א) א עדי מסירה כרתי ורבן שמעון בן
אותיות נקנות במסירה כדאמרי' לרבי
שעשית לי על זה השדה ועוד שיש לי
צז ו מיי' פי"א מהל' מלוה
כו' שכתב מוכר כצ"ל ותיבת
גמליאל סבר לה כרבי מאיר דאמר עדי
בו נמחק: (ג) ד"ה אי מקיים
ב)
ולוה הל' א סמג שם
בהמוכר את הספינה (לעיל דף עו.)
עדי חזקת שלש שנים וקאמר רבי
❖
כו' יגבה ממנו חצי חוב:
טוש"ע ח"מ סי' ע סעיף א:
חתימה כרתי והא אמר רבי אבא מודה
ולרבן שמעון לעיל בשמעתין כדמר
נדון בשטר שצריך לברר ולאמת את
ג)
ב
צח ז מיי' פ"ו מהל' טוען
היה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול
ונטען הל' ה ועיין
אלא בשטר מכירה שכתב בו מוכר
דבריו ולהביא את השטר כמו שטען
בהשגות ובמגיד משנה סמג
מוסף רש"י
ללוקח זה כדין קרקע הנקנית בשטר
ועדי חזקה בלא שטר לא יועיל לו
אלא אמר רבי אבינא הכל מודים שאם כתוב
עשין צה טוש"ע ח"מ סי' ע
❖
כאן מאחר שזה עומד ומערער לא
פליגי וכגון שנמצא אחד מהעדים קרוב
עדי מסירה כרתי. דאמר
סעיף ב:
בו הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן
ד)
אע"פ שאין עליו עדים אלא
כו': רבי סבר כרבי אלעזר. דאמר
מסרתי לך שטר מעולם ולא מכרתי
מזוייפת שהוא פסול כדרבי אבא לא נחלקו
שנתנו בפני עדים גובה
בגיטין בפרק המגרש (דף פו.) אין
לך ושלא כדין החזקת והלה טוען
מנכסים משועבדים, שאין
רבינו גרשום
אלא בשטר שאין עליו עדים כלל דרבי סבר
העדים חותמים על הגט
העדים חותמים על הגט אלא מפני
שטר יש עדיין בידי ואילו לא טען
אלא מפני תיקון העולם,
להראות השטר ואם לא
לה כר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי
תקון העולם דעדי מסירה גורמין
כך היה די לו בעדי חזקה כדאמר
שמא ימותו עדי מסירה או
הראה השטר אלא עדי
ורבן שמעון בן גמליאל סבר לה כרבי מאיר
ילכו למדינת הים, אלמא עדי
חזקה חיישינן דשמא החזיר
לכריתות גט ונמצא גט כשר בכתיבה
בחזקת הבתים (לעיל כט.) דעד תלת
מסירה עיקר (כתובות צד:)
לו השטר וחזרה מכירתו:
בלא עדים אלא שיהא מוסרו לאשתו
שנין מזדהר איניש בשטריה טפי לא
דאמר עדי חתימה כרתי ואיבעית אימא
ואין צריך לחתום בגט, וכי
אימא אף בחזקה. כלומר
להתגרש בפני עדים דהא כתיב וכתב
מזדהר ורבן שמעון סבר נדון אף
כתב קרא וכתב אכתיבת גט
דשטר הוי עיקר ואם אין
ל)
במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא
קאי ולא אחתימת ידי עדים
לו שטר אלא חזקה מועיל
לה בכתיבה לחוד בלא חתימה מיירי
בחזקה לבדה כאילו בא לידון בחזקה
מיפלגי דרבי סבר ה) מודה בשטר שכתבו
לו: רבי סבר אותיות נקנות
(גיטין ט: וכעי"ז שם כא:)
ומיהו עדים בעינן שיראו שנתגרשה
לבדה בלא שטר וכל שכן שאם הביא
כרתי, משוי ליה ספר כריתות
במסירה. דכיון שמסר לו
אין צריך לקיימו ורבן שמעון בן גמליאל סבר
(קדושין מח.). עדי חתימה
הלה את השטר קנה להכי
וה"נ כאילו אין עדים בשטר דמי
שטר מכירה לא בעי תו עדי חזקה
כרתי. דכי כתיב וכתב דקרא
אמר נידון בשטר דהיינו
צריך לקיימו והא איפכא שמעינן להו דתניאו)
הלכך נדון בשטר בלא עדי חזקה
דאין אדם צריך לברר ריבוי טענות
אחתימת עדים שהיא עיקר
עיקר קניה: ורשב"ג סבר
שנים אדוקין בשטר מלוה אומר שלי הוא
(שם כא:). במזויף מתוכו.
אין אותיות נקנות במסירה.
אלא שיביא עדים שנכתב ונמסר
שטען שאין צריכים לו וכי היכי דאילו
שחתם עליו קרוב או פסול או
אא"כ החזיק נמי הקרקע
ונפל ממני ומצאתו ולוה אומר שלך הוא
לו בפניהם שהשדה נקנה לו בשטר
טען מעיקרא אבד שטרי ויש לי חזקה
שלא לשמה (שם ד.) דאע"ג
להכי אמר אף בחזקה:
אע"פ שאין בו עדים: ורבן שמעון
דאמר ר"א גט שאין עליו
שלש שנים די לו בכך כי טען נמי יש לי
ואמר לי' אביי. לרב דימי
ופרעתיו לך ג יתקיים השטר בחותמיו דברי
עדים כשר, דוקא אין עליו
את מוקים פלוגתייהו איפוך
בן גמליאל. אומר בחזקה הוא קונה
שטר עם החזקה די לו בחזקה בלא
רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר יחלוקו
עדים אבל יש בו עדים
במאי דאוקי רבה. לרבה קרי
שטר: תבעיה לדינא. ר' חייא לרבי
אי א"ל לך חזק וקני שהשטר בלא
פסולין פסול מדרבנן, דילמא
אביי מר. א"כ פליג אדמר:
והוינן בה ולית ליה לרבי הא דתנן שנים
ז) ד
קאתי למימסריה באפייהו
אמר ליה ותפלוג. ומה בכך
אבא: אטו לא מהימנינא. לומר
עדים אינו קונה כר"מ דעדי חתימה
מ)
.
ומסמך עלייהו (שם י:)
אנא אמינא טעמא דידי
אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה
פרעתי אפי' בלא עדים: והא קיי"ל.
עיקר דהאי דכתיב וכתב אחתימת
מודה בשטר שכתבו אין
והוא אמר טעמא דידיה:
אומר אני מצאתיה זה ישבע שאין לו בה
צריך לקיימו. לוה שהודה
אמר ליה אביי אם כן
עדים קפיד קרא: מודה ר' אלעזר
בפרק שבועת הדיינין ס): כשמעתך.
בשטר שכתבו ועל פיו נחתמו
קשיא דרשב"ג אדרשב"ג.
פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות
כו'. דדוקא גט שאין בו עדים כשר
דאמרת משמיה דרב צריך שיבואו
העדים, אין המלוה צריך
דהכא אמר איפכא כדאמר
לקיימו בעדים החתומים בו,
לעיל לטעמא דרב דימי:
דאעדי מסירה קפיד רחמנא ומיהו אם
פלוני ופלוני ויעידו. ומיהו אי אתו הני
מחציה ויחלוקו ואמר רבא אמר רב נחמן
שאין הלוה שוב נאמן לומר
אלא אמר אביי. לא קשיא
חתמו שקר או עדים פסולים בתוך
סהדי ואמרי לא היו דברים מעולם הא
במקויים דכולי עלמא לא פליגי דיחלוקו כי
פרעתיו, ולא אמרינן בהאי
הכא אמאי אמר רשב"ג אין
הגט הרי הוא פסול: אלא אמר רבינא
אמר רבא בפ' שבועת הדיינין (שבועות
הפה שאסר הוא הפה שהתיר,
אותיות נקנות במסירה כגון
פליגי בשאינו מקויים רבי סבר מודה בשטר
דמכיון שאמר כשר היה
שנמצא אחד מן העדים
הכל מודים. רבי ורשב"ג מודים שאם
דף מא:) כל מילתא דלא רמיא עליה
הרי הוחזק השטר, וכי אמר
שבשטר קרוב או פסול.
שכתבו צריך לקיימו ה ואי מקיים ליה גבי פלגא
מזוייף מתוכו שהוא פסול כדר' אבא
דאיניש וכו' והלכתא כרבא ונשבע הלוה
פרעתיו לא מהימן, שהרי
ורבי דאמר נידון בשטר
ואי לא חספא בעלמא הוא ורבן שמעון בן
ביד המלוה הוא (כתובות יט.)
סבר לה כר' אלעזר דאמר
דמודה ר' אלעזר כו': ואיבעית אימא
שפרעו ופטור: א"ל. ר' אבא: והאמר
מאחר שהלוה מודה ששטר
לענין גט עדי מסירה כרתי.
גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך
במודה. מערער שכתבו לשטר שביד
רב גידל אמר רב הלכה כרשב"ג.
חוב שהוציא עליו שטר אמת
כלומר אותן שמוסר לה
הוא, אין המלוה צריך לחזר
הגט בפניהם היינו עיקר
לקיימו ויחלוקו איפוך ואיבעית אימא לעולם
זה פליגי וקאמר מערער לא נ)מכרתיו
שאמר נדון אף בחזקה לבדה דכיון
אחר העדים החתומים בו
כריתות וה"נ קא סבר
לך וממני נפל השטר ומצאתו: אין
דלא היה צריך לטעון שטר יש בידי
לא תיפוך אלא הכא בלברר קמיפלגי כי הא
ולהעיד על חתימתן ולקיימו
דאע"ג דעדי השטר אחד
צריך לקיימו. דלא דמי לשאר דינים
(ב"מ עב:) דכיון שמודה
מאחר שאכלה שני חזקה אין צריך
קרוב או פסול נידון בשטר
דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי
שכתבו ולוה בו הרי הוא
בעדי מסירה שאם יש לו
שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
לברר את דבריו שהרבה לטעון מה
כאילו קיימוהו חותמיו וגובה
אבא אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא אמר
עדים שמסר לו את השטר
שאפילו אם היה זה מערער ואומר
שאין צריך ואנא נמי כיון דבלא עדים
כל זמן שמוציאו (שבת עח:)
שכתב לו מכירה בפניהם
פרעתיך בפני פלוני ופלוני אמר ליה רבי יצחק
דסתם שטרות הרי הם כשרים
מועיל לו השטר: ורשב"ג
לא כתבתיו לא היה לנו לחשוד את
מהימנינא איני צריך לברר ולהביא
ובשטרות לא נימא הפה
סבר כר' מאיר דאמר עדי
יבואו פלוני ופלוני ויעידו אמר ליה אי לא אתו
עדים שאמרתי: ואף רבי לא אמר
זה הלוקח בכך שלא נחשדו ישראל
שאסר הפה שהתיר לפסלו
חתימה כרתי. היינו עיקר
(לעיל קנד.). צריך לקיימו.
לא מהימנינא והא קיימא לן המלוה את
כריתות הלכך קסבר כיון
אלא לברר. כלומר מן הדין הלכה
לעשות שטרות מזוייפים אלא
ח) ו
אע"פ שהלוה מודה ליה
דעדי חתימה דהאי שטר
שהחמירו חכמים להצטרך קיום היכא
כרבן שמעון בן גמליאל שאף רבי לא
חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים אמר
שכתב שטר זה ולוה לו
פסול נידון בחזקה ולא
מעות, צריך המלוה לקיימו
בשטר: והאמר רבא. התם
דמערערי עליה הלכך כי אמר
נחלק אלא משום דסבירא ליה דצריך
ליה אנא בההיא כשמעתא דמר סבירא לי
בחותמיו, ואפילו השטר בידו
במס' גיטין מודה ר' אלעזר
כתבתיו נהמניה למי שהשטר בידו:
לברר את דבריו אחרי שטען יש לי
דאמר רבי אבא אמר רב אדא בר אהבה
נאמן הלוה לומר פרעתיך,
בגט מזוייף מתוכו. שאחד
צריך לקיימו. והכי קאמר רבן שמעון
שטר ורבי מודה שאם לא טען לא
דכל זמן שאינו מקוים מאן
מן העדים קרוב או פסול
אמר רב האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני
ז
קמשוי ליה שטרא לוה שמודה
פסול הגט ולא מועיל עדי
נדון בחזקה ולא בשטר שהשטר אינו
היה צריך אלא חזקה לבדה וכיון
לו שכתבו, הא אמר דפריע,
מסירה. ועל מה נחלקו כגון
ופלוני צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו
מועיל לו כל זמן שלא נתקיים ע"י
דלא הויא פלוגתייהו אלא כדי לברר
אבל משהשטר מוחזק על
על אותן ג' גיטין כגון כתב
[א"ל] והא אמר רב גידל אמר רב הלכה
פי עדיו אין הלוה נאמן
הגט ואין עליו עדים יש
אחרים אע"פ שזה המערער מודה
נראין דברי רבן שמעון בן גמליאל
ט)
י)
לומר פרעתי (ב"מ ז. וכעי"ז
עליו עדים ואין בו זמן יש
כדברי רבן שמעון בן
גמליאל ואף רבי לא
שכתבו דאיהו אמר כתבתי וקאמר נמי
שאין לו להפסיד בשביל שפת יתר:
שבת עח:). שנים אדוקין
זמן ואין בו אלא עד אחד
בשטר. המלוה והלוה (ב"מ
לא תינשא ואם נשאת הולד
אמר
אמר
ז.). שלך הוא ופרעתיו
כשר דההוא לאו מזוייף
לך. והחזרת לי וממני נפל (שם). יתקיים השטר בחותמיו. קס"ד דה"ק אם השטר כשר שיקיימוהו חותמיו לומר כתב ידינו הוא,
מתוכו וכי האי גוונא נמי בשטרי מקח במזויף מתוכו בקרוב או פסול לא פליגי. אלא בדר' אבינא פליגי דאמר ר' אבינא הכל מודים.
הרי הוא בחזקתו (שם). וגבי ליה מלוה כוליה. בתמיה (שם). במקוים. שכתוב בו הנפק שיצא כבר בב"ד והעידו עדים על חתימת
ר' ורשב"ג שאם אמרו בית דין או כתבו הוזקקנו לעדות של עדות ונמצאת עדותן מזוייפת ונמצא אחד קרוב או פסול היינו מזוייף
ידן וכותבין הדיינין בו שטרא דנן נפק קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני על חתימת ידיייהו ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי (שם). דכולי עלמא
מתוכה ואם בא לידון באותו שטר אין מועיל לו כלום עדי מסירה ועל מה נחלקו בשאין עליו עדים כלל דההוא לא הוי מזוייף
לא פליגי דיחלוקו. דכי אמרינן דיתקיים השטר בחותמיו לא למגבי מלוה כולו קאמר אלא למגבי פלגיה, ופלוגתייהו כשאינו מקוים,
מתוכו רשב"ג סבר עדי חתימה כרתי וכיון דאין עליו עדים ידון בחזקה בלבד: ואיבעית אימא במודה בשטר כו' רבי סבר. כיון
רבי סבר אע"פ שהלוה מודה ליה שכתב שטר זה ולוה לו מעות, צריך המלוה לקיימו בחותמיו, ואפילו השטר בידו נאמן הלוה לומר
שמודה זה התובע בשטר שהוא כתבו לו אין צריכין לקיימו לא בחותמיו ולא להביא עדי חזקה. ורשב"ג סבר אע"פ שמודה שכתבו
פרעתיך, דכל זמן שאינו מקוים מאן קמשוי ליה שטרא לוה שמודה לו שכתבו הא אמר דפריע, אבל משהשטר מוחזק על פי עדיו אין
לו צריך לזה לקיימו להביא עדי חזקה ואם לא יכול לומר לו זה שמודה בשטר שטר אמנה הוא או שטר פסול. הלכך קאמר רבן
הלוה נאמן לומר פרעתי, הלכך זה ששניהם מוחזקים אי מקיים ליה מלוה בעדות ומשוי ליה שטר מעליא אין הלוה נאמן באמירתו אלא
שמעון בן גמליאל נידון בחזקה ולא בשטר: ולוה אמר שלך הוא. ברור ששלך היה שכתבתי לך ופרעתי לך והחזרת לי ונפל ממני:
על ידי חזקה זה שאדוק בו והרי הוא כשאר מציאה ופליג (שם). ואי לא חספא בעלמא הוא. שאפילו כולו ביד המלוה נאמן הלוה
יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי. כלומר יביא עדים שמכירין חתימת ידי עדים וכשר וגובה הכל להכי צריך לקיימו לדברי רבי לפי
לומר פרעתי (שם).
שהורע כחו שנפל: רבן שמעון בן גמליאל אומר יחלוקו. הואיל דשניהן אדוקין בו האי ממון המוטל בספק ויחלוקו יפרע לו הלוה
החצי בלבד: והוינן בה לרבי אמאי לא יהא דין השטר זה כדין שנים שאדוקין בטלית שלדברי הכל יחלוקו: אלא במקויים השטר
כולי עלמא לא פליגי דגובה המלוה פלגא דהיינו כ"א ישבע שאין לו פחות מחציו ויחלוקו: רבי סבר אע"פ שמודה הלוה בשטר שכתבו צריך למלוה לקיימו ואי מקיים ליה גבי פלגא כדין הטלית ואי לא מקיים ליה חספא בעלמא הוא הואיל ואינו יוצא כולו מתחת ידו.
ורשב"ג סבר הואיל דאדוק בחצי יחלוקו. אלמא דאיפכא שמעינן להו ולא מצית מוקמת דבהכי פליגי: אלא הכא בלברר קמיפלגי. קס"ד השתא דתרוייהו סברי דחזקה עיקר והאי דקאמר נידון בשטר לא משום דצריך אלא קסבר הואיל וטען לפני בית דין דיש לו
שני כחות חזקה ושטר צריך לברר טענתו שיש לו שטר להכי קאמר נידון בשטר עם החזקה. ורשב"ג סבר אין צריך לברר אלא בחזקה בלבד: מאי לברר. כי הא דרב יצחק בריה דרב יוסף הוה מסיק זוזי כו': אמר ליה. ר' אבא לר' יצחק נפחא: והא אמר רב גידל אמר רב