קע:
גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
לברר.
אמר ליה אנא נמי לברר קאמינא. כלומר כרבי סבירא לי ואם לא בירר
פירש רבינו תם לברר אמיתת הדברים ולהעמיד
צט א מיי' פט"ו מהל'
א) [כתובות נו.], ב) [שם טז:
וש"נ], ג) רש"ל, ד) [משלי
טוען ונטען הלכה א
על האמת ואם ימצאו ויאמרו לא ראינו מעולם מיחייב
דבריו הפסיד וכן פירש רבינו זקני מ"כ בפרק זה בורר אליבא דרבי
א
❖
כב], ה) רש"א,
ועיין (בהשגות) [בהגהות]
שצריך לברר ואם לא הביא שטר הפסיד. ויש לשון אחר ואין בו
אבל אם לא ימצאם לא אבד בכך שאין סברא שהיה מחייבו לשלם
ב
ובמגיד משנה סמג עשין צה
טוש"ע ח"מ סימן קמ סעיף
על זה אם לא יוכל למצאן כי מה דין
הוא זה שיפסיד בחנם אם לא
ממש. ואע"פ שהלכה כרבי מחבירו בהא הלכתא כרבן שמעון שאין צריך
ד:
הגהות הב"ח
יוכל לאמת דבריו שלא היה צריך
לברר כדאמר רב גידל אמר רב:
ק ב מיי' פ"ו שם הלכה ה
מתני' מי שפרע מקצת חובו.
(א) רשב"ם ד"ה ולא ירע
לטעון ועוד דהכי משמע אנא נמי
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
אמר אלא לברר א"ל אנא נמי לברר
א
ב
וכו' וכדאמר ר' יוסי
ע סעיף ב:
קאמינא: מתני' מי שפרע מקצת חובו ר'
לברר קאמינא ולא לחייב שאם היה
במלוה בשטר מיירי ואיכא למיחש
קא ג מיי' פכ"ג מהל'
בברייתא כדי שיכוף לפרעו:
א)
פן יחזור המלוה ויתבע כל חובו:
מחייבו לברר מה תשובה היא זו
(ב) ד"ה אי שמיע הד"א
מלוה ולוה הל' טו סמג
(ג)
יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב
ב)
עשין צד טוש"ע ח"מ סי' נד
עם ד"ה הוה וכו' נמי ה"ק
רבי יהודה אומר יחליף. יקרע
אנא נמי לברר מכל מקום היה מחייבו
❖
שמקרעין כו' ומה לי
שובר אמר רבי יהודה נמצא זה צריך להיות
סעיף א:
ואדרבה מה שמזכיר לברר אינו כי אם
אותו השטר ויכתוב לו שטר אחר לפי
ב"ד: (ג) תוס' ד"ה אלא
שומר שוברו מן העכברים אמר לו רבי יוסי
וכו' היה מחייבו מה תשובה
קושיא על טעמו כמו שפירש רשב"ם
חשבון הנשאר מזמן ראשון כדמפרש
כך יפה לו ולא ירע כחו של זה: גמ' אמר
כצ"ל ותיבת לברר נמחק:
מוסף רש"י
בגמרא: יכתוב שובר. וישמרהו הלוה:
ואף רבי לא אמר אלא לברר הלכך לא
(ד) בא"ד אפילו לפירוש
רב הונא אמר רב אין הלכה לא כרבי יהודה
יחליף. יכתוב שטר אחר כדי
שלו וי"ל דרבינו שמואל
לשמור שוברו. שאם אבד שוברו יחזור
מסתבר טעמא לחייבו משום הכי
היה רוצה לומר: (ה) ד"ה
חוב הנשאר ויקרע הראשון
המלוה ויגבה כל חובו: א"ל ר' יוסי
ולא כרבי יוסי אלא ב"ד מקרעין השטר
ובשבועות פרק שבועת הדיינים (דף
ג
אין וכו' משמע נמי דרבי
ולא יכתוב שובר להרע כח
יהודה מזמן: (ו) בא"ד אלא
כן יפה לו. למלוה שיהיה הלוה
הלוה שיצטרך לשמור שוברו
מא:) דקאמר אתו פלוני ופלוני ואמרו
וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון אמר ליה
לאפוקי בלבד ממה שהיה
מן העכברים (כתובות נו.).
לא היו דברים מעולם ואמר רבא כל
בדאגת שימור שוברו ולא המלוה דעבד
רב נחמן לרב הונא ואמרי לה רב ירמיה בר
יכתוב שובר. ולא יחליף
סבור וכו' מזמן ראשון כלל
מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר
לוה לאיש מלוה כדאמרינן בגמרא:
אפי' כצ"ל: (ז) בא"ד הזמן
להרע כח המלוה למחול
ד)
אבא לרב הונא אי שמיעא ליה לרב הא
שעבודו מזמן ראשון (שם).
ביום פלוני וכו' כי התם
ולא ירע כחו. של מלוה להחליף שטרו
ולאו אדעתיה ג תימה דאמר הכא צריך
שטרי חוב המוקדמין.
לר' יהודה אליבא דרב למאי
ג) [ברייתא] דתניא עדים מקרעין את השטר
שיבואו פלוני ופלוני ויעידו וי"ל דרבא
(א) כדאמר ר' יהודה כדי שיכוף
דהוה סלקא אדעתיה דרב
ליכתב קודם המלוה (סנהדרין
וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון הוה הדר
לפרעו: גמ' אין הלכה לא כרבי
נחמן דמזמן שני כותבין לר'
לב.) שהקדים זמן הכתוב
כרשב"ג ס"ל כדפסיק רב ה) (פפא) א"נ
יהודה: (ח) בא"ד שבדין
בשטר ליום כתיבתו, אי נמי
ביה אמר ליה שמיע
ליה ולא הדר ביה
יהודה. שאמר יחליף ואפילו לכתוב
אפי' ה)[לרבי] וכדפי' ר"ת דמפרש הכא
הוא שבגט: (ט) בא"ד
שנכתב השטר באחד בניסן
דבנמחק נמי כותבין זמן
וכן כתוב בו באחד בניסן לוה
בשלמא
אם לא בירר לא הפסיד דיש לו לברר
לו מזמן ראשון על ידי עדים בלא
שני: (י) בא"ד כל כך זמן
פלוני מפלוני, והוא לא לוה
כל מה שיוכל ומ"מ אי לא משכח להו או אומרים להד"מ י"ל דלא
בית דין כדמפרש ואזיל דלא אלימי עדים לקרוע שטר ולהחליף
ד
ראשון כיון שאינו: (כ) בא"ד
ממנו כלום עד ט"ו בניסן,
❖
נראה שאין לעדים:
גם זה מוקדם ופסול, שאין
ולגבות מזמן ראשון: ולא כר' יוסי. דאמר כותבין שובר וצריך
מפסיד אבל תימה שרשב"ם הביאה על זה שצריך שיבאו פלוני ופלוני
ה
לו לטרוף אלא מזמן ההלואה
לשמור שוברו מן העכברים: וכותבין לו שטר אחר. לפי סכום
ויעידו משמע שרוצה להעמידה כרבי אפילו לפי' שלו (ד) ושמא היה
ואילך ודלא כאביי דאמר
המעות שחייב לו עדיין ורב תנא הוא ופליג: אי שמיע ליה לרב
רוצה לומר דגרע היכא דלא הביאם מהיכא דאייתינהו ואמרו להד"מ
(ב"מ יג.) עדיו בחתומיו זכין
מוסף תוספות
לו (לעיל קנז:). פסולין.
הא דתניא. לקמן בשמעתין במילתיה דר' יהודה בפורע חצי חובו
ולא הבנתי כלל ויש מישבים דבריו אליבא דרבן שמעון בן גמליאל
ו
[קעא.]
לפי שרצה לטרוף לקוחות
א. [ד]הוחזק כפרן.
שמקרעין עדים כו' (ב): הוה הדר ביה. רב והיה מודה שהלכה כר'
וסובר שהלכה כוותיה ואפי' למ"ד התם הוחזק כפרן אתי שפיר כרבן
שלקחו שדה מן הלוה מזמן
רשב"א. ב. [וכן נמי] אם
שבשטר, ושלא כדין הוא,
אמרו אין אנו זכורין או אין
יהודה דהא רב נמי ה"ק דמה לי ב"ד מה לי עדים: שמעה ולא הדר
שמעון בן גמליאל די"ל דלא אמר ר"ש בן גמליאל אלא דא"צ להביא ז:
שהרי קדמה מכירה להלואה
אנו מכוונין עכשיו העדות
אין הלכה לא כר' יהודה כו'.
ביה. דברייתא תני עדים מקרעין ואיהו אמר ב"ד דוקא ולא עדים:
פירש רשב"ם דאמר עדים מקרעים
ובשטר מעיד שהלואה קדמה,
היטב. חוזרין לעיקר הדין,
לפיכך קנסוהו מלגבות בו ולא
[ד]נשבע הנתבע שפרע
את השטר דהכי משמע יחליף אפילו בעדים וכן הוא לפי
בשלמא
יטרוף אפילו מזמן המלוה
ומיפטר. רשב"א בשם ר"ח.
המסקנא דשמיע ליה ברייתא ולא הדר דאיהו מכשר בעדים ואיהו מצריך ב"ד אבל רב נחמן לא היה סובר מילתיה דרב הכי דא"כ מאי הא דקאמר
ואינו אלא כמלוה על פה
ג. [כיון] שלא אמר לו זה
שאינו גובה מן המשועבדים
בשעת הלואה בעדים פרע
לרב הונא אי שמיע ליה כו' הוה הדר ביה ממה שהיה אומר אין הלכה כר' יהודה מי אלימא ממתני' דמשמע נמי בעדים ואפ"ה פליג עליה וא"ת
לי הלכך לא שם לבו לזכור
(ר"ה ב. וכעי"ז ב"מ עב.)
במשנה לא תני עדים בהדיא מ"מ איהו ס"ל דעדים קאמר ופליג עליה דתנא הוא ופליג ונראה לר"י דרב נחמן סבר לה למילתיה דרב
וקנסינן היתרא אטו איסורא
אם בעדים פרע אם שלא
הכי אין הלכה כרבי יהודה דאמר יחליף וכותבין ליה מזמן שני דס"ל דרבי יהודה מזמן שני קאמר מדלא פירש במשנה וכותבין לו
ופסול אפילו מזמן שני
בעדים ואמר בעדים
ח
(סנהדרין לב.). והמאוחרין.
פרעתיך ולא אדעתיה ואינו
שטר אחר מזמן ראשון וממאי דהדר ליה ר' יוסי וכן יפה לו ולא יגרע כחו של זה משמע (ה) דר' יהודה מזמן שני קאמר ט דאי מזמן ראשון מה
שבאו עדים ואמרו אנו יודעים
הוחזק כפרן בכך. רש"י
הורעת כח איכא והשתא קאמר שפיר אי הוה שמיע ליה הא דתניא עדים מקרעין לו את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון הוה הדר ממאי
במלוה זו שקדמה לזמן הכתוב
שבועות מא: ד. לעמוד על
כאן, כשרין. דמעליותא היא,
אמתות הדבר אם רוצה
דמצריך ב"ד כדי לכתוב מזמן ראשון ולא הוה פליג אברייתא בהכי י שכל עצמו לא בא אלא לאפוקי (ו) ממה שהיה סבור שר' יהודה לא היה מכשיר
דקא מחיל לשיעבודא עד
לצאת ידי שמים, להביא
מזמן ראשון בלבד כלל אפי' בב"ד מדלא קאמר ליה במתניתין ובא רב לומר שאע"פ שבעדים י"ל שאין להכשיר מזמן ראשון בב"ד מיהא
השתא (שם) אי נמי כתבוהו
השטר וכן נמי העדים
ביום שלוה אך איחר הזמן
שפרע בפניהם. שיטה
ראוי להכשיר יא ואי הוה ידע דר' יהודה הוה מכשיר אפי' בעדים מזמן ראשון לא הוה פליג עליה יב ותימה דלעיל (דף קסח.) בנמחק כותבין
בתוך השטר וכתב בו בתשרי,
מקובצת בשם ר"ח. ה. כיון
לו מזמן ראשון כן פירש רשב"ם התם וביום פלוני דקאמר התם היינו שהיה כתוב זמן ביום פלוני והכי משמע קצת מדבעי ב"ד ואמאי
(ז)
יג
כשרין שמחל לו השעבוד עד
שאינו אלא שפת יתר, ואם
תשרי ולא יטרוף לקוחות אלא
היה רוצה לא היה צריך.
לא כותבין הכא מזמן ראשון כי התם לרבי יהודה אליבא דרב דהוה ס"ד דמזמן שני כותבין לר' יהודה ומצינן למימר דרב נחמן
❖
מתשרי ואילך (לעיל קנז:).
שם. ו. והראב"ד ז"ל פי'
ס"ל דרב הוה מוקי לה ההיא דנמחק בכתיבת זמן ראשון אליבא דנפשיה ואליבא דר' יהודה מזמן שני דמגופה דההיא משנה לא מוכחא
דהתם נמי חייב ולא בא רבא
לר' יהודה אי מזמן ראשון אי מזמן שני אף על גב דמצרכי בית דין איכא למימר מזמן שני דאפי' מזמן שני איכא למימר שאין לעדים
לומר אלא שלא הוחזק
כפרן, שאילו אמר לאחר
רבינו גרשום
לכתוב שלא מדעת לוה ואפילו אותם עדים שעשאוהו אין רשאין לעשות אחר שכיון שעשו שליחותן אין חוזרין ועושין שליחותן דומיא
מיכן חזרתי ופרעתי נאמן.
דגט שאם צוה לכתוב גט וליתן לשלוחו שנעשה שליח להולכה וכתבו ונתנו לו ונמחק או אבד שאין יכולין לעשות אחר כדמוכח בפרק
רשב"א. ז. ומסתברא לי
הלכה כרשב"ג. דאמר
דהא דר' יצחק נפחה ליתא,
בחזקה בלבד נידון ואין
התקבל (גיטין דף סג:) ואע"פ שיש לתת חילוק שבדין (ח) שבגט לא יעשו גט שני דבעינן שיאמר לסופר כתוב ולעדים לחתום ומן השני לא
ולא בכי הא אמרה רבי, דעד
צריך לברר שיראה השטר:
אמר להם כלום אבל הכא בלא צווי יכול להיות כשר שאינו אלא לראיה לגלות שנשתעבדו נכסיו על ידי השטר הראשון ואחרי שנשתעבדו
יד
כאן לא קאמר רבי אלא
ואף רבי לא אמר. דנידון
בשטר וחזקה דחזקה מכח
בשטר: אלא לברר. קאמר
לא יפקע השעבוד ומ"מ אע"פ שאין דומה לגמרי לגט נוכל לומר שאין להם לכתוב עליו שעבוד שלא מדעת כיון שנאבד מן המלוה
שטרא קא אתיא, והילכך
דמטרחינן ליה לאיתויי
אותו שכתבו ונתנו לו על פי לוה אין רשאין לעשות אחר כ"ש עדים אחרים שזה השטר מזיק לו אפילו לא יכפור כלום שאע"פ שגם אם
כחדא מילתא היא וצריך
שטרא ואי לא מייתי לא
לברורה, אבל [ה]אומר
מעכב ונאמן אף אנא נמי
לא נכתב היה גובה מלקוחות שלקחו אחר שנמחק הראשון כאילו היה קיים כיון דאית ליה קלא להאי מלוה כדמשמע בחזקת הבתים
במלוה על פה פרעתי נאמן
אע"ג דלא אתו סהדי
(לעיל דף מב.) אי לא משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף היתה מלוה על פה גובה מן הלקוחות אף על גב דמצי לאטעויינהו ללקוחות ולומר להן
וכי אמר פרעתי בפני עדים
מהימנא: אמר ליה אנא נמי
נאמנות פרעון לא מכח
בשעת מכר פרעתי ושטרא ליכא לאפוקי עלייהו מ"מ מזיק השטר השני ללוה שאם יפרע לו ואין לו שטר אין לו לדאוג כלום ואם יש
לברר קאמינא לך. דיבואו
עדים קא אתי, ובכל כי הא
פלוני ופלוני ויעידו כדי
שטר זימנין דמשתמיט ולא יהיב ליה ואמר יהיבנא לך למחר או ליומא אוחרא והדר גבי זימנא אחריתי ועוד יש לומר דרב נחמן ס"ל
מודה רבי דא"צ לברר.
שיתבררו דבריך ובלאו הכי
דמודה רב היכא דנמחק שעושין לו בית דין שטר אחר מזמן ראשון משום דהתם אין לחוש אם זה דומה למוקדם כיון שבית דין
רשב"א. ועיין חידושי הר"ן
מהימנת. ואמר לן רבי
ובריטב"א. ח. ולא אשכח
דאמר ליה ר' יצחק נפחא
בעצמם כותבין אותו דבית דין אלימי לאפקועי ממונא ולא יבא לחתום בשטר מוקדם על ידי שנכשיר זה אבל הכא כותבין ליה עדים
תקנתא להחליף מזמן
אנא נמי לברר קאמינא לא
הלכך אין להם כח לחתום מזמן ראשון שדומה למוקדם שלא יבאו לחתום בשטרי מוקדמין ועוד יש לומר דגבי נמחק אין דומה כל
ראשון ע"י ב"ד. שיטה
כדקאמרת דרבי לא אמר
מקובצת בשם רבינו יונה.
דנידון בשטר אינו אלא כדי
כך למוקדם מאחר שזהו שטר ראשון אלא שמעתיקין אותו טו אבל הכא שטר חדש שהיו כותבין בו זמן ראשון היה דומה למוקדם טז
ט. דהיינו הרעת כח
לברר ולא משום דוקא
וקצת היה משמע דבנמחק נמי זמן שני והכי משמע לישנא קצת דקאמר הוציא שטר מחוק ביום פלוני ומיהו הוה קשה
(ט) יז
יח
שמפסיד שעבודו מזמן
קאמר אנא סבירא לי דהאי
ראשון. שיטה מקובצת בשם
לברר משום דוקא קאמר
איפכא לרב דאמר זמן ראשון ולר' יהודה דבסמוך דאמר אפילו בעדים מזמן ראשון ואין לומר שבנמחק אין ראוי כל כך זמן ראשון (י)
תוס' הרא"ש. י. [ד]היה
וצריך תרתי אף את אי לא
שאינו מדעת שניהם כי כמו שפירש ר"י ורבינו שמואל נראה עיקר תדע דהא בהגוזל קמא (ב"ק דף צח:) גבי שורף שטרות אי
סומך עליו ולא היה מצריך
מבררת (דצריך) לא
מהימנת: פיס' ר"י אומר
ב"ד. רמב"ן. יא. דאע"פ
דאיכא סהדי כו' ומשמע שאז לא יפסיד כלום ועוד תימה דלעיל בנמחק בעי ב"ד לכ"ע והכא קאמר ר' יהודה עדים ובזה אומר ר"י
שנקרע השטר הראשון
יחליף. שטרו ויכתוב שטר
דהכא דכתיבי מדעת שניהם לא בעו אלא עדים יט אבל בנמחק כותבין שלא בפני הלוה וכיון שמזיק לו נראה (כ) אין לעדים לעשותו שלא מדעתו:
ונפקע שיעבודו רשאין ב"ד
אחר מן המותר בלבד ויקרע
לשעבד נכסיו כדמעיקרא
אלא
שטר ראשון ויכתוב זמן
מן הזמן הראשון במה
שטר שני מן אותו יום
שנשאר לפרוע. ריטב"א. יב. מיהו למסקנא דשמעתין... אפשר דר' יהודה דמתניתן יחליף מזמן ראשון ור' יוסי שאמר ליה
שיפרע לו המקצת ואל יכתוב מזמן כתיבת שטר הראשון לפי שכיון שנקרע לא מצי טריף למפרע מן זמן ההלואה אלא מן יום
ואל יורע כחו משום דלא ידע מאי קאמר ר' יהודה כדפרישנא בברייתא ורב דאמר אין הלכה כר' יהודה כו' משום דר' יהודה
כתיבת שטר שני טריף לקוחות: ור' יוסי אמר. לא יקרע שטר הראשון אלא יכתוב לו המלוה ללוה שובר ממה שפרע לו ויתן לו:
סבר יחליף בעדים מזמן ראשון ורב סבר דוקא בב"ד. שיטה מקובצת בשם רבינו יונה. יג. ולא פליג ר' יהודה. שיטה מקובצת
אמר ר' יהודה. אם כן צריך הלוה שישמור שוברו מן העכברים שאם יאכלוהו עכברים יוציא מלוה שטרו ויגבה ממנו כל חובו
בשם תוס' הרא"ש. יד. ואינם שלוחים עוד לחזור ולכתוב גט כשר. רש"י גיטין סג: טו. [ד]לא נמחל השעבוד שהרי לא נפרע
כבתחלה: א"ל ר' יוסי וכן יפה לו. שיהא שומר שוברו: ואל ירע כחו של זה. ונכתב לו זמנו משעת פריע' מוטב שירע כחו של
עדיין. שיטה מקובצת בשם תוס' הרא"ש. טז. [דב]פרע מקצת כבר נתבטל השטר כיון דנמחל מקצת השעבוד ואין לעשות שטר
לוה משום דעבד לוה לאיש מלוה: אין הלכה כר' יהודה. דמתני' דסבירא ליה דיחליף ויכתוב מזמן שני: ולא כר' יוסי. דאמר
אחר מזמן ראשון. שם. אמנם מלשון התוס' משמע דרק דומה למוקדם ומלשון זה משמע דהוי ממש מוקדם. יז. דס"ל לתנא דמתניתן
יכתוב שובר: אי שמיעא ליה לרב הא דתניא. דבקריעת עדים סגי הוה הדר ביה ממאי דאמר דבית דין מקרעין: אמר ליה ודאי
שאין ב"ד יכולים לשעבד למפרע את הלקוחות בשטר שעושין לו עכשיו. רבינו יונה. יח. דאי אמרת שעושין לו קיום מזמן
שמיעא ליה ולא הדר. דקסבר טריף האי מלוה לקוחות בהאי חצי שטר מזמן ראשון כמו שהיה עושה כשהיה כל חובו
ראשון מה להם לכתוב נמחק שטרו ביום פלוני. רבינו יונה. ואע"פ שאין עושים לו קיום אלא מזמן שני אפ"ה צריך ב"ד כיון
שבאים לשעבד הלקוחות מכאן ואילך בשטר אחר בלא דעתו של לוה. שם. יט. שהרי יכול זה לשעבד נכסיו לכל מי שירצה. רבינו יונה.