קעא:
גט
פשוט פרק
עשירי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא.
יוודע אם מאוחר אם לאו: ונפיק מיניה חורבא. אליבא דר' יוסי כדמפרש
שמגיע עונתו ביום חול ולא
קה א ב מיי' פכ"ג מהל'
א) [שבת עט.], ב) [ע"ז נג:
מלוה ולוה הלכה טז
חולין סח:] ועי' ערוך ערך
ואזיל. ויש מפרשים א"ר פדת הכל מודים שאם הוזקקנו כו' שכך כתוב בתוך השטר הוזקקנו לעונתו של שטר ונמצאת כו' וכל זה דכתב בשטר
עפר א', ג) [כתובות טז:
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
סי' נד סעיף ב: לדעת כן נכתב שיבינו שאין ישראל כותבין בשבת וידעו שהוא מאוחר לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא שכתוב בו זמנו בשבת או
וש"נ], ד) [עי' תוס' כתובות
קו ג מיי' שם הל' א וסמג
טז: ד"ה כותבין], ה) ב"מ יז.
בעשרה בתשרי ולא חזר וכתב בו הוזקקנו לעונתו של שטר כו' וכל זה הבל וליצנות הוא חדא דהכי הוה ליה למימר אמר ר' פדת הכל
שם טוש"ע ח"מ סי' מג
עב. סנהדרין לב. ר"ה ב. ח.
מודים שאם כתב בו הוזקקנו כו' ועוד
סעיף ז:
שביעית פ"י מ"ה לעיל קנז:,
מתקיף לה אביי. (ט) נראה לר"י
קז ד מיי' שם הל' ב טוש"ע
ו) רש"א דלא עבדינן הכי
כיון דכתב זמנו בשבת למה לי למכתב
לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא דרבי
שם סעיף יב:
דכתבינן שטרי מאוחרי וכתבי
הוזקקנו כו' הא ממילא אנו יודעין שלא
דקבלה מרבא וכן הא
יהודה לטעמיה דאמר אין כותבין שובר
קח ה מיי' שם הל' ז
תברא בתר, ז) צ"ל רב אסי.
א)
❖
נכתב ביום השבת וביום הכפורים
רש"ש, ח) רש"א שוכרין,
טוש"ע שם סעי' יג:
דאמרי' בסוטה (דף ז: ושם ד"ה אמר)
ולא נפיק מיניה חורבא ורבי יוסי לטעמיה
קט ו מיי' שם הלכה ז
ומאוחר הוא כדפי' לעיל: דרבי
❖
על משנה שוברת כתובתה ויוצאת
טוש"ע שם סעי' כד:
דאמר כותבין שובר ונפיק מיניה חורבא אמר
יהודה. דמכשיר לטעמיה דאמר אין
ש"מ כותבין שובר אמר אביי תני
תורה אור השלם
רב הונא בריה דרב יהושע אפילו למ"ד
כותבין שובר הלכך לא חייש בין
מקרעת נראה דדיחויא הוא דמההיא
1 עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל
רבינו גרשום
כותבין שובר הני מילי אפלגא אבל אכוליה
מאוחר לכשנכתב בזמנו לעולם אינו
ליכא למשמע מינה דהא בשמעתא
א
וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה:
❖
לא נחלקו אלא בשטר
לא ולא היא אפי' אכוליה כתבינן
משלי כב ז
פורע עד שיקח השטר ויקרענו וכיון
דהטוען אחר מעשה ב"ד פרק שנים
(א) א
מאוחר דעלמא. דאין כתוב
שנקרע השטר לא חייש למידי: ור'
כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי
אוחזין (ב"מ דף יז: ושם ד"ה הוציאה)
בו כן: ר' יהודה לטעמי'
ב
יוסי. דפוסל המאוחר: לטעמיה דאמר
דאמר אין כותבין שובר.
הגהות הב"ח
משמע דס"ל דכותבין שובר:
ברבי אבא אתא לקמיה דרבי חנינא בר פפי
בתר דאמר ליה רב ספרא
אלא מחליף השטר או
כותבין שובר. היכא דפרע מקצת
(א) גמ' ולא היא אלא
מחזירו כשנפרע כולו כיון
אמר ליה הב לי זוזיי אמר ליה הב לי שטראי
חובו וה"ה היכא דפרע כל חובו
אפילו: (ב) שם ארעא
דאין כותבין שובר אע"ג
לספריה כי כתביתו האי
ושקול זוזך אמר ליה שטרך אירכס לי אכתוב
בניסן וכתב ליה שטרא
דמאוחר הוא השטר לא
וטוען מלוה אירכס שטרי כדמפרש
תברא כו'. שמא היו שוכחין לכתוב
ח)
בתשרי: (ג) שם וא"ל השתא
נפיק מיניה חורבה. משום
לך תברא אמר ליה הא רב ושמואל דאמרי
לקמן כותבין שובר ונותנין ללוה
הוא דיזפת כצ"ל ותיבת הני
האי שטרא כו' ע"כ כתבו זה:
דמחזיר השטר עצמו ללוה
נמחק: (ד) שם ר' ירמיה
בשעת פרעון: ורבי יוסי
תרוייהו אין כותבין שובר אמר מאן יהיב
להודיע שפרע כל חובו והלכך האי
ב)
אי
מדיפתי לרב כהנא והא
לטעמיה דאמר כותבין
שטר מאוחר פסול הוא כו' (ו):
לן מעפריה דרב ושמואל רמינן בעיינין הא רבי יוחנן והא ריש לקיש דאמרי
האידנא דלא קא עבדינן
שובר. ולא מחזיר השטר
הכי דכתבינן שטרי מאוחר'
עצמו הלכך האי שטר
ואמר ליה אירכס לי. וה"ה בלא
תרוייהו כותבין שובר וכן כי אתא רבין אמר ר' אילעא כותבין שובר ומסתברא
וכתבינן תברא אמר ליה
מאוחר פסול הוא משום
אירכס היכא דפרע חצי חובו וכתבו
בתר דאמר להו ר' אבא
דנפיק חורבה דפרע ליה זוזי
ג) דכותבין שובר דאי סלקא דעתא אין כותבין שובר אבד שטרו של זה יאכל
כצ"ל: (ה) שם רב אשי
שובר ללוה יכול המלוה להוציא אחרי
ביני ביני בטבת: והני מילי
הלה וחדי מתקיף לה אביי ואלא מאי כותבין שובר אבד שוברו של זה יאכל
לרב כהנא והא האידנא
אפלגא. דשלא פרע לו אלא
כן שטר חובו שכתוב זמנו אחר זמן
דלא קא עבדינן הכי אמר
פלגא מחצית הממון כותבין
הלה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה תנן התם שטרי חוב המוקדמין
ג
ד) 1
ה)
השובר ויאמר ממון אחר הוא זה
ליה בתר דאמר להו רב
שובר ומניחין השטר שלם
ספרא לספריה כי כתביתו הני
ביד המלוה מאי טעמא
פסולין ד והמאוחרין כשרין א"ר המנונא לא שנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי
שלוית ממני אחרי כן ויגבה כל חובו
תברי אי אדכרתון זימנא:
כדאמרינן לעיל מפני שני
מקח וממכר אפילו מאוחרין נמי פסולין מ"ט זימנין דמזבין ליה ארעא בניסן
משלם שהרי אין ידוע שהוא מאוחר
(ו) רשב"ם ד"ה לטעמיה
דברים אמרו כותבין שובר
ה
וכו' מאוחר פסול הוא כו'
אחד כדי כו': אבל אכוליה.
אבל שטר שכתוב זמנו בשבת ועשרה
וכתיב ליה (ב) בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין ליה מיניה וכי מטי תשרי
דיכול המלוה להוציא אחר
אי פרע ליה כל השטר
בתשרי לא מצי למימר השתא הוא
כן כצ"ל ותיבות ואמר ליה
לא כתיב שובר אלא מחזיר
מפיק ליה ואמר ליה הדר זבנתה מינך אי הכי שטרי הלואה נמי זמנין דיזיף
אירכס לי וה"ה בלא אירכס
לו השטר עצמו: ואתא
דיזפת מינאי: אמר רב הונא בריה
בניסן וכתיב ליה שטרא בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה ואמר
היכא דפרע חצי חובו וכתבו
לקמיה דר' חנינא בר פפי.
דרב יהושע כו'. מלתא באפי נפשיה
שובר ללוה נמחק מכאן ושייך
לדינא: אמר ליה. ר' אבא
ליה הב לי שטראי וא"ל אירכס לי וכתיב ליה תברא וכי מטי זמניה מפיק ליה
לקמן קודם ד"ה קסבר
שהיה לוה: הא רב ושמואל
היא. הני מילי פלגא פן יחזור המלוה
רב המנונא: (ז) ד"ה והא
דאמרי תרוייהו אין כותבין
וא"ל (ג) הני השתא הוא דיזפת מינאי קסבר אין כותבין שובר אמר ליה רב יימר
ויתבע כל חובו אבל אכוליה חוביה
האידנא: (ח) ד"ה א"ל וכו'
שובר. ואם לא תחזיר
לרב כהנא ואמרי לה רב ירמיה מדיפתי לרב כהנא והאידנא דכתבינן
לרב כהנא והא האידנא:
לא דמלוה אפסיד אנפשיה שלא נזהר
לי שטר עצמו לא אתן
ו)
(ד)
(ט) תוס' ד"ה מתקיף לה
הפרעון: אמר ליה ר' חנינא
לשמור את שטרו: ומסתברא דכותבין
שטרי מאוחרי וכתבינן תברא (אמאי קעבדינן הכי א"ל) בתר דאמר להו ר' אבא
אביי וכו' נראה לר"י דקבלה
בר פפי לר' אבא הא
שובר. אכוליה חוב היכא דאירכס
מרבא והא כצ"ל ותיבת וכן
דמייתית ראיה מרב ושמואל
לספריה כי כתביתו שטר מאוחרי כתבו הכי שטרא דנן לא בזמניה
❖
נמחק:
כל כך היו חביבין עלינו
שטרא: יאכל הלה וחדי. בתמיה.
כתבניה אלא אחרנוהו וכתבנוהו
א"ל רב אשי לרב כהנא (ה) והאידנא דלא
דמאן יהיב לן מעפרייהו
ישמח באכילת ממון אחרים חנם:
ומליין עיינין מינייהו מרוב
קא עבדינן הכי בתר דאמר ליה
רב ספרא לספריה כי כתביתו הני תברי
חביבות. ברם הא ר' יוחנן
מוסף תוספות
עבד לוה לאיש מלוה. מוטב שיהא
וריש לקיש דאמרי כותבין
אי ידעיתו זימנא דשטרא כתבו
אי לא כתבו סתמא ו דכל אימת דנפיק
טורח ודאגת שמירת שטר מוטל על
א. כלומר מהכא לא
ומצינו למיסמך עלייהו וזיל
לרעיה אמר ליה רבינא לרב
אשי ואמרי לה רב אשי לרב כהנא
תדוק, שגם רבא דאית ליה
פרע ליה. דאי ס"ד אין
הלוה יותר מן המלוה: תנן התם.
כותבין שובר דחי התם
כותבין שובר. אלא אם
והא
בסדר זרעים בפרק אחרון דמסכת
במקום שאין כותבין
אינו מחזיר לו את השטר
שביעית: המוקדמים פסולין. שכתבוהו באחד באייר ובתוך השטר הקדימו וכתבו בו באחד בניסן פסולין דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין
כתובה. תוס' ב"מ יז:
לא יפרע (אלא) אם כן
אבד שטרו של זה שאינו
ואפי' מזמן שני לא גובה כדאמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף עב.) ר' יוחנן אמר אפי' תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון אבל מוקדמין בענין
יכול להחזירו לו. יאכל
זה שנכתב בו באחד בניסן ובאחד בניסן כתבוהו ולא לוה עד תשרי דאתא למיטרף לקוחות שלא כדין דמניסן ועד תשרי בזה נחלקו בפרק
הלה. הלוה ממונו של
מלוה וחדי: מתקיף לה
שנים אוחזין[ב"מ יג.] רב אשי ז) מוקי לה בשטרי הקנאה ואביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו ומיום כתיבת השטר שיעבד נפשיה והלכך כשר: והמאוחרים
אביי. ואם כותבין שובר
כשרין.
שכתבוהו באחד בניסן וכתבו בתוך השטר באחד באייר וכ"ש אם לוה בניסן ולא נכתב עד אייר דכשר שהרי מחל לו שעבוד של
ואבד שוברו יוציא הלה
את שטרו ויחזיר ויגבה
חדש שעבר: אמר רב המנונא לא שנו. דמאוחרים כשרים אלא בשטרי הלואה כדאמרן לעיל ר' יהודה לטעמיה דאמר אין כותבין שובר
ממנו לפי שנאבד שוברו
ולא נפיק מיניה חורבא ורב המנונא ס"ל אין כותבין שובר כדמתרץ לקמן הלכך ליכא למיחש למידי: אבל בשטרי מקח וממכר אפי' מאוחרים
ויאכל ממונו [של] לוה פעם
שניה וחדי: א"ל רבא אין.
פסולים. דזמנין דמזבן ראובן ארעא לשמעון בניסן על מנת שאם יגיע לדמים יחזירנה לו וכשכתב שטר מקנה כתב בו ראובן מכר
ודאי כותבין שובר שאם
שדה לשמעון בתשרי וחזר ראובן ולקח שדהו משמעון בתמוז וכששאל שטר מקנה אמר ליה שמעון אירכס לי ואפילו למ"ד אין כותבין שובר
נאבד השטר שיפרע שאע"ג
הכא מודה דמה יפסיד שמעון אם לא יפדה ראובן שדהו הלכך אפילו אם יכתוב לו שמעון לראובן שובר שפדה שדהו בתמוז יחזור שמעון
דאיכא למיחש דלא נאבד
(ומעידין) אפ"ה כותבין
ויוציא שטרו הכתוב בתשרי ויאמר אחר שפדית חזרתי ולקחתי ממך והא שטרא: א"ה שטרי הלואה נמי כו'. כדאמרן לעיל אליבא דר'
משום דעבד לוה לאיש
יוסי דפסיל שטר מאוחר משום הך חורבא: קסבר רב המנונא אין כותבין שובר. הלכך מאוחרין כשרין כדאמרן אליבא דר' יהודה:
מלוה דבין כך ובין כך צריך
לפרוע לו: ומתרמי לי' זוזי
(ז) האידנא כתבינן שטרי מאוחרין וכתבינן תברא. ולא חיישינן לחורבא דנפיק מיניה לר' יוסי לעיל: אמר ליה בתר דאמר להו ר' אבא לספריה
ביני ביני. בתמוז וזבין ליה
כו'.
מיניה. כלומר פריק לארעיה ליכא למיחש מידי דכיון דכתוב בתוך השטר שהוא מאוחר הרי הוא כשטר שכתוב בו זמנו בשבת ועשרה בתשרי דאכשרנא לעיל [ע"א] בין
מיניה. לענין הלואה קסבר
לר' יהודה בין לר' יוסי דכיון דידעינן ביה בשטר שהוא מאוחר לא אתי לידי חורבא ושוברו מוכיח עליו שהוא פרוע והאי דקדים ליה שובר
אין כותבין שובר אלא צריך
היינו משום דשטר מאוחר כתבוהו כמו שכתבו בתוכו אנן סהדי איחרנוהו ואפי' ר' יוסי בזה מכשר: א"ל רב אשי לרב כהנא האידנא לא
(ח)
להחזיר לו השטר עצמו
ושוב שהחזירו אין יכול
עבדינן הכי. אלא כתבינן שטר מאוחר וכתבינן תברא ולא כתבינן בתוך השטר איחרנוהו וכתבנוהו ואפ"ה לא חיישינן לחורבא דר' יוסי:
להוציאו אבל בשטרי מקח
אדכרתון זמנא דשטרא כתובו. בתוך השובר פלוני פרע לפלוני חוב פלוני כך וכך של אותו השטר שכתוב בו זמן פלוני ואז לא יוכל לרמות
וממכר אין נוהג שובר דלא
מצי למימר ליה אי לא
שאפי' כתב את השטר מאוחר הרי השובר מוכיח עליו דהוא פרוע: ואי לא. אדכרתון זמן הכתוב בשטר כתבו השובר סתמא שלא יהא
כתבת לי שובר לא פרקנא
כתוב שום זמן בשובר אלא סכום המעות שהיו כתובין בשטר כותבין בשובר דכי היכי דכל אימת דנפק השטר שכתוב בו סכום ממון כזה
לארעאי דלוקח מה איכפת
לורעיה השובר לא שנא אם השטר קודם לשובר לא שנא מאוחר הימנו דהא תברא סתמא כתוב. ומעתה צריך המלוה ליזהר שלא
לו אם לא יפדנה: והא
האידנא. גבי שטר הלואה
ילוה עוד ללוה הזה כסכום ממון הכתוב בשובר דהא תברא מרע ליה ואם הלוהו כסכום ממון ההוא הוא ניהו דאפסיד אנפשיה:
כתבינן מאוחרין וכתבינן
והאידנא
תברא ולא חיישינן לדלמא
מפיק לשטר והדר טריף:
אמר ליה. היינו בתר דתיקן ר' אבא הא תקנתא דאמר לספרא כי כתביתו שטרא מאוחר כתבי הכי וכו' דכיון דכתיב ביה דלא בזמנא איכתב אלא מאוחר הוה להכי לא מצי גבי ביה זימנא אחריתי דאמרינן שמא זמנו נכתב אחר הפרעון
הלכך כותבין שובר דליכא למיחש מידי: אי ידעיתו זימניה דההיא שטרא כתבו. בתברא שטר פלוני זמנו בכך וכך נפרע ואי לא ידעיתו זמן השטר כתבו לתברא בלא זמן סתם דכל אימת דמפיק הא שטרא בתר הכי והאי מפיק ליה
לתברא מרע לשטרא דכיון דאין בו זמן י"ל אחר זמן של שטר זה פרע לך: