קעב:
גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מינך אפי' מריש גלותא. לשון שאילה הוא וכן ההיא דאמר רב הונא
אמר רב הונא ממך. משמע אפילו מריש גלותא כלומר שמא ריש
קטז א מיי' פ"א מהל'
א
א) [ב"מ יח: כ: גיטין כז:],
ב) [צ"ל אלעזר], ג) [גיטין
גירושין הלכה כו סמג
גלותא או אדם אחר הלוהו ונפל ממנו ומצאתו. ואין לפרש שבא
חיישינן לשני שוירי בכל הגט (גיטין דף כז.) ובשנים אוחזין
ט: וש"נ], ד) רש"ל. וגי'
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
רב הונא לומר שיגבה שטרו זה המוחזק דמשמע כל מי שמוחזק
(ב"מ דף יח: ושם) ד)[וה"פ] אפי' מריש גלותא שאין רגיל להלוות נאמר
קכז סעיף ז:
רש"א אפי' והוא דבור חדש,
קיז ב מיי' פכ"ד מהל'
ה) רש"א אבל פי' רשב"ם
בשטר ואפילו ריש גלותא מוחזק בו שאין רגיל להלוות יגבה לו בו
אפילו באותו דגבי אי תפיס ביה ה) אבל רשב"ם אין תופס בו עיקר
ב
מלוה ולוה הל' ט סמג
שתופס כו' אין נראה,
דא"כ הוה ליה למימר (א) כדלקמן
ואין נראה לר"י מה שמפרש אפילו
ו) רש"א, ז) רש"ל, ח) רש"א
עשין צד טוש"ע ח"מ סי' נ
דאמר היום, ט) רש"א,
ממך ההוא [גברא] דנפיק מתותי ידיה
מריש גלותא שאנו חוששין שמא אדם
וסי' סא סעיף י:
אמר רב הונא ממך
אפילו מריש גלותא
קיח ג מיי' שם וסמג שם
י) רש"א דנפק מידו ולא דנפק
משמע: ואין בו זמן. והוא אחד
אחר הלוהו ונפל ממנו ומצאו (ב) לזה
ואפילו משבור מלכא א) אמר ליה רב חסדא
לב"ד, כ) [בת"י הג"ה. אלא
טוש"ע ח"מ סי' מט
❖
מה לי לתלות בריש גלותא אותו
משלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד
סעיף ז:
הא דתניא כו' א"כ לנפילה
לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב
דחד חיישינן ומתניתין בבא
כשר בפ' המגרש (גיטין דף פו.): אני
אדם אחר ולישנא נמי לא משמע
הונא מינך נפק דק ואשכח דתניא גט שיש
בהרשאה ומברייתא דמוציאין
היום גירשתיך כשר. קס"ד השתא כיון
כלל הכי ומה שהקשה למה שפי'
זה על זה ניחא ע"כ] ועיין
רבינו גרשום
❖
עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר
רש"א,
דהוה ליה למימר ההוא ו) [גברא]
דעדים קא חזו ליה בידיה וכתוב בו
אמר רב הונא. אין אדם
א אם כתוב בו גרשתיה היום כשר אלמא
היום הרי כתב בו זמן: ההוא יומא
דנפק מתותי ידיה משמע נראה
יכול לגבות בזה השטר
היום ההוא יומא דנפיק ביה משמע הכא
כלום שכשמוציאו זה
דנפיק. בב"ד להתגרש האשה משמע
דלא קשה כלל דלרב הונא הוה
הגהות הב"ח
ב
המלוה אע"פ שהוא כתב
וחשבינן ליה כזמן גמור: ה"נ משמע
נמי ממך מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה
מספקא ליה ודרך שאלה היה אומר
(א) רשב"ם ד"ה אמר
ידו של לוה אמר הלוה מה
רב הונא וכו' כדלקמיה
ממך כו'. דהא חזו ליה ב"ד בידו וכמי
אם נתחייב אותו כלל דמשמע אפילו
אתה מבקש ממני והלא
משמע אמר ליה אביי ודלמא אבא שאול
ממך: (ב) תוס' ד"ה מינך
כתבו ממך סתם משמע
שנכתב שם המלוה בשטר דמי: דלמא
מריש גלותא אף על פי שאינו רגיל
כרבי אליעזר סבירא ליה דאמר עדי
וכו' ונפל ממנו ומצאו זה
אפי' מריש גלותא או
ב)
ג)
אבא שאול. לא חייש לשום זמן בגיטין
להלוות לו כלל אלא ש"מ מינך לא
דלמה לו לתלות בריש
(ג)
משאר כל אדם היאך אתה
מסירה כרתי אבל הכא ליחוש לנפילה אמר
גלותא: (ג) בא"ד להלוות
יכול לגבות ממני: פוק עיין
חשיב משמעות והבל הוא ומשום
בדיעבד וכדר' אלעזר ס"ל דתנן בפ'
כלל כצ"ל ותיבת לו נמחק:
ביה. שתמצא ראיה שדומה
ליה לנפילה לא חיישינן ומנא תימרא דלא
אדם לא יגבוהו ז) [או לא] ג:
המגרש (שם) שלשה גיטין פסולין ואם
(ד) ד"ה אבל וכו' נהי
למעשה: דלאורתא בעי לה
חיישינן לנפילה דתנן שנים שהיו בעיר אחת
עדי
דממך משמע מההוא
רב הונא ממך. שתאמר לו
מסירה כרתי. והא ח)דכתוב
ניסת הולד כשר כתב בכתב ידו
גברא: (ה) בא"ד שיכתוב
ראיה שדומה למעשה זה:
שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף
ביה היום לא משום דצריך
ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו
בשטר אני חייב: (ו) בא"ד
ואין בו זמן כו' אבא שאול
לא משמע אלא אותו שנתנו
אומר אם כתוב בו. אפי'
בן שמעון אינן יכולין להוציא שטר חוב
זמן אלא שאם מתנה בעל פה שום
זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד
לו: (ז) בא"ד דלא משמע
זמן כזה שגירשתיה היום
תנאי אם ימות מחולי זה או כשימות
הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם
זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן
מההוא: (ח) ד"ה לנפילה
אע"ג דאין יודע איזה יום
דחד פירוש כשאין לתלות
שתהא אז מגורשת מעכשיו וכדפסיק
ניסת הולד כשר ר"א אומר אע"פ
קאמר כשר הגט אלמא
שטר חוב הא הם על אחרים יכולין
ג
שנפל אלא מאחד בלבד אין
באיזה יום שיבוא הגט
לעיל (דף קלו.) כרבי יוסי דאמר זמנו
שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני
לתלות בנפילה כי היכי
ואמאי ליחוש לנפילה אלא לאו שמע
לבית דין יש לומר היום
של שטר מוכיח עליו והוי כאומר
עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים
מתרמי שמזה נפל הס"ד
משמע ההוא יומא דקא
מינה לנפילה לא חיישינן ואביי לנפילה
ואח"כ מ"ה לנפילה וכו'
נפיק ביה משמע שבאותו
מהיום אבל היכא דלא מתנה שום
שאין העדים חותמין על הגט אלא
❖
דמכל בני אדם:
יום גירשה וכשר. הכי נמי
דחד לא חיישינן לנפילה דרבים חיישינן
דבר לא צריך כלל מהיום והא דפירש
מפני תיקון העולם וכי היכי דרבי
ממך משמע מההוא גברא
ואלא
דנפיק שטרא מתותי ידיה
רשב"ם דבעי למיכתב מהיום משום
אלעזר מכשיר ליה בלא עדים משום
משמע דנאמן ולא מצי
מוסף רש"י
דבעי אבא שאול ידים מוכיחות אין נראה לר"י דהא אמרי' (גיטין
טעמא דעדי מסירה כרתי ה"נ מכשיר ליה בלא זמן משום האי טעמא
למימר ממך אפי' משבור
דאמר עדי מסירה כרתי.
מלכא: אמר ליה אביי
דף יז.) זמן לא תקנו אלא משום פירות או משום בת אחותו ור' אלעזר
גופיה כדקתני יש עליו עדים ואין בו זמן בהאי משנה דשלשה גיטין
דאמר אע"פ שאין עליו עדים
לרבה דלמא אבא שאול.
לא [הוה] בעי זמן [כלל] דס"ל עדי מסירה כרתי כמו שסובר רשב"ם
פסולין ועלה קאי ר' אלעזר ואמר אע"פ שאין עליו עדים בהאי שטר
ט)
ד
אלא שנתנו לה בפני עדים
דאמר דכשר הגט משום
גובה מנכסים משועבדים,
ההוא טעמא קאמר
עצמו וגם זהו תימה להוסיף טעם חדש לאבא שאול דבעי היום משום
שאין בו זמן כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון
הוכחה: אבל הכא ליחוש לנפילה. תימא מאי שייכא הכא פירכא
שאין העדים חותמים על
דגירשתיה היום סתם כשר
העולם וה"נ אין כותבין בו זמן אלא מפני תיקון העולם דבת אחותו
הגט אלא מפני תיקון העולם,
דאע"ג דלא ידעי' באיזה
דר"א בהלואה הוה מצי למימר נהי נמי דמשמע מההוא גברא
ופירות כדמפרש בפ' (כל הגט) [המביא תניינא] (שם דף יז.) וכיון
שמא ימותו עדי מסירה או
יום נכתב הגט אלא שידע
(ד)
ילכו למדינת הים, אלמא עדי
באיזה יום מסרו לה כשר
כו' מ"מ ליחוש לנפילה ואפילו הוה סובר כר"מ הוה מצי למיפרך
שנתנו לה בפני עדים הם יעידו על הזמן ועל הגט. והאי דמצריך אבא
מסירה עיקר (כתובות צד:)
דס"ל כר' אלעזר דאמר עדי
הכי ואומר ר"י דהכי פירושה אלמא מהיום מההוא יומא דנפק ביה
שאול לכתוב בו אני היום גירשתיך לאו משום זמן דהא אין זה זמן
ואין צריך לחתום בגט, וכי
מסירה כרתי: אבל הכא.
כתב קרא וכתב אכתיבת גט
דכתב ממך ניחוש לנפילה
משמע ה"נ ממך מההוא גברא דנפק מתותי ידיה משמע שרוצה
ולזמן לא חייש כר' אלעזר אלא דבעי אבא שאול ידים מוכיחות דמשעה
קאי ולא אחתימת ידי עדים
דיכול לומר לו אין אתה
לומר לכל אדם שימצא בידו כי משמעות חשוב הוא ולא הבל וליצנות
שקבלה הגט נתגרשה מיד שאם לא נכתב מהיום בגט זה שאין בו זמן
המלוה שמא מן המלוה
(גיטין ט: וכעי"ז שם כא:)
כרתי, משוי ליה ספר כריתות
אחר נפל השטר ומצאת
וכן משמע שיגבה כל מי שימצא וכן דעת הכתיבה היתה ה ובשטרי
מנין לנו שיהיה גט שמא אין בדעתו לגרשה מיד בגט זה עד סוף
❖
.
אותו: אמר ליה רבה לעולם
(קדושין מח.)
אקנייתא אתי שפיר שמשעבד עצמו מה שלא לוה עדיין מש"ה שעבד
שנה או שנתיים לאחר קבלתה הלכך בעי אבא שאול שיכתבו היום
ראיה שלי [ראיה] ודקא
פרכ' ליחוש לנפיל'.
לו אפילו לא ילוה לעולם כדאמרי' בשנים אוחזין (ב"מ דף טז:) מצא
אחרי שאין זמנו כתוב בו שיוכיח עליו כר' יוסי דאמר (לעיל דף קלו.)
לנפילה לא חיישינן: מנא
מוסף תוספות
שטרי הקנאה בשוק יחזירם לבעלים מאי אמרת שמא כתב ללוות ולא
זמנו של שטר מוכיח עליו והאי דאמר אבא שאול היינו דכתבינן בגט
תימרא דלא חיישינן
מן יומא דנן ולעלם: אבל הכא ליחוש לנפילה. וכדרב הונא דאמר
לוה הא שעבד ליה נפשיה הלכך לא שייך למיחש לנפילה הכא ואפילו
א. וכך היה מנהגו של רב
לנפילה דתנן. במתניתין
ו
הונא כשהיה בא לפניו דין
שנים שהיו בעיר אחת
ממך אפילו מריש גלותא ושמא מאחר נפל ומצאו זה: הא הן על
בלא אקנייתא הוה מצי לאוקומי לפי' ר"ת דהנושא (כתובות דף קב. ד"ה
שיש להסתפק בו היה
[ששמותיהן שוות] שניהן
אחרים מוציאין. אחד מהן שיש לו שטר על אחר שיגבה ממנו ולא
אליבא) דמפרש התם שיכול אדם להשתעבד לחבירו אפילו לא לוה ממנו
מודיע ספק שלו כדי
אין יכולין להוציא שטר
שידקדקו בו התלמידים
חוב זה על זה שזה יכול
כגון שיכתוב (ה) השטר אני חייב לך מנה ויכתבנו ויתננו לו לשם כך
יכול זה לטעון מחבירך נפל ומצאתו נמצינו למדין שמי שמוחזק
וישאו ויתנו בדבר.
לומר לזה אתה חייב לי
ופריך דלמא אבא שאול כר' אלעזר ס"ל ולא בעי זמן כו' והיום
בשטר יכול לגבות מלוה מאיש אחר הכתוב בתוכו ואע"פ שהשטר
שיטמ"ק בשם הרא"ש.
וממני נפל השטר ואתה
ב. דמסתפקא ליה כיון
מצאתו וזה יכול לומר לזה
אין מוכיח מי המלוה וה"ה לויתי ממך: ואביי לנפילה דחד לא
משמע יומא י) דנפק מבעל הבית ז ולא דנפק מב"ד ולא הוצרך מהיום
שאין מוכיח מתוכו למי
אתה חייב לי וממני נפל
חיישינן. כגון שטר שביד יוסף בן שמעון שיש לו על אחד מן השוק
אלא אם התנה אם מתי כדפרישית לעיל אבל הכא ליחוש לנפילה
נשתעבד בו אם פסול בכך
השטר ואתה מצאתו או
אם לאו, דשמא מוכיח
יכול לומר לו פרעת לי
דממך נמי לא משמע אלא (ו) שנתנו לו כי היכי דמהיום משמע
דהיינו נפילה דחד ומציאה דחד היכי איתרמי מילתא דמיוסף בן
מתוכו בעינן. רשב"א.
והחזרתי לך השטר: ולא
סתם משמעותו משעת הגירושין ולחפות על בת אחותו לא יוכל דהא
שמעון נפל ויוסף בן שמעון מצאו הלכך לא חיישינן אבל גבי לויתי
ג. ואתא רבה למידק
אחר יכול להוציא שטר חוב
מדאבא שאול, דהא בעינן
עדי מסירה צריך וה"נ משמע הכא אותו שנתנו לו דוקא ולא
ממך מנה דהיינו נפילה דרבים שיש לחוש מאיש אחר בעולם נפל
על אחד מהן. שיכול כל
זמן בגיטין ואפי' הכי
אחד לומר לו איני חייב לך
למוצאו א"כ איכא למיחש לנפילה ומשני לנפילה לא חיישינן ותחלת
ואיש אחר בעולם מצאו כגון זה שמוחזק בו התם ודאי חיישינן ולא
אכשר אבא שאול
אלא חבירי. נמצא למלוה
שאלה דרב הונא נראה לר"י לפרש כן ממך אפילו מריש גלותא
יגבה בו (הג"ה. חיישי' לנפילה דיחיד ואשכחו רבים. ע"כ): עיקר
בשכתוב בו אני היום
שטר אחד בין שטרותיו
גרשתיך, דמוכיח מתוכו
ששטרו של יוסף בן שמעון
הלשון כן הוא לנפילה דרבים חיישינן. כלומר שמצאו שום אדם
אע"פ שאין רגיל להלוות כלל וגם אפילו אנו ידעינן בבירור שלא
חשבינן ליה וכו'. שם.
פרוע אע"ג שיש לו שטר
הלוהו וגם אין רגילות להקנות לו וליתן לו שטר הקנאה כלל אפ"ה
בעולם אבל לשמצאו יחיד יוסף בן שמעון לא חיישינן. ורבינו חננאל
ד. דליכא למיחש משום
אחר על יוסף בן שמעון
בת אחותו שהרי האשה
שאינו פרוע שטרות שניהן
מקנה לו מטעמא דפרישית או לא דשמא אין לנו לתלות אלא
פירש ואביי לנפילה דחד ואשכחיה האי דשמיה כשמיה דהאי לא
תצטרך להביא ראיה עדי
פרועין שכל אחד יכול
באותו שנתנו לו הלכך חיישינן לנפילה דלא קני אם לא מסרו לו
חיישינן שאילו מן האח' נפל היה צועק ומבקש וכיון שלא צעק נתברר
מסירה וסתם עדים
למימר לו שטר שלי
מכוונים עדותם ומעידים
הפרוע: כיצד יעשה אם
ועוד יש לפרש אבל הכא ליחוש לנפילה כלומר לא מיבעיא דלא
כי לזה שמצאו הוא אבל לנפילה דרבים דלא ידעינן מי הוא חיישינן:
באיזה יום. רבינו יונה.
אחד [רוצה ללוות]
משמע ההוא גברא כו' והבל הוא ואפי' הוה משמע ליחוש לנפילה
ואלא
(ז)
ח
ה. ואי משום דלא נתברר
מחבירו: ישלשו. יכתוב כל
כשכתבו למי נתחייב ואין
אחד שמו ושם אביו ושם
ומשני לנפילה לא חיישינן וקושיא ראשונה לא חשש לתרץ משום דכר' אלעזר לא מתוקמא דהא מצריך מהיום וטעמא שפירשתי למעלה הוא
ט
דחוק ולא סבירא ליה לרבה ההוא דיחויא וכן מצינו בשאר מקומות בגמ' שאין חושש לתרץ קושיא ראשונה כלל: לנפילה דחד.
בה ברירה מדאורייתא
זקנו שמא שמות זקנים
שאני הכא דכיון שהוא
אינם שוין ובכן יחקר
פירוש שאין לתלות שנפל אלא מאחד לבד כי היכי דמתרמי שמזה נפל לנפילה דרבים פירוש דיש לחוש מכל בני אדם שבעולם שנפל
ראוי להתחייב בו לכל
הדבר: ואם היו משולשין
(ח)
י
ואלא
אדם ואפי' לכל העולם
יכתוב לו סימן המשפחה.
הא דתניא כו'. לנפילה דחד חיישינן ומתני' בבאין בהרשאה וברייתא במוציאין זה בלא זה:
מזה או מזה יש לתלות בנפילה: כ)
כאחד אין כאן דין ברירה.
ואם היה סימנם שוה יכתוב
והכא
ריטב"א. ו. דהא נמי
כהן אם אחד מהן כהן
מעיקרא למאן דנפיק
יכתוב פלוני כהן. ואם יש
באחד מהן סימן אחד או ארוך או גוץ או שחור יכתוב אותו סימן. קתני מיהת מתני' ולא אחר יכול להוציא שטר חוב על מתותי ידיהנשתעבד. רמב"ן. ז. נ"א: מההוא יומא דמסרהלידה ודאימשמע. שם. ח. [ו]כיון שאינו מוכיח מתוכו של מי הוא פסול.
אחד מהן הא אחד מהן על אחרים יכול להוציא ואמאי ליחוש לנפילה. ולימא ליה לוה לא ממך לויתי אלא מחבירך ונפל ממנו [ו]אבא שאול כר' אלעזר ס"ל דלא בעי מוכיח מתוכו כיון שעדי מסירה כורתין. שם. ט. ולפ"ז היה לו לומר ועוד ליחוש
לנפילה. שם. י. [ד]לנפילה דיחיד שיפול מיוסף בן שמעון וימצאנו יוסף בן שמעון אחר ודאי לא חיישינן. תוס' יבמות קטז.
ומצאת אותו וכן נמי נימא לאידך אלא ש"מ מדהן על אחרים יכולין להוציא ולא מצי ליה למימר מחבירך נפל ש"מ דלנפילה
לא חיישינן: ואביי משיב לנפילה דחד. כגון מלוה אחד ששמו יוסף בן שמעון לא חיישינן. דמזהיר זהיר ביה והכא ליכא
ספיקא אלא דחד גברא בלבד של חבירו ששמו כשמו. אבל לנפילה דרבים היכא דכתב לויתי ממך איכא לספוקי דרבים דלכל חד מעלמא משמע ממך הלכך חייש לנפילה: