לא
יחפור פרק
שני בבא בתרא
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היא גופה תיחוץ. ותימה היכי תיחוץ הא לא מבטל ליה התם
שאין בה שלש על שלש. שאין מקבלין טומאה: המדולדלין. שתלושין
יח א ב ג ד ה ו ז ח ט י מיי'
א
א) [חולין כה.], ב) [תופסתא
דאהלות פי"ד], ג) [עי' תוס'
פט"ו מהלכות טומאת
ומעורין במקצת והבהמה עומדת אצל החלון והאבר מונח על החלון
ותירץ ר"י ב"ר מרדכי דכיון שהתריפו הגרוגרות $ גם החבית
לקמן קיא. ד"ה דין], ד) שבת
מת הלכה ב:
ותנן בהעור והרוטב (חולין קכט.) מטמאין טומאת אוכלין במקומן
נתקלקל ומבטלו אבל קשה לר"י דבפ"ב דשבת (דף קנז. ושם) דאמר
יט כ מיי' פ"א מהל' מילה
קלה. יבמות פ. [תוספתא שבת
פט"ז], ה) [ב"ק מז:], ו) [עי'
הל' יג ועיין בכ"מ
וצריכין הכשר ואלו לא הוכשרו: עובד כוכבים. אינו מקבל טומאה וכן
שפקקו את המאור בטפיח כי פקקו מאי הוי הא לא מבטל ליה ואינו
ופכ"ה מהל' שבת הל' ו
רש"י ברכות לד. ובמגילה כה.
חוצץ וליכא למימר דביטלו הטפיח
בן שמנה שהרי הוא כאבן לא חי
טוש"ע א"ח סי' של סעיף ח
ד"ה מרזפתא ובגיטין נו: ד"ה
ולא מת: המלח. לא מקבל טומאה
דא"כ היה בונה בשבת ונראה לר"ת
וטוש"ע י"ד סי' רסו סעיף
ארזפתא ומצוה ליישב וע"ע
היא גופה תיחוץ דהא כלי חרש אינו מטמא
א)
יא בהג"ה:
רש"י ב"ק מז: ד"ה
דלאו אוכל הוא באנפי נפשיה: וכלי
ולר"י דכלי חרס לא בעי ביטול אלא
מגבו אלא דפומא לגאו ואי בעית אימא
כ ל מ נ מיי' פט"ו
באפרזתא], ז) [צ"ל הרי
(א) א
חרס. שאחוריו לצד אהל הטומאה:
שפיר חוצץ אע"ג דלא מבטל ליה
אמרו], ח) צ"ל כמים. רש"ש,
מהלכות טומאת מת
לעולם דפומא לבר הכא במאי עסקינן בחבית
❖
❖
ט) צ"ל מצטרך,
הלכה ב:
והשלג והברד כו'. הואיל ונימוקים
והא דקתני לקמן דכלי חרס ממעט
של מתכת מיתיבי ב) ב עשבין שתלשן והניחן
בחלון ופריך כלי חרס הא חזי ליה
מאליהם אין ממעטים וכן מים שבכלי
בחלון או שעלו מאליהן בחלונות ומטלוניות
גליון הש"ס
רבינו גרשום
התם מיירי בממעט חלון מכשיעור
הואיל ואם ינטל הכלי אין עומדים
שאין בהן שלש על שלש והאבר והבשר
בפני עצמן אין ממעטין בחלון: הברד.
אבל אינו סותם כל החלון להכי בעי
גמרא חזי לה לקריעה.
היא גופה תיחוץ בפני
המדולדלין בבהמה ובחיה ועוף ששכן בחלון
בערוך ערך רקע הגירסא
הטומאה. דהא קי"ל כלי
גלש"א: הכפור. גריישלא"ן: הגליד.
ביטול אבל היכא דסותם כל החלון
ב
ג
למרקע לבושא ועיין מ"ק דף
חרס אינו מטמא מגבו:
קרח לבן שאינו שלג: ה"ג והא עשבים
ועובד כוכבים שישב בחלון ובן שמנה המונח
כי הכא דקתני חוצצין דמשמע דסותם
כח ע"א תוס' ד"ה מאן
איבעית אימא דפומא
רקיע: תוס' ד"ה היא. גם
חזו לבהמתו. וסופו ליטלן ואפ"ה כל
לגמרי וכן ההוא דפקקו את המאור
לבר. (ומש"ה) אפ"ה אינה
בחלון והמלח וכלי חרס וספר תורה כולם
החבית נתקלקל. כדאיתא
חוצצת: בחבית של מתכת.
כמה דאיתנהו התם ממעטי ותיובתא
התם ודאי [לא] בעי ביטול בכלי חרס
ממעטין בחלון אבל השלג והברד והגליד
בב"מ דף לח ע"ב וברש"י שם
דמטמאה מגבה: או שעלו.
דשמואל: באפרזתא . והוא סם
ועוד אמר הר"ר שמואל דכלי עץ נמי
ד"ה לקנקנים: שם ד"ה
(ד)
שגדלו: ומטלניות שאין
והכפור והמים כולן אין ממעטין בחלון והא
ועכו"ם כו' יצא עכו"ם
בהם ג' על ג'. דלא
שאינו מקבל טומאה כגון העשוי
המות לבהמה . ומאן דגריס בארזפתא
ה)
שאין לו קהל. בגמרא שם
מקבלי טומאה. והאבר
עשבין חזו לבהמתו ג באפרזתא (ב) או שעלו
טועה ו) שהוא קורנס של נפחים: כיון
לנחת לא בעי ביטול דבפ"ב דמגילה
דחה זה דדלמא מכרת
והבשר המדולדלין בבהמה
מאליהן כיון דקשו לכותל שקיל להו אמר
אמעטא ולא מטומאה
ובחיה אבל עדיין סריכי
דקשו לכותל. שמחלידין אותו כדאמרי'
(דף כו:) גבי ההוא בי כנישתא
ומסקינן דילפינן מקרא איש
בבהמה והן בחלון וכל
רבה בכותל חורבה רב פפא אמר אפילו
במתני' [יז.] שקיל להו ואפ"ה ממעט
דיהודאי דהות פתיחא לההוא
ד
אשר יטמא ולא יתחטא כל
הני מפרש לקמן למה
שיש לו טהרה יש לו טומאה
ממעטין בחלון משום דלא
בכותל יישוב בבאין חוץ (ג) לשלשה לחלון
וקשה לשמואל: בבאין חוץ לשלשה.
אינדרונא דהוה בה מיתנא ובעו
❖
וצע"ג:
הוי דבר חשוב ומבטלי
טפחים רחוק מן הכותל ועולין לתוך
כהני לצלויי בה (ה) עד דאמר להו דלו
מטלוניות $ חזו ליה לקריעה דלבושא
להו אבל השלג וכול'
החלון ראשיהן: חזי לקריעה. לעשות
תיבותא ואותבוה אבבא ואי צריך
אין ממעטין דמים הן:
בסמיכתא חזו לאומנא בריסקא אי בריסקא
ה
ו
עשבים חזו לבהמה. ואמאי
הגהות הב"ח
טלאי: בסמיכתא. עב יותר מדאי:
ביטול מאי מהני האי תיבה דמסתמא
שאין בהן שלש על שלש שאין בהן
ממעטין הא לא מבטיל
(א) גמ' אינו מטמא מגבו לא
לאומנא. למקיז דם לקנח פי המכה:
לא ביטלוה שם ועוד שלא היו יכולים
להו: באפרזתא. כלומר סם
ארבעה על ארבעה מיבעי ליה כעין
צריכא דפומא: (ב) שם
ג)
המות דבהמה דלא חזי
בריסקא. שהוא מסרט: אין בהן
לבטלה שהיה ספר תורה מונח בה
באפרזתא חזיא להסקה
לבהמה מש"ה מבטל ליה:
ריסקא והאבר והבשר המדולדלין בבהמה
ארבעה על ארבעה מבעי ליה.
שזו
ואסור לשנותה (ו) בדבר אחר דמעלין
בלחים או שעלו: (ג) שם
כיון דקשי לכותל שקיל
בקודש ולא מורידין ד: בחבית של
ובחיה ערקא ואזלא בקשורה שחיט לה
חוץ משלשה לחלון:
להו ולא מבטל להו ואמאי
ז
היא שיעור של שק: קלניתא. עוף
(ד) רש"י ד"ה באפרזתא
ממעטי בחלון. אמר רבא
בטמאה מזבין לה לנכרי בכחושה פסיק שדי
מתכת.
כחוש מאד ואין ראוי לשום אדם: כעין
הקשה ר"ת דחבית גופה
גרסי' והוא סם: (ה) תוס'
מש"ה ממעט דלא איכפת
ד"ה היא וכו' לצלויי בה כו'
ליה מלקיית אותו כותל
קלניתא. כחוש כקלניתא והוא מסרט:
לה לכלבים כיון דאיכא צער בעלי חיים לא
תביא טומאה לבית אחר דע"י אהל
ה
עד אמר להו: (ו) בא"ד
דחורבה היא ולא תליש
דאית ביה קוצי. ויסרטו את ידיו:
נעשית המתכת כחלל להיות אבי אבות
עביד ועוף ששכן בחלון פרח ואזיל בקשור
לדבר אחר: (ז) ד"ה שעלו
להו בעוד שהטומאה בבית:
ח
וכו' וי"ל דהתם בעינן כצ"ל
בבאין חוץ מג' טפחים.
כיון דקשה לכותל. כדתנן במתניתין [שם]:
הטומאה כדמוכח במסכת אהלות
ו
שחיט ליה בטמא מזבין ליה לנכרי בקלניתא
ותיבת בכלי נמחק: (ח) ד"ה
חוץ מחלון דלא מזיק
והוי כחלל נמי לטמא אחרים באהל ז
דלית
כולן וכו' ונימוסין וליכא
לכותל כלל וראשי ענפים
יהיב ליה לינוקא במסרט קלניתא לא מסרטא
❖
דכוליה קרא דוכל אשר יגע על פני
כצ"ל ותיבת במים נמחק:
מגיעין לכותל ליכא למיחש
כעין קלניתא ועובד כוכבים שישב בחלון קאי ואזיל בכפות אתי חבריה שרי
דילמא שקיל להו מש"ה
השדה בחלל חרב וגו' דריש לה בנזיר
ממעטין: ומטלניות. אמאי
ליה במצורע אתי מצורע חבריה שרי ליה אלא בחבושי מלכות ובן שמנה
ט
פרק כ"ג (דף נד. ושם) לענין אהל
ממעט הא חזי לקריעה
לעזי רש"י
המונח בחלון אתיא אמיה דריא ליה י בשבת ד) דתניא כ בן שמנה
דלבושא לתקוני ומשני
ונראה לרבינו תם דהכא מיירי כגון
גלש"א [גלצ"א]. ק∆ «רח.
בסמיכתא דעב הוא ביותר
הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת אבל אמו שוחה עליו
שהגרוגרות בולטות חוץ לפי חבית
גריישלא"ן [גרישל"א].
ולא חזי: לאומנא. למקיז
❖
כלומר לקנח מן הדם
ברד.
כל סביבותיו ומכסות אותו לגמרי
ומניקתו מפני
הסכנה מלח חזיא ליה במרירתא חזיא לעורות דאית
ל
מ
ומשני בדשק דלא חזי
שאין נראה כלל ודייק ר"ת מדנקט
ח
בה קוצי כיון דקשיא לכותל שקלא נ דיתבא אחספא חספא גופא תיחוץ
לאומנא. אי הכי דמוקמת
לה בדשק הא דתני שאין
גרוגרות ולא נקט פירות לפי שהם
מוסף רש"י
דלית
בהם ג' על ג' מש"ה
מדובקות יחד אע"פ שיוצאות חוץ
ומניקתו מפני הסכנה.
לא מקבלי טומאה שאין
מפני שחלב הרבה בדדיה
לחבית אין נופלות וכי האי גוונא דייק בפרק חבית (שבת דף קמו.) ועוד אומר ר' יצחק דהכא מיירי בשאין חבית יוצאה חוץ לכותל דהשתא
בהן ד' על ד' מיבעי
דרך החלון לא יבא טומאה לבית דטומאה רצוצה בוקעת ועולה ואינה מתפשטת לצדדין שהרי אין בו פותח טפח: שעלו מאיליהן.
ומביאה לידי חולי (שבת קלה.)
ליה דהכי דינא של שק.
או: סכנת שניהם הבן והאם
דעבה כעין שק ולא חזי
תימה היאך ממעטין הטפח הא תנן במס' אהלות (פ"ח מ"ה) אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים והירקות המחוברין לקרקע חוץ מן
שלא ירבה חלב הדדין ותיאנס
שמחלדת כלי האומן כמו
❖
ותמות (יבמות פ:).
השק: בקלניתא. עוף הוא
הירקות שמנו פירוש הנהו דמנו לעיל דמביאין וחוצצין האירוס והקיסום וירקות חמור ודלעת יוונית וא"כ היכי קתני דעשבין שעלו מאליהן
שכחש ביותר ואין ליה בשר
דחוצצין ותירץ רבינו תם דהתם איירי לענין אהל דאין נעשין אהל לחוץ בפני הטומאה על מה שתחתיהם או שעליהם או להביא טומאה מפני
וקא מבטל ליה ומקשא הא
חזי לינוקא לשחק בו ולא
מוסף תוספות
שהרוח מנשבו ואינו עומד במקום אחד והוי דומיא דעוף הפורח שאינו לא חוצץ ולא מביא הקשה ר"י דהכא בכולה שמעתין לא בעינן
ט
מבטל ליה ואמאי ממעט
מירוח לא בעשבים ולא בחבית דפריך לעיל היא גופה תיחוץ ובהגוזל קמא (ב"ק דף קה.) אמר רבא הרי ז) חבית שניקבה וסתמוה שמרים
א. דהא חזיא ליה. רמב"ן.
ומשני במסרט דלא חזי
ב. כיון שסופו לינטל,
לינוקא והא קי"ל דקלניתא
הצילוה פקקה בזמורה עד שימרח מן הצדדין וי"ל דהתם (ז) בכלי בעינן מוקף צמיד פתיל להכי צריך מירוח אבל הכא לא בעי צמיד פתיל:
הטומאה עוברת דרך
לא מסרט. ואמאי לא
ועוף
ששכן בחלון. נראה דאתי אפילו לר"מ דאמר (עירובין דף טו:) כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן לסוכה ולא לחי למבוי
מקצתו הפתוח. רבינו יונה.
קמבטל ליה דחזיא לינוקא
כו' דהיינו לענין מחיצת עשרה טפחים דוקא אבל הכא לענין ממעט בחלון ממעטו בכל דבר שיבטלנו: ועובד כוכבים שישב בחלון.
ג. שאין דרך לטומאה
ומשני כעין קלניתא דכחוש
ליכנס. שם. ד. אלא טעמא
הוא ביותר ומסרט: ועובד
דעובד כוכבים אינו מקבל טומאה כדנפקא לן מקרא בפ"ב דנזיר (דף סא: ושם) דכתיב ואיש אשר יטמא וגו' מתוך הקהל $יצא עובד כוכבים שאין
כדאמרן דכיון שסוגרין
כוכבים ששכן בחלון. ה"ה
לו קהל ואע"ג דחכמים עשאום כזבים לכל דבריהם (שבת דף פג. נדה דף לד.) כיון דמדאורייתא לא מקבלי טומאה חוצצין מפני הטומאה
לגמרי אע"פ שעתידין
נמי ישראל אלא מש"ה נקט
י
לינטל חוצצין. רשב"א.
עובד כוכבים א) לא שרי
וא"ת דבפרק יוצא דופן (נדה דף מג:) אמר חומר בשרץ מבשכבת זרע שהשרץ אין לו חלוקת טומאה ומסיק שכבת זרע דחלוקה טומאה מה
ה. דרך החלון. רמב"ן.
ליה דעובדי כוכבים נמי
היא אילימא בין ישראלים לנכרים ה"נ הא איכא עכבר דים ועכבר דיבשה משמע דשרץ אין חלוקה טומאתו בין ישראל לנכרי לאו פירכא
ו. כיון שקצתה באהל
מבדלו מן המצורע מפני
המת. ריטב"א. אפי' בלא
הסכנה שלא ימות קודם
היא דאע"ג דאין עובדי כוכבים טמאים בשרץ אין לו חלוקת טומאה דומיא דשכבת זרע דבשכבת זרע גופה איכא חילוק אבל בשרץ גופיה אין
נגעה במת אלא שקבלה
שעתו: במרריתא. שאין
חילוק אלא בהנהו דמקבלי ממנו טומאה הילכך צריך למינקט עכבר דים ועכבר דיבשה והא דאיצטריך מיעוטא (שבת פג. נדה לד.) דעובד כוכבים
טומאה מן האהל של מת.
ראוי למאכל: דאית בה
ר"ן. ז. אשר החרב בתוכו
קוצי. וכשמתקנו בו העור
אינו מטמא בזיבה משום דטומאת זיבה לאו טומאת מגע היא ומטומאה זו לא אשכחן דאימעטו ובן שמונה אינו מקבל טומאה כשהוא חי דלא
טומאת שבעה כבא אל
יכנסו הקוצים בידים ולהכי
והמלח.
משמע מהכא דאין מלח מקבל טומאה אבל השלג מיירי שלא חישב עליו לאכילה דלא מקבל טומאה דאי חשב עליו
איקרי אדם:
אהל המת. תוס' נזיר נג:
מבטל ליה. ומקשי' כיון
ח. וחוצצין בפני החבית.
דקשי מלח לכותל כדתני
תיפוק ליה דהוי דבר המקבל טומאה כדמוכח במסכת נדה [דף יז. וע"ש וצע"ג ואולי צ"ל אבל השלג מיירי שלא חישב עליו למשקה דלא מקבל טומאה
רשב"א. ט. לא הויא
במתני' אמאי ממעט הא
כולן
אין ממעטין בחלון. וטעמא משום דאין מתקיימין (ח) ונימסין במים ח) דליכא
וכו' וע"פ הג"ה זו מובנים דברי התוספות על נכון]:
חציצה יפה אבל למעט
שקל ליה שלא ילקה הכותל
למימר דטעמא משום דקשו לכותל ושקיל להו דהא מלח נמי קשה לכותל וקתני דממעט ומיירי כגון דמנחי בחספא והנך נמי ליתני דממעטי
בחלון אם הם מתנענין מה
ומשני דמיתבא ההוא מלח
ודמנחי בחספא אלא אפילו דמנחי בחספא דלא קשו לכותל לא ממעטי: חזי לקריעה דלבושא. ואע"ג דאמר בפ"ק דסוכה (דף טז. ושם)
בכך מ"מ ממעטין הן את
בחספא דלא קשי לכותל.
החלון ואין בו פותח טפח.
ומקשינן חספא גופא תיחוץ
ובשבת פרק כל הכלים (דף קכה.) דפחות משלש על שלש לא חזי לא לעניים ולא לעשירים ודאי לא מקבל טומאה כיון דלא מצנעו ליה אבל מ"מ
תוס' ריד י. וכל שהוא
בלא מלח ואמאי נקט מלח:
לא ממעט דלא מבטל ליה דקא שקיל ליה כי ט) מצטרף יא לקריעה דלבושא: כיון דאיכא צער בעלי חיים כו'. וא"ת כולה בהמה שקיל ושדי לכלבים
טמא מעצמו אינו ממעט.
רמב"ן. יא. דנהי דלא חזי
א) [נראה דצ"ל עובד כוכבים
וי"ל דמיירי בקוף וכל דדמי ליה דמנח התם לטיולי ביה וניחא דנקט אבר ובשר ולא נקט בהמה גופה דאי חזיא לטיולי שקיל לה לטיולי
על הרוב זימנין דבעי ליה
לרבותא דאפילו עובד כוכבים
בה ואי לא חזיא שדי לה לכלבים: אתיא אמיה ודריא ליה בשבת.
עני על ידי הדחק ושקיל
לא שרי ליה דעובדי כוכבים
ואיירי בגוסס שימות קודם
שיצא השבת ואמר דשם תהא קבורתו:
ליה. ריטב"א.
נמי וכו'].
דלית