יט:
לא
יחפור פרק
שני בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם
בשופכין. וא"ת בשלמא אי מיירי במשתין אע"ג דתנא ליה
לצדדין קא משתרשי.
ומחלידין מתחת
לכותל
ומקלקלים יסודו:
יד א ב מיי' פ"ו מהל'
א) כלאים פ"ז מ"א, ב) [פי'
כלאים הל' ז טוש"ע י"ד
רבינו חננאל יונקין כח הקרקע
המבריך את הגפן. גפן יחידי שאין בזרעים ו) שאצלם משום עירבוב
אמת המים תנא ליה נמי האי דס"ד משום צניעותא לישתרי
סי' רצה סעיף ד:
כחולדה שדרה בעיקרי הבתים.
אבל אי מיירי בשופכין מאי קמ"ל הא תנא ליה אמת המים דמהאי
דאין כרם בפחות מחמש גפנים שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב
טו ג מיי' פ"ט מהל' שכנים
ערוך ערך חלד א'], ג) רש"ל
מ"ז, ד) [תוספתא פ"א],
הל' ו סמג עשין פב
הגפן: מבריך. כמו ויברך הגמלים
טעמא אמר לעיל דלא תני חול י"ל דשאני חול שהוא כל שעה אצל הכותל
אלא שלא ינק הזרע מן
ה) אהלות פ"ו מ"ב ע"ש,
טוש"ע ח"מ סי' קנה סעיף ו:
אבל הנך מי רגלים כלים כרגע:
(בראשית כד). כופף זמורת גפן
טז ד ה מיי' פט"ו מהל'
ו) נ"א שאצלה, ז) [ומטעמא
ותיובתא
כצ"ל ועי' רש"ש], ח) נראה
דרבה בר בר חנה.
טומאת מת הלכה א:
מחוברת ומבריכה בקרקע בצידיה
לצדדין קא משתרשי והא תנן המבריך
א)
א
יז ו ז ח ט י מיי' שם הלכה
דל"ג אהל, דהכא בחלון ופתח
❖
ולא מצי לשנויי דכי
לכאן ולכאן וקורין בלע"ז פרובניי"ר:
את הגפן בארץ אם אין על גבה עפר שלשה
ב:
שבצופן קיימי. אוצר המלך
❖
קאמר רבה בר בר חנה בצונמא
שמחלידין את הקרקע. אצל הכותל
טומאת אוהל אות מג,
טפחים לא יביא זרע עליה ותני עלה אבל
ב
חדא דהוה ליה לפרושי בהדיא ועוד
במקומן ומעלין עפר תיחוח
זורע את הצדדין אילך ואילך אמר רבי חגא
רבינו גרשום
דדריש מקרא ש"מ דלא מפליג:
ומתמוטט (ד) קרקע יסוד הכותל
תורה אור השלם
בשם רבי יוסי מפני שמחלידין את הקרקע
אמר רב טובי רקיק אינו ממעט.
ב)
למתני מאחר דתנא זרעים
לצדדין: משתין בקיר. אלמא דרך
1 הִנְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה
לא צריך למתני מחרישה
ומעלין עפר תיחוח: ואת מי רגלים מן
הך שמעתתא מייתי הכא
בני אדם כן: בשופכין. עביט מלא
דודאי אין חרישה בלי
וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי
הכותל ג' טפחים וכו': אמר רבה בר בר
זרעים ומשני לחורש
אגב דפריך לקמן (ח) זרעים כיון
ושופכו שם: לא ישתין. ליכא לאוקמי
לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר
לאילנות לצורך נטיעת
וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל:
חנה מותר לאדם להשתין מים בצד כותלו
❖
דקשו לכותל שקיל להו:
בכותל לבינים.
אלא במשתין ממש:
אילנות דהכא ליכא זרעים
מלכים א כא כא
רקיק
אינו ממעט בחלון. דיני
של חבירו דכתיב והכרתי לאחאב משתין
ומש"ה איצטריך למתני
שהם של טיט שנתיבשו בחמה והם
1
מחרישה דמזרעים לא מפיק
חלון פי' ר"י ב"ר מרדכי
נימוקים מחמת המים: וכמה טפח.
בקיר ועצור ועזוב בישראל והא אנן תנן
מחרישה: ותיפוק ליה מינה
הגהות הב"ח
על פי המשניות דאם הוא חלון
דמרחיקין. דמאחר דקתני
מפני שמטשטש את הקרקע סמוך
ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים התם
(א) גמ' התם בשופכין ת"ש
מתני' מרחיקין אמת המים
העשוי לתשמיש א שיעורו להביא
ליסוד הכותל: ובצונמא. אם כותל
בשופכין (א) ג) (ת"ש לא ישפוך אדם מים בצד
לא יטיל אדם: (ב) שם לא
וכל הני ממילא איכא
טומאה
בפותח טפח וכשיתמעט
מיבעיא עבה דכיון דחזי
זה בנוי בסלע דליכא למיחש
למשמע דמרחיקין זרעי'
כותלו של חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו
ליה: (ג) שם במתונתא:
ומחרישה דהיינו משום
מטפח אפילו במשהו אינו מביא ואם
(ה) בטישטוש קרקע: מותר. סמוך
(ד) רש"י ד"ה שמחלידין וכו'
מתונתא ותרתי זימני למה
ג' טפחים התם נמי בשופכין) ת"ש ד) ג לא
הוא חלון שעשוי לאורה ועשוי בידי
ממש ואסיפא קאי בכותל אבנים:
ומתמוטט הקרקע שתחת
לי משום מתונתא והא
ישתין אדם מים בצד כותלו של חבירו אלא
יסוד: (ה) ד"ה ובצונמא וכו'
מש"ה מרחיקין זרעים
אדם שיעורו כמלא מקדח גדול של
רקיק. סופגנין חררה דקה ורכה:
לטישטוש
הקרקע:
ומחרישה משום דמשקין
אם כן הרחיק ממנו ג' טפחים בד"א בכותל
לשכה שהוא כמלא פונדיון האיטלקי
אינו ממעט בחלון. שבין בית לבית
(ו) ד"ה אינו ממעט וכו' אין
הזרעים מן המים וקשה
רקיק זה ממעט שיעורו
לבינים אבל בכותל אבנים בכדי שלא יזיק
שהוא סלע נירונית והיא יתירה על
לכותל: תנא בא"י קאי.
ויש בו פותח טפח ומת מונח באחת
וכו' לא מבטל ליה להתם:
דלא משקי זרעים אלא מטר
סלע סתם דסלע סתם הוא פחות
וכמה טפח ושל צונמא מותר תיובתא
מהן וטומאה בוקעת לצד שני אין
(ז) ד"ה דאית וכו' והם היו:
אבל בבבל דצריכי להן מים
(ח) תוס' ד"ה אמר וכו'
ממלא מקדח סתם וכל שכן ממקדח
להשקות שדותיהן מתוך
דרבה בר בר חנה תיובתא והא רבה בר
רקיק (ו) ממעט שיעורן מלהוציא
לקמן אזרעים: (ט) ד"ה
שהיא יושבת במים אם
גדול כדאמרינן בבכורות (דף לז:)
טומאה דכיון דראוי לאכילה לא
בר חנה קרא קאמר התם הכי קאמר אפילו
רקיק וכו' שלא יהא בשיריים
יבשו מים צריך להביא לשם
ואותו חלון שעשוי לאורה אינו מתמעט
כ"א אצבע על רוחב גודל:
מים כדי להשקות השדה
מבטיל להתם דנהוי כמחיצה: אבל
מידי דדרכיה לאישתוני בקיר לא שביקנא
(י) בא"ד ושאינו עשוי לא
שמתוך שהיא רגילה בכך
מסתימת משהו כיון שהיה בו כשיעור
רקיק דמאיס. מתוך שהוא דק
לאורה: (כ) ד"ה מאי וכו'
צריך להשקות בכל שעה:
ליה ומאי ניהו כלבא אמר ר' טובי בר קיסנא
אלא עד שיתמעט שלא יהא
חדא דלאו סתימה מעלייתא
מדקתני מתני' מרחיקין את
ולחלוח הכותל מרטבו נמאס: שנילוש
אמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון מאי
היא לפי: (ל) ד"ה ותיפוק
ד
הזרעים ג' טפחים. מכלל
בשיריים (ט) רום אצבעים על רוחב
במי פירות. שאינן מכשירין ואין
ליה פירוש אפי': (מ) ד"ה
דזרעים לצדדין מעקמי
איריא רקיק אפי' עבה נמי לא מיבעיא
גודל ומאור שאינו עשוי בידי אדם
שנילושה וכו' בהדי הנך
ומשתרשי ואזלי ומש"ה
אוכל מקבל טומאה בלא הכשר משקה
קאמר לא מיבעיא עבה (ב) כיון דאיחזי ליה
שממעטין כצ"ל ותיבת שאמר
מרחיקין כי היכי דלא ליזקו
אלא מעצמו כגון חררוהו מים או
❖
הקרוי
משקה כגון מים ויין וחלב:
נמחק:
בכותל ורמינהו המבריך את
שרצים שיעורו מלא אגרוף חישב
לא מבטיל ליה אבל רקיק דממאיס אימא
וחבית
מלא גרוגרות. תאנים יבשים
הגפן בארץ שנועץ ראש
עליו לתשמיש שיעורו פותח טפח
הגפן בקרקע ולאמצעיתו
בטולי מבטיל ליה קמ"ל ותיפוק ליה דהוה
שלא הוכשרו: כל שאילו
וכגון
נמי כפהו ונועצו בקרקע
לעזי רש"י
למאור שיעורו מלא מקדח ומלא
ליה דבר שהוא מקבל טומאה וכל דבר
ינטלו.
הקופה וחבית: ויכולין.
כדי שישתרש ויגדל הכרם
אגרוף מפרש התם באגרופו של בן
פרובניי"ר [פרובייניי"ר].
אם אין על גבי הגפן הכפוף
התבן
או הגרוגרות לעמוד בפני
❖
שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני
ונעוץ עפר גבוה ג' טפחים
להבריך גפן.
אבטיח ורבי יוסי אומר בראש כל
חוצצין בפני הטומאה: ואם
עצמן
הטומאה ה שנילש במי פירות מיתיבי
ה"ז לא יביא זרעים לשם
אדם ושאינו עשוי (י) לאורה ולא
ויזרע על גבו משום דקא
לאו אין חוצצין. שהחבית והקופה
קופה מלאה תבן וחבית מלאה גרוגרות
ה) ו
ינקי הדדי ואיכא כלאים
מוסף תוספות
לתשמיש אלא לאויר ולשמור גנות
אין חוצצין לפי שהן מקבלין טומאה:
בכרם אבל אי איכא עפר
המונחים בחלון רואין כל שאילו ינטלו ויכולין
ופרדסים אותו שיעורו כמלא מקדח
א. ולזון את עיניו ולדבר
ג' טפחים זורע על גבו
סריא. נרקב: והא חזי לטינא.
בינוני: מאי איריא רקיק כו'.
תבן וגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין ואם
עם חבירו. ריטב"א.
דלא אזלי שרשין דזרעין
ולא מבטל ליה: דאית ביה קוצי.
טפי מעומק ג' טפחים ולא
לאו אין חוצצין והא תבן חזי לבהמתו בסריא
השתא ס"ד דנקט רקיק דוקא משום
ז
מסתבכי בשרשי הגפן. אי
(ז) והן היו רומסין ברגליהן בטיט:
דאית ביה תרתי חדא דלא סתימה
ליכא על גבו עפר ג'
(כ)
חזי לטינא ח דאית ביה קוצי חזי להסקה
הא חזו. לאכילה כולהו הנך תיובתא
טפחים אין זורע על גבו
מעלייתא לפי שהוא רך ועשוי ליפול
במתונא חזי להסק גדול הסק גדול לא
דגפן אבל זורע את הצדדין
דשמואל דאמר מידי דחזי ליטלו
(ג) ט
ועוד שאינו מבטלו משום הכי פריך
של גפן אילך ואילך מכאן
שכיח גרוגרות הא חזו ליה אמר שמואל
משם לאחר זמן אין ממעט בחלון:
ומכאן ומש"ה מצי לזרוע
אפי' עבה נמי שמתקיים הואיל ואינו
בשהתריפו. התליעו: אי פומיה
בשהתריפו וכן תני רבה בר אבוה בשהתריפו
בסמוך מכאן ומכאן דלא
י
מבטלו אינו ממעט:
קא אזלי הזרעין לצדדין
לבר. לצד הבית שאין המת בתוכו:
האי חבית היכי דמיא אי דפומא לבר
ותיפוק
אלא יורדין כנגדן בקרקע
ליה. (ל) אפי' אם יבטלו
שאין
וליכא למיחש דלישתרשי
היא
דאינו חוצץ משום דמקבל
לצדדין וליערבו בשרשי
הגפן ואם כן אמאי מרחיקין
טומאה ותימה אם יבטל ליה תו לא מקבל טומאה וטהור כדמוכח בפרק העור והרוטב (חולין דף קכט. ושם) דאמר כיפת שאור שייחדה
אותן מן הכותל ג' טפחים:
לישיבה בטלה ובית שסיככו בזרעים טהורים אלמא כיון דבטליה לא מקבל טומאה וי"ל דהתם מיירי כגון דעבד בהו שינוי מעשה דהא אמרי'
שמחלידין ונוקבין בקרקע
(שבת דף נב:) כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין מטומאה אלא ע"י שינוי מעשה וה"ה באוכלין דבעינן שינוי מעשה דאפילו
ריבוי השרשין ומעלין
בידות האוכלין מוכח בפרק קמא דסוכה (דף יד. ושם) דאיכא תנא דאית ליה דבעינן בהו שינוי מעשה: שנילושה במי פירות.
עפר תיחוח ומרפין יסוד
הכותל: פיסקא והכרתי
הו"מ לשנויי כגון שאין בו כביצה ובמסכת אהלות (פי"ג מ"ה) חשיב פחות מכביצה אוכלין בהדי הנך שאמר שממעטים את הטפח:
לאחאב משתין בקיר.
(מ)
מי פירות. פי' ר"ח כגון שמן ולא דק דשמן מכשיר הוא כדמוכח בפרק קמא דשבת (דף ה:) ובריש פרק חבית (שם קמד.) דשמן חשיב
במילי דאסורא לא משתעי
קרא אלא במילי דהיתרא:
משקה אלא דוקא מוהל היוצא מתחילה: בתיבנא סריא.
תימה אכתי חזיא לבהמתו ע"י פירוך כדמוכח בפרק בתרא דשבת
בשופכין מכלי: ת"ש לא
ישתין. בפירוש: בכותל
(דף קנה:) דאמרינן תא שמע מפרכין את התבן כו' אלמא מיטרח באוכלא שרי ומשני בתיבנא סריא וי"ל דהכא מיירי שהוא מוסרח כל כך
לבנים דרכין נינהו מש"ה
דאפי' ע"י שום תקון לא חזיא: רואין כל שאילו ינטלו.
אין לפרש דטעם משום דסופו ליטול חבית וקופה ולהכי בעינן שיהו גרוגרות
מרחיקין ג' טפחים וצונמא
שחזקה היא מותר להשתין
ותבן יכולין לעמוד בפני עצמן דא"כ למאי דפריך תבן הא קא חזי ליה ורוצה להוכיח מכאן דאפילו סופו ליטלו חוצץ תיקשי ליה אמאי צריך
כרבה בר בר חנה דאמר
שיכולין לעמוד בפני עצמן אלא אומר ר"י דכך הוא הדין דכל דבר החוצץ בעינן שיוכל לעמוד בפני עצמו דקתני לעיל מהך משנה במסכת
לעיל מותר להשתין: רקיק
אינו ממעט בחלון. דקי"ל
אהלות (פ"ו מ"ב) קוברי המת שהיו עוברין באכסדרה ובא אחד מהן והגיף את הדלת וסמכו במפתח אם יכולה דלת לעמוד בפני עצמה
אם יש מת בבית ויש בו
טהור ואם לאו טמא וכן חבית של גרוגרות וקופה של תבן שהן נתונין בחלון משמע דהכל חד טעמא הוא והיינו טעמא דסתימת עראי
חלון טפח על טפח ואותו
הוא דכיון שאינו יכול לעמוד בפני עצמו אי נמי משום דבעינן דבר החוצץ עומד על ידי דבר שאינו מקבל טומאה ומיהו בפירוש
חלון פתוח לבית אחר וחלון
שהוא טפח על טפח מכניס
משניות מצא ר"י דמפרש אפילו במפתח שאינו מקבל טומאה איירי ז) ומטמא דלא חשיב אהל ח) לחוץ בפני הטומאה כיון שעמד על ידי כלי
ומוציא את הטומאה ואם
אף על
פי שאינו מקבל
טומאה ורבי אליעזר פליג עלה בתוספתא וקאמר דטהור כיון שהמפתח אינו מקבל טומאה ואזלי לטעמייהו
יש באותו חלון פת רקיק
אחד אינו ממעט בחלון
דפליגי
במסכת אהלות (בפ"ו מ"א) בנדבך שהוא נתון על גבי כלים אפילו כלי גללים כלי אבנים
כלי אדמה דלרבי אליעזר
ומיטמא בית האחר דלא
נעשה אהל לטהר ולרבנן אינו נעשה אהל אלא כשהוא נתון על גבי אבנים:
מיבטיל ליה ודעתיה עליה
למיכליה וכמו כמאן דליתא
היא
מש"ה אין ממעט: אבל
רקיק דממאס שמלוכלך מכאן ומכאן ודק הוא אינו יכול לקלופיה אימא מבטיל ליה ולמעט קמ"ל דלא: ותיפוק ליה דרקיק אינו ממעט משום דהוה ליה דבר המקבל טומאה משום דנילוש מעיקרא במים
והוי מוכשר מחמת מים וכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה לסתום בו חלון שהוא טפח על טפח שלא תצא הטומאה או למעטו ואמאי איצטריך לאשמועינן דאינו ממעט. במי פירות ומי
פירות אין מכשירין: לעמוד בפני עצמן בחלון. דחוצצת משום דחבית וקופה שהן כלי ומקבלין טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. והא תבן חזיא לבהמתו ולא מבטל ליה וחוצץ וקשיא לשמואל דאמר לעיל
דכל מידי דחזיא ליה לא מבטל ליה ואינו חוצץ ומשני משום הכי חוצץ דודאי בטוליה בטליה ולא חזי ליה דתבנא סריא הוא. והא חזי לטינא ואמאי חוצץ הא לא מבטל ליה ומשני דאית ביה קוצים
ולא חזי לטינא משום שגובלין הטיט
ברגלים ואי
הוי ביה
קוצי היו נכנסין
ברגליהן ומש"ה לא חזיא: היסק גדול
לא שכיח. לא מיבעי ליה:
בשהתריפו. שהתליעו:
אי
פומה
של חבית. מחזרת מבחוץ: