גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
קעא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
עדים שעשו שליחותן כו'. תימה קצת על הלשון דמשמע (ו)
בשלמא בי דינא. מקרעין ומחליפין אחר וכותבין אותו מזמן ראשון
קב א מיי' פכ"ג מהל'
א) [תוספתא דמכות פ"א
ע"ש], ב) בס"א: הגוים,
מלוה ולוה הל' טו סמג
לטרוף שלא כדין מזמן ראשון דמן הדין לא אלים שטרא למיטרף
שעשו שליחותן כבר גורם שלא יעשו כי ההיא דהתקבל
ג) צ"ל מזמן ראשון. רש"ש,
עשין צד טוש"ע ח"מ סי' נד
אלא מיום שנכתב ואילך אלא ב"ד אלימי ומפקעי ממונא דהפקר
(גיטין דף סג:) דכתבי תפוותא ושמה היה נפוותא וקאמר עשו עדים
ד) לפי האמת צ"ל י"ז בניסן.
סעיף א:
קג ב טוש"ע ח"מ סי' רלט
רש"ל, ה) פי' ר"ח ניסן, ו) פי'
בית דין הפקר כדנפקא לן (גטין לו:) מאלה הנחלות [יהושע יט]: אלא עדים
שליחותן ולא יכתבו עוד התם ניחא אבל הכא אין ליישב כלל דכ"ש
ר"ח תשרי, ז) [צ"ל לחובה],
סעיף א בהג"ה:
❖
שעשו שליחותן. לכתוב ולהעיד בשטר
אם לא עשו שליחותן מעולם דהויא
קד ג מיי' פכ"ג מהל'
הראשון היאך חוזרין ועושין שליחות
לה מלוה על פה שאין יכולין לכתוב
מלוה ולוה הלכה ד סמג
בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא
עשין צד טוש"ע ח"מ סי' מג
❖
אחרת (א) ומי נתן להם כח זה: ולא.
מזמן ראשון דא"כ ה"ל מוקדם גמור
א אלא עדים שעשו שליחותן חוזרין ועושין
סעיף יד:
הגהות הב"ח
ועוד דהתם בגיטין מה שאין יכולין
בתמיה. וכי אין עדים חוזרין ועושין:
שליחותן ולא והא אמר רב יהודה אמר רב
(א) רשב"ם ד"ה אלא וכו'
והאמר רב יהודה אמר רב. מי שאבד
לעשות שליחותן זהו משום ששליחותן
דמי נתן: (ב) ד"ה ומשני
עדים כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה
רבינו גרשום
פסקה משעה שעשו את הראשון ואם
שטרו ואמר לעדים כתבו לי אחר
וכו' דכיון דהכל: (ג) ד"ה
אחת רב יוסף אמר בשטר מתנה ורבה אמר
ופרכינן והא רבי יהודה:
שלם דבית דין יש להם
יעשו אחר אין זה שליחותו של הבעל
חוזרין וכותבין אפי' עשרה שטרות אם
(ד) ד"ה בתרתי פליגנא עלך
כח לעשות כן: אלא עדים
בבשטר שאין בו אחריות מאי ברייתא דתניא
אבדו זה אחר זה: ומשני רב יוסף אמר.
שלא צוה לכתבו אבל אם מצוה
דכותבין כצ"ל ותיבת כי
שעשו שליחותן. בפעם
נמחק: (ה) ד"ה אמר רבי
הרי שהיו נושין בו אלף זוז ופרע מהן חמש
ראשונה שחתמו כשהיה
לכתוב שני יכולין לעשות והכא אע"פ
לעולם אין כח בידם של עדים לחזור
פדת וכו' כדמפרש לקמן
כל החוב שלם כשטורף
מאות זוז עדים מקרעין את השטר וכותבין
שלוה מצוה להם לכתוב לעשות שטר
ולכתוב שטר אחר לגבות מלקוחות וכי
הס"ד ואח"כ מתחיל הג"ה
מאותו זמן מי יש להן
והכי קאמר: (ו) תוס' ד"ה
קאמר רב יהודה אמר רב ה"מ בשטר
ראשון לא יעשו דאל"כ מאי דוחקיה
כח לחזור ולעשות שליחות
ג)
לו שטר אחר מזמן ראשון דברי רבי יהודה
אלא וכו' דמשמע דלפי
אחרת לקרוע ולכתוב שטר
מתנה שאין בו אחריות (ב) וכיון דהכל
דמלוה לקרוע שטר הראשון אם אין
רבי יוסי אומר שטר זה יהא מונח במקומו
שעשו וכו' שלא יעשו עוד כי
שני ולחתום בו שיטרוף
יודעין שנותן לו השדה למה לא יכתבו
הלוה כופהו לכך ואם כן רוצה הלוה
ההיא: (ז) ד"ה שאם הוזקקנו
מזמנו של ראשון והא
ויכתבו שובר ומפני שני דברים אמרו כותבין
לעונתו של שטר וכו' אחר
נפרע לו החצי והאי שטרא
לו שטר מתנה להיות בידו לעדות
בכך דאין לומר כי הלוה אינו רוצה
רובו. נ"ב ולפי זה צ"ל שהיה
אחרינא הוא: ומקשי'
שובר אחת כדי שיכוף לפורעו ואחת כדי
❖
דתיקו ארעא בידיה: ורבה אמר.
אלא מזמן שני כי מה טענה היה לו
כתוב בשטר י"ז בניסן:
ולא. ואין כח לעדים
שיגבה מזמן ראשון והא רבי יהודה נמי מזמן
לחזור ולעשות שליחות
אפי' בשטר מכירה קאמר רב יהודה
בזה וע"כ צריך כאן לפרש כן וכי עדים
אחרת: והאמר רב יהודה
ראשון קאמר הכי קאמר ליה ר' יוסי לרבי
אע"פ שעשו שליחותן וכבר חלה
דכותבין עשרה וכגון דלית ביה אחריות
כותבין העדים אם רצו
מוסף תוספות
אפי' עשרה שטרות על
יהודה אי מזמן ראשון קאמרת פליגנא עלך
וכדאמרן לעיל (דף קסח:) חוץ מאחריות
שעבוד על ידן יכולין לעשות בשביל
א. נ"א: וכי בשביל
שדה אחת. היינו כמה
שבו וכדאמר רב נחמן לעיל (דף
כך שטר אחר כיוצא בראשון מאחר
בחדא אי מזמן שני קאמרת פליגנא עלך
א
שעשו שליחותם וכתבו
שליחות: ומשני רב יוסף
פעם אחת, חוזרים ועושים
קסט:) שטרא דנן דכתבנוהו לא למיגבי
שדומה למוקדם ואפי' אם מצוה להם
אמר בשטר מתנה. יכול
בתרתי תנו רבנן שטר שזמנו כתוב
א) ג
אותו שליחות לעולם,
לעשות אפי' עשר' שטרות
ביה כו': כדי שיכוף לפורעו. המלוה
הלוה אין זו סברא שאם כן יאמרו כל
בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא
שיכתבו גם עתה מזמן
לפי שבשטר מתנה אם
יכוף ללוה לפורעו שדואג פן יפסיד
שטר מוקדם כשר ואתי למיחתם
ראשון. שיטמ"ק בשם
יוציא בע"ח ממנו המתנה
וכשר דברי ר' יהודה רבי יוסי פוסל אמר לו
הרא"ש. ב. נ"א: ואירע
(אינן) יכולין העדי' לכתוב
שוברו וזה יוציא שטרו ותובעו כל
בשטר מוקדם אבל במה שיכתבו לו
ר"ח ניסן ביום חמישי.
אפי' י' שטרות שלא
רבי יהודה והלא מעשה בא לפניך בצפורי
חובו: ופרכינן ור' יהודה נמי מזמן
ב"ד מזמן ראשון לא יבא לחתום בשטר
(ג)
שיטמ"ק בשם תוס' הרא"ש.
באחריות דכיון שאין בהם
והכשרת אמר לו כשהכשרתי בזה
ג. נ"א: כתוב בשטר
אחריות לא מצי טריף
ראשון קאמר. כר' יוסי ומה תשובה
מוקדם כי ידעו שהוא פסול ובזה
ביום שני בשבת שניה של
בהו לקוחות. אבל בשטרי
הכשרתי והא רבי יהודה נמי בזה קאמר אמר
היא זו שאמר רבי יוסי כדי שיגבה
יתלו הכשרו שב"ד אלימי לאפקועי
תשרי, ור"ה היה בשבת.
הלואה שיוכלו לטרוף בהן
שם. ד. ולא יהא מאוחר.
אין כח לעדים לחזור
מזמן ראשון: הכי קאמר ליה רבי יוסי
רבי פדת הכל מודים שאם הוזקקנו לעונתו
ממונא והלשון מגומגם ביותר:
שם. ה. דהא תלינן בהכי
ולעשות שליחות אחרת
כותבין
אפילו עשרה שטרות.
כו'. דרבי יהודה לא פירש דבריו
של שטר ונמצאת עונתו מכוונת בשבת
כשאחד אומר בג' ואחד
לקרוע ולכתוב אלא בית
אומר בד' כדאיתא
דין אלו ולא עדים: מאי
ואם תאמר למאי דס"ד
כל כך אלא יחליף סתמא קאמר ליה
או בעשרה בתשרי ששטר מאוחר הוא וכשר
בסנהדרין וכו'. ריטב"א.
ברייתא. דאמר רב נחמן
לר' יוסי כדתנן במתניתין: בחדא
דבאחריות מיירי תקשי הא דאמר
ואי שמיעא ליה לרב.
לא
פליגנא. דכותבין שובר כדי שיכוף
לעיל (דף קסח:) אבל בשטרי מקח
זו היא עיקר הברייתא
דתניא הרי שהיו נושין
לפורעו: בתרתי פליגנא עלך. (ד) כי כותבין שובר וגובין מזמן
וממכר כותבין חוץ מאחריות שבו וי"ל דלעיל הכי פירושו דהוא אמר אבד
כו'. ומפני ב' דברים אמרו
ראשון: ת"ר שטר שכתב בו זמנו בשבת או בעשרה בתשרי. כגון
שטר חובי וחיישינן דלמא טריף והדר טריף אבל הכא מיירי בשידוע לנו
כותבין שובר. שניהן תקנת
מזמן
המלוה אחד כדי שיכוף
ראשון. ר' יהודה לא פירש לר' יוסי
במקומות שמונין לחדשי החמה ב) וכתב בשטר בט"ו לירח פלוני וכשאנו
שנאבד או ראינוהו שנשרף:
ללוה לפורעו שמפחד שמא
נזקקין לכוין מתי אירע יום ט"ו של אותו חדש נמצא עונתו ביום שבת
מזמן ראשון אבל ברייתא היא שנויה במילתיה דרבי יהודה לפי האמת:
יאבד שוברו ונמצא זה
שאם
מוציא שטרו וגוב' חובו
הוזקקנו (ז) לעדותו של שטר. הא לישנא משמע שאין
או ביום עשירי לתשרי דהיינו יוה"כ והכל יודעין שלא נכתב לא בשבת
משלם. ואחר ששטרו קיים
ולא ביוה"כ ונמצא שלא נכתב באותו יום המוכיח בשטר אלא או מוקדם
כתוב להדיא כך אלא ג' בניסן והוא חל ביום חמישי
ד)
ה)
ב
ויכול לטרוף הלקוחות
מזמן ראשון אע"פ שיפרע
הוא ופסול או מאוחר וכשר: שטר מאוחר הוא וכשר דברי ר' יהודה.
ועתה נמצאת ג' בניסן מכוונת בשבת וכן ביום שני בשבת שניה
לו מקצת חובו: ומקשי'
דס"ל לרבי יהודה כל שטר מאוחר כשר ואפילו אותו שאין להוכיח
של תשרי והוא חל בשבת נמצאת עונתו מכוונת ביום הכפורים
ו)
ג
והא ר' יהודה נמי מזמן
מתוכו של שטר אם מאוחר הוא ואם לאו וכ"ש זה שזמנו ביום השבת
ותימה נימא דטעה בקביעא דירחא ויהיה כשר לרבי יוסי ואמאי
ראשון אמר. אם כן
ד
ה
במאי קא פליג ר' יוסי
וביום הכפורים שהזמן מוכיח שהוא מאוחר ואפי' רבי יוסי מודה
פסול ולר' יהודה נמי ניחא טפי למימר הכי ממה שנאמר שנכתב
עליה: הכי קאמר ליה ר'
ביה דלא נפיק מיניה חורבא מהאי כדמפרש ואזיל. והא ליכא
(לחוכא) בעלמא בשלמא ליום הכפורים לא קשיא מידי כיון
ז)
יוסי לר' יהודה אי מזמן
ראשון קאמרת. כדאמינא
למימר שמא מוקדם הוא ופסול כמו שפירש רבינו חננאל הלא תראה
שמזכיר באיזה יום לשבוע שאותו יום היה ידוע שהיה יום הכפורים
אנא: פליגנא עלך בחדא.
דרמינן עלה דמתניתין (סנהדרין דף לב.) דתנן אחד דיני ממונות
שבזה לא היה טועה אלא משבת קשה ואומר ר"י דמיירי אחר רובו
דאמינא דכותבין שובר ואת
אמרת דליחלף: ואי מזמן
ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר (ויקרא כד) משפט אחד
של חדש כדאמר בהיו בודקין (סנהדרין דף מא:) דאי אפשר דלא שמע:
שני קאמרת. כדאוקימנא
מתקיף לטעמא במתני': פליגנא
יהיה לכם הא דתניא בתוספתא בתחלת מסכת מכות שטר שכתוב
עלך בתרתי. דסבירא לי
בו זמנו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידין על שטר זה שנמסרה לכם עדות זו במקום הזה והלא באותו היום
דגובה מזמן ראשון וכותבין
עמנו הייתם במקום פלוני שטר ועדיו כשרין חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו ושקלו וטרו ר' חנינא ורבינא לאוקמי תרוייהו מתני' ומתניתא
שובר: שזמנו כתוב בשב'
ולא דחו חדא מנייהו וקי"ל דלא מותבי' תיובתא אלא ממשנה או ברייתא שהיא הלכה ותו הא בהדיא אמרי' קיום שטרות מדרבנן הוא
או בי' בתשרי. שהוא
יום הכפורים לוה פלוני
דאי מדאורייתא לא בעינן דקי"ל כריש לקיש דאמר (כתובות דף יח:) עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ורבנן
מפלוני והוא הדין נמי
הוא דאצרכינהו קיום ש"מ שעל הבא לפסול את השטר עליו הראיה הלכך מעמידין שטר זה בחזקת מאוחר והטוען כי מוקדם הוא כדי
בשאר מועדים בידוע ודאי
שההלואה לא היתה באותו
לפסלו עליו הראיה: ור' יוסי פוסל. שטר מאוחר דעלמא שאין בתוכו הוכחה כלל כדמפרש לקמיה [ע"ב]: והלא מעשה בא לפניך בצפורי.
היום אלא להכי כתבו
בשטר מאוחר והכשרת: א"ל כשהכשרתי בזה.
שכתוב זמנו בשבת וביוה"כ הכשרתי שמתוכו מוכיח שלא נכתב בזמנו שהרי אין ישראל
כך להודיע שזמן השטר
מאוחר הוא וכשר: ור'
כותבין שטרות בשבת וביום הכפורים והכל יבינו שהוא מאוחר ולא נפיק מיניה חורבא כדלקמן [ע"ב] אבל במאוחר בעלמא שזמנו כתוב
יוסי פוסל. דמחזי כשיקרא:
ביום ראוי לכתיבה ולא יוודע אם מאוחר הוא אם לאו בההוא פליגנא עלך ופסילנא וטעמא לקמן : אמר ר' פדת הכל מודים.
ר'
[שם]
והלא מעשה בא לפניך.
בשטר שכתב בו והכשרת
יהודה ור' יוסי בכל שטרות מאוחרין בענין זה שכשאנו נזקקין למנות למתי מגיע עונתו של שטר ונמצאת עונת הזמן הכתוב בו מכוון
אמר לו כשהכשרתי בזה
ביום השבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא זה וכשר לדברי הכל דדמי כמי שכתוב בתוכו שטרא דנן דכתבנוהו לאו בזמניה כתבנוהו
הכשרתי. שנכתב זמנו
בשבת ור' יוסי הוה
אלא אנן סהדי איחרנוהו וכתבנוהו שהרי הכל יודעים שלא נכתב בשבת וביום הכפורים ויכירו שהוא מאוחר ולא אתי לידי חורבא כדמפרש
פוסלו: הכל מודים. בין
לקמן (ה) וה"ק ר' פדת הכל מודים בההוא שטר דקתני כדאתא שטר שכתוב זמנו בשבת כו' דכשר והיינו דקאמר ליה ר' יוסי בזה הכשרתי:
ר' יהודה בין ר' יוסי
לא
שאם כתב שכתבו העדים
הוזקקנו לידע עונתו של
שטר ונמצא כו' דידוע ששטר מאוחר הוא וכשר. לפי שהואיל שבכונה דקדקו העדים וכתבו כן בידוע כדי ללמדנו ששטר מאוחר הוא ובההוא אמר בזה הכשרתי: