גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
קעב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו. בשטרי אקנייתא דוקא
(ב) והאידנא לא עבדינן הכי. אלא כתבינן שטר מאוחר סתמא דלא
קי
א) נ"א רבה, ב) גיטין פ.
א מיי' פכ"ג מהל'
יבמות קטז., ג) רש"א כי היכי
מלוה ולוה הלכה ו סמג
כתיב איחרנוהו וכתבנוהו וכתבינן תברא עלייהו בשעת פרעון
אבל בהלואות לא מיירי כך פירש רשב"ם ואומר ר"י דלא שנא
א
דלא מתחזי כשקרא וכן היא גי'
עשין צד טוש"ע ח"מ סי' מג
וכתבינן זמן בשובר ולא כתבינן ליה סתמא ולחורבא דרבי יוסי
במכר לא שנא במתנה מיירי דאפילו בשטרי מקח וממכר משכחת לה
הרי"ף והרא"ש, ד) לעיל יג.,
סעיף יט:
קיא ב מיי' פ"א מהל'
ה) [גיטין כד:], ו) ב"מ כ:,
לא חיישינן: להנך דכתבי אקניאתא. כותבי שטר מתנה שאין כתוב
כגון דכתבי מדעת ח) עדים
דללקוחות ליכא הכא פסידא כלל דיש
ז) [עי' תוספות כתובות כד:
גירושין הל' כח ופכ"ג
בהן אחריות ולא אתי למיטרף
קול למקח וממכר $וליכא למיחש
ד"ה אמנה], ח) רש"א ר"ל
מהל' מלוה ולוה הלכה ו
למידי: כתבו בשילי. היני
❖
מלקוחות אי נמי שטר מכירה שכתב
מדעת שניהם,
סמג עשין נ וסי' צד טוש"ע
והא האידנא דלא קעבדינן הכי אמר ליה
שם סעי' כ וטוש"ע אה"ע
בהן אחריות שדינו לטרוף לקוחות
ושילי קרובות זו לזו להכי נקט להו
רבנן תקוני תקיני מאן דעביד עביד מאן דלא
סי' קכז סעיף ו:
קיב ג ד ה מיי' פכ"ג
משעת מכירה דעדים מפקי ליה
שאפילו בשתי עיירות קרובות זו לזו
גליון הש"ס
עביד איהו הוא דאפסיד אנפשיה אמר להו
מהל' מלוה ולוה הל' יז
לקלא בלא שטר כדאמרינן בחזקת
כתבו על שם העיר שתעמדו בה
תוס' ד"ה אי כו' וליכא
יח סמג עשין צד טוש"ע
א) רבא בר רב שילא להנהו כתבי שטרא
הבתים (לעיל דף מא:) אמר רב המוכר
בשעת כתיבה ב וגם היו רגילין תדיר
ח"מ סי' נג:
למיחש למידי. ועי' סנהדרין
אקניאתא כי כתביתו שטרי אקניאתא אי
קיג ו מיי' פ"א מהל'
דף לב ע"ב תוס' ד"ה
א
שדהו בעדי' גובה מנכסים משועבדים
להיות
בהיני ושילי והכי אמרינן
❖
חיישינן:
שכנים הל' ב סמג עשין
ידעיתו יומא דקניתו ביה כתבו ואי לא כתבו
בביצה (דף כה: ע"ש) הוי מכתפי
וכדמפרש התם [מב.] טעמא מלוה אזביני
פב טוש"ע ח"מ סי' קעא
סעיף ו:
יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי
קא רמית כו' הלכך אי ידעיתון
(ו) לה בשבתא דריגלא משילי להיני
קיד ז מיי' פכ"ד מהל'
הגהות הב"ח
ההוא יומא דאקניתון ביה מן הנותן
ומהיני לשילי:
כשקרא ב) אמר להו רב לספריה וכן אמר
מלוה ולוה הלכה ח
עבידו ליה תרי שטרי כו' מאי
(א) גמ' דנפק בבי דינא דרב
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
מתנה או מוכר מכירה כתבו עכשיו
להו רב הונא לספריה כי קיימיתו בשילי
ב
הונא: (ב) רשב"ם ד"ה והא
סי' מט סעיף ז:
טעמא כו'. תימה אמאי
אותו היום שנתנה המתנה והמכירה
קטו ח מיי' שם טוש"ע שם
האידנא דלא עבדינן וכו'
כתבו בשילי ואע"ג דמסירן לכו מילי בהיני
❖
דאיכא למיחש שמא אחרי כן נתנה
לא קאמר דפרוע הוא כדאמר רב
דלא כתיב בהו איחרנוהו:
סעי' ט:
כי קיימיתו בהיני כתבו בהיני ואף על גב
(ג) ד"ה להנך וכו' פסק
לאחר שלא כדין. (פסק) ודוקא
אשי בסמוך ואומר ר"י דהכא מיירי
ודוקא שטרי אקנייתא
דמסירן לכו מילי בשילי אמר רבא האי אפי' ידעינן שאינו פרוע:
ג)
ג
שטרי אקנייתא אבל שטרי הלואה
וכו' לכ"ע פסולין ע"כ
רבינו גרשום
פסק אפס רבינו חננאל:
מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי ואמר
שיש בו אחריות לא יכתוב אלא יום
מינך
(ד) ד"ה ואם היו מסומנין
והא האידנא. דעבדינן שטר
שעומד בו עכשיו דא"כ הוה ליה
שויה ניהלי תרי בני חמשין חמשין לא משוינן להו מאי טעמא עבדו רבנן
סימניהן שוין: (ה) ד"ה ההוא
מאוחר וכתבי תברא ולא
וכו' בבי דינא: (ו) תוס' ד"ה
כתבי בסתמא אלא כתבי
מוקדם ופסול דאתי למיטרף לקוחות
מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה ניחא ליה למלוה כדי שיכוף
כתבו וכו' מכתפי ליה
בהו זמן ולא חיישינן: אמר
❖
מזמן הכתוב בשטר שלא כדין דלעולם
בשבתא:
ליה רבנן תקוני תקיני. כנגד
לפורעו וניחא ללוה כי היכי דניפגם שטריה ואמר רבא ד האי מאן דנקיט תרי
אין לקוחות משועבדים לשום אדם
הרמאי ולכתוב שובר בסתם
שטרי בני חמשין חמשין ואמר שוינהו ניהלי חד בר מאה לא משוינן
מאן דעבד הכי עביד. אין
כל זמן שלא נכתב שטר עד שיקחו
יכול המלוה לחזור ולגבות
מוסף רש"י
ליה עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה ניחא ליה
מן הלוה קרקעות אחר שנכתב השטר
ממנו כלום ומאן דלא עביד
כי קיימיתו בשילי כו'.
הכי שוברו בסתם אם
למלוה כי היכי דלא ניפגום שטריה וניחא ליה ללוה כדי שלא יכוף
המשעבד נכסיו הלכך אי כתבי יומא
שילי והיני מקומות הן (יבמות
המלוה רמאי הוא יכול
לפורעו אמר רב אשי האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי ואמר שוונהי
שנעשית ההלואה בשטר זה פסול הוא
קטז.). כי קיימיתו בהיני.
לחזור ולגבות דאיהו
ה
לכתוב שטר, כתבו בהיני.
דאפסיד אנפשיה דאיבעי
דאתי למיטרף לקוחות שלקחו בין
ניהלי חד בר חמשין לא משוינא ליה מ"ט אמרינן האי מיפרע פרעיה
כתבו בתוכו שבהיני נכתב
ליה למכתב שוברו בסתם
ההלואה לכתיבת השטר והם לא
(גיטין פ.). קח לך עבדים.
כדתקינו רבנן: כי קיימיתו
ואמר ליה הב לי שטראי ואמר ליה אירכס לי וכתיב ליה תברא ומפיק ליה
שיחממו אותו ורחוץ בו, ולא
בשילי. שם מקום ואתם
נשתעבדו עד לאחר כתיבת השטר
האי ואמר ליה האי אחרינא הוא: מתני' שני אחין אחד עני ואחד עשיר
מצי עני למימר ליה קנה
רוצים לכתוב באיזה מקום
ד) ו
דעדים החתומים על השטר אינהו
חלקי (לעיל יג:). ולא אחר
נכתב השטר כתבו שנכתב
והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע עשאן לעצמו
יכול להוציא עליהן שטר
בשילי: ואע"ג דמסירן לכו
מפקי ליה לקלא כדאמרי' לענין הלואה
חוב. דאמר ליה לא אני
מילי בהיני. כלומר אע"ג
הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ קח לך זיתים
בחזקת הבתים [שם] ולקוחות שלקחו אחרי
לויתי ממך אלא חבירי לוה
דבהיני היתה ההלואה ושם
ובא ועשה בבית הבד שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף בן שמעון
כן אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו
ממך ומסר לך שטר זה
מסרו לכם המעשה שתהיו
ז
(גיטין כד:). נמצא לאחד
עדים בדבר ואם לא
אבל מקמי כתיבת השטר שפיר
ושם אחר יוסף בן שמעון אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא
ה)
בין שטרותיו שטרו של
הספקתם לכתוב שם השטר
זבון ואפילו נכתב ביום ונחתם בלילה
יוסף בן שמעון פרוע.
כתבו שנכתב בשילי ולא
אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב ו) ח נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו
נמצא שובר לאדם אחד בין
בהיני דלא מיחזו כשיקרא
חשבינן ליה מוקדם ופסול דהא לא
של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן פרועין כיצד יעשו ישלשו ואם היו
שטרותיו וכתוב בו שטרו של
וכן כי קיימיתו בהיני כו':
אשתעבוד לקוחות אלא מיום חתימה
משולשין יכתבו סימן ואם היו מסומנין יכתבו כהן: גמ' ההוא שטרא דנפק
יוסף בן שמעון שבידי פרוע
שטרי אקנייתא. שום שטר
ז)
הוא והיו לו שני שטרות
שיש בו קנין: ואי לא. דלא
ואילך ואיהו אתי למיטרף מיום
על שניהם, שטרות שניהן
בעיתו למכתב מיומא
(א) לבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה אני פלוני בר פלוני לויתי מנה ממך
כתיבתו שלא כדין והכי תנן בהמביא
פרועין. שכל אחד יכול לומר
דקיימיתו ותרצו לכוון
❖
אמר
על שלי נכתב שובר (ב"מ כ:).
באומדן דעתא את הקנין
גט (גיטין דף יז.) נכתב ביום ונחתם
ולא ידעיתו בברור אימת
בלילה פסול ורבי שמעון מכשיר שהיה ר' שמעון אומר כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים והתם [יח.] מפרש
הוה ותכתבו בתר אומד
טעמא לענין גיטי נשים מיהו לענין שאר שטרות לכ"ע פסולין : פסק אפס רבינו חננאל פירש דהא דרבה בר שילא שמעינן
מיחזו כשקרא: ניחא ליה
(ג)
מוסף תוספות
למלוה וניחא ליה ללוה.
מינה דשטרא דכתיב בההוא יומא דקנו מיניה ובתר כמה יומי אסהידו עליה הנהו סהדי קמאי שפיר דמי מדקאמר אי ידעיתו יומא
א. דמאן דיזיף בצינעא
דלא ליהוי אלא חד שטרא
דאקניתו כתבו ההוא יומא ואף על גב דחתמי עליה האידנא שפיר דמי דלא אשכחן דבעו חתימת ההוא יומא אלא גט אשה בלבד
יזיף. ריטב"א. ב. דלא
ניחא ליה ללוה דליפגום
תימא שלא חשו לזה אלא
שטרא דמלוה דכיון דלית
דתנן בגט נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וכן הלכה הוא כך פר"ח. אך לא יתכן אלא כמו שפירשתי וכדפי' מתניתין דגיטין:
בב' מקומות רחוקים זה
ליה אלא חד שטר ופרע
כי יתביתו בשילי. ואתם כותבין שם אותה העיר בשטרי מכירה או שטרי הלואה או שטרי מתנה או זכרון עדות כתבו בתוך השטר מקום
מזה כמהלך יום אחד
ממנו חציו נמצא השטר
דאיכא למיחש לשקרא
פגום דאין יכול המלוה
שאתם יושבים שם בשעת כתיבה כלומר במקום פלוני כתבנו הך מה שראינו במקום פלוני: בהיני. מקום: האי מאן דנקיט. מלוה
שיאמרו עמנו היה במקום
ליפרע ממנו עוד אלא
דנקיט שטר מלוה בר מאה זוזי ואמר להם כתבו לי תרי בני חמשים שכשיפרע לי הלוה חמשים זוזי אקרע שטרא של חמשים ולא יהיה
פלוני אלא אפי' בב'
בשבועה כדתנן הפוגם את
מקומות קרובים מאוד גזרו
שטרו לא נפרע אלא
צריך לכתוב שובר לא כתבינן שלא מדעת הלוה: מ"ט עבוד רבנן מילתא. שתקנו שלא ישתנה שטרו מכמות שהיה דניחא ליה כו':
חכמים. ריטב"א.
בשבועה: וניחא ליה
כי היכי דליכוף ולפרעיה. כשיפרענו לוה למלוה חצי חובו יכופנו מלוה לפרוע לו השאר כי ידאג הלוה פן יפסיד שוברו ויתבעהו מלוה
למלוה. שיהא לו שטר אחד
כל חובו: כי היכי דליפגום שטרו. כשיפרע חמשים זוז הרי נמצא שטר שביד מלוה פגום ותנן (כתובות דף פז.) הפוגמת כתובתה לא תפרע
גדול שאם פרע לו הלוה
חציו וזה כותב לו שובר על
אלא בשבועה וה"ה לכל השטרות כדאמרי' במסכת שבועות וכי מה בין זה לפוגם שטרו כו' בפ' שבועת הדיינין (דף מא.): כי היכי
חציו וכיון דיש ביד המלוה
דלא ליפגום שטרו. אך כשיפרענו חמשים זוז יחזיר לו שטר של חמשים ונשאר בידו שטר של חמשים שני שלם: אמר רב אשי האי מאן
עדיין שטרו שלם יכוף
הלוה את עצמו וימהר
דנקט שטר. מלוה בר מאה זוזי ואמר להו לספרי כתובו חד בר חמשים מההוא זמן ראשון שהרי פרע לי המותר וקרעו שטר זה לא כתבינן
לפרוע לו הכל שמתירא
ליה שטר אחרינא לא מזמן ראשון וכל שכן מזמן זה של יום כתיבה ואילך שמא שטר פרוע הוא זה ויש לו שובר ללוה עליו ויוציא המלוה
שמא יאבד שוברו ויוציא
עליו שטר של חמשים ויאמר חוב אחר הוא זה שהלויתי לך פעם אחרת: מתני' הרי עשיר אומר לעני כו'. ואפי' למאן דאמר בפרק
הלה את שטרו ויאמר שלא
פרע לו עדיין כלום: ניחא
קמא (לעיל דף יג.) דאית דינא דגוד או אגוד שאני הכא דגוד איכא אגוד ליכא והכי מתרץ לה התם : קח לך עבדים.
דבההיא חזקה שהניחו
[שם:]
ליה למלוה דלא ליפגום
שטריה. שאם פרע האחד
אביו יהיה לעולם ולא יניחו לו להרבות ולהביא בני אדם במרחץ אלא מבני ביתו: אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה. שיכול הלה
השני לא יפרע ממנו כלום
לטעון שטר זה שבידך אני החזרתיו לך כשהחזרת לי ממון שלוית בו ממני: ולא אחר יכול להוציא. על אחד מהם דכל חד מצי מדחי ליה
ולא יפגום וגובה ממנו בלא
שבועה: וניחא ליה ללוה.
אצל חבירו אא"כ יש עדים בדבר שמעידין זה לוה מזה אבל מן השטר אין יכולין להביא ראיה: נמצא לאחד בין שטרותיו כו'. בגמ' [קעג.] פריך
הואיל שאין החוב שלו כולו
עלה מרישא ומפרש לה שפיר: כיצד יעשו. אם רוצים ללוות זה מזה או מאיש אחר או לקנות קרקע: ישלשו. אבי אביו ויכתוב יוסף
בשטר אחד אם פרע לו
בן שמעון בן יעקב וזה יכתוב יוסף בן שמעון בן נפתלי: משולשים. ששמותיהן ושמות אביהן ושמות אבי אביהן שוין: יכתבו סימן. יוסף
האחד מחזיר לו אותו
שנפרע כולו ואין בידו אלא
בן שמעון שהוא גוץ או לבן או גיחור לוה מיוסף בן שמעון שהוא ארוך או שחור: ואם היו (ד). סימניהן שוין: יכתבו כהן. אם אחד
שטר אחד שלא נפרע ממנו
מהן כהן יכתבו יוסף כהן לוה מיוסף ישראל: גמ' ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב הונא. והיה מוחזק בו אדם אחד שהיה טוען
(ה)
כלום ואין יכול לכופו
ולהפחידו שיתבע ממנו
פלוני בן פלוני הכתוב בזה השטר כתבו וחתמו ומסרו לי לפי שהלויתיו כך וכך ממון וכדתנן מתניתין בפירקין (דף קעה:) הוציא עליו
יותר ממה שחייב לו שהרי
כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ואת שמי לא הוצרך לכתוב שהרי מסרו לי וכתב לי ממך כלומר ממי שמוחזק בשטר:
החזיר לו השטר הפרוע ולא
נשאר בידו אלא אותו
אמר
שעדיין לא פרע ממנו כלום:
ואמר שויה ניהליה חד בר חמשין. שמוחל החצי: לא משוינן. מאי טעמא דאמר האי לוה פרעיה כוליה ואמר ליה הב לי שטרי שפרעתיך ואמר אירכס כו' ואמר ליה הא אחרינא הוא ויערים כדי שלא יכירוהו: פיס' עשאן אביהן האי
מרחץ ובית הבד לשכר. כדי להשכירן ליטול מהן שכר רחיצה ושכר דריכה יכול העני לכופו לעשיר שישכיר אותם ויחלקו השכר לאמצע: עשאן אביהן לעצמו. ולא להשכירן לאחרים יכול העשיר לכופו לעני שלא להשכירן אלא
אומר לו לעני קח לך. כלומר כדרך שאבינו היה עושה לעצמו ולא היה משכיר: אני פלוני בן פלוני לויתי ממך סתם. ולא היה כתוב שמו של מלוה: