לא
יחפור פרק
שני בבא בתרא
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בא
ה"ג ר"ח בידים אין לא בא בידים לא. אלמא או סד בסיד תנן
לא משכחת ליה.
הדבורה לפי שהוא טמון בשרביטו: ואי בטרפא.
ט א מיי' פ"ט מהלכות שכנים
א) לעיל יז: ע"ש [תוספתא
פ"א], ב) שבת מז:, ג) שם מח.,
הל' א סמג עשין פב טוש"ע
ואם יאכל העלה: הדר פארי. חוזר וצומח: מן המחמצן. נברכת
דדוקא בא בידים בעי הרחקה וסיד ומשני הוא
א
ד) [יבמות לא: וש"נ], ה) [שבת
ח"מ סי' קנה סעיף י:
ששורין בו את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים עד שמחמיצין
הדין לא בא ובא בידים איצטריך ליה כו' ויש ספרים דלא גרסי האי
י ב מיי' שם הלכה ה ועי' פי'
עג: וש"נ], ו) מהר"ם התם הכא,
❖
ז) מהר"ם והתם, ח) ס"י פירכא,
במ"מ טוש"ע שם סעיף יא:
ומסריחין: אבל מן הנדיין. נברכת שכובסין ומשפשפין בה מתוך
דיוקא אלא משני בא בידים
שאני ודקארי לה מאי קארי כו' ואין
יא ג מיי' שם הל' א טוש"ע
נראה דהיכי בעי למיפשט וסד בסיד
שהמים נתזין למרחוק צריך להרחיק
שם סעיף י:
לא משכחת ליה אי
בטרפא הדר פארי:
יב ד מיי' פ"ד מהל' שבת הל'
ד' אמות: ה"ג או סד בסיד תנן.
תנן הא איכא למיבעי ההיא דרבי
תורה אור השלם
ולא נברכת הכובסין וכו': אמר רב נחמן
א סמג לאוין שם טוש"ע
כלומר או ירחיק או סד: ליערבינהו.
יהודה גופיה אי תרוייהו בעי אי לאו
1 יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מִקְנֶה אַף עַל
או"ח סי' רנז סעיף ג:
אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא מן
יג ה מיי' וסמג שם טוש"ע
א
כיון דהשתא סבר דאין חילוק בין
לתרתי בבי רישא ומציעתא דהתם או
איוב לו לג
עוֹלֶה:
❖
2 וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים
א"ח סי' רנט סעיף א:
המחמצן אבל מן הנדיין ד' אמות תניא נמי
בא בידים ללא בא:
סד בסיד תנן אלא מדלא ערבינהו
ב
משום דמשתכי. פי' הקונטרס
שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים
ש"מ דברישא וסד בסיד תנן דבעינן
הכי נברכת הכובסין ד' אמות והא אנן תנן
וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה
❖
דברים יא יא
מוסף רש"י
תרוייהו הרחקה וסיד: בא בידים
(ז) דמשברין הקדירה אין
מָּיִם:
ג' טפחים אלא לאו ש"מ כדרב נחמן $ ואיכא
אצטריך. למנקט ליה לתנא ואע"ג
דרך להטמין בהן ואם תאמר אכתי
סלע הבא בידים. קרקע רך
דרמי להו מירמי תנן נברכת הכובסין ג'
. במה
מתכתש מאליו (לעיל יז:)
דה"ה ללא בא בידים: במה טומנין.
תיקשי וכי דרך להטמין בגיזי צמר
גליון הש"ס
טפחים והתניא ארבע אמות אמר רב נחמן
טומנין. הבא לסלק קדירה מעל
כדפריך לעיל וי"ל דלעיל הוה בעי
את החמין בשבת דאמור רבנן דאסור
גמ' ואיכא דרמי להו מירמי.
גבי כירה ולטומנה בדבר אחר,
אמר רבה בר אבוה לא קשיא כאן מן
ואמרו חכמים אין טומנין בדבר
כעין זה סוכה [טז ע"א] לב ע"א
למימר דאין דרך להטמין בסלעים
להטמין בדבר המוסיף הבל והתם [שבת
❖
המוסיף הבל אלא בדבר המעמיד
וש"נ:
המחמצן כאן מן הנדיין רב חייא בריה דרב
לפי שההבל יוצא מבין הסלעים ואינו
לד:] מפרש טעמא גזירה שמא יטמין
הבל, מי הוא המוסיף ואסור
אויא מתני לה בהדיא אלא אם כן הרחיק
ברמץ: לשונות של ארגמן. צמר צבוע
מתקיים ואעפ"כ לפעמים טומנין בהן
(שבת מז:). בגיזי צמר. כמות
שנגזזו (שם מח.). ובציפי צמר.
הגהות הב"ח
משפת מחמצן ולכותל ג' טפחים: וסד בסיד:
להכי פריך שפיר מגיזי צמר דתני
ואחר כך חזרו והחליקוהו במסרק
לאחר שנפצוה ושטחוה כמין
ועשוי לשונות לשונות: וכי דרכן
לה משום דלפעמים טומנין בהן
(א) גמ' רישא הזיקא דמתונתא
איבעיא להו וסד בסיד תנן או דילמא או סד
מחצלות משטיחין (שם).
כצ"ל וכן בסמוך: (ב) שם ואת
ובלשונות של ארגמן. לאחר
להטמין בהן. ואפ"ה איירי בהו רבנן:
אבל הכא קאמר דאין דרך להטמין
בסיד תנן פשיטא דוסד בסיד תנן דאי
ג
המלח ואת הסיד ואת הסלעים:
שצבען וסורקין אותן כעין
❖
ציפי צמר. לאחר שסרקו ונפצו
כלל בהן לפי שמשברין הקדירה
(ג) שם וליתני חדא מינייהו
לשונות ארוכין לטוותן (שם).
סלקא דעתך דאו סד בסיד תנן אם כן
באידך ולימא יגיד עליו ריעו
במסרק: ובמוכין. של שחקי בגדים
והואיל ומילתא דלא שכיח היא
ליערבינהו וליתנינהו דילמא משום דלא דמי
אלא אמר רבא: (ד) רש"י ד"ה
כלל לא חש למיתנייה ועוד יש
שהסורק מוציא מבגדי הצמר בקוצים:
ב
והתנא ר' אושעיא וכו' שלו
רבינו גרשום (המשך)
האי היזיקא להאי היזיקא רישא היזיקא
וקתני חול גבייהו: (ה) ד"ה
ואין מטלטלין אותם.
שהן מוקצים
לפרש דכיון דלא שכיחא היא כלל
נברכת וכו' שאמת המים עשוי
טפחים וסד בסיד ובא בידים
(א) דמתונא סיפא היזיקא דהבלא ת"ש א)רבי
אי יגיד עליו
למלאכת בגדים: ה"ג
שרי להטמין בהן דבמילתא דלא
להיות: (ו) ד"ה תיפוק וכו' לא
איצטריכא ליה כו'. רווחא טפי
יהודה אומר סלע הבא בידים זה חופר בורו
ריעו ליתנינהו לכולהו בחדא וליתני
שכיחא לא גזרו בהו רבנן וכן מנהג
זרע תנא כצ"ל ותיבת ליה נמחק:
מג' טפחים ולסוד בסיד קמ"ל
(ז) תוס' ד"ה משום וכו'
דלא: מ"ש גבי מתני' דקתני
חדא מינייהו באידך
ולימא כו':
שלנו שאנו נוהגין להטמין בסלעים
מכאן וזה חופר בורו מכאן זה מרחיק ג' טפחים
הקונטרס כאן דמשברין את
סלעים משום הבלא ומ"ש גבי
ליתנינהו לכולהו. כל
הנך משום
שהאש יוצא מהן שקורין קיילו"ש
הקדרה ואין: (ח) בא"ד איתמר
הטמנה דמשום הבלא נמי היא
וסד בסיד וזה מרחיק ג' טפחים וסד בסיד
מפני שהסלעים: (ט) ד"ה
וקתני חול ולא סלעים: וא"ל
הבלא בחדא או כאן או אצל שבת:
אבל מ"מ קשיא מה שהקשה בקונטר'
טעמא דבא בידים הא לא בא בידים לא ה"ה
דמחממי וכו' שהוחם מחום
אביי וכי דרכן של בני אדם
הנך משום דמשתכי לה לקדירה.
דבכל מקום הוי שיתוך לשון חלודה
השמש: (י) ד"ה המבריך וכו'
להטמין בלשונות של ארגמן
דאף על גב דלא בא בידים נמי סד בסיד ובא
ברחוק ג'. נ"ב עי' בפי' הר"ש
ואפ"ה קתני להו סלעים נמי
שמשברין את הקדירה כך שמעתי
כמו באלו מציאות (ב"מ דף כו.) דשתיך
❖
מס' כלאים פ"ז:
בידים איצטריכא ליה סד"א כיון דבא בידים
אע"ג דאין דרכן להטמין
כאן ובכל מקום שמעתיו שמעלה
טפי ובפ' הבונה (שבת דף קב:) דכיון
ליתנייהו: גיזי צמר והוא צמר
ליבעי רווחא טפי קמ"ל: מרחיקין את הגפת
חלודה: דמחממי חיים. כשנותנין
הגדל מן הבהמה כמו שהוא.
דמשתכי לא עבדי הכי ובפרק קמא
ציפי צמר זהו צמר סרוק
מוסף תוספות
ואת הזבל ואת המלח ואת הסלעים וכו':
בו דבר חם הוא מתחמם וגבי
דתענית (דף ח.) אם ראית דור
(ב)
ומלובן לצורך צביעה. וי"א
תנן התם במה טומנין ובמה אין טומנין
הטמנה מחמימי הוא אבל גבי כותל
שהשמים משתכין עליו כנחושת ומפרש
א. דאי לא, מאי שנא הכא
ציפי צמר כריכות צמר גדול
ב) ד
בידים דנקט אלא ודאי משום
כדרך שמביאין הסוחרין
קריר: והתנא רבי אושעיא.
ר"ת בענין אחר דמשתכי דהבל
אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח
דדיניה מתחלף. רשב"א.
ממדינתן. ולשונות של ארגמן
להרחקות דמתני' בתוספתא שלו
שלהן מקלקל המאכל ולר"י נראה
ב. אבל גיזי צמר ולשונות
ג
צמר שאינו טווי שצובעין
ולא בסיד ולא בחול בין לחין בין יבשין
של ארגמן, זימנין דמטמין
בארגמן כדי לנסות ורוב
(ד) וקאמר חול גבייהו: במתונא. אצל
כפירוש רבינו חננאל דמה שאמר
מאי שנא הכא דקתני סלעים ולא קתני
בהו כשיצטרך לחמין ואין לו
צביעתו היה ארגמן. ובמוכין
היזק לחלוח שנאה ובחול לח ולא אצל
להרחיקם משום דמשתכי שמלקין את
במה להטמין. רשב"א.
צמר שמסרקין מן הבגדים
חול ומאי שנא התם דקתני חול ולא קתני
ג. [ו]אין אדם טומן בהם,
לאחר שמכבסין אותן: ויגיד
היזק הבל: נברכת כובסין. לא
הארץ ומחלידים אותה ומעלין
[ולכן] לא קתני. רמב"ן.
עליו רעו. יוכיח עליו כלומר
סלעים אמר רב יוסף לפי שאין דרכן של
קביעא כאמת המים שאמת המים
עפר תיחוח כדאמרינן לקמן גבי
ד. ונוסחאות יש דגרסינן
תנא הכי במתני' [סלעים]
בני אדם להטמין בסלעים אמר ליה אביי
הכא היינו טעמא דקתני
דמסקא הבלא וה"ה לחול
(ה) עשויין להיות שם עולמית אבל זו
זרעים ולא משום הבל דאין מוסיפין
סלעים משום דמשתכי, והיא
דמסיק הבלא טפי תנא התם
וכי דרכן של בני אדם להטמין בגיזי צמר
הכובס פעמים שמשתנה לאומנות
שום הבל וטומנין בהן ואפילו לפי
ד
גירסא נכונה מאד ועולה כמו
גבי שבת חול דאין טומנין
אחרת: דקוו וקיימי. וליחלוחן קשה
הספרים דגרסי סלעים היינו טעמא
שפירשנו.
ריטב"א.
משום דקא מבשל בשבת ה"ה
ולשונות של ארגמן דתניא טומנין בגיזי
ג) ה
ה. [ו]ביצה היא קרה. תוס'
לסלעים דמבשלין טפי. ואי
יותר משל מים חיים: תיפוק ליה
דלא קתני להו התם יש לפרש דהכי
צמר ובציפי צמר ובלשונות של ארגמן
שבת לח: ו. דכל עיקר כלאים
יגיד עליו רעו דמשמע תרוייהו
משום מחרישה. שהרי חרשו תחילה
קאמר דלהכי לא קתני להו התם
אינו אלא מפני התערובת
ליתנינהו תרוייהו סלעים וחול
ובמוכין ואין מטלטלין אותן אלא אמר אביי
ד)
שנראים גפנים וזרעים גדלים
גבי בור או בחדא מתני'
משום דטעמא דהכא שצריך להרחיקם
ואפי' לא זרע (ו) ליה תנא לי' מרחיקין:
1יגיד עליו ריעו תנא הכא סלעים וה"ה לחול
כאחת. תוס' רי"ד. ז. [היינו]
ודיניהן שוין אע"ג דלא כתיבי
במפולת יד. שזרעו בלא חרישה
לא משום הבל אלא משום דמשתכי
לרבי עקיבא [או] ששה
באידך אלא בחד' מינייהו ודאי
תנא התם חול והוא הדין לסלעים א"ל רבא
טפחים לרבנן (כלאים פ"ו
אמרי' יגיד עליו [רעו] ויוכיח
חופר במרה ואינו מעמיק כעומק
וה"ר מרדכי הביא ראיה מירושלמי
מ"א). ר"ן. ח. דהא צריך
על משנה זו דה"ה לתרוייהו
אי יגיד עליו ריעו ליתנינהו לכולהו בחדא
המחרישה: ותיפוק ליה משום
דגרסי' ו) התם איתמר (ח) שהסלעים
להרחיק כדי עבודת הגפן,
אלא לאו ש"מ מדלא קתני לה
וליתני חדא מנייהו באידך (ג) וה"ה לאידך
דהיינו ששה טפחים לרבנן או
הכי דלא אמרי' תני סלע וה"ה
זרעים. שסתם חורשין סופן לזרוע
מרתיחין ז)והכא איתמר שאין הסלעים
שלשה לרבי עקיבא. שם.
לחול תנא התם חול וה"ה
אלא אמר רבא התם היינו טעמא דלא
והא קתני זרעים: בחורש לאילנות.
מרתיחין א"ר יוסי כאן וכאן אין הסלעים
ט. וכל היכא דאיכא ג"ט על
לסלע ואכתי הדר קושין
הגפן הנברכת תו לא משתרשי
שיש שם אילנות מימים רבים ובא
מרתיחין אלא מפני שעושים עפר
לדוכתא: דמשתבר לה לקדרה.
קתני סלעים משום דמשתכי לה לקדרה
שרשי הזרעים בגופו של גפן.
שמשתברין בסלעים הקדרה
❖
לחרוש תחתיהם להשביחן: ותיפוק
תיחוח ומלקין ארעית הכותל:
הכא היינו טעמא דלא קתני חול משום
ריטב"א.
ולהכי לא תנא אין טומנין
דמחממי חיים. והא דאמר בפ'
ליה משום מיא. שצריך להשקותן
בסלעין דלא אתי לאטמוני
דמחמימי חיים ומקרירי קריר והא תני רבי
בגוייהו. וחול אמאי לא תנא
תמיד וכיון דאי אפשר לזרעים בלא
כירה (שבת דף לח: ושם
הכא גבי כותל משום דזהו
אושעיא חול התם במתונא תנא דידן נמי
רבינו גרשום
מים למה ליה למתנינהו הא תנא
ד"ה ולא) ביצה אין טומנין אותה לא
מנהג חול דמחמם חמים.
ליתני ולוקמיה במתונא הא תנא ליה אמת
פיסקא לא שנו דבג' טפחים
כלומר אם מניחין אותם
ליה היזק דליחלוח אצל כותל:
בחול ולא באבק דרכים התם בחול
ה
סגי אלא מן המחמצן. אותו
במקום שמתחמם מחמת דבר
המים אטו מי לא קתני אמת המים וקתני
שהוחם (ט) מחמת השמש דומיא
לצדדין
מקום ששורין בה בגדי כביסה
אחר או מחמת חמה או מחמת
נברכת הכובסין הנהו צריכי
דאי תנא אמת המים משום דקביעא אבל
עם צואת כלבים להכי קרי ליה
אור הכירה מתחמם ומוסיף
דאבק דרכים:
מחמצן דכי היכי דמניחין את
הבלא להכי אין טומנין
המבריך
את הגפן.
נברכת הכובסין דלא קביעא אימא לא ואי תנא נברכת הכובסין משום
(שייך לע"ב)
העיסה עד שתתחמץ דלא נגעי
שמתחמם מחמת כן: אבל
בה כך מניחין אלו בגדים דלא
מקרירי קריר. כשהוא מונח
פירוש גפן
דקוו וקיימי אבל אמת המים לא צריכא: מרחיקין את הזרעים ואת
נגעו בהו עד שישורו יפה
במקום קור בגומא מתקרר
יחידי שהוא מושרש בארץ וכופף את
המחרישה וכו': זרעים תיפוק ליה משום מחרישה במפולת יד מחרישה
ולהכי סגי ברחוק ג' טפחים
יותר ולא מזיק כלל לכותל
הגפן באמצעיתו ומכסהו בקרקע
דלא אזלי טפי ולא מנתזו מן
להכי לא תנא ליה והא קתני ר'
ותיפוק ליה משום זרעים בחורש לאילנות ותיפוק ליה משום מיא תנא
ה)
הכותל: אבל מן הנדיין. מקום
הושעיא בתוספתא דידיה הני
ונשרש שם וקאמר מותר לזרוע את
שמכבסין הבגדים עצמן בתוך
דמתני' וקתני חול. דתני בהדי
בארץ ישראל קאי דכתיב 2 למטר השמים תשתה מים למימרא דזרעים
הצדדין דאף על גב שאינו רחוק
המים ומכין אותם ומנתזין על
הני דרישא דמזקי משום
לצדדין
הכתלים מש"ה צריך להרחיק
מתונתא לחלוח. ולא קתני לה
שלשה טפחים ויונק עם הגפן מתחת
ד' אמות: איבעיא להו וסד
בהדי הנך דסיפא דגפת וזבל
הקרקע כיון דמעל הקרקע ליכא עירבובי' שרי כדמוכח בעירובין (דף צג.) ובמסכת כלאים (פ"ד)
דזה סומך לגדר מכאן וזה מכאן וא"ת
ו
בסיד תנן. דמשמע לבר מג'
דהנהו משום הבלא. ומקשי'
טפחים כלומר דתרוייהו צריך
מי לא תנן אמת המים וקתני
והיכי דמי שזורע לצדדין אי כשהרחיק ג' טפחים מן הצדדין ז אפילו על גביו נמי ואי בלא הרחיק מן הצדדין נמי לא ח ואומר ר"י דמיירי
למיעבד להרחיק ג' טפחים
נברכת הכובסין אע"ג דלא
כשזורע הצדדין ברחוק ג' (י) טפחים מגפן היוצא מן הקרקע מכל צד דליכא ערבוביא למעלה מן הקרקע ומכל מקום אסור לזרוע על
ולסייד שוב החפירה בסיד או
צריך הכא נמי ליתני חול
דלמא או סד בסיד תנן דמשמע
ומשני אמת המים ונברכת
גביו מפני שהשרשין נכנסין בתוך הגפן והוי כמרכיב זרעים באילן דאסור ואם תאמר ומאי איריא דנקט גפן אפי' שאר אילן נמי אסור
ט
או ג' טפחים א) אמר ליה
הכובסין תרוייהו צריכי דאי
ואומר ר"י דשאר אילנות שהן קשין מותר לזרוע על גביו כנגד השורש דלא חיישינן שיכנס שורש הזרע בתוך האילן שהוא קשה אבל
פשיטא דאו סד בסיד תנן דא"כ
תנא אמת המים דמרחיקין ג'
גפן שהוא רך חיישינן והאי (פירוקא)
מצא ר"י בירושלמי בגמרא דהך משנה:
דס"ד דוסד בסיד תנן הא בבא
טפחים הוה אמינא משום
ח)
אחריתי דקתני מרחיקין את
דקביעי כל הימים מרחיקין
הגפת ב) (כלומר) סד בסיד אי אתרוייהו בבי דסד בסיד ליערבינהו להנהו תרי בבי כחדא לא יחפור אדם כו' ומרחיקין את הגפת כו'
דמקלקל לכותל אבל נברכת הכובסין דלא קביעי דמים מכונסין נינהו אימא אין מרחיקין: דקוו וקיימי ומחלידין בקרקע ואתיין עד
וליתנינהו בתרוייהו חד וסד בסיד דמשמע אכולהו ותרי זמני וסד בסיד ל"ל דילמא לעולם אימא לך דתרוייהו וסד בסיד נינהו והאי
היסוד מש"ה מרחיקין אבל אמת המים דלא קוו וקיימי דדרך הליכתן קא אזלי ואין מחלידין אימא דלא צריך לרחוקי קמ"ל דודאי
צריך: פיסקא מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה. משום דנכנסים שרשים של זרעים בכותל כדאמ' לקמן ומרעי לי'. הואיל דתני
דלא עירב להו משום דתרוייהו צריכי דלא דמי היזקא דרישא להזיקא דסיפא דהיזק דרישא משום מתונא מחמת לחלוח מים דשיח
ובורות. והאי היזקא דסיפא דהבלא הוא דגפת וזבל ומלח כולהו מסקי הבלא נינהו וקשי טפי ומש"ה צריך למיתנינהו תרוייהו דמחדא
מחרישה למה לי למיתני זרעים פשיטא דאין זרעים באים אלא ע"י מחרישה ומשני דאפי' בלא מחרישה מצי לזרוע במפולת יד דא"צ
מחרישה בזרעים משום כשזורעין בשוורים תולין שם שק מלא תבואה ומנקבין השק נקבים נקבים כשזורעין בכמה מקומות נופלת
לא נפקא אידך ומיהא לא תפשוט. ת"ש זה מרחיק ג' טפחים מכאן כשיעור כותל בורו וסד בסיד הבור וכן נמי אידך וטעמא מאי בעי
להרחיק ג' טפחים כל חד וחד ולסוד משום דבא בידים דארעא רפיא היא. אבל לאו בא בידים דהוה צונמא חזקה לעולם לא צריך
התבואה יותר ממקום אחד ולאחר כן חורשין כדי לכסות את התבואה ולהשוות את התבואה בשדה. אבל כשזורעין ביד משוה התבואה
בשדה וא"צ מחרישה מש"ה איצטריך למתני במתני' זרעים ומחרישה ג) דמזרעים לא מפקינן מחרישה ומקשה ומחרישה מ"ט איצטריך
לסוד בסיד אם ירחיק ג' טפחים אלמא תפשוט מהכא דאו סד בסיד תנן לא לעולם מהא לא תפשוט ה"ה דאפי' לא בא בידים בעי ג'
א) [ג' טפחים או סד בסיד].
ב) [מרחיקין את הגפת וכו' וסד בסיד ואי בתרוייהו בבי בעינן דוסד בסיד וכו']. ג) [צ"ל דזרעים לא מפקינן ממחרישה ומקשה מחרישה מ"ט וכו'].