קעג:
גט
פשוט פרק עשירי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חסורי
מחסרא והכי קתני. פירש ר"ת בכתב ידו חסורי מחסרא
ואם אמר לו על מנת כו'. בגמרא אמרינן חסורי מיחסרא והכי
קכז א מיי' פכ"ה מהל'
א) [ערכין כג.], ב) [לקמן
קעד.], ג) [הך מילתא תנה
מלוה ולוה הל' ד סמג
קתני כו' ומפרש לה: בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. תחלה:
והכי קתני המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן
אותו וגו'
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
ראובן הוא דאמר
הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים והיה בעלה מגרשה
קכט סעיף יד: הערב הכי פירושו והכי הלכתא לא יתבע מן הערב תחלה אע"פ
אבל יהודה אמר אנכי
קכח ב מיי' פי"ז מהל'
אערבנו. ומהרש"א בח"א
וצריך הערב לפרעה כתובתה מכיסו: ידירנה. הבעל הנאה על
שאין לו נכסים ללוה דהיינו קרקעות אלא יתבע מן הלוה תחלה
(ה)
אישות הלכה ט ועיין
נדחק ליישב הפליאה זו אמנם
ואם הוא רחוק ימתין לו או ילך לשם
דעת רבים נדר שאין לו הפרה שלא
בהשגות ובמגיד משנה סמג
דע נוסחת שאלתות פרשת
לתבעו ולכופו דלא מחתינן לנכסי
מקץ סי' ל"א בזה"ל א"ל רב
יוכל להחזירה דחיישינן שמא דעתו
עשין מח טור וש"ע אה"ע
א ואם אמר לו על מנת
שאפרע ממי שארצה
חסדא התם יהודה גופיה
סימן קב סעיף ז:
דערב (ו) דלמא אי איתיה הכא ללוה
להחזיר את אשתו ולאכול כתובתה
יפרע
מן הערב רשב"ג אומר אם יש נכסים
קכט ג מיי' פכ"ה מהל'
לוה הוא דכתיב שלחה
הוה יהיב ליה מטלטלי למלוה ואם
לאחר שנתקבלה כתובתה מן הערב
הנער אתי אלא א"ר
מלוה ולוה הל' ג סמג
ללוה
בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב וכן
חסדא מהכא בני אם
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
קכט סעיף ח: אמר על מנת שאפרע ממי שארצה
וקנוניא בעלמא הוא דעבדי בעל
ערבת לרעך וכו'], ד) ב"מ
היה א) רבן שמעון בן גמליאל אומר ב הערב
גמ'
תחלה כו' ולא יצטרך להמתין
ואשתו על נכסיו של ערב: מאי
קל ד מיי' שם הל' ב
קטו., ה) [יומא פז. ב"מ
לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידירנה
קטו.], ו) [לעיל קסח. וש"נ],
טוש"ע שם סעיף ב:
ולחזור אחר הלוה דמשום דלמא פרע
טעמא. לא יפרע מן הערב דקסלקא
קלא ה ו מיי' שם הל' ד
ז) [ב"ק צה: וש"נ], ח) רש"ל
הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסים של
ליה מטלטלין לא מטרחינן ליה למלוה
דעתך השתא לא יפרע כלל קאמר
וגי' רש"א ולא לשון, ט) פי'
ועיין בהשגות ובמגיד
זה ויחזיר את אשתו: גמ' מאי טעמא
אני רוצה ליתן לך, י) פי' אני
כיון דאתני וכגון שאין נכסים ללוה
משנה טוש"ע שם סעיף יד
מתני' דלא מהני ערבות אלא להכי שאם
❖
❖
טו עיין בטור:
רוצה לפרוע לך,
דהיינו קרקעות כדמסיק ואזיל בד"א
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו גברא
מת לוה או ברח אז יפרע מן הערב
כו' אבל יש נכסים ללוה דהיינו קרקעות
אך אם הלוה בפנינו בשעה שתובע
אשלימת לי גברא אשלימי לך מתקיף לה
רבינו גרשום
תורה אור השלם
יתבע הלוה תחלה ויכופנו ולא נטריח
מלוה את חובו כיון שהעמידו ערב
רב נחמן האי דינא דפרסאי אדרבה
בתר
את הערב כיון דאיגלאי מילתא שיכול
ללוה בפנינו פטור: גברא אשלמת לי.
1 אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי
הערב לאשה בכתובתה
ערבא אזלי אלא בי דינא דפרסאי דלא
בשביל בעלה והיה בעלה
להפרע מן הלוה אבל כשאין נכסים ללוה
תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו
הפקדתני הלוה על מנת שאם ימות או
מגרשה. ואין לבעל נכסים
יהבי טעמא למילתייהו אלא אמר רב
נחמן
אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ
ואתני ממי שארצה אפרע מספיקא לא
יברח שאפרע ממוני והרי אני מחזירו
לפרוע כתובתה ידירנה
וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים:
מאי לא יפרע מן הערב לא יתבע ערב
מטרחינן לחזור ולהמתין ללוה אלא
הנייה. שלא יחזירנה לעולם
בראשית מג ט
ב)
לך ותתבענו בדין ואני פטור: מתקיף
2 וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו
ויפרע לה הערב כתובתה
תחלה תניא נמי הכי המלוה את חבירו על
יפרע מן הערב כדפרישית וקבלן אף
לה רב נחמן האי דינא. דמתניתין שלא
ג
שאם אינו מדירה איכא
לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית
על פי שיש נכסים כו' וחמש מדות
למימר קנוניא עשו ביניהן
ידי ערב לא יתבע ערב תחלה ואם אמר על
יפרע הערב כלום דינא דפרסאי הוא
אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה
על נכסיו של זה הערב ושוב
אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ
בערבות א' המלוה על ידי ערב ולא
וקס"ד השתא דהכי קאמר שמנהג
מנת שאפרע ממי שארצה יתבע ערב תחלה
כשיפרע לו הערב כתובתה
אֵלֶיךָ: בראשית מב לז
אתני ממי שארצה אפרע תובע הלוה
3 לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר
פרסיים לדון כן דאמר ליה גברא
יחזיר לו זה את אשתו
א"ר הונא מנין לערב דמשתעבד דכתיב
ויאכל נכסיו של ערב:
תחלה בב"ד בין שיש לו ובין שאין לו
וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ:
אשלמת לך: בתר ערבא אזלי. אף
1 אנכי אערבנו מידי תבקשנו מתקיף לה
מאי טעמא. לא אפקת מן
משלי כ טז
נכסים ללוה ואם לא יוכל לכופו ללוה
כשיש נכסים ללוה: דלא יהבי טעמא
4 בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ
הערב: דאמר לו ערב גברא
רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב תנה
ג) 2
אשלימת לי. כלומר לוה
ולא ציית דינא נכנס לביתו של ערב ב'
תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ: נוֹקַשְׁתָּ
למילתייהו. שגם זה דבר שאינו הגון
הפקדת בידי שאהיה ערב
בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי
אותו על ידי ואני אשיבנו אלא ד) אמר רבי
אם התנה ממי שארצה אפרע ואין לו
הוא לומר שלא יפרע מן הערב כלל
שלא יברח וגברא אשלימי
פִיךָ: עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי
יצחק מהכא לקח בגדו כי ערב זר ובעד
נכסים ללוה דהיינו קרקעות נפרע
לך אותו אדם עצמו אני
וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ
א"כ מאי אהני ערבות אלא ודאי להכי
3
אחזירו לך ושוב אינו נזקק
לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ:
❖
מן הערב תחלה פי' אם ירצה לדון
נכריה חבלהו ואומר 4 בני אם ערבת לרעך
נכנס בערבות שאם אין נכסים ללוה
לך: האי דינא דפרסאי הוא.
משלי ו א-ג
עם הערב תחלה ואם ירצה יתבע
דדיינו בגיותא שאין יורדין
תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך נלכדת
שישלם לו ערב תחתיו את הממון:
לעיקר הדין אלא פוטרין
מן הלוה תחלה כדאמרינן אם אמר
לא יתבע ערב תחלה. דלא נעשה
באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי
לאלתר הנתבע כמו שנראה
הגהות הב"ח
ממי שארצה אפרע יפרע מן הערב
להם לפי שעה: אדרבה
ערב אלא על מנת אם ימות הלוה
באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך
(א) גמ' לר' יוסי דאמר
פרסאי בתר ערבא אזיל א)
ש"מ דברצון המלוה תליא מילתא ג'
או ימאן לבא לדין או שיחייבוהו
אסמכתא. נ"ב ע"ל דף
דבר תימה הוא היאך יכול
ה) אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת יד
ואם יש לו נכסים ללוה אפילו אתני
קסח ע"א: (ב) שם יש
בית דין ולא יהיה לו מה לפרוע אז
ערב לסלק עצמו ולומר לו
ואם לאו הרבה עליו ריעים אמר אמימר
נכסים ללוה בין כך ובין
נפרע מן הלוה תחלה ד' וקבלן דהיינו
גברא אשלמת לי וכו' והלא
יפרע מן הערב: ואם אמר לו על
כך לא יפרע מן הערב
יכול לומר לו המלוה אי
ערב דמשתעבד מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי
תן לו ואני נותן לך בין יש לו נכסים
מנת כו' יתבע מן הערב תחלה. וכגון
מכלל דת"ק: (ג) רשב"ם
לא את לא הוה נפקי זוזאי
ללוה בין אין לו נפרע מן הערב
ד"ה תנה אותו כו' כאילו
(א) לרבי יוסי דאמר ו) אסמכתא קניא ערב
מתחת ידאי. ואלא מאי לא
שאין נכסים ללוה דהכי מפרשי' לה
קבלתיו בידי: (ד) ד"ה גמר
יפרע מן הערב תחלה אלא
תחלה ה' נושא ונותן ביד יפרע
משתעבד לר' יהודה דאמר אסמכתא לא
מתני' לקמן: מנין לערב שמשתעבד.
ומשעבד נפשיה בלב שלם:
ללוה יתבע תחילה ואם
מן הערב ולא מן הלוה שאין למלוה
(ה) תוס' ד"ה חסורי וכו'
אין (יפרע) נכסים ללוה
באמירה בעלמא בלא קנין: קבלנות.
קניא ערב לא משתעבד אמר ליה רב אשי
אע"פ שאין לו נכסים ידועים
יפרע מן הערב: תניא נמי
על הלוה כלום ואם לא מצא שום (ז)
לקמן [קעד.] מפרש תן לו ואני קבלן
ללוה: (ו) בא"ד לנכסי דערב
לאמימר הא מעשים בכל יום דאסמכתא לא
הכי. כדאוקימנא דהאי לא
ז)
להפרע מן הערב חוזר על הלוה
דדלמא אי הוה איתיה ללוה
יפרע לא יתבע הוא: לקח
ובאמירה בעלמא הוי קבלן והכי
קניא וערב משתעבד אלא אמר רב אשי
הכא הוה יהיב וכו' שארצה
בגדו כי ערב זר. אלמא
מדר' נתן דקיימא לן כוותיה אפילו
מוכח לקמן בשמעתין [שם] אבל אם נשא
תחלה אינו צריך להמתין
דמשתעבדי ב) ולמה קרא
בההוא הנאה דקא מהימן ליה ד גמר
בבעל חוב דעלמא וכולהו ערבין
ולחזור: (ז) בא"ד לא מצא
ונתן ביד אמרינן לקמן [שם] דאין למלוה
נמי דכתיב ערבת לזר כפיך
ומשתעבד נפשיה: ואם אמר על מנת
בעי קנין בר מקבלן וערב בשעת
שום דבר להפרע וכו' בבעל
וגו' לך התרפס ורהב רעיך
על הלוה כלום: תנה אותו על ידי.
חוב דעלמא וכ"ש הכא
או תפרע לו או הרבה
מתן מעות וקבלן דהיינו תן לו
שאפרע ממי שארצה כו': אמר רבה בר בר
כלומר כאילו מקבלו בידי אחזירנו
וכולהו ערבין בעו קנין וכו'
(ג)
עליו רעים לפייסו שיתן
ואני אתן לך אי נמי שאינו מזכיר
וקבלן היינו תן לו וכו' אי
לך זמן עד שתפרע לו
חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שאין
לך: לקח בגדו. למלוה קאמר קרא
❖
ה
נמי אינו מזכיר:
על יד על יד: ולר' יוסי
לשון הלואה ח) אלא לשון פרעון דקאמר
נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע
קח בגדו של ערב כי ערב בשביל
דאמר אסמכתא קניא ערב
ייט"י דונראי ולא קאמר ייט"י
ט)
י)
משתעבד. דערבות נמי אי
איש זר דהיינו אמירה בעלמא דלא
מן הערב והא מדקתני סיפא רבן שמעון בן
הוו כמו אסמכתא שהוא
דיברא"י דהלכתא כרבא ולא לימא
מוסף רש"י
כתיב הכא קבלנות: בני אם ערבת
דאי כלומר דאי לא פרע
גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה (ב) לא
ואני קבלן וקונין בכליו של קונה וכגון
קנוניא. ערמה (ערכין כג.).
לך לוה פרעי לך אנא
לרעך. ממון או נוקשת באמרי פיך
יפרע מן הערב מכלל דתנא קמא סבר לא
דנקיט ביה שלש על שלש דבציר מהכי
לא יתבע ערב תחלה. עד
וגמר ומשעבד נפשיה בלב
שחרפתו וגדפתו עשה זאת אפוא בני
שיתבע מן הלוה ולא יהא לו
שלם: לא שנו. דהיכא
שנא הכי ולא שנא הכי חסורי מחסרא
לא מהני אם אינו כלי ואין חילוק
מה לפרוע (בכורות מח.) אין
והנצל משני דברים הללו על כי באת
דאמר על מנת שאפרע ממי
בין עור לשק כדאמרינן בשנים אוחזין
נכון להטריח את הערב חנם
והכי קתני המלוה את חבירו על ידי ערב
שארצה שיפרע מן הערב
בכף רעך דהיינו ממון שיש לו עליך
דלמא מפצי ליה לוה (לקמן
אלא בשאין נכסים ללוה:
(ב"מ דף ז.) כיון דנקט ביה שלש על שלש
לא יפרע מן הערב ואם אמר על מנת
לך התרפס התר לו פיסת ידך ותן לו
. תקעת לזר כפיך,
מכלל דתנא קמא סבר לא
קעד.)
לשון רבינו תם ואם היה כתוב בשטר
בשביל זר לערבו בממון או אם
שנא יש לו לא שנא אין
שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במה
מעותיו ורהב רעך על שחרפתו הרבה
נוקשת באמרי פיך, שהקנטתו
לו. יגבה מן הערב וקשיא
שנעשה פלוני בן פלוני קבלן אומר
עליו ריעים ובקש מחילה: רבי יהודה
דברים אמורים בשאין נכסים ללוה אבל
בדברים, עשה זאת והנצל כי
לר' יוחנן: ואמר לך חסורי
ר"י דהוי קבלן דאע"ג דלא כתב בו
באת בכף רעך על עסקי
מחסרא והכי קתני כו'. והא
סבר אסמכתא לא קניא. והיינו
יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן
ו
ממון, לך התרפס יד ופרע
תן לו ואני נותן לך שלא פירש היאך
דקא דייקת מכלל דתנא
אסמכתא אם לא יפרע לך אני אשלם
לו, ועל מוקש אמרי פיך אם
קמא סבר לא שנא הכי ולא
אף על פי שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן
אמר מכל מקום קבלן קאמר דהוי:
הקנטתו רהב רעך, הרבה
שנא הכי דיפרע מן הערב
לך וכל דאי הוי אסמכתא סומך ובוטח
רבן
מקמי
רעים לבקש הימנו מחילה,
בקבלן קאמר. דקבלן אע"פ
בלבו שהלוה יפרענו ואילו היה יודע
רעיך בתרא דקרא מלא כתיב,
שיש נכסים ללוה הפרעון
לשון רבים (יומא פז.) או:
מן הקבלן: ורשב"ג סבר
שלא יפרע הלוה לא היה נכנס בערבות: דאסמכתא לא קניא. דפסיקנא הלכה כרבי יהודה: גמר (ד) ומשתעבד. בלב שלם ושליחותא
עשה זאת והנצל התרפס יד
אחד זה ואחד זה אחד ערב
דערב קא עביד מלוה כאילו הוא עצמו הלוה: לא שנו. אפי' דאמר על מנת כו': אע"פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן. אם ירצה המלוה:
אם ערבת, ואם לא ערבת
ואחד קבלן ביש נכסים
אלא נוקשת באונאת דברים,
רבן
ללוה לא יפרע מהם:
רהב רעיך, הרבה עליו רעים
א) נראה דחסר כאן וצריך לציין על הגמ' אלא בי דינא דפרסאי דלא יהבי טעמא למילתייהו. דבר תימה הוא וכו'. ב) אולי צ"ל ולמד מהך לבקש מחילה. אם ממון יש לו בידך, אם נעשה לו ערב, ואם נוקשת בדברים רהב רעיך (ב"מ קטו.). אסמכתא. הבטחת גוזמא שאדם
מבטיח את חבירו לסמוך עליו שאם לא יקיים תנאו יתן כך וכך (ב"מ מח:) היינו דבר דאינו נותן לו מדעתו אלא סומך על דבר
קרא נמי וכו'.
שאינו, דסבור שהוא יכול לנצח ופעמים שמנצחין אותו (סנהדרין כד:) המבטיח דבר לחבירו על מנת שיעשה דבר לעתיד וסומך בלבו בשעת
התנאי שיוכל לקיים הדבר כשיגיע זמן וכשיגיע הזמן יאנס ולא יוכל לקיים, לא קניא. ואינו נתפס בתנאו ולא יפסיד בכך, ודיני אסמכתא מפורשין בב"מ בפ' איזהו נשך ובפ' המקבל (לעיל קסח.).