גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
קעג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והכא
בצריך להביא ראיה קא מיפלגי. ופלוגתא דמתני' וברייתא
ואלא הא דתניא כו'. לכ"ע פריך דהא אפילו אביי מודה דלנפילה
קיט א מיי' פט"ז מהל'
א) [לעיל עו. וש"נ], ב) [עי'
תוס' יבמות קטז. ד"ה אמאי],
מלוה ולוה הל' ז ופ"ו
דחד לא חיישינן וא"כ אמאי תניא בברייתא שאין יכולין להוציא על
ליתא בפלוגתא דאביי ורבא דאביי דמצריך ראיה מודה דלא
ג) [לעיל קסז:], ד) לפי גי'
מהל' מכירה הל' יא ועי'
אחרים: במאי קא מיפלגי. כיון דלאו בחיישינן לנפילה פליגי: תנא
חיישינן לנפילה ופקדון היכא דשמיה כשמיה כדקאמר בפרק (בתרא)
רשב"ם צ"ל לרב אשי,
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
ה) בכורות דף מח., ו) רש"ל
צד טוש"ע ח"מ סי' סו סעיף
דידן סבר. לנפילה דחד לא חיישינן מאי איכא למימר דלמא איהו
[ט"ו] דיבמות (דף קטז. ושם) דקאמר אביי לנפילה לא חיישינן אי לפקדון
א
❖
יא:
ועי' רש"א,
יהיב ליה אותיות נקנות במסירה ועל
כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה ב
קכ ב מיי' פ"ט מהל'
כרחו יפרע לו למי שהשטר בידו: ותנא
אבל הך ברייתא חיישי' לנפילה או
נחלות הלכה ט י סמג
ואלא הא דתניא כשם שאין מוציאין שטר
(ג)
עשין צו טוש"ע ח"מ סי' סב
הגהות הב"ח
ברא סבר אין אותיות נקנות במסירה.
לפקדון דיוסף בן שמעון דאפילו בשני וע"ש בהג"ה:
חוב זה על זה כך אין מוציאין על אחרים
קכא ג טוש"ע ח"מ סי'
יוסף בן שמעון מצרכי ראיה ורבא אמר
ומתוך כך ידחה הלוה לזה ויאמר פקדון
(א) גמ' אביי אמר הכי קאמר
במאי קמיפלגי באותיות נקנות במסירה
הן על אחרים מוציאין
מט סעיף ט:
הוא אצלך ולזה יאמר אין השטר בידך.
א"צ להביא ראיה ולעיל בפרק המוכר
קכב ד ה מיי' פכ"ד מהל'
נמצא ללוה: (ב) רשב"ם ד"ה
קמיפלגי תנא דידן סבר א) אותיות נקנות
ומיהו אם כתבו הרשאה זה לזה על
את הספינה (דף עז. ד"ה אמר) פירשתי: מלוה ולוה הל' ח סמג
נמצא וכו' הקרועין:
אביי אמר הכי קאמר נמצא כו'.
במסירה ותנא ברא סבר אין אותיות נקנות
(ג) תוס' ד"ה והכא כו' אבל
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
כרחו ישלם לו: ואב"א דכ"ע אותיות
הך ברייתא ס"ל דחיישינן
מט סעיף ז:
במסירה ואי בעית אימא דכולי עלמא
נקנות במסירה. בלא שטר מכירה
והא דמוקי לה בשנים אוחזין (ב"מ
קכג ו מיי' שם פט"ז הל'
לנפילה: (ד) ד"ה שטרו וכו'
אותיות נקנות במסירה והכא בצריך להביא
אע"ג דבאחר שיש לו עליהם
יב סמג עשין צד
[אחר] כדפסקי' הלכתא בפ' המוכר
ד' כ:) כגון שנמצא השטר בין שטרותיו
כצ"ל ותיב' דבשטר נמחק:
טוש"ע ח"מ סי' סה סעיף
ראיה קא מיפלגי תנא דידן סבר אין צריך
פרועין לאו היינו אליבא דאביי דאיהו
את הספינה (לעיל עז.) כרבי וכדאמר
(ה) בא"ד חבירו של כל אחד
כג:
קכד ז מיי' שם טוש"ע שם
כתבו אע"ג דחד ודאי לוה
מוקי לה בשובר היוצא מתחת יד הלוה
רב אשי אותיות מילי נינהו ומילי
להביא ראיה ותנא ברא סבר ב) צריך להביא
הכא בשובר לא אמרינן
סעיף כד:
❖
כשאר שוברין אלא אליבא דר' ירמיה
במילי לא נקנו היכא שמסרו לו ונתנו
ראיה דאיתמר אותיות נקנות במסירה אביי
קכה ח מיי' פכ"א מהל'
שמא חבירו כצ"ל:
אתיא: שטרו של יוסף בן שמעון
אך ראיה ועדים צריך שמסרו לו לזה
מכירה הלכה יט
אמר צריך להביא ראיה ורבא אמר אינו
א
טוש"ע ח"מ סימן ריד סעיף
עלי פרוע שטרות שניהם פרועין.
בפניהם דלא נימא פקדון הוא אצלו
יב:
צריך להביא ראיה אמר אביי מנא אמינא
מוסף רש"י
או השמיטו ממנו ובהכי פליגי מתני'
אע"ג (ד) דבשטר אחד שיש לו עליהם
קכו ט מיי' פכ"ה מהל'
לה דתניא אחד מן האחין שהשטר חוב
אותיות נקנות במסירה.
מלוה ולוה הלכה ג
ב
ותנא ברא בפלוגתא דאביי ורבא: ורבא
אין יכול להוציא עליהם משום דחיישינן
המוכר שטר חוב לחבירו
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
❖
יוצא מתחת ידו עליו להביא ראיה מאי
אמר אין צריך. אלא העמידהו בחזקת
בכל אחד שמא חבירו של כל אחד כתבו
קנה החוב במסירת אותיות
סי' קכט סעיף ח:
(סנהדרין לא.) אינו צריך
לאו הוא הדין לאחריני ורבא אמר שאני
המוחזק בו: אחד מן האחין ששטר
(ה) אע"פ [דחד] ודאי לוה ו)[הכא לא
לכתוב שטר מכירה על
חוב יוצא מתחת ידו. או בשם אביהם
אמרינן] חיישינן שמא חבירו של כל
אחין דשמטו מהדדי איכא דאמרי אמר
השטר שהוא מוכר לו, אלא
לעזי רש"י
משמסר לו שטר שיש לו
או בשם מלוה אחר וטוען אחיי נתנוהו
אחד ואחד כתבו והחתימו אע"ג דודאי
רבא מנא אמינא לה דתניא אחד מן האחין
על אחרים לזכות בו נתחייב
קנפיינ"א [קנפני"א].
❖
לי והם אומרים אתה חטפתו: מיזהר
אחד פרע וטעמא משום דמספיקא
שהשטר חוב יוצא מתחת ידו עליו להביא
הלוה לפורעם לזה (קדושין
ערבה, מרחב, שדות.
זהירי. ולא יכול להשמיט מיד אחיו
לא מפקינן ממונא:
מז:) דאותיות כגון שטר
ראיה אחין הוא דשמטו מהדדי אבל אחריני
שניהם
נקנות במסירה בלא קנין
כהנים. ה"ה שניהם
כי נזהר איש מאחיו וסד"א אין צריך
ואין יכול לחזור בו (יבמות
לא ואביי אחין איצטריכא ליה סלקא דעתך
רבינו גרשום (המשך)
המוחזק בו להביא ראיה קמ"ל: אלא
ישראלים אלא משום דתני'
קטז.) ולא צריך לכתוב קני
אמינא כיון דשמטו מהדדי אימא מיזדהר
לך וכל שעבודיה ולא שום
בו לאחר מיתת אביו היו
הא דתניא כו'. ג' מחלוקות בדבר:
לעיל היה אחד מהן כהן תני כהנים:
שטר (לעיל עז.) אבל משיכה
מרגישין וסד"א דאין צריך
זהירי ולא צריכי להביא ראיה קמ"ל ואלא
זימנין דאזיל לגבי ספרא כו'. כסבור
חסורי
אינה אלא בדבר שגופו ממון,
ראיה קמ"ל דצריך וכל שכן
דמכי משך ליה זכה ביה,
אחריני דלא זהירי דצריך
הא דתניא כשם שמוציאין הן שטר חוב על
אחרים כך מוציאין זה על זה
הוא לרמות בו חבירו ולגבות ממנו
והכא נמי לגבי לצור ע"פ
להביא ראיה: ותנא ברא
בשטר זה והוא אינו יודע מה ששנינו
במאי קמיפלגי בכותבין שטר ללוה ואע"פ שאין מלוה עמו קמיפלגי תנא
צלוחיתו תיהני ליה משיכה
סבר אין כותבין שטר ללוה
כשאר מטלטלין, אבל כדי
עד שיהא מלוה עמו. הלכך
שאין יכול להוציא על חבירו ששמו
דידן סבר כותבין שטר ללוה ואף על פי שאין מלוה עמו זימנין דאזיל
ג)
לגבות החוב צריך שימסרנו
כיון דבפניו נכתב מהימן
כשמו: אא"כ מלוה עמו. ומסתמא
מלוה ליד הלוקח (לעיל עו.)
אידך כל אימת דמפיק ליה
לגבי ספרא וסהדי ואמר להו כתבו לי שטרא דבעינן למיזף מיוסף בן
שניהם היו במעמד מקום שנכתב וכיון
ונשתעבד לו לוה לזה הקונה
להכי מוציא שטר זה על זה:
שמעון חברי ובתר דכתבי וחתמי ליה נקיטא ליה ואמר ליה הב לי מאה
כמו שהיה משועבד למלוה,
טעמא דנמצא. בין שטרותיו
דאינהו ידעי ואין מקפידים זה על זה
כל זמן שלא מחלו כדאמר
דשטר יוסף בן שמעון
דיזפת מינאי תנא ברא סבר אין כותבין שטר ללוה עד שיהא מלוה עמו:
לא חיישינן תו לשום רמאות כיון
שמואל (לעיל קסט:). כותבין
פרוע דמשום הכי לא מצי
שטר ללוה. להיות מזומן
נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם
מפיק הא לא מצא מפיק:
דלנפילה לא חיישינן: נמצא לאחד.
בידו לתת למלוה כשילוה לו
(משום) במשולשין. שכתוב
❖
פרועין וכו': טעמא דנמצא הא לא נמצא מצי מפיק והאנן ולא אחר יכול
מלוה שטרו של יוסף בן שמעון שחייב
מעות (לעיל קסז:).
בשטר יוסף בן שמעון בן
לוי דניכר איזה יוסף חייב
לי ממון פרוע שטרות שניהם פרועים.
להוציא עליהן שטר חוב תנן אמר רבי ירמיה במשולשין ונחזי תברא
לו: ומקשי' אי הכי כיון
ואע"ג דאמרן בשילהי שנים אוחזין
בשמא דמאן דכתיב אמר רב הושעיא במשולשין בשטר ואין משולשין
דמיירי במשולשין אם כן
מוסף תוספות
ג
אמאי קתני נמצא לאחד בין
(ב"מ כ:) סימפון היוצא מתחת ידי מלוה
בשובר אביי אמר הכי קאמר נמצא ללוה בין שטרותיו שטרו של יוסף בן
(א) ד
א. [ד]הא לנפילה דחד
שטרותיו כו' שטרות שניהן
אינו אלא כמשחק ופסול הא אוקימנא
לא חייש אביי. תוס' יבמות
פרועין ואמאי שניהן פרועין
שמעון עלי פרוע שטרות שניהם פרועין: כיצד יעשו ישלשו כו': תנא ה אם
להך משנה התם כגון שנמצא השטר
קטז.. ב. [ד]אביי לאו
וכיון דמשולשין ששם זקנם
היו שניהם כהנים יכתבו דורות: מתני' האומר לבנו שטר בין שטרותי
אאותיות דשמיה כשמיה
אינם שוה וניחזי תברא
ו
בין שטרותיו (ב) קרועין הלכך השובר
קאמר [דצריך להביא ראיה]
שכתב יוסף בן שמעון בן
❖
פרוע ואיני יודע אי זהו שטרות כולן פרועין נמצא לאחד שם שנים הגדול
כשר: במשולשין. פירש בשטר שלשה
אלא אשאר אותיות. רמב"ן.
לוי בשמא דמאן יוסף כתב.
פרוע והקטן אינו פרוע: גמ' אמר רבא שטר לך בידי פרוע הגדול
כיון דניכרין בשם זקנם
דורות יוסף בן יעקב בן יצחק ובאידך
ז
ואידך דלא כתב תברא
פרוע והקטן אינו פרוע חוב לך בידי פרוע שטרות כולן פרועין אמר
כתב יוסף בן יעקב בן דוד ובשובר
על שמיה ליפרע משטריה:
רבינו גרשום
אמר רב אושעיא במשולשין
כתב סתם יוסף בן יעקב כדמתרץ
ליה רבינא ד) לרבא אלא מעתה שדי מכורה לך שדה גדולה מכורה לו
במאי פליגי. מתני'
בשטר להכי מצי מפיק.
לקמן הלכך איתרע כחם והם בחזקת
וברייתא: באותיות נקנות
ואין משולשין בשובר להכי
שדה שיש לי מכורה לך כל שדותיו מכורין לו התם ח יד בעל השטר על
במסירה פליגי מר סבר. תנא
שניהן פרועין דלא ידעי
פרועים שכל אחד טוען שלי פרוע
התחתונה: מתני' המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב
ה) ט
דמתני' דדייקינן ממתני' הא
תברא דמאן כתב: אביי אמר
והמלוה אינו יכול להכחישו הואיל
הן על אחרים יכולין להוציא
כו'. לעיל מהדר אמאי לעיל
ואם
משום דקסבר אותיות נקנות
טעמא דנמצא הא לא נמצא
ונמצאו השטרות בין השטרות קרועים:
במסירה שאם טוען הלוה
מצי מפיק והא אנן תנן
אביי אמר. מתני' כשנמצאו בבית לוה מיירי והכי קתני נמצא ללוה אחד בין שטרותיו שובר שהשטר שהיה נושה בו יוסף בן שמעון פרוע
איני חייב לך אלא לחבירך
כו'. וקא מתרץ אביי דוקיא
הוא והיו שני יוסף בן שמעון נושים בו ואילמלא זה השובר היו שניהם נפרעין ממנו שטרותם כדאוקמינן שהם יכולין להוציא שט"ח על אחרים
יכול לומר לו נהי כדאמרת
דמתניתין באידך גיסא דלא
דלחברי אתה חייב ולא לי
קשיא מידי והכי קאמר
ועכשיו בזה השובר הורע חזקתם דקיי"ל יד בעל השטר על התחתונה וכשיוציא כל אחד מהם שטרו אומר לו הנה השובר עליו. ומיהו
הרי השטר בידי וקניתיו
מתני' נמצא לאחד בין
נראה בעיני שאם שניהם באים בהרשאה זה מזה על הלוה יכולין לגבות אחד מן השטרות ממ"נ מן הלוה שהרי מודה הוא בע"כ בשני
ממנו וחבירי נתנו לי
שטרותיו שטר של יוסף
במסירה ואותיות נקנות
בן שמעון שיש לו עלי
השטרות אלא שפרע אחד מהן. ומיהו אי טעין לוה ואומר לשניכם פרעתי והשובר נכתב סתם על שניכם נראה בעיני דטענה מעלייתא
במסירה ונפל ממנו לא
פרוע הוא ואית לאידך יוסף
היא אבל היכא דמודה בב' הלוואות אלא שפרע אחת נהי נמי דהורע כח המלוין לגבות כל אחד חובו אבל יעשו שטר ביניהם ויגבו בין
מצית אמרת דהא אמרן
שטרא נמי עלי' השטרות
לנפילה דחד לא חיישינן
שניהן פרועין והשתא דייק
שניהם מן הלוה שטר אחד ע"י שיכתבו הרשאה זה לזה: עלי. שאני חייב לו: תנא אם היו שניהם. משולשים וכהנים: יכתבו דורות. מרובעים
הלכך יכולין להוציא על
טעמא דנמצא משום הכי לא
יוסף בן יעקב בן יצחק בן אברהם יוסף בן יעקב בן יצחק בן דוד דכולי האי לא יהיו שמות אבותיהן שוין: מתני' האומר לבנו. מצוה בשעת
אחרים: ומר סבר אין
מצי מפיק הא לא נמצא מצי
אותיות נקנות במסירה.
מפיק יוסף בן שמעון מיניה
מיתתו: ואיני יודע איזהו. והלוה האמינני ולא החזרתי שטרו ואיני רוצה ליענש: שטרות כולן פרועין. חוץ מאותן שיאמרו עדיין לא פרענו:
ויכול לומר לו לחבירך
היינו כדדייקי' ברישא הא
נמצא. ללוה אחד שם בבית המת שני שטרות שלוה ממנו שני הלואות הקטן אינו פרוע דשטר בין שטרותיו קאמר דמשמע אחד ולא שנים:
אני חייב ולא לך והוא
הן על אחרים יכולין להוציא
גמ' חוב לך בידי. משמע מה שאתה חייב לי ואפי' כתוב החוב בהלואות דקות בשטרות הרבה: א"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה שדי מכורה
לא יכול לקנות לך החוב
אבל אחרים אין יכולין
במסירת השטר דאין אותיות
להוציא עליהן והשתא ליכא
לך. שדהו הגדולה מכורה לו: שדה שיש לי מכורה לך. מי נימא כל שדותיו מכורין לו קאמר כמו שדה אדום [בראשית לב] קנפיינ"א (כתיב) וכמו ובהמה רבה
נקנות במסירה ולא בעל
למפרך והאנן תנן ולא אחר
(יונה ד): ומשני התם יד בעל השטר על התחתונה. דהמוציא מחבירו עליו הראיה דהיינו לוקח. ומילתיה דרבא דלעיל נמי משום האי טעמא
חוב דידי את ולחבירו נמי
כו': יכתבו דורות. ירבעו או
דיד בעל השטר על התחתונה דהיינו מלוה הלכך חוב לך בידי פרוע כל השטרות שיש לו עליו פרועין: מתני' לא יפרע מן הערב.
מצי אמר לאו בעל דברים
יחמשו עד שלא יהו שוין:
פיס' נמצא לאחד. לוה: שם
דידי את ואין בידך השטר:
תחלה עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבוהו ב"ד ואם אין לו מה לשלם אז יפרע מן הערב. הכי מפרשינן לה בגמרא במסקנא [ע"ב]:
שנים. שטרות כיון דהוא
והכא בצריך להביא ראי'.
אמר לבנו שטר א' פרוע
עדי מסירה דתנא דברייתא
ואם
סבר צריך להביא ראיה עדי
ולא שנים מכלל דזה לוה
שיש לו שם שני שטרות האחד אינו פרוע ואפי' הכי אמרינן שטר גדול הוא דפרוע והקטן אינו פרוע משום דיד בעל השטר על
מסירה ואם אין לו עדי מסירה אינו יכול להוציא שטר על אחרים: עליו להביא ראיה. עדי מסירה שאביו מסרו לו ונתנו לו לבדו:
התחתונה: שטר לך בידי פרוע. ויש לו ב' שטרות עליו אמרינן הגדול פרוע ולא הקטן ויד בעל השטר על התחתונה: ואם אמר חוב
מאי לאו הוא הדין לאחריני. לשני יוסף בן שמעון שמוציא האחד שטר על אחרים שצריך להביא ראיה עדי מסירה שחבירו נתנו
לך בידי פרוע. כלומר חוב הוית חייב לי ופרעת כיון דאמר חוב סתם ויש לו כמה שטרות עליו כולן פרועין: אמר ליה רבינא לרבא.
לו בפניהם: ורבא אמר לך. לאו הוא הדין לאחריני אלא שאני אחד מן האחין אמאי צריך להביא ראיה דאחין משמטי אהדדי.
לרישא מקשי למאי דאמר הגדול פרוע. אלא מעתה שדה אחת שלי מכורה לך והיה לו ב' שדות גדולה וקטנה הכי נמי דאמרינן שדה
יד כל אחד גונב מאחיו דמורה היתרא לעצמו לפי שיורש הוא להכי צריך להביא ראיה אבל בעלמא אותיות נקנות במסירה ואין
צריך להביא ראיה: ואביי. אמר לך לכולי עלמא צריך להביא ראיה ומאי שנא דנקט ברייתא אחד מן האחין דאחין אצטריכא
גדולה מכר לו ואם אמר לו כל שדה שיש לי מכורה משמע דמודה כל שדותיו מכורין לו. ומתרץ רבא לא סלקא דעתך דשדה גדולה
מכורה לו (לא כי היכי) דאמר כשטר יד בעל השטר על התחתונה ואמרי' קטנה מכורה ולא גדולה: לא יפרע כדמפרש בגמ' לא יתבע
ליה. סד"א כיון דאחין משמטי אהדדי אימא מיזהר זהיר ומעיין כל אחד שלא ישמוט אחיו כלום מירושת אביו קודם חלוקה
ע"י בתחלה: ואם אמר. בשעת הלואה: על מנת שאפרע ממי שארצה. וקיבל עליו הערב: יפרע מן הערב. וכיוצא בו אמר רשב"ג
והואיל דזהירי אימא היכא דיוצא שטר חוב מתחת ידי אחד לא יהא צריך להביא ראיה דודאי אביו נתנו לו שאם היה מחזיק